אז. ג'ון סטיוארט מה"דיילי שואו" גילה שאחד המרואיינים שלו, מזיאר בהארי, עיתונאי ששהה באיראן, הסתבך בצרות בגלל הראיון בתכנית: השלטון האיראני החליט שהוא מרגל, והעיתונאי נכלא בכלא האיראני למשך יותר משלושה חודשים. סטיוארט החליט לעשות על זה סרט, דבר שהוא לא עשה מעולם לפני כן. "רוזווטר" הוא הסרט הראשון שלו כבמאי, ומהתגובות כרגע, זה נראה כמו ניסיון חיובי מאוד. וזה הטריילר, והוא לא רע.
אני אומר את מה שכבר אמרתי: ג'ון סטיוארט כל כך טוב בלעשות את מה שהוא עושה – "הדיילי שואו" – שזה יהיה חבל אם הוא יעזוב את זה ויעשה משהו אחר, שלא ברור עד כמה הוא טוב בו, כמו בימוי סרטים. מצד שני, אי אפשר להאשים את הבנאדם על כך שהוא רוצה גיוון בחיים.
יכול להיות שהסרט יהיה מעולה, יכול להיות שהוא יהיה גרוע,
אבל דבר אחד הוא כבר עשה טוב – בזכות הסרט קיים "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר".
מה הקשר בין הסרט לג'ון אוליבר?
(ל"ת)
ג'ון אוליבר התחיל את הקריירה שלו בארה"ב אצל סטיוארט בdaily show
ג'ון אוליבר התחיל את הקריירה שלו בארה"ב אצל סטיוארט בdaily show.
והוא החליף את סטיוארט בהנחיית התוכנית בזמן העבודה על הסרט.
בזמן שסטיוארט צילם את הסרט
ג'ון אוליבר החליף אותו כמנחה של הדיילי שואו והראה מעבר לכל ספק שהוא מסוגל להוביל תוכנית לבד (הוא היה יותר טוב מג'ון לטעמי).
אני חייב לציין שהטריילר הזה הוא אחד הדברים הכי רחוקים ממה שעולה לי בראש כשאני שומע את השם של ג'ון סטיוארט.
בנאדם מצחיק עושה סרט. עכשיו בא הטריילר לסרט הזה, שמתחיל כמו דרמה פוליטית ונגמר כמו מלודרמה של ספילברג.
מצחיק שספילברג איש הכרישים-חייזרים-דינוזאורים,
הוא בעינך הדוגמה למלודרמה ההיסטורית.
סתם דוגמאות בשלוף מהזמן האחרון
"סוס מלחמה"? "לינקולן"?
אמיסטד, הצבע ארגמן, רשימת שינדלר, אמפריית השמש,
מבחינה סגנונית גרידא ספילברג הוא מאוד מגוון – אין הרבה ז'אנרים שהוא לא שלח בהם יד בשבלב זה או אחר.
קומדיה?(ואני מתכוון קומדיה נטו)
1941
ואם קומדיה רומנטית נחשב אז טרמינל הוא וריאציה.
אם כבר הזכרת- שאלת אוף לגמריי
אימפריית השמש עובד במבחן הזמן?
ראיתי אותו בתדהמה בערוץ 1 בימים שעוד לא היה ערוץ 2 אולי כשרק התחיל. שנים שניסיתי לאתר אותו אבל זכרתי שם ממש לא קרוב והייתי משוכנעת שהוא מלודרמה שהופקה לטלויזיה. לא מזמן הכל התחבר לי, ועכשיו אני מפחדת שבצפיה שניה אני ממש אתאכזב.
לעניות דעתי, כן.
צפיתי בו שוב לפני כשנה.
יש כמה דברים לגביו שכן התיישנו, בעיקר בנוגע לאפיון דמויות וכו' בחלקיו היותר מאוחרים של הסרט. אבל הסצנות המרהיבות עודן מרהיבות.
ספק רב שתתאכזבי ממש. אולי הערכתך כלפיו תפחת קלות, לא יותר מזה. גם זה לא בטוח.
וכולם מדברים אנגלית עם מבטא איראני אחד עם השני!
אררג!
אני מנסה להבין למה זה רע
רוב הבמאים, אני מניח, לא יכולים לביים כמו שצריך בשפה בה הם לא שולטים כראוי – אתה לא יכול לשים לב האם הדיאלוג עובר כמו שצריך, קשה להבין מה בדיוק הדמויות מביעות – לא כל האנשים מצליחים להיות טרנטינו [1] (וגם הוא מוצא הרבה תירוצים לדמויות הלא אמריקאיות שלו לדבר אנגלית). נוסף על כך עם התסריט נכתב באנגלית (כמו כאן) הרי שזה מוסיף רמה של בעיתיות – כל הדיאלוגים יצטרכו להיות מתורגמים לשפת הדוברים (ותרגומים, לרוב, לא טובים כמו המקור).
יצא לכם לראות את שרלוק הולמס הרוסי? סדרה נהדרת, ראויה לכל שבח (ואכן – השחקן שם זכה בתואר אבירות על התפקיד), לא הייתי רוצה שהיא לא תתקיים רק בגלל שהיוצרים שלה לא דוברים אנגלית.
[1] סרטי אקשן הם יוצאי דופן – אבל זה בעיקר כי המילים לא נוטות לשחק תפקיד מרכזי כמו המכות. וכמו שאיזכרו בעבר – רוב במאי האקשן הזרים שמגיעים להוליווד נוטים להוציא תוצרת פחות טובה מזו של ארץ המקור שלהם
למה הסוגריים על טרנטינו?
"ממזרים חסרי כבוד" ראוי לכל שבח על הבחירה שלו לתת לצרפתים לדבר צרפתית ולגרמנים לדבר גרמנית. רק בסצנת הפתיחה יש בחירה (די מודעת לעצמה, ומנומקת היטב מבחינה עלילתית) ששתי דמויות לא דוברות-אנגלית ידברו אחת עם השנייה אנגלית. ב"קיל ביל", למעט מונולוג אחד של לוסי לו, כל הדמויות האסייתיות מדברות אחת עם השניה בשפת המקור שלהם. ב"ג'נגו" הוא התעקש להכניס סצנה אחת בגרמנית סתם כי התחשק לו.
אולי לא רע בפני עצמו
אבל מאד בולט לעין, במיוחד בסרט שבו נקודת מפתח בעלילה מתרחשת בכלל בארה"ב. הדילוג הזה בין "עכשיו זה באמת אנגלית" לבין "עכשיו הם בעצם מדברים פרסית, אבל הכנסנו לכם דג בבל לאזן" שובר את ההגיון הפנימי ומעיק למדי על כושר הסיספונד שלי, אבל אני מניח שאם הסרט יהיה טוב אני אצליח להתגבר.
הסברים אלטרנטיביים
ריבוי שפות לא מאפשר להגיע לאוסקר, פסלו על משהו כזה את ההגשה של ביקור התזמורת לפני כמה שנים.
אולי החשש שקהל דובר אנגלית או מבין אנגלית ימנע מהסרט אם הוא יקבל כתוביות.
הגיוני אף יותר מכיוון שבהמון מדינות לא דוברות אנגלית סרטים מקבלים דיבוב ולא כתוביות.
ואולי פשוט לא נמצאו מספיק שחקנים דוברי פרסית וקל יותר לבקש ממישהו מזרח תיכוני לעשות מבטא מזרח תיכוני מאשר ללמד אותו שפה חדשה.
מסכימה איתך בסך הכל, הוליווד משקיעה סכומי עתק על אותנתיות של אפקטים ונופים אבל לא מסוגלת להתמודד עם השפה האמיתית של מקומות.
אגב, אחד הקשים לסיספונד כזה עבורי היה בורן- האיש מדבר מיליון שפות במבטא מושלם ובאופן שוטף, בתחילת הסרט הראשון הוא אפילו לא היה בטוח מה שפת האם שלו. בכל זאת כל חבריו מרחבי התבל תקשרו איתו באנגלית מרוסקת.
את ביקור התזמורת פסלו על דיאלוג שרובו באנגלית בהתמודדות על הסרט הזר.
ככל שזה נוגע לשאר הקטגוריות, סרטים בשפה זרה יכולים להתמודד.
זה נראה רע.
זה נראה כאילו סרט מעניין החליט להפוך לסרט אוסקרים. החיסרון היחיד שלו זה שהגיבור שלו הוא גבר לא לבן, אחרת הוא כבר מזמן היה מועמד מוביל במירוץ.
(אני עדיין אראה את זה. לעזאזל איתך ועם הקסם הלטיני שלך, גאל גארסיה ברנאל!)
בעצם, אתם יודעים כמו מה זה נראה? גירסה פחות מעניינת של "לא". גאל נרדף אחרי השלטונות אחרי שהוא משתמש בעבודה במדיה כדי להתריס נגדם. אז זה היה בצ'ילה, עכשיו באיראן. שם הוא לא נכלא, כאן הוא כן – אני מניח שההבדל העיקרי הוא ש"לא" היה סרט אנמי ולא מתלהם, והקדימון הזה נראה כמו משהו שעבר במסחטת אוסקרים משובחת כדי להבטיח שהסרט שלך יהיה כמה שיותר מרגש וניצחון של הרוח האנושית.
סטוארט לא מצחיק אותי. הוא זחוח ומשעמם. הסרט אכן נראה לא מצחיק, זחוח ומשעמם.
אולי ההצלחה של ארגו המשמים גרמה לסטיוארט לחשוב שאנשים יתעניינו בסיפור הזה.
חבל שהסרטים האמריקאים על איראן לא לוקחים השראה מקולנוע איראני, זה יכול היה להיות אפקטיבי קולנועית וגם לא היה מרגיש כמו כתבה מאזור מלחמה אלא כדו שיח מעניין.
שונא את סטיוארט הוא פוזל!
עוד משפט מעצבן
"בליבם, הם יודעים שהם לא יכולים לנצח"
דווקא נראה לי שהם די ניצחו את המהפכה הירוקה
אכן נראה זוועה
לולא השם ג'ון סטיוארט הייתי מתייחס לסרט הזה כמלודרמת הולמרק שהגיעה איכשהו לקולנוע. מה יש לנו כאן?
1. הגיבור המסוקס נפרד מאשתו בהריון. כי ידוע שההיסטוריה היא סיפור של גברים ונשים הן רק רחם.
2. סטודנטים משכילים שמראים לנו את "איראן המגניבה" כדי שיובן מדי שיש איראנים טובים ויש רעים. הטובים נראים כמונו, לרעים יש זקן.
3. סוהר שלא מכיר את צ'כוב. הא! איזה דביל! הוא לא שייך לאיראנים המשכילים והליברלים שרואים את ג'ון סטיוארט וגם מכירים את צ'כוב (או לפחות עשו לו לייק בפייסבוק).
4. גבריאל גרסיה ברנאל רוקד בתא ומראה לנו מהי רוח החופש בעוד הסוהרים הדביליים וצרי האופקים מסתכלים עליו בתימהון. הם פשוט לא מכירים את צ'כוב.
במילים אחרות, זה בעצם כן נראה כמו סרט אידאלי ראשון של הבמאי ג'ון סטיוארט. אותה זחיחות ליברלית, אותה אחיזה בכל הדעות הנכונות והחלוקה לטובים ורעים. יאק.
כל מילה בסלע!!!!
עזרת לי להבין למה לא אהבתי את הטריילר.תודה!
היתי מוסיפה: 5. הם מדברים באנגלית במקום בשפת המקור. מחליא למדי.
לא קראתי את הספר שזה מבוסס עליו
אבל זה לגמרי אפשרי שכל הדברים האלה קרו באמת. מחיפוש מהיר בגוגל מתברר שהמקרה של צ'כוב אמיתי.
http://www.npr.org/2010/06/15/127833007/a-year-later-journalist-reflects-on-iranian-unrest
שיהיה אמיתי,
עצם אזכורו והצורה שבה הסרט עושה זאת – במידה ובסרט עצמו לא תהיה לכך תכלית ברורה – מריחה קצת פלצנית.
אנחנו לא יכולים לשפוט לפי טריילר של שתי דקות
אבל אני חושב שלבוא בטענות למציאות כקלישאתית או פלצנית זה מעט מוזר.
כבר כתבתי שזה בהנחה שהסרט לא יעשה את זה אחרת,
אם זה לא המצב דעתי תשתנה בהתאם. כמו כן, אני לא בא בטענה למציאות – כי הסרט לא משקף את המציאות, אלא את החלק שהבמאי בוחר להציג ממנה. כל סצינה קיימת בסרט כיוון שהבמאי ראה ה תכלית מסוימת, ואם התכלית היחידה של הסצינה הנזכרת לעיל היא לקיים הבחנה בין 'משכילים' לבין אחרים, או לאפיין את הדמויות בצורות הללו, אז הבמאי הוא בעיני פלצן ומתנשא.
2 נראה לי קצת כמו מקרה של "המציאות לא ריאליסטית"
אנשים שהם יותר ליברלים ופרו מערביים יטו לאמץ חזות יותר מערבית- לדוגמא לא לגדל זקן או שפם עבות, מאשר אירניים יותר מסורתיים. וכמובן גם פערי דורות משחקים תפקיד, החוקרים יותר מבוגרים מהסטודנטים.
"מבוסס על סיפור אמיתי"
יכול להיות שזה באמת קרה. אז מה? (כאילו סוהרים בארה"ב יודעים בהכרח מי זה צ'כוב?). בכל מקרה, לבחירה של הסיפור ומה לספר מתוכו אחראי הבמאי. והטריילר כולו משדר לי משהו אחד: התנשאות.
אני מסכים עם התגובות היותר שליליות.
סטיוארט תמיד היה מתנשא ופלצן במקצת, אבל יש לו כישרון קומי מהסוג שאפשר רק להיוולד איתו, וכך גם כשהוא מתנשא או מבטא דעות שאני לאו דווקא מסכים איתן – אני בכל זאת נהנה בטירוף מהתוכנית שלו שבאמת מצליחה לגרום לי לבכות לפעמים מרוב צחוק. אבל כשג'ון סטיוארט מוריד את ה"מצחיק" מהמשוואה (ועוד בכוונה!), הוא נשאר סתם פוץ מתנשא ונפוח, וזה כבר לא נראה כיף בכלל.
עם אילו דעות שלו אתה לא מסכים כ"כ שזה גורם לך לכעוס עליו ככה?
(ל"ת)
מתי כעסתי עליו?
לא טענתי שיש בעיה בדעות שלו, רק עם הדרך שבה הוא מעביר אותן והגישה שלו, שהיא, שוב, די מתנשאת – והיא נמצאת גם בפעמים שאני כן מסכים איתו. את עניין הדעות ציינתי רק כדי להדגיש כמה הבחור הזה מוכשר בפאן הקומי ובכתיבה שלו, כי זה באמת נדיר שאני מצליח ליהנות ממה שמתיימר להיות סאטירה אקטואלית גם כשאני לא מסכים עם כל הנאמר בה. מארץ נהדרת אני כבר שנים לא מצליח ליהנות – פעם לא הסכמתי עם כל המסרים שלהם, אבל כתוכנית בידור וקומדיה היא גבלה במופתיות. היום לא נשאר מזה כלום, ולכן לי קשה לראות מעבר. זה גם קורה לי עם סאטירות שאני דווקא כן מסכים איתן – לדוגמה, לאטמה התדרדרו קשות ברמת הכתיבה והקומדיה בשנה וחצי האחרונה לקיומם, וכך גם אם הסכמתי עם המסרים של הסאטירה מצאתי את עצמי סולד מהתוכנית כי באופן ההגשה היא הייתה פשוט מביכה.
אוקיי
אני מבין שאתה ימני. תיארתי לעצמי כך כי אתה לא מסכים עם דעותיו, אבל האם אתה מסכים איתו בכל הפן הליברלי בביקורת שלו? לפעמים הוא מתנשא, אבל בגדול זה על דברים שהם כושלים והוכחו כאשליה, קרי הרגעים שהוא צוחק על דיק צ'ייני בכל מה שקשור למלחמת עיראק, או על הגזענות של הלבנים האוונגליסטים שעדיין קיימת, או על זה שאותם גזענים עדיין מכחישים את המדע. אבל שוב, זו סאטירה פוליטית, ובהינתן העובדה הזו אפשר להסיק מכך על כל סוג של תכנית פוליטית תכונה מוטת. גם בלאטמה הרגשתי התנשאות.
לא נראה לי שכדאי לנו ללכת לשם.
(ל"ת)
זה הזכיר לי את rendition
וזו לא מחמאה.
הנה הקטע ש(גם) בגללו נעצר בהארי
http://thedailyshow.cc.com/videos/ll00sk/jason-jones–behind-the-veil—minarets-of-menace
וכאן ראיון שלו אצל ג׳ון סטיוארט שבו הוא מספר את סיפור המעצר, כולל הקטע עם צ׳כוב (עם ספוילרים לסרט):
http://thedailyshow.cc.com/videos/xu0j8n/exclusive—maziar-bahari-extended-interview-pt–3
נראה קיצ'י באופן בלתי נסבל
בהתחלה חשבתי שאולי אלו רק העריכה של הטריילר והבחירות המוזיקליות, אבל לא. יש שם יותר מדי שוטים שגם בפני עצמם נראים כמו קיצ' אולטימטיבי.
גם השחור-לבן של איראנים טובים / איראנים רעים לא עושה לי את זה.
אבל אני בטח אראה את זה.
בכל זאת, גם ג'ון סטיוארט וגם גאל גארסיה ברנאל, אני לא יכול להרשות לעצמי לוותר.
כותבים קיטשי
קיצ'י זה ליטופים על הבטן של הכלב.
מוזר מאוד לדמיין את ג'ון סטיוארט מאחורי סרט כזה.
בתקופה שבה אובמה, האליל שלו, מנסה לנרמל את היחסים עם אירן, ג'ון הולך נגד מגמה בתקשורת האמריקאית הליברלית, ויוצר סרט שמפנה את הזרקורים על כמה שאירן, בעצם, דיקטטורה (ומדינה די פרימיטיבית "מי זה צ'כוב")?.
על פי המסרים שהוא נוהג למפמפם, הרבה יותר מתאים לו לצלם סרט על רפובליקאים לבנים עשירים וגזעניים שתומכים במכירת נשק חופשית, שבאמצעותו- הם חולמים – הם יבצעו בבוא-העת משחק קליעה למטרה ברחבי הארלם.
אם אתה חושב שאובמה הוא האליל של ג'ון סטיוארט
זה סימן שלא ראית את ג'ון סטיוארט בשנים האחרונות.
או בכלל
כולם חושבים שבגלל שסטיוארט ליברל הוא מצדד אוטומטית בדמוקרטים. רק שא' – הוא אפילו לא מצדד אוטומטית בליברלים. ב' – הוא משבח רפובליקאים כשהם מגלים טיפה של הגיון בריא (ומנהל מע' אהבה-שנאה של כבוד עם ביל אוריילי). ג' – זה שהוא מבקר את ישראל לא הופך אותו לאנטישמי, ובכלל אנשים צריכים ללמוד להיעלב פחות בשביל המדינה שלהם. זאת מדינה, אין לה רגשות.
אני צופה בו לעיתים קרובות, באתר של קומדי סנטרל ובמהדורה השבועית בהוט.
גם אם הוא נאלץ בעל כורחו לבקר את בכירי המפלגה הדמוקרטית כאובמה, למשל (דוגמאות שעולות לי ב"שלוף") בפרשות הציתותים ב-NSA, או ההתלבשות של רשות המיסים על בכירים מהמפלגה הרפובליקאית, הוא עושה את זה בצורה עדינה יחסית ועם הרבה הסתייגויות, כאשר בחלק נכבד מהזמן המוקדש לנושא הוא משגר חיצים אל הביורוקרטים ולא למובילי המדיניות, ולקינוח הוא טורח למצוא תמיד קטעי ארכיון מתקופת בוש שמציגים תמונה דומה כדי להראות שהדמוקרטים לא גרועים יותר מהרפובליקאים.
ולעומת זאת, כאשר סנטור רפובליקאי זניח וחסר חשיבות משמיע הערה הומופובית, זה יהיה האייטם המרכזי אצלו במשך שבוע.
ולגבי מה שעידו כתב למטה- א. זהו, שסטיוארט *כן* ליברל. איך שלא תציג את זה, שמרן הוא לא. ב. הוא משבח רפובליקאים שמגלים חשיבה "יותר ליברלית" מהקו האופייני למפלגתם ש*הוא* רואה כהגיון בריא. זה ממש לא אומר שהוא "שמרן", להפך. ג. איך קשורה לדיון כאן העובדה שהוא מבקר את ישראל?? אף אחד לא הזכיר את המילה "אנטישמי" חוץ ממך. אין לי שום עניין לטובת הרפובליקאים או נגד הדמוקרטיים.
הביקורת שלי על סטיוארט היא שהתוכנית שלו היא יותר "הטפה" מאשר סאטירה. המון סנגוריה (לא תמיד נכונה) על צד פוליטי אחד, והמון ביקורת (לא תמיד נכונה) על צד אחר, הוא מנסה יותר לשכנע את המשוכנעים במקום באמת לאתגר את הדעה של הצופה, וחבל.
אה, כן, סטיוארט הוא ליברל.
לא חושב שהתווכחתי על זה. אני רק טענתי שלהאמירה שלך "אובמה, האליל שלו" היא לא נכונה, כי היא לא נכונה.
החלק בתגובה שלי שהתייחס לזה שסטיוארט ליברל- כוון כתגובה למה שעידו כתב.
מסקנה להבא:
להגיב לכל אחד בנפרד.
סאטירה בהגדרתה אמורה להיות יצירה ביקורתית
כלומר לקחת צד או להעביר מסרים שאפשר לפרש כהטפה.
מבקרי הטלויזיה בישראל קצת הרגו את המושג כשהצמידו אותו לכל מיני תוכניות מערכונים מצחיקות שהן יותר בכיוון של מיזוגניות, הומופוביות, גזעניות ושטחיות מאשר סאטיריות.
מה הבעיה? הן לוקחות צד ומעבירות מסר שאפשר לפרש כהטפה.
הטפה מיזוגנית, הומופובית, גזענית ושטחית. אבל היי, הן עומדות בתנאים!
אבל הן לא ביקורתיות ברובן (עד כמה שראיתי וזה לא הרבה)
(ל"ת)
ביקורתיות כלפי מי? חזרנו לנקודה הראשונה.
(ל"ת)
יש הבדל בין ביקורת להשתלחות
לפעמים מפריד בינהן גבול דק מאוד אולי אפילו מטושטש. ביקורת, ובכללה סאטירה, אמורה לנבוע מתוך כוונה להציע או לבנות משהו יותר טוב.
דה לגיטימציה למישהו אחר זו לא ביקורת (או לא ביקורת בונה) וישראל נתן דוגמה מושלמת למשהו שהוא השתלחות ולא סאטירה/ביקורת עם "צופים בזה אותם אנשים שעושים קריוקי מזרחי".
אני מאמינה שכדי לשנות דברים צריך להתנהל בשיח מכבד, אני חושבת שאפשר לעשות סאטירה אינטיליגנטית מבלי להתנהל בחוסר כבוד או ליצר דה לגיטימציה למי שחושב אחרת.
אפשר לדוגמה להכנס לדיון על חסרונות הדמוקרטיה כי אנשים עם יותר מידי חופש עושים הרבה מאוד בלגן ומדינה כזו נקלעת להרבה צרות כלכליות, חברתיות ואחרות ולתת את קובה בתור דוגמה למשטר לא דמוקרטי שמצליח לנהל מדינה בלי רעב ועם מערכת בריאות מהטובות בעולם. אפשר להסביר שדמוקרטיה אינה פתרון טוב כי בחורות אמורות להיות מכוסות מכף רגל ועד ראש ולסתום את הפה. הטיעון ההתחלתי אותו טיעון, המסר השני הוא מיזוגני ולא מכבד. האם בעריכה מסויימת הוא יכול להכנס תחת ההגדרה של סאטירה? אני מקווה שלא, האמת שמהדיון הזה אני כבר לא בטוחה אם אלו לא סתם הסטנדרטים הגבוהים מידי שלי.*
* ולכן בניגוד לדעתם של רבים, אני חושבת שדוגוויל נגמר בהאפי אנדינג. (מנסה להחזיר את הדיון לסרטים)
סאטירה היא הצבת מראה מעוותת מול המציאות.
המטרה של סאטירה יכולה להיות טובה, רעה, או אפילו העדר מטרה. גם דה-לגיטימציה היא בעיני המתבונן: למשל, סטיוארט נוהג דרך-קבע לזלזל ביריבים פוליטיים, ולפעמים גם במי שלא יריב פוליטי (ננסי פלוסי חטפה ממנו בצורה לא מאוד מכבדת). סאטירה טובה היא לעיתים קרובות ארסית, ואין בינה לבין 'שיח מכבד' שום דבר.
ובאשר לשתי הדוגמאות – זו רק דוגמה לכך שרעיונות אפשר לנסח בצורה אחת או שניה. אני משוכנע שגם את תיאוריית 'מעלותיה של קובה' אפשר לנסח בצורה מזלזלת כפי שבחרת להציג את תיאוריית 'נשים משפיעות מדי' ולהיפך. מה בין זה לסאטירה, לא יודע.
ואגב, באשר לקובה, ספק גדול אם זו האמת.
אלה נתונים שמשטר לא-דמוקרטי מספר על עצמו. איך בוחנים אותם? די בקושי.
אבל הנה עדות שמלאה רמזים שלא הכל ורוד בממלכת קובה, ושדי קשה להשיג את התוצאות הרשמיות בבתי חולים שחסרים בהם מים זורמים ואספירין.
http://www.aljazeera.com/indepth/features/2012/06/201265115527622647.html
אישית, אני מרגיש שסאטירה טובה
צריכה כמובן לקחת צד כלשהו – אבל לא צד של מפלגה או "ימין-שמאל". לא בגלל שאסור שלאנשים יהיה דעה – פשוט בגלל שזה פוגם ביכולת ליצור אמירה סאטירית נוקבת בגלל שאתה מרגיש שאתה שחקן בצד כלשהו ולא שתי הזקנים של החבובות שפשוט נגד כולם. בשבילי, סאטירה טובה היא סאטירה שצוחקת על כולם באותה מידה – וג'ון סטוארט הוא לא זה. כמו שאמר דן-מגניב, זה תוכנית למשוכנעים – לא תוכנית שיכולה לפתוח את המחשבה.
סאות' פארק בשבילי, או החמישיה הקאמרית היו זה בדיוק. שתיהם כמובן בצד מסויים, אבל הם לפחות מספיק כנים כדי לצחוק על הצד שלהם באותה מידה שהם צוחקים על הצד השני. על כל מערכון "ימני מטורף" של החמישיה יש כמה וכמה של "שמאלנים צבועים ומתנשאים". האיזון הזה עוזר לצופה להרגיש שהוא במקום נייטרלי ובטוח ובכך מקל לצחוק, במקום תוכניות שמרגישות כמו התקפה חד צדדית על צד מסויים שמכבות את מנגנון החשיבה של אותו הצד כי הוא מרגיש מותקף.
בעשור הקודם יצאה סדרת ספרים על הפילוסופיה של סדרות טלויזיה שונות
קראתי רק את הספר שעסק בסאות' פארק. אני מצטערת שאני לא זוכרת את שמות הכותבים. חלקים נרחבים מהספר נכתבו ע"י אותו אדם (שגם ערך) שאני מאוד לא מעריכה לאור הכתיבה שלו בספר. אחד המאמרים נכתב ע"י אקדמאי שהעביר ביקורת מאוד מאוד מאוד נוקבת על בחירתם של יוצרי סאות' פארק "לצאת בסדר עם כל הצדדים". הוא התיחס בעיקר לפרק שעסק בריצ'ארד דוקינס והדגים שלמעשה ההחלטה "לצאת בסדר" הוציאה חלק מהצדדים ממש לא בסדר.
עד כמה שאני זוכרת הפכו את ריצ'רד דוקינס לסוג של סוטה מין על הספקטרום ההומואי, כך שהפכו אותו לסוג של בדיחה ועל הדרך השתלחו בלהט"בים באופן כללי. המסר של אותו פרק הוביל למסקנה שאדם שדוגל בחינוך מדעי הוא קיצוני באותה מידה כמו כתות הזויות שיוצאות נגד כל מידע מדעי- גם לבחירה הזו יש משמעות מרחיקת לכת שפוגעת בהרבה מאוד אנשים ומאבקים.
כשאתה מבקר מישהו, זה לא בהכרח אומר שאתה צריך להשתלח בו, למעשה ביקורת בונה צריכה להיות לא משתלחת אלא מנומקת וקוהרנטית. זה בהכרח אומר שיש לך השגות על מה שהוא עושה או מייצג, שאתה חושב אחרת. לכן כשמעבירים ביקורת, בהכרח יהיה צד שיצטרך להתמודד עם מידע לא נוח או לא נעים.
אם אתה מנסה לרצות את כולם ולדאוג שכולם יהיו מרוצים, אתה לא יכול להעביר ביקורת.
אם אתה שואף ומשתדל לרצות את הרוב על כל צדדיו השונים ועדיין לבקר מישהו, אז סביר מאוד להניח שאתה לא מבקר אלא מקרבן את הקבוצה שהכי נוח להכנס בה.
הבחור מהספר שלך משקר, סאות'פארק לא תיארו את ריצא'ארד דוקינס כסוטה מין.
הכותבים טענו שמטרת הפרק היא להראות שעם כל ההתנשאות והאליטיסטיות של חלק מהם, גם בין האתאיסטים ישנם אנשים טיפשים, ולשם כך בעלילת המשנה העיקרית של הפרק רואים את דוקינס שוכב כמה וכמה פעמים עם מה שהוא חושב שהיא המורה של הילדים בסדרה (מתוך אהבה אליה ולא מאיזה סטייה), ורק בסוף הוא מגלה שהיא הייתה גבר כל הזמן, זאת למרות שהיו סימנים לפני זה.
באופן כללי הפרק הזה כן ניסה להעביר מסר על כך שאתאיזם, בפוטנציה, יכול להיות בדיוק כמו כל דת קיצונית, אבל את זה הוא עשה בעלילה הראשית שבה קרטמן מגיע לשנת 2500 ומשהו ומעורב במלחמה בין "איחוד האתאיסטים", "ברית האתאיסטים" ו"ליגת האתאיסטים". דוקינס לא הוצג בפרק הזה כסוטה או משהו, אלא רק כמישהו שיצא קצת דיביל.
כמו שכתבתי
זה עד כמה שאני זוכרת, עכשיו כשאתה מתאר את הפרק ככה, מסתבר שאני זוכרת לא מדוייק בעליל. יחד עם זאת, הטענות בספר מאוד משכנעות וזה היה בזמן שאשכרה זכרתי מה היה בסאות' פארק. הייתי שמחה לעלעל בפרק ולחזור אליך עם תשובה מדוייקת אבל הספר היה כל כך רע שמה שהציל אותו מפח מחזור זה מישהו ששמע אותי מתלוננת וביקש אותו.
לא דיברתי על לרצות על כולם
למען האמת, דיברתי בדיוק על ההיפך – לעצבן את כולם.
אם להשתמש בדוגמאות שהיו לנו כבר – ג'ון סטוארט לא מתקרב ללעצבן את כולם – יש לו קהל קבוע שהוא מעצבן, וזהו. סאות' פארק לעומת זאת הצליחו לעצבן במהלך השנים הרבההההה אנשים, מכל סוגי הקשת והצבעים. אני לא זוכר אם החמישיה הקאמרית הצליחו לעצבן אנשים או לא, כי היחס לסאטירה בארץ בין מושא הלעג ליוצרו הוא מוזר ולא ברור (ראה ערך החרצופים).
אבל למה שתרצה לבקר את כולם באותה מידה?
אנחנו יצורים עם דעה ואג'נדה. בהנחה שהאג'נדה העיקרית בחיים שלך קצת יותר מורכבת מ"להיות סלב" אז כניראה שיש דברים שאתה חושב שהם נכונים ויש דברים שאתה חושב שהם לא נכונים. ואז אין שום סיבה שתבקר את מה שנראה לך נכון רק כדי לצאת בסדר עם כולם.
זה לא אומר שאתה בהכרח תהיה צודק, אבל זה הופך את המסר שלך למסר שלך.
אני לא חושבת שסאטיריקן צריך לאזן את הדברים שלו, הוא כן עלול לאבד את הפרנסה אם הרוב יתעצבן מספיק כדי להחרים אותו. אבל באופן כללי אני לא מאמינה במושג 'איזון' בכל הקשור לדעות.
כי..אה.. כולם מטומטמים.
כלומר, באמת. ובטח ובטח שבפוליטיקה כשני הצדדים יכולים לטעות באותה המידה לגבי אותו הנושא. ובטח ובטח כששני הצדדים ציניים וראויים לגנאי ושההבדל בשיטות הפעולה של שתיהן מדי פעם בלתי אפשרי לזיהוי.
אם נחזור לג'ון סטוארט, להגיד " כל מה שהליברלים עושים הוא טוב ומונע מחוכמה ומניעים טהורים" זה פשוט.. לא נכון. גם אצל הליברלים יש כסף, לוביסטים ועוד מספיק דברים שפועלים שעות נוספות כדי ליצור מניפלוציות על הציבור שלהן ולסטוארט פשוט לא אכפת, לרמה שהוא נהיה חלק מהמכונה הזאת במובנים מסוימים. ליברלים, שמרנים,רפובליקנים, דמוקרטים – לכולם יש בעיות בדרך ההתנהלות שלהם ולנסות להציג רק צד אחד כצד טיפשי וגרוע זה פשוט לא נכון.
אבל,לגבי סטוארט, זה אפילו לא זה, כן? הבעיה העיקרית של סטוארט היא לא זה שהוא לא מאוזן. יש המון אנשים לא מאוזנים שיכולים לשטוח את האג'נדה והמסר שלהם בצורה מתקבלת על הדעת, מעניינת ומצחיקה. הבעיה של סטוארט זה שאחרי שמונה שנים תחת בוש הוא פשוט פועל על אוטומט, מחפש מטרות קלות לניגוח ולא עושה שום דבר שמחדש או מאתגר מישהו שצפה בתוכנית שלו ב15 שנה האחרונות.
אני לא חושב שסאטיריקן צריך לאזן את הדברים כדי לא לעצבן אנשים. אני חושב שסאטיריקן צריך לאזן את הדברים כי המציאות היא לא שחור ולבן כמו שמציגים אותה ג'ון סטוארט וארץ נהדרת, שבה ימין= רע ושמאל= טוב. ( כן, בארץ נהדרת צוחקים מדי פעם על שמאלנים, אבל הדרך בה צוחקים עליהם היא שונה מאוד מהדרך שבה צוחקים על ימנים. כאן, למשל, יש איזה שהוא איזון לשם איזון – וזה מורגש. [וזאת הפעם האחרונה שאני מוכן להתייחס לארץ נהדרת כתוכנית סאטירה.])
כי ככה מפסידים את הדבר החשוב ביותר
בסאטירה – השפעה. שינוי הדעות של אחרים.
דוד גרוסמן, בנאום שלו בכנס השמאל, אומר לקראת הסיום "אני מאמין… שיש כאן עדיין מסה קריטית של אנשים… אנשים מימין ומשמאל, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, אנשים מכל העדות, מכל שכבות העם אנשים שסולדים כבר מאלימות ומקיצוניות, אנשים של חוכמת חיים וחוכמת פשרה". אפשר לומר שהוא מחניף לפלגים השונים, וכך דואג שהם לא ידחו אותו על הסף. לדעתי יש כאן יותר מזה: רעיונות וערכים אמיתיים הם על חברתיים ועל מפלגתיים. בכל מקרה, במשפט פשוט אחד הוא דואג שהביקורת שלו לא תישמע רק על ידי הקהל המצומצם של המשוכנעים.
דוגמא נגדית: יש ביקורת ציבורית על סרט ישראלי חדש רדוד במיוחד על גבול ההומופובי, ומישהו אומר "צופים בזה אותם אנשים שעושים קריוקי מזרחי". לזה יש בדיוק את האפקט ההפוך (מלבד ביקורת נוספת שיש לי על ההודעה הזאת, שאני לא אכתוב כאן בצורה עקיפה כל כך)
אני לא מנסה לפרשן את מה שקרקר כפול כתב, אבל זאת בכל אופן דעתי על הנושא. אני אגב לא צופה בג'ון סטיוארט כך שאני לא באמת יודע לאיזה סוג שייכת הביקורת שלו.
LOL גם אני לא צופה בג'ון סטוארט בד"כ
ממה שמשתפים בפייסבוק הרבה דברים שהוא אומר אני לא אוהבת וגם דרך ההגשה שלו מאוד לא חביבה עלי.
דווקא הדוגמא של דוויד גרוסמן
טובה כדי להראות איך כשמנסים להחניף לכולם כדי שיקשיבו, בסוף לא אומרים כלום.
מה זה סולדים מקיצוניות? זה לא אומר כלום, חוץ מאולי, תהיו במיינסטרים.
שמעת את כל הנאום?
כי הוא דיבר 18 דקות ואני ממש לא חושב שזה היה "כלום".
אלו דברים מאוד קשים
לומר על תכנית טלויזיה כלשהי. אני רוצה להתעניין (בשיא הכנות) למה את מתכוונת? אני מניח שזה קצת אוף-טופיק, אז אפילו קישורים לכתבה שמנתחת את זה או למערכונים שהם כאלו בעינייך יספיקו לי.
כניראה שהייתי צריכה לכתוב משהו פשוט יותר
כמו "כל מיני תוכניות מערכונים מצחיקות שפונות למכנה המשותף הנמוך ביותר מאשר סאטיריות." אבל היתה לי מחשבה קצת יותר מורכבת בראש.
לצחוק על קופאיות יוצאות ברה"מ שבקושי יודעות עברית, מרוויחות שכר מינימום ואפילו אסור להן לשבת* או על חבורת מזרחים שנוסעים לאצ'קלונה או על טינאייג'ריות "ערסיות" שחיות את תרבות ההחפצה זו לא סאטירה.
*ח"ח לנשים שמינפו את החשיפה ההיא כדי להלחם בתופעה המגעילה הזו של איסור ישיבה.
או פשוט לא לרמוז שסאטירה היא הטפה לצד הנכון.
דרך אגב, את מאבק הקופאיות הוביל יובל אלבשן.
לא רמזתי שסאטירה היא הטפה לצד הנכון
יש הרבה יצירות סאטיריות או ביקורתיות בעולם שאני ממש לא חושבת שמיצגות את הצד הנכון.
תודה על התוספת/תיקון/קרדיט לגבי מאבק הקופאיות. אני זוכרת הרבה נשים שעסקו אז בתופעה, לא זכרתי את תפקידו של העו"ד (בדקתי :)) בכח.
דוקא בעיני
הגרסה השניה שלך היא הרבה פחות "פשוטה". מאוד קל לזרוק רשימה של מילות גנאי. לפעמים ההאשמות לא יהיו מגובות בעובדות, ובכל מקרה הן לא מקדמות את הדיון לשום מקום.
ואני באמת מסכים איתך לגבי ארץ נהדרת.