הסיפור הוא ידוע ומוכר: לאחר שריצ'רד לב הארי, המלך המיתולוגי של בריטניה (שבכלל היה צרפתי ובקושי היה בבריטניה, אבל אל תהיו נודניקים) יצא למסע הצלב, השתלט על המדינה אחיו הרשע סקאר, סליחה, ג'ון, ועשה מה ששליטים רשעים עושים בדרך כלל, זאת אומרת היה רשע תוך כדי שהוא רשע ברשעות. תחת ג'ון, אוסף שלם של משרתים טפשים או רשעים, ובראשם השריף של נוטינגהם, הציקו להמוני העם. עד שקם השודד העליז רובין הוד, שגנב מהעשירים, נתן לעניים וסחר בקוקאין במליארדי דולרים. אה, סליחה, זה פאבלו אסקובר.
בכל מקרה, רובין וחברו ג'ון הקטן יוצאים לשדוד מה שהם יכולים, לחלק מה שהם רוצים, ולעזור לרובין לזכות בליבה של מריאן הנאווה. וכל הדמויות – חיות מדברות.
"רובין הוד" לא זוכה בדרך-כלל לתואר "קלאסיקה", ולמעשה הוא אחד הסרטים המושמצים של דיסני (נתון מעניין: ויקיפדיה העברית הצהירה בזמן כתיבת הביקורת הזו כי "הסרט אומנם קיבל ביקורות שליליות רבות והיה נחשב לכישלון בתקופה שהוא יצא, אך במהלך השנים הסרט הפך לאחד הסרטים הזכורים והאהובים ביותר של חברת דיסני", ולמולה הצהירה ויקיפדיה האנגלית כי כאשר יצא הסרט, "הוא זכה תחילה לביקורות חיוביות… אך מאז היחס אליו הפך מעורב… בתקופת הפצתו היה הצלחה מסחרית". לכו תאמינו לויקיפדיה לפי בחירתכם).
"רובין הוד" נעשה בתקציב קטן יחסית, עם שיבושים קשים בהפקה, והוא גם גנב מהלכי אנימציה רבים מסרטים קודמים, במיוחד בשיר ספציפי אחד (אם כי הגונב מגנב פטור: "ספר הג'ונגל", שממנו רובין הוד לקח לא מעט קטעים, לקח בעצמו קטעים מסרטי דיסני קודמים). הבמאי טען שהיו למיחזור הנ"ל סיבות אמנותיות, ואני בהחלט מסכים שמצאתי לפחות שלוש כאלו: כסף, ממון ותקציב. האנימציה גם לא הכי מושקעת, כנראה גם זה בגלל השיקולים האמנותיים שהוזכרו לעיל. ולבסוף, בתחילה דיסני רצו בכלל למקם את "רובין הוד" במערב הפרוע. כי אם כבר לוקחים אגדה בריטית קלאסית, מה רע בלהעביר אותה לניו-המפשייר? מה זאת אומרת ניו-המפשייר זה לא במערב הפרוע? למה, נוטינגהם זה כן במערב הפרוע? בכל מקרה, התוצאה היא שלא מעט מהדמויות הבריטיות בסרט מדברות במבטא אמריקאי בולט.
בקיצור, סרט אופייני ל'תקופה האפלה' של דיסני, שנות השבעים והשמונים, כזה שאפשר לדלג עליו ולא להפסיד כלום. נכון?
לא.
איאלץ לחלוק על המבקרים והמקטרגים הרבים: "רובין הוד" הוא סרט נהדר, וכדאי לראות אותו – בפרט עם ילדים.
כל הדמויות ב"רובין הוד" הן חיות, אבל כולן מתנהגות כבני אדם גמורים – כמעט. ה"כמעט" הזה מקנה להן את האופי, שבו הן מתנהגות כמו הסטריאוטיפ של החיה שלהם. רובין הוד הוא שועל, אז הוא פיקח וערמומי. הנסיך ג'ון הוא אריה פחדן. יועצו, סר היסססססססס, הוא כמובן נחש אנגלי. איך אני יודע שהוא אנגלי? לפי הכובע, כמובן. וכן הלאה. לא פעם הסרט מנצל את המאפיינים הפיזיים ואפילו הצבע לטובת בדיחות קטנות, וזה עובד מצוין.
השילוב הזה שבין האנשה גמורה לסטריאוטיפ החייתי, מאפשר לסרט להקצין את האופי של הדמויות בלי לעצבן אף אחד (למרות שאני מניח שיש מי שבכל זאת יתעצבנו), אבל גם להשתמש במוטיבים פנטסטיים שלא היו מתאפשרים בסרט מצולם. התמרונים האוויריים של סר היס המוזכר לעיל, רובין הוד המסווה עצמו כציפור, פילים מחצרצים, מצעד קרנפים – כל אלה מקנים לסרט אופי משלו, ובחלק ניכר מהמקרים מצחיקים מאוד. זה עוזר כמובן שהשחקנים (לפחות באנגלית, לא ראיתי גרסה מדובבת) עושים עבודה נהדרת, ועל כולם מתעלה פיטר יוסטינוב בתפקיד סר ג'ון המעצבן, שנע בחופשיות בין ילד מפגר למלך אכזרי בצורה משכנעת מאוד.
בנוסף, "רובין הוד" אימץ את הרעיון החשוב, שמוכר לנו גם מ"הנסיכה הקסומה": הגיבורים לא באמת חשובים אם מקיפים אותם בהמון דמויות משנה מצויינות. רובין הוא שועל והוא חכם והוא גם שועל והוא אמיץ והוא שועל, ומריאן, טוב נו, צריך שהגיבור יהיה מאוהב במישהי או משהו. אבל מסביבם יש את הגרסה האנגלית לדוב באלו מספר הג'ונגל, ואריה שמוצץ אצבע, ונחש אנגלי מכובד, וכומר גיריתי מאוד, ותרנגולת אומנת שדוגרת על בת טיפוחיה אבל מגלה יכולות מפתיעות בשעת הצורך, וקרנפים טיפשים, ונשרים אהבלים, וכמה חיות ילדותיות חמודות שהן בעיקר חיות ילדותיות חמודות. כל האנסמבל המכובד הזה יותר ממפצה על כך שהדמויות המרכזיות לא מספיק מעניינות כדי לסחוב סרט שלם.
ולבסוף, הוא ממש מוצלח בתור סרט ילדים לילדים. הוא שנון ומצחיק מספיק כדי להתאים לילדים גדולים יותר, ההומור הבריטי מוצלח גם למבוגרים, ואווירת הלא-ממש-ריאליזם השורה על הסרט מבטיחה שילדים קטנים לא ייבהלו מדי גם כאשר נראה שרובין ההרפתקן עומד לחטוף חץ בברך. והחיות הילדותיות החמודות? אמנם די חד-מימדיות, אבל רב-חמודיות, כך שהן גם תורמות להזדהות של ילדים עם הסרט.
אז האם הוא אחת מ"קלאסיקות דיסני"? מן הסתם לא. אבל הוא יותר כיפי מאשר לא מעט מהם, ולכן אני מוצא את עצמי חוזר אליו הרבה יותר מאשר לחלק מהקלאסיקות, והוא בטח הרבה יותר טוב מאשר המוניטין שלו.
שיר ספציפי אחד:
https://www.youtube.com/watch?v=Uf9PMbpH_j8
כמובן, גם הסגנון של השיר הוא זכר לתכנון למיקום הסרט במערב הפרוע.
אני גדלתי על הגרסה המדובבת והיא נפלאה בעיניי
גם היום, כשאני רוצה להגיד להורים שלי שהכל אצלי בסדר (וההפך) אני אומרת "השעה 10 והכל בסדר!"
רנסאנס שמנאנס, תקופה אפלה ותקופה מוארת
כשהיינו ילדים, לא בדקנו בוויקיפדיה (ולפעמים גם לא הייתה וויקיפדיה לבדוק בה) מה נחשב ומה לא נחשב, מה מועתק ומה לא מועתק, ואיזו טכנולוגיה וכמה תקציב היו לאנימטורים באותה תקופה. נהנינו מכל הסרטים במידה שווה או כמעט שווה – להפך, זה שספר הג׳ונגל ורובין הוד כל-כך דומים היה יתרון בעינינו (פוטנציאל ליקום משותף?). גם עם סרטי אוסף לא הייתה (לי לפחות) בעיה, כי רשום על זה דיסני אז זה חייב להיות טוב, לא? טוב יעשו צופים בכלל ומבקרים בפרט אם יניחו בצד את הוויקיפדיות, כי הסרטים האלה במקרים רבים זה ילדות שכבר לא תחזור, וכל ההגדרות האלה פשוט חסרות משמעות. (דווקא רובין הוד זה סרט שאני זוכר לטובה אבל לא מתגעגע אליו או מוצא טעם לחזור אליו בבגרותי, ונראה לי שהקטע עם הלווייתן מהבה לי מוזיקה מפחיד יותר בבגרות מאשר בילדות, וגם פחות מרשים אמנותית, כי בעידן של סאות׳ פארק, איש משפחה ואבא אמריקאי, מה כל-כך מיוחד בשחקן אחד שעושה את כל הדמויות? ״התמזל מזלי״ לצפות בגרסה המקורית והלא מצונזרת עם קרב המשפחות האלים בהתחלה וההורים שלי לא ראו עם זה שום בעיה, רק חבל שאין לדיסני הרבה קטעים מלאי אקשן כאלה בעוד סרטים.)
קרב משפחות אלים? ברובין הוד?
אני חייב לראות? יש לך לינק?
כמו שאמר מישהו שאני לא זוכר
כשאנחנו ראינו את מלחמת הכוכבים עוד לא היה אינטרנט, אז לא ידענו שאנחנו אמורים לשנוא את האיווקים, ולכן ממש אהבנו אותם.
אני ממש אהבתי את הסרט
לא הבנתי למה משמיצים אותו
והמנגינה הזו לא יוצא מהראש:
https://youtu.be/HJog7PfkNRY
זה הצלצול שלי בנייד כבר שנים!
תמיד אהבתי מאוד את הסרט, ואחי הקטן עדיין צופה בו באופן קבוע. איזה כיף שיש אחים קטנים:)
בזכותם עדיין יוצא לי לצפות במלא קלאסיקות של דיסני, למרות הגיל..
מדהים כמה דברים מפספסים כילדים
סרט שאני מאוד אהבתי, והתלבטתי אם לצפות בו עכשיו כשצץ בנטפליקס ועוד לא יצא. מדהים אותי שבכלל לא שמתי לב לעניין המבטאים, או שירי המערבון הרבים שמשובצים בסרט.
ההעתקות, ביחוד הדברים שנתת בלינק, מאוד בולטות ובלטו גם אז. בהחלט יש בדיסני הרבה מאוד מיחזור שממש צועק על הצופים (גם ביפה והיחפן היה קצת מיחזור, אפילו לא זוכרת של מה- אולי משהו מבמבי?). מודה שלא ממש אכפת לי, ויתרה מזאת, כל הסרטים שהואשמו בחוסר עלילה או בעלילה נמרחת הם סרטים שבעיני העלילה שלהם גם מתישנת קצת פחות רע, כי היא קצת פחות עוסקת בעקרונות מוסרניים שלא נשארו כפי שהם בחברה. אולי בגלל זה הנוסטלגיה שהם מעוררים בי פחות מטרידה אותי מסרטי הנסיכות של דיסני.
יחד עם זאת לפני איזה זמן כתבתי דברים דומים על חתולים בצמרת, ואז פירטו לי כמה פרטים ששכחתי והופכים את הסרט לדי שוביניסטי בקטע מבאס. אולי גם ברובין הוד (ו101 דלמטים) יש קטעים כאלה ששכחתי.
ברובין הוד יש את הקטע של "נשיקה מבנות זה איכס".
כבר כילד זה הטריד אותי מאוד.
כבר לא מהנה.
לפני כמה שבועות שמנו לב שהסרט נמצא בנטפליקס, וישבנו לראות אותו עם הילדים. זה היה בגרסה המדובבת, ואולי זה קשור למסקנה של כולנו, הורים וילדים:
לא כיף.
הבעיה המרכזית של הסרט היא הקצב שלו, שהוא פשוט מוזר. יש סצנות שנמשכות נצח, למרות שהבנו את העיקרון כבר בדקה הראשונה. כך סצנת השוד של הכרכרה של ג'ון והיס (למרות שהיא לפחות משעשעת), וכך במיוחד סצנת הקרב/בלאגן בתחרות הירי, ובמיוחד התפקיד של קלאק בו. מצד שני, בין סצנות אין שום קישורים, הזמן והמרחב פשוט נמוגים ויש דילוג מכאן לכאן בלי שמסבירים את האמצע.
בכלל, לסרט הזה אין ממש עלילה – יש כאן אוסף של מערכונים שקשורים אחד לשני בצורה די רופפת, רוב הזמן.
בעיה נוספת של הסרט היא איכות הדמויות. כן, הנסיך ג'ון הוא יופי של דמות, וגם היס סביר, אבל רובין, ג'ון הקטן ומריאן הם בקושי פלקטים, ומאוד קשה להתרגש מההתאהבות של פלקט א' בפלקט ב' (אני בטוח שיהיו להם ילדים מאוד יפים, במין צורה חד-ממדית שכזו).
בעיה שלישית היא הדיבוב. מצד אחד, בימוי הקולות של שפרירה זכאי לא רע בכלל, רוב הזמן – דב רייזר שחקן נהדר (למרות שכאן יוסטינוב טוב ממנו בהרבה), חני נחמיאס ועפרון אטקין חינניים כיאה לצמד הפלקטים האוהבים, וגם היס (אוהד שחר), קלאק (נורית כהן) וטאק (יעקב בוך) מחוספסים או חלקלקים בהתאם לנדרש.
מצד שני, וזה חתיכת צד, התרגום של זכאי מלאכותי וכבד, במשלב לא טבעי ואוצר מילים מאולץ. זה מוציא אותך מהסרט חזור והוצא.
ואז יש את דני ליטני, שמדובב את ג'ון הקטן. ליטני הוא זמר נפלא, ואם ב'זמר הג'ונגל' זה פיצה על יכולות משחק הקול המוגבלות שלו, כאן זה פשוט לא מספיק: יש לו שיר אחד, והוא כל-כך דבילי וחוזר על עצמו שזה לא עוזר בכלל. עם כל אהבתי אליו, רוב הסרט הוא נשמע כאילו הוא מקריא מדף.
זכרתי את רובין הוד כסרט קליל ומהנה. אבל, לצערי, אני כבר לא יודע למה. הוא אמנם די קליל, אבל הוא גם חורק מאוד – ולא אנחנו ולא הילדים לא הצלחנו ליהנות.
חוויה הפוכה אלליך לחלוטין
גם אני ישבתי עם אשתי ושני הבנים לראות את הסרט (לפני כשנה)
מאד מאד נהננו מהגרסה המדובבת
כל כך נהננו שהיום זה אחד הסרטים האהובים על הבנים שלי (ראו את הסרט 3 פעמים מאז).
כאשר הדיבוב היה בעיננו נפלא (בעיקר יעקב בוך וזכאי) ולא הבחנו באף מלה מאולצת
אני שמח בשבילכם.
הלוואי שכך היה גם בשבילנו.