במקור: The Road to
Perdition!ימין!
במאי: סם מנדז
תסריט: דייויד סלף
על פי הקומיקס מאת מקס
אלן קולינס וריצ'ארד פייר
ריינר
שחקנים: טום הנקס, פול
ניומן, ג'וד לאו, טיילר הוכלין,
סטנלי טוצ'י, דניאל קרייג
'הדרך לפרדישן' הוא סרט משובח ואיכותי, ואת זה אני יודע ללא כל ספק, לפי כמה סימנים ברורים: א. הוא מדכא; ב. רוב הדמויות בו מסתובבות עם פוקר-פייס רוב הזמן; ג. הוא משעמם. אם תוסיפו לכך את העובדה שבסרט משתתף ג'וד לאו, שהוא איטי מספיק כדי לעבור אפילו בסטרימינג, ושיש בו מספיק יחסי אבות-בנים כדי לספק חומר שימלא את ספרו הבא של אורי קליין, "ציביון של תשוקה" (586 עמ'), תקבלו סרט שהוא, ללא ספק, כל כך איכותי עד שאפשר להעניק לו מראש את האוסקר, ועדיין לא תהייה לכם סיבה ללכת לראות אותו.
טום הנקס מככב בסרט, מכיוון שהוא הגיע לאחרונה לגיל המעבר – השלב בקריירה של כל שחקן מצליח שבו נמאס לו לעשות תמיד את אותו הדבר, והוא רוצה לנסות משהו שונה (הכוונה, אגב, היא לשחקני קולנוע ותיאטרון. בתחומים אחרים זה לא קורה. אתם לא רואים את אייל ברקוביץ' חותם בעונה הבאה בתפקיד שוער, כדי להוכיח לכולם שהוא יותר מסתם קשר התקפי מוצלח). במקרה הזה, למר הנקס נמאס להיות הבחור הנחמד שכ-ו-ל-ם אוהבים, והוא החליט להיות, לשם שינוי, אדם פחות נחמד, שלמחייתו יורה, לפעמים, באנשים (אם כי לקרוא לו "איש רע" תהיה הגזמה). הזמן הוא שנות ה-30 המדוכאות, המקום הוא עיירה ליד שיקאגו, וטום הנקס הוא מייקל סאליבן. סאליבן עובד כשליח, גובה, משכנע ומחסל בעת הצורך עבור איש מאפיה (והכוונה היא לא לאיש שמגלגל את הבצק ללחמניות) בשם מר רוּני (פול ניומן), שהוא דווקא איש די נחמד, בתור מאפיונר, ואוהב את מייקל סאליבן כאילו היה בנו שלו. לסאליבן עצמו יש שני בנים (שאחד מהם נקרא גם הוא מייקל סאליבן) וגם הוא, בתורו, אוהב אותם כאילו היו בניו שלו, אם כי הוא מתקשה להביע את האהבה הזאת בכל דרך שתדרוש ממנו הנעה של שרירי הפנים.
טום הנקס הוא יופי של שחקן. תקראו לו שחקן-טישו, אבל אין כמוהו ביצירת סימפטיה, וכאן הוא בהחלט עומד במשימה שהציב לעצמו, כלומר, להוכיח שהוא יכול לצאת מהתפקיד הקבוע שלו: מסתבר שהוא יכול, כשהוא רוצה, לא לעורר שום סימפטיה בכלל. בשביל תפקידים שדורשים הבעה קפואה אחת, בלתי משתנה, נהוג לקחת שחקנים כארנולד שוורצנגר או ז'אן קלוד ואן דאם, אבל הנקס מוכיח שגם הוא יכול: לאורך כל הסרט הוא עוטה על עצמו הבעה של יהודה פוליקר. כל הכבוד. אכן שחקן דגול. מייקל סאליבן הוא אדם עצור, סגור ומנותק, ואת זה הנקס מצליח להעביר יופי; הבעיה היא שכתוצאה מהנתק הטוטאלי הזה, ממש לא אכפת לי ממנו. שאר השחקנים אמנם מרשים לעצמם קצת יותר חופש הבעה, אבל לא יותר מדי: בכל זאת זהו סרט איכותי שבו כל הזזת גבה מיותרת תיחשב לאובר-אקטינג.
בניו של מייקל סאליבן רוצים לדעת מהי בדיוק העבודה של אבא, אבל, מסיבות מובנות, ההורים מעדיפים שהילדים לא יספרו לחבר'ה בבית הספר שאבא הוא שליח, גובה, משכנע ומחסל בעת הצורך. מייקל סאליבן הצעיר מחליט לגלות את הסוד בעצמו, מתחבא במכונית לילה אחד עת אבא יוצא לעבודה, ומגלה בדרך הקשה בדיוק מה אבא עושה. התוצאות העקיפות של הגילוי הזה הן הרות אסון, ומאלצות את שני המייקל סאליבנים לצאת למסע ארוך, כשאנשי המאפיה מאיימים לחסל אותם בכל רגע. וכן, הם גם נוסעים לעיירה הנקראת פרדישן (אבדון) במשך דקה וחצי מתוך הסרט.
תאור העלילה הזה – מאפיה, פרדישן, אנשים יורים זה בזה – עלול לגרום לכם לחשוב שמדובר בסרט מתח. טעות גורלית. מאותו הסיפור אפשר היה, אולי, ליצור מותחן – אבל מותחנים הם ז'אנר נחות ולא איכותי בעליל, לכן הסרט מתרחק בכוונה גדולה מכל דבר שהיה עלול ליצור, אתם יודעים, מתח. זוהי דרמה, רבותי! אנחנו עוסקים כאן ביחסי אבות ובנים, לא בבום-בום-אתה-מת! לא באנו ליהנות.
מצד שני, בתור תצוגת תכלית הסרט מאוד משכנע: אין ספק, לסרט הבא שאני אפיק אני אשכור את קונרד הול בתור צלם, אם אוכל להרשות לעצמי אותו. אחרי הסרט הזה, המשכורת שלו, מה שלא תהיה, בוודאי הוכפלה: הצילום בסרט הוא מהטובים שראיתי, ורק לשם הזהירות אני מסייג את המשפט האחרון במילים "בשנים האחרונות". אם אתם מסוג האנשים שיכולים להגיד "מדהים" גם על תמונה נהדרת של חדר מלון, ולא רק של הרים מושלגים או בניינים מתפוצצים – הסרט שווה את מחירו רק בשביל הצילום, וזאת למרות שהוא מקפיד להשתמש רק בגוונים אפלים ומדכאים של חום ואפור. גם המוזיקה נהדרת, אבל עצם העובדה ששמתי לב אליה לא מבשרת טובות: בסרטים מעניינים, אין לי זמן להקשיב למוזיקה. אני עסוק בלראות סרט.
מ'הדרך לפרדישן' אפשר להנות רק אקדמית: להתפעל מהאיכויות הטכניות שלו, מהמוזיקה, מההתייחסויות לז'אנר סרטי המאפיה שלא התביישו להיות סרטי מתח, ובעיקר מהצילום. הנאה מסוג אחר קשה למצוא כאן – לסרט אין זמן לדברים כאלה, הוא עסוק מדי בלהיות איכותי. במילים אחרות, הוא צפיה חובה לסטודנטים לקולנוע. לכל השאר – שיעור חופשי.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- טום הנקס
- ג'וד לאו
- פול ניומן והירקות
- מקס אלן קולינס – מחבר הקומיקס
- אבדון
- עולם המאפיה
- גנגסטרים בע"מ
לא ידעתי שאורי קליין גם
כותב ספרים. אוי, ההשכלה הלקויה שלי.
כנראה שאני מסגירה בזה את גילי הישיש, אבל בשבילי תום הנקס עדיין לא יצא ממשבצת "האידיוט עם האף הסולד מדי מ'מסיבת רווקים"'. משום מה, עם כל מה שהוא עשה בשנים האחרונות, אני עדיין ממשיכה לראות בו שחקן של קומדיות זבליות שבטעות יצאו לו כמה סרטים טובים…
אני חולק על הביקורת הזו.
הסרט מהנה, מותח למדי ולא מנסה להיות מה שהוא לא.
בהחלט אחד הסרטים הטובים והמענינים המציגים עכשיו.
לכו לראות. ההנאה כולה שלכם.
אחחח כמה שזה סרט מחורבן
למזלי, יש לי אובססיה ביזארית לטום הנקס, וכל סרט שלו יכול לגרום לי שעות של הנאה: במשך עשר הדקות הראשונות של הסרט פשוט התפקעתי מצחוק בצורה בה לא התפקעתי הרבה זמן. הנקס נראה פשוט מגוחך עם שפם הזה, וכל ניסיון שלו להראות כמו בחור קשוח פשוט טפשי. הוא אולי היה אמין בתור פורסט גאמפ, אבל כנראה בגלל שהיא לא היתה כל כך רחוקה ממנו עצמו, אבל פה הוא פשוט מעורר רחמים. מה גם, שבלי קשר ליכולות המשחק שלו, אני ממליץ לכם לראות ראיונות איתו, שם הוא פשוט עושה צחוק מעצמו. זכור לי במיוחד ראיון שנעשה איתו אחרי צאת הסרט 'פיינל פנטזי', בו הוא הביע את החרדה העמוקה שלו מכך שבעתיד שחקנים וירטואליים יקחו את מקומם של שחקנים בשר ודם.
בקיצור, טום הנקס שולת!!1
לגבי השפם
יש לי שאלה ואני אשמח אם מישהו (לא בהכרח עם הניק "מישהו", הבדיחה הזו די מיצתה את עצמה) יענה לי עליה. בסרט טום הנקס מופיע עם שפם מגוחך. אוקיי, זו דמות, הוא רוצה להראות שונה מבשאר הסרטים שלו, מקובל עלי. אבל למה הוא מתעקש כבר שנתיים להגיע לכל בכורה או ארוע עם השפם הזה? כמה זמן לקח לו לצלם את הדרך לפרדישן? הוא מתכנן סרט המשך? איזו הצדקה יש לו להמשיך להסתובב עם הזנב עכבר הזה על הפנים?
זה בטח בחוזה שלו.
הוא חייב להשאר עם השפם במשך חודש לפני ואחרי צאתו של הסרט לאקרנים, כדי שבכל פעם שהוא יצטלם לעיתון או לטלויזיה, יתלווה לתמונה ההסבר: "זהו טום הנקס, עם השפם אותו גידל במיוחד לצורך צילומי 'הדרך לפרדישן', הסרט החדש מאולפני דרימוורקס הזוכה לשבחים ולביקורות נלהבות בכל רחבי העולם. כאן הוא נראה קורא בספר 'לפעמים זה אחרת' של ורד טוכטרמן, עליו כבר נכתב בוואינט כי הוא היה ראוי להיכנס להיכל התהילה של ספרי המד"ב הישראליים המקוריים, אילו היה היכל כזה".
בוש לך! בגללך כמעט סדקתי צלע!!! (לא, זה לא נכנס לאזהרה לגבי הקולה שיש בתחתית האתר!)
נו, טוב.
הרי אין לך הרבה מתחרים.
נשמה טובה אתה.
בטח יש לך הרבה חברים.
מעניין שהזכרת שעורי קולנוע
לפני כך וכך זמן (לא זוכר מתי) שודר בחינוכית ראיון של מרצה באוניברסיטה נחשבת עם טום הנקס. בסוף הראיון, שנערך בפני אולם מלא בסטודנטים, ביקש המראיין ממר הנקס לומר את המשפט הידוע מפורסט גאמפ (נו, זה עם השוקולד). לאחר התלבטות מעמיקה, הנקס הסכים ואמר את המשפט בזריזות לפני שיבקשו ממנו להמשיך לציטוטים מביג. הוא גם הוסיף "הרגע גרמת לשוורצנגר לומר I'll be back".
מעניין שהזכרת שעורי קולנוע
לתוכנית שראית קוראים סטודיו למשחק עם…
שזאת תוכנית מצוינת עם ראיונות עם כל האנשים הקשורים ךתעשיית הקולנוע והטלוויזיה (עם אני לא טועה הם ראיינו עד היום כמאתיים אנשים כאלה) זאת סידרה שנעשית לא למען הרייטינג אלה למען העשרת הידע של הסטודנטים הסידרה זכתה להצלחה מאוד מפתיעה בארצות הברית ואפילו הסימפסונים עשו עליה פרק
הסימפסונים עשו עליה פרק
והיא עשתה פרק על הסימפסונים, ובפרק שהיא עשתה על הסימפסונים הראו קטע מהפרק שהסימפסונים עשו עליה.
אחל'ה ביקורת
רד,
הביקורת שלך גם ניראית לי אמינה וגם היה משעשע לקרוא אותה, כולל משפט הסיום לקינוח. תודה.
המוסיקה לא ממש טובה
הם פשוט לקחו את המנגינה המעצבנת שהדהדה כל חמש שניות באמריקן ביוטי, הוסיפו פסנתר ושמו אותה כל עשר שניות.
סרט משמים ביותר.
נכון שמבחינת התסריט (ספוילר)
תגיד לי, ספוילר לאיזה סרט זה בדיוק?
אני לא ראיתי את אמריקן ביוטי אבל את הדרך לפרדישן כן, והייתי מאוד שמחה אם היית כותב נגיד- ספוילר לאמריקן ביוטי בכותרת.
כמובן שעכשיו זה מאוחר מדי, אבל בבקשה תתיחס להערה זו בתגובות הבאות
במקרה הזה זה ספוילר קטן מאוד,
כיוון שקוין ספייסי מבהיר כבר בתחילת הסרט שעד סופו הוא ימות. אבל ההערה נכונה.
אני ממש לא מסכים לביקורת
אני לא סטודנט לקולנוע ובכל זאת נהניתי מהסרט. רואים שהוא עשוי היטב והעלילה שלו, מה לעשות, מעניינת. אמנם הסוף צפוי אבל הוא מתבקש מהעלילה ולכן נסלח (לא כל סרט צריך טוויסט). פרדישן אמנם לא הפך לסרט האהוב עלי בכל הזמנים אבל הוא שווה צפייה.
את "אמריקן ביוטי", אגב, לא ראיתי.
על פניו אני מסכימה שהעלילה
נשמעת מעניינת. זה גם מה ששיננתי לעצמי חזור ושנן בין פיהוק אחד למשנהו. לא יודעת להסביר את זה – לי הסרט לא עשה כלום. סתם רצף תמונות. וזה לא שאני נגד סרטים איטיים, או נגד סרטים חסרי עלילה, אבל פה איכשהו זה לא התחבר לי. אולי זה החום הדכאוני הזה, אבל איכשהו כל הזמן שאלתי את עצמי "מתי יקרה משהו", וגם כשקרה משהו המשכתי לשאול את עצמי "מתי כבר יקרה משהו".
באמת לא ברור
אני בדרך כלל לא אוהב סרטים איטיים אבל פה דווקא הסתדר לי. אולי בגלל העיצוב התקופתי: גם כשלא קרה כלום בסרט, עדיין היה נורא מעניין להסתכל על הסביבה.
אני מרגיש קצת לא נעים שיוצא שאני זה שמסנגר על הסרט כי זה לא שאני חושב שהוא מופתי אבל הוא כן מומלץ.
סתם אנקדוטה: לא היה מיזוג באולם. כן, אולם קולנוע בלי מזגן מקפיא (גיל 1, כפר-סבא למי שמתעניין). הבעיה היא שלא רק שלא היה מזגן מקפיא, פשוט לא היה מזגן בכלל והיה די חם אז בהפסקה מישהו ביקש שיפעילו ובחצי השני היה די נעים.
באמת סרט עם הרבה חום.
אני מסכים ואיני מסכים עם הביקורת
"הדרך" הוא אכן סרט איכותי אבל למרות זאת הוא מרתק והרעיונות שלו נוגעים וחסרי קיצ' הוליוודי נחות. לטעמי, זהו אחד הסרטים הטובים שנעשו.
אני לוקח את מה שרד אמר לגבי הצילום של הסרט, ומוסיף לזה. אני אפילו יכול להגיד שלא ראיתי סרט המצולם בצורה כל כך חכמה.
תענוג גדול, האוסקרים כבר שם.
נפלא!
לא הסרט – לא ראיתי. הביקורת. אין ספק, עצבים מוציאים מבני אדם ביקורות מצויינות.
מישהו כאן
שם לב שהייתה היום "שבת טום הנקס" ב- YES 1? היו כל הסרטים שלו (בערך), וכל ההופעות שלו בסאטרדיי נייט לייב, ומאחורי הקלעים של כמה סרטים. כולל "הדרך לפרדישן".
לא כל הסרטים ולא כמעט
היו רק שלושה סרטים והמון "מאחורי הקלעים" בין לבין.
ככה סוגרים שבת שלמה בלי להתאמץ הרבה.
מיותר
הסרט. לא הביקורת. ראיתי את הסרט ומהסצינה הראשונה הבנתי שזה יהיה סרט איכותי. משהו בילד עם האופניים על השלג והמוזיקה ברקע פשוט אמר לי שכנראה לא יהיה פיצוץ בדרך לבית הספר. כשהוא התחיל לחלק עיתונים (מצטער על הספויילר חברה, לא יכלתי להתאפק) זה כבר היה ברור: מכאן זה כבר לא יכול להשתפר. מכאן גם מתחיל מעין ספויילר אז אם משהו בכל זאת מתעקש לצפות בסרט אני מציע להסיט מבט.
אני למשל לא מצאתי במייקל סאליבן שום דבר רע. טוב, אז הוא הורג למחייתו (וגם זה רק לפעמים). טוב, אז הוא מגן על מאפיונרים מושחתים (ראיתם פעם מאפיונרים לא מושחתים?) וכמו שפיש אמר, גם הם, חוץ מהבן, לא כל כך גרועים. מבחינתי מייקל סאליבן הוא בסך הכל אדם טוב, גיבור מלחמה, שהנסיבות והקשיים להתפרנס בתור חייל משוחרר באמריקה של תקופת השפל, הובילו אותו לעסוק במקצוע לא כל כך מזהיר ותו לאו. אם יש אנשים רעים בסרט, הרי אלה הבן של בוס המאפיה, טיפוס מושחת ורצחני, וכמובן העיתונאי הרוצח, שבשבילו רצח זה כלום לעומת תמונה מוצלחת.
כל הדרך עד לדרך לפרדישן היא בזבוז זמן משווע. הם נוסעים, האב מדבר עם הבן, האב מדבר עם גנגסטר, האב מדבר עם הבן, האב מדבר עם הדודה, האב מדבר עם הבן. איזו קלאסיקה. איזו הצגת רגשות! במיוחד נוגע ללב המשפט: "כשאני אומר תתקופף, אתה אמור להתקופף וכשאני אומר לך לאכול תאכל!" אח, מרטיט. אבל אני מקדים את המאוחר. זה כבר קורה בדרך לפרדישן עצמה. אז בוא נחזור אחורה. הדרך לפרדישן, שאפשר היה להניח שתהווה מרבית הסרט (אבל אז איך היא תימשך 6 חודשים? הרי הדודה תגיע הביתה תוך יומיים) נמשכת כפי שנאמר כאן, כ2 דקות בזמן סרט. באותם 2 דקות, העיתונאי עולה על עקבותיהם ובתחנה הראשונה לאחר מכן משיג אותם. כמובן שאפשר היה לעשות מכל אקשן סוחף (לפחות לאותם 2 דקות) אבל לא בזה עסקינן, יש לנו סרט איכותי! אז במקום זאת, מבזבזים את מרבית 2 הדקות על שיחה איטית ומתוחכמת בין 2 הרוצחים המקצועיים, כשבתומה האב מתחמק (באלגנטיות, כמובן) והעיתונאי מנסה לצלוף בהם מרחוק ומיד לאחריו השורה המרגשת שתעדתי מקודם. בעקבות זאת, האב מחליט שלא לנסוע לפרדישן, ובכך מבטל בעצם את כל רעיון שם הסרט.
פרדישן, לוחשים לנו באוזן המתרגמים (בצורת סוגריים תמימות כשרק מוזכרת הנסיעה), זה לא רק מקום. זה גם אבדון. וואו. אז בעצם הם לא נוסעים לפרדישן, אלא לאבדון! אה, אז זה בסדר. אז זהו שלא. דרכו של האב ל'אבדון', עוברת דרך כספות בנקים, מתוכן הוא מרוקן סכומי עתק בכדי לפגוע במאפיונרים בכירים. ולא, זה לא מוביל אותו לאבדון. ואפילו לא לכלא. בעצם, אף אחד לא עושה לו כלום. יתרה מכך, כשהפקיד בבנק אומר לו שאין כסף הוא לא מוותר ונוסע לבנק הבא, הוא לוקח את זה כפגיעה אישית ונוסע לצוד את הכסף. שם מחכה לו העיתונאי. טוב, עכשיו הוא בטוח בדרך לאבדון, לא? טעות! הוא שורד את המפגש ואף פוצע את העיתונאי ובסך הכל נפגע בזרועו. …
טוב, נמאס לי לספר את כל הסיפור. אם באמת בא לכם, תראו את הסרט. אני בפירוש מציע לכם להמנע מהתענוג המפוקפק, אלא אם כן אתם באמת משתייכים לאחת מקבוצות המיעוט שבטוח יהנו ממנו.
רק דבר אחד לסיום:
כשאני ראיתי את הסרט, למרות הכל, כל הזמן ציפיתי לרגע שבו הוא ישתפר. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שלסרט כן יהיה טוויסט. מכיוון שמייקל סאליבן הוא כאמור, לא כל כך רע, והילד בהתחלה טוען שיש אנשים שתוהים אם הוא היה מרושע לחלוטין, הגעתי למסקנה שלא מדובר באותו אדם. שבעצם הילד מספר על עצמו. שבאותם 6 חודשים, דמותו המרושעת התהוותה להיות אותו אדם מרושע שכולם מפחדים ממנו. אדם מרושע בכמה מידות מאביו.
מיותר לציין שלא כך היה הדבר…
אבל עדיין, לפי דעתי הלא מיומנת, לפי התסריט, אפשרות שכזו היתה קיימת. באם הילד היה אכן רוצח בסוף את העיתונאי ואח"כ מואשם ברצח כפול: של אביו ושל העיתונאי, ומשם קצרה הדרך לרוצח פסיכופט…
חברים שלי טענו שהתאוריה שלי מגוחכת וכמובן שכשהנחתי בהפסקה שהבן בעצם מספר על עצמו, פסלו אותי בביטול. האומנם?
____________________
אני יודע שספק אם תהיינה תגובות לתגובתי (כי היא ארוכה ומסיבות אחרות) , אבל אולי לפחות פיש יגיב? בתודה מראש.
להתקופף!
או אה אה! אני מתקופף!
ואכן, תיאוריה מעניינת העלית, אבל הרי בפירוש מוכיחים בסרט שאין אפשרות שהיא נכונה, אז על מה כל הויכוח? גם ככה סרט מחורבן שאני מעדיף לשכוח.
________________________
סיילנט אריאל, חושב שכל העניין של לכתוב עוד משהו מתחת להודעה הוא טיפשי מאוד ולא הבין את הפואנטה שצריך להשאיר את זה מתומצת ולא למשוך את זה שורות שלמות שלא נגמרות שנמשכות בחוסר עניין כהנא וכהנא. והוא גם רוצה שפם כמו של טום הנקס. או לפחות שפן.
אז אל.
תכתוב דברים מתחת להודעה זאת אומרת. אף אחד לא ביקש ממך.
_____
העלמה עפרונית, לא בטוחה עדיין מה דעתה על זה.
שישה שבועות, לא חודשים
לא אהבת את הסרט כי אין לו טוויסט?
לא כל כך מיותר.
אתה מגזים, לדעתי. הסרט באמת לא עד כדי כך גרוע, ויכולתי לתאר בליגלוג עלילה של כל סרט כפי שעשית.
דבר אחד שבו אני בהחלט מסכים איתך: שם הסרט. 'הדרך לפרדישן', אפילו אם מתעלמים מהחצי-תרגום, הוא שם טפשי ועלק-מתוחכם. אני יודע שבארה"ב יש מקומות עם שמות ביזאריים, אבל 'אבדון', אפילו בסטנדרטים שלהם, הוא שם מאוד תמוה לעיר. והסרט *לא* עוסק בדרך לפרדישן – כפי שנאמר כבר, סאליבן את סאליבן נמצאים בדרך הזאת חלק קטן מאוד מהסרט, ונראה כאילו הקטע הזה הוכנס לסרט רק כדי לתרץ את השימוש בשם הזה. ובכל מקרה, הסוג הזה של משחק מילים פשוט לא מתאים לסגנון של הסרט.
כמה צפוי
הסרט הראשון שאני הולך לראות אחרי הפסקה של חודש (לימודים, אל תשאלו), ואני מנחש את כל עלילת הסרט אחרי חמש דקות, וצופה את משפט הסיום (מילה במילה) 2 דקות לפני שאומרים אותו.
הבעיה של מנדז היא לא שהוא במאי טוב או במאי רע. הוא דווקא במאי מוצלח מאוד, עם זוויות טובות ותנועת מצלמה נכונה. הבעיה שלו הוא שהוא בוחר תסריטים שבלוניים. התסריט הזה אכן מנסה להיות איכותי, אבל כל מילה בו צפויה לחלוטין.
חבל.
נ.ב. – אחלה שחקן, ג'וד לאו, באמת, אבל בשביל 5 דקות מסך בערך מגיע לו להיות שלישי בקרדיטים?
שתי הערות על הביקורת
(המשובחת, כרגיל).
1. מאד אהבתי את ההשוואה לאייל ברקוביץ'. היא היתה מעולה ובמקום. אבל, ויש פה איזשהו אבל, אם ניקח דוגמא אחרת מתחום הספורט, הרי שמייקל ג'ורדן, "אלוהי" הכדורסל, החליט שנמאס לו מכדורסל וניסה בייסבול. הוא ראה שזה לא מתאים לו אז הוא חזר (וחזר, וחזר, וחזר, וחזר) לכדורסל. ברגע שטום הנקס יראה שתפקידי ה"איכות" הללו לא מתאימים לו, הוא יחזור לעשות מה שאנחנו אוהבים שהוא עושה.
2. אולי שחקנים לא שינו את הבעות פניהם בגלל שמדובר בסרט דוגמה וזה אסור?
נמשע סרט מאכזב.
אומנם לא היו לי צפיות בגלל "אושר" מכיוון שלא ראיתי אותו (אני צריכה לזכור להשלים את החסר), אבל הסרט בפני עצמו נמשע מעניין. חבל שזה מה שיצא.
אבל אני בכול זאת מתכוונת לתת לו צאנס בוידאו, הביקורת פשוט שיכנעה אותי לא להסתכן בלשלם 33 שקלים.
הממףף
'אושר' זה של סולונדז. סם מנדז עשה את 'אמריקן ביוטי'.
סליחה לא הייתי מורכזת.
פשוט השמות התבלבלו לי לרגע. את אמריקן ביוטי כן ראיתי. את אושר אני עוד צריכה לראות.
אני מאשימה את חוסר תשומת הלב הנוראית במתמשכים, פשוט ה"ס".
וכן אני יודעת שזה לא תירוץ
מועקה
אפשר לשפוך את הלב?
לפעמים יש לי פשוט מועקה בלב מביקורות לא הוגנות. לפעמים נראה לי שהחבר'ה הטובים בעין הדג שוכחים דבר אחד – אנשים משלמים לכרטיס קולנוע בשביל ל-ה-נ-ו-ת, כן, מפתיע, אבל בשביל זה קיים המסך.
אז נכון, הסרט איטי, וזה סרט גנגסטרים בלי אקשן, ואין בו טוויסט, כמו שאתם כל כך אוהבים, אבל בחייאת, אם זו לא יצירה קולנועית משובחת, אני לא יודע מה כן. ואני חושב ש-4 חבר'ה שהלכתי איתם הם כן מדגם מייצג, בהתחשב בגילאים השונים בתכלית שלנו…
לא, לא הלכנו להצגת חצות, אז לא תוכלו לטעון שנרדמנו בטעות בקטעים המשעממים. תודה רבה על תשומת הלב.
אני חושב
שכן נרדמת בביקורת כשנאמר שהסרט כן איכותי, פשוט לא מעניין. אפאחד לא אמר שזה לא סט איכותי.
אני לא ראיתי את הסרט
(ולמען האמת, גם לא ממש מתכוון לראות אותו בקרוב), אבל מאחר ומה שאמרת בנוגע לאתר נשמע בערך כמו מה שנטען באתר בנוגע למבקרי קולנוע "אחרים", אני באמת רוצה להבין כיצד הגעת למסקנותיך (גם זו שכתבת בהתחלה, וגם אלו המשתמעות משאר ההודעה).
אני לא ראיתי את הסרט
ועל זה בדיוק אני מלין – הביקורות האחרונות באתר נשמעות יותר ויותר כמו הביקורות ה"מסורתיות", שאנחנו כל כך מורגלים לקרוא בעיתונים… ואני לתומי חשבתי, שאתר זה אמור לספק אלטרנטיבה לכל אלו, ולהביא ביקורת ב"גובה העיניים".
תבינו, שאני והחברים שלי הולכים לסרט, אנחנו לא מתעסקים ביצירות הקודמות של סם מנדס, בפסקול, בזוויות צילום או בכל דבר פלצני אחר, אנחנו מתעסקים בלהנות.
יש לי הרגשה שליותר מידי מכותבי הביקורת הקבועים פה יש נטייה לראות בכל סרט ללא טוויסט משמעותי סרט משעמם. אז נכון שהסרט הזה לא לוקח אותך לגבהים אדירים שלא הכרת, אבל אני סמוך ובטוח שרוב רובם של הצופים שראו ויראו אותו, בקולנוע ובבית, יהנו.
כל הרעיון
בכתיבה על זוויות הצילום וכו' בסרט הוא להראות כמה שהסרט "איכותי" במראהו. העלילה, לעומת זאת, לא תואמת את המראה המתוחכם של הסרט והיא שטחית להחריד.
לפחות זה מה שהבנתי, לא ראיתי את הסרט.
היי, היי,
אף אחד פה לא אמר שהוא נהנה רק מסרטי טוויסטים. יש הרבה סרטים נטולי טוויסט ש"אנחנו" (סליחה על השימוש במושג כוללני, כאילו שכל הגולשים הם יישות אחת) נהנים מהם.
אבל הנאה מורכבת מהרבה דברים – עבור חלק, הנאה היא תסריט טוב, יש כאלה שמשחק מעולה יגרום להם לגרגר בהנאה (שוב הזכרתי גרגור?), ויש כאלה שמחפשים את המכלול.
אז כמו שיש כאלה שהולכים לסרט כי "הוא של טום הנקס, וכל דבר של טום הנקס הוא בטח טוב", ככה יש כאלה שהולכים לסרט על סמך סרטו הקודם של אותו במאי. זה עדיין לא אומר שהביקורת היא לא בגובה העיניים.
מה שכן, אם תשים לב, מרבית התגובות פה, של גולשים מן השורה, לא התלהבו מהסרט, ולא דיווחו על הנאה כלשהי. אז אולי זה לא רק רד פיש. אולי אלה עוד כמה צופים.
אולי אף אחד לא אמר
אבל זאת ההרגשה האישית שלי. יכול להיות שאני טועה, אבל הביקורות פה הם לא מה שהיו פעם.
הסבתות שלנו אמרו לנו תמיד שעל טעם וריח אין להתווכח, אבל אני בור לחלוטין ולא מסוגל להבין כיצד כל כך הרבה אנשים לא נהנים מסרט כל כך מבריק?
נראה שהסבתות צדקו, אחרי הכל.
עכשיו אני בטוח שלא קראת
את הביקורת.
אתה כל כך עסוק בלהצדיק את הסרט שלא איכפת לך ללכלך על האתר כולו, על עורכיו וכותביו, בדרך. הועל נא לקרוא את הפסקא האחרונה של הביקורת ואת הפסקא השניה של תגובתך ותבין שאמרת דבר והיפוכו.
הכותב כאן *לא* שפט את הסרט על פי עומק התכנים שלו. הוא *לא* שפט אותו על פי הפסקול או זויות הצילום שבו. הוא פשוט לא נהנה.
אני אבהיר את זה שוב, רד לא חיפש חוויה קולנועית מעמיקה, נהפוך הוא, לטענתו דוקא אלו שכן יבואו לסרט על מנת להתעסק באמצעים האומנותיים או תאורה המורכבת שבו יהנו יותר. הוא פשוט לא הצליח להנות!
כן, יכול להיות שאנשים לא יהנו מסרטים שאתה אהבת. זה נקרא דיעות שונות. עצם העובדה שלמישהו באתר יש דיעות שונות משלך לא הופך אותו לפלצן, לא משנה איך תסובב את זה.
___________________________
טוב, אני מצטער אם ההודעה נשמעת מרושעת מדי. תראה, אף אחד לא אסר עליך להנות מהסרט. אתה אהבת אותו? הרווחת. תעשה טוב גם לאחרים עם תכתוב תגובה מפורטת שתסביר מה בדיוק אהבת בו ותמליץ לאנשים עם טעם דומה לשלך לבוא לסרט.
תודה.
אני אמרתי שזה לא סרט משובח?
זה הרי בדיוק מה שאמרתי. סרט משובח ומדויק ומצוין ומשעמם נורא.
אני הולך לסרטים בשביל להנות (הצהרתי על זה חגיגית לפני שנתיים בדיוק), אבל מ'הדרך לפרדישן' קשה לי לומר שנהניתי. הערכתי אותו מאוד, כן, אבל לא נהניתי. וזו לא "הגישה של האתר", זו דעתי האישית.
ומה הקשר לגיל?
בן אדם יכול להיות בן 18, בן 80 או בן 8 ועדיין בעל אותו טעם. אם תוכל להגדיר את אותם 4 חברים בעל מדגם מייצג של טעמים אז אולי אפשר להתייחס.
מועקה
עכשיו שמישהו אמר את זה לפני אז אזרתי קצת אומץ…
אני מרגישה שהשורה התחתונה של הביקורת, שטוענת כי אין סיבה טובה לראות את הסרט, עושה לו קצת עוול.
אני לוקחת בחשבון שכנראה מדובר בהבדלים באופי הצפייה שלנו בסרטים. unknown ואני ואחרים כמונו שופטים סרט לפי מידת ההנאה שהפקנו ממנו, וכנראה פחות מודעים לדברים אחרים שצופים יותר מנוסים שמים לב אליהם. אני מתכוונת לכל הטענות שהועלו כאן, שמרוב שהסרט מנסה להיות איכותי הוא נשאר ללא תוכן וללא רגש, ושהוא פשוט משעמם.
כמובן שזה גם עניין של טעם – לדעתי הסרט מאוד מעניין, למרות שהרבה ממנו צפוי מראש, והוא הצליח גם לרגש אותי. כן, המוסיקה הייתה טיפה משומשת, אבל היא עבדה עליי באמריקן ביוטי והיא עשתה זאת גם כאן. יש בו סצינות יפהפיות, השיחזור התקופתי נהדר – גם זה חלק מההנאה.
ואולי זו אני והחיבה שלי למאפיונרים אנושיים, במיוחד אם הם טום הנקס.
אם תבואו לצפות בסרט מבלי שיטריד אתכם שהוא מתאמץ להיות משובח (ובעצם, למה שלא יתאמץ?), לדעתי יש מספיק סיבות טובות לראות אותו.
בדיוק לפי הקריטריונים האלו
אנחנו מדרגים סרטים. כמו שהדג הכריז חגיגית לפני שנתיים ויום ואני בטוח שרוב תושבי האתר מסכימים איתו.
אין לנו מושג בקולנוע אבל אנחנו אוהבים ללכת לראות סרטים. כל מה שהדג אמר הוא שרואים שהסרט "איכותי" אבל הוא לא מהנה.
הכל יחסי
כנראה שיש לכם מושג בקולנוע יותר ממה שאתם נוהגים להצהיר. אני יודעת שיש בעיה עם ה"אתם" הזה ושיש פה המון דרגות של הבנה בקולנוע והמון טעמים שונים. אבל אני מתכוונת לראשי האתר ולכמה משתתפים בולטים בו, שנתנו לי את הרושם (אני נכנסת לאתר כבר יותר משנה) שבהחלט יש להם מושג בקולנוע. או לכל הפחות – יש להם הרבה יותר ידע ממה שיש לי.
אז מי שמבין קצת ומכיר את התמונה הכוללת יכול להגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי יומרותיו של הבמאי. ואחרים יישארו בבורותם, יצפו בסרט במידה פחותה בהרבה של ביקורתיות ואולי הנאתם תהיה קצת יותר שלמה.
עכשיו השאלה היא איך את מגדירה
את ההבנה בקולנוע?
פה אני יכול לדבר רק על עצמי. הסרט הראשון שראיתי בקולנוע הוא שליחות קטלנית 2. ראיתי את שתי הגרסאות של בלייד ראנר ויותר אהבתי את זאת של הבמאי. מספר הצפיות שלי במלחמת הכוכבים ובחזרה לעתיד מזמן עבר את הדו-ספרתי. לפי דעתי ברוס קמפבל הוא בין השחקנים הכי טובים יחסית להערכה ולפרסום שלהם.
את זה אני מבין. גם למדתי קצת קולנוע כך שאני מבין כמה מונחים אבל כשאני רואה סרט אני לא כל כך מתעמק בצילום שלו או בעריכה או בבימוי, לפחות לא הרבה בצפייה הראשונה, אלא רק מנסה להתרווח ולקלוט את הסיפור והאווירה.
את שלטון האש אהבתי. הוא סרט פעולה חביב שלא מתיימר להרבה ולמרות כמה חורים עלילתיים, נהנתי. את גוספורד פארק, מולהולנד דרייב, נפלאות התבונה והדרך לפרדישן עדיין לא ראיתי אבל אני בספק אם אוהב גם אם אתאמץ כדי להשיג אותם.
אני מתכוונת למונחים המקצועיים
ליכולת לנקוב בשמותיהם ולזהות אותם בסרט, שזה משהו שאני ממש לא יכולה לומר על עצמי.
זה קשור למידה שבה אתה מסוגל לפרק את הסרט למרכיביו, למשל לצאת מסרט ולומר – הצילום היה מבריק, העריכה הייתה על הפנים. גם פה יש לי קצת בעיה, אני נוטה להתייחס לסרט כמכלול ורק אם יש בעיה/גאונות בולטת לעין באחד התחומים אני אוכל להניח על זה את האצבע.
אני מדברת על אנשים שמסוגלים לזהות את נקודות הדימיון בין שני סרטים של אותו במאי, לשים לב איפה יש מחווה לסרטים ישנים, להבחין בניואנסים הקטנים. בשביל זה צריך, כמובן, התמצאות כללית בעולם הקולנוע בעבר ובהווה, לדעת מי הנפשות הפועלות ולעקוב אחרי ההתפתחויות.
אלו הדברים שאני נזכרת בהם כרגע, שהם בעיני הבנה בקולנוע. רוב האנשים שאני הולכת איתם לקולנוע באים בלי שום הבנה מוקדמת – לידם אני מבינה גדולה בקולנוע. לצערי, הם גם יוצאים מהסרט בלי תובנות יוצאות דופן. למרות שבחיי היום יום לא מדובר באנשים שטחיים ובטח שלא טפשים, הם יוצאים מהסרט ומסתפקים ב"היה ענק", "נחמד" או "חרא של סרט". אבל בשביל זה המציאו את עין הדג… ואני שמחה שלאחרים פה יש מושג בקולנוע – אני מצליחה ללמוד פה לא מעט.
זוהי בדיוק הנקודה
רוב האנשים שמגיעים לעין הדג מתחילים מרמת ידע נמוכה ביותר, אבל עם הזמן- קולטים מונחים ודברים אחרים. בהתאמה, רמת הדיון באתר גדלה- מעצם העובדה שהיא מתקיימת.
אני לא.
אני מקפידה מאד לא לקרוא הודעות שאני עלולה ללמוד מהן מילים ארוכות ומייגעות, ופרטים פורנוגרפיים-למחצה לגבי טכניקות צילום.
אם כך, איני מבין בקולנוע הרבה
יותר ממך.
בכך את דומה לי (ואני מניח שגם לרוב משתמשי האתר) יותר ממה שאת חושבת. למרות שבזמן האחרון אני גם נוטה לשים לב יותר לבימוי, עריכה וצילום (זה למה אני מתלהב יותר משר הטבעות, אני מניח) אבל אם תתני לי שני סרטים של אותו במאי ולא מדובר ברב-סמאח (פינצ'ר או ס/שפילברג) אז כנראה שאני לא אדע שהם של אותו בן-אדם.
אני כן מכיר כמה מהנפשות הפועלות (ברוס קמפבל, כמדובר. אני כרגע באמצע צפייה חוזרת של רביעולוגיית ה-Evil Dead) ואני כן יכול לזהות מחוות קלות אבל כנראה שאפילו לא את רובן.
אם את מתייחסת לסרט כמכלול ורק באה כדי להנות מסיפור חזותי עשוי היטב אז More power to you. בתקווה, אחרי צפייה ביותר סרטים (או אחרי מספיק צפיות במועדון קרב) תוכלי גם את לשים לב לסימני הסיגריות ולכל שאר הסממנים הטכניים. ואם לא, אל תתני לזה להפריע לך ורק תמשיכי להנות מהסרטים שאת אוהבת ולסבול מהסרטים שאת שונאת.
אני למשל, צפיתי בסרט
מבלי שידעתי מראש שהוא מנסה להיות איכותי (ובעצם, אני מאמינה שכך גם רד החל את צפייתו בסרט). למעשה, גם לא ידעתי כמעט כלום על העלילה, מעבר לכמה פרטים בסיסיים שנודעו לי דקות ספורות לפני הצפייה, ושגרמו לי לחשוב שהולך להיות מעניין. לא היה.
אז כן, אני יכולה להעריך את יופים של פרטים טכניים כמו צילום, ובד"כ צילום טוב הוא מסוג הדברים שמשדרגים עבורי סרטים וגורמים לי ליהנות מהם אפילו יותר. ועל אף הכל, ב'הדרך לפרדישן' לא נהניתי. בכלל. אפילו לא טיפה.
לא משובח ולא ערדליים
אך קודם כמה מילים טובות:
• הצלם קונרד הול מלך.
• שמישהו יחזור ויתן לפול ניומן תפקיד ראשי ומהר. כל שניה שלו על המסך פשוט מחשמלת.
לגבי כל השאר:
אוף. פשוט אוף. סרט שני, כמו אלבום שני, זה דבר נוראי. זוכרים את סקר הסמאחים החדשים? כרגע נשארו לי ברשימה רק סולונדז, ארונופסקי ובעיקר ספייק ג'ונז. כריסטופר (ממנטו/אינסומניה) נולאן עירער את מעמדו, וסם (אמריקן פרדישן) מנדז ירד באופן מוחלט.
בסרט השני שלו הוא עשה את כל מה שחששתי שהוא יעשה. הרמזים היו כבר באמריקן ביוטי שדווקא דיי אהבתי, ובעיקר בראיונות שהוא נתן בשנה האחרונה. והנה התוצאה: מנדז הוא עוד במאי מלוקק, חנפן, פשטני ומשעמם.
כל החתרנות לכאורה של הסרט (טום הנקס הוא רוצח, המוסר שלו הוא יחסי) היא לא יותר מאמצעי לאמירות רדודות ופשטניות, נעימות לאוזן במובן האמריקאי הבזוי ביותר של הביטוי.
ומילא זה, אך אפילו סגנון הבימוי של מנדז מרגיז. הצילום האסתטי להפליא הולך על האסטרטגיה שרד פיש תיאר – איטיות ומינימליזם הם ערובה לכבוד אומנותי, שהוא ערובה לאוסקרים, שהם ערובה להצלחה כלכלית. יותר משהסגנון הזה נבחר לסרט, נראה כאילו מנדז החליט לעשות סרט בסגנון הזה, ומצא מישהו שיתפור בשבילו תסריט.
יותר מידי סצינות נמצאות בסרט פשוט לשם הדביקות או כדי לסגור לצופה קצוות עלילה שהוא יכול היה לסגור בעצמו אם הסרט היה נותן לצופה טיפה קרדיט.
בהזדמנות אולי אפרט יותר. כרגע אני מאוכזב מידי. לסרט הבא שלו אני כבר לא אלך אלא אם אשמע עליו ביקורות טובות מאנשים יודעי דבר.
והמרגיז עוד יותר -
שהאקדמיה מטפחת אנשים כמוהו, ובאמת יש סיכוי שהוא יקבל אוסקר, וימשיך לעשות עוד סרטים כאלה.
מצחיק
אבל אורי קליין חושב ממש כמוך.
הוא רק כתב את זה בצורה קצת פחות מצחיקה וקצת יותר מעמיקה.
להבהרות לכו למוסף גלריה של הארץ
שוב אני לא מצליח להיות חריג.
רוב הביקורות בחו"ל על 'סדוק' היו מצוינות, אבל אני חשבתי שהוא היה גרוע. שמחתי שדעתי שונה מדעת הרוב, ואז התברר שכל מבקרי ארצנו מסכימים איתי. עצבים. עכשיו, 'הדרך לפרדישן' קיבל בארה"ב ביקורות מופלאות (82% בעגבניות) והרבה תארי "סרט השנה (עד כה)", והוא גם של סם מנדז וטום הנקס וכל זה, והייתי בטוח שאנשים ירצו לצלוב אותי אם אגיד עליו מילה רעה (אני לא מבין כלום בקולנוע, כידוע). איפה. מסתבר שגם עכשיו רוב הצופים בארץ (שפגשתי, או שכותבים כאן) מסכימים איתי. כולל אפילו את אורי קליין! עוד עצבים. מה אני צריך לעשות פה כדי להיות קונטרברסלי – לקטול את 'שר הטבעות'?!
טוב, אל תמהר לקחת לי את התפקיד
בתור אחד היחידים בעולם שטענו שדוני דארקו, דו"ח מיוחד ורקוויאם לחלום הם שלושתם סרטים מעצבנים שלא שווים צפייה, אני הופך פה לאחראי על תגובות לא מתאימות. מצד שני, לך תסמוך עלי. אני חשבתי שמוות לסמוצ'י היה בכלל לא רע ומארגן פסטיבל בכל פעם שהמוזיאון של מרגרט מוקרן בערוץ הסרטים.
ואילו גידי אורשר דווקא אהב
לפחות לפי הפינה שלו ב"בילוי נעים" בגלי-צה"ל ביום ו' שעבר (ציון 9 מ- 10).
מה פרנסי האתר חושבים על אורשר?
...שלכתוב ''פרנסי האתר''
זאת ערובה די טובה לכך שאנשים יחששו לענות.
חכמולוג
מה אתה חושב?
אגב, זה שענית זה אומר שאתה מחשיב את עצמך ל"פרנס"?
לכל מי שחשב להזכיר בתגובתו את "בטברנה" – שכחו מזה.
ואתה? אתה פר-נס?
אני רק רוצה לציין
שלפי עדותה שלה, בוג'י אינה קרש.
וואלה?
נחמד לשמוע שיש מישהו שזוכר דברים שאני אומרת. בניגוד אלי, זאת אומרת.
רק מזער מהוני
הושקע בעין הדג. זה לא הופך אותי לפרנס. אלא אם כן אתה מדבר על פרננססה שאינה מונטרית, ואז אולי, אם בא לך.
באמת לא קריטי מה אני חושב על אורשר. יתכן שהוא אדם מבריק ומבקר בחסד. אני נחשפתי אליו רק דרך הביקורות שלו ברדיו, ואלה – אין מה לעשות – שטחיות. בארבעה משפטים ומחצית אין שום דרך לבקר סרט כשורה, ולפיכך אורשר נאלץ להתדרדר לקלישאות.
לא אשמתו. המדיום מכתיב זאת.
את ביקורתיו הכתובות (אם יש כאלו) לא קראתי, לא מכיר.
אורשר דווקא בסדר
כמבקר הוא די "נורמאלי" ולרוב אינו גולש לסגנון של המבקרים הפלצנים (הוא גם רואה את הסרטים ביחד עם הקהל הרגיל ולא בהקרנות מבקרים). ארשר אינו מישר קו באופן אוטומטי עם שאר המבקרים, לכן קשה יותר לחזור מה יגיד על סרט. כול הנ"ל הוא לזכותו, אבל זה ממש לא מבטיח שיהיה לו טעם טוב…
הביקורות של ארשר ברשת:
http://glz.msn.co.il/glz/culture/critics/movies/default.htm
למיטב ידיעתי
גידי אורשר נותן ציון גבוה בהרבה מרוב המבקרים כמעט לכל סרט שהוא רואה. אני לא מוצא אותו אמין במיוחד פשוט כי יש לי רושם שהוא מתקשה למצוא דברים שליליים בסרטים. אבל לפחות הוא לא פלצן.
לא נכון.
יש לו גם הרבה ביקורות שליליות.
במדורו על הסרטים המופיעים בטלויזיה ב"פנאי פלוס" הוא נותן ציונים שונים בטווח מ2 עד 10.
גידי אורשר הוא ספויילרן נוראי
יש לו מן תחביב כזה לגלות סופים של סרטים, כמעט כמו עירית שמגר ממעריב.
ואם כבר, הפתעה!
בביקורתה של עירית שמגר על "בלזאק והתופרת הסינית הקטנה", בניגוד מוחלט למנהגה הרגיל, לא השתרבב אפילו ספוילר אחד!
לעומת זאת, היא כיפרה על זה באחת הפסקאות הכי פלצניות שקראתי אי פעם.
התגובות פה
גורמות לי לחשוב שיש קונצנזוס באתר לגבי "אמריקן ביוטי". שהוא היה סרט מהנה.
אני היחיד שהשתעממתי בטירוף מאמריקן ביוטי? היחיד שמצא שהדבר היחיד ששווה בסרט הזה, היה המשחק של קווין ספייסי?
מצד שני, את הסרט ראיתי רק פעם אחת – בקולנוע. ומאז לא נתתי לו צ'אנס נוסף. יש טעם?
ניטפוק
עד שאייל ברקוביץ' יגיע למשבר גיל העמידה(או איך שלא קוראים לזה), אם הוא בכלל יוכל לעמוד, הקבוצה היחידה שתרצה בו תהיה בית"ר שעריים.
אני לא מקשיב לדעתם של אנשים
שמשתמשים במילה "חף".
(ובמקרה שהסמיילי לא מספיק: זאת היתה בדיחה. אין צורך להעלב. אני כן מקשיב לדעתם של אנשים שמשתמשים במילה "חף" כמו גם במילים "צביון" ו"תוצאה", אני רק מעקם קצת את האף כשאני נתקל במילים האלו, וזה בטח גורם לי להראות די מגוחך).
למען השם: אתה צודק, כמובן, במה שאמרת על משמעות של השם 'הדרך לאבדון', אבל עדיין, לדעתי, הניסיון לדחוף בכח משמעות נוספת כדי "לתרץ" את השם הוא מיותר. היה עדיף כבר שהעיירה פרדישן לא היתה מוזכרת בסרט בכלל, או נקראת בשם אחר – גם אז אפשר היה לקרוא לסרט 'הדרך לאבדון', רק בלי ההתחכמות המיותרת.
אם כבר טום האנקס
יצא הטריילר לסרט החדש של סטיבן שפילברג "catch me if you can" לשם שינוי שפילברג ביים קומדיה קלילה עם טום האנקס וליאונרדו דיקפריו.
אפשר להגיד אפילו קומדיה מאוד נוסטלגית המזכירה קומדיות משנות השישים שזה יכול להיות ממש טוב.
http://www.apple.com/trailers/dreamworks/catchmeifyoucan.html
אתה בטוח שזו קומדיה?
תראה... אם זה
מצחיק כמו קומדיה וקליל כמו קומדיה אז כנראה שזו קומדיה.
אני דווקא נורא נהניתי
גם מהעלילה. אני חושבת שהעלילה היא שוברת את המסגרת המקובעת של סרטים מסוג אלו.
חוץ מזה טום הנקס אליל.
גו גו טום!1
והנה הביקורת שלי
כרגיל התגובה שלי תמיד מאוחרת אך בכל אופן אשמיע אותה.
זה שהחלטת לתת ביקורת למרות שלא נהנת, מקובל, זהו בכל אופן האתר שלך.
אך ברשותך אוסיף כאן מס' הערות:
א. לא חייבים להתחיל את הביקורת בכך שלא נהנת, זה חוסם את מי שנהנה מהסרט להזדהות איתך.
ב. התמקדות בסיבות של טום הנקס לשנות כיון ולשחק משחק אפל, היא אמנם עוד דרך נוחה לצחוק ולבזות את הסרט, אך בסופו של ענין היא אינה רלוונטית לסרט עצמו.
ג. פנים עצורות הן אכן ענין רב משמעות לעסוק בו, אך כיון שהתמקדת בטום הנקס ולא בילד, לדעתי פיספסת משהו בסרט עצמו.
ד. גם הערות על ערכו של הסרט מבחינה צילומית ומוסיקלית אינם מוסיפות להרגשה הנוחה מהביקורת(וכאן אני מצטרף לUNKNOWN בתגובתו החדה).
וכאן אתחיל את ביקורתי שלי על הסרט(למי שכבר ראה את הסרט):
את הסרט אני חושב צריך לראות בהקשר הכולל של סרטי גנגסטרים והעברת המורשת שלהם לדור הבא. סרט אחר שצריך להזכיר בהקשר זה, הוא הסנדק שבו היורש(אל פצ'ינו) בוחר להפוך להיות גנגסטר ורוצח ובכך להמשיך את מורשתו של אביו.
ההתלבטות של הדרך לפרודישן(אבדון) בשאלה זו של המשכת הדור הצעיר בחיי הפשע והרצח מהווה את הציר העלילתי של הסרט. את הדרך להביע את ההתלבטות מראה הסרט בניגוד בין שני הבנים, הבן המבוגר של פול ניומן(קונאר) והבן הצעיר של טום הנקס. כאשר קונאר המבוגר ויורשו של פול ניומן מתחיל לאבד שליטה הוא לאט לאט גורר את כל העולם הגנגסטרי בעיר, לאבדון. בדרכו נקלעים טום הנקס(מייקל סאליבן) עובדו של אביו ומשפחתו אשר חייהם נהרסים על ידו. סאליבן שנקרע מעבודתו הרגילה ומאוים על חייו, נאלץ להאבק בקונור כדי לשרוד. מחויבותו היחידה היא לבנו מייקל, היחיד ששרד. ברקע המאבק הבין משפחתי הזה, מרחף האירגון הכולל של המאפיה והאינטרסים שלו, המתח בין חיים של יושר לחיי הגנגסטר ועיתונאי רוצח המועניין בעיקר בתמונה טובה.
בקשר לפרצוף העצור של הגיבורים של הסרט, מבחינתי הוא דווקא התאים לתקופתו של הסרט בה אנשים היו קצת יותר קשוחים מאשר אנחנו.
לסיכום אני כן נהנתי מהסרט, למרות שאני לא בטוח ששוה להוציא עליו 33 ש"ח, עדיף אולי בווידאו.
נראה לי שפספסת כמה דברים
בהגדרה של ביקורת קולנוע. ראשית, הביקורת מיועדת קודם כל לאנשים שלא ראו את הסרט, ומחפשים המלצות אם ללכת או לא. לפיכך, היא בהחלט צריכה להבהיר אם הכותב נהנה מהסרט או לא. ומה שעוד יותר בטוח זה שביקורות לא נכתבות רק ע"י אנשים שאהבו את הסרט – אחרת מה היתה המטרה שלהן?
(דווקא התלונה הרגילה על ביקורות בעין הדג היא שמרוב התחכמויות לא מבינים אם סה"כ הכותב ממליץ על הסרט או לא…)
שנית, אם כבר ראית את הסרט, אין שום סיבה שהביקורת צריכה לגרום לך *להזדהות*. ביקורת היא לא סיפור, ואתה לא אמור לצחוק ולבכות יחד עם הגיבור עד הסוף הדרמטי. ביקורת היא דעה. אתה יכול להסכים איתה או לא להסכים איתה. האם כל דעה שאתה לא מסכים איתה עושה לך "הרגשה לא נוחה" ואתה מעדיף שאנשים לא יביעו אותה? חבל. העולם לא עובד ככה.
בקיצור, החלק הרלוונטי היחיד בהודעה שלך הוא זה שמדבר על הסרט עצמו – זה שמביא *דעה* מנוגדת ל*דעה* שבביקורת, ומוסיף נימוקים.
זה לא יכול להיות מזג-האוויר
ראיתי את הסרט לראשונה לפני יומיים ולא מי יודע מה נהנתי. מצד שני, אני כמעט אף פעם לא נהנה מסרטי גנגסטרים (חוץ מסנאץ'). באותו יום ראיתי את "השעות" ואהבתי, אז יכולת ההנאה שלי מסרטים כנראה לא מקולקלת.
סרט מעולה - לראות !
אהבתי את הסרט.
אולי הסיבה היא , שראיתי אותו בדיוידי , דבר שמאפשר מרחב תמרון הדרוש בסרטים מהסוג הזה.
לסיכום: אתם תאהבו את הסרט. בתנאי שלא תשכחו לעשות הפסקה קצרה לשטיפת פנים.
אגב, הצילום באמת משובח.
מעניין שציינת את זה
עשיתי כמה הפסקות באמצע הסרט לשטוף את הפנים וזה באמת מנע ממני להרדם משעמום.
אגב, הצילום אכן משובח.
סרט מצויין
היכולת של תום הנקס לשחק את הפושע האכזרי ולגרום לצופה להזדהות איתו כאדם סימפטי, היא המסר של הסרט.
הסרט נפתח ונסגר בשאלה האם מייקל סליבן היה אדם הגון או שלא היה בו שום דבר טוב.
הבמאי מנסה לבלבל אותנו בין הידיעה שמייקל סליבן הוא פושע קר רוח ואכזרי, לבין כך שהוא אדם אמין. בין שני המאפיינים הללו אנחנו נאלצים לחוות סימפטיה לאדם רע, ולהיכנס לדיסוננס קוגנטיבי (סליחה על המינוח המפוצץ), ולתהות על ההרגשה הזו.
טוב, ראיתי את הסרט היום
ב?DVD, ודווקא נהנתי.
האיטיות לא הפריעה לי- להיפך, יש לי חיבה לסרטים איטיים (אם כי אין לי התנגדות לסרטי נונ-סטופ אקשן).
קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק אהבתי- אולי זו האווירה, אולי חוסר האונים של הדמויות (לא משנה מה יעשו, הן יגיעו לאבדון), אולי משהו אחר שקשה לי להגדיר במילים.
אגב, על אמריקן ביוטי חשבתי שהוא "נחמד", לא יותר.
בפעם הראשונה נרדמתי
אתמול ראיתי בדוד, סרט משובח נקודה. הביקורת קטנונית.
הסייג היחיד שלי מתמקד בשטחיות תסריטאית שבולטת בחלק מהדיאלוגים.
כשהגעתי לכותרות הסיום הבנתי גם למה – הסרט מבוסס על קומיקס ורמת הדיאלוגים שלו היא אופיינית לקומיקס, ובהתחשב בכך שמדובר בעיבוד לקומיקס הבימוי נראה אפילו יותר מבריק.
מנדז עדיין שולת
''סרט משובח, נקודה. הביקורת קטנונית'' זה לא ממש משכנע, אתה יודע.
במיוחד אם אתה בעצמך אומר שנרדמת בפעם הראשונה.
''סרט משובח, נקודה. הביקורת קטנונית'' זה לא ממש משכנע, אתה יודע.
אתה צודק, אני אנסה להסביר.
"מ'הדרך לפרדישן' אפשר להנות רק אקדמית: להתפעל מהאיכויות הטכניות שלו,"
המשפט שפותח את הפסקה האחרונה של הביקורת מתמצת את הסיבות להתעוררות המאוחרת שלי. הסרט אכן איטי, ולא מומלץ לצפייה בזמן עייפות או כשרמת הריכוז נמוכה (אני לא זוכר איזה מהם גרם לי להרדם, נדמה לי שדחף הזפזופ השתלט עלי בקטעים האיטיים כשהוא הוקרן בכבלים). אבל, וזה אבל חשוב – האיטיות תמיד נשברת עם סצינות חזקות מבחינה דרמטית ולא צריך לחכות הרבה. זה לא הופך ולא אמור להפוך אותו לסרט מתח אבל כשמצרפים לזה בימוי מצוין ומשחק טוב וחוויה לפחות לאיזה שניים וחצי חושים הסרט מספיק חזק כדי לספק חוויה בידורית ראויה.
אני לא טוען שזה סרט אלוף אבל אני בהחלט קובל על הביקורת, היא מטעה ואנשים נהנו מהסרט ברמה הלא אקדמית שלו וחבל שהרושם שנוצר הוא שהסרט לא מיועד להדיוטות .
עם זה אני ממש מסכים.
גם אני אהבתי את "פרדישן" -בערך, נדמה לי, בגלל מה שאמרת. חשבתי שהאיטיות הופכת אותו לסרט שמשאיר רושם יותר עמוק.
ביקורת נהדרת.
הסרט משמים עד אימה, כל סצינה מתיימרת להציג אימרה חדשה על השד יודע מה.
הצילום אכן מעולה, הבימוי ג ר ו ע והמוזיקה נהדרת.
כתמיד, דורון, אתה מוכיח למה אתה המבקר הכי (והיחיד) האהוב עלי!