ישנם מקרים שבהם תיאור כללי ומרוחק של חוויה, כמו למשל "ניסיון לחנות במרכז תל אביב בצהרים אינו נעים" או "הסרט החדש בסדרת 'האויב שבפנים' מחורבן למדי" לא יכול להעביר באמת את המסר הנדרש, והדרך היחידה לעשות זאת היא לתאר את החוויה צעד אחר צעד. לפניכם, איפוא, תיאור הדקות הראשונות של "האויב שבפנים: משהו כזה או אחר בתלת מימד", ככל שהבנתי אותן.
במיטב המסורת של סרטי האויב שבפנים, כל סרט חדש מתחיל בהשמדה מוחלטת של כל ההישגים והתוצאות של הסרט הקודם בסדרה, וכך גם הפעם כל מה שהשיגה גיבורת הסידרה אליס (מילה יובוביץ') בסרט הקודם מוחרב ונקטל בתוך חמש דקות – או, למעשה, מוקם לתחיה ומתגבש מחדש בתוך חמש דקות, מכיוון שהסצינה הזאת מוקרנת משום מה ברוורס. לאחר מכן אליס מתעוררת ומגלה שהיא פתאום ג'ינג'ית, שאפוקליפסת הזומבים מעולם לא קרתה ושהיא אמא מאושרת לילדה בפרבר אמריקאי שלו, וזה היה יכול להעניק לסדרה טוויסט מפתיע באמת אילו זה היה ממשיך כך, אלא שאז הזומבים שוב באים ומילה שוב מתעוררת, לבושה בשני דפי A4 בלבד, בתוך חדר לבן ובוהק של אמברלה, התאגיד המאוהב ביותר בלוגו של עצמו מאז ארגון קוברה. אז יוצאת מהקיר תלבושת סאדו-מאזו ואליס בורחת אבל אז מגיעות קרני הלייזר הקטלניות מהסרט הראשון ואז היא בטוקיו. בשלב זה בערך מגיעים מאי שם כמה דמויות מוכרות מהסרטים הקודמים – ההוא שנראה כמו רובוט הודי עם משקפי שמש, שהיה האיש הרע בסרט הרביעי ועכשיו הוא אחד מהטובים כי ככה; ג'יל ולנטיין, שהיתה פעם אחת מהטובים ועכשיו היא מהרעים; וגם מישל רודריגז, שהיתה פעם מתה אבל עכשיו היא לא. לאליס עצמה היו פעם כוחות על, אבל עכשיו אין לה, או אולי יש, קצת קשה לדעת לבטח, כי היא אמנם מסוגלת להביס בקלות 86 זומבים בקפיצה אחת באויר מלווה בבעיטה מסובבת, אבל כך גם כל שאר תושבי הסרט הזה, אז אולי היא נורמלית לחלוטין וזה אני שממש לא בכושר.
מכל התיאור הזה לא המצאתי שום דבר: זה באמת מה שקורה פחות או יותר ב-20 הדקות הראשונות של הסרט, ובמהלכן כל קשר בין סצינה אחת לזו שאחריה הוא כזה שרק דייויד לינץ' היה מבין. הסרט נראה כאילו מישהו דחף את כל סרטי "האויב שבפנים" הקודמים לתוך מכשיר DVD ולחץ על Shuffle. אל דאגה, אנחנו מקבלים הסבר לכל זה: מתברר שכולנו היינו כל הזמן בכלל בבסיס תת ימי מתחת לקרח בקמצ'טקה. עכשיו הכל הגיוני.
"האויב שבפנים" מעולם לא היתה סדרת סרטים טובה. כשהם במיטבם, הסרטים האלה הם טראש מהנה, וכשהם במירעם הם סתם גרועים. הסרט החמישי בסדרה הוא הנקודה שבה הצוות של הבמאי והתסריטאי פול וו. ס. אנדרסון ואישתו מילה יובוביץ' החליטו להפסיק להעמיד פנים כאילו אכפת להם מעניינים כמו עלילה, משחק וקוהרנטיות – אתם יודעים, הדברים האלה שנוהגים להטריד יוצרי סרטים שאינם "האויב שבפנים" – ובמקום זה פשוט לעשות את מה שמעריצי הסדרה רוצים לראות: רצף של סצינות אקשן מופרכות שכל תירוץ לקשר בינהם קלוש יותר מ"הכלב הזומבי אכל לי את התסריט". החלקים הבודדים של הסיפור שאינם נונסנס מוחלט הם גניבה מפורשת ובלתי מוסתרת מ"שובו של הנוסע השמיני".
שווה להתעכב לרגע גם על השחקנים, אם זו המילה הנכונה. מילה יובוביץ' מבלה את רוב הסרט, כהרגלה, בפנים חתומות, אבל מדי פעם היא מכווצת קצת את הגבות, וזה מספיק כדי להפוך אותה לשחקנית הטובה ביותר בסרט בהפרש עצום. כל המשתתפים האחרים נראים כאילו קיבלו הוראה מפורשת מהבמאי להתנהג כמו רובוטים אוטיסטיים. סיינה גיורי בתפקיד ג'יל ולנטיין מגישה את מה שהיה יכול להיות הופעת המשחק האיומה של השנה, אלמלא היתה מעיבה עליה הופעה אחרת באותו סרט ממש: השחקנית הסינית בינגבינג לי (גם את זה לא המצאתי, אגב. זה השם שלה) מגלמת את אדה וונג, דמות מסדרת משחקי המחשב שהוצנחה לתוך הסרט בפתאומיות (ומבלה את כולו בשמלת ערב אדומה, בלי שיינתן לזה שמץ של הסבר – אבל בשלב זה אף צופה סביר כבר לא יצפה לקבל הסבר למשהו בסרט הזה) ומצליחה לגלם באמינות יוצאת דופן דמות ממשחק מחשב משנות התשעים שמורכבת מעשרה פוליגונים בערך, בעלת כל מנעד ההבעה של פאק-מן.
האקשן של "האויב שבפנים" נשאר כשהיה – מגניב למדי ומופרך מתשעים ושש סיבות בממוצע. פול וו. ס. אנדרסון מתעקש לא להכיר בחוקי הפיזיקה, שלא להזכיר ביולוגיה, שגורסים שלבני אדם יש שרירים, והפעלתם דורשת מאמץ כלשהו: אנשים אפילו לא מכופפים ברכיים באופן ייצוגי לפני שהם קופצים לסלטה בגובה של חמישה מטר, אלא פשוט עולים לאויר כמו בלון הליום. מכונית יכולה להתפוצץ ולהעיף את מפלצות הענק שבצידה האחד אל צידה האחר של היבשת, בעוד אנשים שעמדו במרחק של מטר אחד מצידה השני יעמדו בשקט מבלי להניד עפעף או להיפגע מרסיס תועה אחד. לפחות להשתמש בתלת-מימד אנדרסון יודע: זה אמנם לא מצדיק את מחיר הכרטיס, אבל הסרט באמת עושה שימוש באפקט.
בסופו של דבר, "האויב שבפנים: זה החמישי כבר?" הוא סרט כל כך מטומטם, כל כך מופרך, כל כך תלוש, שהוא די מהנה. בשום פנים ואופן אין להגדיר את הסרט הזה כ"טוב", אבל הוא סרט גרוע נהדר. מי שיודע ליהנות מטראש כמו שצריך, שנהנה לצפות בסצינות האקשן המופרכות ולצחוק עליהן בו-זמנית, שמתענג על כל שורת דיאלוג איומה, יהנה כאן כמו בלונה-פארק. איזה יופי של זבל.
פורסם במקור בוואלה
אני קרוע
מצד אחד אני מת על סרטים כל-כך-גרועים-שהם-טובים עם סצינות אקשן מגוחכות ומגניבות. מצד שני, בסופ"ש הקרוב יוצאים כמה סרטים שאני רוצה לראות, וסרטים עולים כסף. זה ובהתחשב בעובדה שראיתי רק את הראשון והשני (נראה לי. באמת שאני לא עוקב אחרי הסדרה הזאת. לא ידעתי איזה מספר הסרט הזה עד שקראתי פה), נראה לי שזה יחכה לצפייה ביתית.
כפי שאמרתי כבר וגם אמרו פה לפני, אתה כותב הכי טוב כשאתה קוטל (אפשר גם תיאור צעד-אחר-צעד של חנייה בת'א בצהריים?) אבל נורא הייתי מעדיף אם היית מפרסם ביקורת על "לופר" במקום הזבל הזה, מהנה ככל שיהיה. אז הנה, עכשיו גם יש לך משהו לבקש סליחה עליו בכיפור.
אהבתי את הביקורת
השתי פסקאות הראשונות בעיקר, וכל השאר גם.
טוב שיש אנשים טובים שיראו סרטים גרועים.
הסדרה מתדרדרת מסרט לסרט
לדעתי הסרט הראשון דווקא היה טוב. ממש אהבתי אותו וצפיתי בו אולי עשרות פעמים. אבל אז זה התחיל להתדרדר. הסרט השני היה אסון לדעתי, במיוחד לנוכח הציפייה שהייתי לי אליו אחרי הסרט הראשון (יש לציין גם שיצא לי לשחק במשחקים, אף שאני לא מעריץ גדול שלהם. אבל המשחק הרביעי היה ממש מעולה). לסרט השלישי באתי בלי ציפיות ואפשר לומר שדווקא הופתעתי לטובה (הכל יחסי כמובן. הוא עדיין היה גרוע). אבל הסרט הרביעי היה פשוט זוועה מליגה אחרת לגמרי. נראה שאחרי הסרט הראשון, היוצרים החליטו שהגיע הזמן לנסות להיצמד לעלילת המשחקים ודחפו יותר ויותר אלמנטים משם עם כל סרט וסרט. וזה היה יכול להיות בסדר אם העלילה של המשחקים הייתה מספיק טובה בכדי לשרוד בזכות עצמה גם ללא המשחקיות עצמה. אבל הבעיה היא שהיא לא. והסרט הרביעי פשוט ניסה לדחוס לתוכו את כל הג'אנק והרפש מתוך המשחקים בצורה מטופשת, לא אמינה ומשעממת. בשלב הזה אפשר לומר שוויתרתי לגמרי על הסדרה. לא יודע אם אני אראה את החמישי מתישהו. אולי ביום כיפור הבא כשלא יהיה לי משהו טוב יותר לעשות.
מסכים
את הראשון אהבתי. השני היה מטומטם לגמרי. השלישי עשה חשק להמשך והרביעי הרס לחלוטין את החשק הזה. בכל אופן, כשיש סדרות כמו The Walking Dead , ממש לא ברור למה צריך בכלל עוד סרטי זומבים ג'נרים כל כך.
אולי סרט האנימה השני יהיה שווה צפיה.
יותר גרוע מאיש הנצח 5 ששודר אתמול?
(ל"ת)
חחחחחח אחת הביקורות היותר מצחיקות!
רציתי לזכור כמה ציטוטות ממש מצחיקות אבל היה יותר פשוט לעשות העתק הדבק לטקסט כולו.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
איזה כיף זה שרד יורד על סרטים, רק בשביל דברים כאלה שווה לחיות.
חבל, כי אדה וונג היתה מדהימה ב-Resident Evil 4
המשחק, לא הסרט.
אגב, לא היתה איזו ילדה בסרט השני בסדרה
שנעלמה סרט אחרי זה?
מה בדיוק קרה לה?
אני לא זוכר,
אבל הייתי מהמר שהיא מתה בחמש הדקות הראשונות של הסרט השלישי.
נו, אז הגניבות מ"הנוסע השמיני" לא התחילו עם הסרט הנוכחי
(ל"ת)
(אני יודע שעבר המון זמן וכנראה לא יקראו את זה)
היא פשוט נעלמה, לא היה לזה שום הצדקה בעלילה
אני זוכר ילדה קריפית קטנה
מהסרט הראשון (נראה לי) שעושה לחבר'ה שם "כולכם תמותו פה, מוהאהאהא".
הולוגרמה
(ל"ת)
Red Letter Media ראו את כל סרטי הסדרה ברצף
וזו התוצאה:
http://www.youtube.com/watch?v=ZPUPaxgIo98
קורע ממש,
הסרטון המלא אפילו יותר מומלץ והוא גם עובר בצורה באמת מרתקת על התהליך העלילתי הקלוש, הגניבות האמנותיות ועל המשחק הריקני של מילה, הורסת ככל שתהיה:
http://blip.tv/redlettermedia/half-in-the-bag-episode-38-resident-evil-series-part-1-6363627
קחו שניה בשביל לחשוב
איזה תרגום מגוחך זה "האויב שבפנים".
זה דווקא תרגום מדויק
של שמו של הסרט הזה: http://www.imdb.com/title/tt0109730/
ואיך היה מתורגם הסרט כהלכה?
"תושב הרשע"?
"משכן הרוע"
לא הכי מדויק בעולם, אבל מגניב למדי ודי קולע.
זה יותר רוע הבית, או רוע מקומי, או משהו, נדמה לי.
ואם אני כבר כאן – ביקורת נהדרת!
רק איכות הביקורת ומצחיקותה (?)
מסבירה למה אנשים נכנסים לקרוא ביקורת על סרט חמישי בסדרה שלא ראו אפילו אחד ממנה – וזה אפילו לא מטריד אותם.
פישלייק לביקורת!