בסוף השבוע הזה, כמו בשנה שעברה ובזו שלפני ובזו שלפניה, יגיע סרט חדש בסדרת "פעילות על טבעית" – חוד החנית, קופתית לפחות, של סרטי האימה בשיטת ה"חומרים-שנמצאו". "פעילות על טבעית" היא הסדרה המצליחה ביותר בז'אנר, אבל באותה השנה שבה יצא הסרט הראשון בסדרה – 2007 – יצא סרט נוסף ושאפתני הרבה יותר, שזכה לפחות תשומת לב אך ורק בשל היותו דובר ספרדית: "[REC]" (כשהסרט הגיע באיחור של שלוש שנים להפצה של שתי שניות בבתי הקולנוע בארץ הוצמד לו השם האידיוטי "פחד, מצלמים", שממנו אני מעדיף להתעלם). הוא אמנם לא שבר קופות כמו "פעילות", אבל הסרט זכה ובצדק להצלחה גדולה – עבור סרט אימה דובר "שפה זרה" – בעולם, ובהמשך הופק לו גם רימייק אמריקאי בשם "Quarantine", וכמובן, גם סרטי המשך. למרבה הצער, הכלל הקובע שאף סרט אימה מצליח לא יתחמק מהמשך התברר כאן כנכון, וכמוהו גם הכלל הגורס שסרטי המשך הם כמעט תמיד נחותים מהמקור. מתברר שלהיות ספרדי לא פוטר אותך מהעונש הזה.
[REC]
עכשיו כשסגנון ה"חומרים שנמצאו" בשיא האופנה, חשוב לזכור שסרט אחד עשה את זה מוקדם (יחסית) וטוב יותר מכולם. כתבת וצלם של רשת טלויזיה מקומית מלווים את פעילותה של תחנת כיבוי אש לאורך לילה אחד, לצורך תכנית תיעודית. הם מגיעים עם הכבאים אל בית דירות שממנו הגיעה קריאה לעזרה, ומגלים שבבניין מתפרצת מחלה מוזרה, שגורמת לאנשים להיות תוקפניים במיוחד ולנשוך.
צילום סרט בשיטת ה"חומרים שנמצאו" הוא אתגר לא פשוט: זה אפקטיבי מאוד כשזה מצליח, אבל צריך למצוא סיבה למקם את המצלמה נכון בכל שוט, ולהעביר את כל המידע הדרוש לצופים בלי לפגוע באמינות של הצילום. "[REC]" צריך להיחשב ליצירת המופת של התחום, הסרט שיש ללמוד כדי לדעת איך עושים זאת נכון. בלי שום פשרות על סגנון הצילום מגוף ראשון, שני הבמאים – חאומה בלגוארו ופאקו פלאזה – הצליחו לעצב סצינות נהדרות ועלילה אמינה שלוקחת את הגיבורים ואת המצלמה לסיור במעלה ובמורד הבית השרוי בהסגר. אה, כן: וזה מפחיד. ההבהלות בסרט רבות ויעילות, ונקודת המבט של אנשים שאין להם מושג למה הם נכנסו היא נכונה, ומנטרלת את האינסטינקט לקרוא לזה "עוד סרט זומבים".
2[REC]
ההצלחה הגדולה של "[REC]" הביאה את אותו זוג במאים ליצור סרט המשך, שמתרחש באותו בניין וממשיך ישירות את ההתרחשויות בסרט הראשון. הפעם אלה צוות ימ"מ עם מצלמות-קסדה, ושלושה ילדים עם מצלמת וידאו, שנכנסים לבניין ומגלים מיד שזו היתה טעות.
הסרט מאוד משתדל לחזור על מה שעבד בסרט הראשון: אותם טריקים שעבדו בפעם הראשונה חוזרים שוב ושוב, והם עדיין בסדר, אבל הסרט כולו מקבל ריח של סל מיחזור. הסרט הראשון תיעד את האסון, התפרצות המגפה, בעודו מתרחש; הסרט השני מתחיל כשהאסון כבר קרה, כך שאין לדמויות החדשות מה לעשות מלבד לשוטט במסדרונות שורצי המתים-החיים ולקוות שלא יקפוץ עליהם איזה זומבי מתוך איזו דלת – כפי שכמובן קורה לא אחת. הזומבים המקפצים מתחילים לחזור על עצמם בשלב מוקדם, הדמויות אינן מעוררות הזדהות כמו בסרט הראשון, ואחרי הפעם השלישית שבה נכנס מישהו אל הבניין בלוויית מצלמה שאותה הוא לא מניח מהיד לעולם, האמינות של הקונספט נמתחת עד נקודת השבירה.
אבל הבעיה העיקרית של סרט ההמשך היא שהבמאים החליטו, משום מה, כבר בדקות הראשונות של הסרט לשנות לחלוטין את טבעו של האיום, ולקחת אותו לכיוון הרבה יותר דתי ועל-טבעי. כל מה שחשבנו שהבנו על הבניין ועל מה שקרה בו מתברר כלא נכון, וההסבר החדש פשוט לא מוצלח כמו הקודם. יש סרטי "חומרים שנמצאו" גרועים הרבה יותר מ"2[REC]", אבל את "[REC]" היה עדיף להותיר כפי שהוא; הניסיון לחלוב מהסרט עוד קצת עלילה רק פוגע בו.
[REC]3
הסרט האחרון בסדרה (נכון לעכשיו), שיצא בספרד בתחילת השנה והגיע רק לאחרונה למדפי הספריות אצלנו, עורר הרבה זעם, פשוטו כמשמעו, בקרב מעריצי הסדרה. בתגובות על הסרט אנשים לא סתם מאוכזבים – הם כועסים. אחרי הצפיה בו, ברור למה: זה לא משום שהוא אינו סרט טוב, אלא משום שהוא אינו באמת סרט [REC].
נתחיל מזה שלעלילת הסרט אין שום קשר לשני קודמיו. מילא – ניתן היה לקרוא לו "המשך ברוחו", רק שזה גם לא זה: אמנם יש זומבים בסרט, אבל הטון שונה לגמרי – במקום חרדה תמידית ומאיימת, ""[REC]3 הולך על אווירה קאמפית, לפעמים קומית. סצינות הלחימה בזומבים מזכירות קומדיות כמו "מת על המתים" ו"זומבילנד". ואמנם אין רע בקצת סלפסטיק מדמם בפני עצמו, אבל כשזה בא באמצע סדרה שעד אותו רגע היתה נטולת הומור כמעט לחלוטין, בשינוי הגישה הפתאומי הזה הסדרה ערפה לעצמה את הראש. וגרוע מכל: אחרי פתיחה של כמה דקות, הסרט נוטש את שיטת הצילום בגוף ראשון ועובר לצילום קולנועי סטנדרטי לגמרי – ובכך הוא מאבד את הזכות האחרונה שנותרה לו להיקרא "[REC]".
הסרט מתרחש במסיבת חתונה, שהופכת במהירות למרחץ דמים כשאחד האורחים מביא איתו את הנגיף הזומבי, והחברים וקרובי המשפחה מתחילים לאכול זה את זה כאילו אין קייטרינג בעולם. הוא לא מפחיד. אין בו את האינטנסיביות והקלוסטרופוביה של הסרטים הקודמים. זה לא שאין מה לראות – אחרי פתיחה קצת ארוכה מדי, יש בו כמה רגעים משעשעים מאוד של אלימות זומבית, ואין להכחיש שלטישיה דולרה היפהפיה, בשמלת כלה קרועה, לוחמת בזומבים בעזרת מסור חשמלי, הוא מראה ששווה לצפות בסרט רק בשבילו (אבל אפשר לעשות קצת פאסט-פורוורד עד חצי השעה האחרונה). עבור מעריצי הסדרה שציפו לעוד מאותו הדבר זאת יריקת דם בפרצוף, אבל דווקא משום שהוא נטול כל קשר לקודמיו, "[REC]3" יכול להיות צפיה חביבה לחובבי זומבים שלא ראו את הסרטים הקודמים ורק רוצים כמה רגעים של ביתור איברים משעשע.
פורסם במקור בוואלה
אולי הם שינו את השלישי קצת
כי הם הבינו ש"כמה אפשר למחזר את אותו חרא?", דבר שאף סדרת אימה לא ישמה.
לא ראיתי אף אחד מהם
אבל לפי מה שכתבת על השני, אני חושב שזה צעד נכון ללכת עם השלישי לכיוון אחר כל עוד עושים את זה טוב. אני מניח שאם היו עושים סרט שלישי בסגנון ה"חומרים-שנמצאו", הוא היה מסריח עוד יותר ממחזור ומאולץ. אנחנו מכירים את זה מסדרות סרטי אימה אחרות שהסרט הראשון הצליח בצורה מפתיע והיוצרים החליטו להמשיך את זה כי זה הולך להם (גם פה ההשוואה ל"פעילות על טבעית" מתבקשת)
קודם כל, יש הרבה ויכוח על ה"עושים את זה טוב".
ושנית, ללכת לכיוון מעט שונה בסרט המשך זה בסדר גמור, אבל עדיין צריך שיהיה קשר כלשהו בין הסרטים בסדרה כדי שיהיו, נו, סדרה. ב"rec3" אין שום קשר, לא עלילתי ולא סגנוני (מעבר לעשר הדקות הראשונות). השם של הסרט הוא בבחינת הטעיה.
לא אמרתי שהוא עושה את זה טוב
שוב, לא ראיתי אף אחד מהם, אני רק אומר ששינוי סגנוני כשהוא נעשה טוב זה דבר חיובי לדעתי כשסדרה מתחילה להמאיס את עצמה, וזה מה שהיא עשתה. יש סדרות שלמות שכל סרט שונה מהשני בתור קונספט (לא עולה לי לראש סדרת סרטים, אבל זה קיים במדיומים אחרים) וזה מאוד נחמד. אם הסדרה תחליט ללכת בכיוון הזה של גיוון זה יכול להיות מוצלח אפילו.
יש גם סרטים שמשנים קונספט באמצע.
למשל הנוסע השמיני. הראשון היה אימה, השני אקשן, השלישי גרוע והרביעי מטריד. אבל הם עדיין שמרו על אופי יחסית דומה לסרט המקורי. כאשר המעבר שנעשה הוא מסרט אימה רציני לסרט קאמפי-אימתי, זה חוטא למטרת קיום סדרת הסרטים.
דווקא הנוסע השמיני הוא דוגמה טובה,
לא מבחינת הקונספט של הז'אנר שמשתנה אלא מבחינת הקונספט ה-(משהו אחר שאין לי מילה בשבילו כרגע). הכל משתנה מסרט לסרט מלבד הדמות של ריפלי. בראשון לקבוצה אין מושג ממה שקורה ואז היא קורבן, בשני הקבוצה תוקפת (ואז היא קורבן), בשלישי שוב לקבוצה אין מושג ממה שקורה אבל זו קבוצה שונה לגמרי (ואז היא קורבן), וברביעי הכל מעורבב, תרתי משמע. גם המיקום השונה של ההתרחשויות עוזר למיצוב כל סרט במיקום אחר לגמרי.
גם פה היו יכולים לומר מעריצי הסרט הראשון שהשני והלאה הרסו להם הכל, אם הם היו מקובעים ורוצים את אותו סרט בדיוק. למזלנו, כל אחד היה בכיוון אחר לגמרי (אישית אני אוהב את ארבעתם).
היא קורבן?
ריפלי, אתה מתכוון? אני לא זוכר היטב את השלישי והרביעי, אבל בראשון ובשני ריפלי היא לא קורבן. ההיפך הגמור.
לא, לא. התכוונתי לקבוצה כולה.
(ל"ת)
גם ל-halloween 3 אין קשר לסדרה
גם בסדרת סרטי halloween עם מייקל מיירס (דמות הרוצח – אין קשר לקומיקאי) הסרט השלישי לא היה קשור בכלל לסדרה.
אחרי שני סרטים מצליחים (שגם פה הסרט השני מתחיל ממש ממש עם סוף הסרט הראשון) עשו סרט שלישי שבו לא היה מייקל מיירס. אני חושב שהוא אפילו לא מוזכר. זה בעיירה אחרת. סגנון שונה לחלוטין. זה פשוט סרט אימה שבמקרה קוראים לו halloween 3.
בסרט הרביעי כבר חזרו חזרה לסגנון המקורי של הסדרה (ויש הרבה שטוענים שהסרט הרביעי יותר מדי ממחזר את החומר של הסרט המקורי – אני דווקא אוהב את המיחזור במקרה הזה).
ראיתי רק את הראשון,
והוא סרט מפחיד, ממש מפחיד. אני זוכר אותו כאחד מסרטי האימה היחידים שבאמת גרמו לי להרגיש משהו באמצע שלו. הוא אפקטיבי, מלחיץ, מפחיד ולא צפוי. אהבתי אותו מאוד.
למרות שקצת קשה להבין מה קורה כי המצלמה באמת מתנדנדת יותר מדי, מה שגורם לקצת כאב ראש.
ממליץ.
מאד אהבתי את השניים הראשונים.
אפילו את השני. נכון שסך הכל מדובר במיחזור, אבל אני מצאתי אותו אפקטיבי ומבוים מעולה ברמה של (כמעט כמו) הסרט הראשון.
את הסרט השלישי לעומת זאת, לא הצלחתי לסיים בכלל. עכשיו אחרי שקראתי את דעתו של רד עליו אולי אני יכול לומר ששפטתי אותו יותר מדי בחומרה לעומת שני הקודמים. ובכל זאת… מדובר בסרט די גרוע בפני עצמו.
למעשה, הטוויסט הדתי היה קיים כבר בסרט הראשון
בלי לספיילר, בסוף הסרט הראשון נוגעים באספקט הדתי, שכפי הנראה מרחיבים עליו בשני. עוד לא ראיתי את השני, אז יכול להיות שזה הולך לכיוון אחר לגמרי, אבל זה היה שם גם בראשון.
לא מסכים לגבי הסרט הראשון.
אין לי בעיה עם השפה הספרדית ואני אפילו מסמפט אותה (סבתי באה משם), אבל הסרט היה טיפשי ורדוד, ויותר מהכל משוחק רע באופן קיצוני. המגישה, הדמות הראשית בסרט, מתלהבת וקופצת סביב כל דבר, עד כדי התנהגות בלתי מקצועית ובלתי טלויזיונית בעליל, וזה עוד בתחילת הסרט כשלא קורה שום דבר מעניין (ועוד על מה? כבאים? הכבאים בספרד עושים משהו יותר מיוחד בשגרה מאשר להוריד חתולים מהעץ מדי פעם?).
בנוסף העלילה קצת מזכירה משחק מחשב: יש מישהו בבניין שמסתיר משהו, בוא נלך לדבר איתו. הגיע שוטר, צריך למצוא איתו רמזים. גם המצלמה, הכאילו ריאליסטית, רק תורמת לתחושה שזה משחק מחשב בגוף ראשון ושאתה שולט עם העכבר על ההתקדמות, ורק צריך ללחוץ עם הכפתור הימני על דמות ולהתחיל לדבר איתה. זה לא ממש החזיק אצלי לאורך זמן ולקראת הסוף כבר ממש אבדתי עניין.
אם זה באמת הסרט שהתחיל את כל הטרנד של הממצא בשטח, צריך לתת לו נקודות זכות על מקוריות, אבל היום יש כל כך הרבה סרטים יותר טובים בז'אנר הזה שאני לא מוצא ממש טעם לראות אותו.
לא טענתי שהוא התחיל את הטרנד.
(ל"ת)
לא טענתי שטענת.
משום מה חשבתי ששמעתי איפשהו שהוא היה אחד הסרטים שהתחילו את הטרנד הזה. עכשיו כשאני מסתכל על השנה בה הוא יצא זה באמת לא נראה הגיוני.
בדיוק מה שחשבתי על הסרט.
מדובר בסרט גרוע, טיפשי, משוחק רע ולא מעניין. כל כך ציפיתי לראות אותו בגלל הביקורות באתר, וכמה פעמים השתפנתי כי הייתי לבד והחלטתי לחכות. לבסוף, ראיתי אותו לבד בזמן משמרת לילה בבניין בו אני נמצא לבד, ואם הצלחתי לעשות סריקה מבלי לפחד כנראה שהסרט לא אפקטיבי מדי (אחרי צפייה בסדרה 'המתים המהלכים' אני מפחד יותר).
העיתונאית הראשית מעצבנת אחרי 5 הדקות הראשונות (לא מפתיע למה נתנו לה את תוכנית הלילה), ההבהלות צפויות, הצלם מתנהג כמו צלם ולא כמו דמות שבמקרה גם מצלמת, ההתפתחויות ברורות בכל רגע בסרט והדמויות כל כך, אבל כל כך היסטריות שלא לצורך שאי אפשר באמת להניח שאלה אנשים אמיתיים ולא שחקנים שעובדים באילתורים.
שני הדברים הטובים ביותר בסרט:
1) ספוילר חבוי: הזומבית בסוף הסרט עם צילום הלילה. בשניות הראשונות בהן רואים רק צללית זה היה ממש מפחיד, ואח"כ הם הראו יותר מדי
2) סצינה מסוף הסרט, שאינה ספוילר: הכתבת מוצאת את עצמה שוכבת על הבטן והמצלמה ממולה.
מסור חשמלי? סיי נו מור!
לא ראיתי אף אחד מהם, אבל זה נשמע כיף. ומה זאת אומרת שהשני ממוחזר? כאילו, שידור חוזר אבל פחות טוב, כמו "האנגאובר 2"? בכל מקרה, נראה לי שעכשיו אצפה בהם הזדמנות, ובשלישי פשוט אדמיין שהוא סרט אחר שבמקרה קוראים לו REC. כי גם אם זה הורס את השם של הסדרה, אי אפשר לא להנות מאלימות נגד זומבים עם מסור חשמלי.
אני דווקא מעדיפה סרטי אימה עם פן דתי / על טבעי.
זה מפחיד הרבה יותר. זה היה פלוס בשבילי בסרט השני.
אהבתי את השניים הראשונים, שנאתי את השלישי. כמו שאתה אומר, הוא לא מפחיד, אבל בעיני הוא גם לא מצחיק.
ראיתי רק את הראשון כשהוא שודר באייקון לפני כמה שנים.
הוא שיחק בצורה נפלאה על הקלף של אימה וקלסטרופוביה ואני זוכרת שמאוד נהנתי ממנו.
[REC] הראשון הוא אחד מסרטי האימה היותר טובים שיצא לי לראות ואני ממליצה עליו בחום לאוהבי הז'אנר.
בשני כבר לא היה את אותו אפקט מסתורי שהיה בראשון
בשני הכל הרגיש צפוי יותר היות וכבר היה אפשר להרגיש מראש הזומבים יתחילו להופיע, לעומת הראשון שלא היה אפשר לדעת באיזה שלב של הסרט הם יגיעו!
בשני גם היה מדובר בצוות ימ"מ, שבשבילם קצת יותר קל לשרוד במצבים כאלה לעומת הכתבת והצלם!
וכמובן, מה שהורס כל סידרת אימה – הסברים, שהיו בשפע בסרט השני, ולא היו קיימים כמעט בראשון (חוץ מאולי איזה רמז בסוף)!
ראיתי את כל השלושה, כי אני מתה על סרטי זומבים.
והראשון הכי אפקטיבי, למרות שהגיבורה היא די פאקצ'ה מעצבנת, בעיקר בהתחלה. השני היה נסבל והשלישי מגוחך. בכלל זה מאוד מבאס לראות סרט אימה טוב, כמו REC הראשון, או Wrong Turn הראשון (שהוא דווקא סרט קניבלים) וההמשכים שלו הם על גבול החרפה. למה צריך אותם בכלל לא הראה לי שהם עושים כסף…
הויקטוריאנים היו שם קודם
חשבתי לאחרונה שאחת הסיבות שסרטי "חומרים שנמצאו" עובדים טוב כל כך היא שהם מכניסים את הצופים לתוך ההתרחשות באמצעות הזדהות חזקה עם הצלמים: תחושת חוסר הידיעה, זמן האמת והבלבול מדבקים במיוחד כשהצופה "צמוד" למספר.
מה שמעניין הוא שזו גם הייתה אחת הטכניקות הנפוצות ביותר בספרות אימה ויקטוריאנית: הרבה סיפורים של לאבקרפט, דרקולה, פרנקינשטיין, כולם מבוססים על חומרים כתובים בגוף ראשון: מכתבים או יומן. וכדי לא להרוס את המתח (המספר מת? הוא חי?) גם לא ברור בהתחלה, בדרך כלל, אם זה נמצא בזירה או הוכתב על ידי המחבר בדיעבד.
(לז'אנר הזה, מסתבר, קוראים Epistolary novel, והוא די וותיק: http://en.wikipedia.org/wiki/Epistolary_novel)
הספוילר הוא שהיו זקנות,
או שבסוף לא מתת?
עד כמה הראשון מפחיד?
הכתבה עשתה לי חשק לראות, אבל אני פחדן כרוני.
הסרט השני הוא מאסטרפיס בז'אנר
השלישי גרוע.
למען ההגינות, זאת לא הסדרה הראשונה שעושה את זה
למעשה, סדרות אימה שהופכות אחר כך לסדרות קומדיה זה איכשהו דבר די נפוץ.
Evil Dead הראשון היה אימה כמעט טהורה, השני היה יותר קומדיה מאימה, ולשלישי בכלל אי אפשר לקרוא אימה וגם כל העלילה שלו שונה לחלוטין.
ל-Texas Chainsaw Massacre היה המשך שלקח את זה לכוון יותר קומי (ההמשך הישיר, של הבמאי המקורי, שטען שגם בסרט המקורי היה אלמנט קומי אבל לא נראה לי שמישהו שם לב אליו שם).
Chld's Play גם הפך מאימה לקומדיה (אם כי, למען ההגינות, גם הראשון היה קצת הומוריסטי).
סדרת המתים החיים התפצלה אחרי Night of the Living Dead לשתי סדרות, שאחת מהן המשיכה להיות רצינית והאחרת הייתה קומדיות זומבים.
בקיצור, זה לא חדש בתחום. אוהבי אימה כבר צריכים להתרגל לזה שהמשכים בסדרות אימה יקחו פניה של תשעים מעלות לקומדיה באמצע הדרך.
The Final Destination
שניסה לקחת את הסדרה למקום יותר… אממ.. אני לא ממש יודע… אני חושב שקומי.
לדעתי כולם היו קומיים
רגע, לראות שתי נשים עירומות נשרפות בתוך מיטות שיזוף מצחיק רק אותי?
הסדרה כולה אכן מצחיקה,
אבל אתה בטח מסכים איתי שהרביעי ניסה לקחת את הסדרה למקום אחר לגמרי, כאילו, מערכת שמש שונה וזה.
הראשון והשני היו רציניים
או לפחות ניסו להיות תחת אשרת רציניות אפלה. השלישי כבר התחיל להיות מגוחך, הרביעי קאמפי במוצהר (אבל ממציא את השימוש הנכון בתלת מימד בסרטי אימה, כולל סצנת מטא חכמה), החמישי כבר אבסורדי ואני מנחש שהשישי יהיה ברמת לוני טונס
החמישי אבסורדי יותר מהרביעי?!
אתה צוחק, נכון?
החמישי הוא ללא ספק הסרט הכי טוב שיצא מהסדרה ושחזר מצוין את האווירה (המתאימה לסדרה, יש לציין) של הסרט הראשון.
תגובוה עם ספוילר יש לסמן בתיבת הסימון
תגובות שלא יסומנו כך ימחקו.
אוקיי, הנה האסוציאציות שלי במהלך הקריאה:
הסרט הראשון – אה, זה "דראד*" או "הפשיטה*" רק עם כבאים, בשילוב "כלבת".
הסרט השני – אה, פה זה יותר דומה ל"דראד" או "הפשיטה", בשילוב "המכשפה מבלייר".
הסרט השלישי – אה, זה סרט-חתונה-כלשהו בשילוב הפרק-הבלתי-נשכח-ההוא-מ"בברלי הילס 90210" (אנדראה צו/זאקרמן עם מסור חשמלי!**); וזה כמו "המכשפה מבלייר 2" לעומת הראשון.
________________________________
*את "דראד" ו"הפשיטה" לא ראיתי, זה רק לפי מה שהבנתי שקורה שם.
**אני לא זוכר הרבה מהפרק, אבל אני חושד שהיו שם נסיבות חתונתיות משהו. אם זה באמת כך, אז אין צורך ב"סרט-חתונה-כלשהו".
________________________________
ומאחר והמונח "חומרים שנמצאו" התקבע, אני מציע למצוא גם תחליף ל-FF. אפשרויות: חו"ש, חומ"ש, חוש"ן. העם יחליט.
יופי,עכשיו רק נשאר לכתוב ביקורת על Let the Right One In
וכמובן לוותר על הרימייק האמריקאי המיותר Let Me In
רק זה?
חשבתי שיש עוד כמה סרטים שלא כתבתי עליהם ביקורת.
אם כבר אתה מבקר בקטגוריה של סרט-אימה-זר-שעשה-המון-רעש-ואפילו-זכה-לרימייק-אמריקאי-תוך-זמן-קצר (יש הרבה כאלה?) יהיה מעניין לקרוא את נקודת המבט שלך עליו.
ובזה הוכח שדן ברזל טעה
כשהוא טען (בעקבות "הצלצול" היפני), ש"רק יפנים מסוגלים לעשות המשכון בז'אנר שונה לחלוטין מזה של הסרט המקורי."
ואגב,
מדהים לראות איך הדיון שם חוזר על עצמו גם כאן (כולל ביחס ל"נוסע השמיני"). כאילו לא עברו 9 שנים וחצי.
והרי כבר נאמר
"מי שלא עבר באובססיביות על כל תגובה באתר עין הדג וחזר על כל דיון עד לרמת השינון נידון לחזור על אותו דיון 9 שנים וחצי מאוחר יותר".
אני חושב שזה היה פינגווין או תומאס פיין שאמרו את זה.
אני מטיל בכך ספק
אחוז הכיסוי שלי באתר הוא כל-כך נמוך, שהוא בכלל לא מופיע ב"ניהול מתמשכים".
השני דווקא מוצלח מאוד
אחרי שצפיתי בראשון לבד בשתיים בלילה עם אוזניות נדפק לי המוח לגמרי. סרט מדהים שמצליח לחבר בין כל הזאנרים של ההורור סלאשר דוקו בלייר וויטש שיט למשהו חדש ומטריד שעשוי בשלמות. השני אכן משחזר את החומרים של הראשון אבל הוא אפילו יותר מפחיד ואינטנסיבי ומומלץ גם כן.
במקרה ראיתי את הטריילר של השלישי לפני כמה שבועות והבנתי שלא שווה לבזבז עליו זמן .
בלי קשר.. לחובבי האימה ממליץ על האוסטרלי הנ"ל http://www.imdb.com/title/tt0416315/
הראשון מעולה השני קצת פחות אבל...
עוד סרט אימה ספרדי שלא ראיתי שהוזכר הוא "חדרו של התינוק" סרט שלפי דעתי מזכיר קצת את פעילות על טבעית אבל עולה עליו מבחינת הרעיון והביצוע .