נקודת המוצא של ״מקום שקט״ פשוטה להפליא – על עולמנו השתלטו מפלצות. המפלצות לא רואות כלום, אבל הן שומעות הכל. כלומר – בסרט הזה, כדאי מאוד שאף אחד לא ישמע אותך צורח, למה חבל.
אבל הפוקוס כאן הוא לא בדרגים הגבוהים שמנסים להיאבק במפלצות, או בצבא שמנסה למצוא דרך שקטה להביס אותן. הסרט, בבימויו של ג’ון קרסינסקי (שגם משחק בתפקיד הראשי וגם היה שותף בכתיבת התסריט), עוקב אחרי משפחה בת ארבע נפשות במשך כמה ימים, שצריכה להתמודד עם פלישת המפלצות לביתם הכפרי. זה הכול.
וזה מעולה.
כפי שאפשר להבין מנקודת המוצא שלו, ״מקום שקט״ הוא בעצם סרט אילם; בעקבות הנסיבות, דיבורים רבים אין בסרט הזה והגדולה של "מקום שקט" נמצאת לא רק ביכולת מעוררת ההשתאות של קרסינסקי להעביר את כל המידע שנחוץ לצופה ללא מילים (לאורך כל הסרט יש לא יותר משני דיאלוגים מדוברים), אלא גם בהימנעות שלו מהבהלות זולות ,מלכודת אליה היה קל מאוד ליפול עם נקודת מוצא שכזאת. קרסינסקי מעדיף למתוח אותנו, לא להקפיץ אותנו – ובסרט הזה, הוא מותח אותנו כמו מאסטר מיומן.
ככל שזה נוגע למפלצות, קרסינסקי נוקט בגישה של ספילברג ב״מלתעות״ – הן לא שם לעיתים קרובות, על מנת להגביר את האימה ברגעים שהן כן שם, וכשהן כן שם, בניגוד ל"מלתעות", הן גם מעוצבות לעילא. אבל הרגעים החזקים ביותר בסרט הם בכלל הרגעים שבהם ידוע לנו שהמפלצת ממש ליד בני המשפחה, ואנחנו יודעים שבשנייה שהן בטעות יפיקו איזשהו צליל רועש מדי הלך עליהן – בסרט הזה הדלת החורקת מפחידה בדיוק כמו המפלצת שתבוא בעקבותיה.
הסרט לא מתרחק הרבה מגבולות בית המשפחה, ולא מופיעות בו עוד דמויות מלבד ארבעת בני המשפחה. כולם עושים עבודה מוצלחת, אבל הבנות הן אלה שמתבלטות לטובה – אמילי בלאנט, שמגלמת את האמא, היא מסוג השחקניות שכבר משעמם להרעיף עליהן שבחים, אבל לא הורג להזכיר עוד קצת את העובדה שהיא אחת השחקניות האדירות של השנים האחרונות – היא התחילה את הסרט כשהיא גורמת לי לי לזעוק (בלב, בטח בלב) למסך ״אמא׳לה חיים שלי מה את עושה תזוזי משם הוא פאקינג יאכל אותך״ וסיימה אותו כשאני זועק (שוב, בלב) ״פאק יה, כנסי בגועל נפש הזה יא תותחית״, ואת שני הרבדים של הדמות היא גילמה בקלילות מעוררת השתאות. לצידה, מיליסנט סימונדס בת ה-14 יוצאת מן כלל בתור הבת הבכורה והחירשת של המשפחה – שהלקות שלה לעיתים עובדת לרעתה ולעיתים נותנת לה יתרון בקרב מול המפלצות.
ל״מקום שקט״ אין מסר מלא השראה על העצמה נשית או יחסי גזע בארה״ב של 2018; אלו 90 דקות עוכרות שלווה על משפחה קטנה ורגילה בנסיבות מאוד לא רגילות; סרט שמבוים במיומנות מרשימה, בעל הופעות משחק מצוינות ומוגש אלינו בלי אף רגע מיותר. לא לבעלי לב חלש, או למי ששוכח לשים את הטלפון על מצב שקט.
אמילי בלאנט
לא ראיתי הרבה דברים איתה, אבל לא זכור לי שראיתי איזו הופעה מרשימה במיוחד שלה.
יכול לפרט באילו סרטים התלהבת ממנה?
היא הייתה נהדרת בלופר ובסיקאריו.
ובמידה פחותה יותר היא הייתה נהדרת ב"קצה המחר", אחלה גיבורת אקשן היא הייתה שם (והיא כ"כ חייבת לשחק את הדמות של "הבוס" כשהעיבוד של מטאל גיר סוליד 3 יגיע לקולנוע. רק לא לשכוח לשים את גיליאן ג'ייקובס בתור אווה).
אבל העט המרקד בטח יגיד לך פשוט "השטן לובשת פראדה" ובזה ייגמור עניין.
וב"אל תוך היער"
שאם למישהי הגיעה בסרט הזאת מועמדות לשחקנית משנה זאת היא, ולא מריל סטריפ.
הלו…סיקאריו!!!
נשמע טוב
האם יש בסרט הזה הרבה GORE? הוא יכול להתאים גם לחלשי-קיבה כמוני שלא אוהבים סרטי אימה? כי הרעיון בבסיס העלילה נשמע לי מעניין, ואני אוהבת את שני השחקנים הראשיים, אז אני סקרנית לראות.
(ואם יורשה לי במטותא ניטפוק אחד – המשפחה בת ארבע נפשות)
לא יותר מידי
גם אני לא חולה על אימה וחששתי מזה לפני שהלכתי לסרט, אבל הסרט משקיע הרבה יותר במתח מאשר במראות כאלה.
זאת אומרת יש קטע אחד שנמשך לסצנה שלמה שיש בה הרבה דם, ואולי עוד כמה קטעים קטנים, אבל כככל זה בכלל לא הקטע של הסרט.
אבל תתכונני להיבהל והרבה.
סרט אימה על מפלצות שכל רעש קל מעיר אותן?
נשמע כמו סרט אימה על הורים לילדים בגילאי 0-3. מניסיון.
וייקרא שם הסרט Zombie Eaters, וייכתוב מייק פאטון את הפסקול.
(ל"ת)
משפחת קרסינסקי
למי שלא זוכר, אמילי בלאנט נשואה לקרסינסקי, מה שהופך את הפרויקט לעוד יותר משפחתי
בת ארבעה נפשות
= בת ארבע נפשות
תודה, תוקן.
להיט
תגידו לי אם זה נשמע מוכר: סרט ביכורים בז'אנר האימה של במאי שמוכר יותר כשחקן קומי מהטלוויזיה נהיה להיט עם המבקרים ולהיט גדול בקופות.
אז כן, "מקום שקט" הכניס 50 מיליון דולר בסוף השבוע האחרון, כל זה על תקציב של 17 מיליון דולר, בלי כוכבים גדולים מדי ובלי מסע פרסום אגרסיבי מדי. נראה שזה תקופה טובה להיות סרט אימה.
מדהים
זאת אחת התוצאות הקופתיות היותר מרשימות של התקופה הזאת. 50 מיליון זה המון בשביל סרט אימה, כן, אבל יותר מזה: זה ממש המון בשביל סרט מקורי. זאת הפתיחה הכי טובה לסרט מקורי (לא המשך, לא פרנצ'ייז, לא מבוסס על משהו) מאז "דנקרק", ואם מורידים מהרשימה גם סרטי אנימציה וכאלה שמבוססים על אירועים היסטוריים – צריך לחזור שלוש שנים אחורה ("סן אנדראס") כדי למצוא פתיחה טובה יותר. וכמובן שכל אלה סרטים בתקציב ובפרסום הרבה יותר גדולים.
גם הפתיחה הכי טובה אי פעם לסרט אימה מקורי
הבודדים שעשו יותר היו המשכים/רימייקים/עיבודים
("מקום שקט" הוא לא סרט הביכורים ואפילו לא סרטו השני של קרסינסקי)
טוב, בזה הרגע אני מאמץ את תיאוריית מנדלה/ברנסטיין
אחרת אין לי איך להסביר את זה שבדקתי את הנושא לפני שפרסמתי את התגובה ועדיין מסתבר שטעיתי. (קישור)
בכל מקרה, תודה על התיקון.
הפרמיס של הסרט מזכיר את הקומיק I Can Hear You מתוך Subnormality.
אחלה סרט אבל
משהו בחוקיות של איזה רעשים מושכים את המפלצות לא ממש ברור לי. זה בנוסף לכמה חורים קטנים בעלילה, קצת מוריד מההתלהבות. הפריע לי גם שהמפלצות העדיפו לפסוח על החבורה של שלישי בשלייקעס שעשתה המון רעש שורה מאחוריי ):
הבעיה העיקרית לדעתי היא חוסר אמינות מבחינת הפחד מהמפלצות
הסרט לא בונה מספיק טוב את הסיבה לכך שאנשים בוחרים להסתתר מהמפלצות ולהיות בדממה במקום לעמוד ולהילחם בהן. למה לא לעשות רעש, לחכות עם רובה ציד שהמפלצת שאינה רואה תבוא, ולפוצץ אותה? בסביבת המשפחה שבסרט אין הרבה מפלצות כך שזה לא שיריית רובה תמשוך מאות…
זה ועוד חורים בעלילה קצת פוגמים בהנאה וחבל, כי הרעיון הבסיסי והביצוע מצויינים
סרט מצויין
הקונספט שלו, שהופך כל רחש לאיום קיומי, פשוט גאוני לסרט אימה.
כשהסתיימה ההקרנה קלטתי שכואבים לי השרירים מרוב שהייתי מכווצת במתח כל הסרט. הוא היה אפקטיבי בצורה מעוררת השתאות ממש.
שאפו ענק לג׳ון קרסינסקי על סרט הבכורה המרשים הזה. הליהוק של אמילי בלאנט, אשתו, בהחלט תרם והיחסים בין בני המשפחה היו משכנעים ומעוררי הזדהות באופן מיידי.
מתקנת בהמשך לתיקונים אחרים
שזה לא סרט הבכורה של קרסינסקי. עדיין שאפו.
לא יודע איזה סרט המבקר ראה,
אבל הסרט שאני ראיתי היה עמוס בדיאלוגים (בשפת הסימנים) שדרכם העביר את כל המידע, מפוצץ בהבהלות שווא הכי זולות שיכולות להיות, ושיעמם את התחת. וזה לא אתגר גדול להעביר את כל המידע הנחוץ כשאין כמעט מידע נחוץ, לא קורה שום דבר לאורך רוב הסרט ולמעשה סצנת הפתיחה מציגה את כל מה שיש לו להציע.
המפלצות מעוצבות מעולה (למרות הדמיון לקלוברפילד), אבל לא מעניינות. כשיש רעש הן באות והורגות אותך. כל סצנות המתח בסרט אותו דבר-אין שום חידוש או סיטואציות מעניינות. פשוט יש לידך מפלצת וצריך להיות בשקט. מה שקרה בתוך הסילו היה יוצא דופן לטובה.
בקיצור, זה עוד סרט היי-קונספט שליוצרים לא היה מושג מה לעשות איתו. כל החצי הראשון תקוע לחלוטין, בלי שום נרטיב או בניית עולם (העולם הפוסט אפוקליפטי בסרט דל בצורה מטורפת). פשוט מראים את השגרה של המשפחה, במשך חצי סרט! מבויים שטוח, איטי, מייבש. על מה ההתלהבות, רבאק? באמת ישבתם במתח, מרותקים למסך, בשביל הכלום בפיתה הזה? הייתה פה אפילו סצנה אחת אדירה, מקורית מאוד, מפחידה או מותחת או מרגשת בצורה יוצאת מן הכלל? חייב להגיד שלא פחדתי לשניה בסרט. אפילו ההבהלות חרטא שהבמאי זרק ביאושו כבר התחילו לעצבן.
אל תאמינו להייפ, ואל תלכו לסרט. פשוט שבו מול ערוץ הטיולים על מיוט, וכל רבע שעה תזרקו לעצמכם חתול על הראש. אותה חוויה חינם. על לא דבר.
דאם, איזה סרט נהדר
בתור חובב של הז'אנר, אף מתפתה להגיד שהוא הכי טוב שראיתי השנה בינתיים (לא שיש יותר מדי תחרות, אבל גם "צורת המים" מועמד חזק לתואר). כן אפשר להגיד שיש לו את סיקוונס הפתיחה הכי טוב שראיתי בקולנוע הרבה זמן, שבקלות יכול לעבוד גם בתור סרט קצר. ואז הוא גם מצליח לשמור על אותה רמה של איכות במשך 95% מהזמן (מודה שהייתי מוותר על הדקות הממש אחרונות, אבל זה לא היה סוף נוראי בקטע שהורס את כל הסרט, כמו "האשליה" למשל).
ומצטער, אבל לחלוטין היו ג'אמפ סקיירס זולים. כן, לא באותה הכמות כמו סרט אימה טיפוסי שיוצא היום, וכן, הם היו צפויים מאוד, אבל הם היו שם. וזה קצת אכזב אותי כי כל פעם חשבתי "אוף, אבל אתה יותר טוב מזה, סרט. אתה אפקטיבי מספיק גם ככה, באמת שזה לא נחוץ." ועדיין, סרט פנטסטי. לא הראשון שקרסינסקי מביים, אבל כן זה שמוסיף אותו לרשימה שלי של במאים לעקוב אחריהם מעכשיו.
נ.ב. חייב גם להצדיע לו על ליהוק של ילדה חירשת, שהייתה מעולה ממש. וגם לראות אותו נותן לה הוראות בימוי בעזרת מתרגמת לשפת הסימנים (שגם מתרגמת אותה בשבילו) זה אחד הדברים המקסימים (ספוילרים אפשריים לסרט).
תשובות לחלק מהשאלות
https://youtu.be/6qvAAxeevbo?t=793
מכיל ספוילרים כמובן
ארררג זו אמורה להיות תגובה לרינגו
(ל"ת)
לא הצלחתי ליהנות
כן, הקונספט מבריק וזה סרט מתח אפקטיבי, אבל גאד, הוא כל כך לא הגיוני. ליצור חלל נורמלי שאי אפשר לשמוע ממנו החוצה זה *ממש* לא מסובך – תשאלו כל אחד עם אולפן הקלטות. אם החיים שלי היו תלויים בזה, אני יודע שלא הייתי חי בבית *פאקינג רגיל לגמרי* שבו כל רגע יכול להשתבש משהו ולהביא עליי ועל ילדיי מוות אכזרי. ג'יז, הם לא מגנים על עצמם אפילו מתקלות פשוטות כמו יד שנתקלת באיזה חפץ. זה משוגע, כי אסור שתהיינה טעויות – ואפשר כל כך בקלות לפתור את זה!
בקיצור, הסרט הרגיז אותי יותר מדי, מעבר לרמת הסיספונד. אבל כן, הוא אפקטיבי, כאמור, וכנראה אצפה גם בחלק הבא – אבל לא בטוח שבקולנוע, ואני אומר את זה גם אם לא היתה עכשיו קורונה בעולם.
לזכותם יאמר, שהתסריטאי כוכב קולנוע
הם רגילים שיש נני.