במקור: The Queen
במאי: סטיבן פרירס
תסריט: פיטר מורגן
שחקנים: הלן מירן, מייקל שין, ג'יימס קרומוול, סילביה סיימס, אלכס ג'נינגס
'המלכה' עוסק, פחות או יותר, בשבוע שבין מות הנסיכה דיאנה לבין הלווייתה. תאונת הדרכים הקטלנית הביאה לקיצה מערכת יחסים מרה וקשה בין דיאנה לבין משפחת ווינדזור. בעוד את בריטנה – ועוד חלקים רבים של העולם – שוטף גל של אבל ציבורי, מחליטה המלכה אליזבת כי המשפחה המלכותית תתאבל באופן פרטי ומאופק באחוזתה המרהיבה בבלמורל, סקוטלנד. ההחלטה הזו – שנראית מובנת מאליה לאליזבת – מוצגת על ידי המדיה ונתפסת על ידי הציבור כאות של חוסר רגישות וניכור כלפי העם הבריטי. מבלי משים, מוסד המלוכה נכנס למשבר חמור.
כששמעתי שהסרט עוסק ביחסים בין טוני בלייר למלכה אליזבת, תהיתי מה לעזאזל כל כך מעניין בזה. ובכן, מסתבר שסטיבן פרירס, הבמאי, ופיטר מורגן, התסריטאי, הצליחו להפוך את פרשת לווייתה של דיאנה לסרט מרתק. התכסיס שלהם פשוט אבל אפקטיבי מאוד – בתחילת הסרט הם יוצרים חלוקה ברורה מאד בין "הטובים" ו"הרעים". בצד של הטובים נמצאת דיאנה, המוצגת דרך שורה של צילומי ארכיון כנסיכת העם, מלאת רגש וחיבה. גם טוני בלייר (מייקל שין), ראש הממשלה החדש של בריטניה, ופמלייתו, זוכים לתיאור מחמיא. אנשי מפלגת הלייבור מוצגים כחיות פוליטיות חדות חושים, ומר בלייר מצוייר כאדם רגיש ואנושי. משפחת המלוכה, לעומת זאת, מתוארת כחבורה של פוצים זקנים, תמימים מבחינה פוליטית ומאובנים מבחינה רגשית. המלכה מנסה לשמור על מרחק מכל ההמולה ההמונית, הנסיך פיליפ (ג'יימס קרומוול) עסוק בעיקר בציד איילים, המלכה האם, על תקן הקשישה הבריטית בעלת הפה הגדול, מתפקדת כאתנתחא קומית – חסרת טעם, לדעתי – ואפילו צ'רלס, בן המשפחה היחידי שנראה כאילו מותה של דיאנה זיעזע אותו, מנצל את המצב כדי לברר בעדינות אם הוא כבר יכול להיות מלך.
ההצגה של הווינדזורים בתחילת הסרט כל כך מרושעת שקשה לי להאמין שמי מהצופים היה בעדם. ברגעים מסוימים, 'המלכה' הוא סוג של דרמה משפחתית; אחרי הכל, משפחת ווינדזור היא כנראה המשפחה הדיספונקציונאלית הכי מפורסמת בעולם. עם זאת, פרירס ומורגן יודעים שכשמדובר בווינדזורים, המשפחתי הוא פוליטי לחלוטין. סוגייה שולית במיוחד, כמו מצבו של הדגל שמתנוסס מעל ארמון בקינגהם, הופכת לשערורייה שדורשת משא ומתן בין ראש הממשלה למלכה, ובכלל לא ברור אם המתחים בין צ'רלס ואמו נוגעים רק לענייני המשפחה; הרי צ'רלס מרגיש שהוא, בניגוד למשפחתו, יורש-עצר מודרני ומעודכן. כנראה שזו הסיבה שהדרמה המשפחתית והדרמה הפוליטית משלימות זו את זו היטב. לקראת סוף הסרט, אליזבת מכנה את עצמה "מלכה וסבתא" – הביטוי הזה מתמצת יפה את מערכת הלחצים הכפולה שמופעלת עליה והופכת את 'המלכה' לסרט מעניין.
וזה לא הכל. אחרי שפרירס לוכד את תשומת ליבנו באמצעות החלוקה הפשטנית לטובים ורעים, הוא טורף אותה. לא באופן דרסטי מדי, אבל מספיק כדי להפוך את מערכת היחסים בין בלייר לאליזבת למרכז הסרט. על פי פרירס, דיאנה ובלייר חולקים הרבה במשותף – שניהם אנשי העם, שניסו לשנות את המוסדות המסואבים שלתוכם נכנסו. אולם אף על פי שיחסיהם של טוני ואליזבת, כמו אלה של המלכה ודיאנה, מתחילים בנימה צוננת משהו, המשבר הופך אותם לשותפים בכוח. ובינות ההמולה הפוליטית והתקשורתית, הפוליטיקאי הצעיר והמונארכית המנוסה מלמדים זה את זה כמה לקחים חשובים. אל דאגה, פרירס מחויב למסורת בריטית ארוכת שנים של אנדרסטיימט והסרט לעולם אינו גולש לשמאלץ. ובכל זאת, החלוקה החותכת של תחילת הסרט בכלל לא ברורה בסופו.
צוות השחקנים כולו – ולא ציפינו לפחות מכך – משחק מצויין. אני לא בטוח שלהלן מירן, הוד מעלתה בשבילכם, מגיע אוסקר, אולם ייתכן מאוד שאני סבור כך משום שהמשחק של מירן כל כך מאופק, ואילו אני רגיל לתצוגות רגש מוחצנות. מירן מוכיחה שניתן להציג לפחות עשרה סוגים שנים של כירכום פנים, כאשר כל אחד מהם מציע הלך רוח אחר: מצער מכובד ועד רוגז מרוסן. אבל גם אם השינויים בגוון הקול ובמתח הגבות מינימליים, הם עדיין מצליחים להעביר היטב את האופן שבו אנשים שחונכו לשמור הכל בבטן חווים משברים. מה גם שברגעים המעטים שבהם אליזבת מסירה את המסכה המלכותית, המשחק של מירן באמת נוגע ללב. אפילו ג'יימס קרומוול, שקיבל את השורות הכי שערורייתיות ("הומואים?! בקתדרלת ווסטמינסטר?!") מצליח לשמור על הדמות שלו אנושית. ובכלל, משפחת המלוכה והסגל שלה – חבורה של אריסטוקרטים שבטוחים שהשמש זורחת מהאתם-יודעים-מה שלהם – זוכים לביצוע נפלא; גבות מורמות ושפתיים מוטות מעולם לא היו מלאות יותר במשמעות. לעומת סגל המלוכה, אנשי מפלגת הלייבור משוחקים באופן מוחצן למדי, במונחים בריטיים, והם מזכירים יותר מכל חבורה של ילדים שובבים שהשתלטו על משרד המנהל. בתווך ניצב מייקל שין בתפקיד בלייר, והוא מעביר היטב את הדילמה שלו – מצד אחד הוא רוצה לנער את הממסד העבש, ומצד שני, האחריות החדשה שלו גורמת לו להבין לליבה של הוד מעלתה. אבל אל תטעו, השיעור שלומד בלייר, כמו גם הדמויות האחרות, תפקידו לשקף את השינוי שעוברת המלכה, וכובד משקלו של הסרט מונח, בביטחה יש לומר, על כתפיה של הלן מירן.
הבעיה היחידה עם 'המלכה' היא שבסופו של דבר, הוא מנסה לרצות את כולם. אם בתחילתו נדמה שמדובר במנשר אנטי-מלוכני בוטה, הרי סופו מדולל מאד מבחינה פוליטית. אני לאו דווקא ציפיתי שהסרט יסתיים בעריפת ראשים, אבל גישת הפרווה שאליה נכנע פרירס לקראת סוף הסרט (שנובעת כנראה מהעובדה שההתרחשויות ההיסטוריות עצמן לא היו חד משמעיות) גרמה לי להרגיש כי למרות שהדמויות למדו הרבה, אני למדתי מעט מאד. זהו בסרט מבדר ועשוי היטב, אבל בהחלט לא בסוג הסרטים שממשיכים להעסיק אותך ימים אחרי הצפייה.
מה שקצת בעייתי בעיני
זה כמה שרוב הדמויות חיות ופעילות כיום. זה לא כמו "8 מייל" שאמא של אמינם התלוננה על איך שעשו את השיער שלה או סרטים על העבר של אנשים כמו נגיד מוחמד עלי.
זה על מקרה שקרה לפני לא כל-כך הרבה זמן, ועם דמויות קיימות עד מאוד שיש להן הרבה מאוד say בנוגע לאיך שמציגים אותם- הרי הם לא יכלו לתת סתם שם לראש הממשלה כשכולם יודעים שזה טוני בלייר, אבל טוני בלייר עדיין ראש הממשלה.
יש לי קצת בעיה לנסח את זה. אם מישהו מבין אותי, הוא מוזמן לנסות ולנסח יותר טוב.
בכל מקרה, זה נשמע סרט מוצלח.
(ונראה לי לפחות שאהרו"כ?)
מנסה לנסח את הבעייתיות,
אם הדמויות הראשיות עדיין בחיים. והאירוע, אהמ, טרי יחסית (?) מה היתה ועדיין מידת השפעתם על הסרט?. אחרי הכל זאת משפחת המלוכה!!
(או שאולי בגלל זה, הסוף לא מספיק עוקץ?)
פרשדונה, לזה התכוונת?
משהו כזה, כן.
נמרוד, אתה תותח!
הביקורת שלך מזכירה לי למה אני לא כל כך מצטער שאני לא כותב ביקורות בעצמי – יש אנשים שאומרים את מה שאני חושב יותר טוב ממני.
סרט מצויין, בריטי למהדרין, אם כי כפי שצויין הוא לא מצטיין במטענים רגשיים כבדים (מה שעושה סרטים שכאלה לממש טובים).
מאופק אמרנו?
נ.ב.
הידד לען הדג על "איפה ומתי", תתחדשו, נתחדש, התחדשתי.
עורכים יקרים:
ראו בהודעה זו רמז.
עורכים יקרים:
מה רמז? מי רמז? איזה רמז?
הוא התכוון
שהגיע הזמן להוריד את ה"חדש!". לוח ההקרנות קיים כבר כשלוש שנים, כמדומני.
עד היום לא שמתי לב
אבל מה מעניין בזה?
אם לא הייתי יודע ש'המלכה' מועמד לאוסקר, ושהלן מירן קיבלה עליו כל פרס משחק שקיים בעולם, ושיש הסכמה ביקורתית די רחבה שזה אחד הסרטים הגדולים של השנה, לא הייתי שם לב אליו בכלל. הייתי שוכח אותו בערך עד סוף הקרדיטים אם לא לפני כן.
לא שזה סרט רע. הוא פשוט עוסק בנושא שאין לי בו שום עניין, ולא הצליח לגרום לי למצוא את העניין בו. הסרט כולו עוסק בשאלה האם מלכת אנגליה תשחרר הצהרה פומבית שבה היא אומרת שהיא מצטערת על מותה של הנסיכה דיאנה, או לא. אולי יש הרבה אנשים שהשאלה הזאת חשובה להם מאוד, אבל לי זה לחלוטין לא מזיז. סביר להניח שעל הידיעה שהתפרסמה בזמנו בעתון – "המלכה מביעה צער על מות דיאנה" – דילגתי מבלי לקרוא ומבלי שהכותרת אפילו תעבור את מחסומי סינון הבולשיט בזכרון שלי. הסרט מגלה שהמלכה היא באמת יצור אנושי? יופי לה, אבל גם זה לא מפתיע אותי במיוחד.
ובנוגע להלן מירן – שוב, אני לא אטען שהיא משחקת רע, אבל את הגדולה בהופעה שלה, שבגללה היא נחשבת משום מה לשחקנית הטובה ביותר השנה בלי שום מתחרים, פספסתי לחלוטין.
מר פיש, אתה מספיילר ללא בושה!
אז מה אם זו כבר היסטוריה, רובנו לא שמנו לב כי זה היה זניח מדי!
תודה. הרגע זכיתי בהתערבות.
תמיד שמח לעזור.
מה היו תנאי ההתערבות?
(ומה הפרס? לא מגיעים לי אחוזים מסוימים על עזרתי הכנה?
)
אני לא יודעת מה גרם לשינוי הטקסט בעמוד הראשי,
אבל זה יותר מצחיק ככה.
נכון, זה בדיוק מה שרציתי להגיד.
סחתיין כפול ומכופל.
אנחנו משועשעים
אין לי מושג מאיפה הגיע מבול הביקורות המהללות, המשבחות ואפילו (שימו לב) מקלסות של המלכה. אין בסרט הזה שום פריצת דרך, או רמז לגאונות מצד הבמאי. ה"ביקורת" על מוסד המלוכה מאופקת ומסתפקת בכמה ראיונות עם אנשים ברחוב ומשפטים שאומר טוני בלייר הרחק מעיני התקשורת. נראה כאילו יוצרי הסרט יותר מרחמים על משפחת המלוכה, מאשר רואים בהם עול כלכלי על כתפי משלם המסים (הרעיון מרפרף לשניה באויר ונעלם). כמו כן, דווקא האנשים שמאחורי הקלעים, היועצים והגברת הראשונה שרי בלייר, הם אלה שמוצגים כמי שמנסים לדרדר את גיבורינו טוני וליזי לסכסוכים אידאולוגיים שאין להם רצון בהם.
מנגד, אני לא יכול להכחיש שנהנתי מהסרט, אפילו מאוד. המשחק של הלן מירן עמד בציפיות והיא אכן יוצרת את האשליה שמדובר בהוד מעלתה ולא בחיקוי. אולי זה גם קשור לכך שאין לי מושג איך באמת הוד מעלתה מדברת. אני תוהה כמה מהקטעים שהעלו חיוך משועשע על פני, היו אמורים להצחיק. כיצד מגיב הבריטי הממוצע, שעבורו לקרוא על פדיחות של משפחת המלוכה עם הקפה של הבוקר, זה חלק מהשגרה, לכמה מהפרטים שנראים מוזרים לשאר העולם. האם גם הם צחקו מכך שהמלכה נוהגת בריינג' רובר, או מחולצת הכדורגל שטוני בלייר לובש בביתו? הצורה בה פרטי טריוויה רלוונטיים נזרקו "באקראי" לשיחה ("כמלכת בריטניה, אין לך זכות הצבעה, אבל זו הממשלה שלך"), גורמת לי לתהות האם הסרט נועד קודם כל לקהל בינלאומי ורק לאחר מכן לאנשים שהדגל על ארמון בקינגהאם מזיז להם.
סאבטקסט אופציונלי:
אמנם נכנסתי בעיקר בשביל הסאבטקסט [שאיננו!
], אבל מסתבר שהביקורת טובה.]
אף פעם אין סאבטקסט בביקורות. אם יש, זה בדו''חקו.
בפעם הבאה תדע מראש שאין טעם להיכנס לביקורת.
אף פעם אין סאבטקסט בביקורות. אם יש, זה בדו''חקו.
אם כך, הטעו אותי!
גם בלי קשר לכך אין טעם, זה לא שיש לי כסף לסרטים… – אבל בכל זאת הביקורות מהנות.
סרט שהוא חק מן התפועה הנ הוא עוסק
כי יותר מי שהוא מבקר את משפחת המלוכה- הוא מצדיע לו. למעשה הסרט הוא המאבק על שמירת מעמדו של המוסד הקדוש הזה- שטוני בלייר אומר בסרט שלא יכול להיות שבריטניה תהפוך לרבפוליקה, לא ברור לי למה זה כל כך חושב (וגם לא ברור מה ההבדל הגדול שזה יעשה). הדמות הראשית היחידה מבקרת את המוסד, שרי בלייר, מוצגת באור קצת נלעג.
בריטים משום מה אוהבים את המוסד הזה שכבר לא נותן להם כלום מלבד טקסים סמליים. למעשה בשנים האחרונות הוא הפך לסוג של אופרת סבון והסרט גם מפנה לכך תשומת לב בעיסוק שלו ביחסי התקשורת/בית המלוכה ובנוסף בדברים של המלכה שהופתעה מכך שהציבור לא רצה שתשמור את רגשותיה לעצמה. יותר מכל, הסרט הוא שלב נוסף באופרת סבון הזו, בו היא ממש משוחקת.
לדעתי הסרט באמת מבוים במקצועיות, הלן מירן משחקת כל כך טוב שעד שלא שמים לב שהיא בכלל משחקת ושאר הקאסט עושה עבודה טובה עד טובה מאוד.
אולם,זה המועמד הרביעי לאוסקר לסרט הטוב ביותר שאני רואה וכולם השאירו אותי אם תחושה של "סרט טוב, אבל לא יותר מזה".
סרט שהוא חק מן התפועה הנ הוא עוסק
אני חושבת שלא רק הבריטים אוהבים את המוסד הזה. כמעט כל הלאומים מוצאים את מי להמליך, עם או בלי מוסד רשמי… זה צורך אנושי, כמו הצורך לרכל והצורך לאהוב
היום בגל''צ
היום בגל"צ ב"בוקר טוב ישראל" עם מיכה פרידמן גידי אורשר דיבר על הסרט ….
הוא נתן דווקא ביקורת די חיובית (8+ בסולם שלו) אבל טעה ואמר שג'יימס קומוול מגלם את דמותו של טוני בלייר .
משעשע.
היום בגל''צ
ואני שמעתי היום את המשפט הנחמד:
המרדף לאושר – 8 בסולם אורשר
קונספירציה!
שימו לב לתמונות המובילות לשלושת הכתבות הראשונות בעמוד הראשי:
שני ג'ורג' וושינגטונים מאוירים, וביניהם, *עוד* ג'ורג' וושינגטון, אבל מצולם, ממין נקבה, ופונה *שמאלה במקום ימינה*.
אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני פוצח בריצת אמוק מבוהלת למדבר.
קונספירציה!
זאת המאהבת הלבנה שלו… אתה לא מכיר את הסיפור המפורסם?
אכן, מטריד.
קונספירציה!
זו קונספירציה בריטית ישנה, אל תשכחו מי המציא את העולם.
אל תשכחו שגם אם אתם מעצמת על זו או אחרת, פעם כולכם הייתם חבורה של פושעים שנשלחו על ידינו מעבר לים
אל תשכחו באיזו שפה אתם אתם מדברים (או חולמים לדבר).
אל תשכחו את שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש.
ואת הפיש אנד צ'יפס, אתם יכולים לשכוח.
יבש
סרט לא ברור.
לא ברור, אם הוא בא להוכיח שיש להם ביצים לתקוף את משפחת המלוכה הבריטית(או לרעה או לטובה), כי הם לא עשו את זה, הם לא הביאו כאן שום אמירה, אך גם לא סיפור יבש לחלוטין ועובדתי, היו פה ושם הבלגות מרגשות,*הקטע עם הצבי,הקטע עם הילדה שנותנת לה פרחים*,אבל שום אמירה אמיתית, והרי, אם כבר העזתם לעשות סרט על המאמא של הבריטים אז תנו איזה בשר,תנו אמירה!
שהרי, הסרט לא מעניין במיוחד, לא מחדש במיוחד, המעט שיכולתם לעשות זה להשקות אותנו אמירות..
כשיצאתי מהסרט בהתחלה חשבתי שמגיע להם הכבוד רק על זה שהם העזו להרים את הכפפה ולעשות על המשפחה הזו סרט, אבל עם כל הכבוד,אין כבוד,אין רחמים,אין הערכה..פשוט,אין,לחלוטין יבש וחסר הצדקה.
אני חושב שבסופו של דבר
הסרט די ברור בהערצתו למלכה ובסלידתו מבעלה ובנה.
אני חושב שבסופו של דבר
ואיזו אמירה יש בזה? וגם "ההערצה" לא ברורה, מתי בדיוק יש סימן מובהק לכך? הסרט די נמנע מאמירות כאלו ואחרות.
באורך כל החלק האחרון
הדמות של טוני בלייר (שמוצגת כצודקת וחכמה לאורך כל הסרט) לא מפיסקה להתפעל מן המלכה. אמירה די ברורה.
באורך כל החלק האחרון
נראה לי שאנשים פה לא ממש מבינים את הסרט.
בלייר לא מוצג כחכם כל הזמן. הוא מוצג בחלק מהזמן כבור (דוגמה: אי הבנתו למה הדגל לא מונף בחצי התורן מעל בקינגהם והשאלה שהוא שואל את המלכה בהתחלה)
המלכה ושאר אנשי החצר אינם מוצגים כטיפשים – הם מוצגים כמתנשאים, כן – אבל לא כטיפשים.
אני כל כך לא מסכים עם הביקורת של הסרט הזה – אין פה חלוקה לטובים ורעים בכלל! יש פה תיאור של אנשים שמונעים מהטקסיות והשמרנות מצד אחד, ומהרצון לשינוי (והבנת הלך הרוח הציבורי) מצד שני. והמאמץ הכרוך בויתורים מצד שני הצדדים.
לגבי האם הסרט מעניין או לא..
הוא, כמובן, מאוד מעניין את מי שאופרת הסבון של שושלת וינזור מעניינת אותו (פחות או יותר – כל הבריטים וחלק גדול מהאמריקאים והאירופים) אבל לא רק. הוא מאוד מעניין גם מבחינת ניתוח הדמויות.
יש מידה מסויימת של ידע היסטורי שבלעדי ידיעתו הסרט יראה לא שלם (נסיבות עלייתה למלוכה של אליזבת, משהו שפיספוס שלו, בפעמיים בסרט בחטף שזה מוזכר, גורם לאי-הבנה של חלק גדול ממניעי דמותה, והמשמעות של אליזבת כמלכה לעם הבריטי במלחמת העולם השניה – עוד נקודה שמוסברת בסרט בחצי משפט)
כל כך לא מסכים עם הביקורת
"המלכה" הוא סרט שמשתמש באותו שבוע רב אירועים כדי לומר משהו על ספינים תקשורתיים ויחסי ציבור.
מה שמשנה לתקשורת – ודרכה לעם הבריטי – הוא יחצון הרגשות של משפחת המלוכה והמלכה בראשם, ולא מה באמת הם מרגישים. טוני בלייר מבין את הסביבה התקשורתית בה הוא חי, המלכה לא. זה לא הופך אותה לרעה וזה לא הופך אותו לטוב. אין פה טובים או רעים, יש בו דמויות אנושיות שנקלעו למשבר פתאומי. בעצם משפחת המלוכה מנסה לברוח מהחדירה הבוטה של התקשורת לחייהם, ממש כפי שנסתה הנסיכה דיאנה באותו מרדף שהביא למותה.
המלכה (והלן מירן באמת עושה פה תפקיד נפלא רב דקויות) מוצגת כאנושית אך סגורה, וטוני בלייר כצעיר ונמרץ – בן לתקופתו. אין שם רעים ואין שם טובים. יש פה הרהור על מהות מוסדות ותיקים, נוסח מוסד המלוכה, בעידן התקשורתי ועל כך שבעצם מה שבאמת משנה הוא מה שרואות המצלמות ולא מה שקורה באמת.
אין לי מושג אם כך באמת התרחשו הדברים באותו שבוע – אבל מצד שני את מה שאני ואתם יודעים על מה שהתרחש אנו מקבלים דרך התקשורת כך שהאופציה שמציע לנו פרירס להביט בדברים לגטימית באותה מידה כאופציה שהציעה התקשורת באותו הזמן.
וכמובן, למה שבאמת קרה שם מאחורי הקלעים – משהו שאנו לא נדע לעולם – אין שום חשיבות. היצוג התקשורתי הוא שמשנה.
אני תוהה על מה זכינו לכותרת ''ספוילר''
המלכה, ה-DVD והאמת.
לאחרונה יצא לסרט DVD בעברית. כיוון שלא הספקתי לראות את הסרט בקולנוע, ראיתי אותו כך, והנה התרשמותי מהתוספות (על הסרט בהודעה נפרדת, אולי):
נתחיל בהתחלה. ליתר דיוק, נתחיל בערך שלוש דקות אחרי ההתחלה אחרי שנאלצתי לראות פעמיים את הלוגו של סרטי שני ובתי קולנוע לב והמוזיקה (המשובחת) המלווה אותו, פעם אחת את הלוגו של הד ארצי, לדלג על שני 'בקרובים' ולסבול 31 שניות (!) של סצנות מהסרט לפני שמפיקי ה-DVD הועילו בטובם להעלות אל מולי את התפריט הראשי. למזלי, לא היו פרסומות ממש, אבל ביטול אפשרויות הדילוג או הגדלת המהירות במכשיר ה-DVD שלי במהלך הרצת הלוגואים הוא עדיין בגדר גסות רוח בלתי נסבלת. מישהו מכם מסוגל לדמיין רצועת 'בקרוב האלבום החדש של מירי מסיקה!' פותחת את הדיסק החדש של ברי סחרוב? חבל עבה המזנק מבין דפי 'הארי פוטר' האחרון שקניתם, קושר אתכם באופן קסום, ומכריח אתכם לשמוע תקציר מעלילות ספיידרוויק לפני שהוא נופל לרצפה ומאפשר לכם לעיין בספר עליו שילמתם ממיטב כספכם?
לידיעת מפיקי DVD באשר הם: האמונה שיכולת טכנולוגית מעניקה אוטומטית גם היתר מוסרי יכולה כמו שבטח שמתם לב לעבוד בעיקר נגדכם. תעזבו את המכשיר שלי בשקט ותנו לי להגיע מהר לסיבה שבגללה ראוי לשלם כסף טוב על המוצר שלכם.
ועכשיו, אחרי ששחררנו קצת קיטור, לעצם העניין.
הגרסה העברית של 'המלכה' לא משוכללת במיוחד. יש רק אפשרות סאונד אחת (Dolby Digital 5.1, באנגלית), כתוביות בעברית וברוסית, ואת הסרט תוכלו לראות רק במסך רחב, אם תרצו ואם לא. ניכר שמפיקי ה-DVD לא התאמצו מדי, למרות שמגיע שאפו ליניב אידלשטיין, שטרח לתרגם את הערות הבמאי בצורה מדויקת ומקיפה.
הרבה תוספות אין – מסכי טקסט עם מיני-ביוגרפיות של השחקנים והצוות (לא משהו שלא תוכלו למצוא בימד"ב), כמה תמונות מההפקה (ברזולוציה גרועה) והטריילרים הבריטי והאמריקאי (הידעתם? האחד ארוך מהשני ב-25 שניות! ואו.). בעצם, יש רק שתי תוספות שכדאי לדבר עליהן רצועת קול עם הערות של הבמאי והתסריטאי וסרטון על הפקת הסרט.
ההערות מעניינות למדי, אבל האמת יש פשוט פחות מדי מהן. הבעיה, לדעתי, היא ששמו בחדר אחד את פיטר מורגן (התסריטאי) המלא בכוונות טובות, ואת סטיבן פרירס (הבמאי), שברור שממש לא מתחשק לו להיות שם. פרירס מדבר כל-כך מעט שאפילו את האינפורמציה המועטה שאנחנו מקבלים על הבימוי מעניק בעיקר מורגן. מורגן עצמו לוקח את העסק ברצינות, אבל בהעדר שותף לשיחה מהר מאוד השתיקות הולכות ומצטברות, וסופו של עניין שלא למדנו הרבה על הפקת הסרט או אפילו על כתיבת התסריט. בכל זאת שווה לשמוע את ההערות משתי סיבות מרכזיות הראשונה היא חשיפת השקר שמאחורי עשיית סרטים, השניה היא חשיפת השקר שבנסיון לחקות את המציאות. לדוגמא, אחד מחדרי השינה של המלכה צולם בטירה במערב סקוטלנד, אבל המסדרון שמחוץ לו צולם בטירה במזרח סקוטלנד ולכן כשהמלכה יוצאת מהדלת אל המסדרון היא עוברת, במחי קאט, כמה וכמה עשרות קילומטרים. מעניין גם ללמוד עד כמה טכנולוגיות מחשב נהיו נפוצות בסרטים בימינו מסדרון שנוסף לחדר נטול מסדרון בשביל לשוות נפח של טירה לאולם; טירה שנוספה ברקע במקום בו יש רק אחו וכדומה. הנושא השני עולה רק בסצנת הסיום של הסרט, שמתרחשת בגנים ש*אינם* גני הארמון המלכותי, כשמורגן פונה לפרירס ומעיר "זה לגמרי לא נכון, אבל עדיין מאמינים לזה, לא?", ופרירס משיב "כן, כי רוצים להאמין לזה" ומוסיף שחשוב לדייק למשל לצלם את טוני בלייר תמיד ב-16 מ"מ (הוא מפשוטי העם) ואת המלכה תמיד ב-35 מ"מ (היא בסרט) וש"אמת ודיוק הם דברים שונים לחלוטין".
הדיון המעניין על אמת ושקר ממשיך גם בסרטון הקצר (20 דקות) על הפקת הסרט, ולו שלושה חלקים עיצוב הדמויות, עיצוב התפאורה והבגדים, והקשר בין המציאות לסרט. דווקא החלק האחרון לא תורם הרבה לא מאוד מעניין אותי לדעת איפה, בדיוק, היה מעצב הסט בשבוע שאחרי מותה של דיאנה אבל החלק השני, ובעיקר הראשון, מרתקים. אחד אחרי השני, השחקנים מנסים לתאר מה ההבדל בין חיקוי למשחק, מה הם ניסו להעביר מהדמויות האמיתיות אל הסרט, ולמה. זה מעורר מחשבה, וחבל שהראיונות קצרים ולא ממצים.
התוספות של 'המלכה' לא מושקעות מספיק לא אלו שבאו מחו"ל ולא דרך הצגתן בגרסה הישראלית אבל הן מוסיפות רובד נוסף לסרט שהוא, כבר בפני עצמו, עמוס ומרתק מבלי להיות מקושקש או אגרסיבי. אם לא חסר זמן, שווה להשקיע: אני לא בטוח אם הסרט עצמו היה מעסיק אותי ימים אחרי הצפייה או לא, אבל בשילוב התוספות, אין ספק שהוא יטרוד את מנוחתי עוד הרבה זמן.
ה-DVD בלבד
לצערי הרב, כמה לוגואים בתחילת DVD הם לגמרי הרע במיעוטו. ה-DVD של 'בופור' הוא אולי המשובח ביותר שהופק בארץ, חוץ מעובדה אחת – הדבר הראשון שאתה רואה כשאתה מכניס את הדיסק למכשיר הוא פרסומות. על הפרסומת הראשונה אי אפשר לדלג. זה היה די מגעיל גם אם היה מדובר ב'קלינר', אבל כשמדובר ב'בופור' זה מבחיל בהרבה רמות בו זמנית. לא שהלוגואים הם לא מעצבנים או מיותרים, אבל לצערי הם הסטנדרט. ומה עם מסכי ה"העתקה של הסרט הזה אסורה!"? מישהו חישב פעם כמה שעות עבודה האנושות איבדה על בהיה במסכים האלה?
חוץ מזה, רציתי רק להוסיף שתרגום לעברית (ועוד תרגום טוב, לפי דבריך) של ערוץ הקומנטרי הוא דבר די נדיר, ומבורך.
תגיד, אדם, כמה הוצאות DVD אתה מכיר
שמאפשרות צפייה בסרט במסך רחב ובמסך מלא?
יש הרבה אלמנטים להתעצבן עליהם בהוצאות הישראליות (לא בכדי אין באוסף שלי כמעט אף דיסק ממאסטר מקומי) אבל אני לא חושב שחוסר קיום עותק נוסף ומקוצץ-שוליים של הסרט הוא אחד מהם.
הרבה מאוד, אבל לא בארץ.
אבל מצד שני, זה באמת אחד הדברים האחרונים שירגיזו אותי ב-DVD. אם הייתי צריך לדרג, העובדה שאין כתוביות באנגלית, למשל, הייתה מרגיזה יותר.
ה-DVD הזה אינו הפקה גרועה, בסטנדרטים המקומיים. אבל זה מעיד רק על הסטנדרטים, כי הוא בהחלט לא הפקה מרשימה.
ורק לשם האיזון: האשמה אינה דווקא ב'סרטי שני' ו'הד ארצי'
מקריאה חוזרת, כמו גם מההערות של רד ועידן, יכולה להשתמע ביקורת על מפיקי ה-DVD הישראלי של 'המלכה' שאינה לגמרי במקומה: יחסית ל-DVDים ישראליים, כל התכונות הנלוזות שתיארתי הן באמת סטנדרטיות לגמרי.
ועדיין, מותר לי לצפות ליותר – שלא יגעו לי בשלט, שהניווט בתפריטים יהיה נורמלי, שיביאו יותר תוספות, שישקיעו יותר בצדדים הטכניים. אלו, הרי, הסיבות היחידות לקנות DVD.