הנה דרך פשוטה ויעילה להפליא לכבוש את לב הקהל: להיות קשישים בריטיים. כל דבר שאפשר לומר או לעשות נראה חינני וכובש כשהוא מבוצע על ידי בן/בת גיל הזהב מאצולת שחקני הממלכה המאוחדת. הם יכולים לחייך, לזעוף או ללהג, לזרוק הערות גזעניות או להטריד מינית, להקריא את "מיין קאמפף" או לשחוט אווזים, וכל עוד יעשו זאת במבטא בריטי ובאינטונציה שמזכירה הזמנה לתה של מנחה, זה יהיה מקסים וכולם יתפעלו מכמה שהם שחקנים גדולים. אפשר לעשות סרט שלם שכולו קשישים בריטיים עושים כל מיני דברים יומיומיים, והוא יהיה להיט שיקבל תארים כמו "שובה לב" ו"אנושי". בעצם עשו כבר. קוראים לו "קוורטט".
עלילת הסרט מתרחשת בבית אבות חמים ונעים שכל שוכניו הם מוזיקאים בדימוס. מדובר בבית אחוזה ענק המוקף בקרקעות מטופחות, עם מדשאות מוריקות וחדרים שהיו יכולים לשמש תפאורה לסרט על בית מלוכה כלשהו. השוכנים בו הם סימפטיים כפי שרק קשישים בריטיים – ועוד מוזיקליים! – יכולים להיות סימפטיים. השירה לא תמיד מדויקת, אבל האווירה תמיד עליזה, גם בשעת הריבים.
אל המקום מגיעה דיווה מזדקנת (מגי סמית), שהיתה פעם זמרת אופרה מהוללת. ולא סתם זמרת, אלא חלק מרביעיה שכל שלוש צלעותיה האחרות כבר שוכנות באותו המקום. אחד מהם שומר לה טינה עד היום על מעשה שהיה לפני עשרות שנים. מכיוון שהיא כבר שם, עולה כמובן האפשרות לאחד מחדש את ארבעת המופלאים להופעה באירוע הגאלה השנתי. וזה לא סתם רעיון – גורל המוסד כולו עשוי להיות תלוי בכך! רגע, מה? מתברר שבית האבות היוקרתי בטירוף נמצא בקשיים כספיים, ואם לא יצליחו לגייס מספיק כספים, הוא עלול להיסגר עד השנה הבאה. טיפה קשה להאמין. היה אפשר לצפות שבין חיי פאר לבין השלכת כל החוסים לרחוב ניתן יהיה למצוא פשרה כלשהי – נאמר, סתם הצעה פרועה, למכור 25% מהקרקעות העצומות של המקום. אבל לא, קלישאת "ההופעה למען הצלת הבית" חייבת להימשך, לכן זה הגאלה או לחדול.
ציניות בצד, כל העסק באמת מאוד סימפטי. זהו הסרט הראשון של דסטין הופמן כבמאי – בגיל 75 הוא החליט לפצוח בקריירה חדשה – ובתור טירון בתחום, הוא לא לקח על עצמו משימה קשה מדי: כל מה שהיה צריך לעשות זה ללהק את הסרט בשחקנים בריטיים ותיקים וטובים ולתת להם לעשות מה שבא להם. הוראות הבימוי היו בטח משהו בסגנון "אתה יכול לעשות את זה עוד יותר בריטי"? בילי קונולי הוא הוא הזקן החצוף שמנצל את גילו המתקדם כדי לפלרטט עם כל מה שזז (אם כי אני מודה שלאורך כל הסרט הייתי בטוח שמדובר בג'ון קליז); מגי סמית (מקגונגל לשעבר) קורנת זעף מלכותי כמו שרק שחקנים עם היסטוריה שייקספירית יכולים, וכמוה גם שותפה לסגל הוגוורטס, מייקל גמבון. פאולין קולינס היא הסבתא המטושטשת קלות, שלפעמים שוכחת שהיא לא בדרך לקנות ממתקים למסיבת הבת-מצווה שלה. אולי זה המקום לציין שאף אחד מבינהם אינו באמת זמר אופרה. בתור סרט מוזיקלי, "קוורטט" מתחמק באלגנטיות מאילוץ הכוכבים שלו להתמודד עם היכולת המוזיקלית האמיתית שלהם.
יש, כאמור, משקעי עבר בין הארבעה, וזכרונות נעימים ופחות נעימים, וכמובן ייקח זמן עד שכל חברי ארבעת המופלאים יסכימו לשתף פעולה. אבל וידווים קורעי לב וטראומות כואבות אין פה; אפילו הקונפליקט העיקרי של הסרט נפתר בתוך כמה שיחות ידידותיות. שום דבר לא עומד להעיב מדי על החביבות הכללית.
התמונה של הזיקנה שהסרט מצייר היא אידילית באופן כמעט מכעיס. הזיקנה אינה יפה, היא מכוערת, ואפשר להניח שזה כך אפילו בבריטניה. אבל הקשישים שבסרט כולם חינניים וחיוניים, ואמנם אוהבים לדבר הרבה על נעוריהם שחלפו ואיך היום הם כבר לא יכולים לשיר כמו פעם, אבל הם נראים לגמרי בסדר. אל תנסו להשוות את בית האבות המוזיקלי והעליז הזה לכל "דיור מוגן" אחר שראיתם – מקומות מלאים בכסאות גלגלים, קדרות וריר. אפילו כשהסרט מציג את אחת התופעות האיומות של הזיקנה – הדמנציה – הוא מציג את זה באופן "חמוד". אוי, היא מתבלבלת לפעמים, איזה מותק. אבל היי, זאת פנטזיה. אנחנו רואים סרטים על אנשים מעופפים או קומדיות רומנטיות על אהבה לנצח ממבט ראשון, אז למה לא לפנטז שאת זקנתנו נוכל לבלות בגן-עדן של תה, עוגיות ואופרה?
אי אפשר לשנוא את "קוורטט". שום דבר בסרט לא מעורר התנגדות, כי יש בו מעט מאוד מלבד קשישים סימפטיים עושים ואומרים דברים סימפטיים. כך שבסך הכל, הוא סימפטי. אבל אפילו לא טיפה מעבר לזה.
פורסם במקור בוואלה
אז בעצם
זו הגרסה המוקדמת, הנחמדה יותר והמבוגרת בכמה שנים של a late quartet?
אז זקנים בריטים משעשעים זה הקטע עכשיו?
כי זה נשמע כמו גרסה של "מלון מריגולד האקזוטי" (שהאמת היא שהיה חמוד להפליא).
לחלוטין.
יש גם את Song for Marion החמוד להפליא.
ורק עכשיו הבנתי למה פתאום רשמתי "חמוד להפליא".
(ל"ת)
תגיד לי
אתה לא התחייבת לעשות יותר ביקורות ואף ביקורות וידאו באתר?
איפה כל זה?
התחייבתי ולכן אקיים.
לצערי, הרבה מההתחייבויות – האישיות והכלליות – שנעשו בקמפיין התרומות מתאחרות. אבל שום דבר לא נשכח.
לא ברורה לי על מה התלונה
מבחינתי יש עליה גדולה מאוד בפעילות האתר, עם עדכונים על בסיס כמעט יומיומי, וזה משמח מאוד!
אפילו אם זה היה נכון, זה לא פוטר אותי מלקיים הבטחות.
(אם כי "קוורטט" הוא לא בדיוק המקום הנכון לנהל את הדיונים האלה).
למה, זה לא הגיוני שעד שתסיים את כל ההבטחות תהיה זקן?
ובריטי?
כמי שמכיר מקרוב ומזווית משפחתית את מציאות הזיקנה בכלל ובדיור המוגן בפרט ארשה לעצמי לוותר על הצמר גפן מתוק הזה.
אחח... צמר גפן מתוק...
(ל"ת)
בילי קונולי וג'ון קליז
ראיתי לא מזמן עם חברים את "סדרה של צרות" והם היו משוכנעים עד סוף הסרט שבילי קונולי הוא ג'ון קליז. הזיהוי השגוי רק התחזק מכך שהוא מגלם דמות בשם מונטי ובפעם הראשונה שרואים אותו על המסך, הוא מחזיק פיתון.
חביבי, אל תעוף על עצמך
אני זיהיתי יפה מאוד לזהות את בילי קונולי. אני נפלתי בזיהוי של מריל סטריפ :(
קונולי יכול לעשות קריירה ככפיל של קליז.
גמאני הייתי בטוח (לפי התמונה שלמעלה) שזה קליז. מוזר.
זה לא יכול להיות קליז. קליז גבוה יותר.
כאילו, הבן-אדם ממש ממש גבוה.
לא אם עבדו עליו אנשי האפקטים של 'חלודה ועצם'.
(ל"ת)