מחר, כלומר ב-25 בספטמבר, לפני 25 שנה, כלומר ב-1987, יצא "הנסיכה הקסומה". בוואלה ביקשו כתבה לרגל חגיגות רבע המאה, אבל לא היה לי שום דבר לספר חוץ מלומר שוב איך זה הסרט הכי מושלם שנוצר אי פעם. כנראה שאנשים מסכימים עם זה, כי הכתבה בוואלה הגיעה תוך יום לכמעט 1900 לייקים. אז הנה היא שוב.
כידוע, "הנסיכה הקסומה" הוא באופן אובייקטיבי הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם. לראיה: ברשימת הסרטים הגדולים של אתר IMDb הוא מדורג במקום ה-192 וכל מי שבחר בסרטים שמעליו לא מבין כלום.
ייתכן, אם בכל זאת תלחצו אותי לקיר, ש"הנסיכה הקסומה" אינו באמת הסרט הטוב בכל הזמנים, אבל הוא בלי ספק אחד האהובים ביותר. הסרט יצא לאקרנים בארה"ב לפני 25 שנה בדיוק. הוא לא שבר שום קופה, לא משך תשומת לב רבה וקיבל מועמדות בודדה אחת לאוסקר, שכמובן, מכיוון שגם האקדמיה לא מבינה שום דבר, היתה על הדבר היחיד שלא מוצלח בסרט: השיר "Storybook Story". אבל אז הוא הגיע לוידאו, ואנשים גילו שהם נהנים לצפות בו שוב ושוב. ושוב. ושוב. אנשים לא מחבבים את "הנסיכה הקסומה": הם מאוהבים בו.
את השלמות של הסרט קשה להסביר; את הכשלון שלו – קל מאוד. ב-1987, בדיוק כמו היום, סרטים קוטלגו בקטגוריות, ו"הנסיכה הקסומה" סווג כ"צ'יק פליק", סרט לבנות. ואיך לא? קוראים לו "The Princess Bride". שם שמערב שניים מהדברים שבנות הכי אוהבות ושבנים הכי לא סובלים: נסיכות וכלות. ברור לגמרי שזה סרט-נשיקות. גם השם העברי המעפן לא עוזר הרבה. איזה מין שם זה "הנסיכה הקסומה" לסרט שעוסק בספורט, סיף, לחימה, עינויים נקמה, ענקים, מפלצות, מרדפים, בריחות, אהבת אמת וניסים?
צריך רק לצלוח את שם הסרט ולצפות בדקות הראשונות שלו כדי להבין כמה שהסרט הוא ההיפך מצ'יק-פליק. ברגע שקהל הבנים נכנס לסרט הוא פוגש שם את עצמו, בדמות פרד סאבאג', הילד החולה שלא רוצה להתנתק ממשחקי הוידאו האהובים שלו. כשסבא (פיטר פאלק, שהלך לעולמו בשנה שעברה) מציע לקרוא לו סיפור, הילד מגיב בהתאם: ספרים זה לחננות, וספרים על אהבה? ברצינות, סבא, תתקדם. אבל סבא יודע על מה הוא מדבר, ואיך לשכנע את הקהל שלו: הוא שולף עינויים, רצח ופיראטים. ובכל פעם שהסיפור מגיע אל קטע של נשיקות, הנכד מעקם את האף לפני שאנחנו נספיק לעשות את זה, וכך מתפקד כמנגנון ניטרול-ציניות מושלם.
הסיפור עצמו – סיפור אהבתם הנצחית של ווסטלי (הו ווסטלי מה עשיתי) נער החווה ובאטרקאפ, האישה היפה ביותר בעולם (רובין רייט) – הוא סיפור הרפתקאות קלאסי, ובו-זמנית פארודיה אוהבת על סרטים בסגנון זה. לעיניים של ילד, הסיפור רציני לחלוטין; בעיניים מבוגרות יותר, כל הדמויות הן קריקטורות, והסרט לא מפסיק להצחיק בדיוק במקומות שבהם הוא אמור להיות הכי רציני.
וויליאם גולדמן כתב את הספר "הנסיכה הקסומה", שהוא – לטענתו – גירסה מקוצרת של ספר ארוך ומשעמם (שמעולם לא היה קיים) מאת ס. מורגנסטרן, אחד מבכירי הכותבים של פלורין (מדינה שגם היא לא היתה קיימת מעולם), ושאותו גולדמן עיבד כדי לספר לבנו (גם הבן לא קיים במציאות). גולדמן הוא גם זה שעיבד את הספר לתסריט, וגרם לחריגה נדירה מהכלל האוניברסלי, "הספר היה יותר טוב": הספר אמנם מצוין, אבל התסריט מושלם. זה אולי הסרט הצטיט ביותר אי פעם: הוא כולל אוסף כל כך מרוכז של שורות מחץ שאם היו מוסיפים לו מים היה יכול למלא שנה של סרטים הוליוודיים. כמעט אין בסרט אף שורה שאינה שמישה להפליא בשפע של מצבים יומיומיים. חברה שלך מבקשת שתעביר את המלח? הפוך פעולה יומיומית למחווה רומנטית מהמעלה הראשונה בעזרת "As You Wish". גילית ששוב לא הצלחת להיכנס להריון? מלמלי "Inconceivable!". איזה מעצבן בפייסבוק טוחן לכם במח על פריבילגיות? תעירו לו שהוא כל הזמן משתמש במילה הזאת, והיא כנראה לא אומרת מה שהוא חושב שהיא אומרת. תנין הוריד לך בנשיכה את יד שמאל? חייך משום שאתה יודע משהו שהוא לא יודע: אתה לא שמאלי. מישהו חתך אתכם בכביש? תגידו "שלום, שמי הוא איניגו מונטויה. אתה הרגת את אבי, היכון למות". זה אמנם לא רלוונטי למצב הנתון אבל זה יגרום לכם להרגיש מעולה.
זה "איניגו", אגב. לידיעתם של כל אלה שממשיכים לקרוא לו "אינדיגו מונטויה".
התסריט הזה מלווה באחת מעבודות הליהוק הטובות אי פעם. מה זה בדיוק, תשאלו, ליהוק טוב, ואיך זה שונה מלומר שהשחקנים, פשוט, טובים? פשוט: ליהוק גאוני הוא כזה שמציב כל שחקן בתפקיד שנראה כאילו הוא נועד לגלם, שאותו שחקן יזוהה איתו לנצח, ולעולם לא יצליח לחזור עליו. קארי אלווס, תוכיח הקריירה שלו בעשרים השנים האחרונות, הוא לא שחקן ענק. אבל ווסטלי (הו ווסטלי מה עשיתי) הוא נסיך-חלומות-פיראט-אכזר מושלם. מנדי פטינקין בילה שנים ב"מחשבות פליליות", "מתים במשרה חלקית" ו"הומלנד", ושום דבר שהוא יעשה שם לעולם לא ייטמע בזכרון הקולקטיבי כמו משפט אחד מפיו בתפקיד איניגו, הסייף הספרדי רודף הנקמה. אנדרה הענק הוא פזיק לנצח. ואם תטענו שראיתם פעם את וולאס שון, הגוץ הקרח, באחד מתפקידיו הרבים האחרים ולא חשבתם עליו מיד כויזיני, האיש החכם ביותר בעולם, אני אטען שאני לא מאמין לכם.
אם כבר מזכירים דברים שוויליאם גולדמן כתב ושמצוטטים הרבה, הוא גם זה שאמר ש"אף אחד לא יודע כלום" בהוליווד: כולם מחפשים נוסחאות קסם, אבל בסופו של דבר אף אחד לא יודע איזה סרט יצליח ואיזה סרט ייכשל, או למה. גולדמן בהחלט ידע לכתוב תסריט, אבל הדגים היטב את עיקרון חוסר-הידיעה בכך שמעולם לא הצליח לחזור עליו. ולא רק הוא: אף אחד מהמעורבים בסרט לא הצליח לשחזר את ההצלחה המאוחרת שלו. זה לא הסרט הקלאסי היחיד שרוב ריינר עשה – הוא ביים גם את "כשהארי פגש את סאלי", אחרי הכל – אבל הוא לא הצליח להתעלות על "הנסיכה הקסומה", וגם אף אחד אחר לא. "הנסיכה" גם לא החיה את הז'אנר שלו: גם אחרי שהסרט זכה להצלחה מאוחרת, ההרפתקאות התקופתיות והפיראטים לא חזרו לאופנה, אלא רק כמעט 20 שנה מאוחר יותר, עם "שודדי הקאריביים". זה היה ועודו סרט חריג בהוליווד. מה שלא משנה בדבר את העובדה ש"הנסיכה הקסומה" הוא הדבר השלישי הכי נפלא בעולם, אחרי אהבת אמת וסנדוויץ' בשר כבש, חסה ועגבניה.
לקריאה נוספת: הביקורת של לונג ג'ון על "הנסיכה הקסומה".
איזה קטע,
קראתי את הכתבה בוואלה!, ובמקור בכלל לא שמתי לב שאתה הכותב, עד שראיתי העלאה מחדש פה.
בכל מקרה, סרט מעולה, שאני בטוח שישרוד למשך עוד שנים.
דורון סחטיין על הסיכום
הנסיכה הקסומה הוא אכן סרט ששובה בהדר פלאי כל מי שצופה בו, יש בו הומור, דרמה וחוויות
וכיף לראות אותו בכל פעם מחדש
איזו כתבה מקסימה! וזה אכן הסרט המושלם בעולם
(ל"ת)
בראבו!
כתיבה נהדרת ויש לך מזל שלא שתיתי קולה בזמן שראיתי את ה memes (בכל זאת, מסך חדש).
בהחלט סרט קסום (עם שם אנגלי ועברי כל-כך מטעים, וחבל) שלא ראיתי כבר יותר מדי זמן וצריך לעשות זאת שוב בהקדם האפשרי.
מה שכן, אני לא מסכים איתך לגבי קארי אלווס. לדעתי הוא נשאר מעולה גם אחרי הסרט הזה – ב"רובין הוד: גברים בטייטס" הקורע מצחוק (גם אחרי 19 שנים), ב"המסור" הראשון (והכי טוב מביניהם) ובפרקים של Psych בהם הוא התארח וגילם גנב יצירות אמנות שהוא גם המגניבות בהתגלמותה (היה לו grapple gun כמו של באטמן!). שחקן מעולה שאף פעם לא נמאס לי ממנו.
התכוונת grapple gun כמו של רורשאך.
כי עם כל הכבוד לבאטמן, ויש המון, זה גיבור על שיודע להשתמש בנשק הזה.
גם אפשרות
אבל נראה לי שכוונת המשוררים הייתה באטמן, מהסיבה ששנייה אחרי שהוא משתמש בו יש רפרנס לבאטמן. ואני מסרב לקרוא לבאטמן (או רורשאך) "גיבור-על" מהסיבה שאין לו *כוחות-על*. כבר נכנסתי לויכוח הזה פה פעם עם מישהו, אז ברשותך נוותר על זה הפעם.
לא ראיתי את הפרק.
אני פשוט אכתוב תלונה ישירות לאולפן.
ותוספת לפינת "הו מנדי!": מנדי פטנקין לעולם יישאר עבורי ד"ר ג'פרי גייגר, המנתח המוכשר מ"שיקאגו התקווה" (והיה גם משהו ב"ינטל", אבל אני מדחיקה![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
). פעם פעם מזמן הוא היה "צ'ה" לא רע ב"אוויטה" (עם פטי לופון) אבל יש לו קול קצת עדין מדי לתפקיד לטעמי.
מוזר,
אם כל צירוף "הנסיכה הקסומה" שמופיע בכתבה היה מוחלף בצירוף "הטוב, הרע והמכוער", הייתי מסכים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
. כלומר, בדיוק כל אותם דברים שנאמרו על אי היצמדות לנוסחאות, הציטוטים, הליהוקים הגאוניים והשלמות הם בערך זהים לתחושות שלי לגבי הסרט האחרון.
מעולם לא אהבתי את "הנסיכה הקסומה" במיוחד, אבל סוף סוף אני מוצא כתבה באמת מנומקת ועמוקה שעוזרת להבין למה אחרים אוהבים אותו. סחטיין![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
Anybody wanna peanut?
כתבה נפלאה באמת. תודה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני חושבת שאני פשוט אלך לצפות בסרט, במקום רק לחשוב עליו ולהתמוגג.
הסרט הזה שייך לקבוצת ה"דברים שאנשים אחרים מאוד מתלהבים
מהם, ואני קצת פחות", ביחד עם מונטי פייתון והמדריך לטרמפיסט לגלקסיה.
כלומר, אני לא חושב שזה סרט רע. זה בהחלט סרט חמוד, אבל מפה ועד סרט פולחן יש הרבה מרחק מבחינתי. אולי זה קשור לעובדה שלא גדלתי עליו, וראיתי אותו לראשונה רק לפני כמה שנים (בגיל 24 אחרי ששמעתי יותר מדי ציטוטים ממנו, ונואשתי מלחכות ליס שישדרו אותו ופשוט הלכתי ולקחתי את הדיוידי שלו). אולי זאת באמת הסיבה, כלומר שזה לא אותו הדבר כמו לראות אותו כשאתה ילד (אצלי לדוגמה "הסיפור שלא נגמר" מקבל נקודות זכות שלא היו מגיעות לו אחרת, רק בגלל שראיתי אותו כשהייתי בן 8).
לדעתי אין קשר לגיל
גם אני ראיתי את "הנסיכה" לראשונה רק בגיל מבוגר יחסית, והתאהבתי ממבט ראשון. לעומת זאת, את "הטרמפיסט" הפסקתי באמצע כי זה היה לי פשוט מוזר ומשעמם מדי. ואת הספרים ששניהם מבוססים עליהם לא קראתי. לדעתי הסיבה היא, כמו תמיד, טעם אישי. יש דברים שאוהבים יותר ופחות.
שלושת הדברים שכתבת הם כלכך גאוניים שאני לא מבין איך אתה לא מתלהב מהם
ובדיוק בגלל זה הם בקבוצה הזו.
(אם זה עוזר זה רק חלק מקבוצה גדולה של דברים שבאמת ניסיתי להעריץ ולא הצלחתי, כולל סדרת טלויזיה אחת על קוטלת ערפדים שאנשים מסוימים עדיין בזים לי על זה, אבל זה כבר לא קשור).
אבל מה לא אהבת בהם?
כי אולי זה התפלצפויות שלא אהבת במונטי פייתון ובמדריך לטרמפיסט בגלקסיה. בנסיכה הקסומה אין לי מושג
זה לא שלא אהבתי אותו.
הוא בהחלט סרט טוב וחמוד, ואם הייתי אבא לילדים בשנים שהסרט הזה היה בקולנוע בהחלט הייתי לוקח אותם לראות אותו.
אבל ביחס להתלהבות של האנשים כלפיו (כולל הכתבה הזו, הרי לא לכל סרט חוגגים 25 שנה) אני די צונן. אני זוכר שכשראיתי אותו לראשונה חשבתי שהוא די מיושן, ואני זוכר שחשבתי שעם כל הכבוד אליו אני יכול להצביע על הרבה סרטים אחרים באותו ז'אנר שיותר טובים. אני לא זוכר בדיוק נקודות מפתח שאני יכול להעלות בהודעה כי ראיתי אותו ממזמן, ואולי זאת הנקודה בעצם. הוא לא גרם לי לרצות לראות אותו יותר מפעם אחת (שזו בעצם ההגדרה של סרט פולחן), מה שסרטי פולחן אחרים (כמו "מופע הקולנוע של רוקי" או "ביג ליבובסקי" או סתם סרטים שאני מחשיב אותם לסרטי פולחן אישיים שלי) כן עשו.
בכל ז'אנר יש את הזה שמתבלט בלי שום סיבה
פה זה הנסיכה הקסומה. אבל לו באמת מגיע (לדעתי).
בדיוק שכנעתי חברה לצפות בו בפעם הראשונה,
והייתי בשוק שהיא מעולם לא שמעה עליו. בת 20 ולא ראית הנסיכה הקסומה ? איזה מין חור בהשכלה זה ?
ולא רק ששכנעתי אותה לצפות בו (והיא, כמובן, התאהבה מיידית) גם השאלתי לה את הספר.
והספר, רק שתדעו, נפלא באמת, אבל הסרט- אוי הסרט. כשקראתי את הספר וזיהיתי משפט, חשבתי 'היי! זה כמו בסרט !' ואני לא חושבת ששפעם הבאה שאראה את הסרט ויגידו שם משהו שזהה לספר אני אחשוב 'זה ממש כמו בספר'.
גם בהקדמה השניה לספר (יש לו שתי הקדמות, הראשונה בעלת 30 עמודים והשניה בת 15, ועשיתי את המוות למאסטרפיס כשהתעקשתי להקריא לו את ההקדמה בסקייפ) שהיא לכבוד חצי יובל לספר (והנה החצי יובל לסרט!) גולדמן הודה שבלעדי הסרט, אף אחד לא היה שומע על הספר.
ושהספר הזה במעבר לסרט היה כל כך חסר מזל, שזה כל כך מפתיע שהוא יצא כזו הצלחה.
לקח לו שנים להגיע למסך, שלושה אהה"י (איש האור הירוק) פוטרו באותו סוף שבוע שהם אישרו את הסרט,כך שממש נוצרה שמועה שהתסריט מקולל. עקב מקרה מצחיק הוא הגיע לרוב ריינר ועל זה יש שיאמרו שזה כבר גורל.
ועל כך המקרה הזה אני יכולה להגיד הרבה מאוד דברים-
לעולם אל תפתח מלחמה יבשתית באסיה, ובטח שאל תתחרה עם סיצילאיני כשמוות על הכף.
ואין דבר טוב יותר מאהבת אמת, חוץ סנדוויץ' בשר כבש, חסה ועגבניה. הא- וסוכריות נגד שיעול (וכך זה היה בספר!)
והיא לא מכשפה, היא אישתי.
וגם-
הוו ווסטלי, מיי ווסטלי.
הלו, מיי ניים איז איניגו מונטויה, יו קילד מיי פאת'ר, פריפר טו דיי.
ואתה נראה איש הגון, צר לי להרוג אותך. אתה נראה איש הגון גם כן, צר לי למות.
ואני חושבת שבעתיד כולם ילבשו מסכה, זה פשוט נורא נוח.
ואני יכולה להמשיך כך עד אין קץ.
טוב, לכל המחללי כיפור למיניהם יש סיבה אפילו טובה מהרגיל לצפות בנסיכה הקסומה כששקט ברחובות.
כן,
לקחת לי הרבה זמן מהחיים, אבל אני חושב שזה היה שווה את זה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בנוגע לסרט –
ראיתי אותו בפעם הראשונה, לפני בערך… 5 שנים, ואהבתי אותו. מאוד אהבתי.
למען האמת, לא הכרתי אותו, סך הכול דודה שלי אמרה שהוא מעולה. כמה שהיא צדקה.
משפטים גאוניים, משחק מדהים ופשוט סרט שכיף לראות.
בין היתר, קולנוע יש בשביל סרט כזה.
ההערות שלי משפרות כל הקדמה שמוקראת דרך סקייפ.
וגם כל סרט. מאסטרפיס, מותק, אני מצפ שיום אחד תשב לראות איתי ביחד את 'הנסיכה הקסומה'. או כל סרט אחר, לבחירתך.
היי(איוקי).
אני צריכה לעשות עבודה בספרות על הספר.
ונשמע לי שאת בקיאה בזה מאוד.
אני אומנם ראיתי את הסרט 5 פעמים וקראתי את הספר פעמיים.
אבל אשמח אם תעזרי לי.
זו העבודה:
קולאז':כתבו ברכז הדף את שמו של הספר. חפשו במגזינים, בעיתונים ובכתבי עת מילים, ביטויים ומשפטים שמדגימים נקודות משמעותיות בספר. חשבו על העלילה, על הדמויות ועל הרעיונות המרכזיים של הספר. אספו 50 מילים ביטויים ומשפטים כאלה, סדרו והדביקו אותם על גיליון הנייר עד שיהיה מכוסה. הקולאז' צריך לספר לקורא משהו משמעותי על הספר בכללו.
* * *
יש לך רעיון?
תודה רבה עם כן. פשוט אין לי ממש רעיון איך לעצב. ובאיזה מישפטים להשתמש-כי הכל פשוט נשמע טוב יותר באנגלית, אבל בגלל שזה ספרות אני צריכה בעברית- ואני לא מתרגמת את המשפטים טוב.
בבקשה תעזרי לי , ואם ישהו אחר שיש לו רעיון רואה את זה- עזרה בבקשה(רק עם זו לא טרחה גדולה מדיי)
"בעתיד כולם ילבשו מסכה"
אאוץ'.
הכתבה מזכירה לי
שיש הקרנה בהפרעה בפסטיבל אייקון TLV של הנסיכה הקסומה, למי שרוצה ללכת זה בחינם.
ומי שלא רוצה משלם??
(ל"ת)
יש לי תשובה, אבל חבל להרוס בדיחה מוצלחת :)
(ל"ת)
הייתי פעם בהקרנה פעילה של הנסיכה הקסומה
היה נחמד, אבל עליתי על פגם מאוד בסיסי בארוע. הקרנה פעילה משפרת פלאים את חוויית הצפיה בסרט גרוע, כפי שיעידו ארבע הפעמים שהייתי בהקרנה של הטרמפיסט. מצד שני, היא די מיותרת כשמדובר בסרט טוב. זה כיף כשכל הקהל מדקלם משפטים עם הדמויות, אבל הערות הביניים שזורקים והאנשים שעולים על הבמה, לא באמת תורמים. הסרט מהנה מאוד כמו שהוא והתוספות מתנגשות ברצון לראות אותו כמו שצריך. הפולחן סביב מופע הקולנוע של רוקי, למשל, זוכה לכזו הצלחה כי הסרט עצמו די תפל. יש לו אחלה פסקול, אבל הוא לא מוצלח כל כך בתור סרט. הקרנות פעילות וארועי קאלט דומים, העניקו לצפיה בו מימד נוסף שגם מאופיין במציאת בית לאנשים שלא מסופקים מארועים "נורמליים" (בלי להיכנס לכל העניין החברתי). הנסיכה הקסומה, לעומת זאת, מספק בעצמו את כל המימדים הנחוצים ואין שום דבר חריג או נגד הזרם בלאהוב אותו.
אני מסכימה.
בהקרנה הקהילתית האחת שנכחתי בה, גם אני די רציתי שאנשים יסתמו ויתנו לשמוע… אבל נראה לי שזה בין השאר כי היה שם ידיד שלי שצפה בסרט בפעם הראשונה, וזה די הרס לו, ויש לי נטייה להזדהות-יתר.![!חתול!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל נשברתי והחלטתי לתת לזה עוד הזדמנות – כי נו, אייקון, וחינם, וגיקים, וזה. ואז התברר שהקרנת-פאקינג-חצות של הסרט היתה מלאה עד אפס מקום, ללא כרטיס אחד לרפואה. שתים עשרה בלילה, אנשים, אין לכם מה לעשות חוץ מללכת לסרטים בני 25 שנה שאליהם *אני* רציתי להיכנס?
תיקון. ההקרנה המדוברת תהיה באייקון האמיתי - באשכול פיס.
(ל"ת)
צודק, טעות שלי
התכוונת באייקון נטול המיזוג...
(ל"ת)
באשכול פיס יש מיזוג, אבל רק באולמות
מה שאומר שבחלל הגדול אפשר למות מחום (ולא פעם יש בו ריחות לא מוצלחים במיוחד) ובאולמות ההרצאות יושבים ולאט לאט מפסיקים להרגיש את קצות הגפיים… (אבל זה עדיף על המחנק שמתרחש עם כיבוי המזגן). כבר למדתי להחזיק חולצה ארוכה בתיק כדי לא לקפוא מקור באמצע ההרצאה.
ההקרנה היא באייקון, לא אייקון TLV
(ל"ת)
מה, (פור גוד סייק)-
זה ל"ת????
מה הפירוש/ הכוונה או הקטע של זה?
אני פשוט לא יודעת מה זה אומר…
ללא תוכן.
(ל"ת)
בעצם ניראלי שהבנתי- אתם כותבים את זה כשהתשובה שלכם היא בתגובה.
צדקתי?
לא כותבים את זה, זה נכתב אוטומטית.
(ל"ת)
קישרתי אתמול בפייסבוק לכתבה
ידידה שלי כתבה בתגובה: "עוד מעט אחת בלילה. יש לי יום ארוך מחר. מה אני עושה? מתחילה לראות את הנסיכה הקסומה. תודה אביעד."
אוי, אני נולדתי ב-25.9.1987.
אוף, אני בת 25.
(תגובה אינטיליגנטית יותר תבוא אחר כך. אולי).
מזל טוב!
(ל"ת)
ועכשיו השני שקל שלי.
אני לגמרי מסכימה – מדובר באחד הסרטים האהובים עליי ביותר. יש בו פשוט קסם. אי אפשר לשים את האצבע בדיוק איך דבר כזה קורה, אבל ברור לי לחלוטין שזה שם.
מה גם, זה אחד מהמקרים הנדירים האלה שהסרט יותר טוב מהספר. יותר טוב בכמה סדרי גודל, אגב.
לא יודע אם קראת את הספר באנגלית או בעברית,
אבל הספר באנגלית מעולה – אני לא משווה בין הספר לסרט כי הסרט הוא אילוץ לכדי תסריט קולנועי, אבל גם בספר לא הייתי משנה שום דבר.
שניהם מעולים ואני לא חושב שהסרט יותר טוב מהספר.
קראתי את הספר באנגלית ונתקעתי באמצע
הוא היה מרוח ומשעמם בכמה סדרי גודל… הסרט מתיימר להיות The good parts version וזו הגדרה מדויקת. בספר היה פירוט מייגע ומיותר למדי של כל דבר כמעט… הסרט מהודק, קליל ובאורך הנכון. אגב, אני לא מהמעריצים המושבעים; לטעמי הוא כיפי וחמוד לאללה ואני נהנית לצפות בו מדי פעם (מחזיקה גם בעותק DVD על המדף, לא הישראלי חלילה) אבל לא בדרגת פולחן (וגם לא מדהים, דגול או "סרט חובה").
יום הולדת כיפור שמח
(ל"ת)
משום-מה חשבתי שאת מעט מבוגרת יותר.
ואני אומר זאת לחיוב.
בגלל שאני משוכנע שזו כתבה אלמותית:
"הגיעה" ולא "הגיע", "שמאל" ולא "שלמא" ו"לא הצליח" במקום "אל הצליח".
אחלה כתבה
גם אני חוויתי סלידה מהסרט בגלל השם. ועכשיו, אחרי שראיתי אותו כמה וכמה פעמים, אני יכול להגיד שהוא אולי לא הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם, אבל הוא בהחלט, באופן אובייקטיבי, הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם.
בהחלט אלמותי
אך מה עם הציטוט השימושי "החיים הם סבל! כל מי שטוען אחרת מנסה למכור משהו!"?
ובאמת הסרט היחיד באנגלית שאני ממש יכול לדקלם – והספר מהווה לו השלמה מצוינת.
הנה, כתבתי כאן משהו (-:
לא הבנתי את בדיחת הMEMES :(
אבל הסרט הזה היה הסרט האהוב עליי בילדותי, וראיתי אותו מיליון פעם, וכל פעם אני ניהיניתי.
אגב, לחובבי הז'אנר אני ממליץ גם על "הסיפור שאינו נגמר" (למרות שאינו מצחיק בכלל ובזה חולשתו) ו"וילו והנסיכה" (שהוא כן מצחיק אבל קצת מייגע) כקריאות חובה.
(הספר של "הקסומה" מוצלח ומבולגן, ואילו של "אינו נגמר" מעולה, ויש לו גם המשכים טובים, להבדיל מהסרט)
בטח לא הבנתי אותך נכון -
לספר "הסיפור שאינו נגמר" יש המשכים?
עלילת הסרט הראשון היא רק חצי מהסיפור
והיא נאמנה באופן סביר.
החצי השני של הסיפור מצויין, הרבה יותר כבד לילדים ומאוד הגותי. הסרט השני (והגרוע) לא נאמן לו ונשען באופן רופף מאוד על קו מנחה אחד.
ויש גם שמועות
על סרט שלישי, שלא קשור לסיפור בשום צורה והוא גרוע בצורה יוצאת דופן.
הנוסטלגיה קריטיק הקדיש פרק לאותו סרט שלישי:
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/thatguywiththeglasses/nostalgia-critic/29277-neverending-story-3
אזהרה – זה סרט כל כך נוראי שהוא עושה לסרט המקור את מה שווסטלי מאיים על המפרדינק שהוא יעשה לו כשהוא מסביר מה זה "קרב עד כאב".
Be afraid, be very afraid.
את זה אני יודע,
רק לא הבנתי על איזה המשכים דנידין דיבר.
מסכים עם הכל. מה עם הMEMES? מי יסביר לי???
(ל"ת)
כמתמטיקאי, יש לי בעיה עם המשפט הזה שלך
אבל אני בטוח שאנשים אמיתיים יקראו אותו בלי להסתבך.
א0, א1, א2,... מה בעייה?
(ל"ת)
לגבי הבדיחה של הmemes, היא נשענת על המשפט "You keep using that word, I do not think it means what you think it means".
לא ראיתי את ווילו והנסיכה, אבל לדעתי הסיפור שאינו נגמר הוא לא באותה קטגוריה כמו הנסיכה הקסומה. נכון שהוא פנטסיה אבל לדעתי מה שמתפספס פה בהשוואות שאנשים מנסים לעשות לנסיכה הוא שהם מנסים לסווג אותו כפנטסיה או כקומדיה.
הסיבה שאי אפשר להשוות את הנסיכה לסרטים אחרים היא כי הוא בז'אנר משלו.
הסרט היחידי שקרוב להשוואה לדעתי הוא סטארדסט (שמבוסס על הספר שנכתב ע"י ניל גיימן).
והספר של הנסיכה בהחלט מעולה.
היר היר
אני הייתי בן עשר כשהוא הגיע לספריות הווידאו, כבר בהשכרה הראשונה ראיתי אותו יותר פעמים מהמקובל, והשאר היסטוריה נעימה של עוד הרבה צפיות…
מסכים עם כל מילה של הכותב, השילוב של תסריט וקאסט מושלמים פשוט עושה את זה הכי טוב שאפשר. אפשר לעשות את זה הרבה פחות טוב וזה עדיין יהיה סבבה לגמרי.
לא מדויק להגיד שוויליאם גולדמן לא הצליח לחזור על ההצלחה
אחרי הכל, הבנאדם זכה בשני אוסקרים על תסריט – עבור "קיד וקסידי" ו"כל אנשי הנשיא", שניהם סרטים מעולים ומצליחים מאוד – וכתב עוד לא מעט סרטים משובחים גם בשנים הבאות (בין השאר את "מיזרי", שיתוף פעולה נוסף שלו עם ריינר). יתכן ש"הנסיכה הקסומה" הוא השיא שלו, אבל הוא רחוק מאוד מלהיות וואן-היט-וונדר כמו שנרמז בכתבה.
ואסור לשכוח את 'איש המרתון' הנהדר, שגם היה הצלחה עצומה
סרט שאחריו קשה מאוד ללכת לרופא השיניים.
אני משחק ריסק 2210AD
אחד החברה הקבועים הוא ממוצא סיציליאני.
כך שברור שאים יש איזשהו קרב באסיה
Never get involved in a land war in Asia with Sicilian
פישלייק רק על זה שמצאת סיבה הגיונית לחלוטין להשתמש במשפט הזה בחיים האמיתיים.
Never get involved in a land war in Asia
המשפט הזה הוכח כעצה טובה שוב (עיראק) ושוב (אפגניסטן) ב-25 השנים שחלפו. ארצות הברית היתה חוסכת לעצמה הרבה צרות אילו היתה מקשיבה לויזיני.
מעניינת ההשוואה
עם ליידי נץ וווליו והנסיכה.
שניהם יצאו סביב "הנסיכה הקסומה" 1985 ו1988 (אני זוכר כי הלכתי לראות את שלושתם).
לכאורה (ולדעתי בזמנו) ליידי נץ היה הטוב ביותר, עם באמת הנסיכה היפה בעולם – מישל פייפר, הגיבור הכריזמטי בעולם – רוטגר האוור, והנער הנוירוטי בעולם – מת'יו ברודריק. חוץ מזה היו שם עוד שחקנים מוכרים כמו ג'ון ווד אלפרד מולינה וליאו מק-קרן. הבמאי היה במאי של שובר קופות בזמנו ריצרד דונר, הסרט היה סרט בנים עם קרבות אמיתיים כשפים שמבוטלים על ידי נשיקה לפני הזריחה (מי אמר שרק) אהבת אמת וללא בדיחות טיפשיות. הוא לקח את עצמו ברצינות וזו כנראה הייתה הבעיה שלו, כי הוא לא שרד לאורך זמן, והיום הוא די בלתי אפשרי לצפיה.
ווילו היה זה שהצליח הכי הרבה מבין השלוש באותה התקופה. האמת גם אז לא הבנתי למה כי חשבתי שהוא טפשי ואני לא זוכר למה. היום הוא לא סרט שמישהו זוכר.
ווילו היה בלוקבאסטר מיועד מראש.
הוא בהפרש גדול הסרט עם ההפקה הכי גדולה מבין השלושה, הוא הופק בתקציב ענק לזמנו והיו בו הכי הרבה אפקטים וכאלה, והוא שווק בהתאם עם מסע הפרסום הכי גדול. הוא יצא ב-20 במאי, המשבצת של הבלוקבאסטרים, ו"הנסיכה הקסומה" יצא בספטמבר, בית הקברות לסרטים. בקיצור, לא היתה שום תחרות בינהם. ובכל זאת – אין לי מושג איך או אם אפשר להשיג את הנתונים האלה, אבל 25 שנה אחרי, אין לי ספק שאם משקללים את ההכנסות מוידאו, DVD וכד', "הנסיכה הקסומה" כל כך מכסח ל"ווילו" את הצורה שזה אפילו לא מצחיק.
"וילו והנסיכה" הוא מקרה מעניין
כי גם אם היום הוא נחשב לסרט זניח לגמרי, הוא בכל-זאת מייצג תקןפה שבה ג'ורג' לוקאס עדיין ניסה להמציא את שובר-הקופות מחדש אחרי "מלחמת הכוכבים" ו-"אינדיאנה ג'ונס". אני חושד ש-"וילו" באמת הושפע מ-"הנסיכה הקסומה" (אגב, שני הסרטים חלקו את אותו צלם), במיוחד בניסיונות לפאנץ'-ליינים משעשעים, אבל תוך ויתור על סיפור-המסגרת המודע לעצמו, והניסיון ליצור איזו מסגרת עלילתית רצינית שתעשה לפנטסיה האפית את מה ש-"מלחמת הכוכבים" עשה לאופרת-החלל. הוא נכשל, אבל כשמסתכלים על הסרט הזה היום ומשווים אותו לסרטי "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון, אפשר להבין כמה הוא הקדים את זמנו.
בכלל, ללוקאס היו בשנות ה-80 כמה פלופים שבדיעבד אי-אפשר שלא להעריך את ההשפעה שלהם על שוברי הקופות של המילניום הנוכחי: את טביעות האצבעות של "המבוך" שהוא הפיק עבור ג'ים הנסון – שגם מזכיר קצת את "הנסיכה הקסומה" בכשלון שלו בזמן אמת ומעמד הקאלט שהוא זכה לו אחר-כך – אפשר למצוא על גל שלם של סרטי פנטסיה עכשוויים, בהוליווד ומחוץ לה, מסדרת סרטי הארי פוטר, דרך "המסע המופלא" ועד ל-"המבוך של פאן". Twice Upon a Time, סרט אנימציה שמבחינת האסתטיקה והמבנה שלו נכנס כמעט לקטגוריית הארט-האוס, אמנם לא היה סרט מוצלח במיוחד, אבל ההומור שלו הקדים בהרבה מאוד שנים את הגגים שמוכרים לנו היום מסרטי אנימציית תלת-מימד.
אין ספק, הטרגדיה הגדולה של לוקאס מאז אמצע שנות ה-90 לא היתה המהדורות החדשות של סרטי "מלחמת הכוכבים", קדימוני "מלחמת הכוכבים" או "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (למרות שכל אלה היו טרגדיות, שלא יהיה ספק). הטרגדיה הגדולה שלו היתה שהוא פשוט הפסיק לנסות.
"ווילו" מבוסס על שר הטבעות
לוקאס לא הצליח להשיג את הזכויות לסיפור אז הוא "עיבד" אותו מחדש.
על שר הטבעות?
תמיד חשבתי ש"ווילו" הוא וריאציה די שקופה על "מלחמת הכוכבים":
ווילו אופגוד הוא לוק סקייווקר, מאדמרטיגן הוא האן סולו, המלכה בוורמודה היא פלפאטין, סורשה היא דארת' ויידר, רזיאל היא יודה, ואלורה דנאן היא הנסיכה ליה.
זה נראה כאילו לוקאס לקח את אותה תבנית עלילתית ורק החליף את סביבת ההתרחשות.
ליידי נץ
ראיתי אותו לאחרונה כשברית המועצות הייתה האיום המרכזי על שלום העולם ומייקל ג'קסון היה אליל נוער. הוא זכור לי באופן מאד חי, יחסית לזמן שעבר, ויש לי עכשיו ממש חשק לראות אותו. הוא באמת בלתי אפשרי לצפיה היום? עדיף להימנע, כדי לא לקלקל זיכרון טוב?
ליידי נץ היה ועודנו סרט מצוין.
ואפשרי ועוד איך להשיג אותו. משדרים אותו פעם בכמה חודשים ביס, לכן הגיוני שגם יהיה אותו באינטרנט.
ואני מרגישה ממש צעירה, ראיתי אותו פעם ראשונה כשהייתי בת 10, ב2005 מה שבטח גורם להרבה מאוד אחרים כאן להרגיש ממש זקנים. (מצטערת על זה, הלן. )
*פרס למי שיזהה את הרפרנס בסוגריים.
לידיי נץ
אולי בלתי אפשרי לצפיה זו קצת הגזמה, אבל בטוח שאצלי הוא לא הצליח לשמר את ההתרגשות של הצפיה הראשונה.
ניסיתי להראות את זה לילדים של היום וזה לא עבד.
עדיין טוב.
צפיתי בו לראשונה בסביבות גיל 7 ולפני כמה חודשים צפיתי בו שוב כחלק משטף נוסטלגיה.
אמת, הסרט התיישן, במיוחד בהשוואה ל"נסיכה הקסומה", אבל הוא עדיין מבדר לאורכו.
לא יודע עד כמה הוא עובד כסרט בצפייה ראשונה אבל צפייה חוזרת לשם הנוסטלגיה לא תהרוס לך את הזכרונות.
מעולם לא שמעתי עליו, אבל סקרנתם אותי...
רשימת השחקנים לבדה מעוררת בי חשק לצפות בו.
נ.ב.
גם ב"וילו והנסיכה" לא צפיתי מעולם, אבל עליו שמעתי עוד בזמן אמת.
אז ראיתי
סרט מדהים שלא התיישן בכלום. אם כבר, ההשוואה לסרטי פנטסיה מודרניים יותר ועתירי אפקטים מחמיאה לו. אין כמעט אפקטים מיוחדים, ולכן הם לא התיישנו. הבודדים שישנם מלכתחילה עוצבו כדי להראות רומנטיים ודרמטיים ולא ראליסטיים, ולכן אין איתם בעיה. מישל פייפר מ-ד-ה-י-מ-ה. מתיו ברודריק עושה תפקיד מצויין אם כי קצת יותר תיאטרוני מאשר קולנועי, וכך (כמובן) גם ליאו מקרן.
אה, ומישל פייפר מ-ד-ה-י-מ-ה. כל כך יפה. כל כך מפתה. בלי עור חשוף, לייטקס או פרובוקציות. רק זוג עיניים מכשף ועור לבן ומושלם כמו של בובת חרסינה.
סצנות האקשן מצויינות לתקופתן ולא-לתקופתן, ומראות לדעתי איך פעם היה אפשר להציג קרבות יחסית אמינים גם בלי gore. הליווי ההומוריסטי של ברודריק ודמויות משנה אחרות מצליח להשתלב מצויין באופן שלא מקלקל את הסיפור הרומנטי והאפי המרכזי. הסיפור המרכזי לא מתבייש בכך שהוא סיפור אהבה גדול מהחיים, ועושה את זה עד הסוף ובצורה מעולה.
אה, אמרתי שלא התיישן בכלום? אז שיקרתי. הפסקול. אלוהים אדירים, הפסקול.
כל הסרט מלווה על ידי מוסיקה מקורית של אלן פרסונס. בדרך כלל אין לי שום דבר נגד אלן פרסונס ופרוייקטים שלו, אבל בניגוד למרק קנופלר, שהצליח לעשות עבודה אלמותית עבור הנסיכה הקסומה, כאן כל סינתיסייזר, גיטרה חשמלית ומקצב תופים זועקים "אייטיז" אל השמיים. באופן טבעי, הסצנות המשלהבות והדרמטיות ביותר בסרט הן אלו שבהן הפסקול הוא הבולט ביותר, ובאופן טבעי לא פחות, זה מקלקל אותן. לא מתאים לאווירה, ממקם את הסרט ב-1985 במקום בימי הביניים, ופשוט מפריע. שמישהו יערוך החוצה את המוסיקה ויתן לנו את הסרט הזה עם פסקול ג'ון וויליאמס סטנדרטי.
באמת? לא התיישן בכלל?
אני מאוד אוהבת את ליידי נץ, ואצפה בו בשמחה בכמעט כל הזדמנות שיציעו לי, אבל ברור לי שאם הייתי רואה אותו לראשונה היום ולא בגיל חד ספרתי (או דו-ספרתי נמוך. לא זוכרת. זה סוג של אהבה משפחתית, הסרט הזה), לפני שפיתחתי סלידה עזה מקיטש, הוא לא היה מתקרב אפילו לציון עובר (חוץ כמובן מכל מה שקשור במתיו ברודריק, שפשוט מותק).
תלוי בהגדרה
אם ב"התיישן" את מתכוונת ל"היום לא היו עושים כזה סרט (טוב, לא לקולנוע)", אז הוא התיישן. הוא היה יכול לעבור היום בתור סרט טלוויזיה או סרט ילדים מצויין, לדעתי, למעט נושא האפקטים והפסקול, אבל אין סיכוי שהיו מוציאים אותו לקולנוע כסרט פנטזיה/אקשן. אבל מי אמר שזה טוב? מי אמר שכל סרט פנטזיה חייב לכלול את פיטר ג'קסון, לכידת תנועה ומחשבי על?
אם ב"התיישן" את מתכוונת ל"אי אפשר או קשה לראות אותו היום כי הוא כבר לא רלוונטי/בקצב לא נכון/בנאלי מדי", אז בהחלט לא. הוא אפקטיבי, הוא מושך, והוא יפהפה.
אולי הוא נאיבי וקיטשי קצת, אבל תמיד יש ילדים חדשים בעולם שעדיין לא קהו חושיהם. ואם האבאים והאמהות שלהם לא עשויים מאבן, אז כשהם רואים סרט כזה דרך העיניים של הילדים שלהם הם בהחלט מסוגלים להנות ממנו כפי שהוא.
אני לא מתכוונת "התיישן כסרט אקשן".
אני מתכוונת, למשל, שמה שהיה הגיוני לחלוטין כגיבור הראשי בשנות השמונים, היום לא יעבור טוב שלא בבי-מובי. אני מתכוונת שהיום אני שואפת (גם אם לא כל סרט יספק) לדמויות שהן יותר מקריקטורה (=כל דמות שאינה מתיו ברודריק, כשהרעים, במיוחד, שטוחים ככפכף).
יש בסרט כמה סצנות שעדיין עובדות נפלא, הן פשוט מוקפות בהרבה מאוד דברים שאיבדו מהאפקטיביות שלהם.
בוא נגיד שאת חברי בני העשרים-פלוס שלא ראו הנסיכה הקסומה, בהחלט אושיב לראות הנסיכה הקסומה. חברי בני ה-13-פלוס שלא ראו ליידי נץ – אניח שפספסו את ההזדמנות להתאהב בו ולעולם לא אקח על עצמי את האחריות של להמליץ עליו.
יפה.
אם כי גם היום יש המון סרטים שהדמויות בהן שטוחות ככפכף. הם פשוט לא טובים, לא מיושנים.
אבל הבהרת יפה את הנקודה שלך עם בני 13+ :)
כתבה מצוינת
ראיתי את הסרט אינספור פעמים ונהניתי לדקלם ולצחוק כל פעם מחדש. תמיד היה לי קשה להצביע על מה שהופך אותו לכל כך מוצלח אז תודה רד.
ובאמת? יש אנשים שעדיין לא ראו אותו? אינקנסיוובל!
הזמן טס כשנהנים.
ראיתי את הסרט הזה כל כך הרבה פעמים בילדות והוא מעולם לא נמאס. בין אם זה בחורף כשאני חולה ומתכרבל מתחת לפוך בהתקף נוסטלגיה, בין אם זה ערב שישי שלא בא לך לצאת וכל המשפחה צופה בסרט ובין אם זה עם חבר שמעולם לא שמע על הסרט.
בניגוד לדורון, אני לא יכול להצביע על הסיבה שהסרט הזה כל כך מושלם. הליהוק נהדר אמנם, התסריט מושלם, הסרט צטיט ומצחיק והעלילה זורמת, אבל יש עוד הרבה סרטים שנהנים מנתונים כאלה ולא מגיעים למעמד הקאלט של הסרט הזה. משהו בסרט הזה פשוט עובד פעם אחר פעם כמו מעט מדי סרטים אחרים (האלמנט החמישי, קיק אס, מלך האריות). אבל בגלגל החיים, גם לאחד הסרטים המושלמים אי פעם אמור לקום יורש בשלב כלשהו, ואת התואר הזה בלי שום ספק לוקח 'אבק כוכבים'. כמו שציינתי כבר בכתבה על הסרטים האהובים ביותר אי פעם, 'אבק כוכבים' עובר את 'הנסיכה הקסומה' על חוט השערה, למרות שאינו נהנה מיתרון הנוסטלגיה. אז למי שחושב ש'הסניכה הקסומה' הוא אחד הסרטים המושלמים שנוצרו אי פעם, ומתפלא כל הזמן כיצד קיימים אנשים שלא ראו אותו או שמעו עליו לאחר 25 שנים מאז יציאתו, השיגו את 'אבק כוכבים' כי בעוד מספר שנים אתם תהיו המוזרים שלא שמעו על אחד הסרטים המושלמים אי פעם.
לא ראיתי את "הנסיכה הקסומה".
אני רצה לראות עכשיו.
כל הכבוד על הכתבה
אחד המקרים הבודדים שיצא לי באמת לשמוע את סיבות ללמה זה סרט כל כך טוב, בדרך כלל זו פשוט עובדה- הנסיכה הקסומה הוא אחלה סרט שבעולם.
אני אף פעם לא חשבתי שהוא הטוב ביותר אבל. יש הרבה סרטים שראיתי הרבה יותר פעמים, אני בקושי מצוטט ממנו (מה שיתוקן במהרה אחרי הזכרת הציטוטים הנהדרים הללו). אני חושב שזה קשור לזה שכשהייתי ילד אני צפיתי בלופים את וילי וונקה מענה ילדים במקום ווסטלי מעונה עם פומפות.
ועכשיו שיש לי מקום לפתוח את הדיון הזה-
שמתם לב שהדמויות הראשיות הן אנשים נוראיים?
יש לנו שני רוצחים שכירים, ופיראט.
מאז שקלטתי את זה אני לא מצליח לראות את הסרט ולא לכעוס עליהם.
אימון
אפשר להיות מאוד טוב בחרב גם בלי להרוג – ההריגה היא רק מכה אחת סופית מתוך אין ספור מכות ותחכומים שאי אפשר להיות טוב בהם אם לא התאמנת ארוכות מול אנשים, אבל לאו דווקא הרגת אותם.
בחינת כתיבה אומרים ש" גם אם הבן אדם היה מאוד שפל, כל עוד כל המעשים השפלים שלו קרו לפני שהסיפור מתחיל – ניתן למחול לו" לכן אנחנו מוכנים לסלוח לאינדיאנה ג'ונס שהוא היה אם ילדה בת 16 לכל היותר ( מריון, מהסרט הראשון ) ועוד ועוד, יש אנשים שיותר שמים לב לזה ולא מוכנים לסלוח( אתה) ויש אנשים שלא.
אישית, אני פחות "מזדהה" עם הדמויות כמו שאני מעריך אותם ואת העבודה עליהם – אם תהיה דמות של רוצח מטורף ופסיכופט אבל יעשו אותה ממש טוב ועגולה עם רבדים, אני יאהב אותה מבחינה אסטתית. האם אני ארצה להסתחבק איתה? כנראה שלא, אבל כשאני רואה סרט לא ככה אני שופט את הדמויות בחינת המוסר שלהם.
מזל טוב לנסיכה
ותודה לדג על עוד כתבה נהדרת.
כמובן שאי אפשר בלי הערות אז אני רק אוסיף שלרוב ריינר יש עוד סרט קלאסי (קאלט?) שהוא ביים רגע לפני הנסיכה – 'אני והחברה'. הם אפילו חולקים את אותו ציון ב-IMDB.
וגם מסכים לגמרי עם טריליאן שמנדי פטנקין בהחלט זכור כג'פרי גייגר לא פחות מאשר כאיניגו מונטויה.
כיף והרבה כיף
כשהקרינו לכיתה שלי את הסרט הזה בשיעור אנגלית בחטיבה, הוא פשוט היה כיף מעולה לחלוטין, ושונה לגמרי ממה שתיארתי לעצמי לקול הרטינות שעלו משמו, "הנסיכה הקסומה". לצערי בינתיים ראיתי אותו רק פעם אחת…
ולא ידעתי שפזיק מגולם על ידי אנדרה הענק! הרי זה אותו אחד שפרצופו הופיע על גבי מיזם אומנות הרחוב OBEY…
http://en.wikipedia.org/wiki/Obey_Giant
אני אוהב יותר את הספר
בגלל שהספר הרבה פחות… הרפתקני? והרבה הרבה יותר מצחיק.
הוא שונה, בגדול, מהסרט וצריך להתחבר אל מה שהוא מנסה לעשות אבל אני חושב שכתור ספר הוא ספר הרבה יותר טוב מהסרט בהשוואה לסרט.
זאת אחת הבעיות בעיבודים לספרים נהדרים – ספר יכול להרשות לעצמו לרוב, להיות על הרבה דברים ביחד ולא להתמקד בדבר אחד ולהרחיב כמה שהוא רוצה ועדיין לספר סיפור אחד. סרט שינסה לעשות את כל זה לרוב יגלוש למחוזות הארט-האוס מהר מאוד ויאבד את הסיפור שלו.
כלומר זאת הבעיה בין הספר לסרט – הספר מספר גם את הסיפור הנפלא וגם על עוד הרבה דברים במקביל – החיים ההרוסים המומצאים של הכותב, סאטירה על כתיבה משעממת, וסוף הרבה יותר ציני. הסרט מספר את סיפור ההרפתקאה הטוב ביותר ( כנראה ) שהיה על המסך, אבל הוא זורק המון ( לא את הכל) רבדים ציניים וסאטיריים שהיו לספר ומטבל בקצת קצת קיטש בשביל לעשות את זה למסך.
אין לי בעיה עם הבחירה הזאת, כי זה כנראה הדרך היחידה שהסרט היה יוצא טוב, אבל זה עדיין הופך אותו כמעט מיידית לפחות טוב מהספר כי הוא מפספס חלק מהדברים שהספר מדבר עליהם.
אז… איזה ספר באמת יותר טוב מהסרט שלו? לדעתכם? כרגע היחידי שגם קראתי וגם ראיתי ושאני יכול לחשוב עליו זה " הקומיטמנטס", אבל זה כנראה רק בגלל שאני לא חושב מספיק טוב.
פייט קלאב.
ספר מגניב שכתוב כמו שוטינג סקריפט, שעובד לאחד מגדולי הסרטים של כל הזמנים.
מסכים ולא מסכים.
"פייט קלאב" הוא אכן הדוגמה האולטמטיבית לסרט שיותר טוב מחומר המקור שלו, אבל זאת לא כוחמה בהתשחב בכך שמדובר בספר גרוע, פלצני ומאוהב בעצמו בכל הקשור לסגנון הכתיבה שלו. הבחור שעיבד את הספר לתסריט הצליח להוציא את העלילה המבריקה שהלכה לאיבוד בתוך הכתיבה המזוויעה של הספר, וכך בעצם הפך את הסרט ליצירת המופת שהוא.
* חוכמה; **בהתחשב
(ל"ת)
אני לא מסכים
שהסופר מאוהב בסגנון כתיבה שלו, אבל זה כנראה בגלל קריאה מרובה של כתבי הסופר.
מעניין אותי אם קראת את התרגום שלו בעברית או את המקור באנגלית, כי במקור יש חלק שהסופר כתב על פייט קלאב שדי מבטל את הפלצנות שלו.
התרגום.
(ל"ת)
קרא את המקור אם-כך.
קשה לי להבין איך אתה מדבר על סגנון כתיבה שכקראת תרגום ולא את המקור. לפלניק אמנם סגנון כתיבה שניתן לזהותו אבל הוא ניגש לכל ספר באופן שונה וכותב אותו באופן שונה. לו היה מאוהב בסגנון הכתיבה הוא לא היה כותב ספר באנגלית רצוצה מכוונת, כראיונות עם אנשים בחייו של הגיבור או כיומן. מועדון קרב פרטנית הוא כנראה הספר המוצלח ביותר שלו בכל הנוגע לעלילה ורעיון ועד כמה שדויד פינ'צר במאי גאון הספר לא נופל מהסרט לעניות דעתי.
ועכשיו אני רואה שטעיתי
ושהתכוונת בעצם ל"איזה ספר יותר טוב מהסרט שלו", ולא ההפך כמו שבטעות קראתי. במקרה הזה, הדוגמה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה היא "חוות החיות". הספר הוא אחת מפסגות הספרות הגבוהות ביותר שיצא להיתקל בהן, אבל העיבוד שלו הוא רק בסדר, כזה. הוא נחמד, אבל גם משעמם ולא מצליח להעביר רבע מהעומק והבוגרות של הספר. ליצירה כזאת מגיע עיבוד קולנועי שיעשה לה צדק, ואם הוא יגיע בסופו של דבר, זה יכול להיות מהפכה של ממש עבור סרטי אנימציה (מה חשבתם, לעשות לזה *עוד* עיבוד עם חיות-כאילו-אמיתיות-כאילו-מדברות?) מערביים באשר הם.
לא, אני לא שם לב לטעויות
התכוונתי לסרט שיותר טוב מהספר
התפוז המכני.
לא שהספר לא מעולה, אבל הסרט הוא יצירת מופת.
לא חסרים: יוקרה, גרין מייל, חומות של תקווה, טריסטרם שנדי, ביסאוריה של אלימות, סודות אל.אי, הסנדק, מלתעות, טריינספופטינג, היסטוריה של אלימות, בארי לינדון, נוספרטו,, מיסטיק ריבר., זהות כפולה / אבודה/ נעלמת / בלה-בלה…
… אם יש משהו שאפשר לראות מהרשמימה (המייצגת והאובייקטיבית לחלוטין) זה שעיבודים טובים לסרטים הם כאלו ש*לא* מתייחסים לטקסט עליו הם מבוססים ככתבי הקודש (ואגב – עשרת הדיברות יותר טוב מהספרים מקבילים בתנ"ך – There, I've said it"), הם משתמשים במילה הכתובה כמקפצה לרעיונות חדשים בקולנוע. התוצאה, לרוב, טובה בהרבה מסרטים שעוקבים בדקדקנות אחרי כל. מילה. בטקסט. (מי שניסה לראות את Greed של וון סוטהיים יבין למה אני מתכוון) והופכים ללא יותר מחיקוי חיוור של חומר המקור.
עם סקוט פילגרים כיוצא מן הכלל, כמובן
אני לא מכיר אף סרט אחר שנצמד כל כך לטקסט המקורי שלו, ובאותו זמן מצליח להתעלות עליו בכמה רמות. ולהיות נהדר מעבר לכל פרופורציה, בנוסף להכל.
נהההה… אם הייתה עושה עיבוד קומיקס לסקוט פילגרם: הסרט כל הסיפור היה נדחס לאחד מתןך ששת הספרים המקוריים – הסרט עושה קומפרסיה מטורפת לאירועים ויוצר בכך תחושה של דחיסות עלילתית ונון-סטופ אקשן שנעדר מהספרים (קראתי,אמנם, רק את שני הראשונים, אבל יש בהם הרבה יותר "מרווח נשימה" מהסרט)….
.. לא שאני מתנגד לזה, או משהו, מצאתי את הספרים די בינוניים ולדעתי הסרט הוציא מהם את המיטב.
אין מספיק עלילה בכל ספר
אני קראתי את כולם, וברובם אין מספיק עלילה. שים לב שתחילת הסרט תואמת באופן מדויק למה שקורה בספר הראשון, עד לרמת הדיאלוג, ובכל זאת עוברים לעלילת הספר השני אחרי בערך חצי שעה. מה שאומר שאלא אם מוסיפים (הרבה) פרשנויות לספר הראשון, הוא לא ארוך מספיק בשביל סרט שלם. גם שאר הספרים לא יכולים להחזיק סרט שלם, מכיוון שברובם יש פחות עלילה מזו שבראשון.
אבל זו בדיוק הטענה שלי – "שינוי" בין ספר לסרט לא מתבטא רק ברמת העלילה אלא גם באווירה. האווירה של סקוט פילגרם (הספרים) היא איטית וסלאקרית והעיקר זה אינטראקציה בין הדמויות כשפעם ב… מופיע סצינת קרב קצרה (עוד פעם – כל זאת בהתבסס על שני הספרים הראשונים, שרק אותם קראתי). הסרט הוא כמו ילד קטן על מקלות סוכר מעורבבים עם קפיאין בתמיסת רדבול – הכלקורהכלכךמהרשלפעמיםאיןלךזמןלהביןמהקורהואויסצנתאקשן!שיר!סצנתאקשן!קליימקס!
תשווה את זה ל, נגיד, Naked Lunch – הסרט זונח לחלוטין את העלילה של הספר (בהנחה שאפשר לקרוא למה שקורא ב- Naked Lunch עלילה) אבל משמר את האווירה הכללית שלו.
הספרים הבאים של סקוט פילגרים קצת יותר מהירים
אבל כן, יש בהם בכל מקרה פחות דגש על קרבות ויותר על הדמויות. אני חושב שזה דווקא טוב למדי וזה משהו שהתפספס בסרט (לא שהייתה לסרט ברירה).
אני לא קוראת כ"כ הרבה ספרים
ובטח שלא ספרים שעשו מהם סרטים, אבל בכל זאת, אני מסכימה על פייט קלאב (קראתי את המקור באנגלית. אתם רוצים להגיד לי שתירגמו את זה?? לא פייר.. חיפשתי מתורגם ולא מצאתי.. לא נורא, זה בכל מקרה היה בשביל לשפר האנגלית לפסיכומטרי, מה שלא עזר לי יותר מדי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
). הספר באמת אחלה בחלה.. אבל הסרט יותר טוב. זה אולי כי קראתי את הספר רק כי התלהבתי מהסרט (ובאמת שאי אפשר לקרוא אותו בלי לשמוע אותו מסופר בקול של אדוארד נורטון בראש), אבל על דבר אחד אסייג- הסוף של הספר יותר טוב מזה של הסרט.
דוגמה נוספת היא טריינספוטינג שגם אותו קראתי בגלל הסרט (קראתי את התרגום יש לציין). אין מה להשוות בכלל. הסרט אוכל אותו בלי מלח. הספר נחמד והכל, אבל הוא בס"כ שכיח ולא מיוחד. דני בוייל פשוט עשה ממנו חגיגה לעיניים. למשל נאום ההתחלה של הסרט (.."Choose life. Choose a job"), מופיע בספר בקטע מאוד שולי וממש לא בעוצמתיות שהוא מופיע בסרט בקטע הפתיחה הענק (אחד מקטעי הפתיחה הכי טובים שראיתי).
העיבוד של סצנת השירותים, היא ללא ספק אחת הסצנות הכי טובות שראיתי בכלל, בסרטים! הפסקול המשובח. אין מה להשוות בכלל בין הספר לסרט.
גיליתי לא מזמן שסצנת השירותים נלקחה מספר אחר:
מהספר Gravity's Rainbow של Thomas Pynchon, ליתר דיוק. גם שם היא קשורה בשימוש בסמים, ואין לי ספק שמדובר בהשפעה ישירה.
אבל אני מסכים שהסצנה בסרט היא נהדרת – יש בה שילוב מופלא בין גועל נורא לבין פליאה והשתוממות.
אהה "קשת הכבידה" – כנראה הספר הכי בלתי קריא בעולם שלא נכתב ע"י אדם ששם משפחתו הוא "ג'וייס". האמת נעצרתי קצת אחרי סצינת השירותים המפורסמת (שמעוררת יותר תמהון מגועל בגירסת הספר) ואני מתכנן להמשיך מתישהו במהלך העשור הקרוב.
אם כבר מדברים על עיבודים – אף על פי שאני לא סובל את הספר (ואולי *בגלל* שאני לא סובל אותו) הייתי שמח לראות אותו מקבל את העיבוד המופרע הראוי לו: טרי גילאם, או טקאשי מיקה או ניקולס וינדינג ריפן – מדובר ביצירה עם ה מ ו ן פוטנציאל לעיבוד ויזואלי.
אכן לא קריא, אבל די מפעים
פינצ'ון יכול לעשות מה שבא לו עם מילים – הן פשוט מצייתות לו באופן מוחלט. כל כמה עמודים מצאתי את עצמי עוצר בהשתאות מוחלטת מהכשרון שלו (וגם כדי להתאושש). אבל זה לא הספר שלו שאני הכי אוהב, חשבתי ש-V היה יותר מהנה וקצת פחות נטול פואנטה.
חבל שהוא כמעט ולא תורגם לעברית, אבל בהתחשב בסגנון הכתיבה שלו זה גם די מובן (למרות ש'הזעקה של אוסף 49' יצא לאור ברסלינג לא מזמן, אבל לא קראתי אותו).
סליחה על האוף טופיק, אבל אם אני יכול לגייס קוראים נוספים לפינצ'ון זה שווה את זה.
הארי פוטר.
הספרים יותר טובים מהסרטים מהסרטים.
אבל אני גיקית מושבעת וקראתי את הספרים לפחות עשר פעמים כל אחד, אז קחו את המילה שלי בעירבון מוגבל.
"הסיפור שאינו נגמר". בלי התלבטות בכלל.
הספר – מופתי.
הסרט – נוראי.
ולגבי סרט שטוב יותר מהמקור הספרותי? "הילדים של המחר" למשל.
בכלל אני חושב שהדרך הכי טובה לעשות סרט-מבוסס-ספר טוב
היא לבסס אותו על ספר גרוע. כזה שהרעיון שלו טוב, אבל הסופר הצליח לפגוע בו, בין אם בעזרת חוסר כשרונו כסופר, או בגלל שהוא בחר לנצל את הבמה של הספר ולהתרחב למלא עלילות משנה לא קשורות שפוגעות בסיפור. ככה אפשר לקחת חופש יצירתי, להשאיר מהספר רק את הקטעים הטובים ולשנות ולשפר את כל השאר, מבלי לפגוע ביצירה המקורית ומבלי להתמודד עם קהל מעריצים פנאטי.
בין הדוגמאות להצלחה שכזאת, זה "מלתעות". סרט נהדר וקלאסי, אבל הספר – נוראי. הכריש הוא סתם רקע לסיפורי בגידה ומאפיה. או "ד"ר סטרייג'לאב", שהספר "רד אלרט" עליו הוא מבוסס היה דרמטי ומאיים, בניגוד לקומדיה השחורה של הסרט.
יש גם סרטים שמצליחים להתעלות על ספרים טובים : היוקרה, הניצוץ, שתיקת הכבשים, הסנדק והתפוז המכני הן רק דוגמאות קטנות.
אם התכוונת לספרים שטובים מהסרטים, אז יש את: אראגון, בעל זבוב, ג'קי בראון (עם כל הכבוד לטרנטינו, ואני באמת אוהב את הסרט, אלמור לאונרד עדיין עושה את זה יותר טוב), קוד דה-וינצ'י, וכמובן- מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
דוגמה שנויה במחלוקת לספר גרוע שהפך לסרט טוב:
הארי פוטר ומסדר עוף החול. מספר חמש.
הספר מאד דל ונמרח, ומתעסק בעיקר בהתחבטויות הנפש הלא כל כך מעניינות של אחת מהדמויות המעצבנות שנבראו. הסרט חתך המון מזה החוצה, ולדעתי הוא אחלה. מאד ממצה ולונה לאבגוד גונבת את ההצגה.
אם בעיבודים לסרטים עסקינן, בורות. ספר מעולה שהפך לסרט גם מעולה.
הבעיה העיקרית של "מסדר עוף החול"
היא שהוא חתך את מה שהיא כנראה הסצנה הטובה ביותר בכל הספרים אי פעם. את הזיכרון של סנייפ הוא הפך לפלאשבק של חצי דקה – ויש לזכור שהפרק "הזיכרון הכי גרוע של סוורוס סנייפ" הוא אולי האיקוני ביותר בסדרה כולה. זה באת היה הקיצוץ שהכי כאב לי בסדרת הסרטים. בסה"כ היה לי רושם חיובי מהגרסה הקולנועית של "מסדר עוף החול", אבל זה פשוט היה חבל. לעומת זאת, הסרט השישי היה באמת מופלא, ועדיף בעיני על הסרט. לא מתעלה עליו באותן רמות ש"פייט קלאב" מתעלה על הספר, אבל הוא עדיין היה תענוג כמו הספר, ואולי אף יותר (גם אם היה יכול להיות אדיר אם היו מכניסים את סצנת ראש הממשלה לסרט).
כשאני חושב על ספר שהפער בין איכותו לבין איכות הסרט היה הכי גדול אני נאלץ להיזכר בעצב ב"אשתו של הנוסע בזמן". הספר היה אחד הספרים המרגשים שקראתי, והסרט היה פשוט סתם. היו בו המון סצנות נחמדות, אבל אריק באנה היה חסר עניין וצבע בתור הנרי, והכימיה בינו לבין רייצ'ל מקאדמס (המקסימה, עד היום כשאני קורא את הספר אני מדמיין אותה) הייתה לא קיימת. וזה חבל, כי זה ספר שכתוב בעצם בצורה מאוד קולנועית – אם היו נותנים אותו לבמאי עם קצת יותר חזון ולתסריטאי קצת יותר חכם, הוא היה יכול להיות הרבה יותר חזק, ואולי גם היה יכול להתעלות מעל הספר עצמו. באמת בזבוז.
הסרט ממש לא טוב
אולי הספר קצת ארוך מדי, אבל הסרט לא עושה לו צדק בכלל. הוא נראה כאילו הוא מנסה לספר את ההיילייטס של הספר כמה שיותר מהר, בלי הרבה קישוריות בין סצינה אחת לשנייה- "טוב, אז עכשיו הם פה, ועכשיו הם פה, ואז הם מגיעים לפה, ואז הקרב הגדול בסוף." הסרט הזה והשישי גרמו לי לתעב את דייויד ייטס, אבל למזלו הוא כיפר על זה עם שני הסרטים האחרונים.
אני חושב שאם
היו מורידים את הארי פוטר לגמרי, ומפנים את המקום להרמיוני ולונה, הספרים\סרטים היו רק משתפרים.
לא קראתי את כל הדוגמאות
אבל התפוז המכני הספר הוא באמת נחות לסרט חוץ משני דברים – לקרוא את המילים המומצאות זאת חוויה מרתקת, והסוף המקורי שונה אבל שווה ברמתו לסוף של קובריק, או אם תרצה, לסוף של הספר האמריקאי.
ואני חושב שאתה צודק בכלליות לגבי הכלל שנתת, אבל אני לא קראתי את הדוגמאות שנתת אז אני עדיין לא יכול לדעת בבירור.
אני הרבה פחות אהבתי את הספר מהסרט.
הספר מתחיל מאד טוב, אבל באמצע מאבד גובה.
אבל הרבה יותר חמור מזה – הדמויות בספר פשוט איומות. באטרקאפ אומרת במפורש שהיא לא אוהבת את ווסלי, ושבבחירה בין ווסלי לחיים אז ווסלי נחמד והכל, והיא מעריכה אותו כבן אדם, אבל חיים בבקשה. איניגו ופזיק הם באמת רוצחים שכירים מרושעים שיודעים בדיוק למה הם נשכרו.
כל הפרטים האלה שונו בסרט, וטוב שכך. כדי להכנס לאווירה של אגדה קסומה חייבת הגזמה כלשהי, חייבים שאהבת האמת באמת תהיה אהבת אמת, ושהטובים באמת יהיו טובים (לפחות עד כמה שמראים לנו על המסך).
לא זוכר את הדברים האלה
אבל הם נשמעים הגיוניים.
אבל אני חושב שהספר לא מנסה לספר אגדה קסומה נטו. או לפחות, זה לא מה שאני מצאתי בו.
אני חושב שזה ההבדל בין הספר והסרט –
הסרט מנסה לספר רק אגדה קסומה, והספר לא.
ופה השאלה היא מי רוצה מה.
זה בדיוק הבעיה עם הספר.
הוא כן מנסה להיות אגדה קסומה, אבל לא אגדה קסומה *נטו* – ואז הוא יוצא קרח מכאן ומכאן.
אי אפשר גם לספר אגדה קסומה על אהבת אמת חד פעמית, וגם לפגום בה בשביל האמינות (למשל דמות שבוחרת בחיים במקום באהוב שלה כי בתכלס, מה הטעם למות יחד איתו).
הסרט סחף אותי עד הסוף בדיוק בגלל שהוא זרק את כל הדברים האלה לפח, ופשוט נהנה מהמוגזמות שלו. הספר התנדנד בין כאן לכאן – לא מספיק אמין ורציני בכדי להיות פנטזיה רצינית, לא מספיק מוגזם ומצחיק בשביל להיות כיף רצוף. וזה הכי גרוע.
אבל הספר לא התיימר להיות אגדה קסומה
הספר הוא פארודיה מההתחלה ועד הסוף. ופארודיה משובחת.
הספר ללא ספק מנסה להיות גם אגדה קסומה.
הוא פארודיה, אבל הוא גם הדבר עצמו בו זמנית. הדמויות הם קריקטורות, אבל את כן אמורה לרצות שיהיה להן טוב, יש בהן קסם שגורם לך לרצות לעקוב אחריהן, ולא במקרה.
בעיניי, אין שום מצב שזאת רק פארודיה שנועדה לחשוף את מערומי הז'אנר, ללא ספק יש פה ניסיון לספר סיפור אהבה קסום ואגדתי (אחרת חצי מהספר אם לא יותר פשוט היה הולך לפח), וזה פשוט לא עובד כשפתאום הדמויות נזכרות להיות אמינות.
ואני חושבת שאפילו גולדמן הבין את זה, ולכן תיקן את כל הדברים האלה בסרט.
טוב אני ממש אצטרך לקרוא את הספר
עוד פעם בשביל לראות את זה ולהתדיין על זה.
אבל שאלה שכבר שאלתי בהקשר אחר – קראת את הספר באנגלית או בעברית?
אנגלית. התרגום לעברית היה פשוט בלתי קריא.
(ל"ת)
חולק עליך רק בדבר אחד
להגיד שרוב ריינר לא שיחזר את ההצלחה של "הנסיכה הקסומה" זה עלבון לקריירה של אחד הבמאים הכי גדולים בהיסטוריה של הקולנוע האמריקאי, ודוגמה קלאסית לבור שבתור כותב לא היית יצריך לחפור לעצמך מלכתחילה. שלא לדבר על רובין רייט, וויליאם גולדמן ואחרים (בילי קריסטל, מנדי פטנקין ושות') שגם לא בדיוק מתאימים להצהרה הגורפת שלך על "קללת הנסיכה הקסומה"…
אל נא תשכח: רק הסית' דוגלים באמיתות מוחלטות! לא היה הורג אותך לכתוב "רבים מחברי האנסמבל שיצר את הסרט הזה לא הצליחו להגיע שוב לאותן פסגות של שלמות", ונותן את קארי אלווס כדוגמה.
אה, ושאפו לקודמיי על האיזכורים של ווילו והמבוך! ;-)
רק הסית'?
אף אחד אחר לא? זאת אמת מוחלטת?
טענות על התעמרות בסית' יש להפנות למועצת הג'דיי...
(ל"ת)
מה?!!
אני קם בבוקר, פותח עין הדג, ומגלה שפורסמה כתבה על סרט שלא רק שעד היום חשבתי שהוא סרט מצויר, אלא שהוא גם אחד הסרטים האהובים אי פעם.
אני לא אנוח עד שאראה את הסרט הזה, וציפיות לא עוזרות במיוחד.
תנסה להכניס שמיכות לציפיות האלה…
אז ככה:
א. פישלייק לכתבה! משעשע וכיף, החל מצמד המשפטים הראשונים.
ב. חסר שם עוד "(שמעולם לא היה קיים)" אחד, לגבי ס. מורגנסטרן. ככה יוצא שילוש מגניב.
ג. הדרך היחידה לראות את וולאס שון בלי לחשוב על ויזיני היא לראות אותו בלי שבאמת רואים אותו. כלומר, ככה:
פשוט אי אפשר לדמיין אותו מתחת לערימת ה…משהו הזו.
ד. זה כנראה המקום להזכיר את "לשיר בכל הכוח 2 – הנסיכה הקסומה", אשר נחשב בעיני רבים לטוב מבין חמשת בני משפחת לב"ה. זו גרסת האירוע המתועד:
http://www.starbase972.com/modules.php?name=Content&pa=showpage&pid=427
ה. אגב, היום זה גם יום ההולדת ה-60 של כריסטופר ריב המנוח.
ראיתי עכשיו את הסרט
וכשהסבא הולך הוא אומר "שלום" בעברית. מעניין אותי לדעת אם אני היחיד שלא שם לב לזה עד עכשיו.
זאת לא הפעם הראשונה שאני שומע את הטענה הזאת,
וזה די נשמע ככה אם מחפשים את זה, אבל הוא פשוט אומר "So long".
אתה לא היחיד.
תמיד חשבתי ככה והרצתי את הסרט אחורה שוב ושוב כדי להיות בטוחה.
מצחיקה אותי ההכשרה של כריך בייקון, חסה ועגבניה
זה מהספר או אילוץ של וואלה?
אני די בטוחה שוואלה.
בסרט, התרגום לעברית הוא עדיין 'בייקון' ובספר זה בכלל סוכריות לשיעול.
על איזה בייקון אתם מדברים?
הדבר הכי טוב בעולם כולו הוא כריך MLT – Mutton, lettuce and Tomato. ככה זה בסרט במקור. אף אחד לא העביר אותו שום תהליך הכשרה בשביל זה.
אז כנראה זה גולדמן שהכשיר
כי הכריך האמריקאי הקלאסי, הידוע בכינויו BLT, עשוי מבייקון, חסה ועגבניה. בחיים שלי לא נתקלתי במסעדה שמגישה MLT, וגם לא ידוע לי על אטליזים שמוכרים בשר כבש בפרוסות.
זו בטח אשמת קריסטל.
אם זכור לי נכון, זו שורה שהוא אילתר על הסט.
מתאים תקופתית דווקא
נראה לי שזה משחק מכוון על הכריך המוכר יותר (BLT). במיוחד בשביל הקהל האמריקאי, שמבחינתו בייקון הוא מאכל סטנדרטי וכבש הוא משהו הרבה פחות נפוץ (ומתחבר אולי עם אנגליה ויתר העולם הישן, ולכן מתאים תקופתית).
מצחיק שבמעבר לתרבות הישראלית זה התהפך.
לא סתם: The mutton is nice and lean
זאת אומרת, בשר הכבש נטול שומן. יש הרבה דברים שאפשר להגיד על בייקון, אבל "נטול שומן" הוא לא אחד מהם.
זה לא בייקון
MLT זה Mutton, Lettuce, Tomato. מדובר בבשר כבש.
לכבוד המאורע
תמונות "אז והיום" של השחקנים
http://www.vh1.com/celebrity/2012-09-25/nostalgia-check-the-princess-bride-turns-25-today/
הזכרת לי את אלבינו שגולם ע"י מל סמית
הבמאי של הקומדיה האהובה עליי ביותר – "ארוך ומשגע".
Entertainment Weekly מציג תמונת איחוד
מינוס פרד סאבאג', מסיבה כלשהיא.
אולי החיה המוזרה משמאל אמורה לייצג אותו?
אני די בטוח שהיא לא הופיעה בסרט.
זה rodent of unusual size.
אם זכרתי את שמו נכון. הוא מופיע בסרט ועוד איך- הוא מכרסם את ווסלי בעוד באטרקאפ המטומטמת עומדת עם מקל ענק ביד וצופה.
אלא אם כן התכוונת למה שעל השולחן, ואז נראה לי שזה עוף ושהוא לא הופיע בסרט.
תמונה יפהפיה,
כמובן שהכי עצוב זה לראות את התמונות של אלה שאינם עוד איתנו.
*כמעט* מושלם
תמיד הפריעה לי הסצנה עם הכמעט סטירה ושקריהן של נשים. וגם זה שבאטרקאפ כ"כ טפשה. לפחות מבחינת דמויות נשיות התקדמנו קצת ב-25 שנה האחרונות.
זה מגיע מהספר ולכן תלוש מההקשר...
הספר בנוי כפארודיה (על כל מיני דברים) וכחלק ממנה למשל נקראים הפרקים בשמות שמתאימים לתבנית קלאסית של סיפורי נסיכים ונסיכות (ההצעה, ההכנות, החתונה, ירח הדבש.. – התרגום המקורי שתוכנן לשם הספר היה "חתונת הנסיכה") כשהדברים שקורים שם באמת, כמו שאנחנו יודעים, בכלל לא קשורים – זה מדגיש את המרחק בין האגדה למציאות, נושא שחוזר על עצמו בכל הנרטיב של הספר (ובעצם בשבילו קיים סיפור המסגרת – שנותר ממנו שריד די חסר משמעות בסרט).
כחלק מהמגמה הזו באטרקאפ היא האישה הכי יפה בעולם (כולל תיאור מפורט על איך היא הגיעה לרשימת 20 המובילות והארועים שקרו כדי לקדם אותה בטבלה עד למקום הראשון), פזיק הוא האיש הכי חזק בעולם, ויזיני הכי חכם, איניגו הוא הסייף הכי טוב וכן הלאה. הכל ברובריקות, לכל אחד תפקיד, והכל כמובן מוקצן ומושטח, כמו בכל אגדה שמכבדת את עצמה.
הספר לא מתייפייף – באטרקאפ היא בפירוש טפשה כמו שקפקף, זה מוזכר כמה פעמים בכל מיני צורות, אפילו ווסטלי מציין את זה. אהבת האמת שמתוארת שם היא גם סוג של רובריקה, מושלמת, חסרת סיבה ומובנת מאליה – ובהקבלה לחיי האהבה האמיתיים הדפוקים של המחבר שצצים כל הזמן לסיפור, ניתן לנו להבין לבד עד כמה הראייה הזו של אהבת אמת אולי מופרכת לא פחות משאר הסטריאוטיפים הילדותיים שמכרו לנו וחוטפים פה ביקורת.
מאידך, לצד הביקורת ניכרת גם המון אהבה לאגדות האלה, על כל הבעיות שלהן, בזכות ההשראה והתקווה שהן נותנות לנו. זה בעצם ספר על התפכחות – קשה להתעורר מהחלום שמגדלים אותנו בתוכו ולהבין שאנחנו לא חיים באגדה, אבל האהבה לחלום נשארת.
המעבר לסרט גרר איתו שאריות של הנרטיב העמוק והיפה הזה, אבל בגלל שמדובר רק בפיסות זעירות – כמו הטפשות של באטרקאפ או סיפור המסגרת עם הסבא, הרובד הזה הולך לאיבוד ומה שנותר תלוש מההקשר המקורי הוא חסר משמעות במקרה הטוב או מעצבן במקרה הרע.
חיי האהבה "האמיתיים" של המחבר, כוונתך
אחד הדברים היפים בספר הוא שאין בו מילה אחת של אמת – הסיפור הוא אגדה, המחבר של האגדה הוא מומצא, וגם המחבר של הספר על האגדה הוא דמות בדיונית.
במלים אחרות, ווסטלי הוא אמיתי בדיוק כמו מורגנשטרן וגולדמן, ולהיפך.
מורגנשטרן וגולדמן מתים?
(ל"ת)
ברובם
(ל"ת)
יש,קבלתי פישלייק!!![חיוך שאין לי כוח לכתוב]
ובהזדמנות זו אני מבקש סליחה מכול מי שלא פישלייקתי לו.אני פשוט לא יודע איך עושים את זה.
תירשם לאתר ואז תופיע לך האפשרות הזו ליד כל תגובה
תודה
(ל"ת)
הבנתי
מעניין, תודה על הפירוט! (אם כי זה עדיין לא מצדיק את הסטירה.) אגב, זאת הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שראיתי אזכור לשקשקפים – גם זאת נוסטלגיה : )
משהו לא ברור לי – האם ויזיני מוצג בספר כאדם החכם בעולם, או שגם שם יש ביטוי לפער? כי עד כמה שזכור לי מהסרט, שם בעיקר נוצר הרושם שהוא חושב את עצמו לחכם באדם, כשלא כך הוא.
ולסיום, אוף טופיק – אם בפרודיות על אגדות עסקינן, אני חייבת להמליץ על "מעשה במעשה" של א. א. מילן, שהוא (באופן אובייקטיבי, כמובן) באמת הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם (יש לי הרגשה ש-כש יצטרף להמלצה ; ) אה, ולקרוא בתרגום הישן בלבד!)
אוי.
מבאס משהו. חשבתי לקרוא את הספר, אבל נראה שזה דווקא עלול לפגום לי בהנאה.
הפסקתי לקרוא אחרי העמודים הראשונים
כשהיה לי נדמה שלסיים אות הספר יקלקל לי את הסרט לנצח. בהסתמך על מה שכתבת, זו היתה אחת ההחלטות הטובות EVER.
בעניין הקושי לשכנע אנשים לצפות בסרט:
בזמנו גיליתי שחברה שלי מהעבודה אף פעם לא שמעה על הסרט (היא לא מכאן אז אפשר להבין…). נתתי לה את הDVD שהיא החזירה כמה ימים אחרי בטענה שהעטיפה ורודה נורא ובכלל, אין לה זמן…
שנתיים מאוחר יותר, כשהסתבר שאת הפער הספציפי הזה היא עדיין לא השלימה, נערך ערב הקרנה מיוחד. עד הרגע שבו לחצתי פליי היא עוד ניסתה לשכנע אותנו שבטח עדיף לראות משהו אחר והעטיפה עדיין ורודה והאנשים על העטיפה נורא בלונדינים וכו'. הקיטורים נמשכו עוד 7 דקות בערך ואז הגיע סופסוף הרגע הקסום שבו נפל האסימון.
זו היתה אחת הצפיות שהכי נהניתי מהן: תמיד טוב לשמוע את מי שהכרחת לראות אתך סרט שלא הוא בחר נהנה ובמקרה הזה, המאמץ השתלם לגמרי.
פה הטעות שלך: קניתי את הסרט בעטיפה ורודה...
(ל"ת)
זה ממש לא פוגע בסרט
ראיתי את הסרט כמה עשרות פעמים לדעתי עוד לפני שקראתי את הספר. ואז קראתי את הספר. ומאז ראיתי את הסרט עוד כמה פעמים.
האווירה של הספר והסרט כל כך שונה עד שזה באמת לא משפיע. וזה מדהים איך סרט שכל כך קרוב למקור יכול להיות כל כך שונה באופי.
תענוג להזדקן
כתבה מעוררת נוסטלגיה
כתבה בהארץ על מנדי פטינקין
http://www.haaretz.co.il/gallery/television/1.1830612
ואם בעיתונות ממוחזרת עסקינן...
חלקים משמעותיים מהראיון הזה – בעיקר ההערות על "מחשבות פליליות" – נראים כמו תרגום ישיר מהראיון הזה מלפני כמה ימים:
http://www.vulture.com/2012/09/mandy-patinkin-on-his-tv-career-old-and-new.html
לא בדיוק מפתיע
http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/160812_You%27ve_Got_Mail.aspx
פרסמו פה גם כתבה באתר אבל אני מעדיף להביא את הלינק המקורי
כן, לזה התכוונתי
(ל"ת)
את וולאס שון
ראיתי לא מזמן ב"ואניה ברחוב 42" של לואי מאל (ג'וס ווידון המליץ).
הסרט עצמו הוא בסדר כזה, אבל שון אחלה – לא ממש נזכרתי בויזיני.
מצד שני, עבר די הרבה זמן מאז הצפייה האחרונה שלי בנסיכה הקסומה.
בעקבות המאמר הזה ראינו לפני כמה ימים את הסרט שוב
והבנתי שוב שזו בושה וחרפה שהסרט לא היה מועמד לאוסקר לפחות על הפסקול שלו. הסרט בעיני אמנם מושלם מכל הבחינות (למעט החלטת בימוי אחת קטנה איפשהו באמצע), אבל העבודה שמארק נופלר עשה בולטת באיכותה אפילו יותר משאר הסרט. הפסקול פשוט מושלם. אני לא חושבת שאפשר היה לכתוב אותו טוב יותר ומתאים יותר לסרט.
זה בעיקר בולט בקטע הסיוף על ההר שם כל תו ותו מתוזמן עם התנועות של הסייפים, אבל גם בשאר הסרט זה שם. כל הזמן.
הפסקול בסרט הזה הוא ממש שחקן בפני עצמו. נופלר היה צריך לקבל על זה אוסקר.
(ואני לא נוטה לקנות פסקולים של סרטים לא מוזיקליים או שאינם אוספי שירים מוצלחים סטייל "ריקוד מושחת").
מה, אי אפשר להשאיר אותנו באוויר ככה!
איזו החלטת בימוי?
והערב בסלון
התחלנו לצפות ב-Homeland ואני מסתכלת על הגבר המזוקן ואומרת לבנזוג "היי, זה לא מנדי פטנקין?"
– מי?
– מנדי פטנקין
– מי זה?
– [זעזוע קל] איניגו מונטויה! [כאילו דה?!]
* בוהה בי במבט של סימן שאלה *
– מהנסיכה הקסומה! [פה חשדתי]
– זה הסרט הזה שהם לבושים כמו גייז? [מנסה להיזכר אם הגברים בסרט לבשו טייץ. כלומר, יש מצב… אבל לא זכור לי שהוא מאופיין בתלבושות גייזאיות במיוחד]
– לא… זה סיפור אגדה!
– זה לא זה שהם מסתובבים באוטובוס במדבר?
– [אחרי שתי שניות נפל לי האסימון] לא, זו הייתה פריסלה מלכת המדבר! [הו אלוהים ישמור! (הוא לא אהב את פריסילה ולא צפינו בו עד הסוף)]
– אה, אוקיי, אז אפשר לצפות בזה. [תודה באמת!]
– אבל איך יכול להיות שאתה לא מכיר את מנדי פטנקין? ג'פרי גייגר! לא צפית ב"שיקאגו התקווה"?
– לא.
– ניסיון קלוש: ינטל…?
* מבט של "נו באמת"… *
– טוב, אז לא. סתם שתדע, הוא "משלנו".
– מה זה "משלנו", יהודי או אתאיסט?
[עכשיו היה תורי לנעוץ בו מבט של "בחייך"]
The things you learn!
מסתבר שאני חיה כבר כמה שנים עם בנזוג שלא צפה מעולם בנסיכה הקסומה ולא היה לי מושג!
העוול יתוקן מחר, בואו נחזיק אצבעות שזה יהיה טוב יותר מ"פריסלה"…
אכן גורם הלם רציני
אמנם ראיתי את הסרט עצמי בגיל מאוחר יחסית אבל את המשפט של איניגו מונטויה (לא, לא "I am not left handed", אחד אחר) הכרתי לפחות בשנות העשרה שלי. גם את שם הסרט שמעתי לא מעט עד הצפיה (אם כי תמיד בלבלתי בינו לבין סרטי ילדים עם שמות דומים).
אני מניחה שגם את "מתים במשרה חלקית" הוא לא ראה (לא שזה חובה, סתם כי זה לא הופיע ברשימת ה"דברים שמנדי פטנקין עשה" שמנית, כנראה גם לא אילצת אותו להקשיב להקלטה ההיא של "אוויטה").
בהצלחה עם הצפיה המשותפת, מחזיקה אצבעות שהוא יאהב.
ופישלייק על ציטוט השיחה בינך לבינו כי נו, הוא מצחיק אותי תמיד.
כי ידעתי בוודאות שהוא לא צפה ב"מתים במשרה חלקית"...
ולמעשה זה כבר הזוי כמעט כמו לשאול אותו אם הוא האזין לאוויטה…![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
(כאמור, אני גם לא חושבת שהוא צ'ה מוצלח במיוחד; היה בסדר, אבל שמעתי טובים ממנו, כולל אנטוניו בנדרס, אגב). תודג על הפישלייק.
מוטב לא לנסות את העניין...
הבנזוג שלי גובל במושלמות טהורה, אך לא הצלחתי לגרום לו לצפות בסרט עד הסוף.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
טוב, אז צפינו בנסיכה הקסומה
עבר קצת יותר זמן משחשבתי, אבל זה קרה לפני כמה ימים, הוא התרצה והסכים. בתחילת הסרט הוא עוד שאל למה מתלהבים ממנו, אבל בסופו הוא אמר "נחמד". זו אכן תגובה מעט פושרת, אל תראו את זה ככה: להוציא ממנו מחמאה על סרט שאני הושבתי אותו לראות זה לא דבר של מה בכך; פעמים רבות אנחנו בכלל לא מגיעים לסוף הסרט…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
עיצובים מגניבים
יש פה כל מיני עיצובים מגניבים של אחד בשם ניית'ן פייל. אפשר למצוא עוד באתר שלו.
הי! הוא גנב את הטאג-ליין מהחולצות של עין הדג!
(ל"ת)