שני טריילרים הגיחו היום. שני טריילרים לסרטים שביטלתי בראש מהרגע שהכריזו עליהם כסרטים לא נחוצים, מסחטות כסף שרק נועדו לסחוט את הארנק של הורים לילדים. ואז, אחרי שראיתי אותם, התחרטתי.
במקרה של "צעצוע של סיפור 4", אני עדיין שומר על סקפטיות – הטריילר למטה הוא רק טיזר קצרצר, כך שאפשרי שהסרט עדיין יהיה משהו שדומה ברוחו ל"נגמרו לנו הרעיונות אבל הכריחו אותנו ליצור המשך". אבל הוא מצליח, בדקה וחצי לעשות בדיוק מה שטיזר אמור לעשות: לסקרן. מי היצור הזה. מה הסיפור שלו? לא אמרתם שהסרט הרביעי יהיה על בו ביפ? סוקרנתי, ואני מחכה לתשובות.
לעומת זאת, "פיקאצ'ו הבלש" נראה פשוט ממש טוב. לילדים, בטח, אבל מסקרן, מעניין ומצחיק. ולמרות שאפשר לחשוב שהצחוקים זה החלק העיקרי בו, אני למען האמת הכי התרשמתי מכך שהסרט הצליח לגרום לעולם של פוקימון להיראות כמו עולם אמיתי ולא מכוער, וזאת משימה מאתגרת במיוחד. פיקאצ'ו עדיין חמוד, ברור, אבל הוא נראה קצת יותר כמו משהו שהייתי יכול להיתקל בו במציאות. אני עדיין לא יודע איך הסרט ינסה לעשות סדר מהבלגן ה"כלכלת העולם הזה בנוייה על קרבות כלבים", אבל נראה שהושקעה מידה של חשיבה בסרט הזה שהיא הרבה יותר מ"בוא נתקע את פיקאצ'ו בסרט ויאללה סיימנו". אה, וזה גם מצחיק.
זה מצחיק כי ריאן ריינולדס עושה את מה שהוא תמיד עושה טוב
משחק דמות שיש מרחק גדול בין התפיסה/הנראות שלה, לבין עולם התוכן, ומקריין כדי להגביר את הבדיחה.
די חמוד עניין הפיקהפיקה הזה.
אגב, בצש"ס- זה היה מזלג חד"פ עם פרצוף משיעור מלאכה?
הייצור הזה הוא צעצוע מלאכת יד.
מזלג פלסטיק, מנקי מקטרות ועיניים מתגלגלות.
למרות שזה עונה לי על השאלה, זה לא ממש עונה לי על השאלה
(ל"ת)
טוב, אתה לא בגיל הנכון.
אתה מכיר את הביטוי, "הזבל של האחד הוא עבודות היצירה של האחר". ילדים עושים המוווווון עבודות יצירה. רובן הגדול חסרות כל ערך מלבד הזמן שהן הצליחו להעסיק את הילד ורובן הגדול עובר מסלול של "הילד יוצר – הילד מציג להורה – ההורה נותן חיזוק חיובי גנרי – ההורה זורק את היצירה לפח".
מסתבר שהייתה יצירה אחת שבמקום לפח הלכה לחדר עם כל הצעצועים של אנדי.
לא, כן, גם את זה הבנתי
פשוט.. חוץ משאלות לגבי מה בעל תודעה ומה לא שהקיום של הדבר הזה מעלה (הקיום שלו מקרב את היקום למקומות "מסיבת נקניקיות"-ים שיהיו קרקע פורייה למדי לחורי עלילה וניטפוקים, אלא אם הסרט יצמיד להם הסבר טוב), אני לא הבנתי מי הוא בכוחותינו. אוקיי, אז הוא יצירת ילדים שמצאה את דרכה לשם. זה התחלה, אבל לא סיפור. זאת לא תלונה, כמובן – התפקיד של טיזר הוא לסקרן. אז הסתקרנתי.
יש פה גם שאלת המשכיות עלילתית
(ספוילר לחלק הפחות חשוב רגשית בסרט השלישי)
מן הסתם, הצעצועים כבר לא גרים אצל איך שלא קוראים לילד חסר החשיבות שהיה הבעלים שלהם. בסוף הסרט השלישי הוא נתן אותם לילדה ענייה, שדי אוספת מה שהיא יכולה למצוא. יש מידת הגיון שבסיטואציה כזו חלק מהצעצועים יהיו מאוד מאולתרים.
ואם ממש מפליגים בדמיונות הפילוסופיה של העניין: הרי מה מבדיל את מר תפו"ד מאדון מזלג? שניהם פלסטיק שנהותך לתוך שבלונה. עם קצת דבק, קצת חריצים ופרצוף. אני מניחה שהנשמה של צעצוע/החיים שמופחים בו מגיעה מהשילוב הספציפי שנותן לאוסף הדוממים פרצוף ומשמעות. כלומר, אני מניחה שאין הגיון פנימי עד כדי כך יסודי, אבל זו מחשבה נחמדה.
אני חושב שכן יש כאן הגיון פנימי יסודי, גם אם בשלב הזה לא ברור
מה שמבדיל חתיכת פלסטיק מצעצוע הוא החיתום. הוא הנקודה שבה הצעצוע מוצא מהאריזה שלו והופך מפיסת פלסטיק לצעצוע. באז לא זכר כלום מזמנו בקופסה – הוא כאילו קיבל חיים ברגע שאנדי קיבל אותו. הצעצועים באוסף וודי קיבלו חיים גם בתוך הקופסה – כי את החשיבות שלהם בבית הספציפי הזה הם לא מקבלים מפתיחת הקופסה אלא דווקא משמירתה. החייזרים במכונת הבובות מקבלים את החיים שלהם כשהם נכנסים למכונה – עצם ההימצאות במכונה הופכת אותם לצעצועים. הרי אם זה לא היה כך, רק תחשבו על הכח שיש לבובות חיילים כשהם נמצאים אלפים במחסן המפעל – היית שומע על מפעלי צעצועים שקורה בהם משהו מוזר בכל מהדורות החדשות.
באותה מידה, כנראה שספורקי היה סתם עבודת יצירה, אבל ברגע שהוא עורבב עם שאר הצעצועים ושודרג להיות צעצוע אמיתי, הוא קיבל חיים. נקודת המהפך, הבלתי הפיכה, שבה פיסת פלסטיק הופכת לחיה ומדברת היא הרגע שבה היא "מוקדשת" להיות צעצוע של מישהו.
אבל כל הצעצועים בחנות הצעצועים הם עם תודעה
אם אני זוכר נכון את "צעצוע של סיפור 2".
אני לא זוכר מספיק טוב את צשס2.
(ל"ת)
לא בדיוק
רק כמה שמסתובבים מחוץ לקופסה.
באז שאחראי על הבאזים והברבי.
גם פרשנות טלאולוגית יכולה להיחשב כהגיון פנימי?
אם כן: לכל הצעצועים בפוטנציה בעולם של צש"ס יש רוח חיים, אבל היא יכולה להתבטא רק באופן שמבחינת האנושות לא חורג מהגדרתם כצעצועים. כלומר, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים מאחורי הגב של בני האדם, אבל בסופו של דבר לא יגיעו לחדשות, כי אם כן, הסיפור שלהם כבר לא יהיה סיפור על צעצועים. הם יכולים להשאיר רמזים לתבוניותם רק אם הם כל כך קלושים שהם לא יעוררו שום הד, בפרט להיאבד ולהימצא במקומות לא צפויים או להפחיד ילדים מופרעים ספציפיים באופן חד-פעמי.
הניחוש שלי היה
ְמה שנותן לצעצועים חיים הוא העובדה שמישהו שיחק איתם. כל עוד הם עדין בקופסא – לא שיחקו איתם. ולכן ברגע שהם יוצאים מהקופסא ומשחקים בהם פעם ראשונה – הם מקבלים חיים.
לפי אותו ההגיון גם המזלג עם העיניים הוא רק מזלג עם עיניים עד ששיחקו אותו. ברגע ששיחקו איתו הוא הופך לצעצוע ומקבל נשמה משלו.
וחדשות עצובות: סטן לי הלך לעולמו.
https://e.walla.co.il/item/3029726
ולא, אני לא חושב עכשיו שלקחו לי את הופעות הקמאו המשעשעות שלי. הוא באמת היה אחלה של יוצר ואמן, שיש לו חלק ענק בתרבות הפופ המודרנית. ינוח על משכבו בשלום.
פיקצו
לקחו את טד והכניסו אותו לעולם של פוקימון?
ועכשיו הנה עוד טיזר ל"צעצוע של סיפור 4"
שמצד אחד, מבלבל אותי רק יותר. מצד שני – הוא מראה לנו את המחווה הביזארית ביותר למערכון הידוע של קי ופיל שראינו עד כה. אבל בעיקר מזכיר לנו שהיי, קי ופיל יהיו בסרט החדש של צעצוע של סיפור!
Chuck Steel: Night of the Trampires
סרט הסטופ-מושן הזה באורך מלא נעשה על ידי מייק מורט, אנימטור בריטי ותיק שבין היתר ביים פרקים של "שון כבשון" לאארדמן. הסרט הוקרן באנסי, סחט שם תשואות וביקורות נלהבות, ולאחרונה מצא מפיץ אמריקאי. הנה ביקורת וטריילר שמבהירים שהסרט הזה, ובכן, הוא *לא* "שון כבשון". אפילו לא דומה:
http://www.skwigly.co.uk/chuck-steel-night-of-the-trampires-review/?_sf_s=annecy
Meh
אף אחד מהם לא נראה מסקרן במיוחד.
צש"ס 4, כמו שאמרת, הוא פשוט טיזר. אם כבר סרטים על צעצועים שיוצאים בקיץ הבא, מודה שאני יותר סקרן כלפי הרימייק של "משחק ילדים".
"הבלש פיקאצ'ו" פשוט נראה מוזר. כאילו לקחו את הציורים ההיפר-ריאליסטיים האלה של פוקימון ועשו מהם סרט. הם די מטרידים, כמו הבובות CGI ב"כריסטופר רובין" וכו'. כמו כן, זוכרים איך לפני שנה יצא מין רימייק לסרט המצוייר הראשון של פוקימון והיה קטע שפיקאצ'ו מדבר עם מילים והאינטרנט איבד את זה והתייחס לזה כמו חילול הקודש? אבל פתאום שזה לייב-אקשן וריאן ריינולדס זה "כל-כך מגניב". קצת צבוע, אינטרנט. קצת צבוע.
בכל מקרה, אני הייתי מעדיף לראות סרט באדי-קופ עם פיקאצ'ו. אפילו כתבתי לו טריילר קטן.
זה לא צבוע לדעתי
אני למשל, אחד שהתחלחל מהרעיון של הסרט בהתחלה, ועכשיו מצא את עצמו רואה את הטריילר וחושב "וואט דה פא… זה אשכרה נראה לי נחמד ומסקרן? מה קורה פה?" – ואין לי בעיה להגיד את זה. זה נראה מבדר, מעניין ומסקרן ואם הוליווד רוצה להביא לי משהו כזה, אז תפאדל, למה לא? אני לא אשנא את זה בכוח רק בגלל שבהתחלה חשבתי שזה רעיון הזוי. גם אני יכול לטעות.
תמיד סיקרן אותי
רק אני חושב (עוד מהילדות כש יצאה הסידרה המצויירת) שהרעיון העיקרי מאחורי פוקימון, קרבות כמעט עד המוות של חיות מחמד "אהובות" וסופר אינטיליגנטיות, הוא ממש רע, אנטי חינוכי ולא מתאים לילדים?
מקווה מאוד שהם ידלגו על העניין הזה בסרט.
אל תשכח הזנחת ילדים.
אש בן עשר ומסתובב לבד ברחבי יפן (?) עם ילדה וילדה אקראיים שאחד מהם חרמן בצורה מטרידה שמצביעה על היותו קורבן פוטנציאלי של התעללות מינית. או שברוק הוא בן נוער חרמן שנסחב עם שני זאטוטים – חסוד בתכלית. ומה עם הטרוריסטים צוות רוקט שמתחקים אחר עקבותיהם של הגיבורים הטרום-מיניים שלנו ומסכנים את חייהם על בסיס קבוע? איפה המשטרה?
בקיצור, סדרה טפשית לילדים שכל מטרתה לפרסם את המשחק (ראית פעם פרק של פוקימון בבגרותך? החפיף כל כך זועק שהוא מאיים להחריש אותך). Don't think about it.
פיקאצ'ו אכן נראה מגניב. ונשמע רע
הקונספט של פיקאצ'ו שאשכרה מדבר הוא דווקא אחלה ומפתיע לדעתי. הקול של ריאן ריינולדס הוא… לא. אני יודע שכולם חולים לו על התחת בימים אלה ושזה חלק מהבדיחה, אבל היה עדיף לדעתי לקחת מישהו פחות מוכר, ועם קול שפחות מזוהה עם סקסיות. רוצים שפיקאצ'ו באמת יישמע מפתיע לעומת כל ה"פיקה פיקה" החמוד והמג'וברש? תנו לו מדובב שחור. או מזרחוקי. או את המדובב המקורי של אש / ברוק / ג'סי. ושהתחת של ריינולדס יישאר בטייטס האדום.
אני עדיין בעד דני דה ויטו, למען האמת.
(ל"ת)
בקרוב: בוליווד בישראל
YNET מדווחים על מגעים לצלם סרט הודי בתקציב גדול בירושלים.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5411515,00.html#autoplay
זה די מקומם
שבין מבחני הנאמנות ושאר ירקות, תעשיית הסרטים הישראלית בקושי מרימה את הראש בשביל לעשות סרטים, ופתאום דוחפים להודים למעלה ממיליון ש"ח כדי שיבואו לצלם אצלינו. זו לא איזו מחווה לקולנוע זר מתקשה, הם מתחרים בהוליווד על רווחים, זה קולנוע סופר ריווחי.
כן יכול להיות מעניין אם יצליחו להכניס לישראל קולנוע בוליוודי. אני יודעת שתרבותית הוא מאוד שונה, סרטים ארוכים יותר לדוגמה. יחד עם זאת יש משהו שיכול מאוד לתפוס כאן בתרבות הפופולרית הבוליוודית. למשל המוזיקה ממש טובה, ולא מאוד רחוקה מפופ מזרחי ישראלי.