מכל הדברים בעולם. ככל הידוע לי פול ווקר היה אדם טוב ואזרח למופת, ואולי אפילו היה מתגלה כשחקן מעולה יום אחד. ומוות בגיל 40 הוא טרגי בכל מקרה. אבל בלתי אפשרי להתייחס למותו בלי מודעות לאירוניה.
פול ווקר היה ידוע, כמובן, בעיקר ככוכב סדרת "מהיר ועצבני", אבל הוא עשה גם סרטים נוספים: אחד מסרטיו הראשונים היה סרט האימה החביב "Joy Ride", ובימים אלה אתם יכולים לראות אותו על המסכים בארץ גם ב"נסיעה ממולכדת".
הוא נהרג אתמול, בגיל 40, בתאונת דרכים בקליפורניה. הוא וחברו, שנהג ברכב, היו הנוסעים היחידים במכונית שנקלעה לתאונה ועלתה באש. שניהם נהרגו.
זו הידיעה בוראייטי.
פול ווקר עסק בימים אלה בצילומי "מהיר ועצבני 7". לא ברור מה יעלה בגורל הסרט הזה.
הכותרת של עין הדג (סע לאט)
מתאימה במיוחד.
אוי לרשעות!
רד גרמת לי לצחקק כנערת בית-ספר יפנית בראשון בבוקר עם כותרת האתר ותוכן הידיעה הזו.
אבל כן, זה משעשע.
זה לא בכוונה, כמובן.
כותרת המשנה נותרה כמחווה לאריק איינשטיין ז"ל מאז פטירתו.
נחמד, אבל לא נכון.
(ל"ת)
נתתי לך יותר מדי קרדיט?
אני כבר יודע את מי אפגוש בגיהנום.
לא רלוונטי לנושא בשום צורה ודרך
אבל פספסתי ואני סקרנית, מה הייתה הכותרת לזכרו?
מישהו שאל אם אפשר לשנות את הכותרת בשביל אריק
אז הוא שינה את הכותרת ל"אוקיי" .
אוי.
(ל"ת)
לא.
מישהו שאל אם אפשר להוריד את הכותרת "מי שאוכל לבד, מת לבד" שהייתה קודם, כי ביום שאריק איינשטיין מת, היא הייתה לא במקום. אז הכותרת שונתה ל"אוקיי."
זה כמובן התכתב לי עם ההרצאה מיום שישי
כי ישר שמתי לב לפול ווקר הצעיר ב"תמי והטי-רקס"
צפיתי במעט מאוד סרטים בכיכובו
ובשום מקום לא ראיתי שמזכירים את התפקיד הכי טוב של ווקר, לטעמי: "כרוניקה של אקדח".
קשה להגיד שאכפת לי מסדרת "מהיר ועצבני" (צפיתי בסרט הראשון, אולי גם בשני ואני לא זוכר, וחלק מהחמישי) אבל לא רק שזה ידחה את הפקת הסרט השביעי (לא מאמין שהיא תבוטל), יהיה קשה להסביר את היעלמות דמותו של ווקר מבלי שזה יגרור השוואה לגורלו במציאות. אולי בכלל אין טעם לנסות ולהימנע מכך.
הביקורת באתר על "כרוניקה של אקדח":
http://www.fisheye.co.il/running_scared/
מה?
איך מכל הביקורות שקראתי באתר מתחת ל2009- אין אף אחת שהיא שלך?
הפורמט של האתר היה שונה אז
אני כתבתי מעט ביקורות ובעיקר ערכתי (לצד לונג ג'ון, עכרור השלולית, סרין ואחרים) ביקורות של אחרים.
ועדיין כתבת כמה נפלאות
כמו זאת למשל: :)
http://www.fisheye.co.il/beautiful_mind/
בגלל שאני משלים הרבה מאוד סרטים שלא התאפשר לי לראות פעם, יוצא לי המון לקרוא ביקורת לסרטים ישנים באתר. היום יש לי הצלחה של 90% כשאני ביקורת לדעת אם אתה כתבת אותה או לא…
אתה כותב ממש מוכשר! תודה!
אכן סרט מעולה.
והתפקיד הכי טוב של ווקר עד היום. הוא מתאמץ שם יותר מהרגיל וזה עובד. ובעיקר- הדמות שלו בסרט תפורה היטב סביב המניירות והשטיקים שהיו קבועים אצלו. באמת שאני ממליץ לכולם לצפות בסרט.
וכאן תוכלו לצפות בסרט, בחינם ובצורה חוקית
http://vod.walla.co.il/movie/2544823/running-scared
עכשיו כשמתברר
שפול ווקר לא סתם מת בתאונת דרכים אקראית, אלא נסע עם חברו בפורשה אדומה פתוחה ששווה מי יודע כמה מיליון דולר, במהירות של כ-70 מייל לשעה באזור עירוני שבו המהירות המוגבלת היא 35, המוות שלו נראה פחות אירוני ויותר, נו, טפשי. הוא ניסה לעשות בחיים את מה שהוא עושה בסרטים. זה לא הצליח.
האזהרה הזאת מופיעה בכל סרטי "מהיר ועצבני", בהתחלה או בסוף:
חבל מאוד שפול ווקר לא קרא אותה.
חבל
עם יד על הלב, מי מאיתנו לא נסע עם הפורשה האדומה שלו במהירות מופרזת בשטח עירוני?
מה שחבל לי הוא, שהוא נהרג וכנראה יהפוך למרטיר של המהירים והעצבניים.
היה עדיף לכולם, ובעיקר לו, שהיה יוצא על כסא גלגלים או צולע: תזכורת חיה למה שטיפשות על הכביש גורמת.
הוא לא נהג ברכב
הוא ישב ליד הנהג
ואני בטוח שהוא נגרר אל תוך מושב הנוסע של הפורשה
בועט וצורח, נגד רצונו.
פעם נסעתי עם בחור שבקושי הכרתי שלקח אותי טרמפ
הבחור נסע כמו משוגע ובמקום עצירה הבא בקשתי לרדת ולקחתי מונית. אבל מה היה קורה אם באותה חלקת כביש מהיר שאי אפשר לעצור הייתה מתרחשת תאונה? האם אני, הנוסע שליד הנהג הייתי אשם? הרי אף אחד לא גרר אותי למכונית. במקרים האלה האשם העקרי הוא הנהג. לא אני ולא אתה היינו ליד הנהג עם פול ז"ל וראינו אם הוא הריע לו לנהוג במהירות או ביקש ממנו להאט או בכלל ישן בזמן התאונה.
הנהג היה אחד החברים הכי טובים שלו
קשה לי להאמין שפול אמר לחבר שלו "בוא תאט אחי" והוא החליט להתעלם ממנו.
יודע מה? אתה צודק לגמרי.
לא הייתי שם. אני לא מכיר את הפרטים. ובטח שאין לי סמכות של רשות שופטת, להחליט מי אשם בתאונה.
יכול להיות שפול ווקר היה נהג זהיר להפליא שמעולם לא סיכן את עצמו או את הציבור. יכול להיות שזו היתה הפעם הראשונה שלו בתוך מכונית מירוץ מחוץ לסט של הסרט, ושהחבר שלו רצה להשוויץ ביכולת הנהיגה שלו "בדיוק כמו בסרטים שלך", והוא הפציר בו להפסיק אבל הוא סירב, ואגב כך הרג את שניהם. זו היתה הפעם הראשונה בחייו של פול ווקר שבה הוא עשה בחיים משהו דומה למה שהוא עשה כל הזמן בסרטים, אבל הגורל האכזר גרם לכך שהיא תהיה גם האחרונה.
אני חושב שתסכים איתי שהתסריט הזה נשמע לא סביר. אבל זה ייתכן. כאמור, אני לא יודע ואין לי סמכות לשפוט, ופול ווקר זכאי עד שתוכח אשמתו.
התכוונת - אשם עד שתחליט אחרת
אני חושב שתסכים איתי שאנשים שאומרים "אני חושב שתסכים איתי" הם אנשים שלא מסכימים עם מישהו אחר שחושב, ברוב איוולותו, שצריך להסכים איתו.
… אבל אני די מסכים עם מה שאמרת![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
אני חושב שאתה טועה
אני אומר "אני חושב שתסכים איתי" כשאני חושב ששותפי לשיחה יסכים איתי.
ותודה על שיתוף הפעולה.
(ל"ת)
חבר אתה חסר,כי נסעת מהר
(ל"ת)
וזו המכונית.
בידיים של טופ גיר.
http://www.youtube.com/watch?v=vE_WqdKbTvY
״make a mistake and it bites your head off"
הממ
אז זאת לא סתם מכונית מירוץ ראוותנית, אלא מכונית שאפילו נהגים מקצוענים עם טונות של ניסיון מתקשים לשלוט בה, שווקר וחברו בחרו לנסוע בה במהירות מופרזת באמצע העיר.
אפשר רק לשמוח על כך שאף עובר אורח לא נפגע.
"..ride or die"
and there is no riding to be had
only dying
תגידו
למה כשאנשים המזוהים עם ז'אנר/משחק איכותי,מתים (כמו ג'יימס גנדולפיני ז"ל)
אנשים מביעים עצב וצער,
וכשאנשים המזוהים עם סרטים או תכניות טלוויזיה קלילות ומטופשות (כמו קורי מונטית' ז"ל) ופול ווקר
אנשים (קצת) מתבדחים.
נדמה לי,
או שזו מגמה?
כי את שני הסוגים אנחנו לא מכירים אישית
אבל סוג אחד אנחנו יכולים לשבת ולהזכר איזו הופעה טובה הוא נתן פה ואיזה טוב הוא היה שם, אבל הסוג השני – לא יחסר לנו כל כך.
אני לא מבין
למה אנשים כמו פול ווקר וג'יימס גנדולפיני זוכים לכל כך הרבה הוקרה, הערכה והכרה וכשאנשים 'פשוטים' מתים, זה לא עובר את המשפחה והחברים שלהם. אם בכלל.
זה ממש דפוק לדעתי.
אין באמת סיבה שיכולה להצדיק התנהגות שכזאת.
זה ממש ברור.
לא אכפת לי שאף אחד מהם מת אלא אם כן אני אסבול מזה. מאות אלפי אנשים מתים בכל יום ולא אכפת לי. ככה הרגש שלנו בנוי.
אכפת לי מקרובים שלי או חברים שלי. במקרה של שחקן טוב אני עצוב כי אני לא יהנה יותר מהמשחק שלו.
פול ווקר לעומת זאת היה שחקן רע בסרטים רעים ולכן לא אכפת לי.
כמובן שזה עצוב למשפחה שלו אבל אני לא מרגיש צער כי לא הכרתי אותו והוא לא גרם לי כל הנאה.
(סליחה על הישירות הבוטה)
קשה לי להסביר כמה אני לא מרגיש כמוך.
יכול להיות שאני טיפה רגיש, אבל בחיי שידיעה על גבר בן 40 שנשרף באוטו שלו עושה לי ממש, ממש רע על הלב. גם כשאני שומע על חייל שנהרג בחדשות, או על רצח, זה מאוד מעציב אותי. מאוד מפתיע אותי שאתה לא מרגיש אותו דבר.
נכון שכל יום מתים המון אנשים שאני לא מכיר, אז לכאורה, מה שונה? ובכן, פול ווקר הוא מישהו שאני לא מכיר אישית, אבל ראיתי אותו, שמעתי אותו, אני יודע איך הוא נראה ומה הוא עושה ואיך הוא מתנהג. המוות שלו לא יותר עצוב ממות של בחור צעיר אלמוני אחר, ובטח שכשחקן הוא לא היה חשוב לי, אבל מעצם העובדה שהוא פנים מוכרות זה הופך את כל העניין להרבה יותר ממשי.
להגיד סתם "מישהו מת היום" זה נתון יבש. במקרה הנוכחי זה אשכרה בנאדם שידעתי שהוא קיים, ועכשיו הוא כבר לא. אני בטח לא אגיד לך איך להרגיש, אבל ההצהרות שלך נשמעות לי ממש יוצאות דופן. אני יודע שלי אישית, התמונה שלו מחייך בראש הדף עושה מאוד לא טוב.
מצד שני, כבר אמרו לי פעם שאני רגשן מדי.
מזדהה איתך.
(ל"ת)
מה יש להצטער? זו האמת עבור לא מעט אנשים, כולל עבורי.
"ככה הרגש שלנו בנוי."
מה זה
וחוץ מזה, לא אכפת לך ממיליוני הנרצחים בשואה? במלחמות? inb4 אין מה להשוות בין רצח עם לתאונת דרכים/מות מזקנה?
לא שאלתי למה לך אכפת או לא אכפת מזה, שאלתי לגבי תגובות החברה והקהילה עצמה. טאמבלר, רדיט ו9GAG מפוצצים בתמונות הקשורות לפול ווקר. למרות שלפי מה שהבנתי הוא עמד לפרסם אלבום חדש; מחק את זה, אריק איינשטיין. פועל קשה יום שמת בתאונת עבודה זוכה אולי לאזכור באחד מהדפים של העיתון המקומי, אם בכלל.
אני באמת לא מצליח להבין מה הפואנטה שלך.
יש הבדל בין אישיות ציבורית ו\או סלבריטאי שקיפח את חייו בדרך כזו או אחרת והעניין התקשורתיי בכך, לבין אדם ללא הכרה פומבית שהלך לעולמו. אין בכך להוריד מערך חייו ומותו של זה או זה, אבל איזו סיבה יש לתקשורת ליידע את כלל הציבור במותו של אדם "פשוט" (אלא אם היו אלו נסיבות חריגות\טראגיות במיוחד)? החשוב הוא שלשני סוגי האנשים הללו היו בני משפחה וחברים קרובים שיושפעו ממותם יותר מכל אדם אחר, והזיכרון של האדם המת, גם אם לא היו לו הישגים ידועים לכלל האוכלוסיה, יישמר בליבם של האנשים שאהב ואהבו אותו.
אתה מציג את התהליכים והסיבות לכך
כל מה שאני אומר שזוהי התנהגות לא הוגנת של החברה.
אפשר גם להצטער על המוות שלו
וגם לטעון שהוא נהג בחוסר אחריות משווע. אין סתירה בין השניים.
ברצינות?
למה החברה צריכה להיות הוגנת?
אנשים מפורסמים הם אנשים שהתקשורת מתעסקת בהם, לכן היא ממשיכה להתעסק בהם גם כשהם מתים. אדם שמעולם לא עניין את הציבור בחייו, לא אמור לעניין במותו.
חוץ מזה שגם מקרי מוות של אנשים פשוטים מפורסמים בתקשורת (בעיקר רציחות ותאונות דרכים), אבל באופן יותר שולי.
עדכונים על מותו מאתרי הידיעות:
מתחזקת מאוד הסברה על פי חקירת המשטרה הראשונית, שפול ווקר המנוח וחברו נסעו במהירות מופרזת של סביבות ה100 קמ"ש + באזור עירוני עם הגבלה ברורה של 45 קמ"ש.
גם לפי העובדה שהאוטו נשרף שנכנס בעמוד ובעץ, ב60 קמ"ש מעריכים, האוטו לא היה נשרף ככה ונמעך ככה.
עוד נוסיף, המשטרה קיבלנו מידע טלפוני אנונימי שהיה רכב נוסף בזירת התאונה שהתחרה עם הפורשה של פול ווקר באוטו זמן. המשטרה גם מצאו סימני דריפטים על האספלט של רכב נוסף שמאששים את הסברה.
יש חשדות גם לדליפת שמן בגיר של הרכב שגרמה לנהג לאבד שליטה.
עוד הערה: בתכנית טופ גיר המפורסמת, נהג מקצועי בחן את הרכב ונסע עליו, ואמר שקשה לשלוט ברכב הזה וממש מפחיד לנסוע בו.
משהו בעובדה שהוא כנראה התחרה עם רכב אחר
אומר לי שהוא היה צריך לראות את בחזרה לעתיד 2 יותר