ביקורת: פעילות על טבעית – מימד הרפאים

אם אתם רוצים לראות מצלמות סטטיות שמצלמות שוטים ארוכים מאוד של חדרים שבהם אנשים ‏ישנים, ומדי פעם קורה משהו מפחיד – טוב, בטח ראיתם את זה כבר. חמש פעמים. סדרת ‏‏"פעילות על טבעית" מלאה בשוטים של אנשים ישנים במיטות במשך הרבה זמן. ולפעמים קורה ‏משהו מפחיד. אני לא מתכוון לרדת על הסדרה הזאת: כשמגיעים לסרטים האלה במצב הרוח ‏הנכון, הם יכולים להיות מפחידים מאוד. אבל היו כבר חמישה כאלה; בשלב כלשהו, צילומים ‏סטטיים של אנשים ישנים בחדרים אפלים מתחילים טיפה לחזור על עצמם.‏

איך אפשר לחדש, שאלו את עצמם מפיקי הסדרה, וענו לעצמם את אחת התשובות הישנות ‏בהיסטוריה: תלת-מימד! תלת-מימד הוא גימיק קבוע שנוסף לסדרות אימה עייפות, עד כדי כך ‏שהוא נראה כמעט כמו קללה: כל סדרת סרטי אימה שהגיעה לסרט התלת-מימד – הסתיימה זמן קצר לאחר מכן. ‏‏"מלתעות ‏‎3D‎‏" סימן את תחילת פרפורי הגסיסה המכוערים של הסדרה, למרות מה שניסו לומר לנו ב"בחזרה לעתיד". "סיוט ‏ברחוב אלם 3D" חיסל את הסדרה עד לקאמבקים המודעים לעצמם. "המסור 7" היה הסרט היחיד בסדרה ‏שהוקרן בתלת-מימד, וגם האחרון בה. ונראה שאותה קללה איומה גבתה קורבן נוסף בדמות ‏‏"פעילות על טבעית", שהוציאה עכשיו את הסרט הראשון שלה בתלת-מימד, ונראה שהוא גם הסרט ‏האחרון בה. תלת-מימד נראה כמו משהו שבאופן בסיסי לא משתלב עם "פעילות על טבעית", פשוט ‏משום שזוהי סדרת סרטי פאונד-פוטג' – הרעיון שכל הסרט צולם כביכול על ידי המשתתפים בו, ‏במצלמות וידאו ביתיות או טלפונים סלולריים. פאונד-פוטג' לא יכול להיות תלת-מימד, מהסיבה ‏הפשוטה שמצלמות וידאו ביתיות לא מצלמות בתלת-מימד. ‏

אבל על המשוכה הזאת הסרט קופץ די יפה, ומוצא דרך חביבה לשלב את הגימיק החדש. גם ‏הפעם, כמו בכל כך הרבה סרטים קודמים בסדרה, הגיבורים מסתובבים בבית הגדול של עצמם, ‏ומשום מה לא מפסיקים אף פעם לצלם את עצמם, בעיקר לא כשדברים מוזרים מתחילים לקרות, ‏והם קשורים איכשהו לרוח רפאים בשם טובי. הפעם מדובר בזוג אמיד, הורים לילדה, ואחיו של ‏הבעל שבא להתארח ליום-יומיים-שבועיים. הדקות הראשונות של הסרט מצולמות במצלמה ביתית ‏רגילה ובדו-מימד; אבל אחרי שגיבורי הסרט מוצאים מצלמת וידאו עתיקה ומסתורית, עם חיישנים ‏מוזרים שלא ברור מה הם עושים, לתמונות שהם מצלמים נוסף מימד חדש ומסתורי. כלומר, בתוך ‏תמונה שטוחה, את מה ששייך ל"מימד הרוחות" אנחנו רואים בעומק. השילוב הזה מוזר, קריפי ‏ואפקטיבי, לפחות בהתחלה.‏

עוד גימיק חביב ומתוחכם למדי היא הדרך שבה הסרט הזה משלב לתוכו את המיתולוגיה שנוצרה ‏בסרטים הקודמים, שרבים מהם משולבים בעלילה שלו באופן כלשהו. אבל למרות החידושים ‏האלה, העיקר עדיין נשאר בדיוק כפי שהיה בסרטים הקודמים: תמיד מישהו חושד שיש כוחות אפלים בבית, ותמיד מציב איזו מצלמה כדי לבדוק את העניין, שמראה בעיקר אנשים ישנים במיטה. אז שוב, הרבה שוטים סטטיים של חדרים. עם איזה משהו שעושה רעש ‏חזק מדי פעם. מוכר מאוד, ושום דבר פה לא יפתיע אתכם – כלומר, מלבד במובן של "יקפוץ מצידי ‏התמונה ויעשה בו!", כי כאלה יהיו דווקא הרבה. ונכון שאנשים בסרטי אימה נוטים לפעמים ‏להתנהג כמו מטומטמים, אבל הסרט הזה באמת שובר שיאים בתחום. כמה אזהרות הייתם ‏צריכים לקבל לפני שהייתם מפסיקים לתת לבת שלכם לישון ללא השגחה בתוך הפה של השטן?‏

עדיין, מה שתמיד עבד ב"פעילות על טבעית" עובד, וזה די מותח ומקפיץ לעיתים. מכיוון שזהו פרק ‏הסיום של הסדרה (כנראה. אולי. ייתכן.) הוא נבנה לקראת סיום גדול, ודווקא כאן הסרט מפשל. הוא ‏בוגד במסורת של הסדרה בכך שהוא מתחיל לנצל את התלת-מימד באופן הסטנדרטי בסרטי ‏אימה – לתת לדברים לקפוץ מתוך המסך כדי להבהיל את הקהל, באופן שלא משתלב בכלל עם כל ‏העסק הזה של הפאונד-פוטג'. אם זה באמת הסוף של "פעילות על טבעית", מה שהרג אותה זה לא רוחות ‏מהגיהנום, אלא פשוט העובדה שסוף סוף אזלו לה הרעיונות.‏
‏ ‏

פורסם במקור בוואלה