והמועמדים לאוסקר 2016 הם: יומיים אחרי דייויד בואי גם אלן ריקמן מת ולמי לעזאזל אכפת מהאוסקרים עכשיו.
טוב, החיים נמשכים וכל זה, למרות שרבע שעה אחרי הידיעה הזאת להתחיל פתאום לדבר על חישובי אוסקר, זה נותן הרגשה של ניהול חשבונות בצל האפוקליפסה. אז יאללה. מה היה לנו.
המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם:
מכונת הכסף
לבד על מאדים
גשר המרגלים
האיש שנולד מחדש (The Revenant)
חדר
מקס הזועם: כביש הזעם
ספוטלייט
ברוקלין
מכיוון שבקטגורית הסרט הטוב ביותר יש יותר מחמישה מועמדים – הפעם, שמונה – האקדמיה יכולה לפרוש רשת רחבה יחסית. ולכן רבים מהסרטים שנחשבים למועמדים סבירים באמת שם. העובדה ש"חדר" נכנס היא הפתעה קטנה: הסרט התנדנד ברשימות הפרסים עד עכשיו, לפעמים היה ולפעמים נעלם. "מקס הזועם" חזק בפנים. לא שגרתי לראות סרט אקשן כזה ברשימת המועמדים לאוסקר, אבל הדיבור עליו היה כל כך חזק בחודשים האחרונים שהעובדה שהוא כאן היא כבר לא הפתעה. הנעדרים הבולטים: "קרול" ו"הקול בראש".
בדרך כלל, הדרך הפשוטה לראות איזה מהסרטים המועמדים לפרס הסרט הם המועמדים הרציניים באמת היא להסתכל על קטגורית הבימוי. אז זה המצב שם:
הבימוי הטוב ביותר
אדם מקיי, "מכונת הכסף"
ג'ורג' מילר, "מקס הזועם: כביש הזעם"
אלחנדרו ג. אינאריטו, "האיש שנולד מחדש"
לני אברהמסון, "חדר"
טום מקארתי, "ספוטלייט"
רגע, רגע, איפה רידלי סקוט?! הוא נחשב לא רק למועמד בטוח בקטגוריה הזאת, אלא למועמד מוביל. רידלי סקוט מעולם לא זכה באוסקר; הוא היה מועמד ארבע פעמים, ו"גלדיאטור" בבימויו אפילו זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא עצמו לא קיבל את הפרס. העובדה ש"לבד על מאדים" הוא הסרט הטוב באמת הראשון שלו מזה שנים היתה אמורה לתת לאקדמיה הזדמנות מצוינת לתת לבמאי המוערך והמזדקן הזה אוסקר של מפעל חיים, גם אם הסרט הזה הוא לא ממש פסגת היצירה שלו – בדומה למה שקרה עם מרטין סקורסזה ו"השתולים". אבל זה לא יקרה, כי סקוט פשוט לא כאן. זאת הפתעה ענקית. לעומת זאת, לני אברמסון פה. הבמאי הכמעט אלמוני של "חדר" (לפני כן הוא עשה את "פרנק"… וזהו, פחות או יותר) לא ממש היה על הרדאר של אף אחד. האם זה אומר שגם בפרס הסרט, "לבד על מאדים" הוא לא מתחרה רציני, אבל "חדר" כן? ואם מאדים לא שם, זה אומר ש"מקס הזועם" הוא סרט המד"ב היחיד ברשימה, וזה אומר שלג'ורג' מילר יש סיכוי אמיתי לקבל את הפרס שממש, אבל ממש מגיע לו? "האיש שנולד מחדש" הוא הסרט עם הכי הרבה מועמדויות, אז יכול להיות שאלחנדרו גונזלס אינאריטו יכול לקבל אוסקר שני ברציפות? מי יודע. בלגן פה. צריך לחשב מחדש את כל טבלאות הסיכויים אחרי הבחירה הזאת. נו, בסוף זה בטח יהיה טום מקארתי ו"ספוטלייט" בשתי הקטגוריות ויהיה משעמם.
שחקנית
קייט בלאנשט, "קרול"
ברי לארסון, "חדר"
ג'ניפר לורנס, "ג'וי"
שרלוט רמפלינג, "45 שנים"
סירשה רונן, "ברוקלין"
נו באמת. גם אני מאוד אוהב את ג'ניפר לורנס. ברור. אבל זה לא אומר שצריך להפוך אותה למריל סטריפ ג'וניור ולתת לה מועמדות על כל דבר שהיא עושה. "ג'וי" לא קיבל שום תשומת לב מהאקדמיה בשום קטגוריה אחרת – וכנראה בצדק. אבל ג'ניפר לורנס מקבלת פרס על היותה ג'ניפר לורנס.
שום דבר ברשימה הזאת לא באמת מפתיע, גם לא שרלוט רמפלינג על "45 שנים" שאמנם נראית חריגה בנוף אבל היתה חזקה בטפסי ההימורים כבר די הרבה זמן. הלחישות אומרות שברי לארסון לוקחת את הפרס הזה, ועם תשומת הלב המוגברת ש"חדר" קיבל בקטגוריות הסרט והבימוי, זה נראה עוד יותר בטוח.
שחקן
לאונרדו דיקפריו, "האיש שנולד מחדש"
מאט דיימון, "לבד על מאדים"
בריאן קרנסטון, "טרמבו"
מייקל פאסבנדר, "סטיב ג'ובס"
אדי רדמיין, "הנערה הדנית"
כצפוי, אדי רדמיין קיבל אתמול גם מועמדות בקטגורית השחקן הגרוע ביותר בראזי, על תפקידו המופלא ב"עלייתה של ג'ופיטר", ועכשיו הוא מועמד לאוסקר ולראזי בו זמנית. אבל הוא לא הולך לזכות באוסקר פעמיים רצופות. לאונרדו דיקפריו עשה כל דבר אפשרי כדי לקבל את הפרס הפעם, אחרי קיפוח של שנים ארוכות, וצריך לקרות משהו מאוד מאוד מפתיע כדי שהאקדמיה לא תיתן לו את הפרס שלו כבר.
שחקנית משנה
ג'ניפר ג'ייסון לי, "שמונת השנואים"
רוני מארה, "קרול"
רייצ'ל מקאדמס, "ספוטלייט"
אליסיה ויקנדר, "הנערה הדנית"
קייט ווינסלט, "סטיב ג'ובס"
אין שום הגדרה בעולם שבה רוני מארה, שמגלמת את הדמות הראשית ב"קרול", היא שחקנית משנה. אבל ממתי זה משנה לאקדמיה. אליסיה ויקנדר מזנקת מאלמונית לחלוטין לשחקנית מועמדת לאוסקר, אבל עם כל הכבוד לנערה הדנית, את המועמדות היא היתה צריכה לקבל על "אקס מאכינה". לקייט ווינסלט, אגב, זוהי מועמדות שביעית.
שחקן משנה
כריסטיאן בייל, "מכונת הכסף"
טום הארדי, "האיש שנולד מחדש"
מארק רפאלו, "ספוטלייט"
מארק ריילנס, "גשר המרגלים"
סילבסטר סטאלון, "קריד"
איך טום הארדי הגיע לשם? "מקס הזועם" קיבל כל כך הרבה מועמדויות, בכל כך הרבה קטגוריות, שכמעט שציפיתי לראות את טום הארדי מופיע גם כאן – אבל על מקס, ולא על "האיש שנולד מחדש". תמוה קצת. אידריס אלבה פספס הזדמנות לעשות היסטוריה כשלא קיבל מועמדות על "חיות ללא מדינה". וסילבסטר סטאלון קיבל את רוב מחיאות הכפיים.
סרט אנימציה
הקול בראש
הילד והעולם
אנומליסה
שון כבשון
כשמארני היתה שם
איזה יופי של רשימה! תקשיבו, בכל הנוגע לבחירת סרטים בקטגורית סרט האנימציה הטוב ביותר, האקדמיה עושה עבודה טובה יותר מאשר בקטגורית הסרט הטוב. במקום לתת את המועמדויות באופן אוטומטי לסרטים הידועים יותר – המיניונים, הדינוזאור הטוב, מה שזה לא יהיה שדרימוורקס עשו השנה – ארבעה מבין חמשת המועמדים הם סרטים לא-ידועים יחסית, שרוב הציבור לא מכיר. ושובר הקופות היחיד ברשימה – "הקול בראש" – הוא שובר קופות מוצדק מאוד שהרוויח את המקום שלו כאן בזכות ולא בחסד. בכך שלא נתנה מועמדות ל"הדינוזאור הטוב" האקדמיה מוכיחה שהיא לא סאקרית של פיקסאר; "אנומליסה" הוא יצירה מופלאה; "שון כבשון" הוא סרט חמוד לחלוטין שלא קיבל מספיק תשומת לב; "הילד והעולם" הברזילאי ו"כשמארני היתה שם" היפני מראים יותר נכונות לקבל סרטים לא-אמריקאיים מבכל קטגוריה אחרת. הלוואי עלינו איכות ומחשבה כזאת בכל קטגוריה, בכל אוסקר. כמובן, "הקול בראש" הולך לזכות כאן בהליכה, אבל אם "אנומליסה" יביא את ההפתעה של החיים ויגנוב את הפרס, לא תראו אותי בוכה.
תסריט מקורי
גשר המרגלים
אקס מאכינה
הקול בראש
ספוטלייט
Straight Outta Compton
תסריט מעובד
מכונת הכסף
ברוקלין
קרול
לבד על מאדים
חדר
רגע, רגע, וטרנטינו? וסורקין?! לא "שמונת השנואים" ולא "סטיב ג'ובס" הגיעו אפילו למועמדות!? "Straight Outta Compton" בפנים וארון סורקין בחוץ?! מוזר, פשוט מוזר. דבר אחד אפשר לומר לזכות הבחירות האלה: קשה לחשוב שנותנים את המועמדויות האלה באופן אוטומטי. הייתי נוטה להאמין שסורקין וטרנטינו הם המקביל של הקטגוריה הזאת לג'ניפר לורנס, הם מועמדים ולא משנה מה הם עושים. אבל לא. אני גם במקרה חושב ששני התסריטים האלה היו נהדרים וממש ראויים למועמדות. אבל זה בסדר לחשוב אחרת.
עוד כמה דברים: מבחינת מספר המועמדויות, "האיש שנולד מחדש" מוביל, עם מועמדויות ב-12 קטגוריות, ומיד אחריו "מקס הזועם" עם 10. "אקס מאכינה" קיבל שתי מועמדויות, לאפקטים הויזואליים ולתסריט המקורי, וזה ממש יפה, בשביל סרט עצמאי קטן. המועמדות המפתיעה ביותר היתה של "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם", בקטגורית האיפור ועיצוב השיער; בהכרזה על המועמדויות אפשר היה לשמוע את כל הנוכחים לוחשים זה לזה "מה זה?". מילא שזה סרט שוודי, זה סרט שהוקרן בארץ לפני שנה וחצי. אבל כן, האיפור היה סבבה. את קטגורית הסרט הזר הטוב ביותר הולך לקחת "הבן של שאול", כמובן. וג'ון וויליאמס מועמד על הפסקול של "מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר", וזאת המועמדות ה-50 שלו. ברצינות, תבדקו.
כמו כן, מגישי המועמדויות לא הזכירו במילה את אלן ריקמן. מה קורה איתכם, אנשים.
השמטת את 'ברוקלין' בפרס הסרט הטוב ביותר
(ל"ת)
תודה
(ל"ת)
איך טום הארדי הגיע למועמדות לשחקן משנה על "האיש שנולד מחדש"?
כי הוא נתן את אחת ההופעות הטובות של השנה בסרט הזה, זה למה.
איך הספקת לראות אותו?
(ל"ת)
פלוס, אהרון סורקין לא מועמד על תסריט?!
שזה הזוי ומוזר ומעצבן.
זה נהההההההדר
אני כל כך שמח שהם לא התייחסו לתסריט המעייף והמאכזב הזה
ומי שחפץ לצפות בהילד והעולם (ויש לו yes)
הוא זמין בויאודי (ללא תשלום למנויי השירות)
הלינק של "חדר" מוביל לסרט מ-2003
(ל"ת)
כבר לא. תודה.
(ל"ת)
#אוסקרכהלבנים
בפעם השנייה ברציפות, האוסקרים לא הצליחו לחשוב על שחקן אחד לא לבן למועמדות במשחק.
זה כלעצמו לא ממש לכאן או לכאן, אבל אני חושב שהם מתחרטים ברגעים אלו ממש שכריס רוק הוא המנחה שלהם.
בנוסף, הבמאים של 'פרנק' ו'והרי החדשות' מועמדים לאוסקר. כל יום הוא יום חדש.
דונל גליסן (וגם טום הארדי, אבל זה לסיפור אחר) מצליח להכניס שניים מהסרטים בכיכובו השנה לסרט הטוב ביותר, כאשר השלישי והרביעי זוכים למועמדות בעריכה ותסריט והבמאי של הסרט האחרון שלו מועמד עכשיו לאוסקר. דונל גליסן הולך ומסתמן כקמע טוב לסרט שלך (וגם כשחקן פשוט מצוין).
מקס הזועם הופך, נראה לי, לסרט הראשון שהוא המשך שמועמד כאשר הסרט המקורי בכיכובו לא מועמד.
וכתור מישהו שראה את כל הסרטים האלה: זאת רשימה אחלה לחלוטין של מועמדים. גשר המרגלים וחדר יכלו להיות יותר מלהיבים, אבל אין סרט גרוע או בינוני בחבורה הזאת ויש כמה סרטים נהדרים ומרתקים בתוכה.
הסטטיסטיקה לגבי מקס הזועם לא נכונה
'צעצוע של סיפור 3' היה מועמד לפרס הסרט בעוד הקודמים לא.
אם מתכוונים *רק* לקטגוריית הסרט אז כן
אבל אם מתכוונים לקטגוריה *כלשהי* אז ״כביש הזעם״ הוא אכן הראשון.
לא הבנתי.
(ל"ת)
'צעצוע של סיפור 3' הוא הראשון מהסדרה שלו שמועמד לפרס הסרט
ו'מקס הזועם: כביש הזעם' הוא הראשון מהסדרה שלו שמועמד לקטגורייה כלשהיא באוסקר.
אה, אוקיי. תודה.
(ל"ת)
מהסרטים הקודמים של ״מקס הזועם״
אף אחד מהם לא היה מועמד לשום קטגוריה כלשהי,
ולכן, אם מסתכלים על כל קטגוריה שהיא ״כביש הזעם״ הוא אכן הראשון שמועמד בלי שהקודמים מועמדים,
אבל אם מסתכלים אך ורק על קטגוריית הסרט הטוב, ״צעצוע של סיפור 3״ הוא אכן הראשון.
אני רק הערה:
ג'ניפר לורנס נותנת ב"ג'וי" את התפקיד הכי טוב שלה עד היום – כן, יותר מ"קר עד העצם", "אופטימיות" וקטניס. היא צריכה להציג דמות מורכבת, עם קשת רחבה של רגשות, ודורשת מאיתנו להזדהות עימה בכל סיטואציה. היא מצחיקה, חיננית, פתטית, נחושה, אגרסיבית, כנועה, וכשהיא בוכה היא מרסקת את הלב שלך. היא לא מאוד משכנעת כבת 40, בטח בלי איפור "מזקן", אבל זאת סצינה בודדה מני רבות.
וגם הסרט נהדר (מלבד בעיות ברורות במערכה האחרונה). אם אהבתם את הסרטים הקודמים של או ראסל – מאוד מומלץ.
ועכשיו לשאלת השאלות
מי יזכה לשקופית הכבוד בסוף המונטאז' לזכרם, עד היום הייתי בטוח שבואי
קודם כל
נראה מי ימות עד אז, אבל ההשערות שלי כרגע הן או כריסטופר לי או אלן ריקמן.
(והשיר שיושר ברקע יהיה כנראה ״מיי הארט וויל גו און״ לזכרו של ג׳יימס הורנר)
אל תמהר לסגור את הרשימה.
(ל"ת)
הנטייה אומרת אלן ריקמן
אבל מקרי עבר מוכיחים שהם מעדיפים לסיים עם זוכי אוסקר (כמו פיליפ סימור הופמן שנרשם לזכות "קפוטה" לפני שנתיים). משהו שלא בואי ולא ריקמן יכולים לזקוף לזכותם :/
וכמו תמיד, השיזניט מוכנים עם רשימה מצחיקה ביותר
של פוסטרים דוברי אמת
הפוסטר של אקס מאכינה הרג אותי.
(ל"ת)
וגם collegehumor
http://www.collegehumor.com/post/7035477/honest-titles-for-2016s-oscar-nominated-movies?ref=homepage
וזה מצחיק כי השם האלטרנטיבי של The Martian זה פחות או יותר השם האמיתי שלו בארץ.
כביש הזהב
ובכן, דאם. כמו שנאמר, חלק פה צפוי, חלק ממש לא. מתוך המועמדים לפרס הסרט, ראיתי רק 3. מקווה להספיק להשלים את כולם לפני הטקס. אגב, אולי זה אני שלא התעניינתי מספיק או קראתי במקומות הנכונים, אבל חוץ מהעובדה שהסרט "ברוקלין" קיים, אני לא יודע עליו כלום. אני ממש מבסוט על האהבה של האקדמיה ל"חדר", אפילו שעוד לא ראיתי אותו. כרגע בתהליך קריאת הספר.
אגב, יש כמה מועמדויות לא ממש מוצדקות לדעתי – דיימון, פאסבנדר, לורנס וסטאלון. שלושתם היו סבבה, אבל בשום שלב לא חשבתי "בואנה, צריך לתת לו\ה אוסקר עכשיו!". דיימון היה (רוב הזמן) סטטי למדי, ופשוט פתר כל בעיה שצצה לו על מאדים ברוגע ובשנינות. פאסבנדר היה טוב, אבל ווינסלט בלטה הרבה יותר. ולורנס כנראה בהופעה הכי חלשה שלה שראיתי. היא הייתה בסדר, אבל לא הצליחה להחזיק את הסרט הזה לכל אורכו. וסטאלון? באמת?
ואני באמת לא מבין מה "גשר המרגלים" עושה ברשימה הזאת. בכלל. הסרט הזה לא ראוי לדעתי לאוסקר בשום אספקט. הוא לא סרט גרוע, אבל הוא גם לא טוב במיוחד, סתמי למדי.
ממה שראיתי בינתיים, מחזיק אצבעות לג'ורג' מילר וקייט ווינסלט (למרות שאהיה סבבה גם עם זכייה של JJL).
כמה מילים על ברוקלין:
על מה הוא: מהגרת אירית מגיעה לאמריקה. זה קו העלילה בגדול, בסרט עם עלילה פשוטה ביותר אבל עם המון דמויות ואהבה.
למה לראות אותו:
1. יש לו את התסריטאי המצטיין של השנה: ניק הורנבי, אחרי ההתעלמות מהתסריט המצוין של הולכת רחוק ממשיך להפציץ בעוד עיבוד ספרותי על אישה (השלישי במספר שלו). גם הפעם התסריט נהדר.
2. סרשי רונאן היא שחקנית מעולה בתפקיד נהדר.
3. העשייה שלו ברמה גבוהה ביותר.
4. בניגוד לכל הסרטים בעולם כיום, הוא יודע לספר את הסיפור שלו בשעה וארבעים.
שעה ו-51 דקות, לפי ימדב
אבל כן, הסרטים האלה בהחלט נוטים להיות ארוכים. מלבד "ברוקלין", "חדר" (118 דקות) הוא היחיד מבין המועמדים לפרס הסרט שהוא, בדוחק, מתחת לשעתיים.
כתוביות
אישית אני לא מחשיב 7 דקות של כתוביות שהן לא ממש חלק חשוב בסיפור. אלא אם כן חתכתי מוקדם מדי ומבקשים ממנה להצטרף ליקום של מארבל בסוף הסרט או משהו.
בלי מועמדות לסרט הטוב ביותר ל"הקול בראש"?!
"הקול בראש" הוא בטח ובטח שאחד מ-10 הסרטים הטובים של השנה (או ה-8, וואטאבר) ולחשוב שלא זו פשוט… עזבו שמרנות, זו בורות.
טוב, סיימתי לרטון.
אני אוהב שבשלב הזה כולנו מקבלים כמובן מאליו שמקס הזועם מועמד ל10 אוסקרים כולל סרטובמאי
כאילו זה לא הדבר הכי WTF אי פעם,כאילו אם לא הייתי חוזר בזמן או מהמר על זה לפני שנה כולם היו צוחקים לי בפנים ואומרים שאני מטורף.
בוא נסתכל על שלושת-רבע הכוס המלאה פעם אחת?
בסדר, ואני מכבד אותם על הבחירה במקס אבל מקס ו"הקול בראש" הם שני דברים נפרדים
(ל"ת)
נכון
אבל להאשים אותם בשמרנות/בורות בשנה שבה הם העמידו סרט אקשן על טהרת האקשן (עם, אני חוזר, 10 מועמדות. לא איזה עלה תאנה נחמד לפייס אנשים כמו "סלמה" שנה שעברה) זה קצת להעמיד פנים כאילו זה מובן מאליו שמועמדות שכזאת מתרחשת. אולי פשוט הם לא אהבו את הקול בראש? לא שמרנות, לא בורות – ראו וחשבו "סרט בסדר כזה"? מותר שלאנשים יהיה דעות שונות מדי פעם.
זה שהם נתנו מועמדויות לסרט אחד לא נותן להם הנחה על דברים אחרים.
אלפי אנשים ואיש מהם לא אהב את "הקול בראש"? סרט שקיבל מעל 90% ברוטן טומיטוס, שהיה שובר קופות, שאנשים רבים שמו ברשימות סרטי השנה שלהם?!
אני מצטער, אבל התשובה היותר הגיונית היא שלא נתנו לו בגלל שהוא סרט אנימציה. נראה כאילו אחרי כמה שנים של לתת לסרטי אנימציה מועמדויות בקטגוריית הסרט האקדמיה החליטה שמספיק, נתנו את הכבוד ומיצו.
הבעיה היא לא האנימציה, הבעיה היא שיטת ההצבעה
השאלה המכרעת היא האם הם שמו אותו מקום ראשון בטופס הצבעה שלהם או לא. אולי אלפי חברי אקדמיה שמו אותו מקום שלישי או רביעי מתוך חמש – אבל זה לא מספיק.
אני חושב שאין ספק שבשנה שבה הם צריכים לבחור 10 מועמדים אז הקול בראש היה נכנס – לכן גם שנות 2009 ו2010 היו כל כך מגוונת ונהדרות.
להגיד "פעם הם הצביעו וקיבלו אבל עכשיו הם עוד פעם שמרנים!" זה טיעון… מוזר, לכל הפחות. שצריך יותר הוכחות מתחושת בטן כללית. כאשר הם אוהבים סרט אנימציה ממש הם יעמידו אותו. היפה והחיה לא היה צריך טובות וגם לא למעלה או צעצוע של סיפור 3. הקול בראש לא עמד בתחרות. זה הכל.
לא, לדעתי הם תמיד היו שמרנים.
והמועמדויות לסרטי אנימציה קרו בשנים שאחרי ש"וול-E" לא קיבל מועמדות והופעל לחץ על האקדמיה, אחרי שהלחץ עבר מאז לא נראה שעוד סרטי אנימציה קיבלו מועמדות.
אבל אתה צודק שזו יותר תחושת בטן, הוכחות אין לי, למי יש? ולמה זה שאין לי הוכחות אומר שאני לא יכול לטעון דברים כפי שהם נראים לי? זו זכות לגיטימית.
91 לא קרתה אחרי 2008.
(ל"ת)
אכן, העובדה שפעם אחת בהיסטוריה של הטקס היה מועמד סרט אנימציה
לגמרי מפריכה את הטענות שלי לשמרנות נגד סרטי אנימציה בקטגורית הסרט הטוב ביותר.
כמה פעמים האקדמיה צריכה להעמיד סרטים מז'אנר מסוים עד שתתרצה?
יש מספר מסוים? למה 3 (בשתי שיטות הצבעה שונות) לא מספיק להראות שכאשר בא הסרט הנכון הם לא רואים הבדל בין אנימציה ללא אנימציה?
כן, האקדמיה אוהבת סרטי דרמה יותר מז'אנרים אחרים ולכן סרטי אנימציה/קומדיה/אקשן/ארט-האוס צריכים להמם אותם בשביל להיכנס (או שיטת הצבעה נוחה יותר). זה לא הופך אותם לבורים,זה שיש להם ז'אנרים מועדפים יותר מאחרים וגם לא לשמרנים זקנים. זה אומר שיש להם טעם מסוים שמתפתח עם השנים. זה כמו להגיד שאתה שמרן נגד סרטי דרמה או מה שלא יהיה.
ולכן אני חוזר לשאלה הראשונה- למה במקום למנות את כל הסרטים הנהדרים שלא נכנסו ולהתמרמר (והרשימה גדולה בהרבה יותר מאשר "הקול בראש"), לא פשוט לשמוח בסרטים שהם כן הצליחו לקלוט בראדר? קרה היום משהו מדהים. בוא נהנה מזה.
מתי הם הראו את זה?
אה כן, שלושה פעמים, לאורך יותר מ-80 שנה.
ואני לגמרי שמח שמקס נכנס אבל שוב, למה זה אומר שאני לא יכול להתלונן ש"הקול בראש" לא נכנס? למה זה חייב לנגוד אחד את השני?
חוץ מזה, אני לא שמרן נגד סרטי דרמה אני אוהב דרמות, אבל שוב למה שזה יהיה נוגד לכעס שלי על זה שהם באופן קבוע בוחרים דרמות על פני כל דבר אחר? זו השאלה שלי אלייך.
3 פעמים לאורך 80 שנה כאשר למשך 65 מהשנים האלה תעשיית האנימציה הייתה "הסרט שדיסני יוציאו השנה"? כן, זה נתון די סבבה. רק לאחרונה האנימציה להגיע לשיאים ופריצת דרך. וכן, רוב האנשים גם במשך ה15 שנה באתר לא תמיד חושבים שסרטי אנימציה הם סרטי השנה.
אף אחד לא אמר שאתה לא יכול להתלונן. סתם חבל.
המועמדים השנה: דרמת ריגול, קומדיה על משבר בנקאי, סרט מד"ב, סרט אקשן, מערבון אפי.
כן, האקדמיה בהחלט מעדיפים דרמות על פני כל דבר אחר.
הבעיה היא שאתה בוחר לראות סטגנציה איפה שיש התפתחות. בסופו של דבר נראה ששום דבר לא ירצה אותך בנוגד לאקדמיה והבחירות שלה. האקדמיה בוחרת סרטי אוטר ארט-האוס? היא שמרנית. האקדמיה בוחרת בלוקבסטארים וסרטי מד"ב? היא שמרנית. אתה יורה את החץ ואז מסמן לפי זה את המטרה. אתה קבעת עובדה ועכשיו הולך אחורה להצדיק אותה. העדפה לסרטים מסוימים היא לא שמרנות, ולהתלונן על שמרנות על סמך המועמדויות האלה זה כבר לאבד כיוון.
אני לגמרי מסכים שלסרטי אנימציה יש חיים קשים באוסקר
והסיבה היא קטגורית סרט האנימציה הטוב ביותר. הרבה מאוד סרטים מתחרים על תואר הסרט הטוב ביותר; קל מאוד להגיד ש"הקול בראש" (או כל סרט אנימציה מצטיין אחר) ממילא כבר יקבל את שלו בקטגוריה שלו, ולבחור ל"סרט הטוב ביותר" סרטים אחרים. כנ"ל לגבי סרטים תיעודיים, ובמידה מסוימת גם סרטים דוברי שפה זרה. זה לא קשור בהכרח לשמרנות.
מסכים
למרות שאני לא בטוח שביטול הקטגוריות האלו יוביל לתוצאה הרצויה.
אז אתה לא חושב שהם שמרנים?
למרות שעשית כתבה שלמה לפני כמה שנים כש"וול-E" ו"האביר האפל" קיבלו התעלמות מהם על כמה שהם כן שמרנים?
(שואל ברצינות, אולי דעתך השתנתה מאז, והייתי רוצה לשמוע למה).
חזרתי לכתבה הזאת
(הנה היא כאן), ומה שאני מתלונן עליו שם הוא לא שמרנות, אלא צרות אופק: העובדה שהסרטים המועמדים הם אך ורק הסרטים שמוגשים לאקדמיה בחודש האחרון של השנה, על מגש עם סרט ופתק שכתוב עליו "אלה המועמדים לאוסקר שלכם". הם לא חשבו מילימטר מחוץ למסגרת המאוד סגורה הזאת.
כן, דברים השתנו מאז – והשתנו *בגלל* הביזיון של השנה הזאת. בעקבות האביר האפל-גייט השתנתה שינת הבחירה של "הסרט הטוב ביותר", מספר המועמדים עלה ל-10 ואז נהיה גמיש, ונדמה שגם אופי המועמדים השתנה. כמובן, עדיין סביר למצוא ברשימת המועמדים לאוסקר "סרטי אוסקר", אבל כמעט בכל שנה יש שם גם סרטי מד"ב/פנטזיה/אפקטים, סרטים עצמאיים וסרטים שיצאו בחודשים של השנה שאינם נובמבר או דצמבר. על הנייר נראה הרבה פחות סביר ש"מקס הזועם" יקבל מועמדות לאוסקר מאשר ש"האביר האפל" יקבל אחת כזאת. זה לא אומר שאני עכשיו מסכים תמיד עם הבחירות של האקדמיה, ממש לא, אבל מבחינת רוחב האופק שלה, הסיפור הוא שונה לגמרי.
באותה כתבה גם התלוננתי על המועמדים בקטגורית סרט האנימציה הטוב ביותר: אלה היו "וול-E", "בולט" ו"קונג פו פנדה". כלומר: פיקסאר, דיסני ודרימוורקס. שלושה שוברי קופות אמריקאיים באנימציה ממוחשבת בתקציב של עשרות מיליוני דולרים. לא סרטים רעים, אבל לא נראה שהרבה מחשבה הושקעה בבחירתם, ומועמדים מעניינים אפשריים אחרים – כמו, נגיד, "ואלס עם באשיר" לא שם. השווה את זה לבחירת סרטי האנימציה השנה, שכוללת בלוקבאסטר הוליוודי אחד, סרט עצמאי חריג, סרט סטופ-מושן ללא מילים, סרט יפני וסרט ברזילאי. כן, המצב השתפר.
מתוך 8 מועמדים
5 הם דרמות ("ספוטלייט", "חדר", "ברוקלין", "גשר המרגלים" ו"מכונת הכסף", שהוא לא קומדיה). זה שיש ייצוג קטן גם לז'אנרים אחרים זה טוב ויפה, אבל זה עדיין ייצוג קטן.
איך לעזאזל מכונת הכסף לא קומדיה.
וחצי מהמועמדים זה לא ייצוג קטן.
3 מתוך 8 זה לא חצי.
(ל"ת)
טוב, אז בוא נכנס לזה - למה מכונת הכסף לא קומדיה?
(ל"ת)
אז פה אני חייב לשאול - האם ראית את הסרט?
כי אני ראיתי, לא באיכות הכי טובה אבל זה עניין אחר.
יש בו קצת קטעים מצחיקים, אבל הוא דרמה לכל דבר ועניין.
הייתי אומר שהוא כמו "לבד על מאדים"
סרט שבהחלט די מצחיק, אבל לא הייתי מגדיר אותו בגלל זה כ"קומדיה".
גם לא הייתי מגדיר אותו כדרמה.
(ל"ת)
איך דרמה לכל דבר ועניין
איזה דרמה אתה מכיר שיש בה קאטים למרגו רובי באמבטיית קצף מסבירה על מונחי בנקאות?
איזה דרמה אתה מכיר שבה אנשים עוצרים לרגע לדבר עם המצלמה לגבי מאורעות הסרט עד עכשיו והאם הם קרו או לא קרו במציאות?
איזה דרמה אתה מכיר בלי שום רגעי..נו.. דרמה?
כלומר, סעמק, איך אתה מגדיר קומדיה? על פי ההגדרה הקלאסית של "זוג האוהבים בסוף ביחד"? על פי סוף טוב?
להגיד שהסרט הוא דרמה זה לרוקן את המושג דרמה ממשמעות כלשהי. האם הוא "והרי החדשות"? לא. אבל הוא מצחיק. מאוד.
בין אלגיטורים בבריכות, חשפניות עם חמש בתים, חרא של חתולים שעטוף בחרא של כלבים, "אפס!", ריקודים ברחבת הקזינו ועוד אלפי סצנות מכונת הכסף מתחרה ראוי על הסרט הכי מצחיק של השנה.
ופרט לסצנה אחת בערך, הוא לא עוצר לשנייה אחת להיות רציני. הוא אמנם כועס, אבל הכעס שלו קליל ולא רציני. תמיד מצחיק, תמיד קליל ותמיד מתוחכם.
אז מה דרמה לכל דבר ועניין? איזה התפתחות דמויות יש בו?איזה מסע פנימי מרגש? איזה רגעים דרמטיים?כלומר, אם הוא דרמה, אז, פאק, אני מבין למה כל דבר שהאקדמיה מעמידה נחשב אצלך לדרמה.
טוב, זה ממש ניטפיקינג אבל
3 מתוך 8 זה כמעט חצי. ספציפית השנה ממש אי אפשר לקרוא לזה "ייצוג קטן".
תשובה פשוטה לפסקה הראשונה שלך.
"אלפי אנשים ואיש מהם לא אהב את "הקול בראש"? סרט שקיבל מעל 90% ברוטן טומיטוס, שהיה שובר קופות, שאנשים רבים שמו ברשימות סרטי השנה שלהם."
כן.
אלפי אנשים ואיש מהם* לא אהב [או אהב אבל לא מספיק] את זה למרות שיש לו 90% ברוטן טומטוז, שהיה שובר קופות, שאנשים רבים שמו ברשימות סרטי השנה שלהם. זה עד כדי כך פשוט. זה עד כדי כך מצב הגיוני. ואין לך מושג כמה אני מתאפק לא ליישם בשלב הזה את חוק גודווין.
* כמובן שאין מצב ש*איש* מהם לא אהב את זה. סבירות מאוד גבוהה שהוא היה באיזור מקומות 9-13 בהצבעות. אבל היי, בטח האנשים שכן אהבו את זה הם רק הצעירים המאגניבים והחתרנים וה-swagyoloים שבחברי האקדמיה.
חבוב, מותר לי להביע את דעתי על כך שסרט שאני אוהב
סרט שהרבה אחרים אוהבים, סרט שזכה בסקרי "סרטי השנה" ונכנס לרשימות סרטי השנה והיה שובר קופות לא נכנס לרשימה של הסרטים שחברי האקדמיה לקולנוע חשבו שהם הטובים של השנה. האוסקר הוא פרס שבשמחה הייתי מתעלם ממנו, אבל מה, כמו שרד פיש אמר לפרס יש משמעות בין אם נרצה ובין אם לא. הוא אמור לייצג את שיא השנה בקולנוע, ולא להכניס את "הקול בראש" לקטגוריה שכזו נראה לי… לא יודע. תמוה? אידיוטי? שמרני? תבחר אתה.
חבוב, איפה בדיוק אמרתי שאסור לך להביע את דעתך לגבי זה?
זה שמתווכחים איתך על הטיעונים שלך לא אומר שאסור לך להביע אותם. הכל טוב בנאדם.
להתווכח מותר
אבל נראה כאילו אתה מחפש את זה בכח.
אהה.... זה נראה כאילו בכח אתה רוצה להוכיח שהאקדמיה זקנה ושמרנית.
(ל"ת)
אבל זו עובדה.
סטטיסטית, רוב חברי האקדמיה הם זקנים לבנים. שמרנות היא אומנם לא דבר שבדקו בסקרים האלה אבל מלבד הבחירות שלהם בשטח גם קראתי הרבה מאוד ראיונות עם חברי אקדמיה לאיך הם עושים את הבחירות שלהם וזה נשמע מאוד שמרני.
אתה יכול להציג את הסטטיסטיקה?
אני בטוח שיש רוב של לבנים, אבל יכול לגלות את התפלגות הגילאים (שאני בטוח שהממוצע הוא לא "זקנים", יותר סביב 45-50), וגם כמה גברים יש ביחס לנשים.
מלפני שנתיים אבל
כאן
אלפי אנשים ואיש מהם לא אהב את "סטאר וורס"? סרט שקיבל מעל 90% ברוטן טומיטוס, שהיה שובר קופות, שאנשים רבים שמו ברשימות סרטי השנה שלהם?!
א. כמו שניתן לראות – רוטן טומייטוז הוא לא בהכרח מדד לאיכות.
ב. כנ"ל כמות הכסף שהוא הכניס.
ג. כנ"ל רשימות סוף שנה.
אני מניח שאני יכול להתלונן גם על סטאר וורס
האמת שגם הייתי בטוח שהוא יקבל מועמדות, אפילו היו לא מעט שחזו את זה, אבל "הקול בראש" בא לפני מבחינתי.
אז אתה בעצם חושב שהאקדמיה צריכה להעמיד סרטים
שפופולאריים מאוד בקרב הביקורות והקהל… אפילו אם אתה לא אוהב את הסרטים האלה במיוחד? כאילו, שעל חברי האקדמיה להתעלם מטעמם האישי על מנת להציג תמונה הולמת של עולם הקולנוע באותה שנה?
תראה, הצעה יותר הגיונית הייתה שיש לשאוף לבנות את האקדמיה מהרכב שיותר משקף את אוכלוסיית ה-movie-goers העולמית (או לפחות המערבית) במקום האליטיזם שמאפיין אותה עכשיו, אבל בהצלחה עם לשנות ככה ארגון שקיים כמעט 100 שנה…
האמת? כן, זה בדיוק מה שאני חושב.
זה בכל מקרה הולך לקרות, אבל בצורה איטית להחריד. ככל שחברי האקדמיה הזקנים מתים והצעירים יותר מחליפים אותם. אני מניח שבעוד הרבה שנים כבר נתלונן על זה שחברי האקדמיה תמיד בוחרים *רק* סרטים גדולים כסרטי השנה ושום דבר אחר.
אני קצת מבולבל וכבר לא מבין בדיוק על מה אתה מלין בפוסט הזה.
נראה כאילו אתה קצת סותר את עצמך.
אני לא.
אני מתלונן על השמרנות של האקדמיה אבל יודע שזה דבר שיחלוף. מקווה לפחות.
שמרנות אחת תתחלף בשמרנות אחרת.
פשוט אחת שאתה מרגיש איתה יותר בנוח.
אולי, אבל לא בדיוק.
בסופו של דבר הייתי רוצה שהאקדמיה תייצג את כל הקצוות.
זה אף פעם לא יקרה וזה לגיטימי לחלוטין.
האוסקרים, רק בגלל קנה המידה שלהם מייצגים את שיאי השנה בסרטים שהצליחו לא לעצבן כמה שיותר אנשים. גם אם ייצא ב2038 סרט האימה הכי טוב בעולם בגבולות הז'אנר, אין שום סיבה שהאקדמיה תעמיד אותו מכיוון שרוב האנשים לא אוהבים אימה. הסרטים שהאקדמיה בוחרת צריכים להיות (במובן של נצרכים לא של כדאי שיהיו), בסופו של יום סרטים שנגישים לרוב המוחלט של האנשים. בהגדרה, היא לא תוכל לייצג את כל הקצוות אף פעם בלי לעשות מעצמה צחוק ולפצל ל"סרט האימה הכי טוב" וכו' וכו'.
ולכן, "שמרנות" אחת תתחלף באחרת. דור הולך ודור בא.
מבחינתך
זאת מילת המפתח פה.
נכון, ו...?
(ל"ת)
ו... יש אנשים עם דיעה שונה
והאנשים האלה הם במקרה חברי אקדמיה. קורה.
חוץ מזה שסיקאריו יותר טוב משניהם ביחד וגם הוא נעלם.
וקרול בא לפני שניהם
ועדיין, שלושת הסרטים האלה בחוץ.
ואיך קרול קשור?
"הכח מתעורר" ו"הקול בראש" הם סרטים גדולים, פופולרים, אהודים, חשובים ללא מעט אנשים, שיאים בפני עצמם מכל מיני בחינות. "קרול" לא ממש קשור לזה בשום צורה.
אתה מנותק ושמרן והומופוב, זה מה שאתה.
קרול אהוד ביותר, חשוב ממש ללא מעט אנשים ושיא בפני עצמו בכל מיני בחינות. ובייחוד בתוך הקהילה הכבר מצומצמת של מבקרים מתענייני אוסקר, מסקרי הנושא ועוד ועוד. בקהילת המבקרים הנכבדת, בעיקר, זועמים על ההשמטה של קרול – אחד משיאי הקולנוע מבחינתם של השנה החולפת שהיה מרחק נגיעה ונעלם לשתי המועמדויות החשובות.
אם ככה, זה לגמרי לגיטימי שגם אתה תתלונן על ההשמטה של הסרט.
אבל העניין הוא שאני דיברתי ספציפית על שוברי קופות וסרטים מהסוגה שהאקדמיה נוטה להתעלם ממנה, "קרול" הוא לא כזה, למרות שהוא לא קיבל מועמדות בסופו של דבר.
אה, ושרליז ת'רון לא מועמדת לשחקנית?!
על "כביש הזעם"?! גם בושה, בעולם מושלם היא היתה גם מועמדת וגם זוכה על זה (אבל גם מועמדות היתה מספקת אותי, מה שלא קרה).
אבל ההופעה שלה כהופעה לאו דווקא עד כדי כך טובה.
כאילו, היא מצויינת והכל, אבל לא ברמה של אוסקר. ההופעה שלה זוכה להתייחסות כ"כ גבוהה בגלל המשמעות שעומדת מאחורי ההופעה והדמות הזאת (ובצדק, כן? שלא תבינו אותי לא נכון) ופחות בגלל איכות המשחק לכשעצמו.
וכמו שאמרתי
הייתי שמח לראות אותה זוכה, אבל גם מועמדות היתה מספיקה. אתה יכול לטעון שלדעתך לא הגיע לה לזכות אבל אפילו לא מועמדות?! לכל הפחות הגיע לה זה.
כן. היא גם לא ברמה של מועמדות.
מסתבר שאני יכול לטעון את זה.
טוב, אז אני לגמרי לא מסכים.
(ל"ת)
למרות שהיא נותנת הופעות משחק טובות מדי פעם
לא מגיע לה מועמדות, ובטח שלא על "מקס הזועם" שם היא פשוט עם פנים מיוסרות לאורך סרט שלם, על זה אוסקר?!
אבל היא לא
פיוריוסה ממש לא מיוסרת כל הסרט, כמה פעמים, אולי (וגם אז היא עושה את זה מעולה).
פיוריוסה היא לביאה, מנהיגה, קשוחה, באס-אססית, וגם קצת רגש פה ושם.
לביאה זה חיה
מנהיגה זה תפקיד
קשוחה זה תיאור
באד אסית זו תוצאה של מעשים
והיה נחמד אם גם הייתי שם לב לחלק של הרגש. היא פשוט עשתה כל הזמן את אותו פרצוף אז לא ידעתי מתי אני צריך להזיל דמעה.
אז מה נשאר לנו? להיות מיוסרת. שזה משהו שניקולס קייג' עושה בקלות גם בסרטים הגרועים שלו ולחלוטין לא סיבה לקבלת מועמדות.
לביאה, מנהיגה, קשוחה, באד אססית - זה בעיקרון מילים נרדפות לאותה תכונה.
תוסיף את זה ל"מיוסרת" (ובאמת, היא מיוסרת רוב הסרט. לא היו לה סצינות שבהן היא נדרשה לצחוק וכאלה והיא לא ממש הראתה אף רגש חיובי חות מבסצינת הסיום) ותקבל הופעה של שתי תכונות ורגשות בערך. ולדעתי האישית על הצגה של שתי תכונות בלבד לא מגיע מועמדות לאוסקר (וכן, גם לדיקפריו לא מגיעה השנה). האם היא עשתה את זה טוב או לא, זה עניין של דעה, אבל כשחושבים על זה מבחינת קשת הרגשות שהיא צריכה להציג ההופעה שלה כמעט זהה לחלוטין לשל דיקפריו.
בסדר, אני מקבל.
(ל"ת)
לא ראיתי את "האיש שנולד מחדש"
אבל אני מאוד מקווה שדיקפריו לא יזכה.
פשוט עד היום, על פני קריירה שנמשכת מעל 20 שנה, מעולם לא ראיתי אותו נותן הופעת משחק שהיא מעבר לבינונית, אז קשה לי להאמין שדווקא הפעם זה השתנה.
"מה עובר על גילברט" ראית?
(ל"ת)
כמובן שראיתי, גם שם הוא נתן תצוגת משחק בינונית לגמרי.
לא שאני אומר שהוא שחקן נוראי, אבל מעולם הוא לא נתן תצוגת משחק שבה הרגשת שהוא לא ליאונרדו דיקפריו שמשחק דמות אחרת.
למעשה אם בא למישהו להבין את ההבדל בין שחקן על ושחקן בינוני, כל מה שצריך לעשות זה לצפות בסרט (הגרוע כשלעצמו) "כנופיות ניו יורק". לראות את דניאל די לואיס משחק ליד דיקפריו זה פחות או יותר כמו לראות אותי משחק אחד על אחד עם מייקל ג'ורדן.
מסכים לגמרי, אבל ויש כאן אבל גדול, ב2002 דיקפריו עוד לא היה בשיאו, זה אחד, שתיים אין זה הוגן להשוואות שחקן(כל שחקן) נגד דניאל די לואיס כי הוא כנראה השחקן הכי טוב בכל הזמנים.
ודיקפריו שיחק ממש טוב בזאב שתולים ושאטר, אז מתישהו הגיע לו לדעתי…
אוף טופיק, ואו דניאל שחקן גדול בצורה לא הגיונית ואני עדיין בוכה על זה שהוא לא קיבל אוסקר על בשם האב המדהים שהוא הפסיד לעוד למשחק על איידס….
למרות שאני דווקא כן חושב שהוא נותן הופעות משחק טובות מדי פעם
עדיין לא מגיע לו את הפרס, ובטח שלא על "האיש שנולד מחדש" שם הוא פשוט עם פנים מיוסרות לאורך סרט שלם, על זה אוסקר?!
גם שרליז ת'רון הייתה עם פנים מיוסרות ו/או נחושות במהלך סרט שלם.
(ל"ת)
אבל היא לפחות עשתה את זה טוב.
(ל"ת)
אז הטיעון שלך השתנה מ"הוא נותן הופעה חד גונית ומשעממת" ל"הוא נותן נטו הופעה לא טובה"?
תשמע, אני באמת מצטער שאני שואל את זה, אין פה כוונה להעליב או להאשים, אבל עם יד על הלב, באמת ראית את הסרט הזה? כי לא יודע, משהו באי העקביות שלך קצת מוריד את האמינות מהטיעונים שלך.
לא, מעולם לא טענתי שהוא נתן הופעה טובה.
אמרתי "פנים מיוסרות לאורך סרט שלם" ויותר מזה לא אמרתי, אתה משום מה בחרת לפרש את זה בצורה כזו, אלו המילים שלך, לא שלי. אני חשבתי מלכתחילה שהוא היה גרוע ב"האיש שנולד מחדש", או לכל הפחות סתמי מאוד. פיוריוסה ממש לא היתה כזו לדעתי.
יש מצב שפספסת את המילה "לא" בכותרת שלי?
' אז הטיעון שלך השתנה מ"הוא נותן הופעה חד גונית ומשעממת" ל"הוא נותן נטו הופעה לא טובה"? '
אם אתה טוען שטענת מלכתכילה שהוא גרוע ב"האיש שנולד מחדש", אז זה די בדיוק מה שאמרת…
אבל אתה טענת שהטיעון שלי השתנה
כשלמעשה הוא נשאר אותו הדבר, אתה פשוט לא פירשת אותו נכון.
מקבל. עדיין נשמע לי חשוד מדי.
בוא נגיד שבהנחה וראית את הסרט, זה קצת מרגיש כאילו יש לך אנטי על דיקפריו ולכן באת עם מיינדסט של "זאת תהיה הופעה גרועה" עוד לפני הצפייה.
נשמע מגוחך מה שאמרתי? לא יותר מגוחך מ"אנשי האקדמיה שמרניים ובעלי אנטי לסרטי אנימציה אז מה הפלא שהם לא מצביעים ל'הקול בראש'.".
יש לי אנטי נגד דיקפריו
ובכל זאת חשבתי שהוא היה מעולה ב"השתולים", "הזאב מוול סטריט", "מה עובר על גילברט" ו"הטייס", אבל מה על "האיש שנולד מחדש" (שכן, ראיתי) לא מגיע.
הגיוני.
עכשיו השאלה – אם כך, למה לא יכול להיות שב-2010 היו הרבה חברי אקדמיה שאומרים "וואלה אהבתי את צס"ש 3 ומגיע לו להיות ברשימה" (כמו שאתה חושב לגבי דיקפריו בסרטים שציינת) אבל לעומת זאת אומרים ב-2015 "וואלה לא אהבתי כ"כ את 'הקול בראש', לא נראה לי מגיעה לו מועמדות"? זה נשמע יותר סביר מזה שיש קונספירציית אילומינטי נגד סרטי אנימציה.
לא אמרתי שיש קונספירציה.
רוב חברי האקדמיה הם זקנים שבוחרים את מה שהם אוהבים – דרמות. הם מעדיפים את זה על אנימציה, אז מן הסתם יוצא שלרוב סרט האנימציה בחוץ וזה מכעיס אותי, אבל אין פה קונספירציה והם לא עושים את זה מרוע לב. ובכל זאת, למרות שאני מבין למה זה קורה זה לא אומר שאני לא יכול להתלונן על זה שזה קורה ועל זה שבכל זאת זה מראה על ניתוק מה שמטריד גם מבחינת זה שהאוסקר אמור לייצג את שיא השנה בקולנוע מה שהוא בפועל לא *באמת* עושה.
ואיך קובעים מה הם שיאי השנה, בדיוק?
אוף, אני מרגיש שהויכוח הזה היה יכול להסתיים ולהתנהל הרבה יותר בנעימות. אני חושב שיש כאן עניין סמנטי של הגדרות ומינון כעס בסך הכל. אני לא חושב שיש מישהו מהמגיבים שיגיד שאין לאקדמיה העדפה לטעמים מסוימים. השאלה אם זה הופך אותה לשמרנית או לא זה כמה משהו אחר.
אם יש להם העדפה ברורה לז'אנר אחד על פני אחרים
והם נוטים לבחור בו שוב ושוב ולא באמת נותנים כמעט צ'אנס לז'אנרים אחרים, אז בהגדרה הם בהחלט שמרנים, לא היית אומר?
אני לא חושב שזאת ההגדרה של שמרנות.
שמרנות זה יותר משהו בקטע… אידיולוגי, אני מניח? אתה כאמור הסכמת שאין בטח איזושהי מטרה או אג'נדה מאחורי הבחירות של האקדמיה. זה פשוט כנראה הטעם שלהם והם הולכים איתו כמעט תמיד. ללכת עם הטעם שלך כמעט תמיד זאת לא שמרנות. לדעתי לפחות.
אז העניין פה הוא על ההגדרה.
או יותר נכון האינטרפרטציה לאיך אתה מגדיר "שמרני".
לא.
לא ל"לא באמת נותנים צ'אנס לז'אנרים אחרים"
ולא הייתי מגדיר כך שמרנות.
ובקשר לשאלה שלך לאיך קובעים מה הם שיאי השנה
זו שאלה טובה אבל התשובה אליה לא כזו קשה.
אם סרט מקבל גם הכרה מהקהל וגם מהמבקרים וגם נכנס להרבה מרשימות "סרטי השנה" קשה שלא להגדיר אותו ככזה, לא היית אומר? אם כבר שאלה יותר טובה היא איך קובעים לגבי סרטים "קטנים" כמו "החדר" ודומיו מה מהם הוא "שיא"? במקרה של האקדמיה, יש להם העדפה לסרטים מהסוג הזה ולכן מבחינתם כל סרט כזה הוא שיא, בעוד יש להם נטייה להתעלם מסרטים גדולים. זו הבעיה שלי איתם, ההתעלמות הזו מדברים שדווקא אותם קל מאוד למתג כ"שיאים" של השנה בקולנוע.
אתה עושה לעצמך חיים קלים.
קודם כל, נכנס לרשימות – אבל באיזה מקום? 10? 8? 7? ומי עושה את הרשימות האלה? אנשים בני 10? 40? 70?
ואיזה מבקרים? ואיזה קהל?
אני חושב שככל שנעלה למעלה בגילאים, האהדה להקול בראש תעלם לה לאיטה. (ימד"ב מגבה אותי) לסרט יש מספר אוהדים גדול מאוד ורועש מאוד בגילאי 12-35, אבל ככל שעולים יותר מספר הלא מתרשמים עולה. (זה לא המצב אגב, בהיפה והחיה, לדוגמה). אם האקדמיה היא ממוצע שכזה, (עם אכן משקל יתר לאנשים יותר מבוגרים מצעירים) סביר לראות לאן הקול בראש נעלם – אנשים מבוגרים יותר אהבו אותו, פשוט לא מאוד.
וזה חוזר לשאלה מה זה לעזאזל שיא השנה. למי? למה? איפה? בקאן? בטורנטו? בישראל? לאיזה גילאים? באיזה ז'אנרים? מה הביטוי הזה אומר בכלל?
האוסקר אמור לייצג את שיא השנה בקולנוע...
זו אמירה מעניינת. בא לך להגדיר מה זה "שיא השנה"?
כי ביום שבו האוסקר יכניס סרט כמו "הכוח מתעורר" לרשימת סרטי השנה שלו אני אזרוק כסא על המסך.
כן, יש אליטיזם\ניתוק\איך שתבחר לקרוא לזה בבחירות שלהם, אבל למה זה בהכרח רע? את הסרט הפופולארי של השנה אתה יכול לראות בטבלאות הבוקס אופיס. לא לזה מיועד האוסקר.
נתתי את ההגדרה שלי למעלה.
אתה שואל למה הניתוק הזה הוא דבר רע, למה הוא דבר טוב?
"לא לזה מיועד האוסקר", וואלה? ואני לתומי חשבתי שהאוסקר הוא פרס שאמור לייצג את הסרטים הטובים ביותר והאנשים מאחוריהם, כנראה שטעיתי.
הטובים ביותר
לא הפופולאריים ביותר.
(וזה את*)
גם ב"האיש שנולד מחדש" הוא לא נותן תצוגת משחק מרהיבה.
אני מניח שב"עשה את כל מה שהוא יכול על מנת לקבל אוסקר" הוא הצליח לעשות את כל מה שהוא חושב (או יכול) על מנת לזכות בכבוד של אנשי האקדמיה – לגלם דמויות שמבוססות על אנשים אמיתיים, לעבוד עם טובי הבמאים בעולם, לככב סיפורים גדולים מהחיים, ו"באיש שנולד" הוא נותן הופעה פיזית מרשימה – הוא גידל זקן, התמודד עם שינויים במשקל ואתגרים פיזיים וכמובן ארז את כל זה במסר יפה של "יש לתת כבוד לעמים שנולדו ולחלוצים באשר הם" (מסר עליו הוא חזר גם בנאום שלו לגולדן גלובס).
אבל כל זה זה.. רק על פני השטח. כי גם כשליאו ממלא כל סעיף בספר ה"מה האקדמייה אוהבת" (רק סרט שואה הוא עוד לא עשה) הוא עדיין מפספס את הסעיף המשמעותי – להתחבר ולהתמזג עם הדמות באופן מושלם. גם ב"איש שנולד" כמו כל אחד מהסרטים שלו מדובר בשחקן לאונרדו די קפריו, שעושה עבודה טובה בתור ליאונרדו דיקפריו הטייס, או החלוץ מהמאה ה-18, או מיליונר מפוקפק, או גטסבי.
האם ליאו תרם משהו מעצמו לתפקיד? האם הוא באמת הכניס חתיכה מהנשמה שלו לתוך התפקיד? האם הסרט היה שונה מהותית אם במקום ליאו היו לוקחים שחקן אחר שיכל לספק את הסחורה (נניח מאט דיימון או ריאן גוסלינג או וויל סמית' או כל מישהו אחר לצורך העניין)? אני מנסה לדמיין את "האביר האפל" בלי הית' לדג'ר או את "רשימת שינדלר" בלי ליאם ניסן או רייף פיין או את "ספרות זולה" בלי סמואל אל ג'קסון ואני לא מצליח. אני מנסה לדמיין כל סרט של ליאו אי פעם עם שחקן אחר ואין לי בעיה לדמיין את זה.
אני לא אומר שאני מקווה שהוא לא יזכה. מגיע לו על העבודה השוטפת שלו וגם כי בואו נודה באמת.. הרבה שחקנים גרועים ממנו זכו באוסקר לפניו.
אבל האם אני חושב שמדובר במחדל מארץ המחדלים שליאו לא קיבל עדיין אוסקר?
לא.
אני אוהב צירופי מקרים
סטאלון באמת נהדר ב "קריד" , אבל לגמרי במקרה הוא השחקן היחיד מהסרט שקיבל הכרה מהאקדמיה .
כריסטוף וולץ' היה באמת נהדר בג'אנגו , לגמרי במקרה הוא היה השחקן היחיד בסרט שקיבל הכרה מהאקדמיה .
לא הבנתי מה צירוף המקרים פה.
(ל"ת)
הציניות נודפת
סרטים עם כמה שחקנים שחורים בתפקידים ראשיים אבל הבחור הלבן הוא היחיד שמועמד
סטאלון לבן כמו שהסבתא הרוסיה שלי מוקה.
אבל כן, הבנתי את המסר עכשיו.
כן, אבל
ההופעה האנמית של ג'יימי פוקס היא חלק ממה שגרם לג'אנגו להיות כל כך בינוני וכל כך מאכזב טרנטינו-וייז.
או שאולי אתה חושב שהוא היה צריך לקבל מועמדות בתור אפליה מתקנת למרות שהוא היה גרוע?
סמואל ל ג'קסון היה צריך לקבל מועמדות על ג'אנגו
על משני. הוא שיחק כ"כ טוב שלקח לי חצי סרט לזהות אותו.
לזה אני נוטה להסכים
אבל התגובה שעניתי לה אמרה במפורש "שחקנים ראשיים".
כל עוד ברי לארסון זוכה על "חדר", אני מרוצה.
ובכלל, ג'ייקוב טרמבליי שיחק יותר טוב מכל המועמדים לשחקן הטוב ביותר.
לא ! לא ! לא !
עם כל הכבוד לדקפאריו, ויש הרבה כבוד, מגיע לפאסבנדר לזכות. הוא היה לא פחות ממשולם, ועכשיו יש לו פרס שלא תלוי ב"כמה ראו את הסרט " אלא באמת כמה טוב הוא שיחק, והוא שיחק נהדר.
מבחינתי לכל אחד ואחד שמועמד בקטגוריה מגיע לזכות
*חוץ* מדיקפריו. אני אהיה הכי מרוצה עם בריאן קרנסטון או מייקל פסבנדר יזכו.
ראית את טראמבו? הוא באמת כ"כ טוב שם?
(ל"ת)
כן.
ובנוגע לרמת איכות המשחק… הוא יותר טוב מדיקפריו, זה בטוח.
במאי שהם קצת פספסו
פיט דוקטור הבמאי המעולה של inside out לא מופיע ברשימה. וזה מאד חבל. זה שהוא גאון זה כבר ברור לכולם. הוא ייצר עוד שני סרים מעולים כמו: up ,monsters,inc. ובכלל, וזה ממש עצוב להגיד את זה, סרטי אנימציה איכותיים לא מקבלים ברחבי העולם את הכבוד המגיע להם. ואני חושב שהדינוזאור הטוב היה בהחלט סרט טוב מאד.נכון שהוא לא משתווה להקול בראש אבל הוא בהחלט טוב מאד.
אם ״הקול בראש״
יזכה, אז פיט דוקטר יצא עם אוסקר ביד בכל מקרה.
בחיי, איזו אקדמיה לבנה, זקנה ושמרנית!!
פאק איתם. כאילו, הם באמת לא חושבים שיש ולו אישה אחת, אחת, שראויה מספיק בעיניהם על מנת שהם ישימו אותה בקטגוריית השחקן? באמת?
יש את אדי רדמיין
שבנערה הדנית הוא סוג של
לראות את סילבסטר סטלון זוכה בפרס הדמות המשנית על רוקי תהיה סגירת מעגל מרגשת.
הלוואי שזה יקרה. אני מרגיש כאילו היקום רצה שזה יקרה, כי איך לעזאזל הוא הפליץ את ההופעה הזאת משום מקום? שיעזוב את שוברי הקופות וייקח יותר תפקידים כאלה.
ועוד קצת על חוסר הגיוון של האקדמיה לפי IGN:
http://www.ign.com/articles/2016/01/15/12-biggest-oscar-snubs-of-2016?utm_source=IGN%20hub%20page&utm_medium=IGN%20(front%20page)&utm_content=14&utm_campaign=Blogroll
בכל מקרה, כן. האקדמיה זורקת לנו פירורים במסווה של גיוון וחדשנות. רשימת המועמדים הזאת רק מוכיחה את זה. אם ההפתעה הכי גדולה היא שרידלי סקוט לא מועמד – זה רק מוכיח כמה המצב קשה.
למה בדיוק זה מוכיח עד כמה המצב קשה?
(ל"ת)
אם זה שרידלי סקוט לא מועמד מוכיח משהו
זה בדיוק את ההיפך. הבמאים המועמדים מועמדים בזכות זה שהם עשו סרטים טובים השנה, לא בזכות זה שהם עשו שני סרטים טובים לפני 35 שנה. לרידלי סקוט לא הגיעה מועמדות. כולם הניחו שהוא יקבל אחת כזאת בכל זאת, בגלל שהוא רידלי סקוט ומגיע לו אחרי כל כך הרבה שנים וכו' – כלומר, משיקולים לא-עניינים לצרכי הפרס של השנה. האקדמיה התעלמה מזה. סבבה.
"Sanjay's Super Team"
מועמד לפרס סרט האנימציה הקצר והעולם שותק.
לא ראיתי, אבל גם אם יש את הסרט אנימציה קצר הכי גרוע בעולם שם
זה לחלוטין מפוצה על ידי העובדה ש"עולם המחר" נמצא שם והוא המועמדות הכי טובה ומוצדקת שיש באוסקרים השנה.
לא ראיתי את "האיש שנולד מחדש"
אבל זה פשע (pun intended ) שלא להעניק לפחות מועמדות כשחקן ראשי לטום הארדי על אגדת האחים קריי. בעשרות עשרות מונים טוב יותר מדיימון באיש המאדים, ובעיניי אחת ההופעות המדהימות שלו באופן אישי.
באופן כללי, הייתי רוצה לראות קצת יותר אהבה לאקס מאכינה ול"הקול בראש". קשה לי להשוות באופן רציני, בלי שראיתי 4 מהמועמדים (מכונת הכסף, חדר, ספוטלייט וברוקלין ), אבל הייתי מקבל הרבה יותר בשמחה ובהבנה אם הם היו שם במקום "גשר של מרגלים" ואיש המאדים. שניהם סרטים טובים, טובים מאוד, אבל נופלים כמעט בכל קטגוריה מהשניים שציינתי.
מה אם מלחמת הכובכים ?
כלום
אפילו לא איזכור.. הרבה יותר טוב ממקס הזועם ..
מאכזב לדעתי
מאז "תקווה חדשה" כל סרטי מלחמת הכוכבים זכו לאותו יחס שאליו זכה "הכוח מתעורר", ובעצם רוב סרטי האקשן ההוליוודיים -
המון אזכורים במועמדויות הטכניות (טכניות עלק. עורכי סאונד ואחראי אפקטים יודעים שהם אומנים בדיוק כמו צ'רלי קאופמן), וזהו בערך. היה קצת דיבור על זה שבעקבות העובדה ש"מלחמת הכוכבים" הוא הסרט הכי מצליח מאז השד יודע מתי האקדמיה אולי תשחיל אותו לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אבל בסתר ליבנו כולנו ידענו שזה לא באמת זה.
ומעבר לזה – "הכוח מתעורר" מפגין נוכחות מעניינת בקטגוריית העריכה והפסקול, שמכל אותן קטגוריות טכניות לכאורה, נחשבות לחשובות במיוחד. הנוכחות של ג'ון וויליאמס בפסקול לא מפתיעה בשום צורה שהיא, בהתחשב בעובדה שהוא אחד מבני האדם הכי מעותרי מועמדויות בתולדות האוסקר, ובכך שהפסקול שלו ל"מלחמת הכוכבים" הוא אחד הזכורים באופן כללי, ובכלל, יש לו סיכוי סביר נורא לזכות השנה (ותנו לי רק לומר שאני מאושר לדעת שבסוף הטקס הזוכה יהיה או אניו מוריקונה על סרט של טרנטינו או ג'ון וויליאמס על סרט של סטאר וורז). ובנוסף, העריכה היא קטגוריה שתמיד הולכת יד ביד עם קטגוריית הסרט, משמע – סרטים עם מועמדות על העריכה הם בדרך כלל סרטים שהאקדמיה חפצה ביקרם. מאז 82', רק סרט אחד הצליח לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר בלי להיות מועמד על העריכה הטובה ביותר ("בירדמן" – שעצם העובדה שלא הועמד על העריכה רק מעידה על כמה שהיא הייתה מוצלחת. בעיני, לפחות), ומאז 2000 היו רק שני סרטים שזכו על העריכה בלי להיות מועמדים על הסרט.
כולם מדברים על מקס הזועם
כאל הסרט הטוב ביותר .. אני אישית מצאתי אותו די מייגע.. סרט של אבות ובנים (יעני אבות לוקחים את הבנים שלהם לboys night out )
קצת מזכיר לי את הקליפ של ניקי מנז'
Hey mama
https://www.youtube.com/watch?v=uO59tfQ2TbA
אם האסוסיאציה הראשונה שלך ב"מקס הזועם" היא לקליפ של ניקי מינאז'
אז הבעיה היא בך.
אממ לא
אם תראה את הקליפ של מנג' תבין
אם כבר אז הקליפ של ניקי מינאג' מזכיר את מקס הזועם. לא באמת..זה חיקוי מאוד שטחי ועלוב
ו"סרט של אבות ובנים"? אני כל כך לא מסכימה. מבחינתי זה סרט אקשן משובח, פמיניסטי, חכם ומהנה.
פמיניסטי?
well … if you say so
but I beg to differ
;-)
מקס הזועם סרט בינוני עם הרבה מרדפי מכוניות ואבק
סרט מתאים ל boys night out
שרליז טורן היא בסדר לא מעבר
אוסקר? ישנם סרטים (שלדעתי ) יותר מגיע להם
הקטע האומנותי אולי לדעתי צריך לקבל הכרה
המשחק ועלילה לא כלכך
לפחות 50 גוונים לא מועמד (אלה אם כן מעומדות לRassberry award- Razie) נחשב למשהו
שוב
זאת דעתי
סה טו
את רוב ההגיגים שלי על עולם הקולנוע אני בדרך כלל צריך לשמור לעצמי במשך שבועיים,
פשוט כי האתר לא עולה לי כשאני לא מחובר לרשת ווי-פיי, ומן הסתם, אין לי אחת כזאת בבסיס. מה שלא נדחה זו האובססיה שלי לפרס הטיפשי הזה – כבר כמה שבועות שהמחלקה שלי יודעת שאני בהתרגשות מוחלטת לקראת הכרזת המועמדויות, וגם המפקדים הבינו שיום חמישי הזה, עם הכרזת המועמדויות, הולך להיות מאורע, ככה שיצא לי להעביר למחלקה חמש דקות על המועמדים המובילים השנה (המפקד גם הסכים להקריא לנו את המועמדים לסרט הטוב ביותר, ואחרי כמה הפצרות הסכים לגלות לי שג'ורג' מילר נכנס על הבימוי בסוף). במילותיו: "הלוואי והיית מצליח להסתער עם ההתלהבות הזאת, זוהר".
בקיצור – אלוהים ישמור! מגוף שחוטף אש על זה שהוא לא הסכים להכניס למסיבה שלו את סרט התחפושות של כריסטופר נולאן, האקדמיה הפכה לגוף שהופך סרט שבו אחת הדמויות עומדת על פגוש של מכונית ומנגנת בגיטרה רושפת אש למועמד מוביל לזכייה בכמה וכמה קטגוריות מרכזיות (כמו, למשל, אמ, הסרט). ומעבר לזה, "חדר", כמו שידעתי, מועמד מוביל גם הוא, עם מועמדות לבמאי (שוב, כמו שידעתי כבר כמה זמן). אני אישית מעודד את "מקס הזועם" ו"חדר". למען האמת, כשאתה נמצא במסגרת עם כל כך הרבה רוח קרב וסימני קריאה, סרט כמו "דרך הזעם" פחות בא לי בטוב. עד כמה שאני לגמרי מאמין שהוא מהמוצלחים של השנים האחרונות, דווקא "חדר", כשאני חוזר וחושב עליו, הרבה יותר מדבר אלי. חבל לי שרידלי סקוט נעדר מקטגוריית הבימוי, בעיקר כי זה שם את "The Martian" בעמדת נחיתות לקראת הזכיות, ונורא שימחה אותי המחשבה שקומדיית הישרדות בחלל עם שירים כמו "Starman" ו"Waterloo" בפסקול נמצאת בראש טבלת ההימורים. ולבסוף, הסרט שעתיד, בינתיים, לזכות – ספוטלייט. דחיל רבאק, אפשר שהסרטים האלה יפסיקו לזכות באוסקר כבר? לסרט הזה אין כלום. כן, אני בטוח שככתבת תחקיר בעיתון, הוא היה נהדר, אבל אין שם דמויות מעניינות באמת, אין שם תסריט עם אמירה מעניינת באמת והקולנוע של מקארתי כל כך דל וחסר מקוריות שזה באמת יהיה מצער לראות אותו זוכה על פני חגיגות קולנועיות אמיתיות כמו "מקס הזועם" או "גשר המרגלים". וזה עוד בלי לראות את "Revenant".
הלך לי טוב עם ההימורים שלי על קטגוריות המשחק הנשיות, עם 5/5 בכל אחת מהן. מה שיפה בכולן זה שכל שחקנית שזוכה תשמח אותי – עולם שבו אותה שחקנית שגילמה את אנבי אדמס זוכה שש שנים אחר כך באוסקר (ועוד על תפקיד כל כך חזק) הוא עולם שבו אני גאה לחיות, ועל סירשה רונאן יש לי קראש מאז שהייתי בכיתה ז' וראיתי אותה הורסת בליל קיץ אחד את החיים של קירה נייטלי ב"כפרה". ולחלוטין יכול להיווצר בקטגוריה הזאת מצב של "שתיים רבות השלישית לוקחת", ובו קייט בלאנשט זוכה, פעם שלישית בקריירה שלה, על תפקיד של דיווה לסבית בשנות החמישים – ואם תרחיש כזה מתממש אני בכלל הופך לשלולית מבעבעת.
עכשיו, ככל שזה נוגע לשחקנית המשנה הטובה ביותר אני אוהב להיזכר במה שאחד מכתבי התרבות האהובים עלי, לואיס וירטל, אמר פעם על הקטגוריה הזאת: רוב הזוכות בה נראות כאילו הן מסוגלות להרוג אותך עם הפסלון שלהן. תמיד תצוגות המשחק הכי משוגעות מוצאות את עצמן בקטגוריה הזאת, בין אם מדובר באן הת'וואי שבוכה בהיסטריה שלוש דקות רצופות עם המצלמה דבוקה אליה לפרצוף, אוקטביה ספנסר שמאכילה את ברייס דאלאס האוורד בפאי השוקולד המיוחד שלה או מוניק של "פרשס", לחלוטין אחד התפקידים הכי מפחידים שזכו באוסקר. בגלל זה, מדובר באחת הקטגוריות האהובות עלי בטקס. השנה, מבחינתי, אין מצב שיש זוכה שתאכזב אותי. כמו שאמרתי כאן כבר כמה פעמים – רייצ'ל מקאדמס אמנם אכזבה ב"ספוטלייט", אבל אני לא יכול לראות מצב שבו היא זוכה ואני לא מוחא כפיים בהתלהבות משל חזרנו ל-2004 ולינדזי לוהאן שרה את "Jingle Bell Rock" בעודה לבושה בבגדי סנטה קלאוס זנותיים. והיא עוד אחת המתמודדות הפחות סבירות לזכייה – יש סיכוי לא קטן שקייט ווינסלט זוכה באוסקר שני על התפקיד הנהדר שלה ב"סטיב ג'ובס", ואני, לפחות, בסדר גמור עם התרחיש הזה. "ג'ובס" אכל תחת במועמדויות, כיאה לסרט הכושל ביותר עד כה של בויל או של סורקין, ויהיה נורא חבל לראות אותו יוצא עם ידיים עד כדי כך ריקות מהטקס. אם לא היא, יש גם סיכוי לא עד כדי כך רע גם לג'ניפר ג'ייסון לי, שאמנם איבדה מומנטום בזמן האחרון (אחרי שהיא התחילה את העונה עם מעמד המועמדת המובילה לזכייה), אבל מסתמן שהיא עדיין במצב סביר לקראת הטקס עצמו. לא ראיתי עדיין את "שמונת השנואים" (מצב שאמור להשתנות עוד כשלוש שעות, נכון לעת כתיבת שורות אלה), אבל אני אשמח לראות את לי זוכה ולו רק כפיצוי על ההתעלמות של האקדמיה משאר הדיוות של טרנטינו לאורך השנים (פאם גריר, אומה תורמן, לוסי ליו, דריל האנה, ונסה פרליטו, דיאן קרוגר או מלאני לורן – כולן היו מופלאות ולכל אחת מהן הגיעה המועמדות, אם לא הפרס עצמו). ועכשיו, כשהשלוש הנ"ל מחוץ לתמונה, אפשר להתרכז בשתי המועמדות המובילות לזכייה: אליסיה ויקאנדר ורוני מארה, על שני תפקידים שלפי הדיווחים, ראשיים לכל ועניין, והמפיקים העדיפו לדחוף אותן לקטגוריית המשנה כדי לחזק את הסיכויים שלהן שם. מה שחכם, בסופו של יום: הסיכוי שהזוכה לא תהיה אחת מהן די נמוך. ויקאנדר חווה כנראה את אחת השנים הכי חזקות ששחקנית אי פעם חוותה, לפחות מאז 2012 בשביל ג'ניפר לורנס. זכייה באוסקר יכולה להיות או הדבר הכי יעיל שיכול לקרות לה, או הדבר הכי מזיק שיכול לקרות לה. ברמה התקדימית, בשביל שלום הקריירה של עצמה, היא צריכה להחזיק אצבעות דווקא לרוני מארה. באופן כללי, נראה לי שככל שזה נוגע להימורים שלי אני אלך בינתיים על מארה: למרות ההתעלמות הבוטה ממנו בקטגוריית הסרט, עדיין נראה שהאקדמיה בעד "קרול", וכמו שפתחתי את הפסקה הזאת, שחקניות משנה עם אוסקר הן בדרך כלל אלה שנראות כמו מי שיוכלו להרוג אותך איתו – ומאז "נערה עם קעקוע דרקון" אני לא מצליח שלא לדמיין את רוני מארה תוקפת אותי באישון ליל עם פסלון מוזהב.
לפני שאחתום עם הקטגוריות הגבריות, אפתח ברגע של דומייה בשביל ג'ייקוב טרמבלי, שבעולם טוב יותר היה אמור להיות מועמד מוביל בתור השחקן הראשי הטוב ביותר על "חדר". התפקיד שלו בסרט הנהדר הזה הוא אחד מהתפקידים הכי טובים של ילד בסרט, וממש נמצא ברמה של קטינקה אונטארו ב"The Fall", קוואבנז'אנה וואליס ב"חיות הדרום הפראי" או היילי ג'ואל אוסמונט ב"AI". בהיעדר טראמבלי, אני מעודד את מארק ריילאנס על ההופעה העצומה שלו ב"גשר המרגלים", שהיה אמור להיות הרבה יותר חזק בפרס ממה שהוא היה בסוף. בניגוד לשאר המהמרים, אני ממש לא מצליח לראות את סילבסטר סטאלון זוכה על "קריד", עד כמה שזה יהיה מאוד מטא לראות אותו זוכה בתור רוקי בלבואה. חוץ מזה, נחמד לראות איזו שנה מוצלחת עוברת על טום הארדי, עם שני סרטים בכיכובו שמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (עם סיכוי מוצלח מאוד בשביל שניהם). כאילו, אין סיכוי שהבחור זוכה, אבל אני מפרגן, בעיקר בהתחשב בעובדה שלפי מה שנאמר לי, הוא היה נהדר בסרט הזה.
עכשיו, הדבר היחידי שממצב בינתיים את דיקפריו בעמדת המתמודד המוביל על "The Revenant" הוא העובדה שמשום מה האינטרנט החליט שהוא חייב כבר לזכות. אני אישית הייתי מעדיף לראות אותו לוקח על "הזאב מוול סטריט", שם הוא באמת ניצל את הכישורים שלו על הצד הטוב ביותר, אבל אני מפרגן. חמישיית המועמדים לשחקן הטוב ביותר השנה נראית מצוין: מאט דיימון לא היה כזה iii ב"The Martian", אבל טוב לראות שבסופו של יום האקדמיה כן מפרגנת לסרט הזה (גם אם על חשבון הקאמבק של ג'וני דפ). אם מייקל פאסבנדר זוכה על התפקיד העצום שלו ב"סטיב ג'ובס" אהיה המאושר באדם, כי הוא באמת נתן שם את אחת ההופעות הכי טובות של השנה, ואת אחת ההופעות הכי טובות בסרט של סורקין או בויל אי פעם. אין לי מושג איך אדי רדמיין ב"הנערה הדנית": זה נראה כאילו הוא נמצא באיזה רצף של משחקי טריאתלון אוסקריים שהוא משחק עם עצמו, ובהקשר הזה, מעניין לחשוב אם הוא יודע משהו על התפקיד שלו ב"חיות הפלא ואיפה למצוא אותן" שאנחנו לא – כי כשהוא זכה על חשבון קיטון שנה שעברה זה היה מעצבן, והשנה לראות אותו משחק בפיתיון אוסקר כזה בולט כמו "טרנסג'נדרים – Origin" זה כבר כמעט פארודי, אבל המחשבה על סרט של ג'יי קיי רולינג באוסקר של הגדולים מתחילה להישמע מאוד מעניינת. ובאשר לבריאן קרנסטון – התחלתי לראות אתמול את "טראמבו" ודי השתעממתי. אולי בהזדמנות אחרת אני אצליח לשאוב מהסרט הזה יותר הנאה, אבל הניצוץ שיש אצל קרנסטון כשהוא עושה את וולטר וויט ואת אבא של מלקולם לא היה שם. ובכל זאת, טוב לראות שהוא מצליח למנף היטב את הקריירה שלו גם בימים פוסט-הייזנברג. האוסקר שלו עוד יגיע, ואז הוא יהיה באמת מהשחקנים היותר מעוטרים (יש לזכור שבנוסף לארבעת פרסי האמי שלו, יש לו גם טוני אחד על המדף).
בקיצור – שנה מוצלחת, עם רשימה מאוד לא מובנת מאליה (אחזור שנית – "מקס הזועם" עם עשר מועמדויות. אלו לא דברים שבאמת קורים). גם בלי לראות אותו, חבל לי ש"קומפטון" לא קיבל יותר התייחסות מהאקדמיה, כי בפרסים המקדימים הגילדות פרגנו לו נורא, וכמו שקרקר כפול כתב, #OscarSoWhite ממשיך להיות תקף בקטע ממש מכעיס. עכשיו רק נשב ונקווה שהטקס עצמו באמת ייפול על הרגילה.
סיכום מצויין, אבל יש לי הערה אחת.
פיתיון אוסקר או לא פיתיון אוסקר, רדמיין פשוט מדהים בנערה הדנית. מאוד ממליץ לך לראות את הסרט, אולי זה ישנה קצת את עמדתך.
לבד על מאדים? מקס הזועם?
מה קרה לאקדמיה השנה?
משהו טוב מסתבר
(ל"ת)
כל מה שהם עושים זה פשוט לשים סרטים מוכרים,
כדי שקהל רחב יותר יצפה, אפשר להצדיק את זה או לא להצדיק את זה, אבל זה קצת לוקח מהכבוד של להיות מועמד לאוסקר כשסרטים ממוצעים כמו "לבד על מאדים" וקצת יותר מממוצעים כמו "מקס הזועם" מועמדים להיות ה-סרט הטוב של השנה.
"כל מה שהם עושים זה פשוט לשים סרטים מוכרים כדי שקהל רחב יותר יצפה".
אני חושב שמעולם לא נזרקו כ"כ תאוריות קונספירציה הזויות בכתבה אחת. מייקל מור היה גאה.
אבל אין שום הסבר אחר!
איך אחרת אתה יכול להסביר שמועמדים לאוסקר סרטים ש-Shaboofi לא אהב?!
זה בטח מזימה של האילומיניטי
(ל"ת)
אני חושב שהתכוונת לתגובה
בכל מקרה, אני לא חושב באמת שהם מתכננים את זה בכוונה כדי להגדיל רווחים, אבל אני כן חושב שסרטים שלא ראויים להתמודד על המקום הזה נבחרו, וקשה לי לבין למה. (כמובן שתמיד יכול להיות שהדעה שלי פשוט שונה משל השאר)
אבל לבד על מאדים? זה סרט נחמד והכל, אבל הוא לא מתקרב למה שאני הייתי מחשיב "סרט השנה".
סבבה שאתה לא חושב ככה. נראה שרוב האנשים באקדמיה חושבים שכן. go figure.
(ל"ת)
הסרטים האלו נמצאים במקום ה-8 וה-20 ברשימת שוברי הקופות של 2015 בארה"ב
ושניהם הרוויחו פחות מ"כח משיכה" ו"צלף אמריקאי" שהיו מועמדים בשנתיים האחרונות. אם היו רוצים להתחנף לטעם הקהל, יש מועמדים טובים בהרבה. אני מסכים ש"לבד על מאדים" הוא מועמד חלש ביחס לסרטים אחרים שיכלו להיכנס, אבל בסופו של דבר, אם מתעלמים מהצד המד"בי שלו (וקל להתעלם ממנו, כיוון שה"מדע" כאן גובר בהרבה על ה"בדיוני"), מדובר בדרמת הישרדות מהסוג שראינו לעיתים קרובות ברשימות המועמדים של האקדמיה (למעשה, הוא אחד משתי דרמות הישרדות ברשימת המועמדים השנה).
ואגב – לפני המצאת הבלוקבאסטר הקייצי ההוליוודי, הסינכרון בין האקדמיה לקהל היה הרבה יותר בולט – ראה "חלף עם הרוח", "בן חור" או הרבה סרטים אחרים שזכו באוסקר והיו הסרטים המצליחים ביותר של אותה השנה. כשבשנים האחרונות, זה כמעט לא קורה (מלבד אנומליות כמו "טיטאניק" ו-"שיבת המלך").
מקס הזועם סרט ממוצע?!
מה?!?
לדעתו.
(ל"ת)
אני לא בהכרח מדבר על איכותו
חשבתי שהוא קרא לסרט בלוקבסטר ממוצע, מה שנראה לי משונה כי הוא רחוק מזה. הסרט הזה היווה סיכון מהרבה בחינות שאפילו הבמאי שלו והשחקנים אמרו שהם לא היו בטוחים מה יצא מזה.
כן. קורה.
(ל"ת)
כן.
האקשן במקס הזועם היה טוב, כאילו, ממש טוב, ממש מעולה ומגניב עם אנשים שמתנדנדים מעמודים וגיטרה שיורה אש. אין לי שום דבר רע להגיד על האקשן.
אבל זה רק אספקט אחד של הסרט, יש משחק, תסריט, צילום, עריכה, דמויות, מוזיקה. ובחלקים האלה הסרט נע מדי טוב ללא ממש טוב (שרליז ת'רון הייתה טובה, התסריט קצת פחות)
אז כשחלק אחד בסרט קרוב לשלמות אבל החלקים האחרים של הסרט לא ממש טובים, אני רואה את הסרט כממוצע.
אני ממש לא מסכים.
אני כן חושב שהתסריט לא רע בכלל, גם בגלל שהוא מינימליסטי, אבל יכול להבין למה אנשים לא יתלהבו ממנו.
אבל שאר הדברים שציינת?
צילום, עריכה, מוזיקה, אלה דברים שאם הם לא היו טובים, האקשן לא היה טוב. אם אהבת את האקשן, איך אתה לא יכול לאהוב את הבסיס שעליהם האקשן נשען?
אני רק רוצה להגיד,
שלאחר כמה שעות, אני רוצה לקחת בחזרה את כל כל מה שאמרתי בשני התגובות למעלה.
בנוסף אני רוצה להודות למשתמשים רד פיש, קול רם, ושנאוצר שעזרו לי להבין שהתגובה שלי בעצם הייתה "אני לא ממש מת על שני הסרטים האלה." ותגובה כזאת מתאימה יותר לתגובות ביוטיוב ולא לעין הדג.
אני מבטיח שמעכשיו אני אחשוב פעמיים לפני שאני כותב תגובה, לטובתי ולטובת המשתמשים בעין הדג.
(התגובה הזאת 100% לא צינית.)
בא לי למחוא לך כפיים
ולו מהסיבה שאתה מייצג את הנכונות המתאימה, ולרוב גם המוחלטת, שיש למרבית האנשים באתר הזה לפתח שיח ודיון מעמיקים ומאתגרים. ההבנה שאף אחד לא בא לכאן להתווכח למען הוויכוח, או לנסות ולכפות טעם אישי על מישהו שבפירוש בעל טעם אחר. אף אחד לא מנסה לשכנע אותך שהסרט שלא אהבת הוא כן "סרט טוב", כי לטעמך האישי הוא לא. הוא לא מתיישב עם מה שאתה מחפש או אוהב בקולנוע, ולא רק שזה בסדר, זה ראוי ומבורך ומה שגורם לכל מדיום אמנותי להיות מעניין. אם יגיע סרט שמאה אחוז מגולשי האתר יאהבו לחלוטין, השיח יהיה דל ומשעמם. ברגע שדעות שונות מתכנסות בכדי להתדיין באופן אינטלקטואלי, חכם ומעמיק, יש במה ראויה לשיח אמיתי.
אתה לרגע לא צריך לשנות את דעתך, ולדעתי גם לא צריך ללכת לקיצון ולחשוב שתגובות מהסוג הזה מקומן לא איתנו. ברור שיש ליגיטימיות מלאה להביע דעה שונה, אבל צריך גם לדעת איך לעשות זאת. ונפלא שדרך כמה תגובות פשוטות הצלחת לראות את האפשרות לשיח אחר.
אני מרגיש שהנכונות הזאת כמעט תמיד קיימת באתר הזה (מלבד הפעמים שמישהו בא לעשות דווקא ולברוח) אבל גם לא תמיד אנשים יודעים להתנצל ולהודות בטעויות שלהם. עצם העובדה שכתבת תדובה מהסוג הזה ושאתה יוצא מכאן עם גישה חדשה לכתיבת הודעה מראה שאתה בנאדם גדול. באמת.
קיפוח לקרול. אבל קיפוח מטורף.
"קרול" קיבל מועמדויות בשש קטגוריות
כולל השחקנית, שחקנית המשנה והתסריט. קשה לומר שהתעלמו ממנו.
בין כוכבים
עובדה מעניינת שעלתה בראשי היא שמבין 3 סרטי מסעות החלל של ה3 שנים האחרונות רק בין כוכבים לא הועמד לסרט הטוב ביותר למרות שלדעתי לפחות עלה בכמה דרגות מעל מארק ווטני וכח משיכה
היו רק 3 סרטי מסעות בחלל בשלוש השנים האחרונות?
אז מה היו "מלחמת הכוכבים", "שומרי הגלקסיה", "עלייתה של ג'ופיטר" "סטרטרטררטררק", "אליסיום", "המשחק של אנדר" ו"דו"ח אירופה", סרטים על מקרמה?
ובכן קשה לי לנסח את זה במילים אבל אני מרגיש שמשהו מבדיל בין 3 הסרטים שציינתי לדוגמאות שלך. מלחמת הכוכבים ומסע בין כוכבים סדרות וותיקות.,שומרי הגלקסיה שייך ליקום של מארוול ובכללי בדוגמאות האלו זה יותר הבדיוני מהמדע בתגובה שלי התייחסתי להשוואה בין 3 סרטים שיצאו בשנים האחרונות שהם לפי דעתי טיפה יותר מדע מאשר בדיוני(לא שכל מה שקורה בהם הגיוני כמובן)
"דו"ח אירופה"?
קיים כזה סרט? שווה צפייה לדעתך?
Europa Report
סרט פאונד-פוטג' מד"ב הארדקור על משלחת לאירופה – הירח, לא היבשת. לא ראיתי אותו.
לא משהו. הרבה פוטנציאל ומעט תקציב לא עוזרים לסרט
(ל"ת)
סרט "תקלות בחלל" קלאסי.
לא מחדש שומדבר, צוות אחד, חללית אחת, כל-מה-שהיית-מצפה-שיקרה, סטנדרטי. נחמד. מעביר את הזמן.
חבל.
קיוותי לאיזה "ירח". מסתבר שגם יוצרים עצמאיים יכולים לעשות מד"ב מעפן, לא רק הוליווד.
נראה לי שחלק מהענין זה
ש"בין כוכבים" כיוון גבוה יותר מהאחרים (לפחות מהמאדימאי), ונכשל בלהשיג את זה.
המאדימאי לא ניסה להיות אפי יותר, שאפתני יותר, מיוחד יותר ועמוק יותר מכל מה שראינו, כמעט להיפך.
אבל את מה שהוא ניסה לעשות – הוא עשה מצוין. הוא סרט שעובד בהמון רמות – למרות שאף אחת מהן לא יכולה להיות מוגדרת כ"הכי" משהו. בגלל זה הוא אחד הסרטים הכי מהנים-בלי-להעליב-את-האינטליגנציה-של-הצופה שראיתי השנה.
לדעתי זה גם קצת נכון עבור כח משיכה (רק שאצלו גם יש איזה "הכי" אחד או שניים עבור הצילום וההישג הטכני). הוא סיפור מאד ממוקד ומדויק, כמעט מינימליסטי מבחינת עלילה (ודומני שאפילו קצר יחסית), שאת מה שהוא מספר הוא עושה לעילא ולעילא. לא פחות, אבל גם לא יותר.
"בין כוכבים" ניסה לתפוס מרובה, להיות הכל מהכל, וזה לא לגמרי הצליח לו.
אגב, כצופה קולנוע ולא כמדרג מועמדים לאוסקר, אני מאד שמח לסרטים כמו "בין כוכבים" שלא מתביישים לנסות להיות משהו אחר, גם כשהם נכשלים. זה הרבה יותר מעניין מסרטי נוסחא למיניהם.
Fun Fact
כול הסרטים המועמדים לפרס שחקנית ראשית (מלבד אחד) הם בעלי שמות עם מילה אחת בעוד כול הסרטים המועמדים לפרס שחקן ראשי (מלבד אחד) הם בעלי שמות עם יותר ממילה אחת.
הזוכים בטקס פרסי המבקרים שנערך אתמול
סרט: "ספוטלייט".
אנסמבל: "ספוטלייט".
במאי: ג'ורג' מילר, "מקס הזועם".
שחקנית: ברי לארסון, "חדר".
שחקן: ליאונרדו דיקפריו, "האיש שנולד מחדש".
שחקנית משנה: אליסיה ויקנדר, "הנערה הדנית".
שחקן משנה: סילבסטר סטאלון, "קריד".
סרט אנימציה: "הקול בראש".
קומדיה: "מכונת הכסף".
שחקנית בקומדיה: איימי שומר, "אסון מהלך".
שחקן בקומדיה: כריסטיאן בייל, "מכונת הכסף".
סרט אקשן: "מקס הזועם".
שחקנית בסרט אקשן: שרליז ת'רון, "מקס הזועם".
שחקן בסרט אקשן: טום הארדי, "מקס הזועם".
תסריט מקורי: "ספוטלייט".
תסריט מעובד: "מכונת הכסף".
סרט זר: "הבן של שאול."
צילום: "האיש שנולד מחדש".
פסקול: "שמונת השנואים".
עריכה: "מקס הזועם".
עיצוב תלבושות: "מקס הזועם".
תסרוקות ואיפור: "מקס הזועם".
אפקטים ויזואלים: (כולם ביחד!) "מקס הזועם".
שחקן\ית צעיר\ה: ג'ייקוב טרמבליי, "חדר".
סרט אימה \ מד"ב: "אקס מכינה".
סיכום פרסים: "מקס הזועם" – 8, "ספוטלייט" – 3, "מכונת הכסף" – 3, "האיש שנולד מחדש" – 2" ו"חדר" – 2.
לרשימה המלאה.
ועכשיו נשאלת השאלה
מתי (והאם בכלל) יעלה פה ״הכה את האוסקר״?
יש עוד יותר מחודש לטקס, סבלנות.
(ל"ת)
אני יודע מתי הטקס
הוא במקרה נופל השנה על יום ההולדת שלי.
מסכים לחלוטין. לקארל הגיע יותר.
(ל"ת)
הייתי אף מרחיק ואומר
שלקארל הגיע גם יותר מדיקפריו. (דיימון ופסבנדר גם אחלה ויכולים להישאר).
בקרוב, כנראה: עוד שינויים.
אז הסערה סביב הלבנבנות של השחקנים לא שוככת. ויל סמית' ואשתו הספיקו להגיד שהם מחרימים את הטקס (מה שקצת מריח מקטנוניות יותר מאשר צדק מכיוון שוויל סמית' היה בין המועמדים שנדחו) ובתגובה מישהו הספיק להגיד ששניהם הומוסקסואלים. ספייק לי הספיק להוציא מכתב לגבי המצב שאותו כולם פירשו כקריאה להחרים את הטקס, עד שהוא קם ואמר "לא, זה לא מה שאמרתי" ובכלליות האקדמיה לא מבינה איך היא נכנסה לברוך הזה פעם שנייה ברצף.
הסיבה כמובן קשורה פחות לאקדמיה עצמה ויותר למצביעים שלה – פרט לעובדה שמנהלת האקדמיה היא אישה שחורה, האקדמיה באמת תולשת שיערות לחשוב איך לשלב יותר ויותר מצביעים משלל צבעי הקשת (חוץ מסגולים. לעזאזל עם אנשים סגולים! אלא אם כן הם נחנקים, ואז צריך לעזור להם.)
ולכן, כמו ב2008 אחרי סערת האביר האפל, האקדמיה מתכנסת וחושבת מה לעשות. ההצעה ההגיונית היא שפשוט יחזירו את כמות הסרטים ל10, אבל עפות גם כמה הצעות הזויות כמו להגדיל את כמות המועמדים לקטגוריות המשחק מה שפשוט יהיה מביך ממש.
נחמד לדעת שלפחות צרות שכאלה לא העתקנו מהאמריקאים.
well
אני מסתכלת ימינה ושמאלה באוניברסיטה, והאתיופים היחידים שאני פוגשת הם עובדי השמירה, הנקיון והמכר בקפיטריה.
ספירה קלה מלמדת שיש כ20% פרופסוריות אע"פ שיש רוב של סטודנטיות לתארים ראשונים עד דוקטורט ברוב הפקולטות. אחוזים נמוכים יותר של מזרחים מאשכנזים שהולכים ומצטמצמים ככל שעולים בדרגות, וכנ"ל לגבי ערבים.
במוסד הקודם חבר שלי, תימני במוצאו, הפנה את תשומת ליבי לכך שבמחזור שלו בין 400 סטודנטים יש עוד בחור אחד כהה עור.
ואם נקפוץ לקולנוע- כמה ערבים זכו בפרס אופיר אי פעם? לכמה מהם לא קוראים יוסף סוויד? (הוא בכלל זכה אי פעם?)
כשמשה איבגי מחה על הבחירה לא לתת את סרט השנה לאפס ביחסי אנוש, הרבה אנשים זעו באי נוחות בגלל ההשתתפות של הבת שלו ובאותה נשימה הסכימו עם הטיעונים שלו.
אני לא יודעת אם שחקן שחור בינוני יכול להרשות לעצמו לפתוח את הפה על טקס האוסקר בלי לגרור בדיחות על "אפליה" מתקנת. להבדיל וויל סמית וספייק לי מספיק מוערכים בתעשיה כדי שלא יאשימו אותם שיש פה מרמור על בינוניות, אז כמובן שמאשימים אותם שהם בכיינים כי הם רצו פרס עכשיו והם לא יודעים לפרגן למי שהרשים יותר..
ההוצאה הזו מהארון מכוערת ואלימה ממש, יש הרבה אמת בטענה שיש הטיה כנגד לבנים בתעשיית הקולנוע כולה כולל בחלוקת פרסים. זה לא שהטענה שהם צריכים לצאת מהארון איכשהו תתרום לאיזושהי מטרה, אז זה אפילו נמוך יותר מהעולמות של "עניי עירך קודמים" "למה להתנדב עם חיות כשאפשר להאכיל יתומים" וכל השטויות שבטטות כורסא אוהבים להגיד לאנשים שעושים משהו עם החיים של עצמם.
אמנם בהחלט יש מחסור של אתיופים ורוסים
אבל דווקא ערבים ומזרחיים יש בצורה בולטת מאוד בפרסי האופיר – רק השנה היו מועמדים נורמן עיסא, איבגי ורועי אסף איזה שמונים פעמים. שנה שעברה בקטגורית שחקן ראשי נראה לי שאין אשכנזי אחד – אבל נגיד ונוה צור כן "לבן" עדיין יש ערבי ושלושה מזרחים בקטגוריה הזאת.
אז, כן, באקדמיה הישראלית אין בעיה של אפליית ערבים, מזרחים או נשים באותה מידה שיש לאקדמיה האמריקאית. המקום היחידי שעוד יש אפליה היא באמת אתיופים ורוסים אבל עדיין אין ממש מה להשוות.
זה מה שהתכוונתי כשאמרתי לגבי צרות שלא העתקנו מהאמריקאים. לגבי האקדמיה,וכל שאר ההודעה אני מודה שלא ממש הבנתי מה את רוצה לומר.
למה זה לא אותו דבר?
אני משערת שאתיופים ורוסים ביחד מגיעים לכ10% מהאוכלוסיה בארץ.
ערבים מונים 20%, הזכרת מועמד אחד.
אפליה על רקע גזעי או אחר לא קורית בחלל ריק, היא מתקיימת בהרבה רבדים במקביל בארץ וגם בחו"ל, לרבות ארה"ב. בארה"ב יש פחות משכילים שאינם לבנים, יש פחות מנהלים ובכירים שאינם לבנים וכו'.
אם כבר, המצב שלהם טוב יותר כשבוחנים את דרך הטיפול בנושאים של אפליה.
הזכרתי 2 מועמדים ערבים, והם שניהם בשנתיים האחרונות.
ואפילו אם אתיופים ורוסים יחדיו מגיעים ל10% מהאוכלוסיה – המגוון האוכלוסיה של ארה"ב הוא בערך 16% היספאנים, 10% שחורים ו5% אסייאתים. מתוכם מועמדים בשנתיים האחרונות… 0.
אצלנו מזרחים מדי מרכיבים את רוב המועמדיות, ערבים מהווים אחוז מסוים ולצערנו אתיופים ורוסים עוד לא שלחו נציגים. אבל זה הרחק שנות אור מהלובן הלבנבן של האקדמיה.
אז כן, בנושא הספציפי מאוד הזה של "כמה מועמדים יש מקבוצות אתניות שונות בשנתיים האחרונות של טקסי הקולנוע שלנו" – אנחנו מכסחים לאמריקאים את הצורה, לא משנה איך תסתכלי על זה.
זה לא אומר שאנחנו לא מדינה גזענית או מפלה בתחומים אחרים, כמובן.
רק לגבי האקדמיה, חלוקת הסטודנטים *כיום* לא אומרת כלום על החלוקה של *הפרופסורים*.
בשביל זה צריך לבדוק מה היתה חלוקת הסטודנטים לפני 25-30 שנה, כשהפרופסורים דהיום התחילו את לימודיהם כיוון שאין עיתותי בידי רק אפנה להודעה של מישהו שעשה לפני כמה שנים את החישוב לגבי נתוני 2002, ומצא שבהחלט יש קשר, וגם מגמה של שיפור:
http://www.kipa.co.il/community/show/942281
אגב, כמובן, העובדה שיש רוב סטודנטיות יכולה גם היא להתפרש כמעידה על אפליה בקבלה – הסיבה שאף אחד לא מפרש אותה ככה היא הנחת יסוד מוטמעת מאוד, אבל גם זה אומר עד כמה לפעמים משמעות הנתונים תלויה לגמרי בפרשנות.
רק מביא ח"ח קטן על הציטוט של מיץ' הדברג :)
ז"ל
השינויים: יותר חברים באקדמיה, ואפשרות לעוף קיבינמט
אז ישבו וחשבו ובמקום לשחק עם מספר המועמדים לסרט הטוב ביותר(חבל) או השחקנים (מזל) הוחלט הדבר הכי סביר, במובנים מסוימים: לרענן את חברי האקדמיה.
התוכנית היא לגייס יותר ויותר חברי אקדמיה ובעיקר וזה השינוי הרציני- להעיף חברי אקדמיה ישנים שלא עשו שום דבר שקשור לקולנוע זה 10 שנים.
לדעתי הבעיה מתחילה הרבה לפני האקדמיה
עד כמה שידוע לי, "הישר מקומפטון" ו"קריד" הם הסרטים היחידים שיצאו השנה שיכלו ליצר מועמדים שחורים לאוסקר (לפחות בתפקיד הראשי), ואי ההכללה של שני הסרטים האלו ברשימת המועמדים לא מרגישה כמו קיפוח של ממש (אם כי "הישר מקומפטון" היה מועמד טוב לאוסקר משנה, על פי מה ששמעתי). אם כך, אפשר לכעוס על המלהקים/במאים על הבחירה בשחקנים לבנים לתפקידים הראשיים ותפקידי המשנה. אבל כדאי לזכור שבלפחות חצי מהמקרים הדמויות מבוססות על אנשים אמיתיים – כלומר התפקיד של סטיב ג'ובס, טרמבו או ג'וי לא יכל מראש ללכת לשחקן שחור. ואם בשם החירות האומנותית עוד אפשר היה "להשחיר" את הדמויות של האנשים האמיתיים אך האלמוניים ב"מכונת הכסף", במקרה של סרטים היסטוריים כמו "האיש שנולד מחדש" קשה להכניס דמויות שחורות בלי להתייחס לגזע שלהם.
וכאן מגיעה הבעיה האמיתית, כבר בשלב בחירת התסריטים/סיפורים – מלבד מקרים נדירים, האנשים השחורים היחידים שזוכים לסרטי אוסקר, הם אנשים שהגזע שלהם הוא חלק מהסיפור (הישר מקומפטון, סלמה, 12 שנות עבדות, עלי, הוריקן וכו'). כלומר, הסרטים הם "לבנים באופן מובהק" או "שחורים באופן מובהק" עם יחסית מעט מאוד סרטים (בעיקר בקטגוריות המשחק, שנוטות באופן מאוד ברור לסיפורים אמיתיים על דמויות היסטוריות מוכרות) שהליהוק של הדמויות פתוח לבחירה.
זה, כמובן, לא תמיד נכון.
ורק לגבי מועמדים – אז השאלה האמיתית היא מה זה סרט שיכל ליצר מועמדים. כי הופעות ראויות היו בשי-ראק, חיות ללא מדינה, שמונת השנואים ומנדרינות (בין השאר) אבל הם פשוט לא הצליחו להיכנס לתוך שיח הסרטים המדוברים. לא רק באוסקרים, אגב – פרט לאידריס אלבה, כמעט כל המבקרים ונותני הפרסים לא היו מאוד מגוונים השנה וזה באמת לא רק אשמתם. הרי גם באתר הזה כבר 3 שנים לא מצאנו הופעה אחת של מיעוט בעשרת ההופעות הטובות, ובכלליות עד עכשיו היו 7 שזכו לכבוד סך הכל מתוך 130 ושתיים מתוכם היה ויל סמית'. אם כבר, שרשרת האשמה עובדת משהו כמו:
1. האולפנים לא מייצרים כמות גדולה של סרטי איכות ו/או תפקידי איכות לשחורים
2. המבקרים מעדיפים להתייחס לסרטים ושחקנים לבנים
3. האקדמיות והגילדות למיניהן רואים שמגוון הסרטים מצומצם, ובוחרים מה שיש, שרובו לבן.
ולכן הגענו למצב שאליו הגענו.
הרי הבעיה העיקרית של האקדמיה היא שהיא אוכלת את מה שמאכילים אותה. זה לא מוריד ממנה את האשמה, מכיוון שהיא בכל זאת יכלה לבחור את ההופעות הנהדרת של סמואל ג'קסון או אידריס אלבה לעומת ההופעה האנמיות של ראפלו או בייל. ואגב, באמת, עד לאחרונה היא בחרה – שנות ה2000 היו מלאות במועמדים משלל הצבעים והצורות והן היו מבורכות על כך. אבל מאז נראה שיש נסיגה, וחבל.
לא טענתי שאין הופעות טובות של שחקנים שחורים. טענתי שאין הרבה הופעות שיכלו ליצר מועמדויות לאוסקר
כשאני מניח מראש שטעם האוסקר הוא שמרני, ולסרטי אינדי כמו מנדרינות אין סיכוי מראש (חיות ללא מדינה יכל אולי להיספר, אם היה לו את גיבוי של אולפנים). בכל מקרה, הטענה שלי הייתה שבשלב שהאקדמיה בוחרת מועמדים כבר קשה לעשות בחירה מאוזנת שלא תראה כמו אפליה מתקנת לשם האפליה המתקנת. וכיוון שבחלק גדול (אם לא מרבית) סרטי האוסקר הגזע של הגיבורים הראשיים נקבע כבר בשלב הקונספט/כתיבת התסריט (בשל ההסתמכות על דמויות היסטוריות/מקורות ספרותיים/דמויות קיימות), השינוי צריך להעשות ברמת הבחירה הראשונית של איזה סרטים ותסריטים להפיק.
השינוי שצריך להיות גם בשלב בחירת התסריט
אבל אני לא מבין למה ההופעות הנהדרות של ג'קסון או אלבה או ההופעה המדוברת מאוד של ג'ורדן בקריד נחשבות "אפליה מתקנת" ומה קשור בדיוק לטעם שמרני. היו לפחות 3-4 הופעות שבכיף יכלו להיות מועמדות, שזה לא מספר גבוה נסכים כולנו – ובכל זאת בחרו לפסוח מעליהם. ואני מזכיר, עוד פעם, את כל שנות האלפיים המוקדמות בהם היו בממוצע כל שנה 3-4 מועמדים, ובמהלך כל העשור הזה היו גם לא מעט זכיות של מועמדים שחורים.
מהשלושה ראיתי רק את זאת של אלבה, שהיא אכן מצויינת אבל "חיות ללא מדינה" זכה להתעלמות מסיבות פוליטיות ולא גזעיות
אני לא יכול לשפוט את שתי ההופעות האחרות, אבל בביקורות שקראתי על הסרטים האלו לא ראיתי את ההתלהבות שהופעות כמו זו של בארי לארסון או פאסבנדר זכו להם. הכללה של ג'קסון או ג'ורדן אולי לא הייתה מעוררת תמיהה (אם כי על ג'קסון היה אפס הייפ, כנראה כיוון שהוא נכנס לטייפקאסט ואף אחד כבר לא שם לב להופעות שלו), אבל אי ההכללה שלהם לא מעוררת חשדות. התחושה (הלא מאוד מבוססת שלי, כי הרבה מאוד מההופעות לא ראיתי) היא שאלבה הוא היחיד שבאמת קופח באופן מובהק. ובאופן כללי, שהיצוג של שחורים במועמדויות בשנים האחרונות דומה ליצוג שלהם בתפקידים בולטים ב"סרטי אוסקר" (הגדרה שנשלטת על ידי האולפנים יותר מאשר על ידי האקדמיה), ושהשינוי צריך להגיע קודם כל מהאולפנים עצמם.
ברי - כמו הגבינה, לא בארי כמו סחרוף
(ל"ת)
ועל מקאדאמס היה הייפ רציני?
וחוץ מזה, איך נוצר הייפ? אתה לוקח הייפ כמעין מובן מאליו, אבל אנשים יוצרים הייפ ובוחרים איפה להסתכל ואיפה לא.
עוד פעם, אני לא אומר שהאשמה היא רק על האקדמיה ואני מסכים שיש בהחלט לאולפנים חלק גדול באשמה – אבל גם המבקרים והבלוגרים וגם האקדמיה אחראים לקיפוח בכוחות עצמם. לא רק האולפנים.
ואכן, מאמר מה-"ניו יורק טיימס" (מתורגם היום ב-"הארץ")
מצביע על הבעייתיות של מועמדויות של שחקנים ושחקניות שחורים לאוסקר: זה לא רק שהשנה אין מועמדים שחורים, זו גם העובדה שבשנים שיש מועמדים כאלה, מדובר בתפקידים של עבדים, משרתים, או טיפוסים פליליים.
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/oscar/.premium-1.2858232
לא מצליח לקרוא את המאמר המתורגם, אבל, אממ, לא ממש.
זאת אמנם מגמה שקיימת אבל זאת בהחלט לא המגמה העיקרית.
אם נתחיל לספור משנת 2000 והלאה (מתי שהתחיל הפריצה הגדולה של מועמדיות לשחקנים שחורים) ונספור מועמדיות שלא עונות לאף אחת מהקטגוריות אז יש את מורגן פרימן (אינוויטקוס, מיליון דולר בייב), וויל סמית' בעלי ,דג'ימן הונסו (באמריקה),אדי מרפי, דון צ'ידל וסופי אוקונדו במלון רוואנדה, טרג'י פי. הנסון ב"בנג'ימן באטן" (היא עובדת בבית אבות, אבל לא משרתת), ג'יימי פוקס (ריי, הנוסע) ק. וואליס, גיבורי סיבייד,ג'ניפר הדסון, ויולה דיוויס בספק, וקווין לאטיפה בשיקגו (שעובדת בכלא, אך לא פלילית בעצמה).
סך הכל: 15
מקרים יותר גבוליים שאפשר להתווכח עליהם יש בדנזל וושינגטון על "הטיסה" (שהוא גיבור, ואז טיפוס פלילי)או דג'ימון הונסו ב"לגעת ביהלום" שהוא לא ממש עבד במובן הקלאסי של המילה אבל הוא בהחלט עובד במכרות היהלום, ואני לא זוכר מה בדיוק עושה רובי די באמריקן גנגסטר אבל אני חושב שהקשר שלה לגנגסטרים הוא עקיף ולא ישיר.
מה שמשאיר אותנו עם:
עבדים – לופיטה ניונגו, צ'יווטל איג'יפור
משרתות – ויולה דיויס, אוקטיביה ספסנסר
טיפוסים פליליים חיוביים – הלי ברי, וויל סמית' ב"המרדף לאושר"
טיפוסים פלילים אפורים – טרנס הווארד
טיפוסים פליליים שליליים – מוניק, ברקד עבדי.
אם נוסיף את הבעייתים נקבל: 12.
אז, בהחלט מגמה בולטת לרעה ובהחלט בעיה שצריך לטפל בה – אבל רחוק מלהיות הטון הקובע או הברירת מחדל בשביל להשיג מועמדות שכזאת. יכול להיות שגם לזה הכתבה (שלא הצלחתי לקרוא) ואתה התכוונתם וסתם ברברתי, זה פשוט נשמע מההודעה כאילו אתה אומר שזאת הדרך היחידה לשחורים להשיג מועמדות.
"וויל סמית בעלי"
לא ידעתי שאתה מחבב אותו עד כדי כך, ולקח לי הרבה יותר מדי זמן להבין את צירוף המילים הזה.
אגב, ככל הזכור לי וויל סמית (בעלך) ב"המרדף לאושר" לא היה טיפוס פלילי או שלילי בשום צורה.
נכון
הייתי בטוח שהוא אסיר לשעבר ולכן מתקשה למצוא עבודה. טעיתי. כנראה שאני ישן על הספה הלילה.
האמת שפחות מעניין אותי לראות בכמה מקרים התפקיד של השחור הוא "שלילי" ויותר כמה פעמים הוא "שחור טיפוסי"
כלומר, האם התפקיד הזה יכל ללכת גם לשחקן לבן? לכן התפקידים של דון צ'ידל או דג'ימן הונסו ב"לגעת ביהלום" הם תפקידים שיכלו בכל מקרה ללכת רק לשחקן שחור. לעומת זאת, יש מעט מאוד תפקידים ברשימה (דנזל וושינגטון בהטיסה או ג'יימי פוקס ב"הנוסע" למשל) שבהם הגזע של השחקן יכל להשתנות בלי שינויים (או עם שינויים מינוריים) לדמות.
לא יודע, השאלה היא מה זה שינויים מינורים
ניקח לדוגמה את טרנס הווארד. אין שום דבר הכרח אמיתי שהדמות שלו תהיה שחורה דווקא. סרסורים לבנים קיימים. אבל יהיה לי ולך קשה לדמיין את הסרט עם שחקן לבן מכיוון שזה סרט שנוצר על ידי שחורים לתאר את הקהילה השחורה. אותו כנ"ל עם נערות החלומות – אותו הסיפור היה יכול להתרחש עם אנשים לבנים בלי שינויים בעלילה בכלל, אבל זה סיפורו של מוטאון.
אז אולי השאלה היא לא "שינויים מינורים לדמות" אלא "לעלילה, למסר או לאווירת הסרט הכללי". וכאן בהחלט מתחיל הצמצום – פרימן במיליון דולר בייבי, וושינגטון בשני סרטיו, ג'יימי פוקס בהנוסע, קווין לאטיפה בשיקגו, טרג'י פי הנסון ב"בנג'ימן באטן" ואולי דיג'ימון הונסו ב"באמריקה" (מישהו ראה?).
כמובן שסרטים שחורים במובהק כמו "נערות החלומות" לא תקפים.
השאלה העיקרית היא – כשהגיעו לשלב הליהוק, האם חיפשו בהכרח שחקן שחור? האם היה אפשר להחליף אותו בשחקן לבן בלי לשכתב את התסריט בצורה משמעותית. אני לא יודע באיזה שלב ב"הטיסה" הוחלט שהגיבור יהיה שחור, אבל ברור ש"הלבנה" שלו לא הייתה משנה את הסרט בצורה משמעותית.
ומעבר לכך
באוסקר מאוד אוהבים דרמות, בין השאר דרמות היסטוריות. הרבה יותר סביר שסרט דרמה יזכה מאשר קומדיה, אקשן או כל ז'אנר אחר. לפחות חלק מהתפקידים המדוברים הם מתוך סרטים שהם דרמות היסטוריות, ומה לעשות שבהיסטוריה האמריקאית הרחוקה (וגם הלא כל כך רחוקה) התפקיד של השחורים היה עבדים ואז משרתים?
PGA: והזוכה באוסקר הוא... מכונת הכסף
כלומר, טוב, בסדר עוד יש חודש עד הטקס אבל אחרי הזכייה השלו בפרסי המפיקים, שנחשבים למנבאים הטובים ביותר לפרס ואחרי העובדה שהוא נמצא בכל הגילדות ובכל המקומות הנכונים, הוא מתחיל למקם את עצמו כבירדמן של השנה.
כמובן שתמיד יכולות להיות הפתעות ובטח בשנה מטורפת שכזאת, אבל בגדול – המירוץ נסגר.
ביי ביי איניראטו. ביי ביי ביי מקארתי. שלום לזוכה האוסקר החדש שלנו, הבחור שיצר את הסרטון שבו הילדה תינוקת שלו צועקת על ויל פרל.
אני לא הייתי ממהר להכריז...
מבחינת מספרים, התחילו לחלק פרסי PGA מ1990.
מאז, 19 מתוך 26 הסרטים שהם בחרו, גם זכו באותה שנה באוסקר (אני לא סופר את שנת 2015, עדיין). אם תסתכל להשוואה בפרסי הDGA בתקופת הזמן המקבילה, 20/26 במאים זוכים היו של הסרטים שזכו באוסקר מאוחר יותר. ויותר מרשים, 22/26 זכו בפרס הבימוי באוסקר, שהוא לרוב האינדיקציה החזקה ביותר לגבי זהות הסרט הזוכה.
אז בוא נחכה להכרזה של ה-DGA. אני לא מאמין שאדם מק'קיי יזכה שם, אבל אם כן – העסק סגור.
בין 19 ל20 אין המון הבדל
ולטעמי מה שנותן את היתרון לPGA הוא העובדה שהם משתמשים באותה השיטה לקביעת הזוכה והמועמדים של האוסקר. (וגם העובדה שלהDGA פישל עוד לאחרונה עם "כוח משיכה", בעוד שהפשלה הקרובה ביותר של הPGA הייתה מיס סאנשיין הקטנה)
וכמובן שעוד יכול לקרות דברים והמצב ישתנה, אבל אני פשוט קורא כרגע את מה שיש מולנו – הרבננט לא הולך לזכות (מחסור בSAG משפיע עליו ברצינות) וספוטלייט מקרטע במקומות בהם מכונת הכסף מצליח. כמובן שאולי בסוף בכלל ברוקלין יזכה ואז כולנו נהיה מרוצים.
איזה פאשלה?
בשנה של כוח משיכה, אלפונסו קוארון זכה בפרס הבימוי גם בDGA וגם באוסקר. הסרט הזה גם זכה בPGA (בתיקו עם 12 שנים של עבדות), ככה שלא הייתי מגדיר את זה כפאשלה של הDGA… היה פשוט קרב צמוד מאוד בין שני הסרטים באוסקר, וזה התבטא בפיצול נדיר בזכייה של הבמאי ושל הסרט.
לגבי מיס סאנשיין הקטנה – זה היה הסרט השלישי ברצף שהPGA פספסו (אחרי הטייס והר ברוקבק בשנתיים לפני כן), ולDGA לא היה רצף כזה של פספוסים.
אני מסכים שהמחסור בSAG משפיע על הrevenant. בעצם חוץ מהשנה הראשונה של הפרסים האלה (1995), בכל שנה הסרט שזכה באוסקר היה לכל הפחות מועמד בקטגוריית האנסמבל. אבל מצד שני ליאו הולך לקחת גם שם את פרס השחקן בהליכה (יותר נכון – בזחילה ואנחות כאב), וזה ייתן את הבאזז הרצוי לסרט שלו. אבל ספוטלייט כן מועמד.
אז אני עדיין אומר – בוא נראה מה לDGA יש להגיד. השנה יותר מבדרך כלל מסתמן אוסקר מסקרן, עם שלושה סרטים פוטנציאליים לזכייה (ואולי באמת סרט אחר יפתיע בסוף? עוד לא ראיתי ברוקלין. אבל גם לא את ספוטלייט או הביג שורט…)
עוד פעם - כמנבאים לבמאי הDGA אחלה
אבל כמנבאים לסרט הטוב ביותר, הPGA בשנים האחרונות יותר טובים. (מכאן הפאשלה – כוח משיכה הרי לא זכה)
אישית, אלא אם גם הDGA יילך לאינירטו או מקארתי (מה שאני מאמין שלא סביר) וגם ספוטלייט יזכה בSAG אז יש ערעור במעמדו של מכונת הכסף. נכון לעכשיו פשוט כל הנתונים היבשים לטובתו. אני מאמין שמילר או סקוט ייקחו את הDGA, ושצפוי לנו פיצול גם השנה (אגב, לא הייתי אומר שפיצול הוא *נדיר*. מאז 98 הם התרחשו 6 פעמים בתוך 17 שנה – כמעט שליש.)
ותראה ברוקלין. ואת מכונת הכסף. וגם ספוטלייט נחמד.
נ.ב לגבי פיצול
ואם מסתכלים מתחילת האוסקרים זה גם לא עסק כל כך נדיר – מדובר ברבע מכל הטקסים שהיו עד עכשיו (מקור).
ועוד בהקשר של האוסקר הלבן
שונדה ריימס (היוצרת של "האנטומיה של גריי", "סקנדל" ועוד כמה) בטקס פרסי גילדת המפיקים התייחסה לנושא בנאום המצוין שלה:
http://www.indiewire.com/article/shonda-rhimes-puts-hollywood-in-its-place-with-rousing-pga-speech-i-deserve-this-20160125?utm_source=Twitter&utm_medium=Social&utm_campaign=AVCLUB
פו הדב וחבריו מציגים :המועמדים לאוסקר
ותודה לפולנים.
מעולה.
(ל"ת)
וואו, זה נהדר.
(ל"ת)
SAG: והאוסקר... אולי לא יילך למכונת הכסף!
הזוכים הצפויים היו דיפקריו (שחקן ראשי. בנוסף: ughhhhh), לארסון (שחקנית ראשית. בנוסף: *העמדת פנים שהמועמדות היא על בית זמני*) וויקנדר (שחקנית משנה. בנוסף: לא ראיתי, אבל אני מאמין שהיא צריכה להיות בשחקנית ראשית לפי הטריילרים).
הזוכה הלא צפוי היה אידריס אלבה לשחקן משנה, כי זה מה שקורה ש3/5 מהקטגוריה לא נמצאים בה. אידריס אלבה הוא חמוד ומגיע לו פרסים, חיות ללא מדינה זה חמוד ומגיע לזה פרסים אבל, סעמק, פול דאנו היה מועמד ופול דאנו היה צריך לזכות (פרט לעובדה שהוא שחקן ראשי).
בפרס האנסמבל או "זה הפרס שיש לנו להביא לסרט הטוב ביותר" זכה ספוטלייט, הידוע במחוזותינו גם כ"לא מכונת הכסף". עכשיו, מנקודת מבט אומנתית נטו אני מסכים עם הבחירה הזאת. ספוטלייט מנצל את כל שחקני המשנה שלו ברמה טובה הרבה יותר ממכונת הכסף, והוא גם סרט הרבה יותר "שחקני" ממנו. אבל אם מסתכלים על זה מנקודת מבט של "מי הסרט הטוב ביותר" אז הם טועים. מה שזה בעיקר אומר זה שהאוסקר, איכשהו, עדיין לא נמצא בכיס של אף אחד ואין לנו עדיין מושג מה יקרה ב28 בפבוראר וזה מטורף. שבוע הבא DGA, וזכייה של מקארתי או מקקיי אולי תצליח להבהיר את הדברים קצת יותר, למרות שאני חושב שהוא יילך לסקוט או למילר בכלל. מה שאומר שאולי בפעם הראשונה שאני צופה יכולה להיות הפתעה מסוימת בנוגע לזהות הזוכה בפרס.
ובפרס הפעלולנים זכה מקס הזועם, כי דאה.
יותר עניינים של פרסי אופיר מאשר פרסי אוסקר
אנחנו נדון בפרשת משה איבגי, שיש לה נגיעה בענייני קולנוע הרבה יותר ממסיבות הסמים של בריאן סינגר?
אנחנו נדון על זה אם מישהו יחליט לדון על זה, לא?
(ל"ת)
זו די פצצה שהוטלה
לגופו של אחד מהשחקנים המוכרים, חשובים, בכירים ומעורבים בארץ- כולל בתעשיית הקולנוע שלנו פה.
שחקניות ועוזרות הפקה תארו הטרדות קשות, שחקנים ואנשי תקשורת הזכירו זימזומים רבים בנושא ובמאי קולנוע מקומי שהתראיין בעילום שם סיפר על הטרדה שקרתה על הסט שלו: והוא כמובן לא היה בכיר בהפקה כדי לטפל בעניין, רק צופה מן הצד שתעד בזכרונו.
אני מקווה שזה שווה פוסט התיחסות נפרד ולא אזכור בתגובה. ולמקרה שלא, אני אציין פה שהבמאי הזה מיצג בעיני את אחד הפנים הקשים יותר של הטרדה מינית- שהרבה מן האחריות נופלת על הממסד שבוחר להתעלם. במקרה זה במאי שחס וחלילה לא רצה לאבד שחקן ובחר לא לעשות הרבה בעניין ההטרדה.
זה גורם לי לשמוח מעט שאת החדשות האלו הצית הסיפור של שחקנית שתובעת תיאטרון. אני חושבת שהמוסדות צריכים לשאת באחריות הפלילית, משום שאולי אם יהיה למוסדות מה להפסיד, הם יטפלו ברצינות במטרידים. והעולם יהיה יפה יותר.
במילים אחרות, ובכן, איכס.
שוב פעם נשבר הלב בגילוי שאדם מוערך, מוכשר וכו' הוא בסופו של דבר בעיקר אדם. וכניראה שדי נורא. ושהחשדות נגדו קשים, והסיפורים שמצטברים דומים זה לזה באופן שמחזק את ההנחה שהם אמיתיים. והעדויות הרבות מבאסות, ולא פחות מבאסות הקפיצות להגנתו של חבריו מתעשיית הקולנוע הקטנה שלנו בין אם זה אריה מוסקונה ואלברט אילוז שהפגינו מיזוגניות וחוסר הבנה בסיסיים בהלכות עולם. או שאולי רונית אלקבץ שעבדה עם איש מקסים.
לפני שנים לא מעטות כבר, כשהתפוצצה פרשת עמנואל רוזן, אצו רצו כל העיתונאים אל חברו הטוב בן כספית לשמוע את תגובתו. ובן כספית, שאי אפשר להגיד שאני מחבבת אותו, הגיב בצורה האנושית והסבירה ביותר (ותסלחו לי על ציטוט לא מדוייק)- הוא רק אמר שהוא עצוב, ונטול מילים. שהוא לא יודע מה להגיד יותר.
כי זו תגובה סבירה, לא לקפוץ ולהאשים את כל העולם ואשתו, לא להגיד אכלו לי שתו לי, לא להאשים את הפתייניות הקטנות ששורצות בכל מקום. זה בסדר לפעמים פשוט לא להגיד כלום. להגיד שזה חבר שלכם, ואתם מעדיפים לשמור את תגובתכם פנימה.
הנה, התחלתי דיון :)
אחריות פלילית יהיה קצת קשה להוכיח משפטית, לא?
אבל, כן, בהחלט איכס על כל הפרשה הזאת.
גם אונס קשה להוכיח משפטית
והנה בתי המשפט מצאו פתרון, ובניגוד לרוב המשפטים הפליליים, לפחות לכאורה, במשפטי אונס על האנס מוטלת הוכחת החפות במידה רבה יותר מאשר בפשעים אחרים.
לצערי בכל הקשור להטרדות מיניות המשטרה ובתי המשפט מתקשים להטיל אחריות פלילית על מישהו מהמעורבים. אני מיחלת ליום שבו מוסדות ישאו באחריות הפלילית הזו, משום שבאמת- ככל שאני מכירה יותר מוסדות- אני מבינה שאלמלא היו נותנים יד בהסתרה ובקבירה של הטרדות, היינו חיות בעולם נקי הרבה יותר ומפחיד הרבה פחות.
אם מישהו היה מתנה את המשך העסקתו של מטרידן בטיפול, או לחילופין מפטר אותו ונותן לו להתמודד עם ההשלכות. היה גדל הסיכוי שאותו מטרידן היה מבין את המסר ומפסיק להטריד. למה שאיזשהו מסר יעבור אם המוסדות בחרו להעלים את "הנשים הבעייתיות" (בעייתית=מתלוננת שלא הפנימה שהיא אמורה להיות יפה ושתוקה)
DGA: מההההההההה
אני, שני פוסטים למעלה לפני שבועיים:
אני, היום: מהההההההההה
ובכן, מסתבר שצדקתי – הבמאים החליטו לתת את הפרס שלהם לאינירטו (בפעם השנייה ברצף, דבר שלא קרה אף פעם). גרלנד זכה בפרס ה"בימוי סרט ראשון".
מה זה אומר לגבינו: שלאף אחד אין מושג. תזכורת: השחקנים נתנו את הפרס ל"ספוטלייט" (בצדק, כי לו יש האנסמבל הטוב ביותר), המפיקים נתנו את הפרס ל"מכונת הכסף" (בצדק), והבמאים נתנו את הפרס ל"האיש שנולד מחדש" ( כמעט בצדק כי בכל זאת ג'ורג' מילר היה בתחרות הזאת). מה שאומר שלאף אחד אין מוגש.
מאז שהשחקנים התחילו לתת פרסים היו רק שלושה פעמים שפיצול כזה התרחש. הזוכה באוסקר בסופו של דבר מודגש:
2000 – טראפיק (שחקנים), נמר דרקון (במאים), גלדיאטור (מפיקים)
2001- גוספורד פארק (שחקנים), נפלאות התבונה (במאים), מולאן רוז! (מפיקים)
2004 – דרכים צדדיות (שחקנים), מיליון דולר בייבי (במאים), הטייס (מפיקים)
אפשר להבין מכאן שיש נטייה לבמאים "לצדוק" בהימורים שלהם, אבל כאן צריך לזכור שהמירוץ השנה שונה לחלוטין מהמירוץ ב2004: הטקס הוקדם בחודש ושיטת ההצבעה השתנתה לחלוטין. הWGA (כותבים) יערכו את הטקס קצת-חסר-החשיבות שלהם (רק 6 תסריטים שנמצאים בשתי הקטגוריות נמצאים גם באוסקרים) בשבת הבאה שהיא בעצם ראשון בבוקר וייתנו את הפרסים (כנראה) למכונת הכסף וספוטלייט, אלא אם כן המירוץ הזה לחלוטין התחרפן. יום לאחר מכן יתקיים הבאפט"א שאני מקווה ייתנו הכל לקרול סתם בשביל לדפוק את הראש.
הימורים נכון לעכשיו: הפיצול המוחלט של הגילדות עדיין נותן קצת יתרון למכונת הכסף, שהצליח לנצח באותה השיטה שבה משתמשים באוסקר בניגוד לשיטות ההצבעה אצל השחקנים והבמאים אבל זה יתרון קטן ביותר. לעומת זאת, פרס הבמאי נראה מתקרב יותר ויותר לאלחנדרו גם אם הסרט שלו לא יזכה.
אמרתי לך לא למהר עם ההכרזות, עד הDGA...
מכל שמיניית האוסקר נשאר לי רק לראות את מכונת הכסף, אז אני אהמר על הזוכה רק אחרי שאראה גם אותו.
כל מה שאני יכול להגיד זה שאני מקווה שספוטלייט לא יזכה, ושבאופן אישי המועדפים עליי כרגע הם חדר והרווננט. אבל ממש הייתי רוצה לראות דווקא את ג'ורג' מילר זוכה בבימוי!
כמו שאמרתי, אני עדיין חושב שמכונת הכסף יזכה באוסקר.
אבל זה בהחלט לא נחרץ כמו לפני שבועיים.
וכן, מבין המועמדים לבימוי הסדר שלי הוא משהו כמו : מילר>>>>>>>>>>>>>>>>>>איניריטו>מקקיי>אברמסון>מקארתי
WGA: הפתעה מטורפת אומייגאד אומייגאד אני לא נושם
ספוטלייט ומכונת הכסף זכו.
מחר בבוקר באפטא.
להתראות.
באפטא - "הרבננט נשמע כמו תינוק שמנסה לבטא שם של סרט אמיתי"
אז, מסתבר שמחר בבוקר זה לא באפטא אלא ג'ון אוליבר. מבלבלים כל הבריטים האלה.
בכל מקרה, חלוקת הפרסים אצל הבריטים הייתה כזו:
האיש שנולד מחדש זכה בפרס הסרט (בוז), במאי (אוקיי), שחקן (בוז), צילום (יאי) וסאונד (נגיד ש). זה שם אותו ב5 פרסים כזוכה הגדול שם הערב.
ישר מאחוריו מגיח מקס הזועם עם זכיות "טכניות" – עריכה, תפאורה, איפור, תחפושות. 4 פרסים.
כל שאר הסרטים זכו בפרס אחד כל אחד כדלקמן:
מלחמת הכוכבים זכה באפקטים.
ברי לארסון ("חדר") זכתה על שחקנית ראשית (יאי. למרות שלסירשה הגיע יותר)
קייט וינסלט ("סטיב ג'ובס") זכתה על שחקנית משנה (קטגוריה דפוקה, אבל רוני מארה צריכה לזכות פה אם כבר שמו אותה פה איכשהו)
מרק ריילנס ("גשר המרגלים") זכה על שחקן משנה (בהיעדר סטאלון)
ברוקלין זכה בפרס "הסרט הבריטי הטוב ביותר"
סיפורים פרועים זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר (יאיייייי!!!!! בנוסף: אתם בדיליי, בריטים).
איימי והקול בראש זכו בפרס הדוקו והסרט אנימציה.
ספוטלייט ומכונת הכסף זכו בתסריטים.
אז, מה ניתן ללמוד מכך:
לכאורה – ניצחון גדול להאיש שנולד מחדש, בדרכו הבטוחה לאוסקר לסרט הטוב ביותר אחרי זכיה כאן ובDGA.
וכאן נשחק אותה ליאור שליין ונגיד כן, אבל…
כן, אבל אם הסרט כל כך מצליח למה הם לא זרקו עליו את כל הפרסים הטכניים ונתנו הכל למקס הזועם?
כן, אבל צריך לזכור ששנה שעברה בירדמן לא זכה וזה מתפצל לשניים:
1. הם רוצים לפצות הפסדים ו-
2. זה מזכיר שהקשר בין באפטא לאוסקר לא כל כך צמוד כפי שאפשר לחשוב.
כן, אבל.. שיטת ההצבעה של האוסקר והבאפט"א שונות. בבאפט"א ובDGA הסרט שיש לו את המחנה האוהד הכי גדול זוכה. באוסקר צריך תמיכה מרחבית – לא רק אנשים שמצביעים במקום הראשון, אלא גם מקום שני ושלישי. תחושת הבטן היא ש'נולד מחדש' אהוד מאוד אצל מי שהוא אהוד (אהם אהם יאיר רווה) אבל לא אהוד בכלל אצל מי שהוא לא אהוד – מה שבשיטה ההצבעה של האקדמיה עלול לשים אותו בתחרות במקום ראשון בהתחלה, אבל לאט לאט לאבד אותו.
אז מי נמצא במירוץ ומה עובד לטובתו?
האיש שנולד מחדש – זכיות בבאפטא, גלובוס הזהב והDGA. הייפ חיובי, וכולם אוהבים את איניריטו.
ספוטלייט – יקיר המבקרים איבד הרבה במירוץ הזה, אבל הוא זכה בSAG, גם אם בחוסר תחרות מסוים.
מכונת הכסף – הזכייה בPGA, השיטה היחידה שמדמה את האוסקר. נוכחות עיקשת בכל הגילדות והמקומות החשובים, בניגוד לנולד מחדש וספוטלייט שפיספסו מועמדיות לכאן או לכאן.
מקס הזועם – הרבה מועמדיות ואהדת מבקרים וקהל מסוים.
חדר – הפתיע מאוד עם מועמדות לבמאי, אבל בוא נזכור שגם מורטון טילדום עשה את זה.
גשר המרגלים, ברוקלין, המאדימי – כלום.
אם כבר גילדות ושאר ירקות
אין באמת מתחרה למכונת הכסף. לא אכפת לי שספוטלייט יגנוב לו את הפסלון מתחת לאף (אם רידלי סקוט יזכה בפרס הסרט אני ממש אהיה מאחוריו בגלל המגניבות של המאדימאי). אבל אם חס וחלילה ההוא או הזה שנולד מחדש יעשה את ה"מצופה ממנו" ויגרוף את כל הקופה, אין לי את היכולת לחזות מה יקרה לי באותו זמן….
תנו לדיקפריו את פרס השחקן על הסבל או מה שלא יהיה ותעזבו את אדם מקקי לבד.
כול הגילדות האלו מחזקות אצלי את התחושה ש'מכונת הכסף' ייזכה
'האיש שנולד מחדש' לא ייזכה בפרס הסרט. תחושת בטן שכזאת וגם לא נראה שהאקדמיה תתן את הפרס לשני סרטים של אותו במאי שנתיים ברציפות (אבל כן נראה שזה יהיה המצב בקטגוריית הבימוי).
מה שמשאיר אותנו עם 'מכונת הכסף' ו'ספוטלייט'. 'ספוטלייט' במובן מסויים מזכיר את 'התבגרות'. סרט אמריקאי מאוד ומעט אולד סקולי שהוביל את המירוץ מההתחלה אך עם ההתקרבות למועד האוסקר הוא מאבד מומנטום. נראה ש'ספוטלייט' ייסתפק בפרס התסריט המקורי וזהו. מצד שני, הוא נחשב לסרט חשוב (כי עיתנואות זה חשוב או משהו כזה) אז זה נותן לו יתרון מסויים אבל כנראה לא מספיק בשביל לזכות.
'מכונת הכסף' מזכיר במובנים מסויימים את 'בירדמן'. סרט ציני עם דמויות פגומות שזוכה בגילדת המפיקים (מאז 2007 כול מי שזוכה אצל המפיקים זוכה באוסקר לעומת ההחטאות הרבות של הסא"ג). דרמות אולד סקוליות היו מאוד פופולריות בשנות ה-80 אבל אנחנו כבר שלושה עשורים לא שם. היום זהו עידן של ציניות, ארס פואטיקה, התסכלות אל מעבר למאחורי הקלעים במבט מאוד ביקורתי, של בחורות שהופכות לשטרות ואנשים מלוכלכים. זה פחות או יותר 'מכונת הכסף' ולכן הסיכויים לטובתו.
(מקווה שלא שגיתי במשהו. תחזיות אוסקר זה תחום ככה ככה אצלי).
אני עוד לא ראיתי את הסרטים אבל
צריך לזכור שנושא המשבר הכלכלי ב2007 הוא כאב מאוד מאוד טרי אצל הרבה מאוד אמריקאים. יותר מאשר הסיפור בספוטלייט שאמנם מבחינת הסיפור העקרוני הוא כאילו יותר מזעזע, אבל באופן אישי הוא השפיע פחות על רוב האמריקאים, והוא גם ישן יותר.
סטטיסטית יותר סביר שהמצביע הממוצע הושפע מהמשבר ב 2007, מאשר מהסיפור בבוסטון ב2001, וזה יכול ליצור נטייה לכיוון סרט שמתמודד דווקא עם המשבר הזה.
אני בספק
לגבי מספר האנשים החברים באקדמיה שאיבדו את הבתים שלהם בעקבות המשבר הכלכלי של 2008
איבדו בית בעצמם? לא
אבל היה להם אבא/אח/ילד/חבר קרוב, שאיבד את ביתו – לא מופרך בכלל.
ואני לא כל כך בספק לגבי מספר החברים האקדמיה שהיו מושקעים בבורסה והפסידו כסף רב בגלל הנפילות הרציניות בבורסות באותו הזמן…
אה וגם פרסי האנני (לסרט אנימציה) התרחשו
אני אתן לכם לנחש לבד מי זכה בהם.
הסרטים זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר: מזבל מוחלט ליצירות מופת - חלק א'
שנה שעברה לקחתי על עצמי פרוייקט לראות את כל הסרטים זוכי האוסקר. הייתי לא רחוק משם כבר לפני, כאשר בעיקר היו חסרות לי שנות ה30 וה50, ובכל זאת- זה לא היה פשוט כמו שזה נשמע. אם ביופיקים של שנות האלפיים לפחות עשויים בסטנדרטים מסוימים, אז ביופיקים של שנות ה30 היו אתגר רציני ביותר.
אבל זה כן היה פרוייקט מעניין ואני שמח לפרוש בפניכם את הממצאים שלי – הסרטים פרוסים מהכי גרועים להכי נהדרים .
עכשיו, קחו בחשבון שהסדר כאן הוא הדעה שלי והדעה שלי בלבד. היא לא תמיד מסונכרנת עם טעם נורמלי (תשאלו את יגואר), כמו שתגלו בוודאי מהר מאוד.
פרט לסקירה קלילה על הסרט, זרקתי גם איזה מועמד אחר היה צריך לזכות (במידה וראיתי לפחות אחד אחר פרט לזוכה) ואיזה סרט הכי טוב של אותה השנה, לדעתי (שכמובן יכולה להשתנות מיום ליום). הפרוייקט מחולק ל4 לנוחות הקריאה ולתת-פרקים לפי דירוגים כלליים, כאשר בכל שיבוץ הסדר הוא כרונולוגי, לא על פי העדפה. אז בוא נתחיל:
חלק א' – זבל מוחלט, סרטים שלא התחברתי אליהם וסרטים לישון בהם.
התחתית שבתחתית (לא אהבתי) :
מלודיית ברודויי (1929)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: טוב, הסרט היחידי האחר שראיתי היה "איש עם מצלמת קולנוע" אז.. הוא.
עלילה: זוג אחיות מנסות להצליח בברודווי, אך רומנטיקה וחוסר כשרון עומד בפניהם.
שעמומון מוזר עם מערכת יחסים מוזרה הוא הזוכה הראשון בקול של האוסקרים וכולם מנסים קצת להתכחש לעובדה הזו. סרט על זוג אחיות שמנסות לפרוץ בברודויי שהדבר היחידי שאני זוכר לגביו זאת העובדה שהדמות המשנית של המפיק הגדול מבוססת על זיגפילד שאחר כך יזכה לביופיק גדול על חייו שיזכה באוסקר. זה ושיש שם נשיקה לסבית,אבל זה בסדר כי זה בין שתי אחיות! לא, רגע.
לב אמיץ (1995)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): על תבונה ורגישות
הכי טוב של אותה שנה: איש מת
עלילה: FREEDOMMMMMMMMMMMMMMMMMM (או: משהו משהו סקוטים)
אחד הסרטים הראשונים בחיי שהשלמתי אחרי ששמעתי שכולם מתלהבים ממנו ופשוט לא הצלחתי להבין מה ההתלהבות. אקשן לא מלהיב, דמויות לא קיימות וכל העסק המשמים הזה לוקח 3 שעות. אז כן, "הם לעולם לא ייקחו את החופש שלנו" וזה אבל אני מתחיל לחשוב שהסיבה היחידה שמישהו אהב את הסרט זה כי מל גיבסון היה פעם דבר, והיום הוא עוד לא. מי אמר שאין התקדמות?
התרסקות (2005)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מינכן
הכי טוב של אותה שנה: גריזלי מן
תיאור עלילה: בעולם שבו יש גזענות… יש גם את הסרט הזה.
להתרסקות יש את הכבוד להיות אחד הסרטים היחידים שראיתי את הרשימה בלי דעה קדומה של "הסרט הזה זכה באוסקר ולכן אני שופט אותו בכך". צפיתי בו במרתף של חברים שלי על מסך לא גדול בלי שום דעות קדומות ובלי שום ציפיות והוא עדיין היה אחת הצפיות הכי מביכות בסרטים שהייתה לי אי פעם. זה לא שכואב לי על "הר ברוקבק" שגם ממנו לא עפתי, אבל פרט לאנשים שלא שמעו על המושג גזענות בחייהם, אין ממש מה לחפש בסרט הזה.
משהו שם לא עובד (לא אהבתי עד ככה-ככה):
הרשימה הבאה יכולה ובצדק רב, להרים עלי מספר רב של מתנגדים. אבל אני עומד על זכותי לטעות ולהיות בעל טעם עצמאי.
קוולקייד (1933)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: מרק ברווז
עלילה: משפחה בריטית סובלת הרבה בתחילת המאה ה20.
מעין פורסט גאמפ לפני פורסט גאמפ: ספרינט על שלל אירועי תחילת המאה ה20 תחת העיניים של משפחה בריטית ממוצעת. בריטי מאוד, אבל בניגוד לזוכים בריטים אחרים שהצדיקו את הכתר קוולקייד קצת (מאוד) משעמם.
הרי לא תיקח זאת עימך! (1938)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): האשליה הגדולה (שיצא תכלס ב37, אבל לא משנה)
הכי טוב של אותה שנה: הגברת נעלמת
עלילה: בחורה ענייה רוצה להתחתן עם בחור עשיר. ההורים רבים. כן, סרטים כאלה פעם זכו באוסקר.
הרי לא תיקח זאת עימך! הוא אחד הסרטים הכי פחות קולנועיים בין זוכי האוסקר. אם "בירדמן" (לדוגמה) כולו חזון קולנועי שלא היה ניתן לראות בשום צורה אחרת, הסרט הזה הוא ברובו מחזה שמישהו החליט גם לצלם ולשים בתוכו את ג'ימי סטוארט ולכן אפשר לקרוא לו סרט. בקושי. המחזה הוא סיפור אהבה קלאסי בין מעמדות שמטובל בדמויות משניות מוזרות לשם המוזרות שלהם עם מסר שנדחף לך בגרון וריח עמום של שוביניזם.
מה יפית עמק נוי (1941)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הנץ ממלטה. כן, שמעת אותי האזרח קיין!
הכי טוב של אותה שנה: הנץ ממלטה.
עלילה: ילד ממשפחה ענייה באירלנד (כלומר, כל משפחה) סובל באירלנד.
"החיים מאוד גרועים באירלנד" – הסרט. יש כמה סצנות מעניינות ואני חושב שיש תת-עלילה רומנטית שדווקא הייתה יכולה לרומם את הסרט אבל זאת נזנחת במהירות. חבל.
הולך בדרכי (1944)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): ביטוח חיים כפול
הכי טוב של אותה שנה: רעל ותחרה
עלילה: כומר חדש מגיע לכנסייה ועושה דברים מטורפים כמו לתת לילדים לשיר שירים שלא לחלוטין על כמה ישו נהדר. אני חושב שיש גם את עלילת "גיוס הכסף להציל את הכנסייה". כן, סרטים כאלה זכו באוסקר פעם.
בינג קרוסבי היה כוכב מאוד גדול, כך אומרים. זה לא הופך את הסרט הזה לשווה יותר מדי. הוא מאוד נעים וחביב לצפייה אבל זה לא אומר שמתרחש בו משהו אמיתי או מעניין. בינג קרוסבי הוא כומר עם רעיונות חדשניים כמו ללכת עם סוודר שמסתכסך עם הכומר הישן יותר ובלה בלה בלה.
הסכם ג'נטלמני (1947)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): Crossfire
הכי טוב של אותה שנה:Crossfire
עלילה: עיתונאי מעמיד פנים להיות יהודי לצורך כתבת תחקיר. עכשיו כשאני כותב את זה, זה נשמע כמו קומדיה אבל זה לא משומה.
הסרט הזה הוא מעין "התרסקות" של שנות ה40 במובן של "זה נורא להיות גזעני כלפי יהודים!!" – רק שקשה לקחת אותו ברצינות בימינו. הסרט מלא בהתנשאות רבה שיש על יהודים שחיים בפחד מפני אנטישמיות והתעלמות לגזענות שהייתה לשחורים באותה תקופה, מה שמקשה לכבד אותו ברצינות. גרגורי פק דווקא די נחמד, וחלק מהדמויות המשנה טובות מאוד אבל הסרט לא מצליח להתרומם באמת, וההתקדמות בערכים מאז שיצא עושה לו רק רע.
חופי הכרך (1954)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): שבעת כלות לשבעה אחים (אבל כאילו, שניהם לא משהו)
הכי טוב של אותה שנה: שבעת הסמוראים
עלילה: מרלון ברנדו עובד במזח ושכחתי את כל העלילה של הסרט הזה.
זמן וידוי: אף פעם לא התלהבתי ממרלון ברנדו. לא בסנדק, לא בחשמלית, לא באפוקליפסה. הוא לא נוראי אף פעם, אבל כתר "גדול השחקנים" שנתנו לבחור די נטול הכריזמה הזה תמיד נראה גדול עליו בכמה מידות. והסרט? טוב, אם מצליחים לבלוע שהוא בעצם מכתב הגנה מתוחכם של הבמאי על זה שהוא הסגיר את החברים שלו לועדה של מקארתי הוא עדיין סרט די גרוע. זה מה יש.
ג'יג'י (1958)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה:מגע של רשע
עלילה: גברים מבוגרים מחזרים אחרי נערות צעירות מדי. יאיייייייי.
מה יותר גרוע ממחזמר בלי הופעות כיפיות, שירים קליטים וכיפיים או עלילה מרתקת? מחזמר בלי הופעות כיפיות, שירים קליטים, עלילה מרתקת שמתחיל בשיר ששר גבר מבוגר על היופי של בנות 12 בצורה הכי פדופילית שאפשר, ואז איך אומר קרמבו? לאט לאט מגביר.
צלילי המוזיקה (1965)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: המרגל שחזר מן הכפור
עלילה: אומנת מגדלת ילדים. בנוסף: נאצים.
לצלילי המוזיקה יש שירים נהדרים, שחקנית ראשית מגניבה, עלילה שכוללת התנגדות לנאצים מה יש לא לאהו..אההההה מה זה הילדים הרובוטים האלה למה הם מתנהגים כמו ניצבים מפלישת חוטפי הגופות אהההה אני לא מבין מה קורה עם הילדים האלה! זה קומדיה?? זה אימה?? מה זה הסרט הזה??
הסנדק (1972)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): קברט
הכי טוב של אותה שנה:קברט
עלילה: אל פצ'ינו לא רוצה להפוך לגנגסטר. נהפך לגנגסטר בכל זאת. משהו משהו משפחה.
יש את הסרטון ההוא של "איש משפחה" שבו פיטר גריפין מכריז שהוא לא אוהב את הסנדק וכל המשפחה שלו מתחרפנת עליו. אז, כן, אני מודע שלמקם כאן את מה שרבים מחשיבים לסרט הטוב ביותר של כל הזמנים יכול להיחשב פרובוקציה ובהחלט אפשרי שבצפייה שנייה אוכל לשים לכל המיומנות הטכנית הגבוהה שקופולה מציג בסרט אבל כתור צופה קולנוע מהשורה בגיל 14 הסרט הזה לא השאיר עליי שום חותם. אה, והמבטא של ברנדו פאקינג מגוחך.
צייד הצבאים (1978)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): צייד הצבאים. אבל חוץ ממנו יש רק את אקספרס של חצות שגם לא אהבתי אותו.
הכי טוב של אותה שנה: גבעת ווטרשיפ
עלילה: ווייטנאם.
אקספוזיציה של שלוש שעות די מייגעות בשביל סצנה אחת נהדרת בסוף הסרט. קאסט משובח ואולי ההופעה הדרמטית הכי טובה של ווקן אבל בכל זאת די מייגע וחסר שום נקודה.
לרקוד עם זאבים (1990)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): החברה הטובים
הכי טוב של אותה שנה: צומת מילר
עלילה: קווין קוסטנר הופך לאינדאני לאט לאט עד שיש סוף כלשהו ששכחתי לחלוטין.
אני וסרטים של 3 שעות לא מתחברים לרוב, ואין אף גלגול של העלילה של אווטאר שמבוצע טוב כי זאת עלילה מעצבנת אז "לרקוד עם זאבים" לא מצליח בשום צורה ודרך להיות מעניין יותר מדי.
גלדיאטור (2000)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): טראפיק
הכי טוב של אותה שנה: סנאצ' או נאמנות גבוהה
עלילה: ראסל קרואו הוא גלדיאטור.
ועוד פעם נחזור לילדות שלי ובה אני, ילד בן 12 צופה בראסל קרואו עושה פרצוף מיוסר למשך שעתיים בעודו נלחם בדברים ומנסה להבין מה: א. אנשים מוצאים בסרט הזה. ב. לעזאזל קרה שראסל קרואו זכה דווקא על זה באוסקר. את התשובה לב' גיליתי (פיצוי על ההופעה הנהדרת ב"המקור"), אבל עד היום אין לי מושג לגבי א'.
נפלאות התבונה (2001)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מולאן רוז'!
הכי טוב של אותה שנה: שטח הפקר או משפחת טננבאום
עלילה: ראסל קרואו הוא מתמטיקאי משוגע שכולנו מתעלמים מפרצי האנטישמיות שלו.
פול בטאני מושלם פה, אבל הקלישאתיות והדרמטיות המוגזמת קוברים את הסרט הזה למחוזות גלגול העיניים הרבה יותר מפעם אחת ומרדדים אדם מורכב ל"גאון עם שגעון".
צפייה סבירה ונחמדה (ככה-ככה):
גרנד הוטל (1932)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: פריקס
עלילה: אנשים נמצאים במלון.
גרנד הוטל היה מעין "הנוקמים" של 1932, אם במקום גיבורי על אנחנו מדברים על כוכבים הוליוודים שהיום אף אחד לא זוכר אותם. כתור דרמה נחמדה מרובת דמויות, הוא נחמד – אבל לא יותר מזה.
חייו של אמיל זולה (1937)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: האשליה הגדולה
עלילה: באטמן ניצב מול האתגר הכי נוראי שלו – אנטישמיות! רק שבמקום באטמן זה אמיל זולה ובמקום אנטישמיות יש שריקה מביכה ומוזרה.
יש משהו נהדר באבסורד שטמון בסרט הזה: הרעיון לעשות סרט על משפט דרייפוס ולא להזכיר בשום שלב את המילה "יהודי" או "אנטישמיות". זה כמו אתגר מטורף של כותבים – לעשות סרט על לאסי, אבל לא להזכיר שלאסי היא כלב בשום שלב. בכל מקרה, פרט לטירוף הזה – סרט חמוד מאוד שמניח מעט את היסודות של הביופיקים לימים יבואו ובכל זאת מבצע אותם בצורה מעניינת מספיק.
המלט (1948)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): האוצר של סיירה מדרה
הכי טוב של אותה שנה: חבל
עלילה: Hamlet sees dead fathers.
לורנס אוליבייה עושה המלט בשחור-לבן. העיבוד היחידי לשייקספיר שזכה באוסקר הוא עיבוד נאמן מדי שנאמר בשיא הרצינות בלי שום עדכונים או אירוניה כשהדבר עוד היה באופנה. ארוך מאוד, ואוליבייה לא ממש טוב בתפקיד של המלט אבל בכל זאת שייקספיר.
אמריקאי בפריז (1951)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): אמריקאי בפריז
הכי טוב של אותה שנה: זרים ברכבת
עלילה: ג'ין קלי הוא אמריקאי בפריז.
עוד מחזמר עם שירים בלתי זכירים, אבל לפחות הכוריגארפיה ועיצוב התפאורה מדהימים הפעם ופה לפחות יש את החיוך השרמנטי של ג'ין קלי. ובכל זאת, זניח בסופו של דבר.
המופע הגדול בתבל (1952)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): בצהרי היום
הכי טוב של אותה שנה: שיר אשיר בגשם
עלילה: זוכרים שקרקסים לא נקשרו אוטומטית להתעללות בחיות? אז ג'ימי סטוארט הוא ליצן בסרט הזה.
אחד מסרטי הWTF שזכו באוסקר בו ג'ימי סטוארט מגלם (בתוך קאסט רחב) ליצן שבורח מהחוק בעבור רצח. אה, ספויילר מינורי לסרט בן 50 ומשהו שנה שלאף אחד לא אכפת ממנו. צ'רלטון הסטון בתפקיד "אני צ'רלטון הסטון גרר גרר" מפקח על הקרקס באווירת "במה לעזאזל אני צופה עכשיו" כללית שעוזרת לסחוב את הסרט המוזר והלא מגובש הזה.
מסביב לעולם בשמונים יום (1956)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): עשרת הדברות
הכי טוב של אותה שנה: פלישת חוטפי הגופות
עלילה: פיליאס פוג עושה התערבות שיצליח לטייל בעולם בשמונים יום, ומסיים אותה במכון גמילה נגד ההתמכרות שלו להימורים.
מסביב לעולם בשמונים יום בשמונה מילים:
חמוד וסתמי. לא תזכרו אותו. הרבה הופעות אורח.
סיפור הפרברים (1961)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): משפטי נירנברג
הכי טוב של אותה שנה: יוג'ימבו
עלילה: רומיאו ויוליה, רק עם שחקנים לבנים שמשחקים דמויות היספניות וקצת פחות מוות.
סיפור הפרברים הוא מקרה מוזר של סרט שהפסקול שלו פשוט נהדר ואני אוהב לזמזם ולשיר אותו אבל אין שום סיכוי שאני הולך לצפות בו בשנית. כי בין השירים הנהדרים יש שני גיבורים ראשיים בלתי נסבלים, נאמברים מוזיקליים משעממים שנמשכים לעד וכל דבר שהוא לא שיר פשוט מפיל את האנרגיה של הסרט ארצה. אם הסרט היה רק השירים הטובים שלו, הוא היה אי שם למעלה. אבל לצערו, הוא לא.
בחלק הבא: גזענות, ביופיקים, ספינות טובעות ומלכים ששבים.
הסרטים זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר: מזבל מוחלט ליצירות מופת - חלק ב'
אם שרדתם את החלק הקודם – אז הנה החלק הבא. הגיוני, אני חושב. אנחנו ממשיכים מהסרטים שהם
צפייה סבירה ונחמדה (ככה-ככה):
כחום הלילה (1967)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): בוני וקלייד
הכי טוב של אותה שנה: המפיקים
עלילה: חוקר שחור מגיע לחקור רצח בעיירה קטנה, מתמודד עם גזענות.
סידני פוטייאה חמוד מאוד , רוד סטייגר נהדר והסרט בכלליות חביב ביותר והציטוט "הם קוראים לי מר טיבס" די קורע מצחוק לא בכוונה. אבל הסרט לא מאוד מותח או מעניין בשום שלב.
אוליבר! (1968)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: תינוקה של רוזמרי
עלילה: יתום רוצה דייסה, מדרדר לכיוס – הכל באשמת היהודים.
יש בכל אוליבר אולי שני שירים שאני זוכר, העלילה שלו כמו הרבה דיקנס היא מעין הרצאה מוסרית ארוכה אבל ההופעה של רון מודי כפייגין נהדרת ו"אוכל, אוכל מהולל" מבוצע בצורה שמזכירה את "החומה" וזה דבר טוב, איכשהו.
אנשים רגילים (1980)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): איש הפיל
הכי טוב של אותה שנה: טיסה נעימה!
עלילה: משפחה בורגנית מתקשה לתפקד לאחר מות אחד מבניה.
אני..אה.. לא זוכר כלום מהסרט הזה. הלכתי לראות טריילר ונראה שכולם מאוד כועסים בו ושהוא מעין שלב בהתפתחות הדרמה המשפחתית, אבל בניגוד ל"קריימר נגד קריימר" לא נראה שהוא היה שלב מעניין במיוחד.
מרכבות האש (1981)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): שודדי התיבה האבודה
הכי טוב של אותה שנה: שודדי הזמן
עלילה: אנשים רצים.
אני חושב שמרכבות האש התחיל את כל השנאה לסרטים בריטים שבאים ומשתלטים על האוסקר, אבל זה לא אומר שהוא לא סרט סבבה לחלוטין גם אם כזה שקשה לחשוב על משהו ייחודי בו. (טוב, המוזיקה וסצנת הפתיחה. אבל אני מקווה שעל זה לא זוכים באוסקר)
גנדי (1982)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): טוטסי
הכי טוב של אותה שנה: היצור
עלילה: סיפור חייו של רחבעם זאב גנדי. לא, רגע.
כמה שנים אחרי שעשו הכל כדי להקשות על חייו, הולכים הבריטים ועושים סרט שמפאר אותו בתקווה להתפייס עם ההודים. בן קינגסלי אחלה אבל מעבר לסקירה שטחית על החיים של גנדי אין לסרט מה להציע. מצד שני, סקירה שטחית על החיים של אחד מהוגי הדעות הכי חשובים של המאה ה20 זה חתיכת קלף.
מחוץ לאפריקה (1985)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): נשיקת אשת העכביש
הכי טוב של אותה שנה: שיגעון של לילה
עלילה: מריל סטריפ נתקעת באפריקה. בנוסף לכך היא דנית. רוברט רדפורד גם כאן.
מחוץ לאפריקה הוא מהסרטים הקלילים והנינוחים הללו שאנשים מתלוננים עליהם שזוכים באוסקר. "פפט, עוד דרמה תקופתית!" הם מכריזים בביטול עיניים ומתלוננים שבחזרה לעתיד וסרטי ז'אנר אחרים אפילו לא קיבלו מועמדות לשולחן של הגדולים. אבל הבעיה האמיתית עם מחוץ לאפריקה זה שאפילו בתוך הז'אנר של דרמות תקופתיות הוא די משמים.
הנהג של גברת דייזי (1989)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): נולד ברביעי ביולי
הכי טוב של אותה שנה: עשה את הדבר הנכון
עלילה: היא יהודיה זקנה! הוא נהג שחור! לאיזה הרפתקאות הם עוד ייכנסו?!
יש הרבה ניצחונות צורמים בתולדות האוסקרים. הניצחון של "רוקד עם זאבים" על פני "החברה הטובים" הוא אחד מהם אבל שם אפשר להגיד לפחות "טוב, רצו לתת לקווין קוסטנר אוסקר על משהו". אבל אין משהו מביך יותר מלתת אוסקר להנהג על גברת דייזי ולחשוב שאתה נורא מתקדם ולא גזעני בגלל שהמסר שלו הוא "מדי פעם אנשים מסתדרים" כשבאותה שנה יצא "עשה את הדבר הנכון" שהוא קריאה קצת יותר מתקדמת של המצב. וזה אפילו לא אשמתו של גברת דייזי – סרט חמוד בכל הקריטריונים. הוא פשוט הפסיד בבית המשפט של ההיסטוריה בשנייה שזכה בפרס הסרט.
הפצוע האנגלי (1996)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): פארגו
הכי טוב של אותה שנה: לארי פלינט – האיש והסקנדל
עלילה: יש פצוע, ואני די בטוח שהוא אנגלי. יש גם פלאשבקים.
דרמה רומנטית עם הרבה שחקנים שאני אוהב שהרדימה אותי בלי לתת לי ללכת לישון. לא יכול לזכור משהו משמעותי אחד ממנו, כולל סבל. אז לפחות זה.
טיטאניק (1997)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): ללכת עד הסוף
הכי טוב של אותה שנה: כחול מושלם/הנסיכה מונונקי
עלילה: אישה זקנה מגלה לנכדתה ולצוות ספינה של אנשים זרים שהיא לא באמת אהבה את בעלה למשך כל השנים האלה, אחרי שנתנה לאהוב ליבה לקפוא במים למרות שיכלה להציל אותו בקלות.
נקודת המפנה בקריירה של קמרון לכיוון "לא לעשות סרטים, וכשאני עושה אותם לשים גרוש וחצי על התסריט" היא לפחות (בניגוד לאווטאר) כיפית בנקודות מסוימות ואיקונית מספיק בשביל להיחשב לצפיית חובה. החלק השני של הסרט שבו אנשים מתחילים למות כיף מאוד בצורה סדיסטית.
שר הטבעות: שיבת המלך (2003)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): אדון ומפקד
הכי טוב של אותה שנה: זכרונות של רצח
תראו, שר הטבעות כטרילוגיה היא כיפית מאוד אבל שיבת המלך כדבר ספציפי סוחב את כל המגרעות לבדו. הסוף על גבי הסוף, הדאוס אקס מאכינה – אני שמח שהוא זכה, אבל זה לא הופך אותו לטוב יותר ממה שהוא.
נחמד מאוד (ככה-ככה עד אהבתי)
סרטים טובים אבל לא מדהימים, או סרטים מדהימים עם בעיות, או סרטים גרועים עם נקודות מקסימות. אלה שאתה לא נזעק שהם זכו באוסקר, רק קצת מתבאס שהם לא הלכו למישהו יותר טוב ממנו.
זריחה(1927)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: כנפיים
עלילה: אישה פתיינית מנסה לשכנע חוואי להטביע את אשתו. היי, זה כבר דמות נשית אחת יותר מ"כוח משיכה"!
אז, זריחה לא ממש אמור להיות פה. מה שקרה זה שבשנה הראשונה החליטו לפצל את פרס הסרט הטוב ביותר לשתיים – להישג אומנותי, ולהישג הפקתי (בו זכה "כנפיים, עליו אדבר אחר כך"). אבל מישהו החליט משומה שההחלטה ההגיונית מאוד של הפיצול לא סבירה וביטל את ההישג האומנותי (כאן אפשר להשחיל משהו על הוליווד ואמנות) ופרס הסרט הטוב ביותר התמזג עם מה ש"כנפיים" זכה בו ולא "זריחה" ולכן מאז, כאשר מדברים על זוכי פרס הסרט הטוב ביותר, זריחה מקבל זיבי. אני כאן לתקן טעות זאת. לגבי הסרט.. ובכן, אני בסדר גמור עם הזכייה על הסרט הפחות ממלהיב הזה, כי מנראו עשה את נוספרטו ונוספרטו הוא יצירת מופת של סיוטים נוראיים ושל התחמקות זולה מזכויות יוצרים. הסצנה היחידה שאני זוכר זה כתפייה של בחורה שנופלת ומישהו שמרים אותה, אבל אני זוכר שהיה יותר לסרט מרק זה.
במערב אין כל חדש (1930)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: סיפורו של השועל
עלילה: צעירים גרמנים רוצים להילחם, מגלים שלהילחם זה לא משהו.
יש משהו נאיבי בסרט שמציג את הגרמנים כטובים במלחמת עולם, לפני שהאמריקאים חשבו על מלחמת העולם השנייה בכלל. אחד מסרטי המלחמה ה"אולטימטיביים" על אובדן התמימות (בניגוד למלכוד 22 והרבה מסרטי תקופת וייטאנם שמתחילים אחריה לרוב – פרט לפלאטון בערך). לא יצירת מופת, אבל יצירה שראוי לצפות בה.
סימרון (1931)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: M
עלילה: עורך דין זונח את אשתו רוב הזמן ומגן על זונה בבית המשפט שנשפטת על עצם קיומה בהתיישבות חדשה במערב הפרוע. מערבון שהוא פחות "פאו-פאו" יותר "באנו להתיישב פה".
מבין כל הסרטים של שנות ה30 וה40, יש משהו מרנין בגזענות ובשמרנות של סימרון. הוא לא יכול להגיד על דמות שהיא זונה, והוא מציג קריקטורות של שחורים ויהודים אבל איכשהו הוא אוהב את כולם והאהבה הזאת מדבקת. סימרון זה שם טיפשי, בייחוד שאתה קורא גם לבן שלך ככה.
מרד על הבאונטי (1935)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): המרד על הבאונטי
הכי טוב של אותה שנה: המרד על הבאונטי
עלילה: על ספינת הבאונטי מתחולל מרד.
אוקיי אוקיי זה לא קשור לכלום אבל ככה – בעקבות הסרט הלכתי לקרוא על המקרה האמיתי בויקיפדיה. כמובן שהעובדות קצת עומדות בספק ושהנבל בסרט כנראה לא היה כזה נוראי ושהגיבור לא היה כזה גיבורי אבל מילא. הסיפור האמיתי הוא כזה: אחד מגיבורי הסרט שנשאר על אחד מהאיים הטרופיים הוליד ילד והוא רצה לקרוא לו בשם הכי פחות בריטי שאפשר. אז הוא קרא לו (ואני רציני לחלוטין) "יום חמישי אוקטובר כריסטיאן". עכשיו, עד כאן טוב ויפה. רק מה מסתבר? שכאשר הבריטים באו לפגוש את הבן כמה שנים אחר כך, הם גילו שלוח השנה שהאבא השתמש היה מקולקל ולכן היה צריך לקרוא לו בעצם "יום שישי אוקטובר כריסטיאן". אני לא בטוח מה המוסר השכל. בכל מקרה, קלארק גייבל וצ'ארלס לוטון כיפיים והסרט עצמו מעלה שאלות מעניינות על פיקוד, גם אם הוא לא נאמן לעובדות ברובו.
זיגפילד הגדול (1936)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: זמנים מודרנים
עלילה: זיגפילד הוא מפיק תיאטרון. בואו לראות אותו מצליח, ואז נכשל ואז מצליח ואז נכשל ואז מת. בין לבין – בלקפייס.
הביופיק הראשון שזכה באוסקר הוא מעין שילוב מוזר של ביופיק עם קטעי תיאטרון לא קשורים שנועדו לדמות איך נראו המופעים של אותו זיגפילד. מה שאומר שיש זיג-זג של עלילה צפויה אך נחמדה ואז נאמבר מוזיקלי שעורך חצי סרט עם תפאורות מגוחכות מרוב שהן מסובכות. להגנתו, "נאום המלך" היה משתפר פלאים אם באמצע היה נאמבר מוזיקלי לא קשור לכלום.
רבקה (1940)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הדיקטטור הגדול
הכי טוב של אותה שנה: הדיקטטור הגדול
עלילה: רבקההההההההה! כלומר, אה, בחורה מתחתנת עם אלמן ומתחילה לתהות האם רוחה של אלמנתו רודפת אותה.
ההיצ'קוק היחידי שזכה בפרס הסרט הוא סרט ארוך ולא תמיד מרתק אבל יש לו כמה שיאים טובים והוא מעניין לאורכו. הוא לא ההיצ'קוק הכי כיפי, הכי מותח, הכי מתוחכם, האחד שמבויים הכי טוב או האחד הכי טוב אבל הוא זה שזכה וזה כבר אחד יותר ממה שיש לקובריק. סרט בסדר בסטנדרט של היצ'קוק זה סרט די טוב בסטנדרטים של אחרים.
סוף השבוע האבוד (1945)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: סוף השבוע האבוד
עלילה: אלכוהול זה רע, ממקיי?
אני אוהב את בילי ויילדר וכל סרט שהוא עשה יש בו לפחות ניצוץ מסוים של גאונות, וסוף השבוע האבוד הוא אוצר של דימויים ויזואלים שעד היום אנחנו משתמשים בהם (גם אם בצורה פארודית). אבל יש משהו קצת ילדותי בטיפול באלכוהוליזם של הגיבור שמקשה להתייחס לסרט כאמירה רצינית על ההתמכרות.
פאטון (1970)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מ.א.ש
הכי טוב של אותה שנה: מ.א.ש
עלילה: גנרל פאטון מפקד על טנקים במלחמת העולם השנייה בצורה קשוחה.
פאטון סרט נהדר שסובל מכך שאין לו ממש עלילה. כלומר דברים מתרחשים בו וג'ורג סי סקוט צועק על אנשים ויש את מלחמת העולם השנייה ברקע, אבל רוב האנשים זוכרים את סצנת הנאום בפתיחה בעיקר ואולי גם סצנה שבה פאטון מרביץ לחייל ואולי חלק מקרבות הטנקים. אבל הקשר ברור בין הסצנות קצת קשה למצוא וגם איזשהו מסע כללי לדמות, מה שמוריד מהסרט הנהדר-בכל-בחינה-אחרת הזה.
הקשר הצרפתי (1971)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): התפוז המכני
הכי טוב של אותה שנה: הרולד ומוד
עלילה: ג'ין הקמן עוצר עסקאות סמים בסצנות מרדף !
אוקיי – אז ככה – ג'ין הקמן הוא אחלה, ורוי שיידר הוא אחלה והקשר הצרפתי הוא אחלה ובכלליות אני מרגיש שאין מספיק כבוד לויליאם פריקדין שעדיין עובד ויוצר יצירות מופת כמו "קילר ג'ו" או כפי שהוא ידוע במחוזיתנו "מתיו מקונוהי מחזיק חתיכת עוף באיזור החלציים שלו וגורם למישהי לאכול את זה משם במה אני צופה בדיוק?". אנשים מדברים עדיין על מגרש השדים, וחלק גם מדברים על הקשר הצרפתי אבל איכשהו מרשימת הבמאים הטובים של שנות ה70 הוא נשכח. כנראה בגלל התחרות וזה לא נחמד. אז כל הסרט הוא אחלה אבל מישהו יכול להסביר מה כל כך מלהיב במרדפי המכוניות שהרגישו לי לא מלהיבים בצורה מיוחדת? האם זה עניין של שנות ה70 כזה, שאחרי שראיתי סרטי אפקטים כמו מקס הזועם אתה כבר לא יכול לחזור להתלהב מדברים פשוטים או שפשוט אני הבעיה?
תנאים של חיבה (1983)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): תנאים של חיבה
הכי טוב של אותה שנה: ראסטי ג'יימס
עלילה: קורותיהן של אימא ובת במהלך השנים, ואז ג'ק ניקולסון אסטרונאוט. ואז ספויילר.
ג'יימס ל. ברוקס היה פעם במאי סרטים חשובים. באמת! הבמאי של "איך אתה יודע" ו"ספנגליש" פעם היה יקיר המבקרים והאוסקרים למשך 3 סרטים בדיוק. וכל אחד מהסרטים האלה, תמיד הרגיש כאילו הוא רחוק רק טיפ-טיפה מלהיות נהדר באמת. לכולם היה חסר קצת אופי, קצת חספוס, קצת עוקץ בשביל להפוך אותם לסרטים ששווים משהו. אבל שירלי מקליין קיבלה אוסקר , וזה נחמד.
הקיסר האחרון (1987)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מוכת ירח
הכי טוב של אותה שנה: פול מטאל ג'קט
עלילה: עלילותיו של הקיסר האחרון של סין.
ברטוצ'ילי (אין סיכוי שאני מאיית את זה נכון. בנוסף: אין סיכוי שאני אגגל את השם שלו. פרנציפ.) ידוע כתור במאי של סרטים עם סצנות מין נועזות שלא ראיתי (כלומר, חוץ מהחלק האחרון. אני לא חושב שהוא ידוע כתור מישהו שלא ראיתי סרטים שלו. זה דבר מוזר להיות ידוע דרכו). אוקיי, אולי זה לא מה שהוא ידוע הכי כלפיו אבל מכיוון שכל פעם שמדברים על סצנות מין נועזות מדברים על "הטנגו האחרון בפריז" או על "החולמים" ומכיוון שהוא פשוט לא במאי שמדברים עליו הרבה, אני יכול לשקר ולהגיד שזה נכון. בכל מקרה, כל זה לא נכון בכלל בנוגע ל"הקיסר האחרון" שהוא ביופיק פשוט למדי על הקיסר האחרון של סין ועל הדילמות שהוא מתמודד איתן שאף אחת מהן היא לא סטייה קינקית. יש קצת פוליטיקה ותככים למי שזה מעניין אותו, והסרט נראה נורא יפה.
הערה: בשלב זה ביצירת המסמך הארוך הזה, הסרטים התחילו להתבלבל כרונולוגית, ולכן בחלק ג' אנחנו נקפוץ אחורה לבקר סרטים ישנים למרות שכבר הגענו לשנות ה80. מבולבלים? גם אנחנו.
בחלק הבא: שואה, עבדות, זנות והודים.
*ברטולוצ'י
ואם כבר כתבתי הודעה, אגיד שלמרות שאני מעריך את ההשקעה אני לא מסכים עם כמעט אף אחת מהדעות שהצגת. מלבד זאת, אני חושב שעל סרטי עבר ראוי להסתכל במשקפיים אחרות מאיך ששופטים סרטים היום. להתבאס על מרדפי המכוניות בקשר הצרפתי, לדוגמא, נראה לי כמו הערה מוזרה מאוד. אלה מרדפים שצריך להשוות למרדפי המכוניות המביכים בסרטי ג'יימס בונד הראשונים, ולא למקס הזועם החדש, כדי להבין את הגדולה שלהם. בעיני, כשאתה רואה סרט ישן אתה צריך בצורה כלשהי להחזיר את המבט שלך למבט של התקופה בה הוא נוצר כדי שתוכל באמת ליהנות ממנו. השוואה לסרטי ההווה יכולה לגרום רק לעוגמת נפש ושעמום.
והערה אחרונה, שנוגעת לשנים מוקדמות בעיקר: לא הבנתי על סמך מה אתה קובע את הסרט הכי טוב באותה שנה אם אפילו את שאר המועמדים (מלבד הזוכה) לא ראית. כך לדוגמא אני יכול להסכים ש-M הוא כנראה הסרט הכי מוערך ביקורתית בימינו מתוך הסרטים שיצאו לאקרנים בשנת 1931, אבל לא חושב שיש לי את הכלים לקבוע אם הוא באמת הטוב ביותר באותה שנה.
אני אשמח לשמוע את דעתך על כל אחד ואחד מהסרטים שאתה לא מסכים איתי :)
מלבד זאת, אני לא מאמין שצריך לשפוט את סרטי העבר במשקפיים אחרות מכיוון שסרטי העבר לא פעם קורעים את התחת של סרטי ההווה בלי הנחות בכלל. אולי זה רק אני, אבל אומנם סרטי ההווה נוטים לנו מהירים יותר ולקצר דרך בעלילות לנקודות שנהיו מוסכמות חברתיות בימינו אבל האיטיות הזאת לא פעם היא קרקע פורייה לאפיון דמיות מובחן ולבניית מתח שמשתלמת בסוף הסרט.
לגבי הקשר הצרפתי בפרט -מה שמפריע לי בהם זה אף פעם לא האפקטים או האיטיות וראיתי את "הקשר הצרפתי" הרבה לפני מקס הזועם והם פשוט לא זכורים לי כזכירים מדי. זה לא שהם לא מלהיבים – זה זה שלא שמתי לב שהם שם.
לגבי ההערה האחרונה – אני לא חושב שיש לי את הכלים לקבוע מה היה הסרט הכי טוב לא בשנת 31, לא בשנת 94 ולא בשנת 15. בכל שנה שהיו, יש יותר סרטים מאשר שצפיתי ואני תמיד מרגיש שיש לי חורים בהשכלה הקולנועית שלי. ובכל זאת, בשביל הקטע – אני זורק את הסרט הכי טוב שצפיתי בסרט עד עכשיו. לרוב אני מאמין בחוק ה10% שאומר שאם ראית 10 סרטים אז אתה יכול להגיד מה הסרט הכי טוב, אם 20 אז 2 וכו' – אבל לצורך הפרוייקט הזה עיקמתי את החוקים וגם שנים שבהם ראיתי פחות מ10 סרטים שמתי את הסרט האהוב עליי.
התנצלותי הכנה מראש. פשוט זה כבר גורם לי לטיק בעין...
ברטוצ'ילי (אין סיכוי שאני מאיית את זה נכון. בנוסף: אין סיכוי שאני אגגל את השם שלו. פרנציפ.) ידוע בתור במאי של סרטים עם סצנות מין נועזות שלא ראיתי (כלומר, חוץ מהחלק האחרון. אני לא חושב שהוא ידוע בתור מישהו שלא ראיתי סרטים שלו. זה דבר מוזר להיות ידוע דרכו).
לקח לי המוווווווון זמן למצוא את ההבדלים
(ל"ת)
סליחה. :) ועכשיו בבקשה החלק השלישי? מחכה ללקרוא!!
וואו!!!
תעשה טובה ותגיע לאזור 1985 או משהו…כי ממש נהניתי
הסתדרתי...סוג של
התכוונתי לחלק המענג של הרשימה…
אחלה פרויקט, אפילו שלא הסכמתי עם הרוב.
שווה פוסט בפני עצמו, לדעתי, לאחר עריכה כמובן.
(אם רד פיש יסכים וימצא לזה זמן כמובן)
בטח שווה...
אפילו אם ישנן אמירות חריפות או קטילות מוחלטות על סרטים כלשהם שברור שיש קונצנזוס נגדן… צריך להדגיש שזו רשימה עצמאית וכו' וכו'
אבל פרוייקט אדיר ללא ספק
הסרטים זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר: מזבל מוחלט ליצירות מופת - חלק ג'
ואנחנו ממשיכים לאט-לאט אל סרטים יותר ויותר ראויים לצפייה. נכון לעכשיו אנחנו ב:
נחמד מאוד (ככה-ככה עד אהבתי)
זה קרה לילה אחד (1934)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: ל'אטלנטה
עלילת הסרט: בחורה שבורחת מחתונה נפגשת עם עיתונאי ואלו מסתובבים עד שחומות יריחו נופלות.
עוד סרט חביב של קפרה שזכה באוסקר על חשבון הסרטים היותר מעניינים וטובים שלו. אני חושב שאת ההתקדמות שעברנו מאז צאת הסרט אפשר לסכם בהשוואה בין סצנת הטרמפים כאן וב'יורוטריפ'.
בירדמן (2014)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מלון גרנד בודפסט
הכי טוב של אותה שנה: סיפורים פרועים
עלילת הסרט: שחקן של סרטי גיבורי על לשעבר מנסה את מזלו בעיבוד של קארבר לתיאטרון. ציטוטים פילוסופים חסרי משמעות ensue (צריך מילה טובה לזה בעברית כי "מתחוללים" לא ממש קולע).
יש ימים שאני יותר מחבב את בירדמן ויש ימים שפחות. הוא בהחלט עוף מוזר הן מבין הסרטים זוכי האוסקר והן מבין הקריירה הקצרה של איניריטו – קומדיית ארט האוס שעסוקה בלצטט ולרפרר את עצמה בניימדרופינג כמעט מגעיל אבל גם מעוטרת במשחק משובח של רוב המעורבים בדבר עם צילום שנע בין מעיק ליפה ללא מועיל ומסר שהולך לאיבוד ומתפשר בסיום אניגמאטי לא מספק. קצת יותר מהגימיק הכפול שהוא, אבל לא בהרבה.
רוקי (1976)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): נהג מונית (רשת שידור צמוד מאוד)
הכי טוב של אותה שנה: נהג מונית
עלילת הסרט: רוקי בלבואה הוא מתאגרף. אדריאן!!!!!
אם אדם שלא ראה את סרטי רוקי היה צריך לתאר אותם הוא כנראה היה אומר שרוקי הוא מעין סרט פומפוזי שכולו קריאות עידוד "USA" וקיטש בלתי נסבל. זאת התדמית העיקרית שיש להם – מהמנגינה המוכרת של רוקי, ל"עין הנמר" ודרך שלל ההמשכים הספק נחוצים. כל המטען התרבותי הזה רק מעלה את גורם ההפתעה כאשר צופים ברוקי הראשון ומגלים שהוא כמעט סרט אינדי בעלילה ובשאיפות שלו. סרט קטן על מתאגרף שרק רוצה לשרוד את הקרב ולהיות עם חברה שלו בזמן שכולם נורא ביישנים לגבי הכל. למפלצת הפומפוזיות שהוא ייהפך אליה אחר כך אין זכר.
מעתה ועד עולם (1953)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): חופשה ברומא
הכי טוב של אותה שנה: סטלג 17
עלילת הסרט: קצינים אמריקאים רבים על אגרוף, בגידות וחיי אהבה ואז פרל הרבור. לא
יש לא מעט ב"מעתה ועד עולם" שהופך אותו למעניין, אבל אין מספיק מזה. היחס של חיילים לנשים, אחד לשני ולאזרחים מוצג כאן כפחות מאידיאלי גם אם עדיין מיופה (עוד סרט שבו הזונות הן מה פתאום בכלל לא זונות) אבל הדילמות הבסיסיות לא מאוד מעניינות.ברט לנקסטר נהדר כמו תמיד אבל דווקא הסצנה הכי זכורה ממנו (סצנת החוף) היא לא זאת שמשקפת אותו נאמנה, ונראית לא מאוד קשורה באמצע הסרט – הסרט רחוק מרומנטיקה שנות אור.
אמריקן ביוטי (1999)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): המקור
הכי טוב של אותה שנה: דוגמה
עלילה: לקווין ספייסי ואנט בנינג יש בעיות של בורגנים כמו לפנטז מינית על חברות של הבת שלך או לבגוד בבעלך.
פעם אהבתי יותר את אמריקן ביוטי, כאשר חשבתי שהוא עמוק וכנה יותר ממה שהוא באמת. אבל עם הזמן, האהבה הזאת קצת כבתה וככל שנתקלתי ביותר ויותר אנשים שלא אהבו את הסרט משהו בחוסר התלהבות שלהם נדבק אליי. המשחק מעולה, וזה שיש לסם מנדס אוסקר זה נחמד בהתחשב להתעלמות הגורפת שיקבל בהמשך הפילמוגרפיה שלו אבל ככל שהזמן עובר, העומק של הסרט מתגלה כשטחיות ושטיקיות. ועדיין, אחלה של צפייה.
פורסט גאמפ (1994)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): ספרות זולה
הכי טוב של אותה שנה: צ'אקינג אקספרס
עלילה: טום הנקס יושב על ספסל, מציע לאנשים שוקולד ומסביר איך הוא השפיע על התרבות האמריקאית.
פורסט גאמפ הוא סרט כיפי מאוד אם לא עוצרים לחשוב עליו אפילו קצת. זה אפילו לא כל כך צורם שהוא זכה בשנה שהוא זכה, למרות שהוא אחד הסרטים הכי סוכרתיים ומחויכים שיש. הסרט, כמו פורסט עצמו, הוא סרט עם לב ענק אבל עם קצת פחות שכל. וכן, סעמק, הרבה דברים מתעלים על פורסט גאמפ!
רשימת שינדלר (1993)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הפסנתר
הכי טוב של אותה שנה: הסיוט לפני חג המולד
עלילה: שואה.
אף אחד לא ממש רוצה להגיד משהו רע על סרט השואה העלילתי של שפילברג, כנראה הטוב ביותר לסוגו ( אישית אני מעדיף את רכבת החיים, אבל איש איש והעדפותיו) סרט שמנסה להעביר את גודל האסון, את האטימות של הנאצים וכמה אחלה בחור היה אוסקר שינדלר הזה. ואני מניח שהסרט באמת התקרב כמה שיותר לתפוס כמה שאפשר מהאסון אבל יש בכל זאת משהו מציק שהסיפור מסופר דרך "המושיע הלבן" ומשהו שהשאיר אותי לא נדהם בסופו של הסרט כמו שאני חושב שהייתי אמור להיות.
12 שנות עבדות (2013)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הזאב מוול סטריט
הכי טוב של אותה שנה: בתוך לואין דיוויס
עלילה: עבדות.
סרט שכולו "לכו לעזאזל תראו את יכולות הבימוי שלי!!!!!!!" מצד סטיב מקווין הוא תצוגת בימוי מרשימה מאוד שמציבה מראה על תקופה חשוכה של ארצות הברית וכתור אזרח ישראל לא ממש אכפת לי ממנה. חלק מהסצנות לא יעזבו אותי, אבל ההופעות בסרט מעורבבות בין נהדרות (פסבנדר, איג'יפור) ל"…מה?" (קאמברבץ', פיט). שילוב מוזר של עלילת סרטי פיתיון אוסקרי, סצנות שהיו מרגישות נינוחות בפורנו עינויים ובימוי ארט האוסי להחריד.
ארץ קשוחה (2007)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): זה ייגמר בדם
הכי טוב של אותה שנה: שוטרים לוהטים
עלילה: האיש עם התספורת הגרועה בעולם רודף אחרי אדם שגנב כסף מעסקת סמים שהתקלקלה, בזמן שטומי לי ג'ונס עסוק בלהתלונן ולחלום חלומות.
אחד הסרטים הכי קרים של האחים כהן השאיר אותי באותו המצב. באתי מוכן מאוד לאהוב אותו אחרי שהתלהבתי מהספר אבל העיבוד הנאמן מאוד למקור, מעדיף את השקט והקדרות ונגמר בהפתעה כמעט ללא שום תחושת סיפוק לכאן או לכאן.
חלף עם הרוח (1939)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מר סמית הולך לוושינגטון
הכי טוב של אותה שנה: מר סמית הולך לוושינגטון
עלילה: בכנות, לא כזה אכפת לי. (טוב בסדר, עלילותיה של משפחה דרומית בתקופת מלחמת האזרחים)
השם ישמור, כמה סרט. ראיתי סרטים ארוכים ממנו אבל אני לא חושב שראיתי אף סרט שמכיל כל כך הרבה עלילה כמוהו. כל כך הרבה קורה לכל הדמויות והצופה מחליף את הרגשות כלפיהן כל כך הרבה פעמים. בין רגעים שאתה רוצה לדחוף את סקרלט מהמדרגות, רגעים שאתה רוצה שהיא תצליח ועד רגעים שאתה רוצה שהיא תיכשל. בניגוד למה שניתן לחשוב, הסרט ניתן לצפייה, סוחף ולא משעמם אבל הוא לא חוויה שאני מרגיש צורך לעבור פעמיים. ראיתי, הבנתי – אפשר להמשיך הלאה. אחרי הכל, מחר הוא יום חדש.
ארגו (2012)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): כוננות עם שחר
הכי טוב של אותה שנה: מרוסקת
עלילה: בן אפלק משחק את דמותו האמיתי של גבר היספאני שנמוך ממנו בראש אשר הציל אנשים שנתקעו באיראן.
ארגו מתהדר בכיף בתואר "אחד הסרטים הבינוניים ביותר שזכו אי פעם באוסקר" ואולי הוא אף הבינוני מביניהם. מה לעזאזל אפשר להגיד על הסרט הזה? איך אפשר לאהוב אותו? לשנוא אותו? מה יש בו? איזה הופעה אחת שיוצאת דופן? הסרט היעיל והכיפי הזה הוא כל כך מוכר ושחוק עוד לפני שרואים אותו אפילו. הוא לא מציג שום דבר חדש – שום גימיק, שום סצנה אחת ייחודית- רק קבוצה של שחקנים במותחן מהנה. זה לאו דווקא דבר רע, כמובן. מדי פעם רוצים סרט פשוט ויעיל וארגו הוא במאה אחוז זה. לא סרט גרוע וצפייה מאוד נחמדה אבל פשוט סרט שאי אפשר לגייס התלהבות לדבר עליו.
מיליון דולר בייבי (2004)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הטייס
הכי טוב של אותה שנה: אני אוהב האקביז
עלילה: הילארי סוונק מתאגרפת ואז לא.
הסרט הראשון של קלינט איסטווד שנרדמתי בתוכו (בקולנוע) הוא לא סרט משעמם במיוחד, אבל הוא זכה בעיקר בגלל הנושא המעורר מחלוקת בחלקו השני והתחרות החלשה של אותה השנה. מורגן פרימן משחק את מורגן פרימן, איסטווד את איסטווד וסוונק משחקת את התפקיד האחרון שלה שהיה שווה משהו (אוקיי, אולי היא טובה ב"המסע". לא ראיתי) בסרט אגרוף שלפחות קצת שובר את הנוסחה אבל עדיין לא מאוד מרגש או מרתק.
נער החידות ממומביי (2008)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מילק
הכי טוב של אותה שנה: ברוז'
עלילה: נער הודי מרמה את דרכו למיליון דולר, כי אחרת אין שום דרך להסביר את המזל המטורף שהיה לו ברצף השאלות ששאלו אותו.
נער החידות ממומביי הוא סרט כיפי לאללה,עשוי בצורה נהדרת, הסרט הכי מעורר השראה ושמחה של אותה השנה ויש בו את ג'יי-הו. אבל כמו סרטים אחרים בתקופות אחרות, עדיין כולם כועסים עליו שהוא לא "האביר האפל". העלילה השבלונית והנשענת על צירופי מקרים מורידה מערכו, אבל הבימוי הסוחף של בוייל וסצנת הסיום לבדה הופכים אותו לסרט שנחמד להיזכר בו ולצפות בו, גם אם אין בו את באטמן.
שייקספיר מאוהב (1998)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הקו האדום הדק
הכי טוב של אותה שנה: חתול שחור, חתול לבן
עלילה: שייקספיר מאוהב.
בין שלושה סרטים שמתרחשים במלחמת העולם השנייה ודרמה מלכותית הסרט שזכה ב98 הוא אחד הסרטים הכי קלילים, שעושה בהיסטוריה כרצונו על מנת לספר את סיפורו של שייקספיר שמתאהב וכותב את רומיאו ויוליה, ולעזאזל העובדה שהוא כתב אותו רק שנתיים לאחר מתי שהסרט רוצה שהוא ייכתב! קומדיה רומנטית לכל דבר, אבל מהיותר טובות בעיקר בזכות שלל שחקני משנה נהדרים.
הארטיסט (2011)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): היורשים
הכי טוב של אותה שנה: הפשיטה
עלילה: כוכב סרטים מתקשה להסתגל לכניסתו של סאונד לעולם הקולנוע.
להיזכר בארטיסט זה כמו להיזכר במם ישן באינטרנט. כולם התלהבו ממנו והשתמשו בו ורפררו אליו והיום קצת קשה להבין על מה היה כל הטררם. אין ספק שזה סרט מצחיק ונחמד אבל במרחק של כמה שנים הוא בעיקר נראה כמו בחירה תמוהה יותר ויותר. אבל ז'אן דז'רדן מושלם בסרט הזה.
בן חור (1959)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): אנטומיה של רצח
הכי טוב של אותה שנה: חמים וטעים
עלילה: לצערנו, לא סיפורם של המאהבים בן חור ומסלה אשר מנסים להחביא את תשוקתם בירושלים תחת שליטת הרומאים.
כל סרט עם צ'רלטון הסטון לא יכול להיות סרט "טוב", כי צ'רלטון הסטון בו וסרטים טובים צריכים שחקנים טובים וצ'רלטון הסטון לא שחקן טוב. הוא שחקן כריזמטי ומגוחך, וזה מספיק טוב בשביל לשרוד את הכמעט ארבע שעות של בן חור אבל לא מספיק בשביל לגרום לדמות של בן-חור להיות פחות פלקט. בין מירוץ הכרכרות (מגניב) לתעמולה הנוצרית (קצת פחות מגניב) לסאבטקסט ההומואירוטי (קורע מצחוק), בן חור הוא אפוס תנכ"י במלוא מובן המילה (המילה היא אפוס. לא תנכ"י) אבל כמו הרבה אפוסים – תחכום רב אין פה.
אדם לכל עת (1966)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): מי מפחד מוירג'יניה וולף?
הכי טוב של אותה שנה: הטוב, הרע והמכוער
עלילה: הנרי השמיני ממש רוצה להתגרש לאשתו עד כדי כך שהוא מוכן להקים דת חדשה. תומאס מור לא בעניין.
סצנת המשפט בסוף הסרט נהדרת, ובניית הדמויות נכונה ומועילה אבל בכל זאת מדובר באנשים בתחפושות מדברים על פוליטיקה דתית משונה למשך שעתיים, והדיאלוגים הם לא בדיוק סורקין. אבל סצנת המשפט נהדרת.
קאובוי של חצות (1969)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): קיד וקסידי
הכי טוב של אותה שנה: חבורת הפראים
עלילה: ג'ון וויט הוא זונה. (כלומר, מילולית) דסטין הופמן הוא סרסור, לא הבנתי אף אחד מהדברים האלה כשראיתי את הסרט בגיל 15.
לא באמת, אני לא בטוח איך אבל פספסתי לחלוטין הרבה מהעניין הזה, ואני לא בטוח שזה רק בגלל שהייתי ילד תמים (?) בזמנו. אני חושב שזה בעיקר כי רוב הסרט הוא החברות של שתי הדמויות והעובדה שהן מסכנות ועניות ולכן לא ממש מדברים בצורה רצינית או אומרים במפורש "אה, אני זונה". בכל מקרה, דסטין הופמן נעלם לחלוטין בתפקיד אבל זה אומר משהו על תסריט של סרט שהדבר הכי טוב בו הוא סצנה מאולתרת לחלוטין.
קריימר נגד קריימר (1979)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): כל הג'אז הזה
הכי טוב של אותה שנה: כל הג'אז הזה
עלילה: מריל סטריפ זונה (הפעם לא מילולית), דסטין הופמן אב חד הורי.
קריימר נגד קריימר הוא סרט דרמה טוב מאוד, כל עוד לא מנסים להתחיל להסתכל עליו מגדרית. זה אפשרי ביותר, כי אני לא חושב שהוא ממש התקפה על נשים אבל הוא בהחלט סובל מעט מ"כמה קשה זה להיות אב חד הורי!!!" כאשר דמות האב לא מתקשה למצוא עבודה אף פעם ואחת הדילמות שלה היא לקצץ בשכר לסכומים עדיין גבוהים מאוד לרוב ההורים החד הוריים ובעיקר האימהות. לא הסרט שהייתי מביא לדסטין הופמן אוסקר עבורו, אבל אחרי עשור ומשהו של הופעות נהדרות שנדחו שוב פעם ושוב פעם, האוסקר היו צריכים להביא לו מתישהו.
איש הגשם (1988)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): יחסים מסוכנים
הכי טוב של אותה שנה: מי הפליל את רוג'ר ראביט?
עלילה: עוד פעם דסטין הופמן? הפעם הוא אוטיסט.
איש הגשם הוא כמו הפיניאטה של קלישאות אוטיסטים, שכאשר הוא התפוצץ אז כל הסרטים שעסקו באוטיסטים אכלו את כל המניירות ומיחזרו אותם למרות שהן לא בריאות מדי. הופמן, כהרגלו, אדיר וגם טום קרוז מצליח לגרום למנייאקיות שלו להשתלב בסרט תוך כדי הבנה מוחלטת שזה המופע של הופמן ושהוא בר מזל רק להיות נוסע שם בכלל. ברי לוינסון במאי אחלה-בחלה והסרט עצמו מתפקד ועובד כמו שצריך לנסיעה נעימה ולא מאתגרת בכלל.
נאום המלך (2010)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): הרשת החברתית
הכי טוב של אותה שנה: צמיג
נאום המלך הוא כמו קלישאה של סרט טוב: משחק משובח! עלילה מעניינת! הומור ברגעים הנכונים! קולין פירת' מקלל! ניצחון הרוח! בניגוד לבינוניות של ארגו שקשה להתלהב ממנה, נאום המלך דווקא מלהיב ויש לו לא מעט קלפים בשרוול. אך ההימנעות שלו מכל אתגר והייפוי שלו (לאו דווקא לצורך) של ההיסטוריה מונעת ממנו גדולה אמיתית ומשאירה אותו במחוזות הצפייה הכיפית מאוד אך לא משמעותית.
היי, הגענו סוף-סוף לסרטים טובים!
טוב! (אהבתי)
סרטים שגם אם היו טובים מהם באותה שנה, אין טיפת אכזבה שהם זכו.
כנפיים (1927)
היה צריך לזכות (מבין המועמדים): לא ראיתי
הכי טוב של אותה שנה: כנפיים
עלילה: אמריקאים רוצים לירות בגרמנים במלחמת העולם הראשונה. אירוניה.
הסרט היחיד שבאמת ללא קול שזכה לאוסקרים (אתה רמאי, הארטיסט! רמאי היית ורמאי תהיה!) הוא סרט מלהיב שמשתמש בעלילה פשוטה, אפיון דמיות בסיסי כדי ליצור חוויה מלהיבה. הוא אמנם לא אפל ומחוספס כמו "אין חדש במערב" אבל דווקא האופטימיות והנאיביות שלו מאפשרים לו ליצור אירוניה עלילתית גדולה ומעניינת הרבה יותר. אה, ויש בו את הנשיקה ההומוסקסואלית הראשונה (בערך).
בחלק הבא: עוד מלחמת העולם השנייה, קצב בודד, מחזות זמר, ואפילו מלחמת עיראק השנייה. בנוסף: חמשת הסרטים הטובים ביותר שזכו באוסקר וזה נכון בגלל שאני אמרתי.
אתה מבין, זה מה שמשגע אותי.
אמרות כפירה שכאלה כמו לקרוא ל"זה קרה לילה אחד", נחמד ותו לא. כמעט כל סרט שתראה היום חב חוב עצום לסרט הזה של קפרה, שב-1934 המציא במו ידיו (כן. המציא. יצר מאפס. אלמנט שכמעט בלתי אפשרי לדמיין בסרטים מודרניים) שני ז'אנרים שלמים בכרטיס אחד: הקומדיה הרומנטית, וסרט המסע. כך שבעצם מאות הסרטים שנוצרו מאז וכוללים מאפיינים ששייכים לאחד הז'אנרים האלה לא היו נראים כמו שהם בלעדיו.
להסתכל עליו ממרום 82 השנים שעברו מאז יצירתו, למשוך כתפיים באדישות ולקרוא לו 'נחמד' כי ראית עשרות צאצאים וצאצאי-צאצאים שלו ששיכללו ושיפרו את המנגנונים הסיפוריים שהוא המציא, מרגיש לי פשוט לא הוגן.
השאלה היא לא מי עשה ראשון אלא מי עשה את זה טוב
יש הרבה סרטים שהמציאו ז'אנרים שלמים ועדיין נהדרים וראויים – הסרטים של מל ברוקס שהמציאו את סרטי הspoof (או לפחות השפיעו עליהם קשות) עדיין מצחיקים, כמה "מת לצעוק"-ים אחרי, "הטוב, הרע והמכוער" אחד הסרטים הטובים ביותר גם אחרי חיקויים מפה ועד להודעה חדשה.
כל זה לא בא לבטל את מיקומו ההיסטורי. "זה קרה לילה אחד" סרט חשוב מאוד, אין ספק. אבל כמו כל מי שצופה בסרטי ביוגרפיה על אנשים או נושאים חשובים יכול לדקלם – חשוב =/= טוב.
אם הייתי כותב עליו ביקורת ארוכה, הייתי מתייחס לעומק להשפעה שלו ומדבר עליה. אבל בסיכום כללי של חווית הצפייה.. כן. הוא פחות טוב (בהרבה) מ"מר סמית' הולך לווישנגטון", מה ששם אותו באיזור "נחמד ונעים".
אמירות כפירה או לא אמירות כפירה...
גם אתה לא יכול להסתכל עליו ב"משקפי זמן אמת" כי אתה נולדת בתקופה אחרת, וכשאתה צופה בסרט אתה כבר טעון בכל המשמעויות הנלווית.
לא צפיתי ב"זה קרה לילה אחד". לצורך העניין, לא יכלת לדעת, בזמן אמת, האם ההתפתחות הטבעית של סרטי קומדיה רומנטית (סוגה עלילתית לא זרה לספרות ולתיאטרון, למשל) לא הייתה מתחילה בסרט אחר שהיה יוצא שנתיים לאחר מכן, למשל. רק בראיה אחורנית, אתה מנתח את המיקום ההיסטורי שלו, את ההשפעה שלו וטוען את המשמעות – הוא זה שהמציא את הז'אנר והוא זה שפיתח מנגנון סיפורי.
זו שיטה הרבה יותר מסובכת, הרבה יותר קשה ולמעשה הרבה יותר סובייקטיבית מאשר להסתכל על הסרטים כמות שהם היום. סיפורים טובים יכולים לשרוד מאות וגם אלפי שנים. קולנוע הוא לא רק סיפור, אני הראשון שטוען כך, אבל מאחר ואתה לא יכול לנתק את עצמך מהביקורת שקראת, מהמשמעויות, מה"חשיבות" של סרטים, צריך פשוט להביט, להסתכל, להבין, ולהינות.
ובנימה אחרת, קרקר, כל הכבוד, נהניתי לקרוא הכל! מחכה לחלק האחרון!
מעניין מאד לקריאה למרות שהטעם שלנו שונה לגמרי.
בחיים אני לא אבין איך יצירת מופת כמו "אמריקן ביוטי" הופכת לנחמד בעוד הסרט שאתה מכתיר בתור הכי טוב של השנה זו קומדיה דלוחה ועלק עוקצנית של קווין סמית' (שהוא רשימת הבמאי השנוא עלי). אבל זה בדיוק מה שכיף בלקרוא רשימות של אחרים, לראות עד כמה אני לא מסכים איתם.
תראה, ככל שהתקדמתי בשנים היה קשה יותר ויותר לבחור את הסרט הטוב של השנה
ובאמת שנגיד היום דוגמה לוקח קצת מקום. בגדול הסרטים מ99 שאני מחשיב הטובים ביותר הם:
עיניים עצומות לרווחה
שלושה מלכים
איש על הירח
סאות' פארק הסרט
אקזינסטנס
גוסט דוג
דוגמה
סליפי הולו
בחירות או לא להיות.
אז למשל, עכשיו דווקא שלושה מלכים מוביל בדמיוני.. אבל זה מירוץ מאוד צמוד בין כל התשעה.
*ניטפוקון
אקסיזטנס מ1996, ב-99 בא לעולם אחיו החורג הידוע בשם 'מטריקס'.
"אקזינסטנז" יצא ב-1999.
כמעט בו-זמנית עם אחיו התאום.
וואלה. עומד מתוקן.
(ל"ת)
כנראה שהתבלבלת עם הסרט אחר של קרוננברג הידוע גם כ"Crash, אבל זה עם המין בתאונות דרכים, לא זה עם הגזענות"
(ל"ת)
אז יצא גם אחיהם החורג והלא פחות מוצלח,
״הקומה ה-13״.
מעולם לא ראיתי אותו
הוא באמת לא פחות מוצלח? ציון העגבניות שלו טוען לגמרי אחרת.
לטעמי האישי כן (״לא פחות מוצלח״ אולי טיפה מוגזם, אבל הוא די טוב).
ו-וואוו, הציון בעגבניות באמת מפתיע. גם אם אשים בצד את דעתי האישית ואנסה להסתכל על זכה בעיניים אובייקטיביות (עד כמה שאפשר) אני חושב שזה ציון די מוגזם לרעה ולא יכול לחשוב על סיבה לציון הזה מלבד זה שהוא הגיע כמה שניות אחרי ״מטריקס״. כנראה שיש יתרונות בלצפות בסרט בלי דעות קדומות או דעות של גורמים חיצוניים.
צמיג!!! זה העינוי השני שהעברת אותי!
אחלה פוסט, אגב.
אוקיי אבל על צמיג אני באמת מצטער כי הוא באמת לא לכל אחד
אני חושב שהבעיה היא שאנשים מצפים לבי-מובי מטורף ומקבלים במקומו את.. ובכן.. צמיג – עבודת האבסורד הטובה ביותר עד שהגיעה "Too Many Cooks".
שום. דבר. לא. מתעלה. על. פורסט. גאמפ.
(ל"ת)
מה עם חלק ד'?
(או שאולי זה חלק ג'-2 של הטרילוגיה שלך..?)
עבר לדוחק"ו כאן
סוף סוף יש טקס פרסים עם קטגוריות חשובות באמת
בעקבות סערת הלבנבנות של האוסקרים, ראסל סימנס (Who?) החליט להקים את הAll Def Movie Awards. פרט לקטגורית הסרט הטוב ביותר, יהיה את השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר וגם את
Best Bad Muh Fucka
Best Helpful White Person
וגם Best Black Survivor in a Movie.
המועמדים לפרס הסרט של הטקס הזה הם: קריד, שי-ראק, חומר טוב, היישר מחוץ לקומפטון, חיות ללא מדינה ובלתי הפיך (זה עם וויל סמית'). נסו לנחש מה מאחד את כולם.
אם הסאגה הזאת הייתה סרט
זהו ללא ספק הטוויסט הכי מטומטם האפשרי שיכלו לדחוף פה מכל כך רבה סיבות.
בהחלט.
למרות שאם באוסקרים המתמודדים היו קריד, שי-ראק, היישר מחוץ לקומפטון וחיות ללא מדינה אני די הייתי מרוצה (אני גם די מרוצה עכשיו. כשהסרט הכי גרוע ברשימה שלך הוא "האיש נולד מחדש", הרשימה שלך בסדר לחלוטין). שי-ראק הוא הישג מטורף גם אם לא תמיד טוב בהגדרה המקורית, חיות ללא מדינה הוא סרט אכזרי ונהדר, היישר מחוץ לקומפטון הוא שעתיים של כיף וקריד הוא סרט אגרוף סבבה אגוזים.
ואפילו חומר טוב לא סרט כזה גרוע.
מישהו יכול להסביר
לכל הרוחות מה הפלא הגדול במקס הזועם, ובצורה מנומקת? (ואני לא מתלהם) באמת שניסיתי להבין ולשחזר בראשי…וכלום. נאדה. שום דבר. סביר בהחלט.
יש ביקורת לסרט ויש דף סרט. אתה מוזמן.
(ל"ת)
כל מה שרציתי הוא
הסברון מנומק לגבי המועמדות נטו. אפילו סיסמאות.
וודאי שהייתי בדף…
לא הבנתי
מה זאת אומרת הסבר מנומק לגבי המועמדות. איך הוא הגיע למצב שיש לו 10 מועמדיות בחינת "איך הצליחו לשכנע את הבוחרים לבחור בו"? למה אנשים אוהבים אותו? מה בדיוק השאלה כאן?
הנה המיקוד
"מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר". למה. שאר המועמדויות מובנות מבחינתי כמעט לגמרי
כי הוא סרט טוב. עד פה זה מובן?
(ל"ת)
הוא בסך הכל מנסה להבין
מה מבדיל אותו מסרטי אקשן אחרים שכולם כל כך מתלהבים אין צורך להתחכם בצורה מעצבנת אם אין לכם איך לענות
שהוא סרט טוב.
עם בניית עולם מדויקת, עם דמויות חזקות שעוברות תהליכים משמעותיים, עם מבנה עלילתי מהודק, עם בימוי, צילום ועריכה מדויקים, עם חזון אומנותי מופלא, וכו' וכו' וכו'. וכו'.
אוקיי ההסבר הזה שווה דיון
קודם כל שני סרטים שעונים על כל הקריטריונים הנ"ל הם בין כוכבים והאביר האפל (נולאן פשוט קפץ לי לראש) על בין כוכבים אפשר להתווכח אבל הרעיון הכללי ברור. בעניין הזה נוח להאשים את האקדמיה לגבי מד"ב בפרט ויח"צ בכלל, מה עוד שיש הזוקפים לזכותו של נולאן את העלאת מספר המועמדיות לסרט הטוב ביותר מחמישה לשמונה.
כמו"כ לגבי סרטי אקשן (שזה המוקש שדורכים עליו בדיון על מקס הזועם) א"א אפילו לנסות למנות את סרטי הפעולה האיכותיים שפשוט לא נספרים אצל האקדמיה. אני אפילו לא מתווכח על טיבו של מקס (הוא טוב) אבל אם בשנה הזו הסתובב איזה שהוא בורג לכיוון החיובי בטקס האוסקר, אפשר פשוט להגיד תודה ונתראה בשנים הבאות.
מה שמפריע לי הוא שלאף אחד לא אכפת מהטיעון שהוצג כאן ואחוזים נכבדים שעל פי רוב מזלזלים בסרטי פעולה, מהללים ומשבחים ומסבירים שככה צריך להיות סרט פעולה ושג'ורג' מילר עשה בית ספר לכל העולם…תירגעו, כל מה שקרה כאן הוא פשוט התקדמות של חברי האקדמיה…אין כאן את הסרט פעולה הגדול ביותר של העשור.
לגבי המעלות שציינת הרשה לי לחלוק על פיתוח הדמויות והעולם (עיירות גז וברז מים לא הפילו אותי). אבל זו דעתי הלא מתלהמת.
זה לא האקדמיה, זה המבקרים (והקהל, בערך).
מקס הזועם הוא סרט אקשן שחרג מגבולות הז'אנר של האקשן. הוא נכנס לספירה הציבורית לא כבלוקבאסטר אלא כיצירת אומנות ויצירת מופת של קולנוע – כזאת שחובבי קולנוע ישראלים ומבקרי קולנוע צרפתיים שניהם מריעים לה כאחד הסרטים הטובים של השנה. בניגוד לסרטי אקשן אחרים, אנשים התאגדו מאחורי מקס הזועם. היה לו משהו בשביל כולם (כמעט), הוא לא נפל לקלישאות החבוטות של סרטי האקשן בימינו (נבלים גנריים, תקפית חייזרים, דיאלוגים שבורים) והוא שם משהו על המסך שלא ראו כבר הרבה זמן. ובכך הצליח להביא עוד ועוד קהלים שהרימו את ניסו למעלה והיללו אותו.
היה בו פיוט קולנועי בשביל קהל הארט-האוס, אקשן בשביל חובבי האקשן, פמיניזם בשביל הקהל הנהנה-מדיוני-מגדר, אפקטים אמיתיים שנראו נהדר בשביל מתלונני-הCGI, ונוסטלגיה בשביל חובבי מקס הזועם.
זה למה הוא הצליח ו"הפשיטה" (הסרט אקשן היחיד האחר בעשור שיכול לטעון לכתר "סרט האקשן הטוב של העשור"), למשל לא.
וזה מתרץ למה הוא היחיד?
אין עוד שיכולים להכנס לרשימה המצומצמת הזו?
שוב, אני בעד מקס אבל חייבים להודות שיש כאן פתיחות חדשה של האקדמיה שאם הייתה כאן לפני כן היו עוד סרטים שהיו מרוויחים מכך.
ועוד משהו…גם סרטי מד"ב סובלים מזלזול (ע"ע נולאן אם כבר הזכרנו אותו) ובהקשר הזה אני משווה אותם לסרטי פעולה מבחינת מועמדויות וכו'.
דרך אגב, אני מסכים עם כל מילה מהסברך לעיל.
ההשוואה בין מדב לאקשן היא רק לגבי הסרט הטוב ביותר כמובן
(ל"ת)
למה היחיד?
מאז 2009 קיבלנו את מחוז 9, התחלה אוואטר, כוח משיכה, היא ברשימה הזאת. זה לא רשימה אדירה באורכה, אין ספק – אבל מאז שהמירוץ נפתח ליותר מ5 מועמדים, האקדמיה (כאשר יש תמיכה מוכנה מראש) מוכנה לאמץ סרטי אקשן ומד"ב.
וזה נכון גם להיפך – אם היינו השנה עם 5 מועמדים, אז כנראה שמקס הזועם היה בחוץ.
(המועמדים היו משהו כמו: ספוטלייט, האיש שנולד מחדש, חדר, מכונת הכסף, ו…אנא ערף, ברוקלין?)
אה, נו, ו"להציל את מארק וואטני" מועמד גם באותה השנה.
מדהים כמה קל לשכוח ממנו.
הבחירה מס' 2 שלי
אחרי מכונת הכסף…
אבל אין סיכוי שהוא זוכה בגלל שהוא אדיר בקטע של פאן וגאונות של איש אחד. חבל.
לא מרביצים לאוסקר השנה?
(ל"ת)
ג'ון אוליבר עשה סרטון על ה Whitewashing בהוליווד
וכרגיל אצלו, זה מעולה.
https://www.youtube.com/watch?v=DT62Cubl5YE
קצת מעורבב הסרטון הזה
ראשית כל, יש כאן הרבה יותר מדי הישענות על העבר כדי לדבר על כך שזה *עדיין* דבר.
שנית, הבדיחות פה ממש גרועות – חה! טום קרוז הופיע בסרט אחד אז אי אפשר שהוא יהיה בסרט אחר! חה! בנוסף – יש ב"אלי מצרים" מישהו דני, ואתם שמים כתור דוגמה ללבנבנות את הסקוטי? ממתי סקוטים יותר לבנים מדנים? אפילו הבדיחה על "כמה לבנים האוסקרים" נראתה שנעצרה כמה מקומות לפני שהיא נהייתה מצחיקה.
אבל יותר לעומק ופחות ניטפוקים- יש כאן איזשהי הפשטה נוראית של המערכת ההוליוודית שלא מתחשבת בשום דבר ורק רואה לנגד עיניה את מטרת השוויון. ראשית כי הם פוסלים כל שחקן שאי פעם העז לא לשחק משהו עם השם משפחה הנכון,בלי לשקול כמה המרחק באמת רחוק המוצא האתני שלהם ואת המשקל האיכותי שלה. וכי רידלי סקוט, נו, צודק – אי אפשר להפיק סרט בסקאלה ענקית ולשים במרכזו שחקן ערבי או מזרח-תיכוני. זה לא כמו שאלת הנשים והבלוקבאסטרים איפה שיש הוכחות חותכות שזה חרא מוחלט – בקושי יש כוכב מזרח-תיכוני בטלוויזיה, שם באמת יש גיוון, שאפשר לציין שיוכל לשרוד את המעבר לקהל גדול.
הלבנת ההיסטוריה היא דבר פסול, בהחלט, ולכן הוא הפסיק ברובו המוחץ (ארגו עדיין בולט לרעה בנושא הזה למרות שהחליקו על כך, ואת הסרט על מהומות סטונוול הדבר הזה קבר) אבל לא הכל שחור ולבן והסרטון הזה מושך קשות למקום שכזה. שני מקרי שאני חושב שהם קצת יותר מסובכים, למשל:
1. מדובר ב"אלי מצרים" על האלים שלהם, לא על המצרים עצמם. למה שהאלים שלהם לא יהיו לבנים? או אפורים? או ירוקים? הם לא פאקינג בני אדם שקשורים למקום אחד. למה אם האלים של המצרים משוחקים על ידי המצרים זה יותר נכון פוליטית איכשהו?
2. היו כמה אנשים שכעסו על הליהוק של ג'וזף פיינס כמייקל ג'קסון בסרט שמתרחש בתקופה שבה הזמר היה לחלוטין לבן. ואני בהיתי ולא ממש הבנתי – אף אחד לא אומר שמייקל ג'קסון הוא בחור לבן, אבל מה האלטרנטיבה? לקחת שחקן שחור ולצבוע אותו בצבע לבן מגוחך, רק בשביל הנקודה העקרונית ששחקן שחור ישחק אותו? (אני הייתי שומר את הליהוק של פיינס, ומצמיד לו קול שחור, אבל אף אחד לא שואל אותי).
אני מניח שהם רוצים שני שחקנים שישחקו אותו, אחד שחור ואחד לבן.
לגבי הסרטון, לי אגב יותר הייתה בעיה שהם צחקו על הליהוק של שני לבנים ב"אקסודוס" בטענה ששתי הדמויות מגיעות ממצרים אבל לא צריך להיות איזה מומחה מקרא כדי לדעת שמשה היה יהודי אז אם כבר להתלונן על משהו במקרה של כריסטיאן בייל זה על JewWashing.
בקיצור – עוד סרטון טיפוסי של ג'ון אוליבר. מצחיק בטירוף, פופוליסטי בטירוף. בתחילת דרכו חשבתי שהוא לא ירש את זה מהחונך שלו ג'ון סטיוארט, לצערי התבדתי.
לגבי JewWashing
אני חושב שכאן, בניגוד להלבנה של הההיסטוריה, אפשר למצוא לא מעט מקרים של שחקנים יהודיים שמשחקים דמויות אמיתיות או מאגדות נוצריות, ובלי התרעומת שקמה עליהם כאשר זה קורה כמו במקרי ליהוק שחורים לתפקידים לבנים ולכן זה קצת פחות בעיה כשזה הדדי.
תן דוגמאות?
(ל"ת)
ישו.
(ל"ת)
אגב מוצא אתני ושם המשפחה הנכון
קלואי בנט (סקיי/דייזי מאייג'נטס אוף שילד) לא הצליחה להשיג אודישנים לתפקידים משמעותיים לפני ששינתה את השם (מוואנג לבנט). עבור האודישנים שכן השיגה, היא לא היתה "אתנית" מספיק.
מקור
גם היום יש אפליה נגד אסייתיים, שחורים וכו' בליהוק. יש גם סטטיסטיקה על זה (כי עדות אנקדוטלית זה לחסרי השכלה מדעית), וגם בלוג שמתעד מודעות קאסטינג גזעניות עד כדי כאב.
אבל באופן כללי, כשיש תעשיה שכולה פועלת באופן מסוים, לנסות להצדיק מקרה אחר מקרה לא יעזור. אולי לסרט הספציפי הזה באמת היה חשוב ליהוק לבן. אילו זה היה קורה בתפקיד אחד פעם בעשרה סרטים זה היה הגיוני ונסבל. זה שיש תעשיה שבה רוב המנהלים הם גברים לבנים ואיכשהו גם רוב הבמאים שמקבלים צ'אנס הם גברים לבנים למרות שיש הרבה במאיות שמנסות להכנס, עד כדי חקירה פדרלית, הסיכוי הכי טוב של תסריטאיות למצוא עבודה הוא סרטים שמבוימים בידי נשים, וגם תפקידים ראשיים לנשים וללא-לבנים קשה למצוא, זה לא במקרה. דוגמא להשפעת הניהול – קת'לין קנדי, כמנהלת, עומדת מאחורי אחד הבלוקבאסטרים הגדולים של השנה, שיש בו דמות ראשית נשית ושתי דמויות ראשיות לא לבנות – "הכוח מתעורר". וכן, היא התערבה בדרך.
ייצוג לא מתחיל ונגמר בליהוק ספציפי. הוא חייב להיות בכל הדרגים. כל עוד גברים לבנים מנהלים, הם יכולים לפחות להכיר בזה שיש אפליה, ולנסות לצמצם אותה, ע"י שכירת במאים ובמאיות, תסריטאים ותסריטאיות שאינם גברים לבנים. כשיאשרו להם פרוייקטים יהיו יותר תפקידים גם לאנשים מכל מיני סוגים. אבל גם – למה לא להציג מגוון גדול יותר של האנושות? דמויות משנה, ניצבים, וגם תפקידים ראשיים. ואם לא רוצים ללהק לכל התפקידים על פי כשרון המשחק כי "התאמה לתפקיד" נמדדת באתניות (באמת? בכל כך הרבה סיפורים?) למצער אפשר שלא להפוך דמויות שהן בבירור לא-לבנות ללבנות.
ווייט-וואשינג זה מעצבן וטוב שיעלם. (אגב זה, אנחנו גם יודעים בדיוק איך המצרים הקדמונים חשבו שהאלים שלהם נראים, והם לא היו ירוקים או לבנים.)
לגבי מעבר לקהל גדול, ספר את זה לוויל סמית'.
גם אנשים שאינם גברים לבנים רוצים לראות ייצוג של עצמם כבני אדם מורכבים בסיפורים שכולנו צורכים. כדי שזה יקרה הוליווד צריכה להכיר באפליה שיש כרגע ולהתחיל לפעול נגדה. ההנחה שלך היא שהוליווד מחפשת את האדם המתאים ביותר לתפקיד. ההנחה שלי היא שהוליווד מנפה קודם את כל האנשים שאינם מהאתניות ה"נכונה" ואז בוחרת את הכי מתאים מביניהם, ואנחנו כקהל מאבדים את האפשרות לשמוע סיפורים אחרים ולראות אנשים אחרים, שאולי היו משרתים את הצרכים שלנו (כפרטים או כתרבות) טוב יותר.
סרטון של שלוש דקות לא מציג את הבעיה על כל מורכבויותיה?!
נדמה לי שהציפיות שלך ממנו קצת מוגזמות. הכותרת היא Why is this STILL a thing, והוא נותן הרבה דוגמאות ל-whitewashing מהעבר כמו גם דוגמאות שמראות שהתופעה הזאת *עדיין* קיימת.
רידלי סקוט, סליחה, לא צודק, רידלי סקוט אידיוט. כלומר, אולי לא באופן כללי, אבל ההערה הספציפית הזאת שלו היתה מטומטמת ברמות קולוסאליות, ואני מאוד מקווה שהוא נתן לעצמו צ'אפחה במצח ואמר "מה לעזאזל יצא לי מהפה" רגע אחר כך, ושהוא לא באמת מאמין במה שהוא אמר. אתה יכול לטעון שכדי למכור סרט בתקציב של 150 מיליון דולר צריך כוכב גדול. אוקיי, סבבה, מקובל. אבל להשתמש בזה בשביל להגן על הליהוק של *ג'ואל אדגרטון* – כי, ברצינות, הוא שחקן סבבה, אבל ל-99.99% מהאנשים בעולם אין שום מושג מי זה – זה מטומטם. "מוחמד מה שמו", כמו שסקוט ניסח את זה ברגישות מדהימה ממש, היה מביא בדיוק את אותו מספר צופים. וזה כדי להסביר למה שחקן לבן *תמיד* עדיף על שחקן לא-לבן?! רידלי סקוט אף פעם לא שמע על וויל סמית, מורגן פרימן, סמואל ל. ג'קסון או זוכה האוסקר צ'יווטל אג'יפור, או שהוא מאמין שאף אחד מהם לא מביא קהל כמו המגה-סטאר, אליל ההמונים, הפאקינג אגדה הוליוודית בחייו ג'ואל אדגרטון?! אידיוט.
אבל כוכב הסרט הוא *לא* ג'ואל אדגרטון
הוא כריסטיאן בייל.
וקודם כל, רידלי סקוט לא אמר ששחקן לבן עדיף משחקן לא לבן – ליהוק של וויל סמית' לתפקיד היה מוזר ולא נכון אתנית באותה המידה כמו ג'ואל אדגרטון. מצרים לא היו שחורים ולא נהגו לומר "aw HELL no", מצרים היו מזרח תיכוניים. סקוט דיבר על ליהוק של מזרח תיכוני במקום אדגרטון.
עכשיו, להגיד "מוחמד-מה-שמו" היה חוסר טאקט מטורף מצידו, אבל, נו, איזה שחקן מזרח תיכוני בגודל הבינוני-מינוס של ג'ואל אדגרטון יש?
כי למרות שאדרגטון הוא לא אליל המונים, הוא הופיע בתפקיד ראשי בסרט מצליח ומכובד ("לוחם") ובתפקיד משמעותי בשובר הקופות הגטסבי הגדול וזה כבר נראה יותר טוב למפיקי אולפן מ…עוד פעם, מי? עומר שריף כבר ותיק מדי לסחוב עליו את כל התפקידים הללו, איזה שחקן מזרח תיכוני בינוני-מינוס היה יכול לקחת את התפקיד?
זה לאו דווקא עניין של "יביא מספר צופים או לא". אולפנים שונאים לקחת הימורים. אדגרטון, שחקן מוכח ומוכר ומוערך הוא לא הימור. לשים מישהו אלמוני לחלוטין בתפקיד הזה – כן.
כאן אפשר לדבר על צביעות, על השאלה כמה אולפנים מוכנים להמר על שחקנים אנונימים לבנים מול שחקנים אנונימיים לא-לבנים ולמען האמת, אני יודע שבסרטי דרמה לא מסחריים המצב טוב, אבל לגבי בלוקבאסטרים אני לא בטוח מה המצב.
מה שמסתכל בסרטון הזה הוא העובדה שהוא בוחר את המטרות הקלות והלא נכונות. הבעיה היא לא אלי מצרים או אקסודוס – הם סתם כלים יותר נוחים לניגוח שאפשר לעשות איתם גיחי-גיחי. מי שעשה את הסרטון לא שמע על סטונוול? לא ראה ארגו? *כאן* המקרים המעצבנים באמת – סרטים שלא נועדו לשבור קופות, שיכלו להמר על השחקנים שלהם ובכל זאת בחרו לדחוף את עצמם (במקרה ארגו) או לשים בחור לבן אקראי ואנונימי (סטונוול) ומנעו את התפקידים הללו משחקנים שהיו צריכים אותם.
אפילו להתמקד באדגרטון מראה שהסרטון לא בכיוון הכללי הנכון. רוצים להשוות ליהוק לא נחוץ? בוא נדבר על הליהוק של ציפורה של מריה ולורדה. שחקנית ספרדית לא מוכרת לחלוטין בתחומי ארצות הברית שאמורה להיות מזרח-תיכונית. אבל, נו, זה פחות כיף לנגח אישה ממיעוט אחר (למרות שמוזר מאוד שספרדים מספרד נחשבים מיעוט, אבל מה שלא יהיה) לא קשור.
אני בדרך כלל נמנע מהנושאים המעצבנים הללו אבל
לגבי רידלי סקוט, יאללה אמירה מטומטמת ברמות של פרומיתאוס, נתפסו על זה כי זה באמת פוליטיקלי-הכי-לא-קרוב-לקורקט. זה מסיט את הדיון למקומות שלא צריך. בשטות הזו של אקסודוס עשו לבנאדם עליהום לא מוצדק בעליל ומנהירה עיוורת אחרי טובת השחור באשר הוא שחור. בחייאת עליכם מה אתם רוצים למען משה ואהרן?!
הדבר שהכי לא הבנתי הוא, מניין ליפי הנפש הנוסחה לשיבוץ שחקנים שחורים בתפקידים משמעותיים? יש חוק רוסי רק בכדורסל (ורק בישראל ואפשר לאזרח D:). באמת אין סרט ספציפי שאפשר לבוא ולומר הנה, ממש פה, ליד ההוא, תצבע קצת, תשנה סלנג והופ! מצאנו מקום לברבור השחור התורן. המחאה התורנית היא בגלל ש"איך לעזאזל יש מיליארד סרטים ואין שחורים" ואת זה אי אפשר לשנות בגלל שאין מציאות לומר פה צריך שחור.
ובהמשך לזה, אני מצטט מתגובתך "ומנעו את התפקידים הללו משחקנים שהיו צריכים אותם". מה זאת אומרת צריכים? ממתי סוני וורנר ונולאן נהיו המשרד לשיוויון חברתי? שוב, אי אפשר " לתבוע" אף אחד נקודתית.
ולסיום, שום שחקן או שחקנית שחורים רעבים ללחם. הם עמוסים יותר מרד לצורך העניין…כשיחפשו את המגרעות ימצאו בשפע וכשיחפשו את המעלות ימצאו גם כן. ככה זה בפלנטה שלנו.
נ.ב. אני מודע לכך שיש כאן קיצוניות יתר (שאינני חבר ורע לה) ברור לי שיש אפליה/גזענות/כל מילה שתתאים. פשוט מאוד רציתי לחדד את הדברים שהתייחסתי אליהם
שתי הערות
""ומנעו את התפקידים הללו משחקנים שהיו צריכים אותם". מה זאת אומרת צריכים? " –
צריכים במובן של "היו יכולים להזניק להם את הקריירה ולקדם אותם".
"ולסיום, שום שחקן או שחקנית שחורים רעבים ללחם." – ברור שיש, כמו שיש שחקנים לבנים שרעבים ללחם כי יש שחקנים שלא מצליחים לקבל תפקידים ואז הם עלולים למצוא את עצמם עניים ביותר. שחקנים מוכרים שחורים אולי לא רעבים ללחם, אבל זה עניין אחר.
אוקיי
הבהרת את כוונתך ב"צריכים" ובאותה מידה ישנם לבנים שהקריירה שלהם היתה נראית אחרת אם היו מקבלים וכו'. כך שאין שום תביעה.
אם יש שחקנים שחורים רעבים ללחם כמו שיש לבנים, אז דיינו בכך.
מה שחשוב לי כאן הוא שלא הקצנת לכת לכיוון הנגדי, סימן שיש כאן סוג של הסכמה הדדית שהמחאה הנוכחית אינה "כצעקתה". אני מסתפק בזאת מחמת שחשבתי שיש בשרשור הזה קונצנזוס לגבי מסכנות השחורים.
יאללה לטקס.
"אני מסתפק בזאת מחמת שחשבתי שיש בשרשור הזה קונצנזוס לגבי מסכנות השחורים."
אני לא בטוח מה אתה מתכוון במשפט הזה.
התכוונתי
שחשבתי שכולם נהפכו להיות וויל סמית. כנראה שלא.
ארגו לא נראה לי כמו דוגמא טובה במיוחד ל-Whitewashing כיוון שלדמות (בקונטקסט של הסיפור) אין שום מאפיין היספני
ובכל מקרה, ההבדל בין "היספנים" ל"לבנים" הוא יותר תרבותי מאשר גזעי – ובארה"ב יש שפע של אנשים עם שם ספרדי שלא היית מבחין ביניהם לבין כל אדם לבן סביבם. זה יותר דומה לליהוק של שחקנים אמריקאים לדמות של רוסי/גרמני – לפעמים קצת מגוחך, אבל לא ממש מעליב.
אבל זה בדיוק העניין
למה צריך "מאפיין" היספני? הדמות הייתה היספנית במקור, הסרט מספר מה שהיה שם – קחו שחקן היספני, סעמק. אפילו את השחקן ההיפסני הכי לבן שיש -אוסקר אייזק. אתה לא רוצה לראות ארגו עם אוסקר אייזק בתפקיד ראשי?
והנקודה המקורית שלי הייתה בדיוק מה שאתה אומר – לא הכל שחור ולבן כמו שהסרטון מציג , כמו הצורה שבה הוא מציג בחלחלה את הזכייה של ויליאם הרט ב"נשיקת אשת העכביש" כאיזה פשע גזעני נורא.