קטגוריית האנימציה באוסקרים השנה היא מאכזבת . כל שנה מדובר בקטגוריה שמצליחה להצביע על הקלסיקות הבאות שעליהן הדורות הבאים יגדלו או על סרטים של אמנים שהשתמשו במדיום כדי לפרוץ גבולות ולהגיע לשיאים שאי אפשר להגיע אליהם בלייב-אקשן. השנה, לעומת זאת, יש "בייבי בוס". והוא אפילו לא הסרט הכי גרוע מבין המועמדים. אז בואו נבחן את הסרטים המונפשים של השנה שמועמדים לאוסקר, מהסרט הכי גרוע ועד לטוב ביותר שנמצא ברשימה.
לזכותו של "לאהוב את וינסנט" (שייצא לאקרנים השבוע), יש לציין שהוא סרט מאוד יפה. מדובר בסרט שמורכב כל כולו מציורי שמן, וזה מרשים. לחובתו של הסרט – כל השאר. תחשבו על הביוגרפיה הקולנועית הכי גנרית וחסרת השראה שיש, תציירו אותה בשמן וקיבלתם את "לאהוב את וינסנט". סרט שאם הוא היה לייב-אקשן, אפילו האקדמיה לא הייתה יורקת לכיוון הכללי שלו. מדובר בסרט שלא לוקח סיכונים ושלא מצליח לצלול לעומקו של שום נושא, ובמקום זה רק מציג בצורה שטחית את נסיבות המוות והחיים של ואן גוך עם משחק גרוע של רוב המעורבים בדבר. זה שזה יפה פשוט לא מפצה על זה.
טווידלדי כבר סיכם את הסרט הבינוני הזה בצורה די טובה, אז רק אוסיף לרעתו את השימוש ב"מקרנה" ו"שיר הקטשופ" יותר מאפס פעמים (המספר הנכון לשימוש בשירים הללו), וגם את סצנת תחרות הריקוד הטיפשית להחריד. יש רגעים שנראה שהסרט הזה יאתגר את הצופה, אבל בסוף הוא מעדיף להראות קיפודים שרוקדים לצלילי להיטי שנות התשעים והאלפיים המוקדמות. חבל.
"בייבי בוס" הוא סיפור מוזר. אם שופטים אותו על פי הכריכה שלו, מדובר במה שאמור להיות העלבון הגדולה ביותר בטקס האוסקרים הקרוב – סרט שמלא בתקריבים על ישבני תינוקות מפליצים (כי גיחי) והפרשות אחרות (כי גיחי גיחי) יכול להתהדר בזה שהוא מועמד לאוסקר בעוד שיצירות אחרות ומוערכות בהרבה נדחקו הצידה. לזה הידרדרו האוסקרים? אבל כשצופים בסרט, בניגוד לכל אזהרות המסע של משרד הביטחון, מגלים שהוא פחות "שעה וחצי של בדיחות הפרשות ותקריבים של תחת" ויותר "….הא?".
הסרט ממוסגר כסיפור של אדם שמספר על ילדותו, ואיך כשהיה ילד לפתע הגיע לביתו תינוק במונית, לבוש בחליפה ופיזז את דרכו לעבר הדלת, זה למרות שראינו פריים קודם לכן את אימא שלו בבטן הריונית. אני חוזר – ההורים נמצאים בבית ופותחים את הדלת ושם יש תינוק בחליפה. החליפה, אגב, היא לא בדמיון של הילד (שמודה שיש לו דמיון פעיל ביותר) – ההורים שלו מדברים על החליפה ומכנים אותה "חמודה". שאלות לגבי השפיות של כל הדמויות שמעורבות בסיפור לא מפסיקות בשום שלב והעלילה מוסיפה לאפקט התמהוני שהסרט יוצר אצל הצופה – תינוקות (שמיוצרים בחברת "בייביקורפ") נמצאים בבעיה כי יש כמות מוגבלת של אהבה בעולם, והכלבלבים שמיוצרים בחברת "פאפיקו" משתלטים על נתח השוק של האהבה בעולם. הגיוני זה לא, אבל זה לא ההעלבה הגדולה לאינטליגנציה שהסרט נראה שהוא על פי הטריילרים. עם זאת, הוא גם לא הטריפ ההזייתי שאפשר לחשוב שהוא – אחרי שעוברים את החצי שעה (בהנחה שהמוח שלכם לא נמס) העלילה מתיישרת ועוסקת בשיתוף פעולה סטנדרטי יחסית של שתי דמויות שצריכות לשתף פעולה ולומדות לאהוב אחת את השנייה. אין סיבה שהסרט הזה יתפוס את מקומם של סרטי אנימציה טובים שיצאו השנה, אבל הוא לא הזוועה שניתן לחשוב שהוא על פי הטריילר שלו, וזה גם משהו.
את "קוקו" , אולי אתם זוכרים, לא ממש אהבתי – ובכל זאת אני די שלם עם הזכייה שלו. הוא לא סרט האנימציה הטוב של השנה, אבל אני מקבל לחלוטין את העובדה שלעולם לא היה סיכוי לסרט אנימציה אחר, ושבסך הכל מדובר בסרט סבבה לחלוטין. היו סרטי אנימציה שאהבתי יותר השנה, אבל קשה לי לראות אותם זוכים, אז "קוקו" הוא פשרה מתקבלת על הדעת.
"המפרנסת" הוא הסרט הטוב ביותר מבין המועמדים של השנה, אבל זה לא אומר שהוא חף מבעיות. הסרט הוא על ילדה באפגניסטן, שלאחר שאביה נכלא היא צריכה להעמיד פנים שהיא בן על מנת להשיג מזון וכסף למשפחתה, כי לבנות אסור לצאת לבדן אל הרחוב. מדובר בסיפור שמציג מציאות מורכבת בגוונים של שחור ולבן, וחבל. נדמה שהסרט קצת מפחד לדבר על האפור שבאמצע או אפילו לרמוז עליו, והסרט נהיה שבלוני למדי ברגעים מסוימים. בתוך הסרט הדמות הראשית מספרת סיפור אחר מעניין יותר, על נער שהולך להביס מפלצת נוראית ששוכנת בהר, ולצערנו, לשני הסיפורים חסר סוף מספק של ממש. ובכל זאת, האנימציה יפה, בניית הדמויות מספיק טובה כך שאכפת לי מהגורל שלהם והסיכונים מוצגים בכל פינה כך שאתה דואג לגורל הדמויות ומעורב בסיפור המדכא למדי. לא מדובר ביצירת מופת, ומדובר בסרט החלש ביותר עד כה של "קרטון סאלון" (שיצרו את "שיר הים" ו"הסוד של קלס"), אבל כמו פיקסאר בימיהם הטובים – גם ביום הכי חלש שלהם, הם עדיין יותר טובים מרוב המתחרים. והשנה – מכולם.
והמועמדים שהיו צריכים להיות פה:
מתוך 26 סרטי האנימציה שהיו יכולים להיות מועמדים לאוסקר השנה ראיתי 10; אז הקול שלי הוא כנראה לא הכי משמעותי בקביעת "סרטי האנימציה הכי טובים של השנה", אבל מצד שני אני בספק שרוב המצביעים ראו את כל הרשימה בעצמם אז אני כנראה בחברה טובה. אם יש מישהו שהספיק לראות את הסרטים המאוד מסקרנים שיש ברשימה הזאת כמו "הילדה ללא ידיים", "השועל הגדול הרע ועוד סיפורים" או את "סינדרלה החתולה" הייתי שמח לשמוע עליהם ומה לדעתו היה צריך להיות או לא להיות בקטגוריה.
אבל כרגע לדעתי, את מקומם של "וינסנט", "פרדיננד" ו-"בייבי בוס" היו צריכים לקחת שלושה סרטים, שאומנם אף אחד מהם הוא לא גדול אבל כולם בהחלט מועמדים טובים יותר מהסרטים האחרים – "קול שקט" הוא סרט אנימה מעניין על חבורת נערים ביפן שקשורה דרך מקרה בריונות מהעבר שלהם ועוסקת בנושאי חרמות, הצקות ובריונות בצורה מפתיעה ומחממת לבבות, "קפטן תחתונים: הסרט" הוא אחד העיבודים הספרותיים הכי טובים שידע הקולנוע – כזה שמצליח להעביר את רוח השטות של המקור בדיוק כמו שהיא וגם להצדיק את אורך הסרט המלא, ו"לגו באטמן" הוא פארודית באטמן משובחת. שלושת אלה, בנוסף ל"קוקו" ו"המפרנסת" הם הבחירה שלי לחמשת סרטי האנימציה מתוך הרשימה ההיא, כשהזוכה האישי שלי הוא כנראה "קפטן תחתונים" אבל אולי בעצם "קול שקט". תלוי באיזה סוג של יום אני נמצא.
אבל סרט האנימציה שאני הכי אהבתי השנה בכלל לא היה בין המועמדים להיות מועמדים והוא "The Night Is Short, Walk On Girl". הסרט מתאר לילה מאוד מטורף של נערה שהולכת ממקום למקום בחיפוש אחר הרפתקאות ואלכוהול, ועל הנער המאוהב בה (והמעט סטוקר) שמנסה להזמין אותה לדייט. ועל תיאטרון הגרילה של האוניברסיטה שבה הם לומדים. ועל תחרות אכילת אוכל חריף במיוחד. ועל מאפיונר גונב תחתונים. ועל עוד כמה דברים. "הלילה קצר, המשיכי לצעוד", אחרי שנה של סרטי אנימציה מהנים אבל לא נהדרים, הזכיר לי שמדובר במדיום שבשילוב הנכון של תסריט, בימוי ואנימציה – יכול ליצור נפלאות והוא מומלץ מאוד לכל מי שרק מצליח למצוא אותו.
מדוע העמוד הוא מסוג "ביקורת" ולא מסוג "הגיגים"?
(ל"ת)
אחלה תגובה אחי
תודה על התרומה לדיון!
לא שזה מפתיע אבל האקדמיה ממש דפוקה בנושא של אנימציה.
הנה כמה דוגמאות:
אמיצה זכה על פני רלף ההורס (או פאראנורמן)
או גיבור 6 גבר על הקופסונים או כל שאר המועמדים לצורך הענין
או זוטופיה על קובו (!) על קובו? (או אפילו מואנה)
אבל "זוטופיה" הוא סרט שעוד נשמע עליו
כלומר, אמיצה ו6 גיבורים זה אכן בחירה תמוהה כי מדובר בסרטים שהרבה פחות נחרטו בזיכרון הקולקטיבי מהתחרות שלהם, אבל אם היה סרט אנימציה אחד ב2016, זה היה זוטופיה. הסרטים האחרים טובים ממנו, אני מסכים – אבל זאת בחירה סבירה ומתקבלת על הדעת, בניגוד לשתי הדוגמאות האחרות.
זוטופיה סרט טוב אבל בעיקר זכה להצלחה מסחרית גדולה יותר
זה לא אומר שהוא טוב יותר מקובו, שגם חידש בפיתוח של הסטופ מואשיין וגם היה פחות גנרי.
השאלה מי יותר טוב בעייתית מסיבות מובנות
וגם אני הייתי מעדיף זכייה של רוב המתחרים שלו על פניו, אבל אין ספק שאם היה סרט אנימציה אחד שהוא הכי השפיע ב2016 – זה "זוטרופוליס". בטח באמריקה, שם כולם התלהבו מהמסרים המבולבלים שלו לגבי גזענות. אז העובדה שלקח את הפרס היא אולי מאכזבת אבל היא מובנת.
שישה גיבורים או אמיצה, לעומת זאת – הפסידו גם לסרטים יותר טובים וגם לסרטים יותר משפיעים, משמעותיים או אלה שעליהם אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנימציה ב2012 ו2014, ולכן הזכייה שלהם יותר תמוהה.
אני חושבת שקובו הוא סרט שקרוב לשלמות
הוא מהסרטים האלו שהעלילה בהם גם טובה וגם מהודקת, האנימציה מהפנטת ואני יכולה לצפות בו בלופים ולהנות כל היום. גם שלחתי המון אנשים לצפות בו וכולם התלהבו מהטריילר ואהבו את הסרט (גם אם התלהבו פחות ממני).
אני חושבת שקשה להגיד על העלילה שהיא לא גנרית. עשויה יותר טוב מהגנריקה הרגילה, בהחלט, אבל גם גנרית: קובו הוא נער מיוחד, הנכד של ה-moon king, אחרי שאיבד את משפחתו מגיע תורו לשלוט בקסם המשפחתי ובעצרתם של שני יצורים קסומים הוא יוצא למסע כדי להציל את עצמו ואת הכפר שלו, וכדי להביס את השליט הרע.
היו כמה בחירות באיפיון הדמויות שהיו קצת פחות גנריות: פגיעת ראש, איבוד עין..
זוטופיה/זוטרופוליס הוא דווקא דוגמה לסרט עם עלילה הרבה פחות גנרית, ושימוש מאוד נבון בסטראוטיפים כדי לצאת נגדם. הבעיה שלו (לדעתי) קשורה בכמה בחירות טיפה יותר פופוליסטיות, ההתעקשות על אלו מברייקינג באד ועוד כמה אתנחתות קומיות שלא היה להם קשר ישיר לעלילה. זה קצת מוציא את העלילה מפוקוס, וקצת בא ע"ח הידוק ומתח. זו הסיבה שקובו מבחינתי טוב יותר.
"סרט שעוד נשמע עליו"
תשמע, אני מודה שלא ראיתי את הסרט, כך שאולי פספסתי משהו בסיסי לגבי הסרט.
אבל מהטריילר וממה שקראתי עליו, זה נשמע כמו סרט גנרי על חיות מדברות עם עומק 2 ס"מ של אלגוריה לחיינו העכשוויים.
אני יכול לכתוב בהרחבה על קובו, אבל אני אבחר לציין שתי נקודות שלדעתי הופכות סרט שהיה יכול להיות סרט פשטני לסרט שלוקח את אמנות הסיפור ברצינות, ומנסה לקדם אותה קדימה.
בערך בשליש הראשון של הסרט המנחה של קובו אומרת לו:
Your magic is growing stronger. You need to learn control.
But when we grow stronger the world grows more dangerous
התשובה לשאלה של "למה הגיבור מתמודד עם אתגרים גדלים והולכים" לטעמי היא נהדרת. כלומר אנחנו תמיד מקבלים את זה כחלק ברור ממסע הגיבור.
שנית הסיום הפתיע אותי לחלוטין.
השימוש של קובו בקסם שלו, במקום בקסם של החפצים, מוביל לכך שהוא הופך את סבא שלו (שברמה מסויימת הוא לא רשע קלאסי) לאדם, במקום להרוג אותו. והקבלה של הכפר את התוספת החדשה לכפר, הוא סיום שעדיין גורם לי להתרגשות רגשית ואינטלקטואלית.
קודם כל, סרטי אנימציה לא חייבים להיות עמוקים כדי להיות נזכרים
אין רבדים ומטאפורות ב"אלאדין" (או לפחות, אם יש – זאת לא הסיבה שאנשים אוהבים אותו עד היום) והוא בכל זאת סרט שעדיין מדברים עליו.
עכשיו, זה נכון שיש לסרט עומק 2 ס"מ של אלגוריה, אבל מה שטוב בו זאת לא האלגוריה אלא הסיפור עצמו – צמד הדמויות של השועל והארנבת והחברות שלהם הוא מוצלח ביותר והוא זה שסוחב את הסרט על הכתפיים. הם דמויות כיפיות, מעניינות, מצחיקות שכיף ומעניין להעביר איתם את הסרט.
בקיצור, זוטרופוליס מומלץ. לא יותר טוב מקובו אבל בטח לא איזה נפילה אדירה שאי אפשר להבין איך ומה זה קרה. גם מבחינת איכות הסרט, ובטח מבחינת יחס הקהל אליו – זוטרופוליס בחירה סבירה לחלוטין – בדיוק כמו ש"קוקו" לא סרט האנימציה הטוב של השנה או מבין המועמדים, אבל הבחירה הסבירה לחלוטין.
זה לא התקפה אישית עליך
וזה לא כל מה שאתה אומר על הסרט.
אבל
נשמע על פניו כנפילה במלכודת של ראית סרטים מצויירים כסרטי קומדיה לילדים.
קובו לטעמי הוא פשוט *סרט* מדהים. והישג אנימציה (עם כמה שאני מודה שאני לא מומחה) מדהים.
לא בטוח איך זה שמה שטוב בסרט הוא הדמויות שבו
אומר שזה ראיית סרטים מצויירים כסרטי קומדיה לילדים.
סרטים רבים היו מתים לדינימיקה של ניק וג'ודי, וזה לא קשור לילדים כן או לא.
ולהגיד שסרט כלשהו הוא מדהים או לא, זה כבר פזילה לעבר דעות יותר סובייקטיביות ולא מה שאני מדבר עליו.
אני מדבר ספיציפית על האפיון שלהם
כדמויות "כיפיות ומצחיקות" במקום נגיד "מרגשות".
אבל אנחנו נגררים לאיזשהו ניטפיקיות.
בכל מקרה תודה לך על ההשקעה באתר.
וואי, הרבה יותר מ- 2 ס"מ
זה אחד הסרטים הכי חכמים שיצאו פה בשנים האחרונות, ובעיני עוקף את קובו בסיבוב. העולם שלו הוא באופן ברור *לא* אלגוריה פשטנית, אלא תמונת מציאות נטויה שלא מאפשרת לפרוט אותה לאיזה נמשל יחיד (אולי בגלל זה קרקר ראה בה מסרים סותרים על גזענות) ודורשת צורות מורכבות יותר של השלכה על חיינו, תוך חיפוש המשותף והמפריד. העיסוק שלו בטבע מול תרבות הוא רב מימדי, בוגר מאד וגם פוליטי מאד, והטוויסט שהוא מכניס לכל ז'אנר סרטי ה"עולם של חיות אנטרופומורפיות" לא יאפשר לי לעולם לראות את קונג פו פנדה למינהם אותו הדבר. כל זה לצד כתיבה נהדרת של דמוית ויחסים בינהן, שגורמים להתאהב מהן מיד, ועיצוב יפהיפה של כל פרט ופרט בעולם. אני לא חושב שראיתי בזמן האחרון עוד סרט שיצאתי ממנו עם כזו תחושה של דיוק באמירות וברעיונות שהוא זורק.
לעומתו – קובו היה מונפש נפלא. אבל גם היה מלא בדיאלוגים איומים, טון לא אחיד ופיתוחי דמויות מחופפים (אז מה שכרגע איבדת את אמא שלך, ילד? עכשיו זו בכלל הרפתקא קסומה וכיפית, אז אל תטרח להראות איזו תחושת אבל, סבבה?). הוא הרגיש לי כמו סרט שנדחף מהר מדי בהפקה, והיה זקוק לעוד כמה דראפטים כדי שהסאבטקסט שלו יפסיק לנסות להפוך לטקסט כל הזמן (באמת היה נחוץ להפוך את הדמות שמשמשת כל הסרט כדמות אם *אשכרה* לדמות האם? ואז היה נחוץ לעשות בדיוק אותו הדבר *שוב* עם דמות האב?).
הוא בשום צורה לא סרט רע, אבל את האוסקר הוא הפסיד לזוטופיה בצדק. בעיני הוא נופל בהרבה אפילו מהקופסונים.
או Inside Out במקום אנומליסה
(ל"ת)
"גיבורים 6" היה העלבון הכי גדול לטעמי
לא רק הסרט הבינוני ביותר שדיסני עשתה בשנים האחרונות, הוא גם ניצח סרטים טובים בהרבה כמו "שירת הים" ו"סיפורה של הנסיכה קגוייה" (או איך שלא כותבים את השם הזה בעברית)!
זה רק מראה עד כמה האוסקר נוטה יותר לכיוון מה שפופולארי מאשר איכות של ממש, בעיקר כשחברת דיסני מעורבת!
כי אף אחד לא טרח לצפות בשירת הים, למרות שהוא טוב יותר.
קצת כמו עם The Breadwinner השנה.
אבל קובו היה סרט די מעפאן.
כן, לאקדמיה יש הרבה בחירות הזויות בתחום האנימציה, אבל 'קובו' לא באמת כזה טוב (בטח לא כמו הדברים האחרים שיצאו מהאולפן הזה).
ושישה גיבורים הוא מאוד אנדרייטד. גם בצפייה שלישית הוא מצליח להחזיק, להצחיק, לעניין, לרגש, ועוד. בטח ובטח יותר טוב מהסרט בשנה לפניו שמשום מה אנשים מחשיבים לסרט טוב.
אדוני, בחר את הנשק והעדים שלך.
של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על קובו.
וברצינות, נהוג כאן לנמק מה לדעתך גרוע בסרט, לא רק להגיד "אחלה סרט" או "סרט מעפאן"
גם נהוג לראות סרט כלשהו לפני שאומרים שלא מגיע לו לזכות באוסקר.
(ל"ת)
ורגע אחרי שאמרתי מילה חצי טובה על "בייבי בוס"
יצא הטריילר לסדרת ההמשך שלו, שגם נראית באיכות יותר גרועה (מה שסביר) וגם עושה את הדבר הטיפשי הזה של "להחזיר את כל המצב לקדמותו ולבטל את כל הלקחים שנלמדו בסרט כי צריך לעשות כסף". זאת בהחלט הייתה דרך יעילה לגרום לי להצטער שאמרתי עליו דברים לא שליליים.
שאלה-
איך אפשר לראות את האוסקר באינטרנט?
חייב תשובה דחוף
היו אמורים להיות כאן.
בעיקרון, אני מסכים עם הכל. בעיקר עם 'לאהוב את וינסנט' הכה משמים והכה יפה ועם 'קול שקט' המצוין. אולי אהבתי את 'קוקו' הרבה יותר ממך, אבל חד משמעית 'המפרנסת' הוא הסרט הטוב מבין המועמדים ועל אף בעיותיו, הוא עושה את זה די בקלות. סרט נהדר.
אבל בהחלט קצת מציק מה שיכל להיות כאן.
אחד שלא הזכרת בכלל הוא 'סוסי החלונות' ומדובר בסרט מקסים וטריפ ויזואלי יוצא דופן. אולי קצת קשה להיכנס אליו בתחילתו אבל שווה לתת לו ניסיון, כי בהמשך הוא נורא מתגמל. המון סוגים של אנימציות, המון תרבויות ועמים שהם בעצם סוג של ביוגרפיה לבמאית שהתאוששה מפציעה חמורה דרך היצירה ודרכה היא ממשיכה לרפא גם אותנו.
מעבר לכך, שני סרטים שלא מועמדים שיצא לי לראות:
הראשון הוא 'סינדרלה החתולה' שאין יותר מידי מה להרחיב עליו. הוא מעניין ויפה ויזואלית אבל גם די מאכזב. סרט שמאוד רוצה להיות מיוחד ובסופו של דבר יוצא לו הכי רגיל שיש. זה לא רע, זה די נחמד. זה עדיין יותר טוב מרוב המועמדים, אבל זה לא באמת אומר יותר מידי.
לעומתו, הסרט השני הוא משהו אחר לגמרי:
'הילדה ללא ידיים'
סרט צרפתי קטן, קצר יחסית, 75 דקות בלבד, אך גדוש באירועים. הסרט נפתח כסיפור רקע על משפחה ענייה החיה על גבול היער ועוסקת בתחנת הרוח המשפחתית. מצבה הכלכלי של המשפחה עגום מכיוון שלא ניתן להשיג מים בקרבת מקום. אבי המשפחה יוצא אל היער כדי לחפש מזון ולהציל את משפחתו מהרעב.
בתחילתו, הסרט קצת מזכיר את אחד מסרטי האנימציה הטובים של השנים האחרונות (לפחות לדעתי), 'הילד והעולם', שכן באנימציה ייחודית לחלוטין, בלי מילים, רק עם מוזיקה וצלילים, מתארת בצורה עוצרת נשימה את המתרחש. אבל הסרט הזה נוטש מהר מאוד את הדרך הזאת ומלבד דיבור, הוא גם עוזב לחלוטין את הרוגע של הסרט הברזילאי ההוא, ומתאר אירועים איומים ואלימים, גם עם בעדינות יחסית.
במהלך אותו חיפוש אחר מזון, אבי המשפחה מנסה לצוד חזיר שמצא, אך לפני שעורף את ראשו, עוצר אותו מכשף מוזר המבקש ממנו לתת לו את מה שמסתתר מאחורי תחנת הרוח תמורה למים ועושר. אב המשפחה מסכים לוותר על עץ התפוחים של המשפחה שנמצא מאחורי תחנת הרוח, ובתמורה המכשף אכן מייצר לו נהר מים שהופכים לזהב. אך מה שהאיש לא ידע, שעל אותו עץ הייתה באותו זמן ביתו היחידה, והחזיר שלא הרג הולך לרדוף את משפחתו כל הזמן.
הגיבורה של הסיפור היא הנערה ללא ידיים, הבת היחידה של המשפחה הענייה, שנמכרת למכשף בעל כורחה. הגיבורה שמאוד מחוברת לטבע, רואה את אביה, שהזהב העביר עליו את דעתו, מאבד את זה לגמרי.
כשהמכשף ממשיך לרדוף אחריו ולא מצליח לגעת בתמימות של ביתו, הוא מבקש ממנו לכרות את ידיה ובכך בעצם מעניק לנערה ולסרט את שמותיהם.
מכאן הנערה עוברת הרבה. מלחמות, מנוסה, התאהבות, אכזבות, מוות, חיים, קשיים, חמדנות, קנאה, טבע, רוחניות, עושר, עוני ובעיקר פשטות. והם גם הנושאים בהם הסרט מבקש לגעת.
אבל כאמור, הסרט מאוד קצר. ודחיסת כל האירועים והנושאים אל הדקות הקצרות שלו, קצת גורמים לאירועים להתקדם בצורה חפוזה ומגוחכת ופוגעים לא פעם באמינות הסיפור. מעבר לזה, מדובר בסרט יפיפה. יש בו לא מעט רגעים קשים מאוד (גם גרפית. הסרט הזה לא מיועד לילדים בכלל. ומכיל גם לא מעט סצנות עירום) שמובילים לרגעים מרגשים ביותר ולמרות הכל, בכישרון די גדול, מצליח לגעת בנושאים רבים ולטפל בהם בצורה מרתקת. סה"כ, אחלה של סרט ומתמודד ראוי בהחלט.
אין פה ספוילר לשום דבר
(ל"ת)
זה כבר ידוע
שאנשי האקדמיה הם מסוג הטיפוסים האלה החושבים כי אנימציה היא לא יותר מערך בידור לגיל הרך!
התמונה מ"מפרנסת" נראית לי מאוד מאוד מוכרת
כבר ראיתי איורים בסגנון כזה או דומה מאוד. בהתחלה חשבתי על אלונה פרנקל, אבל אני מתחילה לחשוב שאולי זה מישהו אחר (כרגע לא מצליחה לקשר).
אסוציאציות
מסגנון האנימציה באגדות שלמה המלך?
זו היתה המחשבה הראשונה שעלתה לי כשראיתי את התמונה, לא הבנתי מה שוב עולה סרט שקיבל ביקורות בינוניות מאוד.
אני מכירה רק הנפשה בפלסטלינה של רוני אורן
לא יודעת אם היו עוד גרסאות ל"אגדות שלמה המלך", זו היחידה שאני מכירה והיא ממש לא דומה.
אולי דוד פולונסקי
כשרק הסתכלתי בתמונה חשבתי שהטקסט הולך לדבר על "אנה פרנק" (הסרט שטרם יצא) שלו ושל פולמן, כמה דקות אח"כ הבנתי שזה בגלל הדמיון לעטיפת הנובלה הגרפית (פחות בגלל סגנון האיור ויותר בגלל הצבעים).
לא... לא נחשפתי לסגנונו ועכשיו הצצתי בגוגל וזה ממש לא דומה
זה לגמרי מזכיר לי סגנון איור (ולא פאלטה מסוימת).
כל כך לא מסכים לגבי וינסנט
כבר כתבתי את ההפתעה שלי מהסרט הזה בדף שלו, ואני חושב שהוא בדיוק ההיפך ממה שיהונתן כתב: הוא מצליח גם להיות יפהפה, וגם להיות סרט טוב. נכון, לא !הכי! טוב, או אפילו מקורי או חדשני בתחום העלילה, אבל עשוי היטב ומוקפד עד הפרט האחרון – אפילו ברמת אילו מינים של ציפורים מצייצות ברקע – זה בהחלט כן. משחק גרוע? הדמויות המשניות אמנם לא עמוקות במיוחד, אבל הדיבוב או השורות שלהן בהחלט לא עושים לעצמם הנחות. וכולן גם ככה יותר מהוות עיניים להסתכל בהן על ואן גוך. לא לוקח סיכונים? כל הבחירה בצורת העבודה המטורפת הזו היא סיכון, כולל העובדה שכמה וכמה אנשים בהקרנה שהייתי בה התלוננו בסוף על כאב ראש מהריצודים. לייב אקשן? ברור שזה לא היה עובד. האנימציה היא חלק בלתי נפרד מהסרט- שוב ושוב מודגש עד כמה ואן גוך פשוט חי את הציורים שלו, והסרט מלא בהם, או פשוט מרגיש כמו ציור של האמן שקם לתחייה. זה לא היה עובד אם היו עושים את הסרט על כל נושא אחר, חוץ מוואן גוך. ביוגרפיה ז'אנרית? זה כמו להגיד ש"ואלס עם באשיר" הוא סרט דוקומנטרי ז'אנרי על מלחמה. ובסופו של דבר, הוא שואל כמה שאלות שאף אחד לא הצליח לענות עליהן עד היום. צפינו בו חמישה אנשים ביחד, עם טעם שונה, וכולם נהנו מהעלילה בנוסף לטכניקה. לא באותה רמה, אבל אף אחד לא השתעמם.
מסכים בהחלט שהיה צריך לדחוק החוצה את פרדיננד ואת בייבי בוס לטובת כל אחד מהסרטים מהרשימה שבסוף, אבל על וינסנט אני חייב לסנגר. זה ממש, אבל ממש, לא מקרה של צורה בלי תוכן.
הדף עם הביקורת שלי:
http://www.fisheye.co.il/movies/loving-vincent/