"אין שום סיכוי", רידס אומרת, "שאלן תגיד 'נחשים על מטוס'. מילא 'MySpace', או 'רד פיש', אבל למה לעזאזל שפתאום היא תגיד 'נחשים על מטוס' באמצע האוסקר? מי בכלל זוכר שהיה סרט כזה?"'.
"הכל יכול להיות" אני טוען להגנתי. "היא שיחקה ב'מוצאים את נמו', ונמו הוא, אה, דג אדום. חוץ מזה, אי אפשר לדעת מתי יבוא לאנשים פתאום להגיד 'נחשים על מטוס!"'. רידס עדיין ספקנית, משום מה.
אני מבצע תדריך קדם-אוסקרי: מקריא בקול רם לנוכחים בדירתה הקטנה של רידס את רשימת המילים החמות, אלה שצריך להקשיב היטב שמא אלן דג'נרס תהגה אותן במהלך הטקס. אמירתן או אי-אמירתן של המילים האלה משמעותה ניצחון בשאלת שובר השוויון באוסקימורון, ולכן מהווה למישהו את ההבדל בין תהילת עולם וכרטיס זוגי לסינמה סיטי VIP ובין חיים אפורים של אלמוניות. הרשימה כוללת, בין השאר, גם את המילים "קאובואים" (כמו ב"קאובואים הומואים"), "גיי" (כמו ב"קאובואים הומואים") (לונג: "קאובואים הומואים זה כל כך השנה שעברה". רידס: "גם נחשים על מטוס"), "מל גיבסון", "בוש", "טרור" ו"פינגווין". שתי המילים האחרונות סבירות במיוחד. אני מקבל את הצעתו של רני לתת ניקוד כפול למנחשים אם המילים "טרור" ו"פינגווין" ייאמרו באותו משפט. היי, זה האוסקרים. חוץ מהפסד של הלן מירן בקטגורית השחקנית הטובה ביותר, הכל יכול להיות.
אנחנו, מתברר במהירות, לא לוקחים את האוסקרים ברצינות הראויה. אנחנו מתעניינים יותר בשאלה האם אלן תזכיר פינגווינים מאשר מי יזכה. ומכיוון שאת רשימת הזוכים אתם יכולים לקרוא בכל מקום, אני מעדיף לשתף אתכם בהגיגים החשובים מאין כמוהם שעלו במהלך הטקס.
•
הטקס עוד לא התחיל אפילו, כולם עדיין הולכים על השטיח האדום, smilin and wavin and looking so fine, וכבר יצא לנו מכל נקבי הגוף הפרומו של 'חיים בלתי גמורים' (המבוסס, אגב, על ספר איכותי בהוצאת גרף, ניתן להשיג בכל חנויות הספרים המובחרות! כן, גם אצלנו יש פרודוקט פלייסמנט לבעלי עניין). כל שנה מחדש אנחנו נתקלים בבעיה הזאת. אין שום ברירה, אם רוצים לשרוד את האוסקרים, חייבים לעבור לנוהל mute. ג'ניפר לופז, רוברט רדפורד וחבריהם הופכים מיידית למיוט נרדף
•
הסרטון של ארול מוריס, שבו מתראיינים (כמעט) כל המועמדים לאוסקר בקטגוריות השונות במשך 0.8 שניות בממוצע, נהדר, אבל כמובן שזוהי רק מחווה מתוחכמת לאלן פייס.
זה לא שאלן דג'נרס לא נחמדה, אבל לא יפה להשוות אותה לג'ון סטיוארט מהשנה שעברה. הוא היה הגדול מכולם. וחוץ מזה, היא מסרבת להגיד "בוש", "מקסיקני" או "נחשים על מטוס" בנאום הפתיחה. היא כן אומרת "גיי" ("אם לא היו גייז, שחורים ויהודים, לא היה אוסקר. וגם לא היו אנשים בשם אוסקר") וגם "ג'יימס בונד", כשהיא מציגה את דניאל קרייג וניקול קידמן, שנושאת על כתף ימין משהו גדול ותמוה. "ידעתי שהכרית של שרליז ת'רון בשנה שעברה תפתח טרנד" אומרת לונג למראה ניקול. מבט ברור יותר מגלה שזה בעצם מעין צווארון נוסף, שהיה מתאים לניקול בדיוק, אילו היו לה שני ראשים. אולי לניקול היה פעם תאום סיאמי שהיא חולקת לו כבוד? אני קצת מתבייש להודות בכך, אבל אני ראיתי את ניקול קידמן בילדותה ב'חבורת אופני ה-BMX', ושם היה לה רק ראש אחד. "גם אני ראיתי אותה שם" אומר רני. "גם אני" אומרת לונג. במהרה מתברר שלמעשה כל יושבי החדר ראו את 'חבורת אופני ה-BMX', רובם אפילו בקולנוע. מאוד מביך.
•
עיצוב אמנותי: 'המבוך של פאן' זוכה. איפור: גם. שני פרסים מתוך שניים זה לא רע. לפחות אי אפשר לומר שמקפחים את הספרדים. אבל אנחנו עוסקים בשאלה חשובה יותר: איפה ג'ק? עברה כבר לפחות חצי שעה מהטקס, ובשלב הזה בדרך כלל כבר היו מראים את ג'ק ניקולסון (או את מחליפו בתפקיד אלוהים עלי אדמות, ג'ורג' קלוני) 12-14 פעמים. אבל עכשיו ג'ק איננו. לא, רגע – בעצם הוא כן שם. מסתבר שהדבר המפחיד שנראה כמו הכלאה של שרק והשטן הוא למעשה ג'ק ניקולסון בראש מגולח. בלי משקפי השמש, לא הייתי מזהה אותו. מפחיד, האיש. זהו, אלוהים is in the house! אפשר להמשיך.
•
ג'יידן כריסטופר סייר הנקל פון דונרסמרק גונזלס איניאריטו סמית, או בקיצור הבן הקטן והחמוד של וויל סמית, הוא בסך הכל בן 8, בקושי יודע לקרוא, וכמעט מדלג על חלוקת פרס סרט האנימציה הקצר ועובר ישר לפרס הבא. מזל שיש לצידו מבוגרת אחראית כמו אביגייל ברסלין (10) מ'מיס סאנשיין הקטנה', שתשגיח עליו. אין ספק, האוסקרים היו משעממים פחות אילו כל המגישים היו בגיל טרום בר מצווה. נקודה ישראלית: בפרס הסרט הקצר זוכה 'West Bank Story'. אנחנו על המפה, או משהו.
•
עריכת סאונד: 'מכתבים מאיוו ג'ימה'; מיקס סאונד: 'נערות החלומות'; שחקן המשנה: אלאן ארקין. מפתיע? לא את מנחשי האוסקימורון. לא נשמעו שום מחאות על כך שאדי מרפי לא זכה.
•
הקריין היה מאוד עמום, כך שלא כל כך ברור מי זאת הזמרת הזאת שעומדת על הבמה ושרה, אבל מכיוון שהשיר מכיל את המילים 'אמת מטרידה', סביר להניח שזו מליסה את'רידג' ששרה את השיר המועמד מתוך 'אמת מטרידה'. רני מסביר, "גם ב'נערות החלומות' יש שיר שקוראים לו 'נערות החלומות'. והמילים שלו הן 'אנחנו נערות החלומות…"'.
זה, כמובן, מזכיר לי את שיר הנושא המקסים של 'הילדים של מחר', שמשום מה לא קיבל מועמדות: "אנחנו הילדים של מחר (טם טם טם) בקיץ חם, בחורף קר (טם טם טם)".
רידס מפזמת: "לא אהובתי, זה לא חלום – תני לי רק לגעת ביהלום".
לונג מצטרפת: "אל תדאגי לי אמא, אני כותב לך מכתבים מאיוו ג'ימה".
•
אל גור (אישיות קולנועית ממדרגה ראשונה) וליאונרדו דיקפריו מכריזים שהשנה האוסקרים הם פרס ירוק, ידידותי לסביבה. זאת בדיחה, נכון? בטח יבוא בסוף איזה פאנצ'ליין, הם יגידו שהאוסקרים עשויים מזהב ממוחזר מפסלוני אמי ישנים. או שהפעם, בניגוד לשנים הקודמות, הם לא צדו ופשטו את עורם של עשרות פילים אדומים כדי ליצור את השטיח האדום. אבל לא. הם מסיימים את הנאום בלי בדיחה. נראה שהם התכוונו לזה ברצינות. אוי.
•
סרט האנימציה הטוב ביותר: תזיזו ת'רגליים. יש פינגווינים בעולם! וגם צדק!
•
מונטאז'. סרטים על תסריטאים. הרבה אנשים יושבים ומתקתקים. גם ג'ק שם.
•
בקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר, 'בוראט' אמנם לא זוכה (חבל. הלך הסיכוי לנאום תודה של סשה ברון כהן), אבל הוא מאלץ את המגישה לקרוא את שמו המלא של הסרט, הארוך יותר מקטע הקצרצר שמוקרא מתוך התסריט. מי שזוכה הוא 'השתולים', שעליו מכריז הכרוז כ"מבוסס על סרט יפני". יפני? 'Infernal Affairs' היה סרט הונג-קונגי. ככה זה – אין הבדל בין יפנים מיפן, יפנים מהונג-קונג, יפנים מקוריאה, ויפנים מסין. דווקא בשנה שבה המנחים כל כך מתגאים ברב לאומיות של האוסקר, מוכח שהידע של האמריקאים בגיאוגרפיה מסתיים בקצה לוס אנג'לס.
•
מונטאז'. "אמריקה בראי הקולנוע". נחמד, אבל מה הקשר בין הסרטים האלה לאמריקה?
לא ראיתי את 'השטן לובשת פראדה', אבל למריל סטריפ מגיע אוסקר רק על המבט שהיא הרביצה באן הת'אוויי ואמילי בלאנט כשהגישו את פרס התלבושות ל'מארי אנטואנט'. מובן שהיא לא תקבל אותו, לא על חשבון הוד מעלתה, אבל אולי אפשר במקום זה למנות אותה למחליפתו של ג'ק ניקולסון כאלוהים? זה כבר לא צחוק, האיש מפחיד אותי.
•
אלן מבקשת מספילברג שיצלם אותה יחד עם קלינט איסטווד ל-Myspace. עוד V סומן ברשימת המילים החמות.
•
"מה כל הקטע הזה של 'צופים בנו עכשיו מיליארד איש'? בחיים לא יצפו בזה מיליארד איש. בכל העולם יש שישה מיליארד אנשים, ולא כל אדם שישי צופה באוסקר. אין אפילו מיליארד טלוויזיות בעולם."
"בטח שיש. ביפן על כל אדם יש איזה חמש טלוויזיות".
"כן, אבל לא כל אדם שם הוא חמישה אנשים, אז זה לא ממש משנה".
"יש הרבה סינים".
"אבל לסינים בקושי יש טלוויזיות, וגם אם יש להם, הם לא רואים תכניות אמריקאיות. ובאפריקה הם עסוקים מדי בלרעוב למוות בשביל להתעניין באוסקר".
"במקום לצפות באוסקר, שיאכלו עוגות".
•
צילום: 'המבוך של פאן'. נחמד שהמבוך מוביל, אבל מה עם 'הילדים של מחר', לעזאזל? עכשיו מחלקים את "הסרט הזר הטוב ביותר", והמבוך בטח יוסיף עוד פרס לאוסף. רגע, לא. זוכה דווקא 'חיים של אחרים' מגרמניה. כמה מוזר.
•
מונטאז': פסקולים של אניו מוריקונה.
רני: "אני אוהב מונטאז'ים. הם מרגיעים אותי."
•
"מי זה השחור הגדול הזה ליד אניו מוריקונה?"
"אין לי מושג. איזה יפני אחד".
•
אלן מצטרפת לחבורת הרקדנים המוזרים שעושים צלליות מופלאות של סרטים שונים. "אני עושה את 'נחשים על מטוס"', היא אומרת, ואנחנו מתפוצצים. נחשים! על האוסקר!! המחווה הביזארית (איך לעזאזל הם עשו את הצללית הזאת?) נחקקת מיד בדפי ההיסטוריה בתור הרגע הגדול ביותר בתולדות האוסקרים. אוקיי, אולי חוץ מהשיר 'קשה להיות סרסור'.
•
הקלוני הגיע! נראה שהוא ויתר לגמרי השנה על התחרות עם ג'ק ניקולסון, כי עד הרגע לא ראינו אותו בכלל. ובכל זאת הוא הספיק להגיע כדי להגיש את פרס שחקנית המשנה לג'ניפר האדסון מ'נערות החלומות'. אוי, נו, הקטע הזה של לבכות ולדבר על "הרגע הזה"? זה כל כך האלי ברי.
•
זה ממש מוזר. אנחנו נמצאים שעתיים וחצי מתחילת הטקס, תשעה סרטים שונים (לא כולל קצרים) כבר קיבלו פרסים. היחיד מביניהם שזכה ביותר מאוסקר אחד הוא 'המבוך של פאן', עם שלושה. יהיה מוזר נורא אם הוא יגמור את הטקס בתור הסרט "עטור הפרסים" ביותר. בכל מקרה, צריך לבדוק, אבל אני די בטוח שאף פעם לא היה טקס שבו זכו בפרסים כל כך הרבה סרטים שונים.
•
פסקול: גוסטבו סנטאוליה ('בבל') זוכה, שנה שניה ברצף. יכול להיות שזה רק בגלל שחברי האקדמיה אוהבים את צליל השם שלו; תסריט מקורי: 'מיס סאנשיין הקטנה'. יכול להיות שזה רק בגלל שהוא תסריט מצוין.
•
ועכשיו, רצף של שלושה שירים מתוך 'נערות החלומות'. מתוך מילות השיר השלישי: "סבלנות, סבלנות, זה ייקח עוד הרבה זמן". עכשיו הם נזכרים להגיד לנו?! זה היה צריך להיות שיר הפתיחה.
המועמדים לפרס השיר הטוב ביותר הם 'נערות החלומות', 'נערות החלומות', 'נערות החלומות', ועוד שניים. אבל הזוכה בפרס היא מליסה את'רידג', שמדביקה לחברתה לחיים נשיקה צנועה לפני שהיא עולה לקבל את הפרס. הולי שיט, נשיקה לסבית בשידור חי ולמרות עיכוב חמש השניות המפורסם בשידור לא צנזרו את זה? אפרופו לסביות, רני תוהה אם זה מקרי שבזמן הטקס בהנחיית אלן דג'נרס מראים כל הזמן פרומואים לסדרה עם אן הייש, האקסית שלה. רידס מדווחת שהייש כבר לא לסבית – זה עבר לה באיזה שלב – אבל אחרי שהיא טענה במשך תקופה מסוימת שהיא באה מהחלל, שינוי בהעדפה המינית הוא לא סיפור כל כך גדול.
•
הקהל מתבקש לעמוד לרגל כניסתם של המלך והמלכה: הלן מירן היא השחקנית הטובה ביותר על 'המלכה' (אומרים שיש מישהו באוקלהומה שזה הפתיע אותו), ופורסט וויטקאר הוא השחקן הטוב ביותר על 'המלך האחרון של סקוטלנד'. לרגע דווקא היה נדמה שלפיטר או'טול יש סיכוי, אבל זה עבר, ואולי טוב שכך. פיטר אוטול נראה כמו סבא של סבא של אביו הקדמון של קלינט איסטווד. אם ישימו לו אוסקר ביד, היד כנראה תנשור.
סטיבן ספילברג, פרנסיס פורד קופולה וג'ורג' לוקאס עולים לבמה כדי לתת את הפרס לבמאי הטוב ביותר, יהיה מי שיהיה. כי מי מתאים יותר מספילברג, קופולה ולוקאס לתת את הפרס, נגיד, לאלחנדרו גונזלס איניאריטו. אוי ויי, אם מרטין סקורסזה לא זוכה עכשיו, זה יהיה מביך יותר מאשר אילו כל בגדיהם של העומדים על הבמה יתאדו ספונטנית. לשמחתם של כל הנוגעים בדבר, אף אחד משני הדברים לא קורה. שלישית הבמאים נשארים לבושים, סקורסזה זוכה (סוף סוף. אומר בשנית – סוף סוף!) באוסקר הבמאי הטוב ביותר, וגבותיו מקפצצות באושר כשתי עיזים באחו. אולי שמעון פרס בכל זאת יהיה הנשיא הבא.
•
חילקו כבר את כל הפרסים פרט לאחד, ואני עדיין חסר מושג לגבי פרס הסרט הטוב ביותר בדיוק כפי שהייתי בתחילת הערב. זה עדיין יכול להיות כל אחד מהמועמדים, אם כי לא ברור לי למה ג'ק ניקולסון שוב נותן את הפרס. זהו, מעכשיו ג'ק "שמי האמצעי הוא אלוהים" יחלק את הפרס בכל שנה, אפילו אם הוא משתתף בתפקיד ראשי באחד הסרטים המועמדים? ובכן, הזוכה הוא, טם טגדם – 'השתולים'. מגפת תחושות הבטן 'מיס סאנשיין הקטנה' שפשטה בשבועות האחרונים ברחבי האתר היתה כנראה בכל זאת רק וירוס עונתי. היי, אין תלונות. 'השתולים' היה גם הבחירה שלי. אבל בינינו, היה ברור שהטקס עבר את השיא ברגע שבו הוכרז על 'נחשים על מטוס'.
אוסקימורון
אז מה, התוצאות היו מפתיעות? לא במיוחד, מסתבר. היו אמנם הפתעות קטנות, אבל שום דבר באמת מדהים. גם השנה, אמנם, אף אחד ממנחשי האוסקימורון לא הצליח לנחש נכונה את כל 11 הקטגוריות, אבל 22 מנחשים קלעו נכון לתשע קטגוריות, וחמישה הצליחו לנחש נכון 10: עדו ומושיק ניחשו את הכל נכון, חוץ מקטגורית הסרט הטוב ביותר, שבה הימרו על 'בבל'; Nman ושלומי123 ידעו ש'השתולים' יזכה, אבל הימרו על 'הילדים של מחר' בקטגורית הצילום הטוב ביותר; וענבל ג' ניחשה הכל נכון, פרט לקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר, בה בחרה ב'בוראט'.
כאן נכנס לתמונה שובר השוויון. מבין המילים שניתן היה לבחור, אלן אמרה במהלך הטקס את המילים "גיי", "MySpace", "ג'יימס בונד", "ג'ק ניקולסון" וכמובן, "נחשים על מטוס". מושיק ניחש נכונה שלוש מהמילים (כולל הנחשים). הוא אמנם חשב גם (וטעה) שאלן תדבר על איוו ג'ימה, אלוהים, ג'ון סטיוארט, טרור ובוש, ובכל זאת המאזן שלו הוא הטוב מבין כל המנחשים, והוא זוכה בפרס הראשון באוסקימורון 2007, ובכל מה שהתואר מביא איתו – זוג כרטיסים לסינמה סיטי VIP, חולצת עין הדג, וארבעה כותרי DVD לבחירתו מתוך קטלוג האוסקר של יונייטד קינג. עדו ושלומי123 הגיעו לניקוד זהה בשובר השוויון, ועל פי כללי התחרות, במקרה כזה כל הקודם זוכה – ועדו הוא זה ששלח את הטופס שלו מוקדם יותר לכן הוא לוקח את מדלית הכסף ומשאיר לשלומי את הארד. Nman וענבל, למרות יכולת ניחוש אימתנית, ייאלצו להסתפק בפרסי ניחומים – DVD לאחד וחולצת עין הדג לאחרת.
בקטגורית הצילום, רוב המנחשים הלכו על 'הילדים של מחר', ורק 16% הימרו על 'המבוך של פאן' – מה שהפך אותה לקטגוריה הקשה ביותר לניחוש. בהגרלה מבין אלה שהימרו נכון על הצילום, זכה אילן בפרס המנחש הנועז ע"ש מרשה גיי הארדן; בהגרלה בין כל המשתתפים בלי קשר לאיכות ניחושיהם זכה azik, ושניהם יקבלו DVD לבחירתם. הודעות יישלחו במייל לזוכים, ובינתיים, לילה טוב, ובהצלחה בשנה הבאה.
הסרט היחידי שראיתי מבין המועמדים לסרט הטוב ביותר זכה
אין לי מושג האם הוא באמת יותר טוב מהיתר. כאמור – לא ראיתי את האחרים.
אבל כפי שכתבתי בביקורת עליו – הסרט הזה לא מבייש את סקורסזה. נכון, זה לא "נהג מונית" או "השור הזועם", השניים הגדולים ביותר שלו. אבל זה לא כל כך רחוק, לדעתי. בהחלט סרט מצויין, עמוק וחכם.
אבל מגיע לו.
אופס
ה-"אבל" בתחילת השורה האחרונה מיותר. שריד של גרסה קודמת של ההודעה.
חבורת אופני ה-BMX
זה סרט מצויין, עד כמה שאני זוכר (ואני לא באמת זוכר, זה היה ממש מזמן), והוא גם מחזיק בזכויות היוצרים הבלעדיות על הרבה צלקות שקיבלתי במתנה תמורת נסיונות חיקוי כושלים של ניקול קידמן והחברים שלה.
אישית, אני שמח במיוחד על הבחירה בפרס סרט האנימציה הקצר
שם ניכר שחברי האקדמיה נפנפו לכל הרוחות את כל הסרטים שצעקו "תראו כמה אנחנו חדשים ונוצצים" ונתנו את הפרס לסרט שנראה פרימיטיבי ממש – אבל ככל הנראה הוא גם טוב יותר.
זאת היתה הקטגוריה שהכי הפתיעה אותי.
הוא באמת נראה פרימיטיבי, הסרט, אבל אין לי מושג איך הוא. 'מוכרת הגפרורים הקטנה' ו'No time for Nuts' הם אולי יצירות של אולפנים גדולים, אבל הם סרטים יפים בהחלט, ואומרים שגם 'Lifted' של פיקסאר הוא כזה. המועמד העצמאי האחר, 'מאסטרו', הוא סרט גרוע שמורח בדיחה לא מוצלחת אחת על פני חמש דקות תמימות, ולא היה צריך להיות מועמד.
אהבתי את ''מוכרת הגפרורים'' ו-''No Time''
אבל שניהם עשו תחושת דז'ה-וו של "הייתי שם, עשיתי את זה". את ההוא של פיקסאר לא ראיתי. חשבתי שהפואנטה של "מאסטרו" היא די מוצלחת (גם אם הסרט אכן נמרח), אבל היא לא מחזיקה צפייה שניה.
חוץ מזה, יש לי חולשה לאנימטורים קנדים.
''ליפטד'' הוא של פיקסאר?
והערה: "מוכרת הגפרורים הקטנה" היה נהדר וממיס, גם אם מישהו אחר היה ראוי יותר לאותו פרס.
היא אמרה גם מקסיקנים.
אני לא יודעת אם זה נחשב, כי בכל זאת בטופס היה רשום מקסיקני, אבל המילה בכל זאת הופיעה, בערך.
היה טקס הרבה יותר מעניין מבשנה שעברה לטעמי – אולי כי הפרסים לא היו צפויים מראש ורוב הזוכים היו הפתעה. אלן דנג'רס הייתה אף היא נחמדה, ובעיקר הייתה נחמדה המחווה לסקורסזה, כשהעלו את שלושת החברים שלו להעניק את הפרס. אגב, הבדיחה על זה שמבין השלושה רק לוקאס לא זכה באוסקר הייתה משעשעת מאוד. בעצם, הם שלושתם היו משעשעים יותר מהרבה קטעים אחרים ביחד. שפליברג הוא אדם משעשע.
עם העליה של ג'ק לבמה די היה ברור שהשתולים לוקח – וגם עם הקלוזאפים הרצחניים כל שניה על ג'ק עומד מאחורי הבמה, נכון ומזומן להכריז על השתולים כזוכה. זה גם כנראה מה שהוא לחש לסקורסזה אחרי שהוא קיבל את פרס הבימוי. מה גם שסקורסזה ביקש מהנכדה להישאר ערה עוד עשר דקות ורק אז לקפוץ על המיטה – זה נשמע חשוד ביותר.
ברכות לזוכים המאושרים. גם באוסקר וגם בהימורים – אני עצמי ניחשתי שבע, ונפלתי כשהימרתי כנגד זכיית הפוי [ג'ניפר האדסון], כנגד מסה"ק בקטגוריית התסריט המקורי, הימרתי על לוביצקי בתור הצלם [לא ראיתי את המבוך של פאן, אבל האם יש צילום שמתעלה על מה שלוביצקי עשה בילדים של מחר?!] וכמובן, כשהימרתי על בבל בגזרת הסרט הטוב. באסה.
היא לא אמרה מקסיקנים - היא אמרה ''ממקסיקו''.
לאלא, היא אמרה מקסיקנים.
בדקתי, כי זו הייתה אחת המילים שעליהן הימרתי.
רק שאלה אחת – זה חשוב? כלומר, אם המילה מקסיקנים כן הייתה נכללת, סדר המקומות הזוכים היה משתנה?
ליתר בטחון, בדקתי,
והתשובה היא לא. אף אחד מהמתמודדים על המקומות הראשונים לא בחר במילה "מקסיקני" בהימורים על שובר השיוויון.
לרד פיש,
היה משעשע לקרוא. תודה.
לא נותר לי אלא לומר
אוף.
כזה נאחס עוד לא פגשתי.
מכיוון שידעתי שאני לא אהיה בבית בזמן האוסקר, השתמשתי במכשיר היס מקס הנורה נוח כדי להקליט, וברגע שחזרתי הביתה באיחור של כשעה מתחילת הטקס התחלתי לראות. אבל בגלל שהטקס ארך יותר ממה שיס שיערו הממיר לא הקליט את כל המופע, ולאחר כשלוש שעות פלוס, באמצע המחווה של מייקל מן, נגמרה ההקלטה. הרס לי את היום.
אבל ממה שהספקתי לראות, היה אוסקר נחמד, הרבה פחות משעמם ממה שהרבה אנשים אומרים.
הקטע הפותח היה מקסים, וג'ק ניקולסון היה מפחיד מתמיד.
רק חבל לי על פיטר אוטול, הוא גם ככה מתפרק.
למה חבל על פיטר אוטול?
אף אחד לא הכריח אותו לעשות סרט.
אם הוא לא היה משתתף הוא לא היה מתאכזב.
שיקח את זה בתור שיעור לחיים (כמה שנשארו לו).
מחשבות
עם כל הכבוד לאנה ניקול סמית
ויש הרבה כבוד, ברצינות, היא לא שחקנית קולנוע, לא במאית, לא צלמת, לא מפיקה, לא מלחינה, לא כלום שקשור לתעשיה הזו. כן, מה שקרה לה עצוב וטרגי [וגם מסריח מאוד מקנוניה, אם כבר מדברים על זה] אבל יש הרבה מקרים טרגיים כאלה שלא מופיעים באוסקר, מהטעם הפשוט – הם לא קשורים לתעשיית הסרטים.
מה שכן, כל המחוות של הרקדנים מאחורי המסך היו מצוינות. אחת אחת, יחודיות, מרשימות, משעשעות ומפיגות חלק מהשיעמום. בלטו באיכותם; הפינגווינים!
הפינגווינים בהחלט היו מוצלחים..
אני עדיין תוהה איך הם הצליחו לעשות נחשים על המטוס. זה היה הקטע הכי טוב!!!
היי, נדמה לי שזכיתי. אני אף פעם לא זוכה בכלום!
כתבתם שם Nman ואני לא יודעת האם זה מישהו אחר, או שמא טעיתם לחשוב שאני גבר (כשלמעשה זה בא משמי, נעמה). בנוסף, האימייל שלי בוואלה עושה לי בעיות אז אם זו אכן אני אשמח לקבל את הודעת הזכייה באימייל (אל תצחקו עליי): naama.malfoy@gmail.com
אם זו כן אני, אני רוצה להודות לאקדמיה על שתמכה בי ולמערכת עין הדג.
ואם לא אז יצאתי מעפנה.
אני מצטער, אבל כנראה שזאת לא את
הטופס הגיע תחת השם Nman ולא Nma, ועם מייל שונה. סורי.
יכול להיות שזו טעות הקלדה...
האימייל הוא nma89@walla.com?
לא.
אוף.
אוף.
אני מצטער, אבל אני קיים..
ואם זה מנחם אותך, גם אני אף פעם לא זוכה בכלום (בדרך כלל).
התהייה שלי היא- אם זכיתי עכשיו, האם אם אני אלך למלא לוטו אז זה אומר שיש לי סיכוי טוב לזכות? או שזה סתם יהפוך אותי למכור להימורים בשלב מסויים?
תהייה
מפאת אלמוניותם של הזוכים והשמות המוזרים של חלקם (שלומי123) עולה השאלה האם התחרות הייתה הוגנת ומי בדיוק השתתף. לדוגמא אם יש לי שלושה מחשבים בבית עם שלוש כתובות אי פי שונות ושלושה חשבונות דואר שונים (נגיד בוואלה), אני יכול לשלוח שלושה ניחושים שונים.
האם היה איזה מנגנון סינון כמו הקלדת האותיות בתמונה בתוך חלון טקסט כמו שיש ביאהו או גוגל למניעת זיופים ושליחת דוחות כפולים?
הערת אגב: Captcha לא היו מונעים מצב כמו שאתה מתאר.
הם נועדו לסנן רק רובוטים ששולחים פרסומות באופן אוטומטי, במסווה של "אימייל למערכת" (נניח).
יש לנו שיטות לזיהוי רמאויות,
ובכל שנה יש באמת כאלה שמנסים לתחמן את המערכת. גם השנה.
הם מקבלים מייל של
"ניסיתי לתחמן את המערכת אבל לא הצלחתי", במקרה?
הם מקבלים מייל של
אם אני שולח טופס פעמיים, תחת אותו המייל, מבינים שזה תיקון, נכון? או שצריך לציין איפשהו שזה תיקון?
מבינים שזה תיקון.
טווידלדי, זה פשוט מרושע. מילא כל ניסיונות התחמון, אבל העורכים האומללים צריכים גם להתעסק עם פוסטרים של
רץ ערום בשדה חמניות? חוסר צדק שלא משלמים להם. אני במקומם הייתי שובתת.
כן, מבינים.
אם מגיעים שני טפסים עם אותו מייל, הטופס החדש פשוט מבטל את הישן. רק במקרים מובהקים של ניסיון ל"כיסוי שטח" באמצעות שליחת עוד ועוד טפסים, כל הטפסים שהגיעו מאותו משתמש נפסלים.
הם מקבלים וולפייפר של זאב רווח
רץ ערום בשדה חמניות.
הולי שיט
אז מה אמרנו שמקבל המקום השני?
בדיוק כמו המקום הראשון,
מינוס שני דוידים. מזל טוב!
(טיפה סבלנות, המייל עוד יגיע).
תודה רבה :)
זה הכל? מה עם תודה לאקדמיה,
להוריך, לבמאי ולמאמן הכושר?
לא הכנתי שום דבר מראש....
אבל אני רוצה להודות לעצמי על כך שצפיתי בטקס אתמול ונדמה היה לי שפספסתי יותר משפספסתי באמת.
לו לא היה נדמה לי כך, הייתי הרבה פחות מופתע היום, והפתעות זה נהדר.
אה, וגם אתם ממש אחלה!
היה טוב. היה רע.
הטקס היה טוב. משעשע מאוד ולא צפוי.
אבל הניחושים שלי. אוף. על הקצה. 8 מתוך 11, כשלא הצלחתי לנחש את סרט הראזי של השנה, את השחקן המשנה ואת סרט האנימציה. אבל אני למדתי את הלקח: לא יותר מקשיבים לאף אחד אחר. אילולאי זאת, הייתי רק טועה בפרס השחקן המשנה וזהו. 10 מתוך 11.
ובשובר שוויון הימרתי רק "נמו" ו"גיי".
יהיה יותר טוב בשנה הבאה. הלוואי.
אבל אם יש דבר שאני גאה בו זה שהימרתי גם על מרטין כמבאי הטוב ביותר, גם "השתולים" כסרט הטוב ביותר וגם את "המבוך של פאן" בחרתי בקטגוריית הצילום הטוב ביותר (אבל למה לא יצאתי בהרגלה? למה?! איזה עולם אכזר. אני לומד בבי"ס וקמתי במיוחד ב-3:30 בשביל לראות ת'אוסקר. ומיד בסיומו הלכתי לבי"ס. רק על זה מגיע לי פרס!)
ברכות חמות למרטין ולמאמבל.
לא ברור לי מדוע צריך שלושה אנשים בשביל לתת פרס לסקורסזי. עד כדי כך קשה לתת לו פרס? האיש הזה מתעלה על על מה שלמענו חשבו להקים את מוסד האוסקר.
ואלה שהזיזו ת'רגליים, הזזתם ת'קטגוריה (פיצ'ר האנימציה) עשר דרגות למעלה!!!
שאלה ל''גרגמל טוב הלב''
ראשית, אני נהנה מאוד מהכתיבה שלך.
שנית, כתבת בזמנו ש"תזיזו" הוא סרט ענק, אבל לדעתך האנימציה בו לא טובה. הייתי מבקש שתפרט יותר, ותסביר מדוע אינך אוהב את האנימציה.
השאלה הזאת עלתה בי שוב עם זכיית הסרט אתמול בלילה.
גם אני אנימטור, אגב, אז אפשר להשתמש במונחים מקצועיים.
תודה.
אני מת לדעת כבר כמה רייטינג עשה אוסקר 2007...
אני מקווה שיותר משנה שעברה…
39 מליון צופים בארה''ב...
מליון אנשים יותר מבשנה שעברה ו-2 מליון אנשים פחות מלפני שנתיים.
תגידו, אני היחידי שחושב ככה?
הסיבה שסקורסזה לא זכה מעולם באוסקר[עד אתמול] זה בגלל המשקפיים העבים?
אני באמת לא מבין
מה ההבדל בין טקס האוסקר ל"כוכב נולד" למשל.
אשמח להסברים מה אתם מוצאים בו חוץ מבידור זול.
תודה :)
יש גם אנשים שצופים ב'כוכב נולד', אתה יודע.
בידור זול.
ההבדל פשוט
מי שלא זוכה בכוכב נולד (או במקרה הזה, אמריקן איידול), זוכה באוסקר.
לא תמיד
לג'קו אייזנברג אין סיכוי לזכות באוסקר כי הוא לא עשה צבא.
חכה, חכה
עוד שנתיים, האחים צנחני זוכים באוסקר על פסקול מקורי.
ומי שכן זוכה,
יוצא לו 'From Justin to Kelly' אז אולי הוא היה מעדיף לא לזכות.
אפרופו bmx
אופני ה- BMX היה הסרט האחרון שראיתי בתור ילד בקולנוע מקסים בתל אביב שהיה אחד מבתי הקולנוע האחרונים שהקרין בצורה הישנה ובתור הנכד של המקרין הראשי הרגשתי ממש כמו הילד מסינימה פרדיסו, מעביר את הסליל מגלגל לגלגל, מביט בצופים הבודדים שהחליטו ללכת דווקא לקולנוע המיושן… זה קרה לפני 20 שנה בערך.. חבל לראות את המקום הופך למסעדה, מצחיק להרגיש איך סבא שלי מגחך בקבר.
מה זו השיטה הישנה?
גם אז וגם היום מקרינים סרטים מפילם 35מ"מ שמושחל לתוך מכונת ההקרנה.
מה זו השיטה הישנה?
אבל לא נראה לי שמעבירים את הסרט מגלגל אחד לשני עם מנואלה :) אשכרה מנואלה
נבואה, שוטים
אני רוצה להסב את תשומת לב הקהל לדבר שכתבתי כאן לפני שנתיים בדיוק:
כתבה מספר 2592
אין ספק: אתה שולת!!!1
גם נבואות, גם נחשים על מטוס, אין, אין עליך :-)
אהה....סליחה...
לא היו נחשים על מטוס. אין, אין שום סיכוי שאלן תגיד 'נחשים על מטוס'. פשוט אין.
נבואה, שוטים
יפה מאד, אפילו הכנסת פנימה את העימות עם איסטווד והכל.
זה כמובן לא משתווה להתפעלות מהיכולת שלך לכתוב טקסט כל כך מצחיק כל שנה אחרי לילה ללא שינה.
איך משיגים כרטיס להקרנות האוסקר של הדג? גם אני רוצה לספור מייספייסים ונחשים על מטוסים.
תודה !
הרגשתי צורך להגיד – תודה רבה למחשב שלי, ה-GMAIL,ה-DVD וכמובן לעין הדג! בזכותכם לא הייתי מגיע לאן שהגעתי.
והנה המוזיקה נכנסת….
תודה! תודה!! אני לא מאמין!!
אה, לא זכיתי?
נו, טוב. עוד פעם קנוניה. שמתי לב שמאז שהפסקתי לנסות לזכור את הניחושים שלי אני בד"כ חושב שניצחתי. הבעיה היא שמשום מה יש קונספירציה נגדי. המארגנים תמיד משנים את הטפסים המנצחים שלי כך שינחשו שטויות מוחלטות.
בטח תגידו שגם לא הייתי בין ה-22, נכון?
אנטישמים.
תודה! תודה!! אני לא מאמין!!
ויודעים מה? אני לא צריך את האוסקר שלכם!
אני הולך להקים טקס אוסקר משלי! עם בלקג'ק! וזונות!
בעצם, תשכחו מהאוסקר והבלקג'ק!
(ניצחון מוסרי חשוב יוקנה למי שיזהה את הציטוט נכונה)
בנדר?
מהפרק עם הLuna Park
הפרק האהוב עלי, Mind you
מהפרק עם הLuna Park
והניצחון המוסרי החשוב הולך ל… that dude, בגלל סימן השאלה שבסוף הכותרת של עכרור השלולית. לא נורא עכרור, יום יבוא ותקבל ניצחון מוסרי חשוב על מפעל חיים.
אפשר להמיר את הפרס בקופונים?
אפשר להמיר את הפרס בקופונים?
שום פרס. ניצחון זה לא פרס. ממתי פרס הולך עם לנצח? אני לוזר?!
כל הכבוד על היזמה לתחרות!
היה מעניין, סחטיין עליכם :)
ביקורת השטיח האדום של השנה
תהיה קצרה במיוחד: איכסה.
כמעט כולן יצאו מגדרן כדי לכער את עצמן השנה, ומי שלא עשתה זאת באמצעות גיאומטריה מוזרה של השמלה (ג'ניפר לופז, פנלופה קרוז, גווינית' פלטרו), עשתה זאת באמצעות צבעים לא מחמיאים וחמצון מוגזם של השיער (קייט בלאנשט, קייט ווינסלט).
ולחשוב שהאאוטפיטס העגומים האלה עולים מיליון וחצי דולר לאייטם. לא רק שכסף לא עושה אותך מאושר, הוא גם לא עושה אותך לבוש יפה.
הממ, מה?
דווקא השנה היה, לדעתי, מחסור בשמלות מכוערות ומופרכות. רובן הגדול של המתהלכות על השטיח האדום נראו אלגנטיות, מכובדות ואף למעלה מזה. לדעתי הבלתי נחשבת, כמובן.
טוב, בשלב מסוים עלתה טענה
שהדבר המוזר והאדום על הכתף של ניקול קידמן החרסינתית נועד בעצם להסתיר ראש נוסף. אבל מה אני כבר מבין באופנה או ראשים נוספים?
ואת פורשיה דה רוסי יצא לכם לראות?
מיי גוד, בד"כ אני לא אומרת את זה על שחקניות ממין נקבה כי מה פתאום שהן יהיו יותר שוות וסקסיות ממני, אבל היא פשוט כוסית!!! והשמלה שהיא לבשה פשוט הבליטה עד כמה כוסית היא.
אלן דג'נרס אישה ברת מזל שיש לה אותה…
אה... שמופית?
רוצה לספר לי משהו?
בת, בת!
אין כזאת מילה "ברת".
(מאוד מצטערת, אני ממש לא מהאלה שמתקנים, פשוט זה צורם לי ברמה של "ציודים" ו"אוכלים"…)
''אוכלים''?
מה נהוג לומר במקום "אוכלים"? אנשים אוכלים כל הזמן, לא?
נכון, אבל הם אוכלים אוכל,
לא אוכלים.
זהו, הגעתי לנקודה שלמילה "אוכל" אין משמעות.
לא הפועל.
"אוכלים" במובן הרבים של אוכל – במקום מאכלים.
בת, בת!
אבל האם זה יהיה נכון להגיד אשה בת מזל? משום מה זה נשמע פחות טוב…
הייתי בטוחה שניתן לומר בר מזל גם בנקבה. נו, שוין…
אז בואי ננסח מחדש- לאלן דג'נרס יש הרבה מזל שיש לה בת זוג כה מדהימה!
''בר'' = ''בן''. צורת הנקבה היא ''בת''.
לא רציתי להעיר את הדיון, אבל אם כבר הערת אותו,
"בר" – בן (או "חוץ", אבל זה כבר *באמת* לא קשור לכלום).
"ברת" ("ברתא", אבל אני חושב שבסמיכות זה צריך להפוך ל"ברת") – בת.
אלא שלתוך העברית נקלט רק ה"בר", וה"ברת" נותרה בחוץ.
אגב, בניגוד ל"ציודים", "חוסרים" ו"נשקים", "אוכלים" היא דווקא מילה שנעשה בה שימוש בעברית עתיקה יותר. אם כי אני מניח שהמשתמשים בה היום לא לקחו אותה מהמשנה.
אתה מדבר על ארמית.
כדאי להבהיר, אם כבר מעמיקים. בעברית, צורת הנקבה של "בר" היא "בת".
את, כמובן, צודקת בהערתך.
משום מה העובדה הזו נראתה לי מובנת מאליה.
היה מחסור בשמלות נקודה.
כלומר כן, גם אני לא ראיתי שום דבר שהיה מזעזע לחלוטין [חוץ מההופעה של מריל סטריפ שכנראה החליטה שמכיוון שהיא לא תזכה היא גם לא תקום מהכיסא ואף אחד לא יראה את השק שהיא לובשת] אבל היה מחסור מורגש בשמלות מיוחדות, יפות, או סתם מהממות. הכל היה נורא פשוט, נורא דומה, נורא משעמם, האיפור היה זוועתי, וכשמישהי אשכרה העזה – היא יצאה קמרון דיאז.
בגזרת השוות בלטו לטובה רינקו קוקוצ'י המההמת [אם לא אוסקר על ההופעה בבל, לפחות פרס על ההופעה באוסקר] והלן מירן שאולי עברה כבר את החמישים, אבל נראתה הרבה יותר טוב מהרבה בנות שהן שליש מהגיל שלה. אגב, זו רק אני, או שהורגש מחסור עז באישים מסוימים בטקס? נגיד – בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, רנה זלווגר, אומה תורמן?
עכשיו שאת מזכירה את זה...
איך לא הראו את הזוג המלכותי?
מה קרה, הם בדיוק היו עסוקים באימוץ ילד נוסף?
אנג'לינה בדארפור (!),
בראד בבית עם הילדים.
האמת
זה התרוץ הכי טוב ששמעתי להימנעות מהגעה לאוסקר.
אתה כולל בזה את כל אלה שלא הגיעו, כי האוסקר הוענק להם אחרי מותם?
אולי קשה יותר להגיע מדארפור מאשר לחזור מעולם המתים
ואחרי מה שקרה ב"בבל", בראד פיט כבר לא ממש סומך על הביביסיטר.
אני מסכים לגמרי
אני חושב שכולן התלבשו השנה בצורה מופלאה.
החל בקייט וינסלט הנפלאה, ועד להלן מיראן שפשוט הדהימה אותי.
קייט ווינסלט היתה צריכה או לצבוע בחזרה לג'ינג'י
או ללבוש שמלה עם צבע כלשהו, ורצוי שניהם, כי החיוורון הזה עושה לה רע. והשמלה של הלן מירן נראתה כמו שמלת אמא-של-הכלה מפאתי דיזנגוף.
אבל לפחות שתיהן נמלטו מציפורניו של טרנד השיער המגוהץ (ארוך, ישר כמו סרגל, יבש ולא מחמיא) שכבש את שאר השטיח.
חיוורון זה אין.
כבר לא בריא להיות שזוף או בעל צבע.
על השיזפון
יש כאן טוויסט היסטורי אירוני. גוון העור, כמו גורמים אחרים בהופעה החיצונית שבשליטת האדם (משקל, למשל), תמיד היה סמל סטטוס חברתי, לפחות אצל אנשים לבנים בעולם המערבי.
האירוניה היא שבמאות קודמות, עור שזוף היה סמל למעמד חברתי נמוך, כי השזופים ביותר היו גם הנחותים ביותר – האיכרים שעבדו כל היום בשדות. בתקופות ההן נשים בנות המעמד הגבוה התגאו בעורן החיוור ונמנעו מלהיחשף לשמש.
באו המהפכה התעשייתית והעיור, ושיזוף הפך – במיוחד באמצע המאה העשרים – לסמל סטטוס: הוא סימל את היכולת לנסוע מחוץ לעיר ולבלות הרבה זמן מתחת לשמיים הפתוחים, דבר שאנשים עובדים מהמעמדות הנמוכים לא יכלו לעשות באופן קבוע.
ועכשיו, בהיפוך אירוני, נראה שהעלייה בתוחלת החיים והמודעות לנזקי השמש גורמות לחיוורון לחזור לאופנה. גם בישראל זה טרנד שלדעתי רק ילך ויגבר.
איך שגלגל וכו'.
על השידפון
ואותו דבר קרה עם הרזון והשומנים – בעבר להיות שמן היה גם סוג של סמל סטאטוס חברתי במקומות מסוימים. נשים מלאות – סמל למעמד חברתי גבוה, אוכל בשפע וכד'.
פה עדיין לא היה היפוך אירוני, אבל יום אחד הוא יקרה ואז יהיה "אין" להיות שמן!
(ואז אולי אני אצליח למצוא מכנסיים בזארה)
על השידפון
הרואין שיק זה באמת אאוט כבר בערך עשור. בשנים האחרונות זה היה הפיטנס שיק, אולי כי הגיעו למסקנה שצריך להיות יותר עשיר בשביל להיות בג'ים כל היום מאשר, ובכן, לא לאכול.
היום לדעתי אנחנו חזק בעידן ההור שיק, באדיבות הבריט פאק (brit-pack).
על השידפון
*עור* חיוור זה אין.
עדיין צריך קצת צבע בשיער ובבגדים כדי לאזן את העסק.
קייט ווינסלט יפה ולא משנה איזה בגדים היא לובשת.
יפהפייה אמיתית יחד עם נטלי פורטמן.
עכשיו שמארק ואלברג
לא זכה, נראה לכם שיהיו בדיחות על אלן ארקין בעונה הבאה של הפמליה?
ותודה לסקורסזה - רשמיי מהאוסקר
הטקס הכי משעמם ועלוב, שזכור לי. אני מחכה לטקס כל השנה ותראו מה אני מקבלת כשמגיע היום. מפח נפש אחד גדול!
יצויינו לרעה הנאומים של הזוכים שהיו עלובים, מלאכותיים ולא מרגשים. בו-זזזז !
נדמה שהזוכים אמרו כבר את כל מה שהיה צריך להיאמר בטקסים המוקדמים, ולאוסקר הם הגיעו ללא תחמושת. איפה הימים בהם נאום אוסקר לא מוצלח היה הורס קריירות ?
מזל שהיה את סקורסזה, שנתן נאום משעשע וכנה בסופו של הטקס (הכה) ארוך הזה.
אלן דג'נרס היתה ככה ככה.
היה לה פחות מדי זמן והיא נתנה נאום פתיחה חלש להפליא. היא היתה הכי מוצלחת בקטעים בהם ירדה אל הקהל.
היו גם הרבה פאשלות יחסית לטקסים קודמים. החל מהחמוד הקטן של הסמית'ים שהתבלבל על הבמה וכלה בקלינט איסטווד שהזיקנה קפצה עליו לפתע והוא התקשה לקרוא מהטלפרונטר (זה לא פחד במה!).
הדברים הטובים (חוץ מסקורסזה) -הזכיה של סנדל בעל הרקע הישראלי בסרט תעודה קצר, שפילברג-לוקאס-קופולה על הבמה, דיאן וג'ק על הבמה, כמה שמלות מהממות בהן התעטפו חלק מהבנות, מרק וולברג החתיך, הזכיה של "השתולים" (במאי, סרט, תסריט מעובד.)
גלי החנופה לאל גור, בד"כ איש יקר ואהוב שהעלה למודעות נושא חשוב ביותר, עוררו בי בחילה. טריו הכיעור הגברי על הבמה (וויל פארל-ג'ק בלאק וג'ון סי.ריילי) – כנ"ל, והשירים המועמדים היו כולם ממש לא ברמה.
ועוד לא דיברתי על מופעי האימים על השטיח האדום – הז'קט המכוער של ג'ניפר האדסון, העטיפה המוזרה ששמה על עצמה קידמן, הלבוש הסתמי של מריל סטריפ, התספורת של ג'יי לו, ברכותיו המזויפות של סימון קאוול להאדסון (אותה הדיח באכזריות מאמריקן איידול. פתאום הוא נהיה המפרגן הכי גדול שלה), צחקוקי בנות ה- 16 של החברות קידמן ו- ווטס (שסיפרו שהן אוהבות לבשל, לאכול ולעשות ברביקיו ביחד. כן ממש, רואים שהאכילה היא תחביב מרכזי שלהן) וכמובן – סאלי קירקלנד השיכורה ו/או מסוממת שהפחידה מאוד (כן, יותר מג'ק ניקולסון והקרחת).
כשאני חושבת על זה, הכי מוצלחים היו מנחי ערוץ E, ג'וליאנה וריאן סיקרט, שסיקרו בצורה ממש משעשעת את השטיח האדום והיו הרבה יותר מעניינים מהכוכבים שאותם ראיינו.
נדמה לי שזה אומר הכל.
סאלי קירקלנד!
זו ההיא שהתלבשה כמו באטמן על קראק?
מי מוצא לנו תמונה של הפלא? אני לא הצלחתי…
ראשית תודות על הDVD
אם לא מנחש מוצלח אז לפחות מנחש נועז (ובעל מזל בהגרלות).
הטקס עצמו היה בינוני למדי וסביר שלא רק אני חושב שיש להחזיר את ג'ון סטיוארט לאלתר (או להביא את קונאן).
אשר לזוכים, הרי שג'ניפר האדסון הצליחה לעצבן אותי עוד לפני שראיתי את נערות החלומות. והערב כולו הסתיים בעצבים רבים עבורי שהשתולים, ללא ספק (לדעתי) הסרט החלש מבין המועמדים זכה.
נו טוב לפחות נתנחם בDVD.
לסיום הימור מטורף- שנה הבאה זוכה קופולה על סרטו החדש
וחוויית האוסקר שלי נראתה אחרת לגמרי:
קמתי לי בשלוש, כי לא באמת היה לי שום דבר אחר לעשות. במקום להיתקל בטקס האוסקר שהובטח לי (אני בתמימותי חשבתי שכל ענייני השטיח זה מה שבין אחת לשלוש), נתקלתי בכל מיני אנשים שהתעקשו להפגין את בגדיהם וחוסר חוש ההומור שלהם באריכות, ובתגובה נרדמתי די מיידית.
התעוררתי שוב בארבע, בדיוק בזמן לקטגוריית האיפור (ואמנם ראיתי רק את הטריילר, אבל איזה כיף שהמבוך של פאן זכה!). החזקתי מעמד בערך שעה (שמתוכה נהניתי בעיקר מצלליות הפינגווינים. צלליות של פינגווינים שולתתות!!1), ואז הגעתי למסקנה שבעצם די משעמם לי, ושעתיים שינה לא יסולאו בפז. חזרתי לישון.
התעוררתי, לצערי ובלית ברירה, בעשרה לשבע. אה, אמרתי לעצמי, בדיוק העשר דקות האחרונות של העניין, בדיוק בזמן לפרסים המעניינים. חצי שעה אחר כך, כשכל העניין נגמר למעשה, נותר לי רק לציין שלמרות שהנאום שלו היה מקסים ("אולי אתם יכולים לבדוק שוב את המעטפה?…"), אני מוחה בתוקף על כך שבתגובה למאמציי היקום והאקדמיה הלכו ונתנו אוסקר לשתולים (וזה תקף גם לאוסקר התסריט המעובד, שלמרות שאני לא מכירה את המקור אני מוכנה להתערב שממש לא הגיע לו). פיכס.
בסך הכל, אני חושבת שזה ממש לא בסדר שדווקא השנה, כשבאמת שניסיתי לצפות, לא הביאו את ג'ון סטיוארט.
מישהו סיפק הסבר כלשהו למה הוא לא הנחה עוד פעם?
רייטינג יחסית נמוך
הומור פוליטי מדי.
למען האמת, זה סוג נס שהוא הנחה פעם אחת, הוא טוב מדי עבור האוסקר.
אני לא חושב שזה קשור.
הנחיית אוסקר זה לא כמו ראשות הממשלה: לא ממתינים עד שהאוחז הנוכחי בתפקיד יפשל כדי להחליף אותו. בשנים האחרונות החליפו מנחה כל שנה, רק כדי שיהיה מעניין. אבל אני בהחלט מקווה שיחזירו את סטיוארט בשנה הבאה, ומצידי שיחתימו אותו קבע. הוא היה בלי ספק הכי טוב מכל מנחי האוסקר שראיתי.
נ.ב.
ולגבי הפרסומות… עד כמה שכן, אני מודה, ג'ניפר לופז היא יצור מעצבן במיוחד, אין על הפרומו של 24: גם אופטימי (פטריה אטומית על הבוקר היא דרך *נפלאה* להתחיל את היום), גם משוחק באופן לחוץ, היסטרי ורועש, וגם הצליח להיות משודר, בשלב מסוים, פעמיים ברצף. מה חטאתי?
אוי, זה היה כל כך מצחיק
פשוט אין עליכם.
אני רואה עכשיו את הטקס המלא,
וממש היה חסר לי ג'ים קארי בשיר של הקומיקאים שיום אחד יקחו אוסקר.
מצד שני, ג'ים קארי הוא האנטיתזה לשיר הזה – הוא נהיה שחקן דרמטי, וזה לא ממש עזר לו.
ועוד תובנות:
ודרך אגב:
מישהו הבין את השמלה של ג'ניפר הדסון כשהיא שרה? רק בנס לא נרשמה שם תקרית פיטמה א-לה ג'נט ג'קסון.
צר לי, ניסיתי להבין אבל
מרוב רטיטות א-לה רגל קרושה, דעתי הוסחה והסתפקתי בעיניים מזוגגות ופה פעור.
יוענק פרס ניחומים לאלתר
לאלה שהצליחו לא לנחש נכון באף אחת מהקטגוריות.
באמת, כמה אחוזים הצליחו לא לנחש כלום?
לא לנחש כלום זה קשה.
הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע. רק מנחש אחד הצליח (בכוונה? אני לא יודע) לטעות בכל אחת מ-11 הקטגוריות.
למה פרס ניחומים?
אני קורא בזאת להוספת קטגוריה החל מהטקס הבא. מדובר בפרס על שם מועצת חכמי חלם שינתן למנחש הגרוע ביותר (ובמקרה של ספק, ניתן לבדוק מי ניחש גרוע יותר בשובר השוויון). הפרס לא צריך לכלול מערכת קולנוע ביתית, אבל לפחות תנו כרטיס קולנוע משומש במצב טוב.
אני משוכנע שהייתי זוכה כל שנה (ומהעורכים אבקש: please, do not disillusion me). תנו לי לקחת פרס פעם בחיים, שאוכל להסתכל למשפחה בעיניים.
אגב, זו באמת תחרות מעניינת.
אני מקוה שהיא תתפוס
ככה, בשנה הבאה, כולם ינסו להיות המנחשים הכי גרועים ויספיק לי רק ניחוש אחד או שניים מוצלחים כדי לזכות באוסקימורון (מו-הא-הא-הא…). למרות שעם המזל שלי, יהיה טקס מלא הפתעות. למשל, זכיה של קיאנו ריבס, אלייז'ה ווד וצנצנת ריבת פומלות על משחקם בסרטו של אווה בול, "שני עציצים וצנצנת ריבת פומלות אחת קטנה".
אהאה, משפחת הציפוריים תגיש שני טפסים;
האחד, שילך על הניחוש הבטוח [כלומר, הניחוש הגרוע] על שם החסידה, ואחד, על הניחושים האיכותיים יותר, של הזמיר.
מו-אה-אה-אה!
אה, ו –
.
זה לא רעיון כל כך טוב
כי לטעות בכוונה בכל הקטיגוריות זה הרבה הרבה יותר קל מלנחש נכון. על כל ניחוש מוצלח בכל קטיגוריה יש 2-4 ניחושים לא נכונים.
חשבתי על זה, אבל יש מספר גורמים ששכחת
אני מקבל את ההנחה שזה קל יותר מאשר לנחש נכון את כל/רוב הקטגוריות, אבל צריך לזכור שכל מנחש מוגבל לטופס בודד.
המשמעות היא שמספר אנשים ינסו (אולי) לזכות בפרס חלם, ואולי הפרס יחולק לפי השובר שוויון, אבל אותם אנשים יוותרו על כל הניחושים הקלים (?) שעשויים לתת להם טיסה להוליווד במטוס פרטי (זה הפרס הראשון ב-2008, נכון?) כדי לזכות בחולצה ותקליט.
כמה אנשים (חוץ ממני) מנחשים בכוונה דברים הזויים, כדי לזכות בפרס המנחש הנועז ע"ש מרשה גיי הארדן? שיטת הניחוש דומה למדי, והרשויות סיפרו שרק טופס אחד הצליח לפספס את כל הקטגוריות.
אני לא סבור שאנשים ימלאו טפסים בעתיד בשביל פרס קטן, כשהם יודעים מה הניחוש הנכון (והרי כולנו יודעים מראש מה יהיו התוצאות, ואם הטופס לא משקף את המציאות, זו טעות של האקדמיה).
חשבתי על זה, ואתה טועה.
הנחות יסוד:
קיימות 10 קטיגוריות עם 5 אפשרויות וקטיגוריה אחת עם 3 אפשרויות (אנימציה).
אין למהמר שום ידע מוקדם על סיכויי הזכיה בקטיגוריות השונות. אז מה אם כולם ידעו שהלן מירן לוקחת, בעידן הפוסטמודרני אין אמת אחת, כפי שציינת בתבונה רבה בעצמך.
הסיכוי לנחש נכונה את כל הקטיגוריות: אחד ל-29,296,875
הסיכוי לטעות בכל הניחושים: אחד ל-14
מכאן, כמו שרמזת, זה כבר עניין של תוחלות. נוסיף עוד הנחת יסוד:
האוסקימורון יתקיים לנצח, וכולנו נחיה אינסוף שנים כדי להשתתף בו שנה אחר שנה (בסה"כ הנחה הגיונית).
עכשיו, האם כדאי ללכת על כל הניחושים הנכונים, או על פרס חלם? תלוי בגובה הפרס. כדי שיהיה משתלם לנסות לנחש נכון, מחירה של הטיסה להוליווד במטוס פרטי צריך להיות יקר פי 2,092,634 ממחיר החולצה והתקליט (כדי שהתוחלת, מכפלת הסיכוי בגובה הפרס, תהיה גבוהה יותר עבור הפרס הראשון מאשר עבור פרס חלם). כל עוד הטיסה תעלה פחות מפי 2,092,634 מהחולצה והתקליט, נמשיך להמר על פרס חלם בכל שנה, לנצח נצחים.
יפה
כל מה שנותר עכשיו הוא לשכנע אנשים לשחק במשחק סנט פטרסבורג (תוחלת רווח אינסופית)
http://plato.stanford.edu/entries/paradox-stpetersburg/
לפי החישוב שלי
הסיכוי לטעות בכל הקטגוריות הוא לא 1 ל-14 אלא 1 ל-17.5. ניטפוק? אכן.
אז בשביל זה לימדו אותי מתמטיקה כל החיים!
עכשיו הכל הגיוני!
צר לי, אבל לפי החישוב שלי
רוברטס צודק.
נטפוק לנטפוק – אכן ואכן.
הנחות היסוד שלנו זהות?
כי אם כן, אני מוכן לחשוף את החישוב שלי:
10^(4/5)*(2/3)
המפ
זה היה גם החישוב שלי, אבל כנראה שטעיתי בשלב כלשהו. אתה צודק.
אני טועה, אך האם זה אומר שאתה צודק?
מפאת השעה, ועוד גורמים שלא זה המקום לפרט, אני לא אכנס לחישובים.
כמו כן, אני אניח שכמות הקטגוריות וכמות האופציות בכל קטגוריה קבועות, מעתה ועד עולם.
1- לאמר שהסיכוי לנחש נכון הוא אחד מ-29,296,875 גובל ברמאות (נתפשר על 'אחיזת עיניים'?). אמנם זה נכון במקרה שלי (אני מנחש באופן אקראי לחלוטין), אך העובדה ש-22 מנחשים קלעו נכון לתשע קטגוריות, וחמישה הצליחו לנחש נכון 10 קטגוריות מראה שהבחירה רחוקה מלהיות אקראית (ואני אומר זאת בלי להביא חישובים ובלי לדעת את מספר הטפסים שנשלחו).
2- כהתחלה ניתן לבדוק עד כמה ההערכות של רד היו קרובות לתוצאות האמת (אני יודע שהוא בד"כ נמנע מניבוי חד משמעי, אך ניתן לשקלל מצבים בהם הוא נותן הסתברויות שונות לאופציות השונות).
צא מהניבוי של רד (אני משתמש בו, פשוט כי זה הניבוי שכולם ראו, וניתן להשתמש בו כנקודת מוצא משותפת), ועשה בו שינויים קטנים ואקראיים. בדוק מה הסיכוי לנחש נכון. תגלה מצב טוב בסידרי גודל מ-29 מיליון.
3- בנוסף, אני רוצה להזכיר לך שאין כל צורך לנחש נכון הכל. מספיק לנחש יותר מהאחרים.
4- תוסיף לזה את השיקול הבא: פרס חלם יש (עדיין לא, אבל נתעלם מפרט זניח זה) אחד בלבד, בעוד שניחושים נכונים העניקו פרס ראשון, שני, שלישי וניחומים (שניים).
5- לסיום: אם כולם בוחרים ללכת לפי התוחלת שחישבת, ולטעות בכל הקטגוריות, פרס אחד יוגרל בין כולם (בהנחה שכולם הצליחו, כולל בשובר השוויון). במקרה שלפנינו, ההגרלה תערך פשוט לפי זמן משלוח הטופס. מצד שני, במקרה כזה, לכל אחד מהמשתתפים כדאי לנחש נכון קטגוריה אחת ולזכות בפרס הראשון. ניתן להמשיך ולפתח את המודל (תורת המשחקים עושה זאת), אבל בגלל עצלות (OK, אז פרטתי את הגורמים הנוספים. אז מה?) אני לא אעשה זאת. התוצאה של 'משחק' כזה תהיה, ככל הנראה, מצב בו חלק ממלאים טופס כדי לזכות במקום ראשון וחלק ממלאים טופס כדי לזכות בפרס חלם.
מצד שני, אלו שימלאו טפסים כדי לזכות בפרס חלם, כבר היום ממלאים טפסים בצורה כזו, על מנת לזכות בפרס המנחש הנועז.
מסקנה: למרות שהטיעון שלך מתחיל נכון, הוא לא מסתיים נכון.
התוצאה הסופית תהיה שמי שניסה לנצח ימשיך לנסות לנצח, ומי שניסה להיות 'ייחודי', ימשיך בכך.
אגב, מי שמהמר על דברים מופרכים ככל האפשר כדי לנסות לזכות בפרס המנחש הנועז לא עושה בשכל. צריך להמר על דברים שנחשבים ללא סבירים, אבל עדיין אפשריים.
שכחת לציין גם את זה שאנחנו לא באמת חיים לנצח
1. למה אחיזת עיניים, רמאות איט איז (תלמדי משהו, ח"כ טרטמן).
2. אין ספק שאתה צודק, ר' 1
3. גם נכון.
4. זה דווקא יחסית זניח.
5. מעניין. מישהו צריך לחשוב על זה עד הסוף ולראות מה באמת יוצא.
6. (קבל אחת ממני בחינם) שתיים מתוך שלוש הנחות היסוד שלי הן מופרכות לגמרי. ברור שהקצנתי מאוד את המצב, רק כדי להראות שההצעה שלך בעייתית.
אבל, מצד שני, אחד ל-14 זה סיכוי ממש טוב. הסיכוי לנחש 10 מ-11 קטיגוריות, לאור הידע שיש לנו על סיכויי הזכיה השונים, עדיין לא מתקרב אליו. אפשר להעריך אותו, אבל זה יהיה א) חרטא; ב) עוףטופיק מארץ העופות; ו-ג) לא כל כך מעניין.
כעקרון, עדיין נראה לי שיהיה עדיף ללכת על פרס חלם, אבל כמו שאמרת בסעיף 5 שלך, מתערבים כאן גורמים נוספים שקשה לדעת איך לשקלל אותם. שיהיה בהצלחה באוסקימורון הבא!
אני אחשב את התוצאה, תחת אוסף הנחות מפשטות.
ניתן לדלג על הערות ההבהרה למטה (או על כל הניתוח) וזה לא יתנקם בקורא:
1- לגבי סעיף 4 (האם כמות הפרסים משנה): בתגובה אמרת "כדי שיהיה משתלם לנסות לנחש נכון, מחירה של הטיסה להוליווד במטוס פרטי צריך להיות יקר פי 2,092,634 ממחיר החולצה והתקליט" (דרך אגב, המספר הנכון הוא 2,097,152 — דבר הפועל לטובת הטיעון שלך). נאחד את כל הפרסים הניתנים למנחשים נכון ונעמיד אותם כנגד כלל הפרסים למנחשים לא נכון. נניח, לצורך הפשטות, שפרס חלם[1] הוא DVD. אם הפרס הראשון הוא שני דוידים היחס הוא 1:2, אם נוסיף פרס שני (ראה זה פלא — DVD) היחס הופך להיות 1:3, וכן הלאה. אם כן, נניח שכלל הפרסים למנחשים נכונה (ראשון, שני, שלישי, ניחומים ופרוטקציה) מאוחד (להלן הוא יקרה הפרס הראשון), והוא גדול פי M מפרס חלם.
2- מכיוון שאין פרס למנחש הממוצע, אין טעם לנסות לנחש חלק מהקטגוריות נכון. או שמנסים לטעות בכולן או שמנסים לנחש את כולן נכון.
3- בהנחה שלכולנו אותו ידע (ואני שוב אתייחס לתחזיות של רד בתור האורים ותומים המנחים אותנו), הסיכוי של כל שני אנשים לנחש נכון זהה (אם החליטו לנסות לזכות בפרס הראשון) והסיכוי של כל שני אנשים לטעות זהה (אם החליטו לנסות לזכות בפרס חלם).
כלומר, לפנינו משחק בו כל המשתתפים זהים ביכולות שלהם, והם צריכים להחליט האם הם מנסים לזכות בפרס הראשון או בפרס חלם.
עד כאן ההנחות.
במשחק כזה אין אסטרטגיה טהורה[2]. הפתרון יהיה "התפלגות חופשית מיטבית"[3]. הווה אומר, אם יחס הפרסים (פרס חלם:הפרס הראשון) הוא M:1 (הנחה 1), יחס הטפסים אמור להיות 1:M, כאשר רוב המנחשים (למען הדיוק, (M/(M+1 מהמנחשים) מנסים לנחש נכון את כל הקטגוריות.
מצד שני, אני חושב שמה שעובד עם ברוזים לא יעבוד פה. זה לא קרה עד כה עם פרס המנחש האמיץ (זו הערכה שלי, לא בדקתי זאת סטטיסטית) ולכן אני מהמר שזה לא יקרה.
—————————
[1] לצורך הפשטות אני משתמש בשם זה, למרות שיש טובים ממנו. ההצעה המקורית (פרס ע"ש מועצת חלם וחכמיה) ארוך מדי לתשובה שלי. אופציה אחרת, אולי עדיפה: פרס שכחח (שיקום כ??בוד חכמי חלם). השם מובא ללא גרשיים, למען אוכל להטות: "יצאתי פארש, אבל הפרס ש?כ??ח?ח את העלבון".
[2] במונח "אסטרטגיה טהורה" הכוונה למצב בו כולם בוחרים כל הזמן באותה אפשרות.
דוגמאות לאסטרטגיות טהורות: (1) הפתרון שאתה רוצה — כולם מנסים כל הזמן לנחש נכון את כל האופציות; (2) הפתרון ממנו אתה חושש — כולם מנסים כל הזמן לטעות בכל האופציות.
דוגמאות לאסטרטגיות לא טהורות: (א) חצי מנסים כל הזמן לנחש נכון וחצי מנסים כל הזמן לטעות; (ב) כל אדם מחליט (באופן בלתי תלוי באחרים) האם הוא מנסה לנחש נכון או לטעות על ידי הטלת מטבע (לדוגמא, בהסתברות חצי לכל אחת מהאפשרויות). מבחינה מתימטית, אין הבדל בין מקרה א' ומקרה ב'.
[3] התרגום שלי ל-Ideal free distribution (ולא מדובר בלהקת הרוק): חלוקה של הרבה פרטים בין מספר מקורות, כך שלכולם יש אותו תגמול ממוצע.
לדוגמא, 10 אנשים צריכים לבחור בין שני דוכנים שמחלקים דוידים חינם (בשיטת 'תפוס כפי יכולתך'), בדוכן אחד יש 10 דוידים ובשני יש 90. הצפי הוא שאחד ילך לדוכן הראשון והשאר לשני. בצורה כזו כל אחד יקבל, בממוצע, 10 דוידים. אם כולם ילכו לדוכן השני, בתקווה לתפוס יותר מ-10 דוידים, מי שילך לדוכן הראשון יקח את כל ה-10.
1. לגבי המספר הנכון – אתה צודק, התעצלתי קצת בחישוב. ובנוגע למספר הפרסים הראשונים – הוא אכן זניח. בוא נניח שיש 10 פרסים למנחשים נכונה, ורק אחד לחכמי חלם (M=10). משיקולי תוחלת, הפעם סך עשרת הפרסים הראשונים צריך להיות "רק" פי 209,915 מהשווי של פרס חלם. אני לא רואה איך זה משנה את התמונה באופן משמעותי.
עכשיו אני אעשה את מה שהבטחתי לא לעשות: אני אנסה לחשב את הסיכוי בהתחשב במה שידוע לנו. כמו שכבר ציינתי, החישוב הוא די חרטא, אבל הוא מספיק טוב כדי להמחיש סדרי גודל.
אני אקבל את ההצעה שלך, ואחליף את הנחת היסוד השניה שלי (אין למהמר שום ידע בנוגע לסיכויי הזכיה) בהנחה הבאה:
רד פיש תמיד צודק.
לפי ההנחה הזו, בהתבסס על 'קדם אוסקר 2007', האפשרויות מצטמצמות כדלהלן:
הסרט הטוב – 4 אפשרויות (הכל חוץ מ'המלכה')
במאי – 1 (סקורסזי)
שחקן ראשי – 1 (תבדקו בעצמכם, אני לא ממשיך עם הסוגריים האלה)
שחקנית ראשית – 1 (הלן מירן. אני רחום מדי)
שחקן משנה – 4 (הנה הצלחתי)
שחקנית משנה – 1
תסריט מקורי – 2
תסריט מעובד – 2 (אבל עם הטייה ברורה לטובת 'השתולים')
צילום – 2 (אבל עם הטיה ברורה לטובת 'הילדים של מחר')
אנימציה – 2
ראזי – 2
יש שתי קטיגוריות שבהן נרמז לגבי הזוכה אבל ניתנה עוד אפשרות. מכיוון שבאחת מהן הרמז היה מוצדק (תסריט מעובד) ובשניה מוטעה (צילום), לשם הפשטות נניח שההשפעה של שתי הרמיזות מתקזזת (שים לב שבגלל חוסר הסימטריה, ההנחה הזו עובדת לטובתך).
בתנאים האלה, הסיכוי לנחש הכל נכון הוא אחד ל-512. לא רע. אבל רגע, מה הסיכוי לנחש הכל לא נכון? לפי ההנחה החדשה (רש פיש תמיד צודק), הסיכוי הוא לא פחות מ-100%. תמיד אפשר לבחור במה שרד אמר שבטוח שלא יזכה, ובמבחן התוצאה, לפחות השנה – זה היה עובד. מארשה גיי הארדן, שאף אחד לא ראה אותה מגיחה מאחורי הפינה, יש רק פעם בכמה שנים.
אז ברור שרד פיש לא תמיד צודק, ולכן הסיכוי הזה הוא מן הסתם פחות מ-100%. אבל כמה שהטעויות שלו מזיקות לחכמי חלם, הן יותר מזיקות למי שמנסה לנחש נכון, בגלל הא-סימטריה של הבעיה. אפשר לומר שבמקרה הכי קיצוני, הסיכוי לטעות כשמנסים לנחש נכון גדול פי 512 מכשמנסים לטעות, ובפועל המספר גדול יותר. מכיוון שיש 5 פרסים למנחשים נכון, נפרגן ללא-חלמאים סיכוי של אחד ל-100. זה עדיין אומר שבשביל איזון התוחלות צריך יחס הפוך מזה בשווי הפרסים (זה כבר אולי אפשרי, נניח חכם חלם יקבל ארטיק והשאר יקבלו DVD).
אם מכניסים פה שיקולי-תורת-המשחקים התמונה משתנה, אבל באופן בסיסי זה המצב.
אם יורשה לי רק לציין, לגבי כל הפתיל הזה:
אלוהים. אדירים. אתם בטוחים שאתם מרגישים לגמרי בסדר? ואם לא, האם העניין הזה מדבק דרך האינטרנט?
²מש''א
²
לעזאזל, מאיפה אתה יודע לעשות את הסימנים המגניבים האלה?
גדלתי בשנות השמונים.
אולי יש דרך יותר נוחה להגדיר את זה,
אבל הדרך שאני מכיר מפורטת כאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3332587,00.html
אפשר לשמור קובץ טקסט עם הסימנים הנפוצים על ה-DESKTOP, ולהעתיק מהם מתי שצריך.
יוהו! יש, עכשיו גם אני מגניב! תודה רבה!
בבקשה.
נמשיך עם החישוב שלך:
לפי החישוב שלך, כ-230 טפסים נשלחו (מתוך 512 הצרופים, 11 יתנו ניחוש נכון ב-10 קטגוריות, וחמישה הצליחו בכך — הערכה של כ-233 טפסים; מתוך 512 הצרופים, 49 יתנו ניחוש נכון בתשע קטגוריות, ו-22 הצליחו בכך — הערכה של כ-229 טפסים). האם זה נכון? לעורכים פתרונים. בנוסף, מעניין ככל שזה יהיה, זה לא רלבנטי לדיון.
נניח שזה המצב, ואכן קיימים 512 צירופים אטרקטיבים במידה שווה, למי שרוצה לנחש נכון. כמו כן, נניח שמי שרוצה להקרא 'חלמאי' יצליח לטעות בכל הקטגוריות.
).
כמובן שכל הצרופים השגויים לחלוטין, שלא מכילים כל אפשרות שרד פיש הזכיר (20,736 אם לא טעיתי) נותנים אותה תוצאה — אתה ראוי להקרא כשלון ולהשתתף בהגרלת חלם — אבל רק צרוף אחד מ-512 נותן ניחוש נכון בכל הקטגוריות. כלומר הקרב בתחתית צפוי להיות מוכרע בנקודות, בעוד שהקרב בצמרת בעל סבירות גדולה יותר להסתיים בנוק-אאוט (מה שלא קרה השנה
נעבור לפסיכולוגיה: אנשים מעדיפים לזכות בזכות ניחוש שלהם, ולא בזכות גורם חיצוני (כל עוד הפרס זהה). למעשה, אנשים נוטים לפתח 'חיבה' לניחוש שלהם, גם אם הוא היה מקרי לחלוטין.
כמו כן, אסור לשכוח שהממוצע חשוב, אך לעיתים השונות חשובה יותר. על כל שקל מושקע בטוטו, התוחלת היא לקבל כחצי שקל חזרה. משחק א: רוצה לשחק? תן לי חמישה שקלים; משחק ב: רוצה לשחק? תן לי עשרה שקלים, ובהסתברות אלפית תקבל חזרה חמשת אלפים שקלים. איזה מהמשחקים ימשוך יותר קהל?
שנינו מסכימים שקל יותר להכשל מאשר להצליח, אבל זה עוסק בסך הכל בדרך לתחתית מול הדרך לפסגה. השאלה שאתה עוקף היא מה קורה כשמגיעים לתחתית/לפסגה? כמה צפוף שם יחסית לשווי הפרס?
הדרך זו שאלה מעניינת, אך פחות רלבנטית. מה שמעניין אותנו זו כמות המנחשים שתנסה לזכות בפרס חלם מול זו שתנסה לזכות בפרס הראשון. לא מעניין אותי כיצד הם יעשו זאת (שליפת מספרים אקראיים או מתן שוחד) זו הסיבה שמעכשיו ניתן לזנוח את החשבונות שעשינו. הפתרון הוא שהמנחשים יתפלגו בשאיפה לקבלת הפרסים השונים לפי Ideal free distribution (עם סיכוי טוב להטייה לכוון הפרס הראשון).
מכאן, שתחת הנחת 230 טפסים ו-M=10 (ומה עם הכבוד? הוא לא נכנס לפרס?
), 21 טפסים יכוונו לקבלת פרס חלם ו-209 לקבלת הפרס הראשון.
עכשיו הזמן לשאלה האמיתית:
למה אכפת לך אם 21 מנחשים ימלאו טפסים כדי להפסיד? אם מישהו לא מבין כלום, לא מגיע לו פרס שמותאם לו (מעבר לפרס המשתתף האקראי)? האם באמת הדמוקרטיה ניצבת על כרעי תרנגולת, וזה מה שיגרום לנוער להדרדר לסמים?
600
וזאת בדיוק הבעיה עם מדע הכלכלה
אני יודע שזה לחלוטין
ואפילו 
מוקפץ ברוטב סיני, אבל אני חייב לומר שהתגובות לעיל הן בדיוק הבעיה עם מה שנקרא "מדע הכלכלה" – שהוא לא יותר מאוסף חישובים מאוד מרשימים שמבוססים על הנחות יסוד שבמקרה הטוב הן פשוט לא נכונות ובמקרה הרע הן מסלפות ומעוותות לחלוטין את המציאות.
עורכים יקרים, הרגישו חופשיים למחוק את התגובה, פשוט הרגשתי צורך להוריד את המשא הזה מעל לבי.
מיוט נרדף? lol
זה לא כזה LOL...
נסה אתה לזנק על שלושת השלטים בכל פעם שעוברים לפרסומות ואז לזנק עליהם חזרה בתום הפרסומות בניסיון לייצב את הווליום (כשברקע מאיצה בך מקהלה זועמת של דג, ג'ירפה ורני).
תגידו, אני שמעתי שמי שזוכה ב''אופיר''.....
מקבל פלוס הפסלון גם 50 אלף שקלים. האם גם זה שזוכה באוסקר האמריקאי זוכה בפרס כספי? ואם כן אז כמה ובאילו קטגוריות.
הוא זוכה בריימיק, זה נחשב?
לא!!! כישלון!!!
אין מנוס, זו יד הגורל. כעת, חובה עלי לפרוש למעוני, על מנת לשייף את סכין החרקירי. היו שלום.
הי, מי בא למסיבת הפרידה? יהיה פנאן!
אין ארנב, הוא חום.
תודה
שלום לכולם. זאת הפעם הראשונה שאני מעלה תגובה לאתר הזה.
עד היום הסתפקתי בקריאת הביקורות והתגובות.
תודה על הפרס השלישי, גם זה מכובד. רק חבל שהעליתי את הניחוש שלי מאוחר מדי… (:
בכל אופן תודה ו'הילדים של מחר' באמת נשדד בקטגוריית הצילום. ובעקיפין גם אני…
נחשים על מטוס
איפה אפשר לראות את קטע הצלליות המדובר מהאוסקר?
פה
http://www.youtube.com/watch?v=EoErCq4fv_g
רגע השיא של האוסקר היה כשמרטין סקורסזי כמעט והתנשק עם בחור.
כשהוא קיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר, התחיל להתנשק עם כולם ופתאום הגיע עד לבחור שהנשיקה ביניהם הייתה במרחק של סנטימטרים ספורים.
אני היחיד שראה את זה? וואי, איך צחקתי!
''אולי גם פרס יהיה הנשיא הבא''
אתה לא מאמין איזה מוזר זה לשמוע את זה עכשיו.