אמריקאים עשירים למדי חיים בפרברים מרווחים בבתים עם גג אדום, מדשאה ירוקה וגדרות לבנות. הם מביאים זה לזה עוגות תפוחים, מכסחים את הדשא ולקראת כריסטמס הם תולים קישוטים ופסלים של סנטה. כלפי חוץ יש להם הכל, אבל האם החזות המאושרת מסתירה מציאות אפלה ויצרים הרוחשים מתחת לפני השטח ויאדה יאדה יאדה. אין פלח אוכלוסיה אחד שלא פורק לגורמים, בקולנוע ובטלויזיה, באופן יסודי יותר מהבורגנים-הפרבריים-האמריקאיים. כל כך הרבה כבר שמענו על האפלה שמסתתרת מתחת לדשא שצופה קולנוע ישראלי ממוצע יכול לדקלם בעל פה את כל הקלישאות והבדיחות הפרטיות בנוגע לאותם פרברים ארורים, למרות שמעולם לא היה שם.
אחרי כל כך הרבה חפירה, צריך משהו קיצוני באמת כדי לומר על אותה בורגנות משהו חדש. ול"אורנג'ס" יש רעיון לא רע לפצצה כזאת. באחד מאותם פרברים בניו ג'רסי מתגוררות בית מול בית שתי משפחות: בני הזוג וואלינג (יו לורי וקתרין קינר) ושני ילדיהם, ובני הזוג אוסטרוף (אליסון ג'ני ואוליבר פלאט). הם שכנים אידיאליים, אוכלים ארוחות חג יחד, עושים ג'וגינג יחד ונדחפים זה לחייו של זה. כל זה, עד שבתם של האוסטרופים, נינה (לייטון מיסטר) שבילתה את השנים האחרונות בכל מקום אחר מלבד אצל ההורים שלה, חוזרת הביתה, ולוקחת את השכנות הטובה עוד צעד קדימה כשהיא פוצחת ברומן עם יו לורי, ראש המשפחה השכנה. האידיליה הבן-משפחתית מתפוצצת לרסיסים.
אוקיי, יופי! יש לנו חבורה של שחקנים מצוינים, גם אם רובם רגילים למסכים קטנים יותר, ונקודת מוצא מצוינת. השאלה – שאותה צריכים לשאול את עצמם גם הדמויות וגם התסריטאים – היא לאן ממשיכים מכאן. יש לנו רומן בין בת 22 לבין מישהו שהיה יכול להיות אבא שלה, מול הפרצוף של האישה, הבעל והילדים. זה יכול להיות מזעזע, או מצחיק. הבעיה היא ש"אורנג'ס" מנסה ללכת באמצע בינהם, ונתקע בלי להגיע לשום מקום מעניין.
הסרט לא רוצה להיות לגמרי קומדיה: למרות כמה רגעים משעשעים, הוא מפספס הזדמנויות קומיות שוב ושוב. מצד שני, גם להיות דרמה נושכת הוא לא ממש רוצה להיות: הוא לא הולך עד הסוף ובוחר בפתרונות קלים – למשל, להשאיר אותנו מחוץ לחדר המיטות של הזוג הלא-מתאים. ואם הרעיון של צפיה ביו לאורי ולייטון מיסטר במיטה ביחד גורם לכם להתכווץ – אחלה. זה בדיוק היה הרעיון, לא? זאת לא היתה אמורה להיות אי-הבנה משעשעת שנפתרת בתוך עשר דקות. זה אמור להיות מוזר, חריג ולא נעים. להצחיק, או להכאיב, זאת היתה הברירה של הסרט – והוא לא ממש עושה אף אחד משניהם.
מה שקיבלנו הוא מפגש חביב ולא מזיק של שחקנים מוצלחים, ולא יותר מזה. הדמויות נחמדות, התסריט נחמד, הסרט הוא לא יותר מבינוני, לא חריף ולא זכיר.
פורסם במקור בוואלה
האמת שאני מופתעת שכתבת על זה ביקורת
עוד מהטריילרים זה נשמע לי כמו סרט שהוא "לא מריח ולא מסריח" (לצערי הרב, כי אני מעריצת לאורי מושבעת)
אני פונה ללב של יו לאורי – אתה מבריק בתפקידים דרמטים אבל תעשה טובה ותחזור לעשות קומדיות!
מה זאת אומרת, רעיון לא רע
רד, באחד מסרטי הפרברים הכי קלאסיים ומצוינים שיש (רמז – מסוף שנות התשעים), קיים בדיוק אותו מוטיב של רומן או כמעט רומן בין האב המבוגר לחברה של הבת.
אני לא מזכיר את השם, כי זה אולי ספוילר. אבל באמת שמדובר באחת הקלאסיקות הגדולות, שסביר להניח שכמעט כולם פה ראו, ועוד יותר סביר להניח שאתה, רד, ראית
נכון
וזה אחד מהסרטים שהופכים את הסרט הזה למיותר.
ביקורת: אוונג'רס
ככה המוח הדיסלקטי שלי החליט לקרוא את הכותרת.
"רד, מה אתה קשור? ראית שוב את הסרט והחלטת לשנות את הביקורת? התחילו ביקורות גם לDVD? טעות ברידר של גוגל הקפיצה לי את זה?"
לירון?
לא פעם ראשונה של יו לורי ולייטון מיסטר
הם כבר נפגשו בפרק של האוס בו היא היתה מטופלת קטינה שמתאהבת בו ומנסה לפתות אותו.
אז אחרי כל כך הרבה שנים החליטו לעשות על זה סרט?
גם לא פעם ראשונה של אליסון ג'ני ואוליבר פלאט
הם נפגשו כמה וכמה פעמים בבית הלבן…
(צפיתי עכשיו בטריילר כדי לבדוק אם מעניין אותי לנסות לצפות בסרט. לא.)
האמת….כשראיתי את הטריילר חשבתי שהנה סרט חמוד לחורף. דרמטי במידה קטנה ולא משהו דורסני. אבל כשעברו הרגעים האלו הצטמררתי.
מילא סיפור אהבה וכל זה. אבל בין מישהי כה צעירה ומישהו כה מבוגר? נו…באמת? ירדנו לרמה הזאת.
סורי חברים. אבל עם כל הכבוד לד"ר האוס, הבה נשאיר את הצעירות לרופאים האחרים בצוות שלו. לראות אותו מאוהב בכזו ילדה? ב-"מילים עדינות": גועל נפוש בשלמותו.
תודה אבל לא תודה. נפגש בסרט אחר שלו.
(באמונה, אני מקווה שזה לא אוף טופיק בסרט הזה.)
אני באמת לא מבין מה הבעיה. מדובר (לפי הביקורת, את הסרט טרם ראיתי) ברומן בין בחורה שהיא בגירה לפי החוק לפין גבר שלפי מראהו יכול להיות, ביקום ההוליוודי, בכל גיל בין 40 ל-55, לא ממש זקן. אבל אפילו אם הוא היה בן 97, מה הופך את הרומן שלו עם בחורה צעירה ל"גועל נפש בשלמותו"? אני מניח ש"בגועל נפש בשלמותו" מקופל הביטוי "לא לגיטימי", תקן אותי אם אני טועה.
זה נשמע לי כמו אסוציאציה לגילוי עריות. אבל אין כאן גילוי עריות, ואפילו לא אינוס קטינה, "בסך הכול" אי-נאמנות לבת הזוג.
הסיבה היחידה שאני אראה את הסרט הזה
הוא האובססיה שלי ליו לאורי
אבל הוא יופי בעוד סרטים, אז אני אתאפק.
מאז האוס, אני חושב שהוא לא עשה\ הכריז על משהו טוב שיעשה אבל אני אופטימי.
נשמע משעמם להחריד
לא חסרים סרטים על רומנים אסורים בפרברים, משני הסוגים שציינת. הטריילר לא ממש מעניין ואין פה אף שחקן שאני אוהב. תודה, אבל אני אשאר עם הגרסה הדיסלקטית.
נשמע לי משעמם כשראיתי את הטריילר.
טוב לדעת שאני עדיין יכול לברור בין סרטים. תנו לי דקה להעריך את עצמי.
עברה דקה. מה שכן, יו לורי נראה כאן מוזר משהו, כנראה שהוא אף פעם לא יצליח להתנער מהדמות שלו ב"האוס". אני עדיין אראה אותו ואצפה ממנו לפלוט משהו ציני ושנון.
תראה את סטיוארט ליטל, ינער אותך מזה בשניה.
(ל"ת)