האירוע החשוב ביותר בתולדות פרסי אופיר הוכרז אתמול בסטטוס בפייסבוק.
מוש דנון, היו"ר החדש של האקדמיה (הוא נבחר לתפקיד בספטמבר) הודיע על שינוי שהתקבל בהנהלת האקדמיה, שמשנה לחלוטין את פרסי אופיר, את התפקיד שלהם, ואולי גם את לוח ההפצה של סרטים ישראליים בכלל. הסעיף החדש הוא:
"לא יתחרה סרט עלילתי בתחרות לפרס אופיר אלא אם יצא בהפצה מסחרית לפני כן".
למי שלא מכיר את הפרס וההיסטוריה שלו, זה נשמע מובן מאליו. אם אנחנו מחלקים, נאמר, פרס לסרט הטוב של 2015, הגיוני שניתן אותו לסרטים שיצאו בשנת 2015, לא? כן. הגיוני לגמרי. ובכל זאת, עד עכשיו באקדמיה הישראלית זה לא היה ככה. האקדמיה חילקה פרסים לסרטים שהוקרנו עבורה בשנה מסוימת, וברוב מוחלט של המקרים, הסרטים האלה לא יצאו לאקרנים עדיין בזמן חלוקת הפרס. ככה יצא שגם השנה, כמו כמעט בכל שנה אחרת, נערך טקס שבו התמודדו על הפרס זה מול זה סרטים שאף אחד (חוץ מחברי האקדמיה) לא ראה, וזכה סרט שאף אחד (חוץ מחברי האקדמיה) לא ראה. באופן לא מפתיע, המצב הזה גרם לכך שהטקס לא מעניין אף אחד (חוץ מחברי האקדמיה).
אבל זה, סוף פאקינג סוף, משתנה.
זאת לשון ההודעה של דנון:
ביום חמישי האחרון ה 24/12/2015 . קיבלה הנהלת האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה החלטה אמיצה חסרת תקדים.
"לא יתחרה סרט עלילתי בתחרות לפרס אופיר אלא אם יצא בהפצה מסחרית לפני כן" .להחלטה זו ישנן כמובן השלכות תכנוניות וכספיות והיא משפיעה ישירות על מסלול ההפצה שמפיץ/מפיק/במאי מתכננים לסרטם. אולם המשמעות הגדולה יותר היא שהנהלת האקדמיה החליטה לשנות כיוון, לשנות דרך, לצאת מהבועה המצומצמת של תעשיית הקולנוע ובכך בין היתר לעזור למספר גדול יותר של סרטים להיחשף בפני הציבור הישראלי הרחב.
בעקבות זאת עולות שאלות רבות ומגוונות הנוגעות לאיך תתקיים התחרות, איך מונעים השתלטות עוינת בנושא הפצה ואיך באמת מגיעים למספר מקומות רב ככל האפשר לבצע את ההקרנות. לשם כך הקימה הנהלת האקדמיה ועדה "ועדת תקנון הפרס" בראשות המפיק חיים מקלברג אשר תדון ותבחן את כל ההשלכות תוך התייעצות עם גורמים מקצועיים שונים. ומכאן יתכן שאפשר יהיה ליישם את ההחלטה רק בשנת 2017. על כך נדע בשבועות הקרובים מאד.בנוסף, התחייבה הנהלת האקדמיה לעצמה לפעול וללוות את הסרטים בכל דרך אפשרית לאורך המסלול בכדי לאפשר למפיקים וליוצריהם להפיצם בצורה נכונה וטובה.
אני משוכנע שהחלטה זו תשנה את פני תעשיית הקולנוע ובעיקר תנגיש את כלל הסרטים לציבור הישראלי הרחב מדן ועד אילת………בהצלחה לכולנו!!……….מוש
דנון מאוד צודק בכך שלהחלטה הזאת יש השלכות לא פשוטות בכלל, וצריך ליישם אותה בזהירות – ולכן היא לא תיושם בפועל עד 2017. מה זה בדיוק "הפצה מסחרית"? האם שתי הקרנות בחצות וחצי באולם 17 של סינמה סיטי גלילות הם "הפצה מסחרית"? ממתי עד מתי סרט צריך להיות מופץ כדי להתחרות על הפרס? ואיך מתמודדים עם העובדה שבארץ המפיקים הם גם המפיצים וגם בעלי בתי הקולנוע, ולכן מפיץ אקראי כלשהו, לצורך העניין נקרא לו אדרי, יכול לקדם את הסרטים של עצמו ולחסום סרטים אחרים מהתמודדות?
אלה שאלות קשות, אבל אף אחד לא אמר שלהיות אקדמיה לטלויזיה וקולנוע בישראל יהיה קל. והשיטה החדשה היא הדרך הנכונה לתת פרסים. מה אתם יודעים, יש מצב שבפרס אופיר של 2017 אנחנו אשכרה נכיר את המועמדים. וזה עשוי אפילו לעניין אותנו!
וישנה עוד שאלה: שתי התלונות הנפוצות על פרסי אופיר הן העניין הזה של מועד ההפצה, שעכשיו תוקן, ושאלת האוסקר. כלומר, העובדה שבישראל, בניגוד לכל מדינה אחרת, הזוכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" נשלח לייצג את המדינה בפרס הסרט הזר באוסקר, דבר שלדעת רבים וטובים מעוות את התחרות והוא באופן כללי טפשי מאוד. מוש דנון לא אמר שום דבר על זה, אבל אם כבר עושים רעידות אדמה באקדמיה, אולי ינצלו את השנתיים הקרובות שבהן הפרס למעשה מוגדר מחדש, וישנו גם את זה? המממ? יותר מדי לבקש?
ה-ל-ל-ו-י-ה!
וכן, עכשיו לפצל את בחירת הסרט הטוב ביותר מהנציג לאוסקר
"החלטה אמיצה חסרת תקדים".
לפעמים כשעושים משהו שהרבה אחרים כבר עשו, זה יותר קל ודורש פחות אומץ.
זה לא ככה ברוב מדינות העולם הנאור? זו איזו קפיצה משמעותית שהם נדרשו לעשות ביחד כדי לקבל החלטה שאיש מעולם לא קיבל אי פעם ever?
עכשיו רק צריך להפריד בין מי שזוכה למי שייצג אותנו באוסקר
ככה מי שבאמת האקדמיה מאמינה שמגיע לו יזכה ללא שום סיבות אחרות שיתמרנו אותם להצביע למישהו אחר.
אבל אבל אבל.....
הלא עכשיו כל ארחי פרחי יוכל לצפות לו בכל סרט שיהיה מועמד לפרס לפני המועמדות והדבר יביא את צפרדע הפוקליפסה צעד אחד קרוב יותר לשחרור מכלאה התת קרקעי ובכך לתת את אות הפתיחה למלחמת גוג ומגוג!
שוטים ארורים. עלובי נפש.
האם, בשם לא יותר מהנאה מסרטי ארץ ישראל, תעזו להביא את סוף כל הימים וגשם הצפרדעים? על ראשכם יהיה הדבר (ה"דבר" הינו צפרדע שנופלת משחקים).
Woha
אז לאפשר לציבור לצפות בסרטים לפני שהם מקבלים פרסים זו החלטה "אמיצה וחסרת תקדים"? גורם לתהות מה יקרה כשיעשו פה החלטות קצת יותר גדולות, כמו – סתם דוגמא – אישור נישואים חד-מיניים. נראה לי שראשים ליטרלי יתפוצצו, Scanners-style.
איך בדיוק ההחלטה הזאת תורמת ליוצרים?
תסביך המפיקים-מפיצים-בעלי בתי קולנוע והעובדה שיש בערך שניים וחצי מפיצים בארץ הופכת את תהליך ההפצה לבלתי אפשרי עבור הרבה יוצרים. עד עכשיו היה לפחות איזה ענין של ״כל אחד יכול״ – גם אם עשית סרט מגה עצמאי אתה עדין יכול להתחרות שווה בין שווים עם סרטים מתוקצבים היטב ולהגדיל את הסיכויים שלך לחשיפה והפצה. עכשיו גם זה לא יכול לקרות. איך זאת בדיוק בשורה טובה?
הסבר
עד עכשיו לכאורה כל סרט יכל להתמודד – בפועל כל הסרטים שזכו למועמדיות הם כאלו כבר היה להם מפיץ/תאריך להפצה עצמאית עם תמיכה. השיטה של הקרנות מקדימות לחברי אקדמיה יצרה אפליה חזקה יותר לטובת הסרטים שיש מאחוריהם מפיץ/משווק – הסרטים הקטנים אומנם הוצגו, אבל במספר קטן בהרבה של הקרנות ולרוב בפני אולמות ריקים. למעשה, כמעט ללא יוצא מן הכל המועמדים לפרס אופיר היו הסרטים שאירגנו לעצמם הכי הרבה הקרנות סגורות לחברי אקדמיה. כלומר -מראית עין של כל אחד יוכל, למעשה הקצנת הפער
* למעט קטגוריות הפרינג', אשר איפשרה אזכור בודד בטקס בתור מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר (לרוב – גם לזוכה בקטגוריה זו כבר היה מפיץ/תאריך הפצה קרוב/הופץ) בלי פרס אמיתי מעבר לאזכור זה. אני מקווה שבין יתר הדברים שיבחנו מחדש הוא שינוי הפרס בקטגוריה הזו – הזוכה בה יזכה להפצה וזכות להתמודד כשווה בשנה העוקבת.
למה זה היה המצב עד עכשיו?
יש סיבה חוץ מ'טטוס קוו' לדבר הזה, שעל תחרות כזאת מתחרים סרטים שלא יצאו לאקרנים?
הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה כדי שאחרי התחרות הסרטים יוכלו לכתוב לעצמם על הפוסטר 'זוכה פרס אופיר', אבל מצד שני במקרה שהולך להיות ב 2017 הם יוכלו לכתוב 'מועמד לפרס אופיר', שנשמע טוב באותה המידה
אשמח לקבל לינק לפוסט המנמק למה רצוי להפריד בין פרס הסרט הטוב ובין הסרט לאוסקר
גם אני, כי עד היום לא שמעתי נימוק משכנע לעניין
ורק להבהיר, הטענה כאילו הבוחרים לאוסקר הישראלי נותנים את הפרס לא לסרט המועדף עליהם אלא לזה שלדעתם הוא בעל הסיכוי הטוב לאוסקר, אינה נימוק משכנע. גם לא הטענה "במקומות אחרים עושים את זה".
לי נשמע מטופש שאנשי קולנוע אשכרה יבחרו לתת את קולם לסרט שהוא אינו הטוב ביותר לדעתם. ובכלל מהו סרט בעל סיכוי לאוסקר? (ובטח בקטגוריה הבלתי צפויה בעליל של הסרט הזר). האם לא הגיוני שהסרט הכי טוב הוא גם בעל הסיכוי הכי טוב?
מי בדיוק יקבע איזה סרט ייסע לאוסקר? על סמך אילו קריטריונים? ואיך ניתן לקבל בחירה כזאת כאשר בתעשיית הקולנוע הקטנה כאן כולם מכירים את כולם? האם אתם לא יכולים לנחש איזה זעקה תקום כאן כשהסרט הטוב ביותר לא יקבל את הצ'אנס רק כי יאיר רוה (לדוג') ועוד שני מומחים בעיני עצמם החליטו כך?
לדוגמה, לפני שנה
זכה "גט" בסרט הטוב ביותר, אבל הוא עוסק (היטב) בנושא מקומי (מסורבת גט) שלא מדבר לעולם. אני חושבת שלו היו שולחים לאוסקר את "מיתה טובה" – סרט העוסק בצורה מקורית בנושא שמעסיק את העולם המערבי (המתת חסד) – הסיכויים היו גבוהים בהרבה.
אני לא חושבת שהבחירה אמורה להיות קשה; כאמור, לא בכל שנה מצטלבות התשובות "מהו הסרט הישראלי הטוב ביותר" ו"לאיזה סרט ישראלי הסיכוי הגבוה ביותר להצליח באוסקר". אותם אנשים שמצביעים כיום יכולים להצביע גם בעתיד, פשוט בקטגוריות נפרדות ומשיקולים שונים.
ואני אגיד את מה שכבר אמרתי: למה כן?
לפני שאני, או מישהו אחר, מספק נימוקים לשאלה למה צריך להפריד את שני הפרסים האלה, שמישהו ייתן סיבה טובה למה צריך לאחד אותם. זה המצב החריג, לא הנורמה. בשום מקום אחר זה לא נהוג. "מהו, לדעתך, הסרט הטוב ביותר?" ו"מהו, לדעתך, הסרט בעל הסיכויים הטובים ביותר באוסקר?" הן שתי שאלות שונות לחלוטין. אז יאללה, יש סיבה טובה כלשהי לכך ששני הפרסים השונים האלה יאוגדו לאחד?
כי הסרט הטוב ביותר הוא הסרט הטוב ביותר
והסרט שצריך לייצג את המדינה שלך בתחרות הסרטים הבינלאומית החשובה ביותר בעולם, הוא הסרט שאתה חושב שהוא הטוב ביותר ולא הסרט שאתה חושב שאולי יהיה יותר קל לעיכול או יותר מתחנף לטעם של האקדמיה (וכפי שהוכח כבר, בקטגורית הסרט הזר גם ככה אף אחד לא יודע כלום).
אני אתן דוג' מעולם הספורט. יש ענפים שמותר לשלוח לאולימפידה נציג אחד מכל מדינה (נניח גלישת רוח). אז עושים תחרויות מבחן ומי שהשיג בהן תוצאות טובות יותר הוא שייסע לתחרות. לא נכנסים לשיקולים של "אבל ההוא יותר מתאים ברוחות חזקות" או "בתקופה האחרונה הוא בכושר יותר טוב".
כנ"ל אם נניח הפועל באר שבע תזכה השנה באליפות בכדורגל. אף אחד לא יגיד "אבל למכבי ת"א יש יותר סיכוי בליגת האלופות אז נשלח אותה".
בעיקר צריך להיות הוגנים עם היוצרים של הסרט שטוב ביותר, שהרי מעומדות אפשרית לאוסקר יכול להיות משהו שמשנה קריירה.
תראה
יש פה עניין אחר, האם חברי האקדמיה *באמת* בוחרים את הסרט שהם חושבים שהכי מגיע לו או לזה שהם חושבים שיש לו את הסיכויים הכי גבוהים באוסקר? העובדה שיש בכלל ספק בכך כבר מגמדת את הטקס ומכבידה עליו מאוד.
אתה טוען שאין הבדל בין מהו הסרט הטוב ביותר לזה שהכי יש לו סיכויים להצליח באוסקר? מצטער, אבל זה פשוט לא נכון. כן, קטגוריית הסרטים בשפה זרה אכן מפתיעה פה ושם אבל לרוב דווקא נראה שהזוכים שלה הם מאותה נישה, הנישה הקלה לעיכול והמתחנפת לאמריקאים, וזה לאו דווקא הסרט שבדרך כלל זוכה באופיר, והנה עוד אבסורד – אני לא חושב שהרבה חברי אקדמיה בכלל מודעים לעניין הזה. נראה לי שהסרט שהם חושבים שחברי האקדמיה יבחרו בו הוא זה שזוכה בהכי הרבה פרסים בפסטיבלים בחו"ל, מה שלא נכון. אז לדעתי הכי טוב ונכון יהיה פשוט לעשות הפרדה ולהקים ועדה של אנשים שמבינים את הטעם האמריקאי ושהם יהיו אלו שיבחרו את זה שייצג את ישראל באוסקר.
הא?
הזוכים בשנים האחרונות:
אהבה (סרט דכאוני בטירוף עד שהיה צריך לשים אזהרות עליו בישראל)
יפה לנצח (סרט ארט האוס ססגוני ולא מתחנף כלל וכלל)
אידה ( סרט שואה בשחור לבן)
מה פה בדיוק מתחנף או קל לעיכול, בדיוק?
אני לא מסכים בנוגע ל"יפה לנצח"
ו"אידה" הוא סרט שואה, ומשהו חשוב ששכחתי להזכיר הוא שאם לא סרטים קלים ומתחנפים האקדמיה אוהבת לבחור כידוע בסרטי שואה, אז שוב, די צפוי.
מה לא מסכים?
שהוא ארט האוס? שהוא ססגוני? שהוא לא מתחנף?
סורנטינו גאון, ו"נעורים" נגיד, כבר מתקרב להתחנפות מסוימת אבל יפה לנצח הוא פשוט סרט לא נגיש לרוב האנשים.
אתה מנסה לדחוף בכוח רעיון למשהו מסובך יותר.
אם האקדמיה הייתה אוהבת קל לעיכול, היא הייתה בוחרת ב"ניצוד" במקום "יפה לנצח", אם היא הייתה רוצה מתחנף את "סיפורים פרועים" על פני "אידה".
קטגורית הסרט הזר היא אחת מהקטגוריות המפתיעות יותר, שנה אחרי שנה שבה עדיין לרוב לאף אחד אין מושג מה קורה.
זה לא אומר שתמיד המועמדיות או הזכיות מוצדקות אבל לנסות להגיד שהן כולן X וY עם כמה חריגות זה לא נכון וגם לא ממש עקרוני לטיעון שלך.
מוזר שאתה מכנה את "סיפורים פרועים"
כסרט מתחנף לאחר שדירגת אותו בתור אחד מעשרת הסרטים האהובים עליך בחצי עשור האחרון. כ"כ מהר ירד לך ממנו?
הוא עדיין אחד הסרטים האהובים עלי מחצי העשור האחרון
אבל הוא גם בהחלט סרט "מתחנף" במובן של נגיש מאוד בצורה מטורפת לקהל רחב (כל עוד אין להם סלידה מאלימות). אני לא חושב שהוא שינה משהו מדרכו בשביל להיות כמו שהוא, אבל הוא בהחלט סרט מאוד נגיש לכל קהל שהוא וקל לעיכול . אולי באמת כדאי להגדיר לעומק מה זה "מתחנף" אם רוצים לצלול לדיון הזה.
בעולם אידיאלי, אתה צודק.
לצערנו, העולם הוא לא אידיאלי. "הסרט הטוב ביותר" הוא *לא* הסרט הטוב ביותר.
האם אתה חושב שהסרטים שמגיעים בכל שנה לאוסקר – בקטגוריה כלשהי – הם הסרטים הטובים ביותר של אותה שנה? אם כן, אתה היחיד. לאוסקר חוקים משלו. עדיין, יכולת להחליט שהנציגות הישראלית היא קדושה יותר מכל אקדמיה בכל מדינה אחרת, והיא לבדה שולחת סרטים לאוסקר אך ורק על פי איכותם – אבל מה לעשות שזה פשוט, בפועל, לא המצב? השיח סביב האופיר תמיד עוסק בנושא האוסקר, ואת מי כדאי או צריך לשלוח לאוסקר. עדיין לא פגשתי אף אחד שחשב ש"באבא ג'ון" היה הסרט הישראלי הטוב של השנה (בטבלת המבקרים של "סינמסקופ" הוא כרגע במקום ה-21, הרבה מתחת ל"היורד למעלה", "חתונה מנייר" ו"אבוללה"), אבל הוא בלי ספק הסרט ה"אוסקרי" ביותר. לא שזה עזר לו. זה היה יכול להיות נחמד אילו חברי האקדמיה היו מצביעים רק לסרט החביב עליהם בלי להתחשב בשיקולי אוסקר בכלל, אבל זה לא קורה.
ויודע מה – אולי אני טועה לגמרי? אולי, למרות שכל העדויות הנסיבתיות מצביעות על כך שזה לא המצב, "באבא ג'ון" ו"גט" וכל היתר נבחרו אך ורק בגלל שיקולי איכות טהורים לחלוטין. במקרה כזה, למה שיהיה ספק? למה להמשיך את הויכוח הזה בכלל? תוסיף בטופס ההצבעה לאופיר, ליד "הסרט הטוב ביותר", בחירת "הסרט שצריך להישלח לאוסקר" – ושלום על ישראל. אם כולם כל כך טהורים, בשני הפרסים האלה יזכה תמיד בדיוק אותו סרט, ואנשים מעצבנים כמוני לעולם לא יוכלו עוד לטעון שהיו שיקולים זרים. מה הבעיה?
אשמח אם תחדדו לי
אתם מדברים ספציפית על פרסי אופיר, או בכללי גם על בחירת המועמדים והזוכים בטקס האוסקר עצמו? (מבחינת האקדמיה האמריקאית)
אז אתה רוצה את זה בשביל מנוע את תאורית הקונספירציה?
אולי כאן ההבדל בינינו, כי אני ממש לא מאמין בטענה שאנשים מקצועיים מעולם הקולנוע באמת קובעים את הזוכה בפרס אופיר לפי השיקול של לאיזה סרט סיכוי באוסקר לסרט הזר (בשיקולים זרים אחרים דווקא הייתי יכול להאמין). נראה לי שאם זה קורה זו תופעה שולית.
זה פשוט נשמע לי מטופש לחלוטין. הרי מישהו כאן או במקום אחר באמת יכול להגיד שלגט פחות סיכוים לקבל מועמדות ממיתה טובה? אין בזה שום היגיון. הניסיון לקלוע לטעמם של אותם 50(?) איש שבוחרים את המועמדים תמיד יהיה חסר סיכוי.
אני מאמין שרוב מוחלט של האנשים באקדמיה מקצועיים מספיק בשביל להבין שמעומדות לאוסקר הזר זו לא המטרה בבחירת הסרט באופיר. אבל כדרכן של תאוריות קונספירציה, גם את זאת קל מאוד ללבות (בטח כשיש לך ארבעה סרטים שבטוחים שהם היו צריכים לזכות) ועכשיו לך תוכיח שאין לך אחות.
מה שכן, אם כבר עושים שינוי אז לפחות ההצעה שלך, עם שתי בחירות בטופס ההצבעה, היא סבירה בהרבה. הרעיון שהנציג ייבחר ע"י "ועדת מומחים" הוא פשוט איום ונורא.
שמע, זכותך לא להאמין בקונספירציות,
אבל אז גם צריך להסביר איך גט, שהפסיד בכל קטגוריה ספציפית (חוץ משחקן המשנה) לסרטים אחרים – כולל במאי, תסריט ושחקנים ראשיים – עדיין יותר טוב כסרט מאחרים.
בוא נשאל את פורום המבקרים
(ל"ת)
בפורום המבקרים,
ההצבעה היא גלויה ופומבית, ומצביעים קודם כל לפרס "הסרט הטוב ביותר" ואחר כך לפרסי הבימוי, התסריט וכו'. כל המצביעים יודעים מי זכה בפרס הראשון לפני שהם מצביעים לשני, ועשוי להתעורר רצון לגוון בחלוקת הפרסים – כלומר "הוא כבר זכה בפרס הזה, אז בואו ניתן את הפרס ההוא לשני, כדי שגם הוא יקבל משהו".
מכיוון שבאופיר ההצבעה היא לא כזאת, ואף מצביע לא יודע מה זכה בקטגוריה א' לפני שהוא מצביע בקטגוריה ב', צריך למצוא הסבר אחר.
מה זאת אומרת באופיר ההצבעה לא כזאת?
הרי גם שם מה שקרה זה שהרבה אנשים רשמו "גט" בסרט ובשאר הדברים "אפס ביחסי אנוש" (פלוס מינוס). אם זה לא מה שהיה קורה אלה לא היו התוצאות.
זה בדיוק מה שקרה אז – אנשים סימנו את גט כסרט הטוב ביותר, ואז החליטו לגוון בחלוקת הפרסים כדי שגם אפס יקבל משהו.
אז, עוד פעם, מה ההבדל?
שהם לא ידעו מי ניצח כשהם הצביעו
על כל אחד שכתב "גט" בסרט ו"אפס" בבימוי בשביל הגיוון, היה יכול להיות אחד שכתב "אפס" בסרט ו"גט" בבימוי בשביל הגיוון. הם לא ידעו מי ניצח בקטגוריה אחת לפני שהצביעו בשניה.
בסדר, אבל כשאתה מצביע לאקדמיה/אוסקר/וואטאבר
אתה לא בדילמת האסיר. אתה מצביע למה שאתה רוצה להצביע אליו. המחשבה על מה אחרים יצביעו לא אמורה ולדעתי גם לא מניעה אף אחד מהם.
ונגיד שכן, אז? מי אמר שכל הקולות מתאזנים בדיוק? זו לא הצבעה סכום אפס
די בכך שיהיה מצביע אחד יותר לכיוון אחד כדי להטות את הכף. אמרתי אז ואני אומרת גם עכשיו, אין שום פגם בתאוריית הגיוון גם כשלא יודעים מי כבר זכה. כשאנשים מתלבטים בין כמה מועמדים טובים בהחלט הגיוני שהם ירצו לפצל את הקולות שלהם ולא תהיה התפלגות מובהקת למועמד מסוים בהכרח (אבל לא צריך שתהיה, כאמור).
פגשת פעם... אנשים?
"אני מאמין שרוב מוחלט של האנשים באקדמיה מקצועיים מספיק בשביל להבין שמעומדות לאוסקר הזר זו לא המטרה בבחירת הסרט באופיר". אבל זאת כן המטרה! זה הפרס! כרגע יש תחרות, שהפרס בה הוא שליחת הסרט לאוסקר. אין שמץ של "תאורית קונספירציה" במחשבה שאנשים מצביעים לסרט שהם רוצים שינצח. אנשים מצביעים – באמת ובתמים ובכנות – למי שהם חושבים שצריך להישלח לאוסקר. אף אחד לא מרמה. הכל בסדר, חוץ מהחוק האידיוטי הזה, שמי שמקבל את הפרס מוכרז גם כ"הסרט הטוב ביותר". זה כמו לערוך תחרות יופי שהזוכה בה יוכרז מיד גם כחתן התנ"ך הבינלאומי.
לטעון שאנשים לא בהכרח מצביעים לסרט הטוב ביותר זה לא קונספירציה, זאת הכרה בטבע האנושי. דיברת על תחרויות ספורט, אבל זה לא דומה, כי בתחרויות ספורט אנשים מתחרים על בסיס הכישורים שלהם עצמם, ולא על אהדת הקהל. שום אליפות אתלטיקה לא מוכרעת ב-SMSים. מה שכן מוכרע בהצבעת הקהל הוא ריאליטי, ובו כידוע אנשים מצביעים תמיד אך ורק למי שהכי טוב על פי קריטריונים אובייקטיביים, בלי שום השפעה של שיקולים אחרים, וזאת הסיבה שבגללה תכניות ריאליטי תמיד עוסקות אך ורק בשירה (או בישול, או ווטאבר) ולעולם אינן משקיעות ולו דקה בסיפור חייו קורע הלב של המועמד, ואיך איבד את אימו בגיל שלוש, וילדותו הקשה בציריך, ועד כמה הוא צריך את כספי הפרס כדי להאכיל את משפחת החתולים שאימץ. בינתיים, ביקום שלנו, דברים הם קצת שונים.
בעניין הועדה התאורטית: אין לי מושג איך הבחירה תיעשה אם שני הפרסים יופרדו. אני אישית משער שקבוצה קטנה של אנשים שמבינים בנושא תקבל החלטות טובות יותר מאשר קבוצה גדולה של אנשים שלא, אבל יכול בהחלט להיות שאם תהיה ועדה שתבחר את הנציג לאוסקר היא תקבל החלטות שיהיו אידיוטיות בעיני, ואז אני אכעס עליהם ואטען שהם לא מבינים כלום. ווטאבר. לא הגענו עדיין לשלב הזה. איך כדאי לבחור את הנציג לאוסקר – זה ויכוח ליום אחר; אני יודע איך *לא* צריך לבחור אותו – באמצעות הצמדתו לפרס שונה לחלוטין. לא משום שהשיטה הנוכחית גורמת לשליחת נציגים "לא נכונים" לאוסקר, אלא משום שהיא הורסת את פרס "הסרט הטוב ביותר".
"זה כמו לערוך תחרות יופי שהזוכה בה יוכרז מיד גם כחתן התנ"ך הבינלאומי"
דורון, עלית פה על סטארט-אפ היסטרי (למרות שאני אישית יותר בעד שהזוכה בתחרות נהג זהיר יקבל גם פרס נובל לספרות).
ניאלץ להסכים שלא להסכים
לדעתי, הפרס הוא דווקא כן ההכרזה כסרט הטוב ביותר של אותה שנה וההזדמנות להיות נציג ישראל באוסקר היא נגזרת מישנית של זה.
לכן אני מאמין שאנשים אכן מצביעים לסרט שהם רוצים שינצח, בגלל שהוא הטוב ביותר. לדעתי, יש גם היגיון ממשי במחשבה שככל שהסרט טוב יותר, סיכוייו לאוסקר גבוהים יותר, בטח מקום שאף אחד לא באמת יכול לדעת לאיזה סרט יש יותר סיכוי להתקבל לקטגורית הסרט הזר.
ודבר אחרון, אתה מדבר על בחירת קהל וסמס, אבל עדיין כאן מדובר בבוחרים מקצועיים מתוך התעשיה שלא מונעים משיקולי רייטינג.
צר לי, אבל האמונה שלך מנותקת כל קשר למציאות.
אם אתה, לו היית מצביע לאופיר, היית מצביע אך ורק לסרט הטוב ביותר לדעתך בלי שום שיקול אחר – סבבה. אם אתה חושב שחלק מחברי האקדמיה גם הם מצביעים כך – שוב, אתה מן הסתם צודק. אולי אפילו רובם מצביעים כך. אבל האמונה שלך שהפרס לא מושפע משיקולי האוסקר יכולה להיות נכונה רק אם *כל* המצביעים כאחד מצביעים אך ורק משיקולי איכות. לא צריך שכולם יצביעו משיקולי אוסקר, מספיק שההצבעה של חלק מהם (50%? 30%? 10%? לא משנה- כולם משמעותיים) תושפע. וזה בבירור, עובדתית, המצב: חברי אקדמיה אומרים את זה במפורש, זה לא מוסתר. אז אתה יכול *להאמין* שפרס הסרט הטוב לא מושפע משיקולי אוסקר, אבל עובדתית זה עדיין לא יהיה נכון.
עוד כמה דברים
1. חלק לא מבוטל מנסיונות הקידום של הסרטים אל מול המצביעים מדגיש את היתרונות שלהם אצל האוסקר- כל מיני דגשים על פסטיבלים בחו"ל, רכישה להפצה וכד'.
2. יאיר רוה, שתומך בשינוי וגם עורך בכל שנה סקר מקדים בין מצביעי האופיר, מספר כל פעם שהרבה מהנימוקים שהוא שומע לבחירה בסרט הטוב ביותר נוגעים לשאלה מה הסרט שיצליח יותר באוסקר.
3. מה לגבי מצב שבו סרט דובר ברובו אנגלית יתחרה על הסרט הטוב ביותר? נניח כמו עם ביקור התזמורת או מה שצפוי בשנה הבאה עם אופנהיימר של יוסף סידר. הרי אז לסרט שתואם לתנאי האקדמיה יש יתרון מיידי עליו.
אם אפשר לשאול, באיחור מה-
מה הנזק בהצעה של דורון? גם אם אתה צודק, וכולם תמיד יסמנו את אותו הדבר בשתי הקטגוריות- מה הפסדנו? תנועת אצבע מיותרת של חברי האקדמיה? דיו?
צודק, בגלל זה הפועל ירושלים משחקת ביורוליג
אה, רגע…
טוב, ההתנהלות של כדורסל אירופאי היא דבר יותר דפוק ורקוב מפרסי אופיר.
(ל"ת)
זה לא עובד כך...
מאותה סיבה גם לאירוויזיון משתדלים לכתוב שיר טוב שמתאים לטעם האירופאי (ואז אנחנו אכן מצליחים) ולאו דווקא את השיר שיצליח יותר במצעד הישראלי (כשעושים שטויות כאלה ישראל מגיעה למקומות עלובים וכולם צועקים "אנטישמים" במקום להפנות את האצבע המאשימה לכיוון הנכון).
ההשוואה לאולימפיאדה לא רלוונטית מאחר שתחרויות ספורט מבוססות על הישגים ולא על טעם אמנותי. למרות זאת, שיקולים של סיכויים בהחלט נכללים לא פעם. לדוגמה, היו לא מעט מקרים שבהם ספורטאים ישראלים עמדו בקריטריון האולימפי ובכל זאת לא נשלחו (חבל, אגב). כמו כן הנבחרת האמריקנית בהתעמלות לא נבחרת (ע"י מרתה קרולי) רק עפ"י הישגים נטו בתחרות המבחן אלא בעיקר עפ"י היכולת של כל מתעמלת לתרום לנבחרת (למשל במכשיר שבו הנבחרת חלשה יחסית) ולמי יש סיכויים למדליה ברגע האמת.
הנושא נדון כאן כבר בעבר, אבל בקצרה
יש הבדל בין הסרט הטוב ביותר בישראל לסרט המתאים ביותר לייצג את ישראל באוסקר (כי הטעם הישראלי והטעם העולמי או האמריקני, אינם זהים). בהנחה שרוצים לזכות, רצוי שלוח את הנציג בעל סיכויי הזכייה הגבוהים ביותר.
דבר המתנגדים
בידיעה בהארץ מצוטטים שני מפיקים שנגד המהלך. אני בטוח שהם לא היחידים. האמירות שלהם בעיקר מסגירות את הנתק מהקהל ואת התפקיד השיווקי נטו שהם מייחסים לפרס.
כך אמר מרק רוזנבאום ("חתונה מאוחרת, המשגיחים, לשעבר יו"ר האקדמיה): "אני חושב שזו טעות. זה לא ישפיע על כמות תשומת לב שהתחרות תזכה לה, כי במילא יש בה רק ארבעה־חמישה סרטים שהקהל מודע לקיומם, וכל היתר הם סרטים קטנים. לעומת זאת, נפסיד את היתרון שהסרט הזוכה יקבל קהל גדול יותר".
גם בעיניי אסף אמיר, האופיר אינו יותר מאשר מקדם מכירות: "הפרסים הללו נועדו במקור לקדם סרטים. האקדמיה אמורה לקדם סרטים, לא רק להעניק פרסים לסרטים שכבר הוקרנו". ויש לו גם הצעות לגבי האוסקר. לא חלילה לנתק בין הפרס לנציגות הישראלית, אלא לשנות את תאריך הטקס כדי לתת לזוכה זמן להתכונן לאוסקר: "היו פה מספיק סרטים טובים בשנים האחרונות שיכלו לקטוף את הפרס אבל הזמן הקצר בין תחרות אופיר לאוסקר גורם לנו להגיע לשם לא מוכנים".
היה פחות גרוע ממה שציפיתי
הם לא נגררו לטיעונים סנוביים בנוסח "אהדת הקהל לא צריכה לקבוע" וכו'. הם רואים את המטרה של הפרס בתור מכשיר לקידום הסרטים נטו, וכל האמצעים כשרים. נקודת מבט לגיטימית, גם אם אני לא מסכים איתה.
זה אומר שעל אופיר 2016 יתחרו מעט סרטים יחסית?
(ל"ת)
לא
לפי ההודעה אני חושב שזה יתחיל בשנת 2017
ולכן 2016 נתקעת באמצע
בשנת 2015, רוב הסרטים (כפי שהיה נהוג עד עכשיו) יצאו אחרי הטקס.
בשנת 2017, כל הסרטים המתחרים יצאו לפני הטקס.
מה יקרה בשנת 2016? היא קצת תקועה באמצע, לכן הגיוני שהיא תיפול בין הכיסאות ומספר המתחרים בה יהיה קטן יחסית.
אולי זה יעשה משהו טוב לנטולי ההפצה
שצריכים את הפרסום וקידום המכירות.
על איזה פרסום מדובר בדיוק?
לא מבין את הטיעון הזה, לא מהמפיקים ולא בכלל. מישהו יכול להצביע על סרט אחד שלא הופץ וזכה לקהל ולמכירות בזכות האופיר?
תאכלס לא
אבל אם זו שנה שנופלת בין הכסאות, ולסרט עם פוטנציאל מסחרי לא משתלם להגיש מועמדות, זו יכולה להיות הזדמנות למינוף סרטים שאחרת אף אחד לא היה שומע עליהם.
בכל מקרה, אני מניחה שהאסטרטגיה תהיה מורכבת יותר כי זה סוג של משחק צ'יקן כזה- אולי עדיף להיות מועמד בשנה חלשה ולהגביר את סיכויי הנצחון מאשר מקום שני בשנה עם תחרות קשה יותר.
וכמובן שהכל לכאורה, לדעתי אם לא הייתי מבקרת פה באתר כמעט ולא הייתי שומעת על סרטים ישראליים.
השנה הקרובה תהיה שנה חזקה לקולנוע הישראלי
(ל"ת)
בלי קשר, אין שום קונספירציה, בישראל אין קונספירציות.
(ל"ת)
אגב פרסים
מי הם לעזאזל הם אלו שמהמרים עליהם שיזכו באוסקר השנה בקטגוריות המשחק? וגם הסרט והבימוי?
בימוי:
המועמדים הסבירים ביותר הם ספילברג (גשר המרגלים), ג'ורג' מילר (מקס הזועם), טם מקארתי (זרקור) ואלחנדרו גונזלס איניוריטו (האיש שחוזר מן המתים). אין ממש קונצנזוס לגבי מי יזכה.
שחקן ראשי: מועמדים כנראה יהיו דיקפריו (חוזר מן המתים), פסבנדר (ג'ובס), דפ (חוקי הפשע), בריאן קרנסטון (טרמבו) ואדי רדמיין (הנערה הדנית). גם פה אין קונצנזוס לגבי זוכה אבל הנטייה היא לדיקפריו, בגלל ה-Meme הזה על כך שהוא עדיין לא זכה.
קטגוריית השחקנית הראשית תהיה בלי ספק שואודאון בין ברי לארסון (על "חדר") וקייט בלאנשט ("קרול"). אני לא יכול להמר לך על זוכה אבל זאת בביטחון תהיה אחת מהשתיים האלה. סירשה רונאן ("ברוקלין") תנסה להידחף באמצע.
שחקן משנה: שוב, קשה לזהות קונצנזוס כאן. מדברים על מארק ריילנס ("גשר המרגלים") כסביר ביותר, אבל גם מייקל קיטון ("זרקור"), אידירס אלבה ("חיות ללא מדינה") ואפילו סילבסטר סטאלון ("קריד") בתמונה. טוב, סטאלון פחות. הארבעה האלה הם בכל מקרה מי שאני מהמר עליהם כמועמדים, עם תוספת של כריסטיאן בייל על "מכונת הכסף".
שחקנית משנה: כבר כמה זמן שהמועמדת המובילה היא ג'ניפר ג'ייסון לי על "שמונת השנואים", אבל לא הספקתי להתעדכן מה העניינים איתה אחרי שהסרט יצא – אולי ההופעה שלה התגלתה כלא כ"כ טובה וירדו לה המניות. אני אישית לא יודע. איתה כנראה יועמדו רייצ'ל מקאדמס ("זרקור"), אלישיה ויקאנדר ("הנערה הדנית", למרות שאני מניח שרובינו נעדיף לראות אותה מועמדת על "אקס מאכינה"), רוני מארה ("קרול") וקייט ווינסלט ("ג'ובס").
בערך כל הסרטים שהזכרתי פה חוץ מ"ג'ובס" ו"הנערה הדנית" הם גם מועמדים סבירים מאוד לפרס הסרט הטוב ביותר (הם ו"להציל את מארק ווטני").
אני מאוד מקווה שפסבנדר יזכה
לא סובל את דיקפריו.
אה, ואם ג'ורג' מילר יהיה מועמד לבימוי על "מקס הזועם" אני אבכה (מאושר).
אסור שדיקפריו יזכה
אחרת על מה יהיה לאינטרנט להתלונן?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
פסבנדר לא נתן הופעה שמצדיקה אוסקר לדעתי, ואת השאר לא ראיתי.
טרם ראיתי את "חדר", אבל אם לארסון נהדרת שם כמו שאומרים, אני איתה all the way.
ב"גשר המרגלים" אין לדעתי אף הופעה שמצדיקה אוסקר, ואת שאר המועמדים שציינת בשחקן משנה טרם ראיתי, אז לא יודע לגבי זה.
הייתי שמח לראות את ויקנדר מקבלת אוסקר. לא יודע אם דווקא על "הנערה הדנית", אבל עדיין לא ראיתי אותו, אז אני לא שופט. אם ווינסלט תזכה זה גם יהיה סבבה.
בסרט, "מקס הזועם" מבחינתי הוא כמו "וויפלאש" באוסקר שעבר – אני ממש, ממש רוצה שהוא יזכה, אבל יש לי תחושה שזה כנראה לא יקרה.
האמת, לא אכפת לי מי יזכה
קרנסטון, פסבנדר, אפילו דפ, אני אוהב את כולם יותר מדיקיפריו ואני אשמח אם הוא לא יזכה.
למה שהאינטרנט יתלונן אם הוא לא יזכה? ממה שראיתי גם הרבה אחרים לא ממש סובלים אותו ולפי הביקורות על "האיש שנולד מחדש" גם לא נראה שבאמת מגיע לו.
אתה באמת לא זוכר איך לפני שנתיים האינטרנט הפך למלא ב-Memeים של "דיקפריו תמיד מועמד אבל לא זוכה, המסכן?".
עד עכשיו אני זוכר בדיחות של "ארסנל היא ליאונרדו דיקפריו של הכדורגל" וכאלה דברים. תאמין או לא, יש מספיק אנשים שאוהבים אותו.
אולי אבל לא נראה לי שתהיה כזו התלוננות גדולה אם הוא לא יזכה
ממים מצחיקים על חשבון זה שהוא שוב הפסיד בפרס שהוא בבירור מנסה כל כך נואשות לזכות בו כל חייו? עוד סיבה טובה בשבילי לרצות לראות אותו מפסיד.
ומהצד השני
http://cinemascope.co.il/archives/24341
עכשיו סרטים שבהם יותר מ-50% דיאלוגים באנגלית לא יוכלו להתחרות בתחרות כי הם לא כשירים להתחרות בקטגורית הסרט בשפה זרה האמריקאי.
WTF?!
טוב שלא הודתם הרגע שכל הטקס שלכם שאמור להיות "האוסקר הישראלי" הוא לא יותר מתחרות על ייצוג בקטגוריה שולית באוסקר האמריקאי.
אבל, זה לא מה שזה אומר
או שהניסוח לא ברור. כתוב: "עפ"י תקנון האוסקר סרט המשתתף בקטגוריית הסרט הזר הדובר שפה זרה מחויב במעל 50% דיאלוג בשפה זרה. במידה וחלק מהדיאלוגים בסרט הם באנגלית, אחוז הדיאלוג באנגלית חייב להיות פחות מ- 50% ולא, הסרט יפסל מלהשתתף בתחרות!".
נכון. זה היה המצב עד עכשיו. "התחרות" היא התחרות על האוסקר. הסעיף הזה לא אומר (להבנתי) שסרט דובר אנגלית ייפסל מלהתחרות על פרס אופיר – אחרת למה האוסקר מוזכר במפורש בתחילת אותה פיסקה?
"הדובר ברובו בשפות המדינה הרשמיות"
תקרא את הפסקה הראשונה בציטוט המובא בסינמסקופ: הסרט חייב לדבר עברית, ערבית, יידיש או לדינו "ברובו". יחד עם הפסקה שמביאים כאן על האוסקר, המכלול דווקא מראה שהם בהחלט דורשים שהסרט לא ידבר יותר מ-50% שפה זרה.
יש מידה של הגיון בדרישה
שסרט שמיצג את ישראל יכתב בשפה רשמית של ישראל- ושזו תהיה דרישה ישראלית ולא דרישה של האוסקר. נשמע לי כמו פטריוטיות בסיסית.
יש גם מידה של הגיון בכך שהקריטריון יהיה איפה עשו את הסרט.
אם עשו בארץ יופי של סרט תיעודי (למשל), אבל כזה שמדבר בעיקר אנגלית, למה הסרט איננו ישראלי? אם, לחלופין, במאי ישראלי עושה סרט תיעודי בעברית על חיות באפריקה, עם מומחי שימור מארה"ב, למה הסרט הוא ישראלי?
ישראלי = מישראל.
מה לעשות שפטריוטיות היא לא קריטריון באוסקר
(ל"ת)
לא ממש קשור אבל טיפה מעניין:
בשיטוט אגבי בנטפליקס שמתי לב שנוסף שם לצפייה סרט די יחודי – "האיש שבקיר" של יבגני רומן ("איגור ומסע העגורים").
וזה מעניין כי:
א. אאל"ט זה לגמרי הסרט הישראלי הראשון שעולה לשם
ב. זה סרט קולנוע שטרם יצא להקרנות מסחריות. הוא התחרה באופיר האחרון וזכה למספר מועמדויות (שחקנית, תסריט), הוקרן בפסטיבל ירושלים האחרון, זכה לביקורות סבירות (יש מתח, יש עניין, תמר אלקן מעולה אבל הסוף מפוספס) ונדמה היה שהוא פשוט עבר למצב המתנה להפצה כמו כל סרט שני פה ופתאום זה.
אז…
האם זה אומר שהסרט ויתר על שלב ההפצה לקולנוע? האם זה תחילתו של עידן שבו יוצרים ומפיקים ישראליים מפסיקים להתרפס בפני אדרי תמורת מסכים זעומים? האם נמצא גשר ראוי יותר לסרטים ישראלים להגיע לקהל (בינלאומי, כי נטפליקס פחות תפסו את הקהל הישראלי הרחב כפי שנראה) ומה זה אומר מבחינת התקנון אם סרט כזה ירצה להתמודד באופיר הבא? אני מניח שכלום, אבל אם הסנונית הזאת היא משהו שיבשר לגבי סרטים עתידיים ולא משהו אגבי לא יהיה מנוס מלעדכן שוב את התקנון.
האיש שבקיר הוא הסרט הישראלי הראשון שעולה בנטפליקס ישראל, כן.
זה קצת אירוני, אבל בנטפליקס ארה"ב (ובעוד אזורים רבים נוספים בעולם) קיים מאגר די יפה של סרטים ישראלים מהשנים האחרונות, כמו "אפס ביחסי אנוש", "מי מפחד מהזאב הרע", "פלאפל אטומי", הגננת", "הערת שוליים" ועוד.
הסיבה שהם לא זמינים לצפייה בנטפליקס דרך ישראל, ארץ מולדתם, היא שכבר קיימים להם מפיצים בארץ, שיעדיפו לתת את זכויות השידור ליס ולהוט ודומיהם. אני מניח שהסיבה ש"האיש שבקיר" (שנראה שעלה באותו היום בכ-249 מדינות שונות) כן נמצא בישראל, היא ששאין לו מפיצים בישראל, וכשהוא נקנה על ידי חברת הפצה בינלאומית, לא הייתה להם בעיה חוקית להעלות אותו גם בארץ.
ועכשיו התקנון
יאיר רוה סוקר ומנתח יפה את השינויים הרשמיים בתקנון האופיר:
http://cinemascope.co.il/archives/26090
חוץ מהבעיה שהוא מציין, האפשרות של הפצות-דמה, נדמה לי שיש עניין נוסף: יש סרטים שבשבילם הקרנה בשש ערים שונות זה הרבה. "תיקון" הוא בהחלט סרט, בהחלט ישראלי ובהחלט מופץ מסחרית, ובכל זאת הוא מוקרן כרגע בארבע ערים בלבד, וגם זה אם סופרים את ראש פינה. יש סרטים שאף פעם לא יצאו ממעגלי סינמטק ת"א/ירושלים, וזה לא אומר שצריך להדיר אותם מהתחרות.
עדיין, השינוי הוא חיובי, ובאמת מעניין לראות איך זה ישפיע על הטקס של השנה הקרובה.
ובעצם, לא
כלומר – לא לחלוטין לא, אבל נדחה בעוד שנה כי ככה.
הלילה אנו מחזירים את האפוקליפסה!
(ל"ת)
מה זה אומר לגבי הסרטים שאשכרה עמדו בתנאים?
לא פה לא שם (וחטאים, אבל לא ראיתי אותו) מפסידים בענק מהסיפור הזה, נכון?
ממש עצוב בעיני, אלו שני סרטים שקיבלו הרבה מאוד פרגון מהקהל, ויפסידו (לפחות לא פה, לא שם יפסיד) בשביל כל מיני סרטים שנראים כמו עוד מאותו הדבר ועומד מאחוריהם במאי גדול ומוכר כזה או אחר.
למען האמת, זה תלוי בהתנהגות של המפיצים
הרי יש להם עכשיו את הידע ששנה הבאה הם (כנראה) יהיו חייבים לעמוד בתנאי הזה. מספיק שלפחות חלקם יחליטו לדחות במעט את ההפצה והשליחה לאופיר כדי שבמקום תחרות אחת מלאה ותחרות אחת דלה נראה שני תחרויות שוות בחלקן.
מצד שני, מפיצים ישראלים, הגיון – לא זוג שתמיד עובד יחדיו.
"מפיצים"? אתה אומר כאילו זה משהו ברבים.
ובנוסף, נראה שההתנהגות שלהם היא משהו בסגנון של "אנחנו מחליטים על תעשיית הקולנוע הישראלית והכל יילך לפי ההחלטות שלנו".
בעצם, הם לא אלו שגרמו לדחייה של כל העניין בשנה גם ככה? למה שהם לא יחשבו שהם פשוט יכולים לעשות את זה שוב פעם ושוב פעם עד שהם יתישו את האקדמיה?
אני לא רואה משהו שלילי בזה ש"החטאים" ו"לפל"ש" יפסידו את פרס הסרט.
אם אלה הסרטים שאמורים לייצג את השיא של השנה הקולנועית המקומית, אפשר לסגור את הבסטה.
"בשביל כל מיני סרטים שנראים כמו עוד מאותו הדבר ועומד מאחוריהם במאי גדול ומוכר כזה או אחר."
את קצת מבלבלת עם הטענות כנגד האוסקר האמריקאי, כי 15 מתוך 27 הסרטים שזכו בפרס הסרט באופיר היו סרטי ביכורים. כמו כן, הטענה הנפוצה והעיקרית לאורך השנים כנגד הבחירות של האקדמיה בקטגוריית הסרט היא לא שיש לה נטייה לבחור את הסרט כפחות טוב מבין הפייבוריטים או זה שעושה את אותו הדבר שעשו אחרים אבל הוא הסרט הנכון "פוליטית" אלא שיש לה נטייה להעדיף סרטים שטרם הופצו או כאלה שהופצו בסמוך לטקס (סטטיסטיקה שקצת נהרסה בעשור האחרון)
אני חושבת שזו מחלה של כל האקדמיות
שבקונפליקט בין ממסדריות לבין יצירתיות, בעלי הממון (הממסדיות) מנצחים.
כמובן שאשמח לראות עוד המון סרטים טובים. כתבתי בדף של לא פה, לא שם- אני מתקשה להאמין שעוד סרט ירגש אותי ויראה לי שלם כל כך כמו הסרט הזה, כך שמבחינתי הבסטה סגורה.
לא כל כך אכפת לי מי ייצג את ישראל באוסקר כמו שבא לי לאחל הצלחה לסרט שאני מחבבת (ומועמדות היא תוספת להצלחה).
אני לא בטוחה שפה לא רואים עוד מאותו דבר, בשנתיים האחרונות זכו גט וסופת חול- סרטים על נשים בשולי החברה המקופחת גם כך.
אני תוהה
מתי "נשים בקולנוע" הפך ממשהו נעדר ל"עוד מאותו הדבר" שאנחנו מציינים בתור תלונה. שנית, בואי נבדיל בין תוכן וצורה, על מה את מתלוננת בעצם? כי צורנית אלו שני סרטים שונים לגמרי. ושוב, אם נבדוק לאורך השנים את התלונות כנגד האקדמיה הישראלית היא לא שיש לה נטייה להעדיף בחירות צפויות, ממסדיות או פחות יצירתיות. "ואלס עם באשיר", "עג'מי", "ביקור התזמורת", "ההסדר", "החיים על פי אגפא" או כל אחד מהסרטים של שבי גביזון הם לא בדיוק סרטים נעדרי יצירתיות.
("הערת שוליים", לא "ההסדר")
(ל"ת)
לא בטוחה שאני מתלוננת, כלומר- לא על הזוכים
אבל כן על השיטה. לסופת חול הגעתי (כמו הרבה אנשים) משום שהוא זכה בפרסי אופיר. או לפחות זו התחושה שאיתה הגעתי אל הסרט. תאכלס? מהסרטים שיצאו בשנה הקודמת, אני לא בטוחה שזה הסרט שהייתי הולכת לראות לולא כל הדיבורים עליו. (ככל הנראה הייתי הולכת כי אני לומדת ערבית וזה תרגול, אבל אם זה לא היה שיקול, סביר מאוד שהייתי מותרת).
יותר מהכל אני יכולה להצהיר שאני קטנת אמונה על סף הפרנואידית בכל הקשור לבחירת הסרט הטוב. למה? כי אני לא בברנז'ה הקולנועית בישראל, אני רואה את הסרטים רק אם הם מגיעים לקולנוע ורק אם הם מגיעים בתפוצה מספיק רחבה. על הדבר הזה עונים מעט מאוד סרטים, שבד"כ הם הזוכה בפרסי אופיר ועוד כמה עם גב מסחרי גדול מספיק או באז תקשורתי בעקבות הרבה זכיות בחו"ל.
תאכלס, מעל הכל, התחושה שלי היא שבקולנוע הישראלי יש עין/יד חיצונית שקובעת עבורי מה אני אראה מתוך המבחר הקיים.
לאורך השנים היתה לי התחושה שהרבה מהסרטים שזכו הם קצת מה שהמצביעים חושבים שיכנס לרשימת האוסקר, ולאו דווקא מי שהכי הגיע לו באותה שנה.
המציאות היא שאני לא באמת יודעת, כי ברוב השנים לא באמת ראיתי את התחרות של הסרטים שזכו.
*את החיים ע"פ אגפא לא אהבתי, אבל אני מסכימה איתך לגבי כל השאר.