פרסי אופיר 2012: המדריך למהמר

לחזות את האוסקר זה קל. לא צריך אפילו לראות את הסרטים המועמדים: יש רשת עצומה של ‏עשרות אם לא מאות בלוגים, עיתונים, מומחים ומעריכים שמנתחים את נפש האקדמיה ומפרסמים ‏תחזיות שבדרך כלל מתגלות כמדויקות למדי. דווקא לחזות את קרוב המשפחה המקומי של ‏האוסקר, האופיר, יכול להיות קשה הרבה יותר. רבים מהסרטים לא יצאו עדיין לאקרנים ולכן אי ‏אפשר לקבל רושם עליהם, אלא רק בעקיפין; האקדמיה הישראלית מורכבת מכמה מאות אנשים, ‏שמצב הרוח הקולקטיבי שלהם עשוי להשתנות משבוע לשבוע על פי מזג האויר, ורק קומץ קטן של ‏בלוגים מנסים לחזות מה יקרה. ‏

למרות זאת, במקרים רבים זו לא בעיה: בשנה שעברה, למשל, מי שאמר מראש "הערת שוליים ‏יזכה בהכל!" טעה במעט מאוד. אבל האם יהיה זוכה גדול וגורף אחד גם השנה? בכלל לא בטוח.‏

‏"העולם מצחיק" מגיע לטקס בתור הגורילה. זה סרט גדול, עשיר במונחים ישראליים, מלא עד אפס ‏מקום בשחקנים מוכרים, שעליו חתום שמי זרחין, שכבר עשה סרט גורף-אופירים אחד ("אביבה ‏אהובתי"). הסרט כבר יצא, קיבל ביקורות טובות, והתגלה כצפוי גם כסרט הישראלי הקופתי ביותר ‏השנה. בנוסף הוא קבע שיא של כל הזמנים במספר המועמדויות – 15, אחת בכל קטגוריה ‏אפשרית.‏
‏ ‏
אבל העובדה ש"העולם מצחיק" מועמד להכל לא אומרת בהכרח שהוא גם יזכה בהכל. כבר היו ‏דברים מעולם: לפני שנתיים, המועמד המוביל ומי שנראה כמו הזוכה המובן מאליו היה "הדיקדוק ‏הפנימי" של ניר ברגמן (גם הוא בעל עבר אופירי מאוד). אבל בסופו של דבר, "שליחותו של ‏הממונה על משאבי אנוש" לקח את הפרסים המובילים, ו"הדיקדוק" יצא מהטקס בלי אף פרס אחד. ‏זה יכול לקרות שוב.‏

אם סרט אחר יסחוב ל"העולם מצחיק" את הפוקוס, החשוד המיידי הוא "למלא את החלל". גם לו ‏יש מספר עצום של מועמדויות (13), ובנוסף, הוא מגיע עם באזז מעולה מפסטיבל ונציה, אחד ‏הפסטיבלים הנחשבים בעולם, שבו קיבל הרבה מחמאות וזיכה את השחקנית הראשית, הדס ירון, ‏בפרס השחקנית הטובה ביותר. הבעיה היחידה היא שההישג הנהדר הגיע טיפה מאוחר מדי: ‏כשנודע על הזכיה בונציה, ההצבעה לפרס אופיר כבר נסגרה. ובכל זאת, "למלא את החלל" ‏‏(שעדיין לא יצא מסחרית) פופולרי מאוד בקרב האקדמיה: בסקר לא מדעי שערך יאיר רוה ‏ב"סינמסקופ", זה הוא – ולא "העולם מצחיק" – שמוביל בגדול.‏

הסרט השלישי שנמצא במירוץ ברצינות הוא כנראה "המשגיחים". מתברר שבזמן שסרטים של ‏במאים ותיקים ומוערכים כמו אסי דיין, דובר קוסאשווילי וערן קולירין נשארו בחוץ, סרטים של ‏צעירים מוכשרים כובשים את המועמדויות. "המשגיחים" קיבל הרבה מאוד הערכה השנה, אבל ‏נדמה לי שזה היה יותר בסגנון "וואו, ממש מרשים מה שהם הצליחו לעשות בשלושה שבועות ‏צילום, בטח הסרט הבא שלו יהיה ממש טוב", ופחות "וואו" נטול הסתייגויות. ‏

מועמדים נוספים הם "רוק בקסבה", "בלדה לאביב הבוכה" ו"ג'ו ובל" (שהוצנח למועמדות ממסלול ‏הפרינג' החדש), אבל נראה שלאף אחד מהם אין סיכוי משמעותי לצאת עם הפרס הגדול.‏

הבמאי

הבמאי הטוב ביותר הוא בדרך כלל זה שעשה את הסרט הטוב ביותר. זה נכון באוסקר, וזה נכון ‏עוד יותר באופיר: בעשור האחרון היה רק מקרה אחד של פיצול בין פרסי הסרט והבמאי. סביר ‏מאוד שאם סרט אחד – בין אם זה "העולם", "החלל" או סרט אחר – יכבוש את האופיר, הוא ייקח ‏את שני הפרסים. אבל אם באמת יש מאבק צמוד בינהם, ייתכן פיצול. סיבה אפשרית אחת, למשל, ‏היא השליחה של הסרט הזוכה ב"הסרט הטוב ביותר" לאוסקר: אם, למשל, חברי האקדמיה אהבו ‏את "למלא את החלל", אבל תופסים את "העולם מצחיק" כסרט נכון יותר לאוסקר, הם עשויים ‏לשלוח את שמי זרחין להוליווד ולתת לרמה בורשטיין את פרס הבמאי(ת). או אולי להיפך?‏

השחקן

אם הבאזז הוא מדד, השחקן המדובר ביותר – ולכן אולי גם המוביל בקטגוריה הזאת – הוא רועי ‏אסף, כוכב "המשגיחים". אבל חלק מהסיבה שדיברו עליו הרבה הוא שהסרט שלו יצא כבר, בעוד ‏הסרטים של יוסף כרמון ("חיותה וברל"), אורי גבריאל ("בלדה לאביב הבוכה") וגל תורן ("לרדת ‏מהעץ") – עוד לא. יכול להיות שהבאזז מטעה. היחיד שלא נראה שייך לרשימה הוא אלי פיניש, ‏המועמד על "העולם מצחיק", ולו משום שהתפקיד שלו אינו באמת ראשי – הוא בסך ‏הכל אחד ‏מתוך אנסמבל.‏

השחקנית

באמא שלי, לא יודע. הדס ירון חזרה מונציה עם פרס השחקנית הטובה ביותר, וזה בתכלס שווה ‏יותר מפרס אופיר, אבל זה לא אומר שהיא תזכה גם בו. לאסי לוי יש היסטוריה של זכיה בפרס על ‏סרטים טברייאניים של שמי זרחין. רבקה גור, ילידת 1935, אוחזת ביתרון הותק – תמיד יש ‏הערכה לשחקנים מבוגרים. שרון טל היא היחידה שמתנהגת כמו בנאדם ב"ההתחלפות", ודברים ‏טובים נאמרו גם על אסיה נייפלד מ"חדר 514", גם אם הקהל הרחב (כלומר, במקרה הזה, אני) לא ‏יודע על הסרט הזה כמעט כלום. במקרה של סחיפה לכיוון "למלא את החלל", הדס ירון כמובן ‏לוקחת. בכל מקרה אחר, תעשו אן-דן-דינו או משהו.‏

שחקן משנה

עוד קטגוריה קשה מאוד לניחוש. לשלושת הסרטים המובילים יש פה נציגות – דני שטג מ"העולם ‏מצחיק", חיים שריר מ"למלא את החלל" וגל פרידמן מ"המשגיחים". אבל אלון אבוטבול לא הגיע ‏לכאן במקרה: הדמות שלו ב"הדילרים" נראית כאילו היא לקוחה מתוך סרט אחר, במדינה אחרת. ‏טוב, שחקן בינלאומי, אחרי הכל. זאת בהחלט הופעה שמתעלה על הסרט שממנו היא מגיעה, ‏ויכולה לתת לו זכיה בודדה אפילו בטקס שנשלט ברובו על ידי סרטים אחרים. ואפילו את המועמד ‏החמישי אי אפשר לפסול: "ההתחלפות" אמנם לא קיבל הרבה מועמדויות, אבל דב נבון הוא דב ‏נבון.‏

שחקנית משנה

גם כאן, תחרות של כולם נגד כולם. רותם זיסמן כהן מ"המשגיחים", עירית שלג מ"למלא את ‏החלל" ונעמה שטרית מ"העולם מצחיק" מתחרות זו בזו. בלי לראות את "למלא את החלל" קשה ‏לשפוט את הסיכויים, אבל מי שקיבלה את רוב תשומת הלב עד כה היתה כנראה נעמה שטרית, ‏בתפקיד הפיה הטובה גונבת ההצגה מ"העולם מצחיק".‏

התסריט

כששלושת הסרטים המובילים מועמדים בקטגוריה הזאת, אפשר לנחש שזה שיזכה בה יהיה אותו ‏אחד שייקח את רוב הפרסים האחרים. ייתכן שלתסריט של "העולם מצחיק" יש פה יתרון, פשוט ‏משום שיש הרבה ממנו: הוא מורכב מהרבה סיפורים שונים מצטלבים.‏

אחד המועמדים האחרים הוא אסי דיין, על התסריט של "ד"ר פומרנץ" (שלא מועמד לאף פרס ‏אחר). אם זה היה כל אדם אחר, זאת היתה נראית כמו מועמדות של כבוד בלי סיכוי אמיתי. אבל ‏אין דבר שהאקדמיה הישראלית אוהבת יותר מלספר לאסי דיין לעתים קרובות ובקול רם ככל ‏האפשר כמה הוא גאון. הוא קיבל הרבה יותר פרסי אופיר מכל אדם אחר אי פעם, כולל כמה זכיות ‏על סרטים שלא זכו בשום דבר אחר. אף פעם אסור לפסול את הסיכוי שלו לקבל את הפרס.‏

הכה את האופיר – תחרות ניחושי פרס אופיר של עין הדג

לרשימת המועמדים המלאה