לחזות את האוסקר זה קל. לא צריך אפילו לראות את הסרטים המועמדים: יש רשת עצומה של עשרות אם לא מאות בלוגים, עיתונים, מומחים ומעריכים שמנתחים את נפש האקדמיה ומפרסמים תחזיות שבדרך כלל מתגלות כמדויקות למדי. דווקא לחזות את קרוב המשפחה המקומי של האוסקר, האופיר, יכול להיות קשה הרבה יותר. רבים מהסרטים לא יצאו עדיין לאקרנים ולכן אי אפשר לקבל רושם עליהם, אלא רק בעקיפין; האקדמיה הישראלית מורכבת מכמה מאות אנשים, שמצב הרוח הקולקטיבי שלהם עשוי להשתנות משבוע לשבוע על פי מזג האויר, ורק קומץ קטן של בלוגים מנסים לחזות מה יקרה.
למרות זאת, במקרים רבים זו לא בעיה: בשנה שעברה, למשל, מי שאמר מראש "הערת שוליים יזכה בהכל!" טעה במעט מאוד. אבל האם יהיה זוכה גדול וגורף אחד גם השנה? בכלל לא בטוח.
"העולם מצחיק" מגיע לטקס בתור הגורילה. זה סרט גדול, עשיר במונחים ישראליים, מלא עד אפס מקום בשחקנים מוכרים, שעליו חתום שמי זרחין, שכבר עשה סרט גורף-אופירים אחד ("אביבה אהובתי"). הסרט כבר יצא, קיבל ביקורות טובות, והתגלה כצפוי גם כסרט הישראלי הקופתי ביותר השנה. בנוסף הוא קבע שיא של כל הזמנים במספר המועמדויות – 15, אחת בכל קטגוריה אפשרית.
אבל העובדה ש"העולם מצחיק" מועמד להכל לא אומרת בהכרח שהוא גם יזכה בהכל. כבר היו דברים מעולם: לפני שנתיים, המועמד המוביל ומי שנראה כמו הזוכה המובן מאליו היה "הדיקדוק הפנימי" של ניר ברגמן (גם הוא בעל עבר אופירי מאוד). אבל בסופו של דבר, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" לקח את הפרסים המובילים, ו"הדיקדוק" יצא מהטקס בלי אף פרס אחד. זה יכול לקרות שוב.
אם סרט אחר יסחוב ל"העולם מצחיק" את הפוקוס, החשוד המיידי הוא "למלא את החלל". גם לו יש מספר עצום של מועמדויות (13), ובנוסף, הוא מגיע עם באזז מעולה מפסטיבל ונציה, אחד הפסטיבלים הנחשבים בעולם, שבו קיבל הרבה מחמאות וזיכה את השחקנית הראשית, הדס ירון, בפרס השחקנית הטובה ביותר. הבעיה היחידה היא שההישג הנהדר הגיע טיפה מאוחר מדי: כשנודע על הזכיה בונציה, ההצבעה לפרס אופיר כבר נסגרה. ובכל זאת, "למלא את החלל" (שעדיין לא יצא מסחרית) פופולרי מאוד בקרב האקדמיה: בסקר לא מדעי שערך יאיר רוה ב"סינמסקופ", זה הוא – ולא "העולם מצחיק" – שמוביל בגדול.
הסרט השלישי שנמצא במירוץ ברצינות הוא כנראה "המשגיחים". מתברר שבזמן שסרטים של במאים ותיקים ומוערכים כמו אסי דיין, דובר קוסאשווילי וערן קולירין נשארו בחוץ, סרטים של צעירים מוכשרים כובשים את המועמדויות. "המשגיחים" קיבל הרבה מאוד הערכה השנה, אבל נדמה לי שזה היה יותר בסגנון "וואו, ממש מרשים מה שהם הצליחו לעשות בשלושה שבועות צילום, בטח הסרט הבא שלו יהיה ממש טוב", ופחות "וואו" נטול הסתייגויות.
מועמדים נוספים הם "רוק בקסבה", "בלדה לאביב הבוכה" ו"ג'ו ובל" (שהוצנח למועמדות ממסלול הפרינג' החדש), אבל נראה שלאף אחד מהם אין סיכוי משמעותי לצאת עם הפרס הגדול.
הבמאי
הבמאי הטוב ביותר הוא בדרך כלל זה שעשה את הסרט הטוב ביותר. זה נכון באוסקר, וזה נכון עוד יותר באופיר: בעשור האחרון היה רק מקרה אחד של פיצול בין פרסי הסרט והבמאי. סביר מאוד שאם סרט אחד – בין אם זה "העולם", "החלל" או סרט אחר – יכבוש את האופיר, הוא ייקח את שני הפרסים. אבל אם באמת יש מאבק צמוד בינהם, ייתכן פיצול. סיבה אפשרית אחת, למשל, היא השליחה של הסרט הזוכה ב"הסרט הטוב ביותר" לאוסקר: אם, למשל, חברי האקדמיה אהבו את "למלא את החלל", אבל תופסים את "העולם מצחיק" כסרט נכון יותר לאוסקר, הם עשויים לשלוח את שמי זרחין להוליווד ולתת לרמה בורשטיין את פרס הבמאי(ת). או אולי להיפך?
השחקן
אם הבאזז הוא מדד, השחקן המדובר ביותר – ולכן אולי גם המוביל בקטגוריה הזאת – הוא רועי אסף, כוכב "המשגיחים". אבל חלק מהסיבה שדיברו עליו הרבה הוא שהסרט שלו יצא כבר, בעוד הסרטים של יוסף כרמון ("חיותה וברל"), אורי גבריאל ("בלדה לאביב הבוכה") וגל תורן ("לרדת מהעץ") – עוד לא. יכול להיות שהבאזז מטעה. היחיד שלא נראה שייך לרשימה הוא אלי פיניש, המועמד על "העולם מצחיק", ולו משום שהתפקיד שלו אינו באמת ראשי – הוא בסך הכל אחד מתוך אנסמבל.
השחקנית
באמא שלי, לא יודע. הדס ירון חזרה מונציה עם פרס השחקנית הטובה ביותר, וזה בתכלס שווה יותר מפרס אופיר, אבל זה לא אומר שהיא תזכה גם בו. לאסי לוי יש היסטוריה של זכיה בפרס על סרטים טברייאניים של שמי זרחין. רבקה גור, ילידת 1935, אוחזת ביתרון הותק – תמיד יש הערכה לשחקנים מבוגרים. שרון טל היא היחידה שמתנהגת כמו בנאדם ב"ההתחלפות", ודברים טובים נאמרו גם על אסיה נייפלד מ"חדר 514", גם אם הקהל הרחב (כלומר, במקרה הזה, אני) לא יודע על הסרט הזה כמעט כלום. במקרה של סחיפה לכיוון "למלא את החלל", הדס ירון כמובן לוקחת. בכל מקרה אחר, תעשו אן-דן-דינו או משהו.
שחקן משנה
עוד קטגוריה קשה מאוד לניחוש. לשלושת הסרטים המובילים יש פה נציגות – דני שטג מ"העולם מצחיק", חיים שריר מ"למלא את החלל" וגל פרידמן מ"המשגיחים". אבל אלון אבוטבול לא הגיע לכאן במקרה: הדמות שלו ב"הדילרים" נראית כאילו היא לקוחה מתוך סרט אחר, במדינה אחרת. טוב, שחקן בינלאומי, אחרי הכל. זאת בהחלט הופעה שמתעלה על הסרט שממנו היא מגיעה, ויכולה לתת לו זכיה בודדה אפילו בטקס שנשלט ברובו על ידי סרטים אחרים. ואפילו את המועמד החמישי אי אפשר לפסול: "ההתחלפות" אמנם לא קיבל הרבה מועמדויות, אבל דב נבון הוא דב נבון.
שחקנית משנה
גם כאן, תחרות של כולם נגד כולם. רותם זיסמן כהן מ"המשגיחים", עירית שלג מ"למלא את החלל" ונעמה שטרית מ"העולם מצחיק" מתחרות זו בזו. בלי לראות את "למלא את החלל" קשה לשפוט את הסיכויים, אבל מי שקיבלה את רוב תשומת הלב עד כה היתה כנראה נעמה שטרית, בתפקיד הפיה הטובה גונבת ההצגה מ"העולם מצחיק".
התסריט
כששלושת הסרטים המובילים מועמדים בקטגוריה הזאת, אפשר לנחש שזה שיזכה בה יהיה אותו אחד שייקח את רוב הפרסים האחרים. ייתכן שלתסריט של "העולם מצחיק" יש פה יתרון, פשוט משום שיש הרבה ממנו: הוא מורכב מהרבה סיפורים שונים מצטלבים.
אחד המועמדים האחרים הוא אסי דיין, על התסריט של "ד"ר פומרנץ" (שלא מועמד לאף פרס אחר). אם זה היה כל אדם אחר, זאת היתה נראית כמו מועמדות של כבוד בלי סיכוי אמיתי. אבל אין דבר שהאקדמיה הישראלית אוהבת יותר מלספר לאסי דיין לעתים קרובות ובקול רם ככל האפשר כמה הוא גאון. הוא קיבל הרבה יותר פרסי אופיר מכל אדם אחר אי פעם, כולל כמה זכיות על סרטים שלא זכו בשום דבר אחר. אף פעם אסור לפסול את הסיכוי שלו לקבל את הפרס.
הכה את האופיר – תחרות ניחושי פרס אופיר של עין הדג
אם היו אומרים לי בפברואר
שלחזות את האופיר יהיה לי יותר קשה מלחזות את האוסקר, הייתי צוחק להם בפרצוף. אבל אני מוכרח להודות שהשנה זה באמת קשה, ולכן אני מודה על הקיום היחסית נדיר של התחרות הזאת השנה. זה עומד להיות מותח!
סוף סוף, הזדמנות נוספת להיות מוזכר בטקסט של כתבה, אחרי 15 סיבובים כושלים של "מכסחי הקופות"
אם ד"ר פומרנץ זוכה
סימן שחברי האקדמיה לא מחוברים למציאות, כמו אסי דיין.
מה זאת אומרת בלי לראות?
למלא את החלל מוקרן. היום ומחר, רוצו!
(בסינמה סיטי רענן, לפי סינמה סקופ זה בגלל איזה אילוץ אוסקרי כלשהו)
(היה אולם ריק, וסרט חזק בהרבה מהציפיות הגבוהות שלי)
וואלה.
האילוץ האוסקרי הוא זה: כדי להיות כשיר למועמדות לפרס הסרט הזר הטוב ביותר, הסרט חייב להיות מוקרן בארץ מולדתו במשך לפחות שבוע לפני סוף ספטמבר. ההקרנה הזאת היא הכנה למקרה שהסרט יזכה, שלא יהיו בעיות. דבר דומה קרה לפני שנתיים, כש"שליחותו של הממונה וכו'" זכה באופיר, למרות שיצא לאקרנים רק באוקטובר: התברר שגם לו היתה הקרנת-כסת"ח של שבוע בספטמבר, בלי לספר לאף אחד.
ככה היה גם עם עג'מי ואדמה משוגעת
זה רק מתבקש שמתישהו יזכה באופיר סרט שהמפיץ שלו לא יתעורר בזמן ויפספס את הנציגות באוסקר מכיוון שלא הקדים את תאריך ההפצה. מצד שני, המפיצים בישראל מעורבים גם בהפקת הסרטים והרצתם לפרסי אופיר, כך שסביר להניח שתמיד יהיו הקרנות כסת"ח שכאלה.
(טיעון #8432 לשינוי חוקת פרסי אופיר כך שהכשירות תקבע לפי שנת יציאה לאקרנים)
אני מבין שזה הופך רשמית את "סיפורו של יוסי" לפלופ.
(אם כי הסרט הקודם בסדרה לא זכה בשום "אופיר". לא יודע אם הוא היה מועמד).
-אוף טופיק- מישהו ראה את זה?
http://www.youtube.com/watch?v=xCdW1Hk4qYc
טריילר שבקלות היה יכול להיכנס לרשימה האגדית לדעתי, חבל שהסרט נראה כל כך מדכא..
זה היה... מעניין.
בקולנוע, אגב, מוקרן טריילר הרבה יותר סטנדרטי של הסרט:
http://www.youtube.com/watch?v=zH7FrKGXOuU
באמת טריילר מצויין
ומדכא מדי כדי שאני אראה את הסרט, אז אולי זה לא כל כך טוב.
השיחה הזו מופיעה בסרט?
אם כן אז העורך של הטריילר עשה עבודה מצויינת, אם לא אז מדובר בשיווק מוצלח במיוחד.
כך או אחרת, אני רוצה לראות עוד דברים כאלה
השיחה מופיעה
(ל"ת)