טקס פרסי אופיר נערך הערב (20:00 הטקס עצמו, השידור החל מ-22:00). כמובן, כולנו מודעים לכך מכיוון שכבר שבועות רבים אנחנו עוסקים בניתוח הסיכויים, בצפיה אובססיבית בכל המועמדים, ובתכנון מסיבות-אופיר של צפיה משותפת. בינתיים, בעולם האמיתי, אף אחד לא נורא מתעניין בטקס. התוצאות ברורות מראש בחלקן הגדול, ולא מעניינות – כיוון שהן עוסקות בסרטים שעוד לא יצאו לאקרנים – בחלקן האחר. הנחת העבודה היא ש"הערת שוליים" יקבל, כפי שנכון וראוי, את פרס הסרט הטוב ביותר ויישלח לאוסקר. שלא תגידו שאין שום עניין מסביב לפרס, כמה נקודות למחשבה ולקריאה.
אלי שגב ב-edb מסכם את הבעיות עם הפורמט הקיים של פרסי אופיר, ומציע פתרונות.
תהיה: האם לדווח בכותרת הפוסט בערב על הזוכים בפרסים, או שזה ייחשב כספוילר למי שרוצה לצפות בטקס בטלויזיה? אוקיי, ננסח את זה אחרת: האם מישהו מתכוון לצפות בטקס בטלויזיה?
בהנחה ש"הערת שוליים" באמת ינצח, יש מצב למפגש פוליטי מתוח באוסקר: שניים מהסרטים הלא-דוברי-אנגלית האחרים שעוררו באזז השנה הם "A Separation" האיראני ו-"Where Do We Go Now" הלבנוני, שזכה במפתיע בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו. שני הסרטים לא יוקרנו בארץ, מהסיבות הצפויות (ולמרות שסרטים איראניים אחרים דווקא הוקרנו פה). אבנר שביט ב"וואלה" חקר ובדק.
יש לי, כרגיל, רגשות אשמה על כך שלא פרסמתי ביקורת באתר ל"בוקר טוב אדון פידלמן" ולא ל"אחותי היפה" – שני המועמדים הראשיים שהם לא "הערת שוליים". לזכותי, או לחובתי, ייאמר שלא נראה שמישהו כאן מתעניין בהם, לאור המספר המדהים של תגובות בדפי הסרט שלהם. אלה לא סרטים גרועים, אבל גם לא כאלה שיש לי המון מה לומר עליהם. הנה עוד סיבה לתת את הפרס ל"הערת שוליים": זה סרט שגורם לאנשים לא רק לראות אותו, אלא גם לדבר עליו, מרצונם החופשי, ולא כי צריך, וכי לא נעים להתעלם מקולנוע ישראלי.
זה הטקסט שלי על הפרסים – חצי הצגת המצב וחצי הימור – שהופיע היום ב"מעריב". (כן, זה דבר שקורה, מתברר).
קרוב לוודאי ש"הערת שוליים" של יוסף סידר יקבל היום צרור נאה של פסלונים וכרטיס בכיוון הכללי של הוליווד. טקס חלוקת פרסי אופיר, האוסקר הישראלי, נערך הערב בחיפה (וישודר, באיחור קל, בערוץ 2 ב-22:00). ועל אף שהקולנוע הישראלי הנפיק אוסף יפה של סרטים מכובדים השנה – שרובם מיוצגים היטב ברשימת המועמדים – אין ספק בזהותו של הסרט המוביל.
"הערת שוליים" התחיל ברגל ימין: הוא לא רק הוקרן בפסטיבל קאן – הפסטיבל החשוב בעולם, שעצם ההשתתפות בו היא כבוד גדול – אלא גם יצא משם עם פרס התסריט. הוא קיבל ביקורות אוהדות בארץ ובעולם, והוכיח שהוא לא סרט של מבקרים בלבד כשהביא לבתי הקולנוע בארץ מעל מאתיים אלף צופים – הסרט הישראלי הנצפה ביותר השנה ללא כל תחרות. נראה שהקהל והמבקרים אחידים בדעתם שזהו הסרט הטוב של השנה, ואין סיבה לחשוד שדווקא חברי האקדמיה הישראלית חשבו אחרת.
לזכיה יש משמעות נוספת, כמובן: הסרט הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר נשלח לייצג את ישראל בתחרות על האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. בשנים האחרונות התגברו הקולות הטוענים ששיטת הבחירה הזאת שגויה מיסודה, כיוון ש"הסרט הטוב ביותר" הוא לא בהכרח "הסרט המתאים ביותר לאוסקר". אבל השנה הויכוח ככל הנראה לא רלוונטי, כיוון שגם מבחינת הסיכויים באוסקר אין ספק ש"הערת שוליים" מוביל. הסרט קיבל תגובות יפות גם מעתונים אמריקאיים, עורר באזז כשהוקרן בפסטיבל טורונטו, ונרכש כבר להפצה בארה"ב על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס – חברה שדחיפת סרטים לאוסקר הזר זו המומחיות שלה (בטקס האחרון, שלושה מבין חמשת המועמדים לפרס היו סרטים שהופצו על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס). הסיכויים של הסרט להיכלל בין חמשת המועמדים לאוסקר נראים מצוינים, אם רק יעבור את משוכת האופיר.
עוד תלונה נפוצה בעניין פורמט הטקס הוא שהסרטים המועמדים בו בדרך כלל לא מגיעים לבתי הקולנוע עד לאחר הטקס, ולכן לגבי הקהל הרחב התחרות היא בין סרטים שלא ראו, ולכן חסרת עניין. השנה, שלושה מבין חמשת המועמדים המובילים כבר יצאו לקולנוע – "הערת שוליים", "בוקר טוב אדון פידלמן" ו"אחותי היפה"; "השוטר" ו"אורחים לרגע" עדיין ממתינים להפצה.
לחברי האקדמיה הישראלית יש נטיה לתת לסרט אחד לגרוף את רוב הפרסים, וזה צפוי לקרות גם השנה: מלבד פרס הסרט, לא נתפלא לראות את "הערת שוליים" גורף גם את פרסי הבימוי, השחקן הראשי (שלמה בראבא), שחקן המשנה (ליאור אשכנזי), הצילום, העריכה והעיצוב האמנותי.
כל זה לא אומר של"הערת" לא תהיה תחרות. "בוקר טוב אדון פידלמן" נחשב למספר 2 השנה, וגם אם קשה לראות אותו לוקח מ"הערת שוליים" את פרס הסרט, בתחום המשחק מדובר פה במאבק בין שני ענקים, ותיקים ואהובים: בראבא מ"הערת שוליים" נגד ששון גבאי ב"פידלמן". התחרות בין הסרטים מעניינת גם בקטגורית התסריט: שניהם זכו בפרסים על התסריט בפסטיבלים נחשבים בעולם ("הערת שוליים" – בקאן, "פידלמן" – בסאנדנס).
הקטגוריות הקשות ביותר לניבוי הן אלה שבהן אין ל"הערת שוליים" נוכחות. על פרס השחקנית הטובה ביותר מתמודדות בין השאר אוולין הגואל על "אחותי היפה", הגר בן אשר על "הנותנת" וחן יאני על "נמס בגשם". בין שחקניות המשנה, עלמה זק אמנם מועמדת על "הערת שוליים" אבל התפקיד שלה בסרט קטן מכדי להתמודד מול תפקידים משמעותיים יותר, כמו של ריימונד אמסלם ב"אחותי היפה" או מורן רוזנבלט ב"אודם".קטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר הציבה בפני מצביעי האקדמיה דילמה אמיתית: סרט הטבע "ארץ בראשית" שכבר הוקרן בהצלחה רבה בשנה שעברה, הוא ללא ספק הישג אדיר שמסכם 18 שנות עבודה של צלם הטבע משה אלפרט; ומולו,"הדירה" של ארנון גולדפינגר, שמוצג בימים אלה בסינמטקים, קוצר שבחים, ובדומה ללהיטים תיעודיים מחו"ל כמו "זכארי היקר" ו"קאטפיש" מתנהל כמו מותחן בדיוני לכל דבר. שניהם ראויים לפרס, ואף אחד משניהם אינו הערת שוליים.
פזמון חוזר
כבר שנים שמתנהל כאן אותו דיון על שיטת הבחירה של פרסי אופיר, שמאפשרת לסרטים להיות מועמדים מבלי לצאת לקולנוע לפני כן. קשה להאשים את הציבור על שהוא לא מתעניין בטקס, כשהטקס מנוהל כארוע פרטי הפונה לחברי התעשיה בלבד. לאקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה יש מנטליות של ועד עובדים יותר מאשר של גוף אמנותי בעל שאיפות מסחריות. במקום לעבוד על דרכים למשוך קהל ודרך זאת, לגרום לאנשים להתעניין יותר בסרטים המועמדים ולהגביר את החשיפה אליהם, האקדמיה משקיעה מאמץ מינימלי בלשתף גורמים חיצוניים בנעשה. למעשה, עד לאחרונה לא פורסם בכלל מועד הטקס ורק הבוקר נודע לי שהוא משודר היום ולא בראש השנה.
גם אני, למרות שניסיתי והייתי סבלני, הפסקתי להקדיש זמן ומילים לסיקור המרוץ לפרס אופיר. בשלב מסוים, בערך סביב הזכיה המפתיעה של "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", הבנתי שאי אפשר לסקר ברצינות את המרוץ בלי להגיע לכל הקרנות האקדמיה (אליהן צריך להיות מוזמן במיוחד) ולהיות בקשר קבוע עם חברי אקדמיה כדי לשמוע את הרחשים. נכון שלא צריך לעשות יותר מלקרוא את רשימת המועמדים כדי להבין ש"הערת שוליים" ו"בוקר טוב אדון פידלמן" הם המועמדים המובילים, אבל כל מה שקורה מעבר לכך, הוא בגדר תעלומה. אין סיקור תקשורתי רציני, אלא אם יש שערוריה שקשורה לשרות הצבאי של השחקנים והדבר היחיד שאפשר לעשות זה לשמוע מה אמרו הגויים בפסטיבלים, אותם מסקרים מכל כיוון אפשרי. בניגוד לאוסקר, שכמה חודשים מראש כבר אפשר לגבש רשימת מועמדים שלפחות חצי מהשמות בה אכן יגיעו לשלבים הסופיים של התחרות, את פרסי אופיר לא ניתן לחזות מראש בלי להסתובב במסדרונות האקדמיה. יש כאן שאלה של ביצה ותרנגולת: האם הטקס לא מעניין כי אין סיקור תקשורתי, או שאין סיקור תקשורתי כי הטקס לא מעניין? בכל מקרה, את הטענה שסרטים צריכים להיחשב כשירים על פי תאריך יציאתם לאקרנים ולא על פי זמן השלמתם, משמיעים כבר שנים ואין אזן קשבת. עכשיו שאיתי אבן מחליף את מארק רוזנבאום כיו"ר האקדמיה, אולי הוא ישנה קצת את הדברים, או לפחות ידחוף את המפיצים לא לחכות להכרזה על המועמדים כדי להעז ולהוציא סרט. קשה לי להאמין שיהיה שינוי מהותי, אבל אפשר לקוות. רוזנבאום עשה עבודה טובה בשמירה על סדר ועל בחירת מועמדים וזוכים תקינה והכיר היטב את תקנון האוסקר כדי להבטיח שלא יהיו פאשלות ביורוקרטיות שימנעו מסרט לייצג את ישראל. את מה שלא עשה לגבי קביעת הכשירות של המועמדים לאופיר, אני מקווה שאבן יחליט לעשות.
לגבי הטקס הערב, אני לא אראה אותו כי יש לי תכניות שמונעות ממני להיות ליד מקלט טלוויזיה בזמן השידור. אני מעדיף לרוב לגלות את זהות הזוכים מפי המגישים ולא לקרוא עליהם שעתיים לפני כן, כך שמבחינתי, ראוי להוסיף אזהרת ספוילר אם מפרסמים את שמות הזוכים לפני תום השידור.
אחרי שהוצאתי קיטור, הניחוש שלי לגבי הזוכים
סרט: הערת שוליים
בימוי: יוסף סידר – הערת שוליים
שחקן ראשי: שלמה בראבא – הערת שוליים
שחקנית ראשית: הגר בן אשר – הנותנת
שחקן משנה: ליאור אשכנזי – הערת שוליים
שחקנית משנה: ריימונד אמסלם – אחותי היפה
תסריט: הערת שוליים
צילום: הערת שוליים
עריכה: הערת שוליים
עיצוב אמנותי: הערת שוליים
תלבושות: אחותי היפה
סאונד: בוקר טוב אדון פידלמן
מוזיקה: בוקר טוב אדון פידלמן
איפור: כלבת
סרט תיעודי: הדירה
התחזיות הסופיות שלי.
סרט: הערת שוליים
(נו, זוכרים את הנוסחה? הסרט הישראלי עם הכי הרבה באזז+הסרט הישראלי עם הביקורות הכי טובות השנה+פלוס הסרט עם הכי הרבה הצלחה בחו"ל כפול הכסף הרב שהוא הרוויח בקופות = פרס אופיר. והשנתיים האחרונות לא נחשבות)
במאי: יוסף סידר – הערת שוליים
(לא נראה לי שמשהו עומד בין סידר לאופיר, אלא אם כן האקדמיה תחליט ש-4 הפרסים שהוא קיבל בעבר זה כבר מספיק בשבילו, ויתנו את הפרס למישהו צעיר יותר)
תסריט: הערת שוליים
(סידר וה"ש מובילים מסיבות ברורות, אבל דווקא פה אמור להיות להם חחש מניצחון מפתיע, אך לא בלתי אפשרי, של "ארוחים לרגע", "פידלמן" או "השוטר")
שחקן: גור בנטוביץ' – אורחים לרגע
(זה ניחוש יחסית פרוע, אבל לדעתי, ההופעה של בראבא בה"ש הייתה קטנה לעומת זאת של עמיתו אשכנזי, ואם זה יהיה תלוי בי, הוא היה מועמד לשחקן משנה. לדעתי הדומיננטיות הפחותה של ההופעה שלו תשפיע על ההצבעה, וכך הפרס יינתן לשחקן יותר ראשי בסרט שלו – ששון גבאי, או בנטוביץ', עליו הימרתי כי לפי יאיר רווה, הוא המועמד המוביל השני אחרי בראבא)
שחקנית: הגר בן אשר – הנותנת
(עוד מפסטיבל קאן יש לתפקיד הזה יש מלא באזז, וכמו שכולם יודעים, בפרס אופיר הכל סובב סביב הבאזז)
שחקן משנה: ליאור אשכנזי – הערת שוליים
(כי זה ה"ש, והפעם גם כי מגיע לו. אם כי הפתעה מצד צחי גראד או הנרי דוד היא אפשרית)
שחקנית משנה: ריימונד אמסלם – אחותי היפה
(זה אולי יישמע קצת עדתי, אבל אני חושב שיהיה פה שחזור של אופיר 2008, בו בפרס שחקנית המשנה זכה סרט על משפחה מרוקאית במשבר. וחוץ מזה, אמסלם מובילה ממילא בתחזיות אחרות)
צילום: השוטר
(בחיי שאני לא מבין מה "הערת שוליים" עושה פה, הצילום שלו היה די משעמם. מנגד, לפי מה שהבנתי, השוטר הוא סרט עם הרבה יריות יריות ושוטרים נגד אנרכיסטים, כך שאני מנחש שהצילום שלו יותר "פעיל", ועל כן ניתן יותר לזהות את האיכות שלו)
מוזיקה מקורית: בוקר טוב אדון פידלמן
(למרות שכבר עכשיו אני מוכן לומר שהפסקול המדהים של "הערת שוליים" הוא פסקול השנה שלי, אבל כמו שאמרתי, אני מניח שהם יתעקשו לתת לכל סרט לפחות פרס "גדול" אחד)
ושאר הקטגוריות שאין לי מה לומר לגביהם:
עריכה: הערת שוליים
עיצוב אומנותי: ברקיע החמישי
עיצוב תלבושות: ברקיע החמישי
סאונד: השוטר
איפור: כלבת
סרט עם הרבה יריות לאו דווקא מבטיח צילום טוב.
"עץ החיים" למשל, היה סרט די משעמם, אבל אם יש תחום אחד שאפשר לשבח אותו בו, זה הצילום.
ולגבי הערת שוליים, אחת הגדולות הרבות של הסרט הזה היא המובן הטכני שבו. הצילום והעריכה פה הם ברמה שמעולם לא ציפיתי שנראה בסרטים ישראלים, ואם זכרוני אינו מטעני (ראיתי את הסרט לפני הרבה זמן), העריכה בו מזכירה יותר סרט של דיוויד פינצ'ר מאשר סרט ישארלי ממוצע.
כל הקטע עם הצילום של "הערת שוליים"
מזכיר לי בערך את מה שחשבתי על המועמדויות לאוסקר של "הרשת החברתית" – כל מועמדות שקיבל הגיע לו, חוץ מהצילום. אני לא אוהב כשצילום לא מושך לעצמו תשומת לב ומשמש רק כדרך להראות את מה שקורה, בלי שום ווירטואוזיה. אאז"נ, בערת שוליים היו ואלי רק 3-4 סצינות שבהם המצלמה אשכרה זזה ולא פשוט הועמדה במקום מסוים (ולא, זום אין לא נחשב).
הצילום ב'השוטר' יפה
אבל ממש אי אפשר לקרוא לו פעיל. הסרט הוא ארט-האוס איטי למדי וגם סצנות הפעולה שלו מבוימות בסטטיות מכוונת.
מצטרף לקריאה לערוך את התחרות בין סרטים שמישהו אשכרה ראה אותם.
ניטפוק
יוסף סידר זכה עד כה בשלושה פרסי אופיר, לא בארבעה. הוא זכה פעמיים על תסריט (ההסדר, מדורת השבט) ופעם אחת על בימוי (מדורת השבט).
הבמאי הגרוע בתבל.
הוא כ"כ לא מקצועי….
פשוט טקס חלטורה.
ציון ברוך?!JESUS
הבמאי כל הזמן מצלם אנשים מפהקים כאילו הוא פפארצי.
ולמה רונה קיינן?למהההה?חסרת רגש מינימלי…
הבמאי עושה על רונה קיינן קלוז-אפ שבמסך מראים את האנשים שנפטרו….חובבנות.
אז אני מבין שבטקס הכל היה כרגיל.
(ל"ת)
לפחות בבימוי המצלמות שבטקס.
הנאום של בראבא היה מצחיק בטירוף ושובה לב ("ותודה לתיאטרון הקאמרי שהסכימו להקדים לי את ההצגה היום ביקנעם ל-18:30, עשינו הצגה מהר ובאנו, אנשים בקהל לא הבינו מה מדברים איתם"),
וגם הנאום של איז'ו דוד שהסתיים בסיפור אדיר.
לגבי ציון ברוך שסלסל באופן כל כך אגבי עד שהיה נדמה שהוא פשוט לא יודע מה לומר, או לגבי כותבי המונולוגים של מוני מושונוב (שעשה ג'יימס פרנקו מהדקה ה-25 של הטקס ונעלם לבלי שוב) או הבחירה התמוהה להשאיר את המצלמה על רונה (אהובה עליי ככל שתהיה) כשמוקרנים שמות של אנשים מתעשיית הקולנוע הישראלי שנפטרו השנה על המסך מאחוריה… אכן תמונות קשות.
למרות שהבחירה ב"מה שהלך לי לאיבוד" כשיר אהבה לאנשים שנפטרו השנה בקולנוע הישראלי הייתה ממש חכמה (זה שיר שיש מעבר מוסיקלי של 20 שניות בין כל בית לבית שלו, ובין הבתים הוקרנו באופן קבוע ציטוטים יפים של השחקנים שנפטרו מבין כלל היוצרים ששמם הופיע לאורך השיר).