הלכתי לראות את "קוד פרוץ" אתמול. המקצוע מחייב. לפני הסרט היו פרסומות וטריילרים, כרגיל, אחר כך היו לוגואים של חברות הפקה, אבל אז קרה דבר מוזר: במקום שהסרט יתחיל, במשך דקות ארוכות כל מה שהוצג היה מין מונטאז' של תמונות לוויין ומספרים, לצלילי מוזיקה, ובמקביל, הוקרנו כל מיני שמות של אנשים שעשו דברים בסרט. השמות של השחקנים הראשיים, למשל, ומי עשה את הקאסטינג. שם הבמאי הוצג פעמיים. בקיצור, היו כותרות פתיחה.
זה לא היה צריך להפתיע אותי. בכל זאת, ראיתי כמה סרטים בחיי, וברובם היו כותרות. אבל פתאום שמתי לב שבתקופה האחרונה אני אמנם לא רואה פחות סרטים, אבל אני רואה הרבה פחות כותרות פתיחה. הטרנד הזה לא התחיל אתמול, כבר שנים שכותרות פתיחה לסרט כבר אינן דבר מובן מאליו, אבל נדמה כאילו השנה מועצת יוצרי הסרטים ששווים משהו (מי-סה-ש"ם) התכנסה והחליטה פה אחד: מרגע זה והלאה – כותרות הפתיחה נגמרו.
מבין תשעת הסרטים המועמדים לאוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר השנה ראיתי, בינתיים, שבעה (עדיין לא הגעתי ל"נברסקה" ו"פילומנה"); לאף אחד מהם, אף לא אחד, לא היו כותרות פתיחה מלאות. ב"חלום אמריקאי" כתוב על המסך "אולפני זה וזה מציגים", ואז שם הסרט. שום דבר מעבר לזה. ב"קפטן פיליפס", כנ"ל. ב"היא", כותרות הפתיחה במלואן מורכבות משלוש אותיות בלבד: שם הסרט. גם ב"12 שנים של עבדות", "מועדון הלקוחות של דאלאס" ו"כח משיכה" לא מוצג בפתיחה על המסך שום קרדיט מלבד שם הסרט. ב"הזאב מוול סטריט" אין אפילו את זה: הסרט מצטרף לקבוצת הסרטים ההולכת וגדלה בפני עצמה, שבה לסרט אין שום סוג של כותרות פתיחה, והפעם הראשונה שבה שם הסרט מופיע על המסך היא בסוף הסרט.
כל כך הרבה סרטים כאלה ראיתי לאחרונה, שכאשר נקלעתי שוב לסרטים שהיו בהן סיקוונסי כותרות מלאים, כמו "השורד האחרון" למשל, זה פתאום נראה כמו שריד מגושם וקצת מגוחך מימים עברו. אה, "אולפני יוניברסל מציגים" את הסרט הזה? יופי שאתם אומרים לי, כי לא שמתי לב ללוגו הענק המלווה במוזיקה בומבסטית שהוצג שניה לפני שהסרט התחיל. אה, זה "סרטו של פיטר ברג"? טוב לדעת, אולי כדאי שתזכירו לי את זה שוב בסוף הקרדיטים (במאי: פיטר ברג) כדי שלא אשכח. אה, משתתף בזה מארק וואלברג? זה מידע מאוד חשוב שבוודאי לא ידעתי לפני כן (אם הלכתי לסרט בלי לדעת עליו שום דבר, ומעולם לא הסתכלתי אפילו על הפוסטר) ולא יכולתי להסיק לבד (כשאראה את מארק וואלברג על המסך, ברגע שבו הכותרות האלה ייגמרו סוף סוף).
זה לא נכון שכותרות הפתיחה נכחדות לגמרי. יש סוג מסוים של סרטים שבהם הן עדיין חיות וקיימות, ולא מראות שום סימן שהן הולכות לשום מקום: סרטים גרועים. למעשה, נדמה לי שכרגע אפשר לקבוע בקירוב טוב עד כמה מוצלח יהיה הסרט על פי כותרות הפתיחה – ביחס הפוך. ככל שסיקוונס כותרות הפתיחה יותר ארוך, מורכב ובומבסטי, כך הסרט שאחריו צפוי להיות גרוע יותר. יש יוצאים מהכלל הזה, כמובן, אבל בדרך כלל זה עובד. זה הפך למין סמל סטטוס הפוך: מי שיודע שהסרט שלו הוא טוב (כמו המועמדים לאוסקר הנ"ל) יכול להרשות לעצמו להיות צנוע, בידיעה שהסרט ידבר בשם עצמו. רק סרטים חסרי ביטחון צריכים להכריז על בואם בתרועת חצוצרות ושלטי ניאון. אילו בכל פעם שהייתי נכנס לחדר הייתי מכריז "רמי ויהודית פישלר הפקות גאים להציג: דורון פישלר! קבלו אותו!", גם אתם הייתם חושבים שאני טיפה מלא בעצמי.
אין שום דבר רע בהכרח בסצינת כותרות פתיחה טובה, בעיקר אם היא יצירתית, משתלבת היטב בסרט וגורמת לך להיכנס לאוויר הולשקוע בכיסא בנוחות. אני אדרוש את הכסף בחזרה אם אי פעם אלך לסרט ג'יימס בונד ולא אקבל סצינת כותרות פתיחה ארוכה על רקע שיר גרנדיוזי ואנימציה הכוללת צלליות של בחורות ערומות. אבל האמת שברוב המקרים – זה פשוט לא נחוץ יותר, אם זה היה נחוץ אי פעם. אני יודע לאיזה סרט הלכתי, ואת שם הצלם אני יכול למצוא ב-IMDb אם ארצה. יש לי מיליון דברים אחרים לעשות, הרגע צפיתי ברבע שעה של פרסומות ועוד שבע וחצי דקות של טריילרים, ואני אשמח כבר לראות את הסרט עצמו, ולא איזה קליפ עם שמות. אם כותרות הפתיחה עומדות להכחד, האמת היא שאני לא חושב שאתגעגע.
מה עם יצירות אמנות כמו של סול בס?
או דברים כמו הפתיחה של enter the void?
אולי זה קצת מוגזם מדי לבקש
אבל אני מאוד אשמח אם בהרצאה הבאה שלך לפני שתעלה לדבר מישהו יקריין :"רמי ויהודית פישלר הפקות גאים להציג: דורון פישלר !"
ואז תצטרך לעשות פרצוף מצתנע ולהתנצל בפני כל מנויי הסינמטק שלא חלק מהבדיחה.
סוף הקריירה של קייל קופר?
(ל"ת)
ובתחרות כותרות הפתיחה הטובות של כל הזמנים זוכה:
ספיד (שדווקא היה סרט אקשן לא רע, אבל זה היה לפני שהתחיל חוק היחס ההפוך)
כותרות הפתיחה היו אחראיות לכמה רגעים קולנועיים נפלאים, אבל.
הן היו הדבר הכי – סליחה, היחיד הטוב ב"השומרים", פינצ'ר עשה מהן אומנות ורק לפני כמה חודשים "מי מפחד מהזאב הרע" התהדר בסיקוונס כותרות פתיחה נהדר. זה בעיקר תלוי בביצוע.
אכן.
(ל"ת)
ב"בית לחם" נחשב שיש כתובית פתיחה או שלא נחשב?
(ל"ת)
ל"בית לחם"
יש את כותרת הפתיחה הכי גאונית שראיתי בסרט כלשהו לאחרונה.
הרשו לצטט מאראגון.
"גורלך נחרץ,גורל כולנו נחרץ! שים לב שלא אמרתי איך הוא נחרץ כך שלא משנה מה יקרא יתברר שצדקתי."
(לתגובה הגאונית של פיש)
אם הכוונה היתה לחוסר בכותרת
אז אני חושש שזה לא היה גאוני אלא סתם טעות.
זאת היתה טעות גאונית
(ל"ת)
את יכול להזכיר לי מה היה שם?
אני זוכר את הסצינה עם האפוד ירי – היה משהו לפני זה?
השוט הראשון הוא של שלט דרכים רגיל שכתוב עליו "בית לחם".
(ל"ת)
זה יותר מזה
זה שלט דרכים רגיל שכתוב עליו "בית לחם" – בעברית, ערבית ואנגלית. הסרט כיסה את כל האפשרויות (ונמנע מהקטע הקצת מביך של כותרות במקביל בעברית ובאנגלית, כמו שסרטים ישראליים נוטים לעשות לאחרונה). ובנוסף, זה שלט דרכים שנפערים בו חורים במשך השוט, כי יורים בו.
היום ראיתי את "חיותה וברל".
סליחה, לא ראיתי – ויתרתי עליו בשלב שבו הכתוביות הופיעו בשתי שפות במקביל (ואחרי שהבנתי שסרטים איטיים ועצובים על זוג זקן שמחליט להתאבד הם ממש לא כוס התה שלי, בזמן הקרוב לפחות). זה הרגל מגונה שהקולנוע המקומי צריך לחדול ממנו.
קוד פרוץ מאושש את התיאוריה שלך.
סרט מתיש עם עלילה כל כך מטופשת שאני די בטוחה שפספסתי משהו, פשוט לא יכול להיות שמישהו קורא לזה עלילה (לפחות לא מישהו שהוא ג'ון קיוזאק).
משעשע
לוקאס בזמנו חטף ביקורת רצינית מהממסד על החוסר בכותרות פתיחה.
אם זכרוני אינו מטעני בסרט התיעודי empire of dreams נאמר כי זו הייתה אחת הסיבות להעפתו מגילדת הבמאים. ובקשר עקיף, הסיבה לכך שספילברג לא יכל לביים את שובו של הג'דיי. (כי ספילברג כן היה חבר בגילדה)
כתבה נהדרת
באמת הקטע הזה של כותרות פתיחה לאט לאט נעלם מהקולנוע. כיום הרוב כותבים רק "אולפני X ו Y מציגים", שם הסרט וזהו. יש גם אנשים כמו נולאן שלא טורחים אפילו את זה לעשות. כמו שאמרת, לדעתי אין בעיה עם כותרות פתיחה כל עוד עושים אותן בסטייל. זאת של "ווצ'מן" שהוזכרה בהחלט מעולה (אני גם אהבתי את הסרט). גם הכותרות של "זומבילנד" מגניבות ביותר. ב"סנאץ'", הסרט האהוב עלי של גיא ריצ'י (והתפקיד האהוב עלי של בראד פיט) יש אחלה כותרות פתיחה. וכמובן ש"סקוט פילגרים" goes without saying. עושה מטעמים גם מהלוגו של האולפנים וגם מכותרות הפתיחה, ושניהם גורמים לך להרגיש שנכנסת הרגע לאחד הסרטים המגניבים שנוצרו.
אבל אם כבר מדברים, מה לגבי קרדיטים, אלה שבסוף? לא ספרתי, אבל אני מניח שלפחות 90% מקרדיטים בסרטים הם פשוט המון כתוביות לבנות על מסך שחור שעולות למעלה באיטיות. אלא אם כן אני יודע שיש סצינה שבאה אחריהם, אני אף פעם לא נשאר לקרדיטים בסוף הסרט. עם כל הכבוד, אני יכול לברר מי נער המים או מי גילם את "זומבי ברקע מספר 3" גם בימד"ב. יש לי דברים יותר טובים לעשות מלשבת כמה דקות טובות באולם ולהסתכל על כל האנשים שיצרו את הסרט, וכנראה שגם אם ארצה לא אצליח לקרוא את כולן.
אבל יש כמה סרטים שכן עושים קרדיטים מעניינים. הדוגמה הכי בולטת והכי טובה לכך מהזמן האחרון היא "רחוב ג'אמפ 21". סרט אדיר וקורע מצחוק שגם מודע לעצמו ופשוט אומר "פאק איט" על הכל, כולל קרדיטים. אה, בד"כ עושים מסך שחור עם כתוביות? תקפצו לנו, אנחנו עושים מונטאג' של פיצוצים, סמים, דולפינים ועוד דברים מגניבים. ככה, אנשים, עושים קרדיטים. גם יש עוד כאלה מעניינים פה ושם – כמו אלו של "פייטר" שהראו את האנשים האמיתיים עליהם מבוסס הסרט – אבל הרוב פשוט משעממים להחריד ואני לא מרגיש אשם לרגע שאני קם מהכסא ברגע שנדקלים האורות.
אם כבר מזכירים את נולאן בשרשור הזה-
נכון שכמעט תמיד הוא לא מוסיף כותרות פתיחה, אבל אלו של ממנטו היו לגמרי גאוניות.
ובהקשר של כתוביות סיום,
ראוי לציין את 'שבעה חטאים', שבו כתוביות הסיום לא באמת מיוחדות, פרט לעובדה שהן רצות לכיוון ההפוך.
וגם כתוביות הפתיחה שלו מצויינות.
אם אנחנו כבר בקטע של כתוביות פתיחה מעולות,
אי אפשר שלא להזכיר את "שר המלחמה" ותיאור חייו של קליע בפתיחה שלו.
וגם את של זומבילנד אני נורא אוהב אבל בעיקר בגלל השיר שברקע.
הזדמנות פז לדחוף שוב את הכותרות האהובות עלי מהילדות
(זהירות: דם, קרביים, קלשונים בצוואר, כולם מתים, זוועות, זוועות, זוועות.)
ג'ינג'ר סנאפס
כמובן, אמילי פרקינס מושלמת, אפילו אם לא תשחק בשום סרט יותר לעולם.
אוי לא זכרתי את זה.
באמת מוצלח
ו"סופר".
שמאוד מאוד מעיד על האופי האדיוטי של הסרט.
http://www.youtube.com/watch?v=5pam2T571pQ
מה זאת אומרת רצות לכיוון ההפוך?..
וכתוביות הפתיחה שלו מאוד מושקעות באמת, ונראות ממש טוב אפילו שלא ראיתי את הסרט.
הן יורדות במקום עולות
(ל"ת)
לפעמים סיבת ההשארות לקרדיטי סיום
היא לווא דווקא הכותרות, אלא המוזיקה,
יש סרטים שיש להם מוזיקת סיום מדהימה ששווה להשאר בגללה לקרדיטים.
בדרך כלל כדי להנות מהמוזיקה צריך להכיר אותה לפני.
זה הסיבה שבסוף הארי פוטר האחרון נשארתי לשמוע עד הסוף.
המוזיקה הייתה של ג'ון ווליאמס מהארי פוטר 1
וגם של כוכב הקופים (החדש) שמתפקדים כסצנה בפני עצמם.
(ל"ת)
לפעמים ה"סרטו של" הוא רק תירוץ.
יהיה לי חבל אם השימוש בכותרות פתיחה יעלם כליל, ועד יותר חבל אם השימוש בו יתוייג כנפוח. במאים ועורכים טובים יודעים לנצל את המוסכמה הזו לטובת הקצב והאווירה שהם רוצים לייצר, וזה עובד להם נפלא. הוא מאפשר להם לבודד פרולוג, אווירתית, מגוף הסרט, או להכניס את הצופה לעולם בהדרגה, באופן שהיה נתפס כמופשט אם הוא לא היה מתורץ בכותרות, או סתם לפרק את המגננות של הקהל כדי לתפוס אתו לא מוכן. יש כמה סיקוונסים של כותרות פתיחה שהם מהרגעים הקולנועיים האהובים עליי. ויותר מזה- אני חושב שהסרטים נטולי הכותרות שהזכרת, עושים בחירה מודעת "לזרוק" את הצופה לתוך הסרט בלי הקדמה. 'גרביטי', למשל, נפתח בשוט מהמם של כדור הארץ מהחלל. קוארון לא רוצה להכין אותך אליו, כדי לא לעמעם את ההתרשמות, הוא לא רוצה ללכלך את הפריים (ואגב, כדי בכל זאת לחצוץ את השוט הראשון מהלוגואים של חברות ההפקה, הסרט נפתח בפסקה מיותרת לחלוטין שנחתמת במשפט "החיים בחלל הם בלתי אפשריים". וואלאק. אולי היה עדיף בכל זאת להכניס לשם איזה "סרטו של אלפונסו קוארון" במקום). אני חושב שאם הבחירה בפתיחה ללא כתוביות הייתה ברירת מחדל, הפתיחה של הסרטים הללו הייתה פחות יעילה.
שמתי לב כבר בעבר
שכותרות פתיחה קצת הורסות את הסספונד (כלומר, מפריעות להשעות את חוסר האמון).
פשוט, כשאתה צופה בתמונות הראשונות של הסרט, אולי אפילו רואה את הגיבור, ובו-זמנית כתוב לך על המסך: "צלם: אדון X", "מוזיקה: גברת Y", אז אתה נהיה מודע מאוד לכך שאתה צופה בתוצר מלאכותי. אתה נזכר שמול השחקן עמד צלם ושמישהו הדביק את המוזיקה שאתה שומע. וזה בדיוק ההיפך מלהיכנס לסרט. אז מבחינה זו, טוב שכותרות הפתיחה נעלמו.
אגב, הבעיה הזו מפריעה יותר בסרטים ישראליים. למה? כי אנגלית אנחנו לא תמיד טורחים לקרוא. אפשר להסתכל "דרך" המילים בלי לשים לב למשמעותן. אבל בעברית אי-אפשר להימלט מזה.
מצד שני, יש כותרות פתיחה קלאסיות שיכולות להיכנס לפנתאון. "הפנתר הוורוד", למשל, שהפך לדמות בפני עצמה. בכלל, הכותרות שכוללות דמויות מצוירות היו דבר מגניב למדי.
אגב,
הסרט היחידי שישבתי לקרוא את כל הקרדטים היה הערת שוליים. סוף סוף סרט ישראלי שאפשר לקרוא (אני לא קורא טוב באנגלית)
הייתי בהלם מכל האנשים שמוזכרים בקרדטים!
כל חנות פלאפל שעוזר שלישי של המאפר קנה שם אי פעם חצי מנה, קיבלה קרדיט.
נראה לי שזה רק כדי לנפח את הקרדיטים.
סרט עם שתי דקות קרדיטים הוא לא נראה רציני..
זה לא קשור לניפוח
גם בסרטי תיכון נותנים קרדיטים למסעדה הסינית שעשתה קייטרינג ביום הצילומים השלישי (והייתה נהדרת)
אתה רואה את התגובה שלי?
היא נמחקה או שיש באג באתר?
לא הבנתי, מה הבעיה?
(ל"ת)
בדקתי עכשיו.
הבעייה היא באינטרנט שלי. לא של האתר.
סליחה!
לא לגמרי מסכים.
נכון שהיום ב"דור הפייסבוק, האינסטגרם והקלישאה הנוספת" קשה לאנשים להתרכז יותר משלוש דקות במשהו לא דינמי (ברוב הפעמים) כמו כותרת. נכון שזה גם בזבוז זמן להראות רשימה של אנשים כמו "עוזר הסאונד השלישי" בפתיחה של הסרט, אלא צריך להשאיר את זה לקרדיטי סוף כשכולם יוצאים מהאולם.
אבל, ואולי זה אני שמיושן פה, אני עדיין חושב שקרדיטים טובים – משדרגים מאוד את הסרט.
קרדיטים טובים מכניסים אותך לאווירה של הסרט ובעיקר גורמים לך להבין שהגעת לסרט שנעשה על ידי אנשים שיודעים משהו על קולנוע. לא סתם במאים שיודעים לשלב מוזיקה ותמונה, כאלו שהיו פעם במאי קליפים (נוציא רגע את ג'ונז ב"היא") כמו פינצ'ר או אדגר רייט, עושים קליפי כותרות מגניבים בתחילת הסרט.
חוץ מזה, שקרדיטים לא חייבים לבוא בהתחלה. הדוגמה של בונד טובה פה. רוב סרטי הבונד "במתכונת הקלאסית" לא מתחילים בכינורות וכותרות על רקע להבות כחולות ונערות ערומות, אלא דווקא בסיקוונס אקשן (לפעמים אחת הסצינות הטובות בסרט) של בונד רודף אחרי נבל על רכבת שנוסעת על גשר שממוקם על מנוף. לפעמים זה יכולה להיות סצינה של רבע שעה. ורק אחרי מנת האדרנלין הזו אנחנו נחשפים לכותרות (ששוב לא רק שמות שמוכרזים באנמיות אלא מוצגים בויזואליה יחסית מושקעת).
וזה בדיוק העניין
היום אנחנו יודעים בדיוק לאן אנחנו נכנסים: אם אנחנו הולכים לסרט בקולנוע זה אחרי שבבדקנו עליו מידע באינטרנט ואם אנחנו מזפזפים בערוצי הטלוויזיה לרב נוכל ללחוץ על כפתור המידע כדי לדעת על אותו סרט אקראי שנחתנו עליו פרטים. בגלל זה גם פרטים כמו שחקן או שחקנית או הבמאי הם ברב המקרים לא מידע חדש עבורינו ויכולים להמסר לנו רק פעם אחת- בסוף הסרט, כלומר לתת לנו לזרום לתוך הסרט ולהכנס לתוכו ולאווירה שלו ורק בסוף להגיד: זהו האשליה נגמרה, מה שראיתם הוא יצירה שיצרו כמות מסיימת של אנשים והנה השמות שלהם אם אתם מעוניינים לקרוא ולהרחיב את הידע המוקדם שלכם. אוואטר-הסרט שם את כותרת הסרט רק בסוף במן קריאה של זהו זה! לאשליה שהייתם בתוכה יש שם. שמתי לב שרב הסרטים המונפשים החדשים משקיעים יותר בכתוביות הסיום ("פארנורמן"<-זהירות ספויילרים ו"ראלף ההורס" לדוגמה) ושם הם נותנים קרדיטים ממורכזים וליוצרי המפתח בסרט והשחקנים ולהאחר מכן לכל מי שהשתתף בעשיתו ואני מניח שהמחשבה היא גם שמתי שהכתוביות המושקעות נמצאות בסוף הסרט אנחנו בתור הצופים נעריך יותר האנשים והתומכים של הסרט שראינו ונשארנו עד סופו ולא נראה בזה שלט ניאון של אגו מסוים ליצירה אלה המשך קצר לאשליה שנותן הכרה ותודה לאנשים שעבדו עליה.
אותו דבר קורה גם בסדרות טלוויזיה, עוברים לפתיחים קצרים יותר שרק מכריזים על שם התוכנית ככותרת ראשית למסמך. שאלו בשבוע שעבר את הכותב הראשי של ארץ נהדרת: "לאן נעלם הפתיח המושקע המסורתי?" והוא ענה ש"בכל העולם עוברים למתכונת הזאת, שתוכנית צריכה פשוט להתחיל" וסיים בזה ש"כולם כבר יודעים מה זה ומי אלה 'ארץ נהדרת'". אז האם זה גם סופם של שירי הנושא שנמצאים בתחילה של הרבה תוכניות וסדרות חדשות שיצאו?
אני חושב שפתיחים ושירי נושא יצירתיים עדיין יכולים להיות חלון טוב להכיר סדרה או סרט שבחיים לא שמענו עליהם לדוגמא אני חושב שהאנימה "Attack on Titan" חייבת חצי מהקהל שלה לשיר הנושא שלה ואני אומנם לא ראיתי את הסרט "מרלין ג'ונס" אבל גם לא הייתי יודע שהסרט קיים ללא פתיח הנפשת הנייר המוזר שיצר ביל ג'סטיס.
לסיכום אני חושב שזו בשורה טובה שיוצרי הסרטים לא יראו בכתוביות ההקדמה של סרט הכרח וכעת ההתחלה תהיה יותר גמישה ליצירתיות שלהם ואיך שהם רוצים שנכנס לסרט וכאשר נראה פתיח טוב לסרט נדע שהיתה שם יותר כוונה אומנותית משמירה על תבנית.
אתר הכרחי לנושא: אומנות הכותרות
איזה פתיח מקסים!!
של הסרט מרלין ג'ונס של דיסני. זה כל כך תקופתי (מתאים לתקופה) ומשעשע בו זמנית, והאנימציה יפה וברמה מאוד טובה. זה כנראה סרט מאוד לא מוכר או משהו..?
אני גם ממש אוהב את שיר הפתיחה של Attack, שאפילו שהוא בומבסטי לחלוטין ולא בסגנון שלי בד"כ יש בפתיח הזה משהו ממש טוב. מהסדרה עצמה, אגב, קצת נמאס לי אחרי כמות פרקים מסוימת.
בטלויזיה הסיבה היא שונה
בעיקר בערוצי ברודקאסט – המטרה היא להדביק אותך לתוכנית לפני שתספיק לזפזפ. לכן גם כתוביות הסיום של התוכניות התקצרו משמעותית בשנים האחרונות.
וגם ובעיקר כדי למכור עוד פרסומות
אם באייטיז סדרות דרמה היו 50 דקות בניינטיז 45 דקות וכיום האורך של דרמות נע בין 42 דקות ולעיתים אפילו 39 דקות בלבד. הזמן הנותר מיועד לעוד פרסומות. גם סיטקומים התקצרו מ-25 דקות ל-20-21 דקות לעיתים גם 19 בלבד.
במסגרת המו"מ על מד מן, AMC הרשת המשדרת אותה התעקשה על קיצור הפרקים מ-45-46 דקות ל-42 דקות על מנת שיוכלו למכור עוד פרסומות. יוצרה מתיו ווינר התעקש והצליח להשאיר את האורך הקיים.
רק ברשתות הפרימיום בארה"ב הפרקים עדיין בני 50+ דקות.
לעומת זה הומלנד
אפשר להתרחץ, להכין ארוחת ערב וכשמגיע הקינוח מתחילה הסדרה.
או בבית הקלפים
אם הייתי רוצה להסתכל על וושינגטון כל-כך הרבה זמן, הייתי עובר לוושינגטון. תתחילו את הפרק כבר!
וואלה באמת, גם אני שמתי לב לזה
אני חושב שהפעם הראשונה שממש הרגשתי בזה הייתה ב"אוואטר", ששם די הפליא אותי שלא היו כותרות פתיחה ושם הסרט הופיע רק בסיומו. בסרטים ישנים (ואני מתכוון ממש ישנים, כמו קזבלנקה שנרדמתי מולו) הרשימה הארוכה של קרדיטים בהתחלת הסרט נראית לי קצת מגוחכת, ואני שמח שהיום משתמשים בה יותר בצמצום ולפעמים זה גם טוב בכלל בלי. אני עדיין לא פוסל כותרות פתיחה מושקעות ונהדרות כמובן, אבל איזה בחורות ערומות היו בדיוק ב"סקייפול"? תקנו אותי אם אני טועה. סצנת אנימציה מרהיבה כן הייתה שם בכל מקרה…
ואני חייב להזכיר את "רמי ויהודית פישלר הפקות גאים להציג: דורון פישלר! קבלו אותו!" המשפט הזה עשה לי את הכתבה.
בדרך כלל בסרטי פנטזיה אין.
בשר הטבעות, הההוביט, הארי פוטר, שודדי הקריבים, סרטי מארוול, בכולם יש רק את שם הסרט.
אם כי בסרטי נרניה, ובחלק מסרטיו של טים ברטון – יש סיקונס כותרות יפה במיוחד שמאד מוסיף לסרט.
ובמלחמת הכוכבים
נראה לי שאלה הסרטים הישנים היחידים שאין.
רגע!!!
קוראים לי איניגו מונטוניה,שכחת את הסרט שלי.היכון ל…משהו
עברו 10 שנים בין האחד לשני.
המושג "סרטים ישנים" לא בדיוק מוגדר היטב. כמו שרבים כבר ציינו פה, "מלחמת הכוכבים" היה אחד הסרטים ההוליוודיים הראשונים (אם כי לא הראשון) שבו לא היו כותרות פתיחה, ובתקופתו זה היה נדיר. בעקבותיו, בשנים שלאחר מכן הנוהג להציג את שם הסרט בלבד כבר נעשה נפוץ יותר, ובתקופת "הנסיכה הקסומה" זה כבר לא נחשב לחדשני.
דוגמא יותר מוקדמת היא "הטוב הרע והמכוער".
אם אני זוכר נכון, לא רק שאין כותרות פתיחה, אפילו השם של הסרט לא מוצג כמו שמקובל. פשוט כל פעם שמופיעה דמות בפעם הראשונה כתוב על המסך את הכינוי שלה, הטוב הרע והמכוער בהתאמה. ככה ששם הסרט מוצג בחלקים על פני איזה עשרים דקות והוא בעצם כלי להצגת הדמויות.
די גאוני כשחושבים על זה, ואפילו לא שמתי לב לעניין עד לכתבה הזו.
מה?
https://www.youtube.com/watch?v=ZG1fmfZGuWw
מה...?
ושתבין, זה אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי.
מה ארי פולמן היה אומר.
המגמה הזו נמשכת כבר עשורים
פעם היו כותרות פתיחה מאוד ארוכות. שבוע שעבר למשל ראיתי שוב את הסרט (הנהדר) טס של פולנסקי. 186 דקות שיכלו להפוך ל-180 לולא כותרות הפתיחה הארוכות שלו.
אני דווקא אוהב כותרות פתיחה
ראשית, הן נותנות את הקרדיט המגיע ליוצרי הסרט באופן שהצופים באמת נחשפים אליו (כי הרי אף אחד לא נשאר לכתוביות בסוף). דבר שני, מאחר וסצינת הכתוביות היא לרוב סצינה ויזואלית שממעטת בדיאלוג או בהתרחשות, היא מספקת הזדמנות טובה למלחין הסרט להציג את התמה המרכזית שלו ללא הפרעות. קטע המוזיקה שמופיע על רקע כתוביות הפתיחה כמעט תמיד יהיה אחד מהשיאים המוזיקליים של הסרט.
ומעבר לכל זה, מדובר גם בחותם סגנוני. קשה לדמיין סרט של וודי אלן למשל, או של טים ברטון, שלא מתחיל בסיקוונס כותרות פתיחה מזוהה.
אני חושב שהכותרות זה דווקא די נחמד
אני מרגיש אישית, שזה עוזר לי "להתניע" לקראת הסרט, במקום שהסצנה הראשונה תתחיל בבום.
לכותרות פתיחה יכולים להיות הרבה שימושים
במקרים רבים כותרות הפתיחה עוזרות (בעזרת שיר או קטע מוזיקלי, לרוב) לעזור לצופה להיכנס לאווירה של הסרט יותר בקלות (כל סרט של טרנטינו, למשל. בחיים לא הייתי מוותר על כותרות הפתיחה שלו, שהן בסך הכל כותרות פתיחה רגילות עם מנגינה ממש טובה ברקע שתואמת את רוח הסרט). לפעמים הן יכולות להוות קטע מעבר מהפרולוג להמשך הסרט ("אמלי", למשל), או להיות מוצגות בזמן שברקע נשמע קולו של הקריין המתחיל לספר את הרקע של הסיפור, לפני שיהיה מה להציג ("ברוז'"), או שהן יכולות להופיע תוך כדי הסצינה הראשונה ("מי מפחד מהזאב הרע") או סתם להיות חלק מקליפ מגניב ("נערה עם קעקוע דרקון").
אני לא מעריץ גדול של כותרות פתיחה אבל אני לא אשמח אם ייעלמו והאמת שאני גם לא מרגיש שהן הולכות ונעלמות. יש מעט סרטים עם כותרות פתיחה על רקע מסך שחור (מעט, אבל זה תמיד היה ככה, לא הרגשתי שום ירידה) אבל קרדיטים תוך כדי הסצינות הראשונות דווקא יש לא מעט (ואולי השנה היה חלש מתמיד, לא חושב שיש לזה משמעות כלשהי).
קטע כותרות פתיחה ממש מוצלח שלא הוזכר עדיין – "מעבר לכל דמיון/חלום".
אמרו פה משהו נכון -
לפתיחה בהתחלה יכול להיות תפקיד חשוב ביצירת אווירת הסרט ולאן הוא מכוון.
דוגמא טובה לכך הוא הניצוץ.
אני אהבתי מאוד את הכותרות של "מותק הילדים התכווצו".
(ל"ת)
פישלייק. מאוד מעניין להסתכל על זה כמגמה.
הרי בסרטים ישנים יש המון כותרות פתיחה. שמות השחקנים ואנשי הפקה מופיעים בטורים בשקופיות שלמות. וזה די מייגע לדור שלא הכיר את זה, כמונו, כי בינתיים לא קורה כלום על המסך (הכותרות הרי מסתירות את מה שקורה). בכותרות הפתיחה המודרניות הן לא מפריעות ולכן מתאפשר לדברים להתקיים על המסך במקביל. והתהליך המתואר הוא בדיוק הליכה לקצה השני. בקושי מופיע שם הסרט. וכמו שצוין קודם, תהליך דומה מתרחש גם בטלוויזיה.
אבל בעצם, למה צריך בכלל כותרות בהתחלה או בסוף? השמות ה"חשובים" בהתחלה כמו הבמאי או השחקנים הראשיים משמשים יותר כקישוט לסרט. הם לא חיוניים שם.
למה צריך את המוני-המוני-המוני-המוני השמות בסוף? לפני שנים מישהו כתב בעיתון על כתוביות הסיום בתכניות טלוויזיה, ותהה למה חשוב לנו לדעת את שמות כלללל המעורבים בטלוויזיה, ולא את שמות עובדי הדפוס שהוציאו את העיתון לאור, למשל? או של הספר שאנחנו קוראים?
יש "מוצרים" שאנחנו רגילים לקבל איתם קרדיטים, ויש כאלה שממש לא. סתם סיבות היסטוריות (כלומר "ככה זה היה תמיד") או שיש היגיון בשגעון?
אני לא יכולה שלא לחשוב
על כותרות הפתיחה של "תודה שעישנתם". העולם היה מקום קצת יותר עצוב אם הן לא היו קיימות.
אגב, לא מצאתי אותן ביוטיוב, אבל כן באתר המעולה הזה שמוקדש כולו לכותרות פתיחה/סיום.
http://www.watchthetitles.com/
תלוי איך עושים אותן, כמובן.
כותרות הפתיחה האהובות עלי בכל הזמנים הן אלו של "מזימות בינלאומיות" להיצ'קוק. מתחילות כמשהו אבסטרקטי לחלוטין עד שאנו קולטים מה אנו באמת רואים וממקמות היטב את עלילת הסרט עם מעבר מצוין לסצינת הפתיחה. אי אפשר לחשוב על הסרט ללא כותרות הפתיחה שלו.
זה נכון
כותרות פתיחה היו פעם דבר בפני עצמו, משהו שהוא חלק מהאווירה של הסרט, מין אקספוזיציה בזעיר אנפין שנתנה את התחושה הראשונית על הסרט. אבל כיום זה בעיקר אנאכרוניזם. אני חושב שלראשונה הרגשתי כך שראיתי את "גולגולת הבדולח" שניסה לשחזר את הפתיחות הקודמות בסדרה וב2010, 19 שנה לאחר הסרט האחרון ופשוט היה נראה ילדותי או טיפשי, כאילו הכול חורק לגמרי (אני מזכיר שהפתיחה ל"שודדי התיבה האבודה" מ81' עם ההר הייתה לא פחות ממבריקה). היום כבר אפשר לגשת לעניינים מיד בלי האווירה המקדימה, כנראה שכחלק מדור הY שפחות קורא או עידן המסרים המהירים באינטרנט… ובכול זאת, מה היה מלחמת בכוכבים ללא כותרות הפתיחה שלו?
דווקא "מלחמת הכוכבים", כמו שכבר הוזכר כאן למעלה,
היה מהסרטים הראשונים שהיו נטולי כותרות פתיחה.
בזמנו, הארגונים המקצועיים מאוד לא אהבו את זה, והטילו על לוקאס סנקציות.
מישהו יודע להגיד האם התקנות השתנו (ומתי?), או שהם פשוט החליטו להפסיק להאבק בתחנות רוח?
האפשרות הסבירה ביותר היא,
שחברי האיגודים הנ"ל פשוט נפטרו מן העולם בשיבה טובה, והעניין הפסיק להיות בעיה.
קיפוד בטח התבלבל בין כותרות פתיחה כקרדיטים...
…לפתיח הטקסטואלי האייקוני של סרטי "מלחמת הכוכבים", עם הכיתוב המוטה שמתקדם פנימה אל המסך ונעלם ברחבי החלל.
על הכותרות האלו כמובן שלא ניתן לוותר, כי אז מה סרטי הפארודיה יעשו? ;)
לדעתי כותרות מיותרות היום
היום הפירסומות והפריוויואים הם ארוכים מאוד ולוקחים משהו כמו 20 דקות. לדעתי, פעם הם היו קצרים הרבה יותר. אם אחרי זה יופיעו 5 דקות נוספות של כותרות אז זה כבר יעיק. גם כמו שכתבו פה, אנשים מודעים יותר למי יצר את הסרט ומי מככב בו ואם לא, יכולים לחכות לסוף או לבדוק בבית.
למה 5 דקות?
(ל"ת)
זאת סתם הערכה שלי, אולי זה פחות אבל לא בהרבה לדעתי בסרטים ישנים.
5 דקות זה המון זמן.
בלשון הדיבור זה נחשב מעט, כמו 2 דקות. אבל תמדוד 5 דקות על השעון ותראה שזה המווון זמן.
תמיד זכרתי את כותרות הפתיחה של "סופרמן" (מ-1978)
כמשהו ארוך ומענה. ניסיתי לצפות בסרט בטלויזיה בתור ילד (נרדמתי באמצע) וזכרתי אותן בתור משהו שנמשך נצח. גיגלתי אותן עכשיו, ומתברר שהזכרון שלי לא הטעה אותי. אם אתם רוצים להמחיש לעצמכם כמה ארוכות חמש דקות יכולות להיות, אתם מוזמנים לנסות לשרוד את זה.
האפקטים היו נורא יפים לזמנם, אבל ג'יזס פאק הדבר הזה לא נגמר.
עוד דוגמה שזכורה לי
לכותרות פתיחה שהיו עינוי מתמשך בשבילי כשהייתי קטן (עד היום בעצם, אבל פחות) הם הכותרות פתיחה של "
">
" alt="" width="" height="" />' alt='!:-P!' class='wp-smiley' />
וואו! ערוץ יוטיוב הזה!
(ל"ת)
לדעתי זה גם נובע מכך שבעבר, העלילה התחילה מהר למדי. היום יש הרבה סרטים עם שוטים ארוכים ולוקח כמה דקות עד שמישהו מדבר או קורה משהו אז אולי בתגובת נגד קיצרו את הכותרות כדי שלא יהיה יותר מדי ארוך עד שממש מתחיל הסרט.
עוד כתוביות פתיחה שראויות להערכה (בעיניי לפחות)
כשניסיתי לדלות מזכרוני כתוביות מרשימות, זו אחת האופציות הראשונות שעולות. חלק מכך נובע מהעובדה שהזכרון שלי עלוב, אבל אני חושב שבכל זאת הכתוביות הללו (מתוך Catch Me if You Can, משום מה לא כתבתי את זה עדיין) ראויות להערכה. תוך שניות אתה מבין לאן הסרט והבמאי מושכים אותך מבחינה עיצובית, ולאיזה תקופה וסרטים הם מרפררים.
http://www.youtube.com/watch?v=gaLDyrun_Cc
לא שזה הורס את הסטטיסטיקה או מוריד מערך הפוסט,
אבל גם ב"נברסקה" וגם ב"פילומנה" יש כותרות פתיחה. יש מצב שחוק מרפי לא מת על יצורים ימיים, ולאור רוב מה שכתבו עליו בעשור האחרון באתר בטח גם אחיו הקטן (אדי מרפי) לא.
להיפך, זה אומר שהיה לי הרבה מזל
לגמרי במקרה יצא לי לפספס את הסרטים שהיו הורסים לי את הטיעון.
אני דוקא אוהב...
…לצפות בפתיחים המונפשים (ברוב המקרים) של האולפנים וחברות ההפקה בתחילת הסרט ואז לצפות שוב בשמות של אותן חברות בכותרות הפתיחה, כטקסט ב"פונטים" של שאר הכותרות. לא יודע, אני אוהב את זה, הכפילות הזו מעולם לא הפריעה לי.
ואני לא צופה כמעט בסדרות טלוויזיה עלילתיות כך שאין לי ממש קנה מידה אקטואלי להשוואה אבל אם כבר הוזכרו פה פתיחים של סדרות טלוויזיה, אף אחד לא מזכיר את פתיחי "משחקי הכס"? מעבר לעיצוב הויזואלי המגניב והמוסיקה, ניכרת שם השקעה רבה באזכור המקומות על המפה שבהם מתרחש כל פרק ושינוי הקרדיטים לשחקנים לפי הדמויות שמופיעות בו בפועל (למרות שכבר זיהיתי טעויות פה ושם בסמל המוצמד לשם).
נ.ב
עוד לא ראיתי את העונה השלישית אז בבקשה בלי ספוילרים (למרות שאני לקראת סוף הספר השלישי כך שבגדול אני יודע מה הולך…).
כותרות הפתיחה בארץ אוז שהוכיחו
שלפעמים שווה לשים כותרות פתיחה. הם היו החלק הטוב ביותר של הסרט. מסע במנהרת תחילת הקולנוע עם המוזיקה הנהדרת של אלפמן.
גם כותרות הפתיחה של "צללים אפלים" של ברטון
היו בערך החלק הכי טוב בסרט, למרות שבאופן מפתיע המוזיקה שליוותה אותן לא הייתה של אלפמן.
אני חושב שברטון ימשיך לעשות כותרות פתיחה גרנדיוזיות לצלילי מנגינה של דני אלפמן גם אם הוא יהיה האחרון שעושה את זה.
מה עם טרנטינו?
זה שהוא עושה את כותרות הפתיחה הכי פושטיות והכי מלאות בעצמן (כולל הכרזת "הסרט הX של טרנטינו") אבל באופן אירוני ומודע לעצמו, אז זה נחשב?