הצוות של "אושן 8" לא כולל 8 אנשים. הוא כולל, תלוי מתי מתחילים לספור, או יותר או פחות מהמספר המצוין בשם הסרט, אבל אף פעם לא 8. חוסר הסנכרון בין השם לתוכן הסרט הוא מאפיין די טוב לבעיות שמלוות את הסרט: קטנות, כאלה שיש תחושה שהיה אפשר לתקן די בקלות אבל בסופו של דבר לא כאלה שמפריעות לסרט להיות סרט מהנה. ו-"אושן 7 עד 11, תלוי איך אתם סופרים" הוא בהחלט סרט מהנה. מדובר בסרט האושן הכיפי ביותר מאז "אושן 11", וזה שהכי אשמח לצפות בו בשנית בהזדמנות. הוא כל כך כיפי שהמוטיבציה של הדמויות לעשות את השוד שבמהלכו היא בערך "בוא נעשה את זה כי זה יהיה כיף!", וזה מטומטם לחלוטין ומוטיבציה מאוד חלשה לדמויות הראשיות שלך – אבל, כאמור, באמת מאוד כיף.
גיבורת הסרט היא דבי אושן, אחותו של דני אושן מסרטי אושן הקודמים שנמצא במצב הקיומי של "מת-עד-שג'ורג'-קלוני-יסכים-לקפוץ-להופעת-אורח", כך מודיעים לנו בתחילת הסרט. הסרט מתחיל בשיחרורה של דבי מהכלא, בסצנה שבכוונה (אני מקווה) מאוד מזכירה את הפתיחה של "אושן 11". ואז לאחר מכן הדבר הראשון שהיא עושה (כלומר, אחרי סבב שופינג כי בנות, נכון??) זה להפר את תנאי השחרור שלה, כמו ב"אושן 11", ונפגשת עם בראד פי-כלומר, עם קייט בלנשט כדי לגייס אותה לבצע שוד מסובך שידרוש כמות גדולה של שותפים כמו ב..נו, ברח לי השם. בכל מקרה, בראד בלנשט מנסה להוריד אותה מהרעיון, וסנדרה קלוני בתגובה מביאה לה נאום משכנע ואז הן הולכות לתכנן שוד מסובך שמצריך את עזרתן של עוד חמש בחורות מוכשרות שביחד יוצרות את השביעייה של אושן, שזה, אני מרגיש צורך להדגיש שוב, לא שמונה. בכל מקרה, מכאן והלאה יש סרט שוד, אתם יודעים איך זה. לא, ברצינות, אתם כנראה יודעים איך זה, כי סרט השוד שיש מכאן והלאה הוא פשוט "אושן 11" שוב פעם פלוס מינוס רבע שעה.
"אושן 8" הוא כל כך העתק-הדבק של "אושן 11" שברגעים מסוימים אפשר לראות עדיין מדי פעם את הקו שמוחק את השמות של הדמויות הגבריות ושם במקומם שמות של נשים. בהתחלה זה חינני, אחר כך זה עצלני ובסוף זה נהיה תמוה. מילא להעתיק את המבנה הכללי של הסרט. מילא להעתיק חלק מהמוטיבציה של הדמויות הישנות. להעתיק סצנות שלמות, כמעט מילה במילה? אין מה להגיד, יש לתסריטאים של הסרט אומץ מסוים. אבל, נו, אף אחד לא בא לסרט שנקרא "אושן 8" בשביל המקוריות. באים בשביל הסטייל, והדיאלוגים, ותכנון השוד, וביצוע השוד ואם "אושן 8" החליט לשדוד את האלמנטים האלה מ"אושן 11", אז – טוב, זה מקום טוב לשדוד אותם ממנו, כי הם היו מבוצעים נורא טוב ב"אושן 11", והם מבוצעים טוב גם פה, למרות כמה חסרונות.
למשל הדמויות – בניגוד ל"אושן 11" שהיה מפוצץ בדמויות מגניבות ושונות אחת מהשנייה יש ב"אושן 8" בערך שתי דמויות שווה להתעכב עליהן. נקודות האור הנ"ל הן אן האתאוויי שמדהימה בתפקיד כוכבת הקולנוע דפני קלוגר, והלנה בוהנם קרטר שעושה צעדים קטנים לקראת הקאמבק שמגיע שיהיה לה, כאשר במקום השלישי יש את שרה פולסון שמנסה לעשות הרבה עם המעט מאוד שנתנו לה. כל השאר, וזה כולל גם שחקניות זוכות אוסקר או שניים וגם ראפריות שרוב העולם לא מכיר משחקות בעצם את אותה דמות: אישה מגניבה שיכולה לעשות כל דבר שיתבקש ממנה, בלי קשר לסט היכולות שבגללה הביאו אותה לפה. לדבר גרמנית שוטפת? להבין בקולינריה? להתלבש כמו כוכבת? לפלוט משפטי מחץ שנונים? הנשים הללו יכולות לעשות הכל, מתנהגות אותו הדבר, מדברות באותה הצורה ובעצם, הדבר היחיד שמבדיל בין הדמויות הללו זה בעיקר המראה שלהן.
חוץ מזה, יש גם משהו שמציק בכל הנוגע לעלילה של הסרט. לאו דווקא חורי עלילה כמו תחושה לא מציאותית שמרחפת מעליו: דברים מסוימים מתרחשים בקלות מדי, הדמויות מדברות על זה שהן הולכות לבצע שוד בכל מקום אפשרי בלי לשקול את האפשרות שמישהו עלול לשמוע שהן מתכננות שוד ואז יתקשר למשטרה לדווח על זה, ובעיות שהיו אמורות להפריע לצוות נפתרות בלי להניד עפעף. זה תורם לתחושת השאננות המגניבה של הסרט, אבל פוגע בתחושת הסכנה – אין בסרט את ההרגשה שהתוכנית יכולה להשתבש ושיש דברים שיכולים לפגוע בגיבורות שלנו, וזה לא עוזר שסנדרה בולוק לא נראית מוטרדת אפילו לרגע אחד במהלך הסרט. כן, גם קלוני ופיט הראו בטחון עצמי ושאננות בסרטי אושן, אבל היו להם מכשולים – דברים שהם רצו שיקרו בצורה אחת אבל אז הם קרו בצורה אחרת, בלת"מים שדפקו את התוכנית המקורית, והיה נראה שבעקבות המאורעות הם לא היו בטוחים האם הם יצליחו או לא. בולוק, לעומת זאת, בטוחה מהרגע הראשון שלא יהיו לה שום בעיות ושום דבר רע לא יקרה ושום דבר לא גורם לה למצמץ. זה נחמד ומגניב אבל מוריד כמעט את כל אלמנט המתח מהסרט.
אבל אפילו אם ניקח את כל התלונות על הסרט ונקצין אותן, זה לא מוריד מהכיף שלו, והרי זה למה אנחנו כאן. כי "אושן 8" הוא לא סרט שדורש ממך לכבות את המוח בכניסה – הוא יוודא שכיבית אותו. הוא סרט שבא, לוחץ כל כפתור הכיבוי, מוציא את הכבל מהחשמל, רואה שהכל מכובה טוב-טוב, ורק אז ניגש לעבודה שלו. איך לעזאזל התוכנית הגיונית? למה הם לא פשוט עשו ככה ולא אחרת? האם אין משהו טיפ-טיפה סקסיסטי בזה שהצוות של הנשים הולך לשדוד תכשיטים בעוד שהצוות של הגברים הלך לשדוד קזינו? למי אכפת, תראו איזה כיף פה! ובאמת, למרות שיש מעט היגיון או רגש מאחורי כל הסיפור, די כיף עם אושן וחברותיה.
אז למרות שאני מתנגד לרימייקים באופן כללי, ולמרות שהוא לא משתווה לסרט המקורי, ולמרות שאני חשדני בנוגע לז'אנר הזה של "בוא נעשה את אותו הסרט אבל הפעם עם נשים", "אושן 8" מראה שלא כדאי לפסול אותו מראש. עם בחירה טובה של חומר מקור לעשות לו המשך והבנה של מה אנשים שבאים לקולנוע ירצו מסרט שכזה, "אושן 8" מספק את הסחורה שהוא התחייב לספק: שעתיים מהנות בקולנוע.
נשמע מגניב והתגעגעתי לסרט כזה
נהניתי מאוד גם מאושן 13.
אגב, לדעתי הדמויות באושן 11 לא היו שאננות, קלוני ופיט (בעיקר) ידעו לשמור על קורת רוח בעתות משבר ולדבוק במטרה, אבל הם כן דאגו וחשבו על תוצאות וסיבוכים אפשריים, זה בא לידי ביטוי בעיקר בשיחות הקצרות (מאוד) ביניהם כשהם לבד.
הערה קטנטנה, יש כמה שגיאות כתיב קלות בביקורת.
בפסקה השניה: חמישה בחורות (במקום חמש), הסרט שוד (במקום סרט השוד) בפסקה השישית: והרי זה למה שאנחנו כאן (אני חושב שהתכוונת לthat's why we're here, אבל אולי היה נכון יותר לתרגם זאת ל "הרי לשם כך התכנסנו" או "זו הסיבה שאנחנו כאן/זה למה אנחנו כאן").
הכל בסרט הזה פשוט עובד.
הסטייל, המגניבות, הדיאלוגים, הפסקול, וכמה טוויסטים נחמדים לקינוח. לא מבייש את המקור (שגם הוא רימייק) ונותן מקום לנשים שבו לבלוט ולהפגין את כישוריהן ועוצמתן. יש בו אפילו כמה הופעות אורח חביבות, שבניגוד לסרטים כמו "מכסחות השדים" משתמש בהן בתבונה ולא סתם כדי להגיד "היי, זוכרים אותו?"
מסקנות ראשוניות:
1. סנדרה בולוק עדיין שולטת.
2. קייט בלנשט הייתה אלת המוות, עכשיו היא אלת הסטייל.
3. אן הת'אוויי יפהפיית-על.
4. הלנה בונהם קרטר נפלאה, ויש לה את הבדיחה הכי טובה בסרט ("מה הייתה ההשראה שלך לשמלה?" – (מצביעה על דפני) "היא!"
שמחתי גם שנמנעו מהקלישאה המוכרת של "דבי מעמידה פני שוודית ואז נתקלת בשוודית אמיתית ונאלצת לקשקש בג'יבריש". לא כאן: היא מפגינה שליטה אמיתית ושוטפת בשפה.
אגב, עניין "הדמויות מדברות על זה שהן הולכות לבצע שוד בכל מקום אפשרי בלי לשקול את האפשרות שמישהו עלול לשמוע שהן מתכננות שוד ואז יתקשר למשטרה לדווח על זה" – זו קלישאה בפני עצמה של הרבה סרטים, ביניהם סרטי ריגול כמו סדרת בורן. זה גם מציק לי, אבל נראה לי שהבחירה במיקום כמו בית קפה או אוטובוס לשיחות כאלה נובע יותר מבחירה אמנותית מאשר מבחירה הגיונית (כמו שיחה רצופה שמתנהלת בשני לוקיישנים שונים ללא סיבה של ממש).
שבדית? לדעתי זו גרמנית
זה כשהיא פוגשת את היידי קלום.
ופלוס 1 על הלנה בונהם קרטר. מאד אהבתי, ויהיה נחמד לראות אותה בעוד סרטים.
אני לא ממליצה על הסרט
אני מאוד מסכימה עם הביקורת אבל לי היעדר המתח והשאננות הקולית הייתה מוגזמת, הכל היה טוב מידי וקל מידי ולא מתוחכם מספיק. השחקניות מצוינות אבל איך הן הסכימו להשתתף בסרט כזה?
ההוכחה שמספיקות 8 נשים לעשות עבודה של 11 גברים
וסחתיין על הגיוון האתני, אולי אפילו יותר משל הגברים (בעצם, לא הייתה יהודייה, כמדומני). קייט בלנשט היא ברד פיט, אפילו הבלונד תואם (רק למה פוני, למה?!) וסנדרה בולוק היא ממש הגרסה הנשית של ג'ורג' קלוני (תכלס, לגמרי הייתי מאמינה שהם אחים; רק לא גבי ודבי אלא דני ודבי). אגב, לא יכולתי שלא לשים לב שליהוקה של סנדרה בולוק לתפקיד ראשי בסרט (ספוילר ל"כוח משיכה") נוטה להיות קטלני לג'ורג' קלוני.
הסרט אכן מזכיר מאוד את "אושן 11" הראשון ולא מתיימר לחדש או לרגש, כי למה לקלקל נוסחה מוכנה שכבר הוכיחה את הצלחתה. אקשן קיצי קליל בשנקל (מטאפורי; הכרטיס עלה יותר). חיכיתי לו זמן רב ולא התאכזבתי.
ולסיום, לא מבינה את טענת הביקורת. הסרט כולל שמונה דמויות ראשיות מובהקות הן אלה שמתחלקות בשלל ולמי שצפה בסרט ועדיין לא הבין באילו שמונה מדובר, טיפ: הן אלה שמופיעות בפוסטר. שאר דמויות המשנה רק מבליחות מדי פעם ותו לא וברור לחלוטין שהן לא חלק מהשמינייה הראשית.
לא, זה בבירור לא משהו שהפריע לי ליהנות מהסרט
(כלומר, אני לא יודע איך את מפרשת ניטפוק – אבל בשבילי זה ירידה לפרטים קטנים בקטע של "וזה מאוד הפריע ולמה ככה וכו'")
זה סתם משהו ששמתי לב אליו ורציתי להסב את תשומת הלב אליו, בעיקר כי זה משעשע.
אני לא "מפרשת" נטפוק, זו הגדרת המושג
והניסוחים שלך לא מעבירים שעשוע, אגב.
כשקוראים בלי שום הקשר
המשפט הזה שכתבת "והניסוחים שלך לא מעבירים שעשוע, אגב" מעביר תחושה שהיא בדיוק ההפך משעשוע- באסה. באסה רצינית. לראות מישהו מייבש ככה בן אדם זה לא נעים בכלל, לקורא מן הצד וללא הקשר. אני מניח שגם עם הקשר זה היה נותן תחושת אי- נעימות, אבל כשאני ככה חסר הקשר, אני לא יכול לדעת.
ההקשר בתגובה מעל. מעבר לכך לא הבנתי מה רצית לומר.
(ל"ת)
מה שניסיתי לאמר, בגדול, זה שהתגובה שלך עשתה לי רע על הלב
את ההקשר של התגובה שלפנייך היה לי, את ההקשר מתגובות הספויילר לא היה לי. יכול להיות שהוא כתב שלרצוח את כל הדביבונים יהיה כיף (אני מניח שהוא לא כתב כזה דבר) או משהו כזה ואז התגובה שלך קצת יותר לגיטימית. אבל להגיד למישהו "לא מצחיק", בעיניי, זה אחד מהדברים הנוראיים ביותר שאפשר להגיד לבן אדם.
צר לי, אבל אין כאן שום דבר מיוחד וגם לא בספוילרים
קרקר כתב "זה סתם משהו ששמתי לב אליו ורציתי להסב את תשומת הלב אליו, בעיקר כי זה משעשע" ועל כך עניתי שהניסוחים שלו לא מעבירים שעשוע. הערות קטנוניות בד"כ לא נוטות להעביר תחושת שעשוע, לא נראה לי שזו רק אני (אבל קטנותי). בכל מקרה, לא כתבתי "לא מצחיק" ולא היה ניסיון להצחיק (למיטב הבנתי) ובכל מקרה אני לא מסכימה איתך שזה "אחד מהדברים הנוראיים ביותר שאפשר להגיד לבן אדם" (מאחלת לך שזה יהיה הדבר הנורא ביותר שיגידו לך כל חייך).
טוב, לגבי הגדרות מילות סלנג לא נתווכח
אז ברשותך, תמציאי מילה לניטפוק שחסר בה האלמנט של הניסיון ללכלך על הסרט, וזאת תהיה ההגדרה.
והניסוחים שלי לא מעבירים לך שעשוע, וזה אכן מצער שאת לא מצליחה לראות את השעשוע בהם.
לא צריך להמציא דבר, נטפוק אינו כולל "לכלוך"
אבל גם לא שעשוע… כשמעירים הערות קטנוניות על הפרטים הקטנים, הן בד"כ לא משדרות הנאה ו"איזה כיף, אני זורם עם הסרט ומתעלם מהשטויות" אלא להפך. אני ממש לא חושבת שזה רק בעיניי ושאני היחידה שמפספסת את ה"שעשוע" שאתה מדבר עליו. גם אחרים כתבו לך על כך בעבר. בכל מקרה, מיציתי.
זה לא משנה כמה אנשים זה
כשמדובר במשהו סובייקטיבי, מומלץ לסייג עם "בדעתי". רוצה לציין שזה לא רק את? "לדעתי ולדעת עוד כמה אנשים". לקבוע כקביעה? עדיף להימנע, אפילו אם את "ממש" לא חושבת שזה רק את.
נאה דורש נאה מקיים...
(ל"ת)
כן, חשבתי שתגידי משהו כזה
נו, טוב.
לא קראתי את כל השרשור המספיילר אז רק לגבי ניטפוקים
ניטפוקים לגמרי יכולות להיות משהו שנובע משעשוע. אנחנו עושים את זה בחבר'ה כל הזמן, ונהנים מזה.
ניטפוק הוא ניטפוק – חיפוש טעויות קטנות וחסרות משמעות.
זה יכול להיות למטרת ביקורת, אבל זה יכול להיות סתם כי זה מצחיק..
מש"א
ניטפוק זה לא רק כדי להתקטנן ולמצוא חורים, אלא גם כדי להצביע על דברים קטנים משעשעים ומוזרים. הרבה מהניטפוקים שאני עושה עם חברים באים מאהבה לסרט, לא מתוך רצון לרדת עליו.
נובע משעשוע בהחלט, משדר שעשוע זה כבר משהו אחר
ויש הבדל בין לשבת עם חברים ולהסתלבט על סרט ולהריץ דאחקות בכיף מלקרוא ביקורת שמתחילה מיד בנטפוק שם הסרט ואז להתווכח שוב ושוב על כמה הספירה הזאת "עקומה" ולא הגיונית (אף שהסרט מבהיר אותה לחלוטין). יש הבדל בין מי שמספר שהוא נהנה לבין מי שהכתיבה שלו פשוט משדרת את זה, ובביקורות של יהונתן יש בד"כ פער בין השניים. לשם שינוי זו ביקורת שאשכרה יכולתי להאמין לו שהוא נהנה מהסרט, אבל בד"כ כשעיקר הביקורת מוקדשת לרשימת הפגמים ולא למה היה טוב בסרט, זה נקרא כמו רשימת תלונות (מילה שלו, אגב) ולא כמו "היי, תשמעו משהו משעשע". אבל אולי זו באמת רק אני.