לאחר צפייה ב"הזמיר" בפסטיבל ירושלים, כתבתי עליו כמה מילים, ואני עדיין עומד מאחוריהן. מצד אחד, הוא לחלוטין יהיה אחד מסרטי השנה שלי ואני רוצה לצפות בו שוב. מצד שני, הצפיה הראשונה הייתה כה מטלטלת ומכווצת-לב שאני לא יודע אם אני מוכן לעבור את זה שוב כל-כך מהר.
חשוב לי להדגיש שוב שהסרט כולל כמה סצינות קשות של אלימות פיזית ומינית, ועם כמה שאני ממליץ עליו ורוצה שאנשים יצפו בו, אם אתם רגישים לתוכן מהסוג הזה באמת שכדאי לותר.
חששתי שההקרנה בפסטיבל תהיה היחידה בארץ, אבל החודש הוא מגיע גם למספר הקרנות סינמטקיות. רק אחת מהן היא בשיתוף "עין הדג", וכידוע אלו ההקרנות הכי טובות. היא תתקיים בסינמטק הרצליה, ביום חמישי ה-26.9, בשעה 20:50. לפני הסרט – הרצאה של יהונתן צוריה.
המחיר לכרטיס רגיל הוא 48 ש"ח, אבל אם תכתבו FISHEYE בקוד הנחה תקבלו אותו במחיר של 36 ש"ח.
חבל, אני אהיה באיזה משהו של רוחנים בצפון, עם הרבה אהבה ומדיטציה.
אבל תדע שיש ביקוש לערבי אימה קיצונית לפחות מצד גולש זה. ככל שיותר מזוויע כך ייטב.
האם הסצנות האלימות מוצדקות?
אני מתלבטת אם לצפות בסרט.
מניחה שהייתי יכולה להסתדר עם הסצינות הנ"ל אם הן באמת מרגישות קריטיות לסיפור ותורמות לו בצורה שמצדיקה את קיומן.
כל סרט היה יכול "לעבוד" גם בלי הסצנות האלימות שלו
אין בסרט התענגות על אלימות (נדמה לי), אבל יש הרבה ממנה, וזה כדי להראות את התקופה ואת האלימות שחוו מיעוטים ונשים. לא הרגשתי שזה נעשה סתם כדי להיות קיצוני, אבל אני ממש לא אדם טוב לשאול בנוגע לדברים האלה.
לא כל סרט.
זה נכון שזה קריטי בעיקר בז'אנר מסוים של סרטי אימה, אבל לפעמים זה משמש להדגיש נקודה קריטית לעלילה. אם כי זה גם תלוי מה אתה מגדיר כ"אלימות".
אגב, הסרט הכי אלים שראיתי בשנים האחרונות היה Bone Tomahawk (הנפלא) ושם זה היה לגמרי חיוני – אבל בהחלט אפשר לקרוא לו סרט אימה, לפחות במובנים מסוימים.
אה, לחלוטין הסיפור צריך שיתקיים בו האקט האלים
אבל הסרט לא צריך להראות את הנושא (לא שזה הופך סרטים לפחות אלימים באמת. כלבי אשמורת נחשב לאלים למרות שסצנת האוזן מתרחשת "מחוץ" למסך).
בקיצור, זה לא פורנו עינויים (לתחושתי).
תודה על התגובות
למרות שעכשיו אני חוששת יותר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
"הזמיר" הוא אחד הסרטים האלימים שראיתי בחיי
זאת, אגב, לא הבעיה שלו. הוא סרט טוב מאוד, אבל הפריעו לי ריבוי הסופים שלו – הוא סרט של 132 דקות שיכול היה להיות סרט של שעתיים.
ובעוד אני באופן כללי אוהב את הקולנוע שלי אסקפיסטי ומאשר חיים (לאמריקאים יש את הביטוי הנפלא הזה, Life Affirming, שהייתי רוצה למצוא דרך לתאר דרכו דברים בעברית – ולו רק כי העולם דובר האנגלית הביא לי פחות דברים מאששי חיים מאשר זה דובר העברית), האלימות של "הזמיר" הייתה לגיטימית, כי היא לא הייתה מטרה, אלא אמצעי.
האמת היא, שעד בערך המערכה השנייה של הסרט לא נשפכת בו טיפת דם אחת. והן, כשלעצמן, די נסבלות. הרגע האלים ביותר בסרט מגיע בערך אחרי רבע שעה, והוא בלתי אפשרי. מהסוג שגרם לי להסיט מבט מהמסך ולומר בקול רם (יחד עם אולם שלם) "אוי ואבוי". לא בגלל שיש בו משהו גרפי יותר מדי, אלא בגלל שהוא אכזרי בצורה בלתי נסבלת. מה שקנט עושה, בחוכמתה כי רבה, הוא לא להפוך את "הזמיר" לסרט נקמה מספק, אלא לאפשר לנו להציץ לתוך תודעתה של הדמות הראשית שלה, שסבלה טראומה בלתי אפשרית. המניע שלה הוא, לכאורה, הנקמה בזה שהעביר אותה את הטראומה המדוברת, אבל בפועל, היא פשוט מחפשת עוד תכלית כלשהו לחיים בעולם הזה, שהראה לה כמה אכזרי הוא יכול להיות. אין שום דבר מספק באלימות של "הזמיר", ובמובן הזה, הוא בעצם דרגה – או כמה – מעל "להרוג את ביל", למשל (ואלוהים יעזור לי, מדובר בסרט האהוב עלי בעולם). כאמור, חלשי לבב צריכים להתרחק מהסרט הזה כמו מאש (אם הייתי בא אליו ביום לא טוב אין להוציא מכלל אפשרות שהייתי יוצא באמצע), והוא משמעותית פחות מבדר מ"הבבאדוק", אבל הוא גם תצוגת תכלית של קולנוענית מצוינת שיודעת מה היא עושה.
שעתיים הן 120 דקות. לא הפרש כזה עצום...
(ל"ת)
בטח שכן
ועכשיו נכנסים לחלק הסובייקטיבי של העניין – מבחינתי, כשסרט עובר את קו השעתיים, כל דקה צריכה להצדיק את עצמה פי שתיים. זה לא מה שהרגשתי פה.
סאם קלפלין ה baddie
אני רואה שסאם קלפלין החליט לנתב את הקריירה שלו לשחק מניאקים מנוולים ולא עוד קומדיה/דרמה רומנטית מטופשת כמו שעשה בשנים האחרונות. מהלך נכון. הוא תמיד משמעותית טוב יותר כשהוא…רע.
איו שום דבר אסתטי או מסוגנן באלימות בסרט…זו אלימות סופר ריאליסטית ולמי שהתבלבל זה לא סרט ששיך לזאנר של סרטי אימה זה סרט היסטורי בעיקר שמתאר את השפל שהתרבות המערבית הגיעה אליה בזמן שכבשה את הארץ כל ארץ שתהיה…הסצנות המזעזעות לקשה לצפיה ובעיקר על המסך הגדול. ולחשוב שאלימות כזו עדיין מתרחשת בחלקים שונים של העולם…
שינוי קליל
ההרצאה לפני הסרט לא תהיה שלי, אלא של ארז דבורה. מצטער. אם למישהו ממש דחוף לדעת על מה רציתי לדבר, אז… אה.. תבואו להרצאה אחרת שלי!