ב-2008, הרבה לפני שביים את "אסירים", וקצת פחות זמן לפני שביים את "האישה ששרה", דניס וילנו עשה את הסרט הקצר הזה, "Next Floor". עשר דקות לא כולל קרדיטים, וגם כמעט בלי מילים. הסרטון הקצר הזה מושקע בטירוף (אין לי מושג מי נתן לו תקציב ולמה; סרטים קצרים לא עושים כסף), ועדיף לא לספר עליו יותר מדי, אלא רק לומר שזה, סביר להניח, סוג של משל.
אזהרה מס' 1: לא לצמחונים. אני מתכוון לזה במובן המילולי ביותר: זה לא שיש פה סצינות של אלימות, יש פה רק… אוכל. מטריד.
אזהרה מס' 2: הסרטון הזה כנראה נועד לפסטיבלים, שבהם אפשר לסמוך על הקהל שלא ייצא החוצה במשך עשר דקות. לא לאינטרנט. במילים אחרות: הוא מתחיל לאט. מאוד לאט. אל תתייאשו בגלל הדקות הראשונות; זה מתפתח.
בפרקים הקודמים:
בפרקים הקודמים:
"מורגן מ. מורגנסן ופגישתו עם הגורל" מאת ג'וזף גורדון לויט, שהוא גם הבמאי של "דון ג'ון"
"האיש ללא ראש", מאת הבמאי של "הפוכים"
"התקף פאניקה", מאת הבמאי של "מוות רצחני"
"מאמה", מאת הבמאי של "מאמה"
אז ככה מבטאים את השם שלו
חשדתי שהאיות בתרגום הקולנועי (וילנוב) לא היה נכון.
מה לעזאזל?
אני מרגיש שמתחת לעיצוב המדהים והבימוי המותח (אני לא השתעממתי בדקות הראשונות בכלל) מתחבאת פה איזו מטפורה נוקבת על החברה שבה אנו חיים, אני רק לא בתוך אם אני מבין אותה לגמרי.
יכול להיות שזה רק אני
'כמה נמוך אתם יכולים לרדת'
זה המשפט שקפץ לי כל הזמן בראש כשראיתי ת'סרט….
אני חושב לפחות שזאת הפרשנות…כאילו,כמה נמוך אנחנו יכולים לרדת כחברה זללנית ומגעילה….
בכל מקרה נכנסתי עכשיו לimdb והנה ציטוט קטן מהתגובה הראשית:
" This short film Next Floor, and the picture that Paul paints in Philippians 3:19, is a frightening and realistic social commentary on our gluttonous and over extravagant culture of consumption and greed. We are, indeed, spoiled rotten."
בערך כמו שרשמתי….
ואם באמת זה כל מה שעומד מאחורי הסרט – אז סורי,לא מספיק קולע.
כאילו נכון,זה ויזואלית נראה נחמד מאוד…ונראה כאילו זה מתפתח למקום מגניב ושעומד מאחורי זה משהו לא קלישאתי….אבל אם הבמאי בא לאמר 'הנה תראו איזה חברה זללנית אנחנו,כמה נמוך אנחנו יכולים לרדת?' אז זה פשוט לא קולע.
אני לא מאמין,עבדו עלי
ציפיתי לטוויסט שיסביר את הכול בחמש שניות (לא בעזרת דמות נוסח מורגן פרימן,משהו שיחבר את חלקי הפאזל),בסוף התברר שעבדו עלי ומחרו לי תעמולה ירוקה.
יותר כלכלי מאשר ירוק, לדעתי.
(ל"ת)
*מכרו
ל"ת
אני ראיתי את הגרגרנות שלהם
כמסר פסאודו-דתי. המשרת הוא השטן שמספק את החטא ויודע שזה עיניין של זמן עד שהם שלו (הנפילה הסופית עד לגיהנום, וכו'). זה כמובן מסר פשטני, שוטף מוח ומרגיז.
נחמד לגלות שאחרים רואים בו סוג של מסר ירוק-אנטי-קפיטליסטי שבו המשרת הוא מין צ'ה גווארה, שרק חיכה לנפילת השילטון ושמח ומוטרד מהעתיד לבוא, בו זמנית. נכון שזה עדיין פשטני אבל לפחות לא מצוץ.
אני חושב שאני יותר אוהב את הפרשנות הזו לסרטון
גם אם היא פחות ביקרות נוקבת. היא יותר מעניינת ויצירתית. ועדיין לדעתי היוצרים התכוונו לגרסה הראשונה. המשרת כצ'ה גווארה, האוכלים כמעמד הגבוה. לדעתי זה די חבל כי זה הופך את כול הסרטון גם אם לחכם, למאוד לא עמוק. והוא דווקא נראה כזה
למרות כול מה שאמרתי עליו. אני עדיין נהנתי ממנו מאוד
כמו הרבה סרטים, זה משל.
הוא לא חייב להיות מדויק פיזיקלית או מדויק תזונתית.
הסרט הזה עשה אותי רעב...
נראה לי אני הולך לרדת על איזה סטייק !!
(מה זה אומר עליי?)
שפספסת קצת.
(ל"ת)
חיזוקים
תחזק את הרצפה יא חזיר קפיטלסטי!
מעולה.
אני בד"כ לא מנסה לראות בכלל סרטים קצרים. גם אלה של ג'ג"ל היו נפלאים, וגם זה מצוין. מבחינת ויזואליה, מבחינת מסר, מבחינת קצב, מבחינת פואנטה.
וגם אני חושב שהמראות שם אמורים להרתיע את כולם, לא מגזר כזה או אחר.
וטוב שכך.
זה לא הרבה יותר מרתיע מאשר שילוב של תכניות בישול של צהרי היום עם סצנת הארוחה באינדיאנה ג'ונס 2. קצת יותר, לא הרבה יותר. אפשר לראות בהחלט.
זה היה משובח!
(ל"ת)
הכל מרשים מאוד, אבל המבט החודר באמת הקריפ אותי.
(ל"ת)
איך הייתי נתקל בסרט הזה בלי עין הדג?
(ל"ת)
והסרט הקצר הטוב ביותר הוא ללא ספק...
doodlebug של כריסטופר נולאן.