"רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט חמוד כזה. אתם יודעים, סרט שכיף לצפות בו אבל אין כל כך הרבה מה להגיד עליו.
סרט כזה שאף אחד לא יסבול מהצפייה בו, אבל לא בטוח שהוא יישאר בזיכרון עד לסוף השנה המתקרבת אלינו.
סרט שהוא רימייק, אבל לכאורה לא, כי בעצם הוא עיבוד ספרותי חדש לספר והרי סרטי "ההוביט" לא היו רימייק ל"הוביט" המצוייר אז האם זה באמת הוגן להגיד ש"רצח באוריינט אקספרס" הוא רימייק?
סרט שמתחיל בלי שום סיבה נראית לעין בכותל המערבי. או במה שאמור להיות הכותל המערבי, כי אם הייתם בכותל המערבי מאוד קל לזהות שזה לא הכותל המערבי, אז הוא בעצם מתחילים בכותל המערבי לאנשים שלא היו בכותל המערבי ולאנשים שכן היו בכותל המערבי הוא מתחיל בכותל יפה מאוד. אין סיבה משמעותית, אגב, שהוא מתחיל בכותל המערבי.
סרט על הרקול פוארו, הבלש הבלגי המפורסם של אגתה כריסטי. אבל סרט שמציג את הדמות בצורה כזאת שמעריצים אדוקים של הדמות והסיפור עלולים להזדעזע מהגילום של פוארו, מכיוון שהוא קצת מאוד מנותק מהדרך שבה אגתה כריסטי דמיינה אותו, ובייחוד עלולים להזדעזע מהשפם הממש ממש ממש מגוחך שלו. וכן, השפם של פוארו תמיד מתואר כמצחיק אבל לא עד כדי כך מגוחך. בסרט, השפם של פוארו נראה כאילו הדביקו את מסילות הרכבת לפניו של קנת' בראנה. כאילו חתול שמת לפני כמה שנים התיישב לו על פנים. כאילו מישהו השתמש בפנים שלו כדי לנקות את הרצפה למשך כמה חודשים והוא לא טרח לנקות את הפרצוף שלו מאז. בקיצור, מדובר בשפם טיפשי. ולמרות זאת, גילומו של הבלש על ידי קנת' בראנה הוא דווקא החלק הטוב ביותר בסרט. בשלב כלשהו אפילו מתרגלים לשפם.
"רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט שמספר על תעלומת רצח על רכבת בשם האוריינט אקספרס (מדי פעם יש אמת בפרסום). הספר עליו הסרט מבוסס מפורסם יותר בזכות פתרון התעלומה שלו מאשר כל דבר אחר, אבל איכשהו לתחושתי דווקא את החלק הקריטי הזה הסרט קצת ממסמס כי נראה שהוא נהנה יותר סתם מלשהות ברכבת מאשר בהצגת התעלומה או הפתרון שלה בצורה ברורה או מעניינת.
זה סרט שקנת' בראנה ביים, ומה באמת הקטע של קנת' בראנה בשנים האחרונות? מה החוליה המקשרת בין "תור", "משחקי בילוש", "סינדרלה", "רצח באוריינט אקספרס" וכל עיבודי המלט הישנים שלו? אני דווקא מחבב את רוב הסרטים שהוא עושה בתקופה ההוליוודית המוזרה שלו, אבל האם הוא לא רוצה ליצור סרט באמת גדול עוד פעם במקום עוד פרויקט מסחרי? האם הוא מרוצה משרשרת הסרטים הבינוניים שבהם החן שהוא מביא עם הבימוי שלו מעלה אותם מדרגה אחת מעל "בינוני" אבל עוצר בערך שם?
סרט כזה שאתה נדהם מצוות השחקנים המפוצץ שגיבשו בשבילו: קנת' בראנה, מישל פייפר, ג'וני דפ, וילם דפו, דייזי רידלי, פנלופה קרוז, ג'ודי דנץ', ג'וש גאד ולחובבי המילטון גם לזלי אודום ג'וניור. ואחרי שאתה מתרשם מסוללת הכוכבים שהגיעה, אתה קצת מתאכזב שרובם לא ממש מתאמצים להפגין את כישורי המשחק שלהם: זה סרט שבו אתה תוהה האם מישהו נזכר להעיר את פנלופה קרוז בין הטייקים, האם ג'ודי דנץ' לקחה את התפקיד בשביל לראות כמה מינוס מאמץ היא מסוגלת להשקיע בתפקיד ולמה בכלליות ג'וש גאד ממשיך לצוץ בסרטים ולא נשאר בתאטרון, שזה בבירור המקום בו הוא מוצלח?
סרט שאתה נדהם שבנוסף לבראנה, פייפר ודפו השחקן הבולט לטובה הבא בקאסט הוא בכלל ג'וני דפ – כאילו מישהו הזכיר לו שהוא שחקן למחייתו ולא "אדם ששם איפור על הפנים ועושה פרצופים מצחיקים".
סרט שיש שם סצנה שבה דמות כלשהי דורכת על חרא וזה מפריע לה, אבל לא בגלל שהיא דרכה על חרא – מה שמפריע לה זה חוסר האיזון בין הנעליים שנוצר מהמצב. אז היא דורכת על חרא גם עם הנעל השנייה, ואני מניח שזאת בוודאי מטאפורה מאוד נוחה על סרטים מסוימים, ואולי אפילו על הסרט הזה.
סרט שמחפש דרכים להכניס חיים ואקשן וטוויסטים לתוך סיפור ישן שעבד בפני עצמו ומדי פעם קצת הולך לאיבוד בכל ההמולה שהוא מכניס לתוך הסיפור הדי ישיר במקור, וכנראה שהיה עדיף לו אם הוא היה מוותר על חלק מהפיתולים הללו.
סרט שלקראת הסיום הולך קצת לאיבוד משלל סיבות שהן, ולמרות שאני מעריך את הרעיונות מאחורי הסיבות הללו הן עדיין פוגמות בסרט במבחן התוצאה הסופית וגרמו לי לצאת מהסרט קצת פחות נלהב מהסרט ממה שהייתי במהלכו. מצד שני, הוא כן סרט שיצאתי ממנו מהורהר על סוגיות שהסרט מעלה אז אפשרי שהוא עשה את שלו.
נו, זה.. "רצח באוריינט אקספרס" הוא סרט שאפשר לצפות בו בקולנוע וליהנות, אבל אולי צפייה ביתית תחמיא לו יותר. סרט בינוני שרוב המבקרים מרימים עליו את האף אבל הוא בסך הכל מעביר את הזמן בנעימים. בקיצור, נו, סרט חמוד כזה. אתם יודעים איך זה, אין הרבה מה להגיד עליו.
קנת' בראנה עצמו תיאר את התחושה של השפם
כ – "French-kissing a badger".
שזה תכל'ס תיאור די מדוייק לאיך שזה גם נראה בעצם.
לגמרי לצפייה ביתית. אבל בכל זאת צפינו בקולנוע
כי חברים כבר קבעו יציאה והיה 1+1 בכרטיס האשראי (שהייתי מעדיפה לשמור לסרט אחר, אבל ככה הסתדר), אז זרמנו… בהזדמנות זו אציין לטובה את הכיסאות, כלומר הכורסאות, בגלובוס מקס חיפה. אפילו נשענים קצת לאחור כמו במטוס… (בעצם, הרבה יותר טוב מבמטוס! הלוואי שבמחלקת תיירים היו כאלה כיסאות מפנקים וכ"כ הרבה מקום לרגליים). מזמן לא היה לי כ"כ נוח בקולנוע (באולם רגיל, למען הסר הספק). אני גם שמחה שהם עדיין בקטע של הפסקה. בסרט הזה היא לא הייתה נחוצה לי (הוא פחות משעתיים) אבל במקרים רבים היא כן, ובאופן כללי אני מעדיפה לחלץ קצת עצמות ולהתרוקן, להחליף כמה מילים עם שותפיי לצפייה ולהתרענן.
הסכמתי עם הביקורת במלואה; השפם המגוחך, העלילה קצת נמרחת, אף שחקן לא מפגין משחק ראוי לציון… אבל בסה"כ חביב, בעיקר למי שלא ראה (או לא זוכר) את הגרסה הקודמת. כי בעלילה בלשית זה קצת מבאס לדעת את הסוף, אין בסרט/סיפור הזה הרבה בשר מעבר לכך.
צפיתי בסרט הקודם בטלוויזיה לפני יותר מעשרים שנה ולא זכרתי ממנו כלום. אבל אז תוך כדי הצפייה נזכרתי פתאום ברמז מסוים (שבכלל לא ידעתי שאני זוכרת!) ולא הייתי בטוחה אם אני לא מתבלבלת עם סרט אחר (כמו רצח על הנילוס, שגם בו צפיתי אי אז וגם ממנו אני לא זוכרת כלום. חוץ מזה שהייתה אונייה ולא רכבת…). ואז אחרי עשרים דקות הרמז הופיע בסרט והתבאסתי. אבל בסוף התברר שלא זכרתי את הסוף נכונה ולכן נזכרתי בו סופית רק בסצינה הסופית (ואולי לא נזכרתי אלא ניחשתי, כי בשלב הזה זה לא היה כ"כ קשה), וזה כבר לא שינה הרבה.
חפרתי הרבה על סרט שבאמת אין הרבה מה לומר עליו… (אבל רק על עצמי לספר ידעתי). בקיצור, חכו לטלוויזיה.
אבל סגנון השפם הזה לא היה די פופולארי בשנים האלה, בייחוד בצרפת?
(כן, פוארו הוא בלגי אבל הוא בבירור וולוני שזה תכלס אותו דבר כמו צרפתים)
לגבי הכותל
באתי לכתוב שהכותל בשנות השלושים היה שונה מאד מהכותל של היום, ככה ששחזור של הכותל לא ייראה כמו הכותל שאנחנו מכירים. ואז ראיתי את הסרט, והכותל שם ממש לא נראה גם כמו הכותל של שנות השלושים.
מונה התגובות מראה 6, אבל ספרתי רק 4... מה פספסתי?
(ל"ת)
לי הוא מראה 5 אחרי התגובה שלך.
האם עכשיו זה הסתדר?
עכשיו הוא מראה 6 (ובאמת יש 6...
)
(ל"ת)
יש המשך!
כלומר, עובדים על זה!
אני עדיין חושב ש"רצח" הוא לא מציאה גדולה, אבל אני מאוד אשמח לתת הזדמנות שנייה לפוארו של בראנה שאותו דווקא ממש חיבבתי, ובכלליות עוד עיבודים של כריסטי זה יותר טוב בשביל כולם.
כמו כן – משהו משהו בדיחת יקום קולנועי של אגתה כריסטי שמסתיים ב"פוארו נגד מייפל: שחר הצדק"
תזכיר לי, מי זה מייפל?
הכוונה כמדומני למארפל. מיס מארפל.
(ל"ת)
ויקום קולנועי על פי ספרי אגתה כריסטי שמפגיש בין פוארו למארפל נשמע לי כמו רעיון מגניב בטירוף
עם הלן מירן בתפקיד מיס מארפל.
מתברר שזה קרה פעם אחת
בסרט בריטי מ65 על בסיס "רציחות האלפבית" (אם כי לסצנה בודדה של בדיחה לחצי רגע).
כמו כן, החיפוש שלי הוביל אותי לסדרת האנימה שמבוססת על הספרים של כריסטי בכיכוב הבלשים כי כמובן שיש סדרת אנימה שמבוססת על הספרים של כריסטי.
אני ממש לא התלהבתי מפוארו של בראנה (והשפם נוראי)
ודווקא חיבבתי את הדמות בעיבודים קודמים לקולנוע/טלוויזיה. בעיקר זכורה לי לטובה סדרת טלוויזיה שהייתה אי אז בשנות השמונים או התשעים (אני חוששת אפילו לבדוק כדי לא להתאכזב ולקלקל לעצמי עוד זיכרון נוסטלגי).
הייתי שמחה לראות סרטים עם מיס מארפל, בעיניי היא דמות נהדרת, הרבה יותר מרתקת (ואישה! מבוגרת!). בעיניי אין שום צורך שיפגישו אותה עם פוארו, יש לי תחושה שזה עלול להסתיים במפח נפש.
נראה סרט בינוני לחלוטין.
בתור חובבת של הספרים הנכתבו על ידי כריסטי וחסידה נלהבת של סדרת הטלוויזיה שבה פוארו מגולם על ידי דוויד סושה הנפלא, לא התרשמתי.
אין על סושה כפוארו!