הפעם אין עדכונים מיוחדים לכאן או לכאן. אנחנו עוד עובדים על דברים ומקווים להמשיך להוסיף ולשדרג את האתר. בינתיים, אם עוד לא הכתם באוסקר, למה אתם מחכים?
בתגובות ניתן להציע הצעות לדפי סרט (חדשים או ישנים) או סדרות שהייתם רוצים לראות נפתחים, כמו גם המקום לבקש דברים כלליים שהייתם רוצים לראות יותר או פחות באתר. מי שרוצה לראות את דפי הסיכום הקודמים מוזמן להציג בתגית של "סיכום דפים" .
דפי סרט
דפי סדרה
אם יש כבר מתנצל מראש
אשמח לעמוד סדרה לסטאר-טרק : דיסקאברי
מסקירה מהירה
גיליתי שחסרות כמה מהקלאסיקות החשובות של צ'פלין כמו "אורות הכרך", "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול". אפשר להוסיף?
ואם כבר בקלאסיקות עסקינן
מה בדבר דפים ל"הסנדק 2", "שדרות סנסט" ו"שיר אשיר בגשם"?
(ובנימה אישית, אם אפשר גם דפים ל"אחי, איפה אתה?" ול"דוגמה")
להתראות שם למעלה מוביל להוריקן
(ל"ת)
תוקן תודה
(ל"ת)
הצעת ייעול
למה שלא תיצרו דף עם לינק בסרגל למעלה שבו ייעשו כל העדכונים האלה? המצב הנוכחי סתם תופס מקום של תוכן מעניין.
עקרונית, יש סרגל עם עדכונים שכאלה
הבעיה שיש אנשים שלא נכנסים בצורה תכופה, ולכן מפספסים דפי סרט וסדרה שמתעדכנים ומכיוון שאנחנו פותחים גם דפים לדברים שלא עולים בקרוב, אין להם דרך לדעת שהם קיימים ולכן עלתה הדרישה שיהיה ריכוז שלהם. זה גם נותן מקום לאנשים לבקש דפי סרט בצורה יותר מסודרת ונוחה. אז אני חושב שמדובר במשהו נחמד בסך הכל.
אם יש משהו לשנות, זה אולי להפחית את הכמות – במקום פעם בחודש, פעם בחודשיים.
אם לא נכנסים בתכיפות, לא עדיף דף אחד שירכז את כל העכונים מאז ומעולם?
אפשר גם לקשר שם לאיזה Google form או משהו כזה כדי לאפשר לאנשים לבקש סרטים.
דף אחד שירכז את כולם
זה אומנם ייעול, אבל ייעול שדורש הרבה מאוד כך שכרגע זה לא על המפה.
דף אחד ירכז את כולם,
דף אחד ימצאם,
דף אחד יאסוף את כולם,
דף אחד יקשרם,
בממלכת עין דג בה מסך לא נרדם
אפשר בבקשה דף סרט לענק הברזל?
(ל"ת)
תודה!
(ל"ת)
ביקשתי דף סרט באמצעות הטופס, מה קורה עם זה?
אני זוכר שיהונתן אמר שדפי סרט לסרטים לא חדשים יקחו יותר זמן, אבל גם זוכר שדורון (למרות שהוא כבר לא המנהל כאן) הבטיח שבעין הדג החדש לא יהיה מצב שבו יש סרט שאין איפה לדבר עליו, אז הייתי שמח לדעת מה הלו"ז.
תשובה קצרה: תבקש פה.
(ל"ת)
סדרות
ויקינגים
חברים
24
גם סדרות ישראליות כמו פצועים בראש, מתים לרגע, עספור והבורר יכול להיות מעניין
תודה
(ל"ת)
למה, למען השם, עדיין עושים סדרות גרועות?
אני מניחה שלעולם יהיו סדרות פחות טובות, או כאלו שפונות לאנשים שהם במובהק לא אני (למשל בני נוער).
בבקשה *אל* תפתחו דפי סדרה למקורות התלונות שלי, אין סיבה באמת לדבר עליהם, אלא על הבעיה הגלובלית.
אבל אז היה אינסטינקט, סדרה מהתחום הממוחזר ביותר ביקום כולו- גאון מוזר מצתוות לשוטרת צעירה וחדורת מוטיבציה לשם פתרון תעלומות רצח מוזרות. שום דבר מקורי, ועדיין בסיס טוב לעלילות מוצלחות, כפי שהרבה סדרות לאורך השנים הוכיחו. ויש שם את אלן קאמינג שהוא מהמם, והטריילר הכי מפתה בעולם. הבעיה? כל מה שמבריק או מצחיק בפרק הראשון כבר נמצא בטריילר, בין לבין הדיאלוגים גרועים וארגון העלילה ממש גרוע.
ונטפליקס, הוא אומר לי כבר איזה זמן שאני צריכה לצפות בqueen of the south. התקציר נשמע כמו נארקוס פוגש את הסופרנוס בגרסת האישה. מדהים (חשבתי לעצמי) אחרי שתי הסדרות האלו, אף תסריטאי סביר לא יפחד להשתמש בספרדית או להציג ראש ארגון פשע באופן מעורר אמפתיה. הם יודעים שיהיה קהל.
אממה? הדבר הזה, זו טלנובלה! המקבילה של סדרות הערפדים, כולל משולש רומנטי, אבל בגרסת הקרטל. כלומר הרבה אנשים חשובים יותר או פחות שמביעים הרבה יותר מידי רגשות ומעט מאוד מידי פרגמטיזם או התנהלות הגיונית כשאתה פאקינג ראש הקרטל. סתם לצורך הדוגמה: איכשהו, איבוד של משאית אחת הכניס את הקרטל לחובות שאי אפשר להתמודד איתם. כאילו, באמת?! ואתם לא מתביישים לעשות את התרגיל הטיפשי הזה שניה אחרי שריפררתם לכסף הקבור של פבלו אסקובר?! בין לבין, אנשים חשובים מאוד מנהלים פגישות לצד נשים שלפני דקה הוברחו למכירה לזנות וכולם בעיקר רגישים. כמובן שכל הדיאלוגים באנגלית, אלא אם כן מישהו מקלל או מאיים במשהו אלים מאוד, ואז עוברים לחצי משפט בספרדית וחוזרים לאנגלית מושלמת.
אני גם לא מבינה מי הקהל של הדבר הזה! כלומר, אם כבר עלילה רגשית עם מתח ועשירים ועניים וחזקים וחלשים והאשה שצריכה להסתדר בכוחות עצמה וכל זה- אז באמת יש קהל שמחפש את הדברים האלו על רקע של גופות ואלימות? מי?
כל זה מוביל אותי לשאול, מה לעזעזל קורה?! אנחנו בעידן שבו אנחנו יודעים שתסריט טוב יביא קהל גם לדבר מאוד משונה (כמו סיפור הזכרונות מתפיסת פבלו אסקובר, או סיפור על ילד שנעלם לעולם של מפלצות באייטיז). אנחנו יודעים שאפשר לעשות את הסדרה הכי נוסחאתית או ממוחזרת בעולם, והיא עדיין תביא קהל אם היא טובה. אז איך זה שעדיין עושים סדרות כאלו? שכתובות כל כך רע, שעשויות כל כך רע? איך לוקחים שחקנים טובים ומקלקלים להם? מי נותן לתסריטאים בלאי לכתוב סדרות, כשמסתובבים בעולם אנשים שכתבו את הסופרנוס? עד כדי כך הרשתות נואשות למלא את הזמן במשהו, לא חשוב מה? אלן קאמינג לא שחקן יקר מידי בשביל סדרה חרא? (למעשה, התפקיד שלו כל כך חינני שזה מבאס הוא מודבק לתוך יצירה כל כך גרועה).
ואם כבר הזכרנו
"גאון מוזר מצתוות לשוטרת צעירה וחדורת מוטיבציה לשם פתרון תעלומות רצח מוזרות" – יש כבר דף סדרה ל"פרינג' "?
געגועיי לוולטר (לא וויט) – גאון מוזר אבל מקסים ותמים ואנושי ושובר לב ומשוחק למופת.
https://www.youtube.com/watch?v=nm-Gxj7gJNg
אחד הרגעים הגדולים בתולדות הטלוויזיה
כצופה ללא הקשר, זאת הייתה בדיחה נחמדה
יש איזה בנייה ארוכה לבדיחה הזאת שהופכת אותה לאחד הרגעים הגדולים בטלוויזיה, או שפשוט יש לנו הערכה שונה לבדיחות ג'לי?
אני מניח שלכל "רגע גדול" בתולדות הטלוויזיה חייב להיות הקשר ובנייה ארוכה, אלא אם כן מדובר בשוט מאג'סטי ממשחקי הכס, ואז זה עניין של ערכי הפקה והוא לא קשור לעלילה. כדי להכניס גדולה לרגע, לרגע הזה חייב סאבטקסט.
אני יכול לנסות לנתח את הבדיחה (למרות שכל ניתוח של בדיחה הוא בהכרח ניתוח של גופה) אבל סוג ההתנהגויות האלו בדרך כלל גורמים לסובבים אותי לקרוא לי טרחן בלתי נסבל. תדמיין קרוב משפחה שאתה מכיר שנים והוא פולט באסיפה משפחתית משפט ביזארי שממצא את ההיכרות רבת השנים שלך עם אישיותו. הצחוק שצחקתי כשראיתי את הבדיחה הזאת היה צחוק של קרבה כזאת. וזה נדיר מאוד כשמצליחים לעשות את זה עם דמות. ואם עושים את זה עם בדיחה ודאבל פייאוף זה מקבל נקודות.
אולי הבנייה הארוכה שחסרה לקרקר
היא בדיוק "ההיכרות רבת השנים (או הפרקים) עם אישיותו" של וולטר בישופ.
כן בהחלט. זה מה שניסיתי להגיד
אני לא בטוח לגבי חייב הקשר ובנייה ארוכה
אני חושב שכל רגע טלווזיוני משתפר עם הקשר, אבל אני חושב שלרבים מהם יש איזה עמידה כ"סרט קצר" בפני עצמו שאפשר לפחות להבין למה מישהו היה חושב שהיא רגע טלווזיוני דגול. יש סדרות שרגעים מתוכם (ללא הקשר) הם כל כך טובים שהם מזמינים אנשים לצפות ולהתעניין בסדרה. כלומר, יש גם את הסוג השלישי שתיארת (פשוט מרהיב הפקתית), אבל אליהם אני נוטה פחות להתחבר (ראה ערך הוואן שוט המהולל של העונה הראשונה של "בלש אמיתי". אבל בכלליות לא נפלתי מ"בלש אמיתי", אז מה אני מבין).
בכל מקרה, מצטרך שאצטרך לצפות בפרינג' כדי ליהנות מהרגע כמו שנהנית ממנו.
מה שאתה טוען זה מעניין. ואני אשמח לדוגמאות. אני אישית כשאני חושב על רגעים גדולים בסדרות הן לא יעמדו בזכות עצמם.
טוב, אין לי רשימה של "רגעי הטלוויזיה הכי גדולים" בכיס שלי
אבל אני אישית מחשיב את "The Name Game" כאחד מהרגעים הטלוויזיונים הגדולים באחת העונות הטלווזיוניות הגדולות (נו, שראיתי. לא כזה צופה טלוויזיה אדוק) ואני ראיתי אותו לפני העונה והוא היפנט אותי וגרם לי לרצות לראות את העונה (וכן, עם הקשר הוא משתפר).
אם אחשוב על עוד דוגמאות, אחזור לפה.
לא הכרתי. למרות שלצורך הדיון נצטרך להגדיר מה זה בדיוק רגע
בהחלט.
(ל"ת)
אכן,
אני לרגע חשבתי שהוא מתכוון ל"Say my name".
זה שורה
שלבדה היא בסדר (היא גם נאמרת פעמיים, ואף פעם לא ממש בצורה זכורה). אבל כרגע – ובכן, זה רגע נהדר (ושוב, משהו שעובד גם יחסית כסרט קטן ועצמאי).לדעתי, אם מחשיבים אותו כ"רגע טלווזיוני גדול" מדובר בערך בדקה עד שתי דקות.
בעיני זה בהחלט רגע טלוויזיוני גדול
שלא נראה לי שעובד בלי הבניה וההיכרות עם הדמות והתהליך שהיא עברה.
אפילו שאם מסתכלים על רגעים כאלו עבור שובר שורות, I am the one who knocks הוא לדעתי רגע חזק וזכיר עוד יותר.
כותרת
יש בשובר שורות קטע שלגמרי עובד בלי שום בנייה והוא גם אחלה סרט קצר, שאם אני אספר מה הקטע, זה יהרוס למי שירצה לראות אותו כסרט קצר (ולא ראה שובר שורות). משום מה אין אותו ביוטיוב.
*ספויילר*
כשבאדג'ר נעצר על ידי השוטר הסמוי. אני חושב שזה אחד הרגעים הטובים בסדרה. אמנם ההשלכות של זה בקושי מזיזות משהו, וכמעט אין השפעה לקטע, אבל עדיין, כסרט קצר, זה נפלא.
למה?
אין ספק שהסצנה משתפרת עם מידע, אבל למה, לדעתך, המסע של וולטר חשוב לסצנה עצמה?
כי אם הייתי רואה את הסצנה הזו
בלי להיות מודעת לתהליך שהדמות שלו עברה, זה היה מבחינתי רגע לא מאוד יוצא דופן שבו דמות נפשעת כלשהי מפגינה כוח מול מישהו שבבירור נמצא בעמדת נחיתות מולה.
נראה לי שהרבה מהעוצמה של הסצינה כן מגיע ממה שאנחנו יודעים על המקום שממנו וולט מגיע ועל נקודת הפתיחה שלו.
או במילים אחרות – אם העלילה של הסדרה לוקחת את וולטר ווייט ממיסטר צ׳יפס (השכן הנחמד מהפרברים) לסקארפייס (הפושע ששמו מספיק בשביל להלך אימים), ואתה מסיר את התהליך שהדמות עברה, ההגעה לתוצר הסופי היא, איך לומר, קצת פחות אפית ומספקת.
אני לא בטוח שאני מסכים
כן, יש קתרזיס מסוים אולי לאנשים שהתמידו עד כה, אבל מה שאני אוהב בסצנה הזאת זה משחקי הכוח בין שתי הדמויות שבודקות אחת את השנייה. מדובר כאן במשא ומתן בין פושעים שהוא די מרתק, בשבילי, גם בלי המסע כולו או יותר נכון: שמצליח לשקף את כל המסע שלו בסצנה הבודדה הזאת.
תשמע, כל אחד יכול לראות את זה בצורה שונה
אני אוהבת את משחקי הכוח, והמשחק מעולה והכתיבה טובה…
אבל האם זה היה בעיני אחד מ״רגעי הטלוויזיה הגדולים״ אם הייתי צופה בו בלי שום רקע, בלי לדעת מה המשמעות של השם הייזנברג, או מי הדמויות האלו מעבר למה שרואים בסצינה הזו?
לא חושבת.
בכל אופן, כמו שאמרתי כבר, מבחינתי הרגע הזה אמנם מוצלח מאוד אבל לא מתקרב לסצינת I am the one who knocks, שממש מצמררת אותי כל פעם מחדש.
מכיוון שהתלוננתי, אני כן יכולה להמליץ על the good fight
לא בוער בעצמותי לנהל דיונים על הסידרה הזו מעבר להמלצונת הזו. לא ראיתי את האישה הטובה באופן קבוע, ניסיתי קצת וזה היה מייגע. העונה הראשונה מאוד ניסתה לשמור על גישת האישה הטובה, וזה היה נורא, בעיקר התמקדו בסקנדלים וביחסי גברים נשים, הסבוניה המשעממת של פוליטיקה ועו"ד חצופים.
בעונה השניה עוד נסגרו כמה קצוות מהעונה הקודמת, ובעיקר שינו את הפוקוס העלילתי לגמרי. הסבוניה היחידה שעדיין על הפרק משמשת, לצד שאר האירועים, בעיקר כדי לתת פוקוס מאוד מבריק למתח שבין האנשים הפריווילגים למוחלשים, בצורה שלא מקטינה אף אחד מהצדדים. זו ממשיכה להיות סדרה של עורכי דין, והיא זנחה את הסבוניאדה ואת הקטנוניות, ופשוט מבריקה בפואנטות שהיא מעבירה. לדוגמה, באחד הפרקים הצליחו להציג באופן מופתי איך איש טוב עם כוונות טובות הופך לדוש השוביניסט המאנייק שנתפס כמטריד וכדופק נשים. לא היו צריכים להפוך אף דמות לרעה, מה שמאוד מתכתב עם המציאות.
מאוד ממליצה, ולמי שממש שנא את האישה הטובה, אני חושבת שאפשר לותר על העונה הראשונה. אולי שווה לקרוא תקציר כדי שיהיה איזשהו מושג על מיהן הדמויות, אבל לא מאוד קריטי.
אם כבר הזכרת את הסדרה, מישהו יכול להסביר לי למה דלרוי לינדו (השחקן שמשחק את בוזמן) הוא לא שחקן ידוע עם רזומה ארוך? הוא שחקן מצויין (המשחק שלו בדקה הראשונה של הפרק האחרון היה מופת של משחק דרך הבעה) הוא כריזמטי בטרוף ויש לו נוכחות, אין לי שמץ של מושג איך שחקן כזה הוא לא שחקן מוכר.