הוא סקרן אותי בגלל ההשוואות ל"הת'רס" שקיבל בכמה מקומות, ולמרות שאני יכול לראות למה הכוונה, הייתי מתאר אותו יותר בכיוון של סרט נעורים פוגש את "דקסטר".
במקור הוא נכתב כהצגה, ואפשר לראות את זה לפעמים, אבל הבמאי / תסריטאי / מחזאי קורי פינלי מוכיח שהוא יודע איך להעביר אותו למדיום קולנועי. העלילה עצמה והמניעים שלה מאוד שטוחים אבל הסרט עובד בעיקר בזכות הצילום הנהדר והופעות ממש טובות של השחקניות הראשיות (אוליביה קוק ישר נכנסה להופעות השנה שלי ומראה כמה מבוזבזת הייתה ב"שחקן מספר אחת"). כמו כן, זה הסרט האחרון שבו השתתף אנטון ילצ'ין לפני מותו וזה מאיר את הדמות שלו באירוניה דרמטית עצובה למדי.
בקיצור, פינלי בהחלט מתווסף לרשימה שלי של במאים לעקוב אחריהם. זה לא סרט עמוק במיוחד ואין לו איזו אמירה חדשנית, הוא יותר כמו תרגיל בימוי מאוד מוצלח ומהסרטים היותר טובים שראיתי השנה.
Thoroughbred:
לפי ויקיפדיה העברית: ת'ורוברד, סוג גזע של סוסים הידועים בחוש מזגם החם (התעתוק העברי של השם מזניח את החלק Rough מהשם ומפספס את הרמז). הסיבה שאני רוצה להתעקב על שם הסרט היא כי שמות לא טריוויאלים וקשים להגייה לאדם (ע"ע the revenant) המצוי שלא מתמחה בסוסים או באנגלית גבוהה הם שיטה נהדרת לתת רמז מתרים לסרט, או לעשות בהפוך על הפוך לאנשים שמתאמצים לחפש את משמעות השם בגוגל.
מבלי לתת ספוילרים, אפשר להגיד שבמקרה הזה הסרט הולך על הטקטיקה השנייה, כי אין שום דבר חם בסרט הזה. מה שיש לסרט זה טכניקה (כפי שאחת הדמויות מסבירה כיצד היא מצליחה לבכות באופן רצוני: "טכניקה"). אמנדה (אוליביה קוק, שחקן מספר אחת) ולילי (אנייה טיילור ג'וי, ספליט ומיסטר גלאס) הן חברות ילדות שניתקו קשר לפני שנים רבות לאחר מותו של אבא של לילי. אמנדה היא אדם קר מאד, היא חסרת יכולת להרגיש אמפטיה או רגשות והיא נמצאה אשמה בהתעללות בבעלי חיים (תנחשו איזה בעל חיים) ואמא שלה מוכנה לשלם לאנשים כדי שיסכימו לבלות איתה. לילי היא הילדה העשירה והמחונכת מהסרטים שכבר ראיתם, יש לה אבא חורג מקריפ ואמא פאסיבית בצורה מוגזמת, וכן גם היא קרה בואכה קפואה. בתחילת הסרט הקשר שלהן מתחדש, וכמו שהבנתם שתי הדמויות לא יגיעו לממוצע טמפרטורה בינהן הן פשוט ימשיכו להתקרר עד סוף הסרט, אבל כעת עם חברה לצידה, וכל אחת תעזור לשנייה להגיע לאן שהיא צריכה להגיע בחיים. כן הבנתם, הסרט הזה מקפיא בקרירותו זאת נקודת החולשה והחוזק שלו, הוא הולך על זה עד הסוף. שחמט ענק בגינה, בכי מזויף, בית גדול וקר, אמא שיוצאת ממיטת שיזוף ונראית עדיין כמו רוח רפאים, וכו וכו כי אני נמנע מספוילרים. חוץ מאמנדה ולילי יש עוד שחקנים טובים בלשחק אותה קר אנטון ילכין (מ-green room), הוא שוכר סמים אשכנזי, ופול ספרקס (מבית הקלפים וליל האירוע, אתם חשים בקור?), הוא האבא החורג. הסרט בוים על ידי קורי פיינלי שאין לו הרבה בפילמוגרפיה אבל בקרוב הוא ייצא להקרנים סרט חדש שלו עם יו ג'קמן (bad education), והוא עושה עבודה טובה סך הכל, הסרט כולל לא מעט הומור אספרגסטי (חסר רגשיות אבל מצחיק). ראויה לציון אוליביה קוק שעושה עבודה טובה ובכללי אם אפשר להכניס את הסרט הזה לקטגוריה זה סרטי תצוגת תכלית של טכניקה, אין פה אקשן ודרמה ומתח שיביאו קהל שיתלהב לכל אורך הסרט, יש פה פשוט ביצוע מדויק לביטוי "הר געש באנטרטיקה" (קפוא, יפה, ומתחת לפני השטח הוא עלול להתפרץ בכל רגע).
הסרט הסוציופתי המקסים של השנה
הוא סקרן אותי בגלל ההשוואות ל"הת'רס" שקיבל בכמה מקומות, ולמרות שאני יכול לראות למה הכוונה, הייתי מתאר אותו יותר בכיוון של סרט נעורים פוגש את "דקסטר".
במקור הוא נכתב כהצגה, ואפשר לראות את זה לפעמים, אבל הבמאי / תסריטאי / מחזאי קורי פינלי מוכיח שהוא יודע איך להעביר אותו למדיום קולנועי. העלילה עצמה והמניעים שלה מאוד שטוחים אבל הסרט עובד בעיקר בזכות הצילום הנהדר והופעות ממש טובות של השחקניות הראשיות (אוליביה קוק ישר נכנסה להופעות השנה שלי ומראה כמה מבוזבזת הייתה ב"שחקן מספר אחת"). כמו כן, זה הסרט האחרון שבו השתתף אנטון ילצ'ין לפני מותו וזה מאיר את הדמות שלו באירוניה דרמטית עצובה למדי.
בקיצור, פינלי בהחלט מתווסף לרשימה שלי של במאים לעקוב אחריהם. זה לא סרט עמוק במיוחד ואין לו איזו אמירה חדשנית, הוא יותר כמו תרגיל בימוי מאוד מוצלח ומהסרטים היותר טובים שראיתי השנה.
ביקורת
Thoroughbred:
לפי ויקיפדיה העברית: ת'ורוברד, סוג גזע של סוסים הידועים בחוש מזגם החם (התעתוק העברי של השם מזניח את החלק Rough מהשם ומפספס את הרמז). הסיבה שאני רוצה להתעקב על שם הסרט היא כי שמות לא טריוויאלים וקשים להגייה לאדם (ע"ע the revenant) המצוי שלא מתמחה בסוסים או באנגלית גבוהה הם שיטה נהדרת לתת רמז מתרים לסרט, או לעשות בהפוך על הפוך לאנשים שמתאמצים לחפש את משמעות השם בגוגל.
מבלי לתת ספוילרים, אפשר להגיד שבמקרה הזה הסרט הולך על הטקטיקה השנייה, כי אין שום דבר חם בסרט הזה. מה שיש לסרט זה טכניקה (כפי שאחת הדמויות מסבירה כיצד היא מצליחה לבכות באופן רצוני: "טכניקה"). אמנדה (אוליביה קוק, שחקן מספר אחת) ולילי (אנייה טיילור ג'וי, ספליט ומיסטר גלאס) הן חברות ילדות שניתקו קשר לפני שנים רבות לאחר מותו של אבא של לילי. אמנדה היא אדם קר מאד, היא חסרת יכולת להרגיש אמפטיה או רגשות והיא נמצאה אשמה בהתעללות בבעלי חיים (תנחשו איזה בעל חיים) ואמא שלה מוכנה לשלם לאנשים כדי שיסכימו לבלות איתה. לילי היא הילדה העשירה והמחונכת מהסרטים שכבר ראיתם, יש לה אבא חורג מקריפ ואמא פאסיבית בצורה מוגזמת, וכן גם היא קרה בואכה קפואה. בתחילת הסרט הקשר שלהן מתחדש, וכמו שהבנתם שתי הדמויות לא יגיעו לממוצע טמפרטורה בינהן הן פשוט ימשיכו להתקרר עד סוף הסרט, אבל כעת עם חברה לצידה, וכל אחת תעזור לשנייה להגיע לאן שהיא צריכה להגיע בחיים. כן הבנתם, הסרט הזה מקפיא בקרירותו זאת נקודת החולשה והחוזק שלו, הוא הולך על זה עד הסוף. שחמט ענק בגינה, בכי מזויף, בית גדול וקר, אמא שיוצאת ממיטת שיזוף ונראית עדיין כמו רוח רפאים, וכו וכו כי אני נמנע מספוילרים. חוץ מאמנדה ולילי יש עוד שחקנים טובים בלשחק אותה קר אנטון ילכין (מ-green room), הוא שוכר סמים אשכנזי, ופול ספרקס (מבית הקלפים וליל האירוע, אתם חשים בקור?), הוא האבא החורג. הסרט בוים על ידי קורי פיינלי שאין לו הרבה בפילמוגרפיה אבל בקרוב הוא ייצא להקרנים סרט חדש שלו עם יו ג'קמן (bad education), והוא עושה עבודה טובה סך הכל, הסרט כולל לא מעט הומור אספרגסטי (חסר רגשיות אבל מצחיק). ראויה לציון אוליביה קוק שעושה עבודה טובה ובכללי אם אפשר להכניס את הסרט הזה לקטגוריה זה סרטי תצוגת תכלית של טכניקה, אין פה אקשן ודרמה ומתח שיביאו קהל שיתלהב לכל אורך הסרט, יש פה פשוט ביצוע מדויק לביטוי "הר געש באנטרטיקה" (קפוא, יפה, ומתחת לפני השטח הוא עלול להתפרץ בכל רגע).