לאחר שויל בן ה-12 נעלם, חבריו מייק, לוקאס ודאסטין יוצאים לחפש אותו.
תאריך הפצה בארה"ב: 15/07/2016
תאריך הפצה בישראל: 15/07/2016
כתבות העוסקות בסרט זה
- הטלווימפיאדה יום אחרון, באטל רויאל: מי הסדרה הטובה ביותר? טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 7.8.2024
- הטלווימפיאדה יום 9, היופי בעיני המתבונן: ויזואליה ופתיחים טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 6.8.2024
- הטלווימפיאדה יום 8, אין אנשים קטנים: יוצרים ושחקנים טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 5.8.2024
- הטלווימפיאדה יום 3, יש דרקון על הבמה: מד"ב, פנטזיה ואימה טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 30.7.2024
- מצאנו באינטרנט 68: בואו נדבר על דברים נוראיים אחרים חדשות 19.3.2023
- סיכום 2022: פרסי הטלוויזיה הגיגים, טלוויזיה 1.1.2023
- מצאנו באינטרנט 53: מתחילים להיגמר לי הדברים שאני יכול לכתוב חדשות 25.7.2022
- 2022: 10 הפרקים המוצלחים של חצי שנת טלוויזיה הגיגים, טלוויזיה 1.7.2022
- טלוויזיה 2022: כל הסדרות המצופות של השנה הגיגים, טלוויזיה 13.1.2022
- מצאנו באינטרנט 33: חיקוי חיוור של מה שהייתה פעם חדשות 28.9.2021
- מצאנו באינטרנט 30: שומעים מה? יש לי רעיון אחר לחלוטין חדשות 9.8.2021
- ביקורת: דברים מוזרים ביקורות, טלוויזיה 9.11.2020
- פרסומות הסופרבול + גרוט וידאו 6.2.2017
יאי סדרות!
אז קודם כל תודה, מקווה שזה יהיה ניסוי מוצלח.
ודבר שני, אם יש פה באתר עוד אנשים שאוהבים סיפור מוצלח, מד"ב כיפי ושחקנים ילדים שלא גורמים לך לראות להביא להם כאפה. זו לחלוטין הסדרה בשבילכם.
המון המון 80's כי זה מה שמגניב היום (וגם כי באמת הסדרה הזאת טובה) לכו לראות לפני שעונה 2 עולה בהלאווין הקרוב – 27.10.17
אז עכשיו עמוד גם לקאובוי ביבופ! (עם קישור לביקורת שלי פה מלפני למעלה מעשר שנים...)
(ל"ת)
אמ, זה לא סרט
(ל"ת)
מת'יו מודין לא יהיה בעונה השנייה
פול רייזר מחליף אותו
כל העונה משתחררת מחר, כן?
הלך הסופ"ש
חשוב להבין שזו סדרה שמיועדת לילדים
כן, אני יודע שזה טיפה מוזר עם כל הgore, אבל אני חושב שמדיה שמכוונת לילדים בגילאי 12-14 צריכה להיות קצת יותר 'ריסקית' מבחינת הדברים שהיא מראה, אני יכול להגיד שאם הייתי רואה את הסדרה הזו בגילאים האלה הייתי אוהב אותה מאד.
כשמנסים להסתכל עליה בעיניים של בן אדם מבוגר מגלים את כל הקלישאות, אבל אנשים מבוגרים ומבוגרים בנפשם הם לא קהל היעד שלה.
אני לא יודעת איך לספר לך שהיא ממש לא
זה שהילדים במרכז העלילה ממש לא הופכת אותה לסדרה לילדים.
זה לא קשור _רק_ לגור ולאימה, זה קשר גם לעובדה שהסדרה מתבססת באופן ישיר ומאוד חזק על העובדה שלצופה שלה יש נוסטלגיה לאיטיז.
אז נכון אתה לא חייב לגדול בתקופה הזאת כדי להנות, אבל זה כמעט הכנה להכיר את התרבות של התקופה ואת הסרטים שאליהם הסדרה מרפרנסת.
* זה לא אומר שזו סדרה רק למבוגרים, זה לא אומר שהסדרה לא מתאימה לבני נוער. אבל ילדים? לא.
אני נוטה יותר להסכים עם mad hatter
הנוסטלגיה לאייטיז נעשית פה בצורה מוגזמת לרמה שאפשר לקרוא לזה חקיינות יותר מאשר נוסטלגיה, וברמה שדווקא מי שראה סרטים באייטיז יהנה לדעתי פחות.
הגרפיות שלה זה הדבר היחיד שמונע ממני להחכתיר את זה כסדרה לילדים באופן מובהק – ושוב, אני טוען שיש ילדים שיודעים להתמודד עם זה ואפילו יאהבו את זה שלא מתייחסים אליהם בכפפות משי ומראים להם דברים שפוטנציאלית יהיו להם מפחידים (אני, וכל אחת מהאחיות הקטנות שלי הם כאלו)
בתור אדם מהעתיד שהתחיל כרגע לצפות בעונה 4...
וואו, התגובה הזאת לא התיישנה טוב.
סדרה מצויינת. פרק 6 מהטובים שראיתי
עוד לא סיימתי את העונה, אבל פרק 6 פשוט גרם לי לעמוד ולמחוא כפיים מול המסך בבית. מופת של פרק, מלא הומור,מתח,אימה,משחק ובעיקר כיף, פשוט סדרה כיפית
אז... עונה 4
מחשבות? רשמים? או שתהיה ביקורת לעונה וכדאי לחכות?
בכל אופן, אני תכננתי לראות אולי 3-4 פרקים ובסוף עשיתי בינג׳ של לילה לבן וראיתי את כל השבעה ששוחררו עד כה. ייאמר לזכותם שאת מה שהם עושים הם עושים ממש ממש טוב – הסדרה הזו היא מופת למודל הבינג׳ הנטפליקסי שתופס אותך בשיא המתח כשהפרק נגמר וגורם לך להמשיך לצפות מיד בפרק הבא, והבא, והבא.
באופן כללי, נראה לי שנהניתי מהעונה הזו (או מה ששוחרר ממנה עד כה) יותר מהעונה שעברה, וכנראה הכי מאז העונה הראשונה. הרבה יהיה תלוי גם באיך הם יסגרו את כל הקצוות בשני הפרקים האחרונים, שישוחררו רק עוד חודש וקצת. לא כל העלילות היו מוצלחות באותה מידה (והאמת שחלקן היו חלשות מאוד), אבל העלילה המרכזית הייתה מבחינתי מספקת מאוד, הכירה לנו דמויות חדשות מוצלחות, ולמרות שהתפרים בהתחלה היו די גסים, לקראת סוף העונה הצליחו לגרום למה שלמדנו להרגיש משמעותי וקוהרנטי עם ההיסטוריה של הסדרה. צריך לסספנד לא מעט דברים שהיו אמורים להיות מוזכרים והוצנחו בעונה הזו יש מאין, אבל הסיפור סופר מספיק טוב כדי לגרום לזה להרגיש משכנע.
מחכה לראות איך הכל יסתיים, העונה ובעונה הבאה והאחרונה. זה מרגיש כמו הלהיט הענק האחרון של נטפליקס (אבל אולי זה בגלל שאני פשוט לא צופה באחרים), אז משמח לגלות שהסדרה הזו עדיין מצליחה להפתיע ולרתק. מקווה שיצליחו לשמור על המומנטום עד הסיום.
לעזאזל איתך
גרמת לי להציץ בפרק הראשון. 4 וקצת פרקים אחכ, נרדמתי מול המסך ב 4 בבוקר, והייתי חייב לקום ב 05:45. לא מתפקד עכשיו – כבר לא צעיר מלא אנרגיה, היא הועברה בירושה לילדים (חוק שימור האנרגיה). כמה רשמים עד כה:
1. אני כבר לא פותח נטפליקס בלי שתהיה המלצה על משהו ספציפי.
2. למה כל הפרקים בעונה הזו 70 דקות ומעלה?
3. יש יותר דמויות ממה שהכותבים מצליחים לתמוך עלילתית, לכן כמה סתם "נמצאות שם" ללא צורך עלילתי.
4. אתה צופה בסדרה, צריך לסספנד כל פרט שני, אבל עדיין נהנה ונשאב: באמת עולה על עונות 2-3 (הדברים היחידים הטובות בעונה השלישית הן הדמויות החדשות של הצעירה מהגלידרייה והאחות הקטנה של אחד מהילדים).
5. רמת "הנדוס" קצב העלילה גורמת לי להרגיש שאני צורך סמים: אני יכול להתלונן על חצי מהפרטים בסדרה, ועדיין מתחשק לי להכריז יום מחלה ולסיים את הבינג'. מקווה שהסיום יהיה מספק.
קבל את התנצלותי הכנה
על הלילה הלבן והבוקר הקשוח.
אפילו שזה בהחלט צריך להיחשב כסיכון ידוע מראש עם הסדרה הזו.
1. כמוני כמוך. אני נזכרת שיש לי מנוי לנטפליקס רק כשיוצא משהו מומלץ שבמקרה נמצא שם. לחפש בנטפליקס משהו לראות? פשוט לא קורה אצלי.
2. נראה לי סימפטום של סדרות מצליחות שהיוצרים שלהן משתכנעים שכל רעיון שיש להם שווה זמן מסך.
3. האמת שכן, יש יותר מדי דמויות בסדרה הזו, וחלקן לא ממלאות שום תפקיד מעניין כבר כמה עונות טובות (היי ג׳ונת׳ן). מצד שני היוצרים ממש מוצלחים ב להכניס דמויות חדשות ולגרום לך להתאהב בהן ולהרגיש שהן פשוט שייכות לעולם הזה. נגיד בעונה הזו – הדמות של אדי היא תוספת כל כך מוצלחת, שנראה לי שאני אתבאס יותר אם יהרגו אותו מאשר חלק מהדמויות הוותיקות.
4. לגמרי. רובין היא התוספת המוצלחת של עונה 3 ואני ממש אוהבת את מה שעשו איתה העונה. האחות הקטנה של לוקאס עדיין בעיקר מעצבנת אותי אבל המינון שלה לא מוגזם אז זה בסדר.
5. בעיני פרק 7 עשה עבודה ממש טובה בלסגור קצוות ולחבר את הפאזל לקראת השואו-דאון הסופי. אמנם חלק מהגילויים והטוויסטים שלו היו יחסית צפויים, אבל היו חלקים שהצליחו בכל זאת להפתיע, והוא בעיקר מחבר דברים בצורה ממש נחמדה להיסטוריה של הסדרה, כל הדרך חזרה לשאלות שעלו בעונה 1.
מקווה שפרקים 8 ו-9 לא יאכזבו.
אז סיימתי את 7 הפרקים
ואני מסכים איתך לחלוטין.
העונה הטובה ביותר מאז הראשוניות של עונה ראשונה, למרות כל הבעיות. הצילום, בימוי, סאונד: כולם משרתים את החוויה הכוללת באופן נהדר.
לדעתי היו אם היו מקצרים כל פרק בדיוק בעשר דקות, ופשוט מוחקים את כל קו העלילה של כל מי שנמצא ליד ג'ונתן זה היה משפר דרמתית. אלא אם המטרה היא להוריד את הדופק של הצופים, כמו סצינות "אנחנו משפחה" בין פעלולים במהיר ועצבני. זהו קו עלילה שלא מוביל לשום מקום ולא באמת משרת מטרה דרמתית כלשהיא שלא ניתן להחליפה בכמה סצנות פה ושם עם הדמויות שבאמת נדרשות לעלילה.
קו העלילה של וינונה ריידר הוא זהה בכל העונות, אז אין כל כך מה להתלונן עליו, כי מבחינת היוצרים זה לא באג, זה פיצ'ר.
עונה 4 היא הכי טובה מאז הראשונה
כמו שרשמו מעליי, למרות שצריך לסספנד כל דבר שני שקורה ויש כמה קווי עלילה לא טובים, עדיין החוויה בגדול פשוט כיפית וממכרת בטירוף.
הסדרה הגדולה האחרונה שנשאר לנטפליקס לא? העונה הזו החזירה אותי לימים שנטפליקס הייתה בשיא כוחה ולא מפגן הבינוניות הרע שהם נהיו בשנה וחצי האחרונות.
תהיה ביקורת?
טריילר לחלק 2 יצא:
https://www.youtube.com/watch?v=sBEvEcpnG7k
זה נראה ממש ממש טוב, ולפחות מבחינתי הצליחו ליצור תחושה של סכנה אמיתית לדמויות, שזה משהו שלא ממש הרגשתי בעונות הקודמות.
מקווה שהעונה תסתיים באופן מספק, גרנדיוזי זה בטוח יהיה.
מחשבות אחרי ווליום 2
קודם כל בלי ספויילרים, בעוד שבווליום 1 לא ממש הרגשתי את האורך ה-XXL של הפרקים, בווליום 2 אני בהחלט יכולה לומר שהרגשתי אותו, ולא לטובה. זה היה… כבד, והיו בעיות Pacing (סורי, לא מצליחה לחשוב על המילה בעברית) כתוצאה מכך.
ובכל זאת, זה היה סיום מספק למדי, אפי וגרנדיוזי בהחלט, והיו בו כמה וכמה תצוגות משחק מרשימות ממש, מהסוג שלדעתי יגרום לי לכעוס כשאף אחד מהסדרה לא יהיה מועמד לאמי עוד כמה שבועות.
ועכשיו, לספוילרים…
בעיות PACING זה לא כמו להגיד בעיות קצב? לא שיש לי בעיה עם שרבוב מילה באנגלית למשפט, הרבה פעמים
יש מילים באנגלית שקשה לי לחשוב על מילה בעברית שמעבירה את אותו רעיון בדיוק.
זה קרוב, אבל לא מרגיש לי מדוייק
ככלל אני מעדיפה להשתמש במילה באנגלית אם המקבילה בעברית לא קולעת בעיני. מקווה שהכוונה ברורה דייה.
העונה הרביעית מאכזבת, נמרחת ומשעממת
עוד מאותו דבר. עלילה קלושה שהמציאו כדי להצדיק עוד עונה. סיימנו כמעט באותה נקודה של תחילת עונה 3. מה הטעם?
הפרקים הסופר ארוכים נתנו הזדמנות לעלילה איטית ומייאשת.
כל סאגת פאפא הייתה בעיקר מעצבנת.
עלילות הבריונים, בעיקר בפרקים הראשונים, היו מתישות ולא במקום לז'אנר.
כמות השומן הרווי בעונה (הסך-הכל סבבה) הזו לא הגיונית
האחים דאפר מאמינים שאם לא יוקדשו 20 סצנות לפחדים והחששות של דמות X אז לא נתרגש מספיק כשיקרה לה Y. הבעיה היא שכש-Y כבר מגיע הייתי מותש מכדי להרגיש משהו. וזו לא דוגמה נקודתית אלא משהו שחזר על עצמו פעם-אחר-פעם.
אבל זו עונה טובה, מאוד אפילו. הדמויות נהדרות, בעיקר רובין וסטיב ואפילו אדי הפתיע לטובה (בפרק הראשון לא סבלתי אותו, חשבתי שהוא קלישאת "פטריק ורונה" שכזו). לצערי מייק הפך לבלתי נסבל, לא שזה משנה כי מי שהיה פעם גיבור הסדרה, האליוט לאי.טי שהיא אילבן, שונמך לדרגת דמות משנה.
והעלילה, גם אם היא מפוזרת (בגזרת המבוגרים) או נמרחת (אילבן מרבית העונה) הביאה רגעים יוצאי דופן ומהנים, כך שסלחתי אפילו על החורים בתסריט. מחכה בקוצר רוח לעונה 5 אבל הם חייבים עורך קשוח.
זאת הייתה עונה טובה, והיא צריכה עורך.
הסדרה נמשכה כמעט 13 שעות. זה אורך של סדרה רגילה, כמעט 20 פרקים.
ומצד אחר, החלוקה לפרקים הייתה הגיונית. כל פרק היה יחידה הגיונית.
אז היה צריך למצוא דרך לערוך את העונה לקצת יותר פרקים. להוריד קצת שומן. להפוך את הסיפור ליותר קצבי, פחות מעיק. אין הצדקה שפרק סיום של סדרה יהיה ארוך יותר מסרט בלוקבאסטר.
ממש
אני צופה בה במהירות 1.5 ואפילו זה לא עזר בשני הפרקים האחרונים. התחלתי לעשות דברים במקביל.
בגדול, אני לא מבין את ההתעקשות על כל הדמויות. כאילו הם מנסים להיות משחקי הכס.
טוב, זה לא נגמר
יש ספין אוף! נכון שמישהו רצה את זה? נכון? מישהו? אה, לא?
אני *ממש* אהבתי את עונה 4.
כן, אני שומע את התלונות על האורך. לא אגיד שאני לא מבין אותן *קצת* – היו קווי עלילה שהייתי מקצץ או מאיץ, אבל בגדול שני פרקי הסיום שמרו אותי מרותק ברמות של לא רציתי אפילו לקום לשירותים וזה הישג די מטורף עבור 4 שעות של טלוויזיה.
בגדול, מאז העונה הראשונה הסדרה הזו היא בשבילי בעיקר מורכבת ממערכות היחסים של הדמויות שלה, וכל דמות חדשה שזורקים לתוך הסלט הזה הופכת את כל העסק להרבה יותר מעניין כשהיא מתחברת למערכת הקיימת. העלילה העל-טבעית היא בונוס שיכול להיות לא-מזיק במקרה הכי גרוע, שזה מה שקרה בעונה השנייה. אבל לשמחתתי גם בעונה 3 וגם בעונה 4 הם עושים איתה דברים *נהדרים*.
לא שעונה 4 מושלמת – לא רוצה להכנס לדברים הספציפיים שלא אהבתי כל כך כי לא שווה לסגור את התגובה הזו על ספוילרים בשביל עוד רשימת מכולת של דברים מציקים, אבל היא העונה הכי טובה, מותחת ומרגשת של הסדרה הזו בעיני עד עכשיו. וכמובן, מכילה את הסצינה ההיא, עם קייט בוש, שרק בשבילה שווה להתחיל לראות את הסדרה בכלל.
אני באמת לא מושקע בהם רגשית.
אבל אולי בכל זאת הכותבים צריכים למצוא דרך נוספת להעביר את הדמות תהליך רגשי מאשר נאום ארוך, משעמם, קלשיאתי וכתוב רע. הפך את הסדרה לנורא ילדותית בעיניי ומאד לא מתוחכמת. והקטע של הנאום חזר בלי סוף (גם להופר היה, אדי, גונתן לויל ומי לא בעצם).
הם ראו פרמזן ואמרו יא! אפשר חיבור בין דמויות שהוא לא רומנטי!
אני חושב שזה מתחבר לדיון אחר שרץ עכשיו באתר, ושאולי לא היית מתלונן אם אלו היו שני בנים, פשוט כי היית רגיל.
החברות בין 11 ומקס נבנתה בעונה 3 באופן די אמין.
אני הכי לא בראש של חיבור בין דמויות חייב להיות רומנטי (והטרו) אז לא להגיד לי מה הייתי חושב .
החברות שלהן מבוססת על גלידה באוטובוס. והכי גרוע, הרגיש שניסו לצוות ביניהן כי הן שני הבנות של החבורה, וכשהן לבד הן רק מדברות על כמה כיף בלי הבנים. נגיד הציוות בין רובין לננסי בעונה היה הרבה יותר מוצלח לטעמי (כאשר הוא לא סבב סביב סטיב) . אומנם ניכר שהן לא הולכות להיות בסטיז אחרי כל זה, אבל תמיד זה נחמד כששתי דמויות עם אופי שונה לגמרי ואף מתנגש לעיתים לומדות להיפתח ולחבב אחת את השנייה.
לא מחליט לך כלום, לכן כתבתי "אולי"
והבדיחה על פרוזן היא על חשבון התסריטאים.
לי זה נראה דווקא בסדר. זה נבנה בעונה לפני (כחלק מהעצמאות של 11), זה הגיוני בהתחשב בגיל, בכך שהן אכן 2 הבנות בחבורה ובכך שהיא תכלס החברה היחידה של 11…
הדוגמא של הבנות הבוגרות היתה הרבה יותר מעניינת, אבל זה בגלל שהסצנות שלהן גם קידמו עלילה. אצל הקטנות זה היה יותר להראות שהן נהנות יחד. קידום עלילה כתבו להן יחד עם הבנים או לחוד אחת מהשנייה.
נכון אבל הציגו את החברות במרוכז המשך מונאז בפרק הראשון ואז המשיכו האלה.
בעיניי בשביל בנייה עלילה מריך להציג את הקשר לאורך כמה פרקים ולראות אותו מתפתח. קצת מוזר שברגע אחת הן נהיות חברות הכי טובות ומאז לא חזרו לזה, חוץ מפלאשבקים שהציגו בדיוק את אותה סצינה וחצי. הרגיש לי קצת עלוב.
אגב גם על החברות בין חלק מהבנים הייתי מתלונן אם היו מחליטים שהיא עוגן רגשי להשעין עליו את הפינאלה של העונה.
לא בטוח מה טיב הקשר בין מייק-לוקאס לדוגמה (ראו אותם אי פעם חולקים סצינה לבד, משתפים דברים אחד עם השני?) או וויל עם כל אחד מהחברה. והחברות של מייק-וויל טוקסיק בטירוף אבל זה כבר מכוון.
כן, גם אני לא מבין מה התלונה
כשיצאתי מעונה 3 היה ברור ששתי הדמויות שהכי משמעותיות בשביל מקס זו אילבן ולוקאס. נראה לי טבעי וסביר לחלוטין. בין השאר, כי ציפיתי לזה אחרי היריבות בין אילבן למקס בעונה 2 שהיתה לי מאולצת ומיותרת.
בכנות אני לא זוכר כלום מעונה השלישית.
מה שזכור לי הוא שכל העונה השנייה היה נתק ביניהן אז בפרק הראשון של עונה 3 הכותבים החליטו לתת להם יום כיף קצרצר, שכלל גלידה וריכול על החברים המצחיקולים שלהם (אולי אני טועה? זה הזיכרון שלי). לא זכור לי קשר משמעותי שנרקם לאחר מכן. בעיקר הרגיש לי שהכותבים לא ממש יודעים איך לתאר חברות בין שתי נערות.
זה היה חלק מבניית העצמאות של 11
שהיא לא רק "חברה של". אבל אני לגמרי מסכים עם הסיפא שלך: באמת שמהרבה מהתסריטים מקבלים הרגשה שהתסריטאים לא כותבים בנות ונשים אמין.
זה מתחבר שוב לדיון התורן על כך שהדמות ברירת המחדל היא גבר לבן ודמות תהיה אישה רק אם יש צורך עלילתי.
אז סיימתי את עונה 4
והעלילה מטורפת. נואה שנאפ הבטיח בראיון אצל פאלון שהעונה הרביעית תהיה "כאוטית. זה בכל מקום ויש שם הכל" והוא צדק. וכן, האורך מעיק ויש כל כך הרבה סצנות שהיה אפשר לחתוך החוצה או לפחות לקצר טיפה, אבל אני חושב שהיינו מפספסים את הרעיון. כמות הדברים שפתאום הסתדרו והשאלות שקיבלו תשובה לגמרי שווה את האורך המוגזם.
רק דבר אחד באמת הפריע לי: ויל. יותר מדי רמזים לגבי הזהות המינית שלו שזה כל כך ברור שהוא גיי ויש לו משהו כלפי מייק, אבל למה לא להגיד את זה? רובין יצאה מהארון אחרי חמש דקות. ויל שם כבר ארבע עונות ואין כלום. ולא שזה בוער לי, אבל למה להשאיר את זה פתוח? ובלי קשר, מה הדמות שלו עושה בעצם? בעונה הראשונה הוא היה המפתח של העלילה. בשניה – גם. בשלישית הוא היה חלק מהחבורה. ועכשיו הוא סתם שם. הוא לא גילה משהו חשוב, הוא לא עשה משהו שתרם לעלילה, הוא פשוט שופך מלח לתוך אמבטיה ובוכה.
וגם: מה הקטע של אריקה? היא חייבת לדבר מעצבן?
ויל הרבה יותר צעיר מרובין
לכן זה ממש לגיטימי. אלו גם חברים קרובים, אז הכל יותר מסובך. את/ה טועה, לרובין רמזו והגילוי היה רק בסוף העונה, בסצנה בשירותים.
דרך אגב, באף עונה ויל לא באמת היה תפקיד ראשי, תמיד משנה. בעונה 4, יחד עם עוד כמה דמויות, הוא הורד בדרגה לתפקיד ניצב עם 2 שורות.
הוא לא מאוד צעיר מרובין של העונה הקודמת
וכן, כשכתבתי חמש דקות התכוונתי שזה היה באותה עונה, אני מצטער שזה לא היה ברור. בנוסף, ויל היה בתפקיד ראשי בעונה השניה. וחבל שהורידו אותו, כי נואה שנאפ נהדר בתפקיד הזה. בעונה השניה הוא ממש הפציץ וכל סצנה איתו היתה מעולה.
כל שנה בגיל הזה היא עולם ומלואו
אני חושב שרובין סיימה ביה"ס. "חושב", כי לא הבנתי למה היא מנגנת בתזמורת אם היא סיימה.
אתן דוגמא שקרובה אליי: היינו חבורה של 5 בחטיבה-תיכון. 4 מאיתנו גם שיחקו קצת מבוכים ודרקונים :) . דווקא האחד שהייתה לו חברה ראשון (לחלקנו לא הייתה בכלל חברה בתיכון) יצא מהארון לקראת סוף התיכון. שניים מאיתנו הבנו זאת לבד וזו לא הייתה הפתעה, אבל 2 האחרים לא. הוא היה מאוהב באחד משניהם ולא סיפר לו אלא רק בגילאי ה 20, בדיעבד.
אז אני לגמרי מזדהה עם הייצוג שיש בסדרה – גיל ההתבגרות הוא מסובך. במיוחד כשלי הייתה תספורת דומה לשל ויל עד גיל 13 לערך, וגם משקפי הארי פוטר… למה?! זו התעללות בילדים!!
אבל, בסדרה הזו ספציפית, אני חושב שזו עצלנות תסריטאית: איך לתת שבב סיפור לדמות ששונמכה לניצב. השורות משוחקות טוב, השחקן נותן מבטים מלאי רגש, אבל ביחייאת, די. שוב, זה חוזר לטענה הכללית על עודף דמויות ללא יכולת להחזיק איתן סיפור.
פשוט תגיד שהסדרה מבוססת עליך
וברצינות: בכל עונה רק הוסיפו דמויות. וכן, חלק מהן מתו, אבל בסך הכל מספר הדמויות רק עולה וזה מעצבן. פעם היו רק חמישה ילדים, אמא, צ'יף, שלושה טינאייג'רז בתפקידי משנה. וזה עבד מעולה. עכשיו יש:
1. שישה ילדים, מתוכם זוג אחד, זוג לשעבר אחד, גיי שדלוק על הבן מהזוג שעדיין בקשר, עוד אחד שהברה שלו ביוטה והמצב ביניהם לא ברור
2. טינאייגרית שהיא האקסית של טינאייג'ר ובזוגיות עם טינאייג'ר אחר, שהוא היה דלוק על טינאייג'רית אחרת אבל היא לסבית, אז עכשיו הוא דלוק בחזרה על האקסית שלו. והטינאייג'ר שביחד עם הטינאייג'רית עכשיו מתמסטל ביחד עם איזה נרקומן מוזר
3. האמא והשוטר עכשיו ביחד, ויש גם איזה קונספירטור מוזר בתמונה.
4. אחות של ילד אחד גם בסיפור עכשיו (עם מבטא מעצבן)
5. אה, וזוכרים את המעצבנים מהמעבדה? אז גם הם פה! נכון שהתגעגעתם?
6. איזה בן אדם שהגיל שלו לא לגמרי ברור והוא המנהיג של חבורת D&D שחשודה ברצח של כמה אנשים, בין השאר החברה של (הנה עוד דמות) קפטן קבוצת הכדורסל, שביחד איתו הצטרפה גם כל שאר הקבוצה
7. מלא רוסים.
זאת לא סדרת נטפליקס, זה "מלחמה ושלום". יוצא שאחת הדמויות המרכזיות בסדרה פשוט נעלמה, למרות שמגלם אותה אחד השחקנים הכי מוכשרים שם. למה? העלילה לא היתה עובדת עם פחות דמויות? הרעיון המרכזי לא היה עובר? מבאס. וכן, אני יודע שהדאפרים אמרו שוויל עומד לנוח אחרי שלוש עונות שהוא היה ילד הכאפות של מה-שזה-לא-יהיה, אבל לא ציפיתי לכזאת מנוחה.
וגם למה לעשות ספין אוף? לא היה מספיק ארוך? חלאס, בואו נגמור עם זה.
כמו כל ביופיק, הכותבים לקחו חרות אומנותית
אנחנו נלחמנו במיינדפלייר ובוקנה, אבל לא בדמגורגון :)
הדמות של הספורטאי הייתה כל כך סתמית, שגם המוות הנורא ואיום שלה היה כל כך אגבי שאם מצמצת, היית מפספס שהוא בכלל מת – ולא היית אפילו חושב מה קרה לדמות, כמו שאף אחד לא חושב מה קרה לחברים שלו…
באמת שקיוויתי שיותר דמויות מעונות קודמות ימותו בעונה הזו. עדיף מילדים חסרי ייחוד, שעוד בזבזו לנו זמן על בניית דמות פלקט שלהם כדי שיהיה לנו אכפת. זאת אומרת, אם הורגים, אז שיהיה לי אכפת, זה לא סרט של שוורצנגר. משחקי הכס 101.
בהמשך לשיחתנו
ממה שהבנתי, העונה הבאה תהיה (שוב) סביב ויל. זה גם טוב כי שנאפ מעולה, אבל זה גם טיפה מפריע לי כי הדמות הזאת עברה המון והוא פחות או יותר ילד הכאפות של הסדרה (מה שמחזיר אותי לחלק הטוב פה, כי הכשרון של שנאפ בא לידי ביטוי בעיקר בתור הקורבן)
שלא ייפול לטייפקאסט :)
(ל"ת)
הוא תמיד מרגיש לי כמו השחקן הכי פחות מוכשר מהילדים.
שמחתי שנתנו קצת יותר מקום ללוקאס העונה.
ברצינות?
מבחינתי הוא שני רק לבראון (בתיקו עם סינק). בעונה השניה הוא היה פשוט מטורף, וכל עוד ויל סובל באיזושהי צורה הוא זורח (וזאת כנראה הבעיה אצלו, שהוא לא טוב בתור גלגל שלישי שהכל בסדר איתו). בקיצור, אם ויל יהיה דמות מרכזית בתור גיבור או משהו זה יהיה גרוע, אבל אם הדמות שלו תעבור משהו דומה לעונה השניה אני לגמרי מוכן לשלם על זה.
לפחות על סמך העונה הזאת כי אני לא כזה זוכר אותו מהעונות הקודמות (שזה כבר סימן לא משהו).
נכון שהוא גם קיבל הכי פחות זמן מסך, אבל כשהוא קיבל הוא לא בדיוק פרח (הסצנה במכונית כשהוא יושב ליד מייק ומסתכל מהחלון בבכי, קרינג׳). אני חןשב שאם פרשת נוח שנפ ודוגה קאט לא הייתה מצרחשת אני כנראה אפילו לא הייתי טורח לזכור את השם של השחקן.
( וכן ברצינות. אני שונא להזכיר על טעם וריח כי זה נחרש עד כאב ולא צריך לכתוב לדעתי בתחילת כל משפט, אבל כן זה קיים).
כן, העונה הוא היה די חלש
אבל אתה לא זוכר אותו מהעונה השניה? כל העונה הזאת סובבת סביבו
צפיתי בעונה השנייה בזמן אמת, ככה שעברו כמה שנים מאז.
אני זוכר אותו רועד באמצע של שדה דלעת ובכללי הרבה שוטים של שיערות סומרות על העורף אבל לא מעבר, בטח לא ברמה שיהיה לי בראש נוח שנאפ שחקן מצויין.
וואו, חוויות שונות לגמרי. מוזר.
(ל"ת)
חייבים לדבר על מה שקורה עם קייט בוש
בפעם הראשונה שראיתי את “רצה במעלה הגבעה ההיא״ ב-MTV Hits הייתי בטוח שזאת טעות, שלעורכים השתחל לא בכוונה פנימה אל תוך רצף הלהיטים העכשוויים איזה קליפ ממש ישן משנות השמונים. אחרי עוד כמה פעמים כאלה כבר הבנתי שלא, השיר באמת חזר למצעדים עכשיו. עוד לא קרה פעם אחת בתקופת חיי שאני זוכר ששיר כל-כך ישן, אפילו אם הוא סינגל, מקבל הזנקה כזאת, בטח שלא בזכות סרט או סדרת טלוויזיה או משהו דומה. וזה מדהים, כי לא כולם צופים בסדרה/אוהבים את הסדרה, בטח לא כל מי שקנה בשבועות האחרונים את הסינגל (שוב?)
אתה טועה: כמעט כולם אוהבים את הסדרה
היחידה שעוברת אותה (בסדרות דוברות אנגלית) היא בריג'רטון (אותה אוהבות גם סבתות, כי הם לבושים בבגדים ויקטוריאנים שכאלה). בדמוגרפיה, דברים מוזרים הרבה יותר חזקה בגילאים שאכפת לחברות מהם, נגיד 15-35. אלו גם הגילאים שמשפיעים על מצעדים וכו'.
דוגמא לכתבה בנושא
ובכל זאת, שום סדרה אהובה אחרת לא הצליחה לעשות דבר כזה לאף שיר אחר, וזה מאוד מדהים.
(ל"ת)
נניח, דיברנו לא מזמן על הסצנה המפורסמת ההיא בהארי פוטר ואוצרות המוות,
וגם הארי פוטר שהוא זיכיון הרבה יותר אהוב ומצליח לא הזניק את השיר ההוא של ניק קייב למצעדים.
עכשו צריך לבדוק אם הם יעשו את אותו דבר למאסטר אוף פאפטס
זה אכן קורה
לא באותה רמה כמובן, בכל זאת השימוש בשיר של קייט בוש היה הרבה יותר נרחב, הוא הופיע לפחות 3 פעמים בצורה בולטת ועם משמעות עלילתית, ועוד כמה פעמים ברקע + בטריילר.
השיר של מטאליקה הופיע בדיוק פעם אחת, אפילו אם זה היה בסצינה מאוד מאוד מגניבה. חוץ מזה, זה בכל זאת שיר רוק באורך יותר מ-8 דקות וקשה להשוות בינו לבין הפופ הקליט של קייט בוש.
ובכל זאת הוא עדיין יושב במקום ה-3 במצעד ההורדות של אפל בארה״ב, שבועיים אחרי שהפרק שודר (עד לאחרונה הוא היה במקום ה-2, ממש מתחת לקייט בוש).
אין לי ספוטיפיי, אבל הבנתי שגם שם הוא קיבל בוסט מרשים, ובינתיים הלהקה לגמרי חוגגת על העניין ומביעה הערכה ותמיכה לשימוש שנעשה בו.
למטאליקה לא באמת אכפת.
הם העלו סרטון לטיקטוק עם חולצות של הלפייר, מה שמעיד על זה שיש שת״פ רשמי איתם לגבי הקידום מול נטפליקס.
״הפופ הקליט של קייט בוש״?
טוב שלא עשית ממנה בריטני ספירס… קייט בוש היא אמנית פופ אלטרנטיבי קלאסית, וספציפית דרים פופ.
קליט באופן יחסי, כמו שמעיד ה'פופ' בדרים פופ. כמו שמעידה העובדה שrunning up the hill נכנס לטופ 100 של בילבורד כשהוא יצא. ומאסטר אוף פאפטס, לא
ועכשיו רק צריך לחכות לסדרה המגניבה והסקסית שתחזיר למצעדים את ״פרנואיד אנדרואיד״.
קליט או לא קליט, מקום שלישי במצעד הבריטי, לא צחוק!
אבל הוא כן נכנס לטופ 100 של בילבורד
לטופ 40, ליתר דיוק:
https://www.billboard.com/music/chart-beat/metallica-master-of-puppets-stranger-things-five-burning-questions-1235113442/
התכוונתי שבזמנו כשהם יצאו running up the hills היה בטופ 100 כשהוא יצא ב1985 וmaster of puppets לא.
והכניסה העכשווית היא דבר מגניב לגמרי, ושאפו לסדרה שהצליחה לעשות את זה. אני מאוד אוהב את השיר הזה כמו שמעיד הכינוי שלי
אההה אוקיי
כשקראתי את זה קודם חשבתי שאתה מתייחס לאימפקט של הסדרה על המצעדים כרגע.
בהקשר של הפופולריות המקורית של שני השירים, צודק במאה אחוז.
ואשכרה לא קישרתי את הכינוי עד עכשיו. נייס!![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ביחס ל-Master of Puppets? כן, זה פופ, וכן, זה קליט.
(ל"ת)
סוגה מוזיקלית איננה מתקיימת ביחס לסוגות אחרות.
גם ״התקווה״ קליט ביחס למטאליקה וזה עדיין לא הופך אותו לשיר פופ, כי פופ וקליט אינן מילים נרדפות וגם לא תמיד חופפות (דוגמה שעולה לי לראש עכשיו: ״I Turn To You” של כריסטינה אגילרה שאין ויכוח שהוא שיר פופ. אבל מאוד לא קליט.)
אז אתה טוען ש-Running up that Hill
הוא לא שיר פופ, או שהוא לא שיר קליט?
אני מבינה שהצירוף מילים הזה עשה לך רע, אבל אם תקרא שוב את המשפט שכתבתי במקור, זה לגמרי כן היה תיאור על מנת להדגיש את הניגוד בינו לבין מאסטר אוף פאפטס. כלומר – באופן יחסי.
לא כל שיר פופ הוא בריטני ספירס. גם אם אם אתה מוסיף ״אלטרנטיבי״ או ״דרים״ לפני פופ, אתה בעצמך השתמשת במילה כדי לתאר את הז׳אנר המוזיקלי שאליו קייט בוש משתייכת.
ונכון, לא כל שיר פופ הוא קליט. השיר הזה – כן.
נו, אז אנחנו מסכימים לגמרי בעצם.
ובכל זאת כשאומרים דרים פופ מתכוונים לתת-סוגה אלטרנטיבית, כפי שהרבה סגנונות אלטרנטיביים אחרים מכילים את המילה פופ בתוכם ובכל זאת אינם פופ; כלומר רוב קהל הפופ של היום לא היה חושב על קייט בוש כדוגמה הראשונה (וגם לא החמישית) לזמרת פופ (וגם עכשיו ספק אם הם חושבים עליה ככה או יודעים מי זאת בכלל, מבחינתם זה פשוט השיר המגניב ההוא מדברים מוזרים.)
אני דווקא חושב שיש קשר אינהרנטי בין פופ לקליטות. ואם יש שיר פופ לא קליט, אז או שהוא שיר לא פופ שמבוצע על ידי זמר פופ, או שהוא שיר פופ לא מוצלח
קליטות היא תכונה בשיר, לא מאפיין של ז׳אנר.
כי לכריסטינה ולבריטני ולמנדי ולג׳סיקה ולעוד זמרות פופ מסוגן יש עוד אינסוף שירים לא קליטים שכאלה, וזה לא הופך אותן ללא-פופ. להיט פופ, סינגל פופ סופר-מצליח הוא בדרך-כלל גם מאוד קליט, זה נכון. שיר פופ שאינו סינגל… גם בדרך-כלל קליט, אבל זאת לא חובה ז׳אנרית, בדיוק כמו ששיר רוק לא חייב לכלול ריף או סולו.
שיר רוק לא חייב ריף או סולו, אבל הוא כן חייב גיטרה כנראה. מה יש בפופ שהופך אותו לפופ? זהות המבצע? זוהי הגדרה רקורסיבית והיא לא תופסת. ציינתי שיש שירי פופ לא קליטים. קוראים להם שירי פופ רעים. הם נכשלו להשיג את מה שהם יצאו להשיג, אבל הם תמיד מנסים. הסיבה שבריטני ספירס היא זמרת פופ, זה בגלל שהיא קליטה. קליטה בקול שלה, קליטה במראה שלה, וכמובן, קליטה במוזיקה שלה. וזה מה שהופך אותה לזמרת פופ. לכל ז'אנר אלטרנטיבי שמוצמד השם פופ יש את האיכות הזאת, יש לו משהו קליט בבסיס שלו. זה לא תמיד עובד, ובז'אנרים אלטרנטיביים חוסר קליטות הוא לא תמיד כשלון, אבל מעבר לאחוז מסויים של שירים לא קליטים, ולא תוכל להצמיד את המילה פופ לז'אנר הזה.
כן אבל יש גם המון שירים מאוד קליטים שאינם פופ וגם לא יהיו פופ.
״צבא שבע הארצות״ של הפסים הלבנים מאוד קליט, למעשה ריף הגיטרה שלו הרבה יותר קליט מכל הקטעים המושרים שלו. הוא כל-כך קליט עד שאפילו אנשים שאין להם מושג מי זה ג׳ק ווייט או מה זאת מוזיקה אלטרנטיבית מכירים אותו, אנשים שלא שמעו מוזיקה אלטרנטיבית בימי חייהם משתמשים בו כצלצול בטלפון הנייד שלהם, אוהדי כדורגל שרים המנונים לצליליו ומפגינים בישראל מדקלמים על הלחן שלו את השורה ״ביבי, איפה הכסף?״ – ועדיין, הוא לא פופ ולא יהיה פופ רק בשל קליטותו, הצלחתו וסינגליותו. מה הוא כן? סינגל אלטרנטיבי מצליח מאוד שעשה קרוסאובר למיינסטרים.
לא כל שיר קליט הוא שיר פופ. אבל אין שום דרך לתת הגדרה לפופ שלא מניחה קליטות כדבר אינהרנטי בז'אנר. אפשר לומר שהקליטות האינהרנטית יוצרת אסתטיקה מסויימת שיכולה להדיר סוגים אחרים של קליטות, אולי הריף של SNA חסר את הסכריניות של הקליטות הפופית הרגילה. אפשר לנתח מכאן ועד מחרתיים מה זה שונה. אבל בסוף נחזור לזה שאי אפשר לדבר על פופ בלי הקליטות שלו
אז איך זה שיש כל-כך הרבה פופ מהמיינסטרים של המיינסטרים שהוא לא קליט?
את זה עדיין לא הסברת, חוץ מלהגיד שפופ שאינו קליט הוא פשוט פופ גרוע או לא פופ. לא נראה לי שבהופעות שלה, כריסטינה אגילרה מפסיקה להיות זמרת פופ כשהיא שרה את "אני פונה אליך" ו"השתקפות" וחוזרת להיות זמרת פופ בשירים האחרים.
אתה
מתייחס לז'אנר במושגים קשוחים מדי. הרבה מאוד אומנים, כמעט כל האומנים הבאמת טובים, חוגרים מהמסגרת של הז'אנר שלהם לפעמים. מה שאתה צריך לשאול את עצמך זה לא 'האם בשיר הזה הוא מפסיק להיות מהז'אנר הזה' אלא, מה היה קורה אם כל השירים שהוא היה שר היו נשמעים כמו השיר הזה? אם כל השרים של רדיוהד היו נשמעים כמו electioning אז היה הז'אנר שלהם היה משתנה. היה נהפך למד"פ שתרצה לקרוא למשהו כמו דפש מוד. אני לא מכיר את כריסטינה אגילרה בכלל. אני מאמין לך שהיא אומנית פופ, ואני מאמין לך שהשירים שהזכרת לא קליטים. מה שאני כן אומר זה אם כל השירים שלה היו לא קליטים, היא לא היתה אומנית פופ, היא היתה משהו אחר
אני יכול לחיות עם עמק השווה הזה.
(ל"ת)
אני לא מבינה איך שני המשפטים שלך
מסתדרים אחד עם השני.
לא איכפת להם באמת, כי יש שת״פ רשמי? אם יש שת״פ רשמי, זה לא אומר דווקא שכן איכפת להם? או שאתה אומר שזו לא ״איכפתיות״ כל עוד יש מניע כלכלי?
הם אישרו את השימוש בשיר והם מקדמים באופן פעיל את השימוש שלו בתכנית, כולל הטיקטוק שהזכרת, וכולל שיתוף במדיה חברתית ותגובות לגביי איזכורים שלו ואפילו שימוש בקטע מהסדרה כרקע לשיר בספוטיפיי.
נראה לי שדי איכפת להם, כי הם מבינים שזו אחלה דרך להשיג לשיר ישן חשיפה מחודשת, הורדות, האזנות ומעריצים פוטנציאליים חדשים.
כנראה התפיסה שלי של מטאליקה יותר צינית מזאת של רוב האנשים.
אבל לא ניכנס לזה בפורום הזה.
בתקופה הקצרה בה Glee הייתה תופעה תרבותית, היא הייתה בקביעות מזניקה שירים ישנים ולפעמים די עלומים בחזרה למצעדים
באיזשהו שלב נראה לי שלייבלים התחילו לשלם לפוקס כדי שיכניסו שירים של להקות/זמרים שלהם.
יש לך דוגמאות?
כי ממש לא זכור לי שום דבר שכזה, ואני זוכר את תקופת שידורה היטב.
עניתי רק על האהדה של הסדרה
אתה צודק, הקטע עם השיר הוא באמת ברמה של "שבר את האינטרנט" :)
קייט בוש
כולם מדברים על כמה זה יפה שדברים מוזרים גורמת לאנשים לגלות מוזיקה של פעם. אבל האמת שבחוויה שלי, מה שהסדרה עשתה היה יותר מזה. אני זוכר שהקשבתי לhounds of love והאלבום לא עשה לי את זה. חשבתי, ואני עדיין חושב, שאלבום הבכורה של קייט בוש טוב בהרבה. אבל דווקא בהקשר של הסדרה השיר השתפר מאוד. הסאונד האייטיזי המזוייף של התופים מאוד מתאים למסחטת הנוסטלגיה שהיא הסדרה הזאת, משהו שבהאזנה לבד לא היה, זה היה סתם סאונד אייטזי מעצבן. הסינת'ים הצופריים לא עשו לי את זה כשיר, אבל הדיסהרמוניה שלהם בונה את המתח מצויין. והפזמון, כששמעתי אותו לבד לא הרגשתי מתח מיוחד. אבל בהקשר הנכון הוא פשוט עובד הרבה יותר טוב. בקיצור, לשמוע את השיר לבד היה חוויה משמעותית פחות טובה מלשמוע את זה עכשו כשזה מותנה עם הסצנה.אומנות מפרה.
אותו דבר קרה לי עם Master of Puppets
כלומר, הסדרה גרמה לי לגלות מחדש שיר שלא ממש היה לי איזשהו יחס אליו קודם לכן, למרות שכן הכרתי אותו.
דווקא את Running up that Hill אהבתי עוד לפני הסדרה ואמנם אני חושבת שהשימוש בו היה מאוד מאוד מוצלח, אבל בבסיס זה שיר שהיה קליט וטוב לפני ונשאר קליט וטוב אחרי.
מאסטר אוף פאפטס, לעומת זאת, הרגיש לי כמו שיר ארוך נורא, לא ממש קליט (כלומר, מעל שמונה דקות של שיר, שחלק גדול ממנו אינסטרומנטלי ללא שירה…), ולמרות שידעתי על קיומו, בחיים לא בחרתי לשמוע אותו מיוזמתי. לפני שיצא ווליום 2 המון אנשים ניסו לנחש מה יהיה שיר הרוק שאדי מנגן באפסייד דאון, ובגלל שבטריילר היה קטע שראו בו את ההאצבעות שלו על האקורדים, השיר הזה היה ניחוש פופולרי עוד לפני שהפרק יצא… הקשבתי לו פעם אחת וחשבתי לעצמי שעדיף שזה יהיה שיר אחר, קליט יותר, קצר יותר… ואז הסצינה יצאה והפכה את דעתי ב-180 מעלות. מאז חרשתי על השיר הזה כמות מוגזמת למדי של פעמים ואני ממש ממש אוהבת אותו. זה גם גרם לי לרצות לשמוע עוד חומרים של מטאליקה מאותה תקופה, שאני פחות מכירה ממה שהם הוציאו בשנות ה-90.
אני ממש אוהבת את איך שהאזנה לשיר בהקשר ויזואלי אחר יכולה לשנות את איך שתופסים אותו. לגרום לך להקשיב לו פתאום בצורה שונה ולגלות אותו מחדש.
לגלות
מטאליקה של שנות השמונים זה דבר מאוד מומלץ מבחינתי. הרצף של שלושת האלבומים שהם הוציאו מ84 עד 88 (ride the lightning, master of puppets, and justice for all) הוא רצף האלבומים הטוב ביותר במוזיקה המודרנית לדעתי.
באמת?
רצף יותר טוב אפילו מ… כל מה שרדיוהד הוציאו עד The King Of Limbs בערך?
אין סיכוי.
(ל"ת)
לא יהיה נעים
לי לומר לכם כמה רצפי אלבומים יותר טובים יש מכל רצף של שלושה אלבומים של רדיוהד. אני חושב שKID A וAMNESIAC משעממים מאוד, והמעלה הכי גדולה של IN RAINBOWS שהוא לא האלבומים שלפניו. אם אחרי דה בנדז ואוקיי קומפיוטר היה יוצא עוד דה בנדס או אוקיי קומיוטר, עדיין הייתי לוקח את מטאליקה (כמו שאתם מבינים, אני חושב שבשיאה רדיוהד אחלה להקה, חבל ששיאה כל כך קצר) אבל הייתי שומע יותר את הצדדים.
יש לי כל-כך הרבה מה להגיד על מה שכתבת כאן
אבל זה
שעלול להימשך חודשים אם לא שנים.
באמת?! להגיד 'אני חולק עליך נמרצות' זה כל כך הרבה?
לא, כי מה שיש לי להגיד על רדיוהד
ממלא כל-כך הרבה דפים שזה גורם לדיונים על גיבורי על בעין הדג להיראות כמו הערת שוליים קטנה בספר.
חייב לתמוך בדעה שלך
חד משמעית הרצף הכי מדהים במזויקה המודרנית.
חבל שהם לא באמת הצליחו להגיע לרמה הזו שוב, למרות שגם אחרי זה הם עשו כמה דברים נהדרים.
אני קצת מתבייש להגיד אבל...
אני בערך היחיד בעולם שחשב שויל כל כך מרוגש ובוכה כל הזמן זה כי הוא מאוהב ב-11 ^_^
ברור שהקשר ביניהם מיוחד
והשחקנים דיברו על זה המון ב"מאחורי דברים מוזרים" (אגב, הכימיה בין שנאפ ובובי בראון מדהימה וברורה על המסך). 11 הצילה את החיים של ויל, מה שכמובן מקשה עליו עוד יותר כי היא החברה של מייק. הוא לא רוצה לפגוע ביחסים ביניהם, אבל הוא רוצה לספר למישהו על מה שהוא מרגיש כלפי מייק. מסובך.
אתה צודק. ו' החיבור לפעמים משגעת את הדעת.
(ל"ת)
בעונה הבאה יהיו 8 פרקים
וכנראה שיהיה משהו אחרי הפרק הרביעי, לפי התמונה שפורסמה בחשבון הטוויטר של כותבי הסדרה, אבל לא ידוע מה זה (הכותבים אמרו שלא מדובר בקפיצה בזמן). אפשר גם להניח שיהיו ארבעה קווי עלילה, למרות שכנראה שהכל יקרה בהוקינס. אני מהמר שאחד מקווי העלילה האלה יעסוק במה שקרה לוויל בשבוע שבו היה לכוד, והשאר יתמקדו בקבוצות שאנחנו מכירים. בנוסף, הגיוני מאוד לחשוב שאחרי הפרק הרביעי תהיה הפסקה.