עכשיו אני יכול לומר שיעבור הרבה יותר מעשור עד שאני אצלח את חצי השעה האחרונה של הסרט הזה.
בין שתיהן – יצירת מופת בלתי אפשרית, שנראית כאילו לא בוימה על ידי בן אנוש. בהתאם, האל הוא הדמות הכי מעניינת בסרט. לא שזו מחמאה יותר מדי מרשימה – קובריק לא מתעניין יותר מדי בבני אנוש, לפחות לא בסרט הספציפי הזה. האסטרונאטים הם פלקטים – האל הוא אחד הרובוטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, ודגלאס ריין אחראי למה שהיא כנראה עבודת הקול האנדרייטד ביותר שאני מכיר. אז כן. למקרה שתהיתם, ״2001״ סרט ממש אחלה.
ראיתי אותו היום לראשונה בקולנועGaloofyב-09/04/2024 03:34
ראיתי אותו היום לראשונה בקולנוע
Galoofy
פורסם אפריל 9, 2024 ב 3:34
צריכה עוד לעבד את החוויה אבל באופן ראשוני יכולה לומר – שמחה שצפיתי על מסך גדול כי אם הייתי מנסה לראות אותו על מסך קטן בבית, אני לא בטוחה שהייתי שורדת עד הסוף.
הסגמנט של יופיטר (עם האל-9000) נהדר כולו, ממש יצירת מופת ובאופן מפתיע מתכתב עם חששות טכנולוגיים שמרגישים רלוונטיים לא פחות היום מאשר מתי שהסרט נוצר. מה שלפני ואחרי – מלחמת התשה בצופה. שמחה שהצלחתי בשביל החלק המוצלח, אבל זה היה קשוח.
הסגמנט של יופיטר הוא אמנם בפער הכי מבדר, אבל שאר החלקים משוייפים, מעוררי מחשבה ועשויים בקפידה לא פחות. זה שמשהו משעמם לא אומר שהוא לא גאוני.
סתם, אני מודע לזה שזה דבר פלצני ברמות להגיד, אני לא באמת מתווכח עם תחושות. אבל זה סרט שהוא באמת יוצא דופן מבחינת האומץ שלו והיד הבוטחת שיצרה אותו, ואני נורא מתקשה שלא להגן עליו.
מקומו בפנתיאון מובטח, ובוודאי שאני לא אהיה זו שאערער עליו.
אבל בשורה התחתונה, אחרי שעוברים על כל הסופרלטיבים המוצדקים בהחלט, נשארת השאלה – איך היצירת מופת הזו בתור, נו, סרט? אפילו בתור חובבת קולנוע גדולה, זה היה מאתגר עבורי, אני לא אכחיש. ואני לא היחידה – בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים קמים ויוצאים מהקרנה באמצע.
שלא יובן לא נכון – אני בהחלט שמחה שצפיתי בסרט הזה, גם בגלל שאני יודעת מה החשיבות שלו לעולם הקולנוע ושמחתי למלא חור בהשכלה הקולנועית שלי, וגם בגלל שזו הייתה חוויה מאוד ייחודית לצפות בו על מסך גדול. אבל לצד זאת, אני גם בהחלט מבינה את אלו שלא צלחו אותו עד סופו. ההכרה בכך שמשהו חשוב וגאוני לא תמיד מספיקה כדי לחפות על שעמום ותסכול.
נ.ב. אנקדוטה מעניינת – הסרט הזה הוקרן במסגרת של תכנית סרטים קלאסיים. לפני ההקרנות של כל הסרטים האחרים (לדוגמה הסנדק), נשאלנו מי כבר צפה בסרט, וכמעט כל הידיים התרוממו. לפני ההקרנה של אודיסאה בחלל, נשאלנו דווקא מי לא צפה, ו… כמעט כל הידיים התרוממו.
קרוב לעשור שאני מנסה לצלוח את חצי השעה הראשונה של הסרט הזה.
עכשיו אני יכול לומר שיעבור הרבה יותר מעשור עד שאני אצלח את חצי השעה האחרונה של הסרט הזה.
בין שתיהן – יצירת מופת בלתי אפשרית, שנראית כאילו לא בוימה על ידי בן אנוש. בהתאם, האל הוא הדמות הכי מעניינת בסרט. לא שזו מחמאה יותר מדי מרשימה – קובריק לא מתעניין יותר מדי בבני אנוש, לפחות לא בסרט הספציפי הזה. האסטרונאטים הם פלקטים – האל הוא אחד הרובוטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, ודגלאס ריין אחראי למה שהיא כנראה עבודת הקול האנדרייטד ביותר שאני מכיר. אז כן. למקרה שתהיתם, ״2001״ סרט ממש אחלה.
טריילר חדש
https://youtu.be/oR_e9y-bka0
הייפ.
ועם ממש המון ספוילרים.
באופן מפתיע, כן, אם לא ראיתם את הסרט – זה בהחלט משנה.
ראיתי אותו היום לראשונה בקולנוע
צריכה עוד לעבד את החוויה אבל באופן ראשוני יכולה לומר – שמחה שצפיתי על מסך גדול כי אם הייתי מנסה לראות אותו על מסך קטן בבית, אני לא בטוחה שהייתי שורדת עד הסוף.
הסגמנט של יופיטר (עם האל-9000) נהדר כולו, ממש יצירת מופת ובאופן מפתיע מתכתב עם חששות טכנולוגיים שמרגישים רלוונטיים לא פחות היום מאשר מתי שהסרט נוצר. מה שלפני ואחרי – מלחמת התשה בצופה. שמחה שהצלחתי בשביל החלק המוצלח, אבל זה היה קשוח.
כל הסרט הוא יצירת מופת
הסגמנט של יופיטר הוא אמנם בפער הכי מבדר, אבל שאר החלקים משוייפים, מעוררי מחשבה ועשויים בקפידה לא פחות. זה שמשהו משעמם לא אומר שהוא לא גאוני.
סתם, אני מודע לזה שזה דבר פלצני ברמות להגיד, אני לא באמת מתווכח עם תחושות. אבל זה סרט שהוא באמת יוצא דופן מבחינת האומץ שלו והיד הבוטחת שיצרה אותו, ואני נורא מתקשה שלא להגן עליו.
תשמע, על הגאוניות של הסרט הזה אין עוררין
מקומו בפנתיאון מובטח, ובוודאי שאני לא אהיה זו שאערער עליו.
אבל בשורה התחתונה, אחרי שעוברים על כל הסופרלטיבים המוצדקים בהחלט, נשארת השאלה – איך היצירת מופת הזו בתור, נו, סרט? אפילו בתור חובבת קולנוע גדולה, זה היה מאתגר עבורי, אני לא אכחיש. ואני לא היחידה – בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים קמים ויוצאים מהקרנה באמצע.
שלא יובן לא נכון – אני בהחלט שמחה שצפיתי בסרט הזה, גם בגלל שאני יודעת מה החשיבות שלו לעולם הקולנוע ושמחתי למלא חור בהשכלה הקולנועית שלי, וגם בגלל שזו הייתה חוויה מאוד ייחודית לצפות בו על מסך גדול. אבל לצד זאת, אני גם בהחלט מבינה את אלו שלא צלחו אותו עד סופו. ההכרה בכך שמשהו חשוב וגאוני לא תמיד מספיקה כדי לחפות על שעמום ותסכול.
נ.ב. אנקדוטה מעניינת – הסרט הזה הוקרן במסגרת של תכנית סרטים קלאסיים. לפני ההקרנות של כל הסרטים האחרים (לדוגמה הסנדק), נשאלנו מי כבר צפה בסרט, וכמעט כל הידיים התרוממו. לפני ההקרנה של אודיסאה בחלל, נשאלנו דווקא מי לא צפה, ו… כמעט כל הידיים התרוממו.