כרגיל, אני לא ממש יודע איך להתחיל דיונים בדפי סרט שאני עצמי ביקשתי. אז ככה:האסתטיקה של החבובותב-11/08/2018 21:33
כרגיל, אני לא ממש יודע איך להתחיל דיונים בדפי סרט שאני עצמי ביקשתי. אז ככה:
האסתטיקה של החבובות
פורסם אוגוסט 11, 2018 ב 21:33
זה סרט האנימציה הראשון שאינו של דיסני שצפיתי בו בחיי, וככזה הוא בפירוש הותיר בי את חותמו. למעשה צפיתי בו כשהייתי בן 3 לכל היותר, עדיין בן יחיד, כשהיה רק ערוץ אחד בישראל, וההורים שלי יצאו לבלות באיזה מקום והשאירו אותי אצל הסבים שלי, שכבר מזמן אינם בין החיים. קצת כמו "Sliver" של נירוונה. שנים אחר-כך מצאתי אותו ביוטיוב וכבר לא הייתה לי יותר מדי סבלנות אליו, כי נו אחרי רטטוי מה זה כבר הסרט הזה. אז מה הוא, באמת?
קודם כל, זה סרט מוזר. אבל לא בצורה מפחידה או מטרידה או מאיימת, אלא פשוט מוזר. Offbeat. Out there. ואני כל-כך שונא להשתמש באנגלית כשאני כותב בעברית, אבל פשוט אין לי מילים אחרות לתאר אותו. זה סרט מחזמר ובזה הוא לא שונה מדיסני או מהרבה סרטי אנימציה אחרים, אבל ברור שלא יהיה פה שום "Let It Go", ולכן זה יותר ברודוויי הקלאסית באנימציה, כי הסרט הזה הוא עיבוד למחזמר קיים של מל ברוקס. ושלא תהיה לכם טעות, האנימציה פה יפהפיה, ומצטרפת למסורות קודמות ומאוחרות של איך נראית העיר ניו יורק בסרטי אנימציה באורך מלא. חוץ מזה, הוא גם סרט מיני. מאוד מיני. הוא לא לא לילדים, והרבה מהרמיזות לזנות יחלפו גם לצופים בוגרים מעל הראש, אבל גם כשצפיתי בו בגיל 3, המיניות שלו עוברת ומחלחלת אל הצופים במפורש. סופר ומשורר מתוסכל שמתאבד, חוזר לחיים כג'וק, ואז מתאהב בחתולת רחוב, שלא לומר מתאבסס עליה ומגונן עליה בצורה שתגרום לכל פמיניסטית מתחילה להרים גבה, זה בפירוש סרט שכתוב מנקודת מבט מאוד גברית, והרבה יותר קאופמנית מפיקסארית. בניגוד לסרטים אחרים שביקשתי להם דף סרט וגם אותם מאוד קשה לי לתאר במילים, אני לא חושב שהסרט הזה מושלם ומרגש עד דמעות, אבל הוא כן טוב עד טוב מאוד, מעורר נוסטלגיה קסומה לתקופות שכבר לא נוכל לחיות בהן יותר, ובהחלט כדאי לצפות בו, ולו רק כדי להיווכח איך נראו סרטי אנימציה באורך מלא שאינם של דיסני/פיקסאר/דרימוורקס לפני שלישיית בלוויל או לייקה, וככזה, הוא בהחלט מספק את הסחורה. הוא סרט מצוין שאומר הרבה על מה זה להיות גבר ועל המבט הגברי, ונו ברור שסרטים כאלה לא חסרים היום ושזה לא נושא מקורי ושמאז הגישה לנושא השתכללה מאוד מאוד, אבל איך שרו מה קשור – תנו לסרט הזה צ'אנס, כי הוא שר מהלב. ויש את כולו ביוטיוב אז גם לא תצטרכו לשלם.
כרגיל, אני לא ממש יודע איך להתחיל דיונים בדפי סרט שאני עצמי ביקשתי. אז ככה:
זה סרט האנימציה הראשון שאינו של דיסני שצפיתי בו בחיי, וככזה הוא בפירוש הותיר בי את חותמו. למעשה צפיתי בו כשהייתי בן 3 לכל היותר, עדיין בן יחיד, כשהיה רק ערוץ אחד בישראל, וההורים שלי יצאו לבלות באיזה מקום והשאירו אותי אצל הסבים שלי, שכבר מזמן אינם בין החיים. קצת כמו "Sliver" של נירוונה. שנים אחר-כך מצאתי אותו ביוטיוב וכבר לא הייתה לי יותר מדי סבלנות אליו, כי נו אחרי רטטוי מה זה כבר הסרט הזה. אז מה הוא, באמת?
קודם כל, זה סרט מוזר. אבל לא בצורה מפחידה או מטרידה או מאיימת, אלא פשוט מוזר. Offbeat. Out there. ואני כל-כך שונא להשתמש באנגלית כשאני כותב בעברית, אבל פשוט אין לי מילים אחרות לתאר אותו. זה סרט מחזמר ובזה הוא לא שונה מדיסני או מהרבה סרטי אנימציה אחרים, אבל ברור שלא יהיה פה שום "Let It Go", ולכן זה יותר ברודוויי הקלאסית באנימציה, כי הסרט הזה הוא עיבוד למחזמר קיים של מל ברוקס. ושלא תהיה לכם טעות, האנימציה פה יפהפיה, ומצטרפת למסורות קודמות ומאוחרות של איך נראית העיר ניו יורק בסרטי אנימציה באורך מלא. חוץ מזה, הוא גם סרט מיני. מאוד מיני. הוא לא לא לילדים, והרבה מהרמיזות לזנות יחלפו גם לצופים בוגרים מעל הראש, אבל גם כשצפיתי בו בגיל 3, המיניות שלו עוברת ומחלחלת אל הצופים במפורש. סופר ומשורר מתוסכל שמתאבד, חוזר לחיים כג'וק, ואז מתאהב בחתולת רחוב, שלא לומר מתאבסס עליה ומגונן עליה בצורה שתגרום לכל פמיניסטית מתחילה להרים גבה, זה בפירוש סרט שכתוב מנקודת מבט מאוד גברית, והרבה יותר קאופמנית מפיקסארית. בניגוד לסרטים אחרים שביקשתי להם דף סרט וגם אותם מאוד קשה לי לתאר במילים, אני לא חושב שהסרט הזה מושלם ומרגש עד דמעות, אבל הוא כן טוב עד טוב מאוד, מעורר נוסטלגיה קסומה לתקופות שכבר לא נוכל לחיות בהן יותר, ובהחלט כדאי לצפות בו, ולו רק כדי להיווכח איך נראו סרטי אנימציה באורך מלא שאינם של דיסני/פיקסאר/דרימוורקס לפני שלישיית בלוויל או לייקה, וככזה, הוא בהחלט מספק את הסחורה. הוא סרט מצוין שאומר הרבה על מה זה להיות גבר ועל המבט הגברי, ונו ברור שסרטים כאלה לא חסרים היום ושזה לא נושא מקורי ושמאז הגישה לנושא השתכללה מאוד מאוד, אבל איך שרו מה קשור – תנו לסרט הזה צ'אנס, כי הוא שר מהלב. ויש את כולו ביוטיוב אז גם לא תצטרכו לשלם.