אז אין ממש עלילה, כלומר יש... כאילו לא בדיוק...שירהב-01/02/2013 23:53
אז אין ממש עלילה, כלומר יש... כאילו לא בדיוק...
שירה
פורסם פברואר 1, 2013 ב 23:53
תשמעו, זה פשוט סרט נורא מבלבל. הוא מאוד רגשי ומאוד נוגע, אבל לא ברור בדיוק אלו רגשות ולמה הם שם ומה כל זה אומר. זה מהסרטים האלה שבדרך כלל זוכים לכינוי "סרט שהוא יותר חוויה מאשר סיפור" – כמו עץ החיים מחד (לא ראיתי) או המעיין מאידך (יפהפה בעיניי).
אז כפי שניתן להבין, אין לי בעיה בכלל עם הרגע הזה בסרט שבו מבינים שטוב, למוח אין מה לעשות פה, בואו נשחרר אותו ופשוט ניפתח לחוויה מכל הכיוונים האחרים. בסרט הזה הוא מגיע די מהר. מאוד מהר. זה רצף של סצינות לא קשורות כמעט, שמלבד להיותן מתמשכות ולא ממוקדות בדרך כלל, גם מדלגות בלי אזהרה בין זמנים ומקומות שונים בחיי הדמויות, והקהל צריך להבין בעצמו מי, מתי ואיפה. הסצינות עצמן עשויות יפה, הטבע הוא שחקן ראשי שמתפוצץ על המסך וברמקולים בכל עוצמתו, ובני האדם נדמים לנמלים קטנות ולא חשובות למולו. הרגשות עוברים בלי שבאמת יהיה צריך איזו עלילה ספציפית (למרות שבסך הכל כן מסתמן איזשהו סיפור בסיסי) והאווירה המעיקה והמתוחה מצטברת היטב מתחת לפני השטח. אגב, המשחק מדהים. מצאתי את עצמי שוברת את הראש בניסיון להבין איך גרמו לילדים בני שנתיים ושלוש להתנהג לזוג שחקנים כאילו הם ההורים שלהם בצורה כל כך טבעית ואינטימית. מהבחינה הזו של תיאור חיי המשפחה הצעירה הביצוע פשוט נפלא וריאליסטי.
יש סצינות שמציעות בכלל קו עלילה סותר – שוב, אין בכך בעיה, לפתוח ת'ראש לאפשרויות של משלים, דימויים, חלומות, למה לא. אבל יש שם גם סצינות – לא הרבה – שכאילו נלקחו מסרט אחר, במקום אחר בעולם, מסיפור של אנשים אחרים, בלי שום קשר – אבל ממש שום קשר – לשום דבר שקורה. הן פשוט שם, ואז הן הולכות, רק כדי לחזור שוב אחר כך. זה… זה כבר מתסכל. כי אמנם ממש לא חובה שהסצינות המפוזרות מחיי המשפחה והאנשים הסובבים אותה יהיו מסודרות, ואפילו שיסתרו זו את זו, סבבה – אבל כשאחרי הסרט אני וחבריי לצפייה מתחילים לנסות להמציא הסברים לסצינות שנלקחו מסרט אחר לגמרי ולמה הן שם… אז נוצרת ההרגשה, איך לומר… שהבמאי אפעס קצת נסחף לצד השניצקלייני של המתרס ושכח שהוא אמור להיות בצד של הצופים ולא נגדם.
בקיצור…. לא שגרתי. כן, זה מה שאני יכולה להגיד חד משמעית על הסרט הזה. הזדיינו בסבלנות.
רק שלי לא הפריעו הסצינות "שכאילו נלקחו מסרט אחר". הן עדיין מעבירות את אותה אווירה ואת אותו סגנון בימוי כמו לשאר הסרט, אז לא ממש הרגשתי שהן נלקחו מסרט אחר, גם אם עלילתית הן לא קשורות (ולרוב הן ממש טובות, אז זה בסדר).
ורציתי לחזק את מה שאמרת על בימוי השחקנים בסרט. זה לא רק הילדים הקטנים, גם עבור המבוגרים זוהי הופעת המשחק הראשונה שלהם והם עושים עבודה נהדרת אחד אחד. אבל כן, הסיבה העיקרית שאהבתי את הסרט כל כך הם זוג הילדים הקטנים. איך עשו את כל הסצינות האלה איתם אין לי שמץ של מושג. יש חלקים שרואים שהם השתמשו בכמה טריקים קולנועיים, כמו הסתרת הפה של הילד והוספת הקול שלו בעריכה אבל רוב הזמן זה לא כך. זוג הילדים האלה (נראה לי בני שלוש וארבע) מצליח להתנהג לגמרי בטבעיות מול המצלמות ואף לשחק לפי התסריט כשצריך.
באחת הסצינות הלא קשורות לכלום בסרט יש קטע בו ילדים קצת יותר מבוגרים (8-10 שנים) מדברים, ולא רק שהדיאלוגים שלהם כתובים בצורה מאוד אמינה ומשכנעת, הביצוע של הילדים ממש מוצלח. אני חושב שהוליווד ממש זקוקה ללמוד מקרלוס רייגאדס כי הסצינות שלהם עם ילדים קטנים יוצאות די רע, לרוב.
ראיתי את הסרט הזה בפברואר השנה. עכשיו כשההודעה שלך קפצה לי במתמשכים ניסיתי להיזכר בסרט, מה היתה העלילה פחות או יותר, מה היה הקו הסותר, ומה היו הסצינות מסיפור אחר… וכמעט לא נשאר לי ממנו כלום!
זכרתי את סצינת הפתיחה, כל מה שהיה קשור לסקס (מנפלאות המוח האנושי, כן), תמונות מזדמנות פה ושם, וזהו.
אז זה אולי לגיטימי לעשות סרט שיותר אכפת לו מהאמנותיות שלו מאשר לדאוג שהצופה לא יחווה דיסאוריינטציה מוחלטת, אבל מסתבר שיש לזה מחיר…
נראה נורא, נורא מוזר.
יש לזה עלילה בכלל?
אז יש דבר כזה יותר מידי creative control..
טוב לדעת.
צילום יפה מאוד
אבל אי אפשר להבין מהטריילר כלום לגבי העלילה…
אז אין ממש עלילה, כלומר יש... כאילו לא בדיוק...
תשמעו, זה פשוט סרט נורא מבלבל. הוא מאוד רגשי ומאוד נוגע, אבל לא ברור בדיוק אלו רגשות ולמה הם שם ומה כל זה אומר. זה מהסרטים האלה שבדרך כלל זוכים לכינוי "סרט שהוא יותר חוויה מאשר סיפור" – כמו עץ החיים מחד (לא ראיתי) או המעיין מאידך (יפהפה בעיניי).
אז כפי שניתן להבין, אין לי בעיה בכלל עם הרגע הזה בסרט שבו מבינים שטוב, למוח אין מה לעשות פה, בואו נשחרר אותו ופשוט ניפתח לחוויה מכל הכיוונים האחרים. בסרט הזה הוא מגיע די מהר. מאוד מהר. זה רצף של סצינות לא קשורות כמעט, שמלבד להיותן מתמשכות ולא ממוקדות בדרך כלל, גם מדלגות בלי אזהרה בין זמנים ומקומות שונים בחיי הדמויות, והקהל צריך להבין בעצמו מי, מתי ואיפה. הסצינות עצמן עשויות יפה, הטבע הוא שחקן ראשי שמתפוצץ על המסך וברמקולים בכל עוצמתו, ובני האדם נדמים לנמלים קטנות ולא חשובות למולו. הרגשות עוברים בלי שבאמת יהיה צריך איזו עלילה ספציפית (למרות שבסך הכל כן מסתמן איזשהו סיפור בסיסי) והאווירה המעיקה והמתוחה מצטברת היטב מתחת לפני השטח. אגב, המשחק מדהים. מצאתי את עצמי שוברת את הראש בניסיון להבין איך גרמו לילדים בני שנתיים ושלוש להתנהג לזוג שחקנים כאילו הם ההורים שלהם בצורה כל כך טבעית ואינטימית. מהבחינה הזו של תיאור חיי המשפחה הצעירה הביצוע פשוט נפלא וריאליסטי.
יש סצינות שמציעות בכלל קו עלילה סותר – שוב, אין בכך בעיה, לפתוח ת'ראש לאפשרויות של משלים, דימויים, חלומות, למה לא. אבל יש שם גם סצינות – לא הרבה – שכאילו נלקחו מסרט אחר, במקום אחר בעולם, מסיפור של אנשים אחרים, בלי שום קשר – אבל ממש שום קשר – לשום דבר שקורה. הן פשוט שם, ואז הן הולכות, רק כדי לחזור שוב אחר כך. זה… זה כבר מתסכל. כי אמנם ממש לא חובה שהסצינות המפוזרות מחיי המשפחה והאנשים הסובבים אותה יהיו מסודרות, ואפילו שיסתרו זו את זו, סבבה – אבל כשאחרי הסרט אני וחבריי לצפייה מתחילים לנסות להמציא הסברים לסצינות שנלקחו מסרט אחר לגמרי ולמה הן שם… אז נוצרת ההרגשה, איך לומר… שהבמאי אפעס קצת נסחף לצד השניצקלייני של המתרס ושכח שהוא אמור להיות בצד של הצופים ולא נגדם.
בקיצור…. לא שגרתי. כן, זה מה שאני יכולה להגיד חד משמעית על הסרט הזה. הזדיינו בסבלנות.
מש"א
רק שלי לא הפריעו הסצינות "שכאילו נלקחו מסרט אחר". הן עדיין מעבירות את אותה אווירה ואת אותו סגנון בימוי כמו לשאר הסרט, אז לא ממש הרגשתי שהן נלקחו מסרט אחר, גם אם עלילתית הן לא קשורות (ולרוב הן ממש טובות, אז זה בסדר).
ורציתי לחזק את מה שאמרת על בימוי השחקנים בסרט. זה לא רק הילדים הקטנים, גם עבור המבוגרים זוהי הופעת המשחק הראשונה שלהם והם עושים עבודה נהדרת אחד אחד. אבל כן, הסיבה העיקרית שאהבתי את הסרט כל כך הם זוג הילדים הקטנים. איך עשו את כל הסצינות האלה איתם אין לי שמץ של מושג. יש חלקים שרואים שהם השתמשו בכמה טריקים קולנועיים, כמו הסתרת הפה של הילד והוספת הקול שלו בעריכה אבל רוב הזמן זה לא כך. זוג הילדים האלה (נראה לי בני שלוש וארבע) מצליח להתנהג לגמרי בטבעיות מול המצלמות ואף לשחק לפי התסריט כשצריך.
באחת הסצינות הלא קשורות לכלום בסרט יש קטע בו ילדים קצת יותר מבוגרים (8-10 שנים) מדברים, ולא רק שהדיאלוגים שלהם כתובים בצורה מאוד אמינה ומשכנעת, הביצוע של הילדים ממש מוצלח. אני חושב שהוליווד ממש זקוקה ללמוד מקרלוס רייגאדס כי הסצינות שלהם עם ילדים קטנים יוצאות די רע, לרוב.
מעניין.
ראיתי את הסרט הזה בפברואר השנה. עכשיו כשההודעה שלך קפצה לי במתמשכים ניסיתי להיזכר בסרט, מה היתה העלילה פחות או יותר, מה היה הקו הסותר, ומה היו הסצינות מסיפור אחר… וכמעט לא נשאר לי ממנו כלום!
זכרתי את סצינת הפתיחה, כל מה שהיה קשור לסקס (מנפלאות המוח האנושי, כן), תמונות מזדמנות פה ושם, וזהו.
אז זה אולי לגיטימי לעשות סרט שיותר אכפת לו מהאמנותיות שלו מאשר לדאוג שהצופה לא יחווה דיסאוריינטציה מוחלטת, אבל מסתבר שיש לזה מחיר…
מסכים עם כל מילה :)
(ל"ת)