וכל מי שמעולם לא היה בפורטלנד, או שהסדרה תעשה לו חשק לבקר שם, או שהוא יצליח להבין את ההומור שלה גם בלי שתהיה לו שום כוונה לבקר בה, או גם וגם. סדרה מבריקה, כמעט בלי גסויות, שמצליחה לצחוק על כל אותן תתי-תרבויות המחשיבות את עצמן כנעלות מוסרית על אחרים – חנונים ביישנים ואוהבי ניקיון וסדר, חובבי מוזיקה אלטרנטיבית, חובבי אוכל אורגני, צוללני אשפה, פמיניסטיות, טראנסג'נדרים, קוספליירים, יפנופילים, סטימפאנקיסטים, אנשים שתקועים תרבותית ומנטלית בשנות התשעים, והרשימה עוד ארוכה. מומלץ במיוחד הפרק על הפמיניזם, שרלוונטי כמעט לכל הדיונים הרציניים בעין הדג המחודש. עד כמה פורטלנדיה אלטרנטיבית ביחס לתוכניות מערכונים אחרות אנסה להדגים בצורה פשוטה וקלה – באמצעות הפתיח שלה. תחשבו על הפתיח של תוכניות מערכונים כמו מונטי פייתון, הקומדי סטור, אפילו ארץ נהדרת. כל הפתיחים המוזיקליים האלה עליזים וקרקסיים, כמו מכינים את הצופים לטירוף שבדרך. לעומתן פורטלנדיה נפתחת בנעימת טריפ הופ/צ'ילאאוט נעימה ורגועה, שמכניסה אותה לעולם הקסום הזה של פורטלנד, אורגון, כפי שהוא משתקף בעיניהם של בראונשטיין וארמיסן (הייתם מאמינים שזה האחרון שיחק את האיטלקי הסוטה ברכבת ביורוטריפ?); מוזרות נעימה, רגועה, אלטרנטיבית, בשום פנים ואופן לא אלימה ובוטה ונושכת ופוליטית כמו החמישייה הקאמרית, נניח. גם הגימיק הזה של לפתוח כל מערכון בציון המיקום הגיאוגרפי ("נשים ונשים תחילה, צפון-מערב פורטלנד") תורם לאווירה המיוחדת של הסדרה. עצוב ומצער כל-כך שהסדרה כבר לא זמינה בהוט VOD, כי את כל העונות אחרי החמישית פספסתי. חבל, ממש חבל, כי זאת סדרה ממש קלילה וזורמת עם עונות בנות עשרה פרקים או פחות שמחליקות בגרון שהצפייה בהן לא מתישה והופכת למטלה כמו סדרות בינג' אחרות. געגועים לסדרה וגם לאוי, כמה שהדבר הזה מקסים –
רוגל אלפר, בן אדם שאני בדרך-כלל מאוד לא סובל,
כתב את הביקורת הכי טובה בעברית על פורטלנדיה:
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/.premium-1.2561381
וכל מי שמעולם לא היה בפורטלנד, או שהסדרה תעשה לו חשק לבקר שם, או שהוא יצליח להבין את ההומור שלה גם בלי שתהיה לו שום כוונה לבקר בה, או גם וגם. סדרה מבריקה, כמעט בלי גסויות, שמצליחה לצחוק על כל אותן תתי-תרבויות המחשיבות את עצמן כנעלות מוסרית על אחרים – חנונים ביישנים ואוהבי ניקיון וסדר, חובבי מוזיקה אלטרנטיבית, חובבי אוכל אורגני, צוללני אשפה, פמיניסטיות, טראנסג'נדרים, קוספליירים, יפנופילים, סטימפאנקיסטים, אנשים שתקועים תרבותית ומנטלית בשנות התשעים, והרשימה עוד ארוכה. מומלץ במיוחד הפרק על הפמיניזם, שרלוונטי כמעט לכל הדיונים הרציניים בעין הדג המחודש. עד כמה פורטלנדיה אלטרנטיבית ביחס לתוכניות מערכונים אחרות אנסה להדגים בצורה פשוטה וקלה – באמצעות הפתיח שלה. תחשבו על הפתיח של תוכניות מערכונים כמו מונטי פייתון, הקומדי סטור, אפילו ארץ נהדרת. כל הפתיחים המוזיקליים האלה עליזים וקרקסיים, כמו מכינים את הצופים לטירוף שבדרך. לעומתן פורטלנדיה נפתחת בנעימת טריפ הופ/צ'ילאאוט נעימה ורגועה, שמכניסה אותה לעולם הקסום הזה של פורטלנד, אורגון, כפי שהוא משתקף בעיניהם של בראונשטיין וארמיסן (הייתם מאמינים שזה האחרון שיחק את האיטלקי הסוטה ברכבת ביורוטריפ?); מוזרות נעימה, רגועה, אלטרנטיבית, בשום פנים ואופן לא אלימה ובוטה ונושכת ופוליטית כמו החמישייה הקאמרית, נניח. גם הגימיק הזה של לפתוח כל מערכון בציון המיקום הגיאוגרפי ("נשים ונשים תחילה, צפון-מערב פורטלנד") תורם לאווירה המיוחדת של הסדרה. עצוב ומצער כל-כך שהסדרה כבר לא זמינה בהוט VOD, כי את כל העונות אחרי החמישית פספסתי. חבל, ממש חבל, כי זאת סדרה ממש קלילה וזורמת עם עונות בנות עשרה פרקים או פחות שמחליקות בגרון שהצפייה בהן לא מתישה והופכת למטלה כמו סדרות בינג' אחרות. געגועים לסדרה וגם לאוי, כמה שהדבר הזה מקסים –
https://www.wmagazine.com/story/fred-armisen-and-carrie-brownstein-host-politically-charged-fashion-show-for-opening-ceremony
חוץ מזה - סדרת המערכונים היחידה שאני מכיר שיש לה ספר בישול.
(ל"ת)
כנראה שאנשי הוט קראו את הדף הזה, כי עונות 6-7 חזרו ל-VOD. תודה רבה!
(ל"ת)