ראשית מדובר בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי.
ב1971 (או 1972, כי אני לא בדיוק זוכר), כלומר במלחמה הקרה, בובי פישר מגיע לגמר אליפות העולם בשח-מט, תחום שנשלט עד אז באופן בלעדי על ידי בריה"מ, ולראשונה מציב איום מערבי על השליטה הסובייטית במשחק.
אבל בובי פישר הוא אדם שאיך נאמר… יוצא דופן מבחינה אישיותית.
למתעניינים כדאי להעמיק בספר "בובי פישר יוצא לקרב".
מבחינה קולנועית אני מעריך שהסרט יהיה דרמה היסטורית שמאוד מזכירה את "משחק החיקוי" משנה שעברה.
הסרט הזכיר לי את "נפלאות התבונה"Richardב-16/10/2015 23:02
הסרט הזכיר לי את "נפלאות התבונה"
Richard
פורסם אוקטובר 16, 2015 ב 23:02
מבלי לציין יותר מדי לגבי העלילה עצמה, מדובר בסרט "פסיכולוגי" (עם המון קלוז-אפים של אנשים מתרכזים באופן רציני במשחק ואז קלוז-אפ על הכלים וכל מני אפקטים של אינסטגרם…)
טובי מגווייר די מעצבן כהרגלו.
שאר השחקנים די אפרוריים.
בסך הכל סרט מהנה. הקליימקס די ריגש אותי.
סרט סביר עם פוטנציאל לא ממומשאנדי דופרייןב-31/10/2015 21:30
סרט סביר עם פוטנציאל לא ממומש
אנדי דופריין
פורסם אוקטובר 31, 2015 ב 21:30
סה"כ נהניתי בסרט, אפילו שהגעתי בלי שום ידע מקדים על בובי פישר, מלבד העובדה הבסיסית שהוא היה שחקן שחמט אגדי. הסיפור הועבר בצורה טובה, הסאונדטרק מצוין, אבל משהו חסר.
ומשהו הזה זה טובי מגוויר. ליאב שרייבר ומייקל סטאלברג גונבים בגדול את ההצגה, בעוד שהשחקן הראשי לא מצליח להעביר את העלייה ברמת השיגעון והפרנויה שעוברת הדמות עצמה. הוא הצליח לקנות אותי בהתפרצויות והמחוות הגדולות, אבל בסרט שמרבית "האקשן" בו זה אנשים מתרכזים, הניואנסים הקטנים שלו לא מספקים את הסחורה. בהשוואה לענקים כמו ראסל קרואו ובנדיקט קאמברבאץ' שהחזיקו על גבם את "נפלאות התבונה" ו-"משחקי החיקוי", מגוויר עדיין לא שם.
לא יודע איך הסרט
אבל השם העברי פשוט מבריק.
מניחה שהייתי הולכת על השם "הצרחה"
גם קשור לעולם השחמט ודומה באופי לשם המקורי, וגם יכול להביא, על הדרך, קהל של חובבי ז'אנר אחר לגמרי…
התיאור בשורה לא מייצג נאמנה את העלילה.
ראשית מדובר בסרט שמבוסס על סיפור אמיתי.
ב1971 (או 1972, כי אני לא בדיוק זוכר), כלומר במלחמה הקרה, בובי פישר מגיע לגמר אליפות העולם בשח-מט, תחום שנשלט עד אז באופן בלעדי על ידי בריה"מ, ולראשונה מציב איום מערבי על השליטה הסובייטית במשחק.
אבל בובי פישר הוא אדם שאיך נאמר… יוצא דופן מבחינה אישיותית.
למתעניינים כדאי להעמיק בספר "בובי פישר יוצא לקרב".
מבחינה קולנועית אני מעריך שהסרט יהיה דרמה היסטורית שמאוד מזכירה את "משחק החיקוי" משנה שעברה.
הסרט הזכיר לי את "נפלאות התבונה"
מבלי לציין יותר מדי לגבי העלילה עצמה, מדובר בסרט "פסיכולוגי" (עם המון קלוז-אפים של אנשים מתרכזים באופן רציני במשחק ואז קלוז-אפ על הכלים וכל מני אפקטים של אינסטגרם…)
טובי מגווייר די מעצבן כהרגלו.
שאר השחקנים די אפרוריים.
בסך הכל סרט מהנה. הקליימקס די ריגש אותי.
סרט סביר עם פוטנציאל לא ממומש
סה"כ נהניתי בסרט, אפילו שהגעתי בלי שום ידע מקדים על בובי פישר, מלבד העובדה הבסיסית שהוא היה שחקן שחמט אגדי. הסיפור הועבר בצורה טובה, הסאונדטרק מצוין, אבל משהו חסר.
ומשהו הזה זה טובי מגוויר. ליאב שרייבר ומייקל סטאלברג גונבים בגדול את ההצגה, בעוד שהשחקן הראשי לא מצליח להעביר את העלייה ברמת השיגעון והפרנויה שעוברת הדמות עצמה. הוא הצליח לקנות אותי בהתפרצויות והמחוות הגדולות, אבל בסרט שמרבית "האקשן" בו זה אנשים מתרכזים, הניואנסים הקטנים שלו לא מספקים את הסחורה. בהשוואה לענקים כמו ראסל קרואו ובנדיקט קאמברבאץ' שהחזיקו על גבם את "נפלאות התבונה" ו-"משחקי החיקוי", מגוויר עדיין לא שם.