-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
המשחק הגדול
Molly's Game
מבוסס על סיפורה האמיתי של מולי בלום, אישה שניהלה משחקי פוקר עבור האנשים היוקרתיים ביותר ונהפכה למטרה של הFBI.
אורך: 2:20
תאריך הפצה בארה"ב: 22/11/2017
תאריך הפצה בישראל: 18/01/2018
זה רשמית הסרט שאני הכי מצפה לו כרגע
לא יודע מה זה אומר לגבי סרטי האוסקר והיח"צ שלהם
מה הם "האנשים היוקרתיים ביותר"? הכוונה לעשירים מאד?
(ל"ת)
לאו דווקא
ממה שנראה בטריילר, מדובר בשילוב של קוקטייל של מפורסמים, עשירים ואנשים בעלי השפעה רבה.
זה אולי ישמע מוזר
אבל, גם "המשחק הגדול" וגם "שלושה סרטים מחוץ לאבינג מיזורי" יוצאים באותו יום- ואני מעדיף לראות את "המשחק הגדול".
אולי בגלל שאני מחכה שצ'סטיין תזכה כבר באוסקר. ואולי בגלל התסריט של סורקין. ואולי בגלל שניהם.
מה שכן קצת מפריע, זה שזה ממש מזכיר את "מיס סלואן".
ואולי לא, כי מיס סלואן היה [ממש] טוב.
אז כמו שנאמר בסרט, רכילות זה איכסה
אבל בעקבות הצפייה בסרט הזה (שחיזק, במובן הזה, חלקים מינוריים מ-"בחורים טובים" ו-"הבית הלבן") נעשיתי סקרן באופן מורבידי-משהו לגבי היחסים של אהרון סורקין עם אבא שלו. אני די משוכנע שהיה שם, איך נאמר, מעניין.
וחוץ מזה? למרות פתיחה חלשה שדוחפת יותר מדי אקספוזיציה לגרון של הצופים, אחרי רבע שעה בערך הסרט מתיישר, ונותן לצופים את מה שהם ציפו לו – כלומר, את אהרון סורקין. דיאלוגים מושחזים? צ'ק. חיבור בין מתחים מקצועיים למתחים אישיים? צ'ק. התחושה שהצופים נמצאים בחברת האנשים הכי חכמים בעולם, מה שמעורר בהם לחליפין עניין אבל גם איזה חוסר-נוחות? צ'ק. וגם מקומו של המסר החינוכי לא נפקד (אנשים, אל תתקרבו לשום דבר שקשור להימורים אפילו ממטר).
הכל עובד ועובד טוב מאוד, אפילו, ובכל זאת לסרט הזה יש איזה חסרון עמוק בדמות הגיבורה שלו. ג'סיקה צ'סטיין נהדרת כרגיל בתפקיד האשה הקשוחה, אבל הסרט נכשל לגמרי בניסיון להפוך אותה למשהו מורכב יותר (ולקראת סוף הסרט, הכשלון הזה הופך לקטסטרופה עם סצנת הדיאלוג האיומה והמביכה ביותר שסורקין כתב בכל הקריירה שלו – הסצנה הזו היא לא רק סקסיסטית בצורה מבחילה, היא גם כתובה רע בצורה בלתי-נסלחת). זה כואב כשנזכרים איך לפני שנה, ג'ונתן פררה נתן לצ'סטיין דמות בלתי-נשכחת ב-"מיס סלואן", דמות שהצופים מרגישים שהם מכירים מצוין למרות שפררה שפך עליה הרבה פחות אינפורמציה מזו שסורקין שופך על הגיבורה שלו ב-"המשחק הגדול", ועשה שם את סורקין יותר טוב מסורקין עצמו.
בקיצור – אוהבים את סורקין? לכו לראות, קחו נשימה עמוקה ברבע השעה הראשונה, תסתמו את האף בסצנה האמורה לקראת הסוף, ותהנו מעשייה סורקינית רהוטה עם שחקנים מצוינים בכל יתר הזמן. רק אל תצפו ליצירת המופת הגדולה שלו, היא לא מתחבאת כאן.
אה, ולגבי יכולת הבימוי לקולנוע שסורקין מגלה כאן: היא בסדר גמור.