עיתונאי פוגש שוב את הבחורה הראשונה שבה התאהב, שפעם הייתה הבייביסיטר שלו וכיום רצה לנשיאות ארה"ב.
תאריך הפצה בארה"ב: 03/05/2019
תאריך הפצה בישראל: 02/05/2019
כתבות העוסקות בסרט זה
- מה התפקיד הכי מוצלח של סת' רוגן? סקרים, סקרים ראשי 7.8.2020
- סרט השנה 2019: הגמר סקרים, סקרים ראשי 8.1.2020
- כפרת עוונות תש"פ: קומדיות של קיץ ביקורות 7.10.2019
- סיכום הקיץ בקופות: דיסני, דיסני, דיסני, וכל השאר הגיגים 1.9.2019
- 2019: סיכום חצי-שנה הגיגים 1.7.2019
- דוח קופות שבורות, 26.5.2019: צעד לפני קו הלחם חדשות 27.5.2019
- דוח קופות שבורות, 19.5.2019: וויק וויק שאני ג'ון, וויק וויק שאני מתנקש חדשות 21.5.2019
- דוח קופות שבורות, 12.5.2019: פיקה-פיקה, פיקה-פי, נחשו מי נמצא, במקום שני חדשות 14.5.2019
- דוח קופות שבורות, 5.5.2019: הטיטאניק שוב שוקעת חדשות 7.5.2019
- טריילרים: הילדים (לא) בסדר וידאו 16.3.2019
תזכירו לי, שרליז ת'רון שיחקה בקומדיות?
כלומר מלבד הראיון לזאק גיליפינקיס
כן
גם אם אפשר להתווכח על כמה הוא מצחיק, "מיליון דרכים להתפגר" הוא טכנית קומדיה. (ויש עוד, אבל אני לא בטוח על גודל התפקיד שלה בהם)
יש גם את young adult, אם מחשיבים אותו כקומדיה
(ל"ת)
מצחיק ודרמטי להפתיע (מעין גרסה הפוכה של "הנשיא מאוהב").
למרות היותו צפוי ולמרות שהקשיים שעומדים בפני זוג האוהבים נפתרים בקלות יחסית, הוא כיפי לאללה. ושרליז ת'רון מוכיחה בסצינה אלמותית אחת יכולות קומיות מושחזות. ויש לא מעט אזכורים למארוול, משום מה. ועוד דבר נהדר: הוא פמיניסטי ולא מתבייש בזה לרגע.
יש סרטים פמניסיטים כיום שכן מתביישים בזה?
(ל"ת)
...ולמרות זאת, הביקורת העיקרית שהוא חוטף הוא מאחיי (ובעיקר אחיותיי) בסמול
המסתערים עליו בשצף-קצף בטענות שהוא למעשה סוס טרויאני המשרת את הפטריארכיה – למרות שרוב הטיעונים איכשהו מתנקזים לעובדה הבלתי-ניתנת להפרכה שסט רוגן הוא Shrek בדמות (חצי-) אדם. סרט מצחיק (מאד), עם כימיה מצוינת בין הדמויות הראשיות, עם דמויות תומכות מעולות (אלכסנדר סקרסגרד ק-ו-ר-ע) ומסר לא-לגמרי-מציאותי בימים הנוראים האלו אבל מחמם את הלב ונותן קצת תקווה. ומה אנחנו עושים? קורעים אותו לגזרים (בין היתר כי אחת מדמויות המשנה היותר-חביבות חושפת עצמה בשלב מסוים כ- תחזיקו חזק את הכסא! – רפובליקנית!!!). יכול להיות שכל הטרולים הימניים צודקים והבעיה שלנו היא בעיקר שאנחנו* שונאים את עצמנו?
* "אנחנו" – הסמולנים. ואותו הרגע עם הרפובליקניות המוסתרת שנחשפה אכן היה מהיותר מופרכים (ומעצבנים) בסרט.
וואו, איזו שחיטה
אני מבין שבעיניך הוא מביס בהליכה לאחור את 'חורשות את הלילה' כקומדיית האוברייטד של השנה.
לא ממש חשבתי על אף אחד מהם במובן הזה
אולי כי אף אחד לא ממש… "הצליח". יש להם את מי שהתלהב מהם, אבל בגדול מדובר בשני סרטים "קטנים", אז לקרוא להם אובררייטד מרגיש… מוזר. מה גם שאין ממש בעיה שאנשים נהנים מהם, אני פשוט.. לא ממש. או ממש לא.
כמה מהנקודות שהעלית ניתנות להסבר.
ראשית, הפרש של עשור בין ידידים הוא דבר קיים ואפשרי. לראיה, לי עצמי יש ידידה טובה מאוד שמפריד בינינו עשור בדיוק, וזה מעולם לא הפריע למי מאיתנו. אז זה אולי לא נפוץ אבל בהחלט ייתכן. ואם בזוגיות דבר כזה מתממש, אז בחברות לא כל שכן.
שנית, למה ההנחה המוקדמת שאם מישהי נראית פצצה אז היא תצא רק עם מישהו שנראה טוב כמוה? הדמות של שרליז, כפי שהציגו אותה בבירור, היא אישה עם עבודה תובענית ואפס חיים רומנטיים או חיי פנאי, עד שהיא פוגשת את פרד. אולי היא מוכנה להוריד קצת את הסטנדרטים שלה בשבילו? ואולי מה שחשוב לה זה לא חיי מין סוערים עם מישהו שמחזיק מעמד כל הלילה, אלא דווקא מישהו לחלוק איתו מיטה? (ומי אמר שהיא בעצמה כזו טובה בחדר המיטות? סביר להניח שגם היא חלודה קצת לאור החיים העמוסים שהיא מנהלת, אין לה זמן לישון אפילו).
ולמה הצורך להתייחס למלחמת האזרחים ההיא? זה לא המוקד של הסרט. רגעי סכנת חיים מקרבים בין אנשים, זו קלישאה שחוקה אבל יעילה.
לא כמו שהסרט מציג את זה
הסרט מציג אותם כאיזה שני ידידים טובים מילדות או משהו, ובחוכמה מתחמק מהפרטים כי זה פשוט לא מסתדר.
שנית, כל מה שרשמת פה זה ממש לא משהו שהתייחסתי אליו ואף אמרתי ההיפך – שזה לא מפריע לי.
ובסוף – בעיקר? כי היא שרת הפאקינג חוץ וזה בהחלט חלק מהלו"ז היומי שלה להתייחס למקרים שכאלה, בטח אם היא הייתה נוכחת בהם. זה לא המוקד של הסרט, אבל זה רוצח את האמינות שלו ואז נותן לכלבים בסמטה לאכול אותה.
בסדר, מה עם זה שהיא חושבת שלצאת עם ראש הממשלה הקנדי ישפר את הפופולריות שלה?
אנחנו לא במאה ה-18, אנחנו לא מאחדים משפחות מלוכה. מי לעזאזל רוצה שהמנהיגה של המדינה שלו תהיה במערכת יחסים עם מנהיג של מדינה אחרת? זה כיף לדבר על כמה שג'סטין טרודו חתיך וזה, אבל בפועל זה מדאיג לאללה, מבחינה פוליטית.
אבל הסרט הזה לא מנסה להיות ריאליסטי מבחינה פוליטית. לא ממש אכפת לו מהיגיון של החיים האמיתיים. אפשר לזרום איתו בזה ואפשר לא, אבל מה הטעם להמשיך לתת לו פאולים בספורט שהוא לא משחק בכלל?
הוא ועוד איך משחק
הסרט הוא לא ריאליסטי, אבל גם לא פנטזיה (כמו כל סאטירה) והשאלה מתי קורים דברים הגיוניים ומתי לא היא אקראית וחסרת בסיס. נקודת המוצא, נניח, היא הקצנה של המציאות, אבל קשורה אליה. אבל הדברים שקורים בהמשך לא רק חוטאים לנקודת המוצא (איך בעולם שוביניסטי שכזה הסיום הוא מה שהוא?) אלא גם לדמויות ולבנייה שלהם. שרת חוץ טובה (שזה מה שהסרט מנסה להציג אותה כ), אדם טוב באשר הוא – לא פשוט ממשיכה הלאה אחרי מאורע שכזה.
וכן, גם העלילה עם ראש ממשלת קנדה מטומטמת.
כל הביקורת הזו, בעיני, היא ניטפיקינג אחד גדול
הרבה מלל על אמינות של סרט שלא עושה שום מאמץ להיות נאמן למציאות. אתה ראית בסצנה הראשונה עדות לכך שמדובר בסרט שמתיימר להיות סאטירה נשכנית, אני ראיתי בה בעיקר שזה הולך להיות סרט של סת' רוגן עם הומור של סת' רוגן.
אתה לא סובל את סת' רוגן וחושב שכל השטיק שלו זה שהוא מקלל. בסדר. העניין הוא שזה בערך 50 אחוז מהסרט (החצי השני מתעסק במערכת היחסים והדינמיקה בינו לבין ת'רון). נראה לי די צפוי שמי שלא אוהב את ההומור של סת' רוגן לא יאהב את הסרט הזה ואין כאן שום קשר להיותו של הסרט אמין או לא.
אני חשבתי שהסרט חמוד מאוד. הוא לא יצירת מופת וכן הוא פשטני מדי לפעמים ובעיות נפתרות בקלות מדי, אבל המעלות של הסרט מתעלות בקלות על הפגמים שבו.
קודם כל, הוא מצחיק. בעיני זו אחלה תזכורת שסת' רוגן הוא מצחיק כשהוא לא גולש יותר מדי למחוזות גרוטסקיים. חוץ מזה, הדינמיקה בין השחקנים טובה, הדמות של חבר שלו מצוינת והמסרים של הסרט, גם אם מאוד נאיביים, עושים הרגשה טובה. וזה מה שזה, feel good movie שעושה עבודה לא רעה בכלל.
אבל הוא בבירור רצה להיות יותר.
כשרואים את "אל תתעסקו עם הזוהן", למשל, אמנם ראייה ביקורתית יכולה לגרום לכל מי שקשה לו עם סקסיזם, הומופוביה, גזענות, אנטישמיות וטעם טוב באופן כללי להיחרד, אבל אדם סנדלר, בבירור, לא ניסה לעשות שם משהו שהוא מעבר למה שהוא מציג את עצמו – קומדיית אדם סנדלר דבילית.
"מה הסיכוי" ליהק לתפקיד הראשי שחקנית זוכת אוסקר, נכתב על ידי התסריטאית שכתבה את "העיתון" ועיצב את עצמו כסרט שמנסה לעסוק בכאן ועכשיו – דמות הנשיא היא סוג של פארודיית טראמפ (ממש לא מוצלחת), האנטגוניסט של הסרט הוא קריקטורת ימין קיצון קפיטליסט חזירי, אחד הנושאים המרכזיים שהסרט עוסק בו הוא באיכות הסביבה, אחת הנקודות העלילתיות הבולטות בו היא הקושי של פוליטיקאית אישה להצליח בעולם שנשלט על ידי גברים. הוא מנסה לתפקד כקומדיה רומנטית על פוליטיקה, ובשתי החזיתות הוא נופל בגדול – הדרך בה הוא מציג את חיי המין של הדמויות הראשיות לא אמינה בדיוק כמו הדרך בה מוצגת בו הפוליטיקה האמריקאית.
ת'אמת? הצלחתילהחליק את כל הבעיות האחרות של הסרט, כולל האמינות, כמעט עד הסוף
סת' רוגן משחק שם לוזר, אבל לוזר סימפטי, כזה שהלוזריות שלו נובעת מדבקות דון-קישוטית בעקרונות שלו. זו דמות שהצלחתי לחבב, ועם המסר הפוליטי הצלחתי להזדהות, למרות שהוא בא עם פטיש חמש קילו והקומדיה הרומנטית הצחיקה אותי, רוב הזמן.
ואז, לקראת הסוף, הסרט נזכר שהוא בעצם סרט עם סת רוגן, ובנקודה הזו הגיבור הופך מלוזר אידיאליסט ללוזר בסגנון סת רוגן. וכמו שכתבת על אדם סנדלר, אין מה לצפות ליותר מדי מקומדיית סת רוגן טיפוסית. אבל אם היו מזהירים אותי שזה מה שמחכה לי, כנראה הייתי מוותר מראש.
כמה נקודות מעניינות:
הסרטון של רוגן עם הגמירה בפרצוף זו הטעות הכי גדולה שהם היו יכולים לבצע בכתיבת התסריט. ברור שהם רצו ליצור דיסוננס גדול ככל הניתן בין המכובדות של המועמדת לנשיאות לזו של בן הזוג שלה, אבל היו יכולים גם להסתפק במשהו מעודן יותר. ברגע שהלכו על זה הם איבדו את האמינות לחלוטין ומשם ואילך הסרט כבר באמת מגיע למחוזות הפנטזיה.
המבחן עובר ממש בקושי את בכרך. יש רק 2 דמויות נשיות בסרט, אמנם ראשיות, אבל סהכ 2, ורוב הפעמים שהן מדברות ביניהן קשורות לדמות של רוגן. יש פעם או פעמיים בודדות שהן מדברות על הקמפיין או על תכנית איכות הסביבה בלי קשר אליו, וזה ממש קלוש בשביל סרט כזה.