-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מלתעות
Jaws
תושבי עיירה קטנה צריכים להתמודד עם רופא שיניים רצחני. סתם, נו, זה כריש.
תאריך הפצה בארה"ב: 20/06/1975
מהנה אבל ארוך מדי
כל מה שקשור לכריש עבד נהדר עבורי ולא התיישן בכלל. נעימת הנושא שעדיין מצמרר לשמוע אותה, המתח שספילברג בונה, כל פעם שהכריש מתקיף, עובד נהדר, המסתורין בלהראות את הכריש והריאליזם המפתיע בצורה שלו כשכן רואים אותו (חוץ מבסצינה אחת שבה הוא היה נראה לגמרי כמו בובה מגוחכת, אבל נסלח) והיה כיף לצפות בנסיונות הציד בחלקו האחרון של הסרט. בעיה אחת שהייתה לי עם הכריש היא שיש יותר מדי ממנו לקראת הסוף. אהבתי שלאורך הסרט לא רואים אותו אף פעם ואז בהמשך רק לכמה הבלחות. לקראת הסוף הסרט זונח את הרעיון המבריק הזה ונותן לנו מנות גדושות מדי ממנו והמתח טיפה נהרס.
הסרט גם מתהדר בבימוי של ספילברג, לטוב ולרע. וזה אומר קצב ועריכה נהדרים, עבודת תאורה מרשימה עם הרבה סילואטים (מה שאני מאוד אוהב) והרבה תנועות מצלמה מקוריות ונהדרות, שהביצוע שלהן מעט התיישן אך לא היה לי אכפת.
אבל זה גם אומר שיש את אחד הדברים שאני הכי פחות אוהב אצלו, וזה דמויות שמתנהגות ומדברות בצורה לא אנושית ולא טבעית. הדרך בה ניצבים מגיבים לכריש, הצורה בה הדמות הראשית מדברת לילדים שלה, ועוד כל מיני דברים שבעיקר צחקתי עליהם. חלק מהדברים האלה הם בתסריט אבל עושה רושם שספילברג עיוור לדברים האלה כי זה חוזר על עצמו במספר מסרטיו (או שאני פשוט רגיש מדי). ב-'מלתעות' זה גם קצת זולג לכיוון של 'דמויות מתנהגות בטמטום למטרת קידום העלילה בכיוון הצפוי גם אם לא סביר', מה שהיה ממש מבאס.
אבל הבעיה העיקרית מבחינתי עם הסרט היא שחוץ מהכריש, שום דבר בסרט לא מעניין במיוחד. לא באמת אכפת לי מאף דמות (קווינט היה כיפי לצפיה. אבל לא שיש לי רגשות כלפיו). לא אכפת לי מהפוליטיקה של העירייה, לא אכפת לי מהדרמה המשפחתית בביתו של ברודי, לא אכפת לי מהמדען שתאכלס לא עושה כלום כל הסרט (גם לא ברגעים המכריעים). כל החלקים האלה לא מתפתחים לשום דבר מעניין ורק גוזלים מהסרט זמן-כריש יקר. כל הסצינות האלה הרגישו כמו תירוץ (לא תמיד משכנע) לגשר בין סצינת כריש אחת לשנייה. וזה היה יכול לעבוד אם היו כותבים אותן יותר טוב או אם הן היו הרבה יותר קצרות.
בסופו של דבר די נהניתי. וככל שהשעות מאז הצפייה בסרט עוברות אני שוכח מהחלקים שפחות אהבתי ואני נשאר עם הדברים שעבדו עבורי. אבל יכל להיות הרבה יותר מבדר וכיפי אם הוא היה מתקצר באיזה חצי שעה.
טוב, ראיתי לראשונה ועכשיו מישהו יצטרך להסביר לי
את ההייפ. כלומר, אני יכול להבין למה הוא היה יצירת מופת חדשנית לזמנו, אבל לא איך הוא מצליח לשמר את ההילה עד ימינו.
זה סרט אימה בסדר גמור, כמו עוד אינסוף שיצאו אחריו. הכריש כנבל הוא כן יוצא דופן, הן ויזואלית והן עלילתית, וזה כנראה הדבר המרכזי שאני יכול לזקוף לזכות הסרט. מלבד האימה אין בו שום אלמנט אחר שעובד יותר מדי. הדמויות מטופשות ולא מעניינות, הבעיות שלהן לא משכנעות, ואפילו הסרט איפשהו באיזור החצי מפסיק לנסות להעמיד פנים שיש עוד נושאים שהוא מנסה לפתח וחותך סופית אל הכריש. זה בסדר גמור, זה נחמד, זה לא סרט שאני ארצה לראות עוד פעם ואני בספק אם אזכור אותו בשבוע הבא.
טוב, הדמויות
אני לא חושב שאצליח לשכנע אותך שהן "לא מעניינות", כי כל אחד וטעמו – אבל בגדול "מלתעות" הוא סרט על שריף קטן שמנסה להציל עיירה ודמויות המשנה שמנסות לעזור לו נגד סכנה בעוד כולם עוצמים עיניים.
בהתחשב בכך שסיפור מהסוג הזה תמיד רלוונטי (באמת איך אף אחד עדיין לא השווה לתקיפה בשמחת תורה?), הוא תמיד עובד.
אבל כאמור, מה שלא מעניין, לא מעניין.
כן, יש את זה
ויש גם איזה עניין עם הדינימיקה המשפחתית, אלו הדברים שהתכוונתי אליהם כשכתבתי שהסרט חותך מהם באמצע. גם קודם הם פשוט.. מאוד לא מעניינים, הם עשויים בצורה הכי בסיסית ועם דמויות שלא איכפת לי מהן בכלל.
הסיפור תמיד רלוונטי ואפשר להלביש עליו כמעט כל פרשנות, אבל זה רק בגלל שהוא כל כך בסיסי. כל סיפור של "אדם אחד שמזהה סכנה וכולם מתעלמים" יוכל לשבת על הסרט הזה, כי במשפט הזה מסתכם לחלוטין כל החלק הזה בסרט, בלי שום תוספת של עומק או עניין.