אחדד: אני רק אומר כי לא הרגשתי בסרט את שיטת הבימוי הייחודית שהנחיל נולאן בסרטים שקדמו לאינסומניה (או לפחות בממנטו, לא ראיתי Following), או באלה שהגיעו מאחריו. מי היה נולאן באותה נקודת זמן לא כזה משנה לי, אני מדבר מפרספקטיבה של 2018.
וזה לא סוד גדול שבמקרה המדובר הוא במאי להשכרה, זה לא פרויקט תשוקה שלו.
הסרטים של נולאן גדולים מהחיים, זה ידוע לכולם. הבעיה העיקרית שלי איתו היא שגם הגיבורים שלו גדולים מהחיים, או לפחות מהחיים שלי. אני נהנה ומעריך את רוב הסרטים שלו (אני חושב ש"בין כוכבים" הוא היחיד שהייתי מגדיר אותו כפחות ממצויין), אבל אני לא מוצא את עצמי מזדהה עם הגיבורים שלו, שהחל מ"היוקרה" והלאה, שואפים תמיד אל הנשגב. יוצאי הדופן הם הגיבורים של דנקרק (שסובלים מ"השטחה" מכוונת שפוגעת בעומק האכפתיות שלי לגביהם – ועדיין, סרט מופלא), לנארד מממנטו (שנמצא במצב מנטלי שקצת מקשה עלי לדמיין אותי במצבו), ווויל דורמר, הדמות של פאצ'ינו ב"אינסומניה". בניגוד לרוב הגיבורים של נולאן, לדורמר אין מטרות נעלות או מזימות זדוניות, המטרה היחידה שלו היא לצאת מהתסבוכת אליה נקלע ולחזור הביתה בשלום. הוא אמנם גיבור לא מוסרי, אבל (כנראה) ללא כוונת זדון של ממש. ה"כנראה" במשפט הקודם הוא אחד ההברקות של הסרט – כיוון שהסרט מצליח ליצור מספיק עמימות סביב נקודת המפנה שבה דורמר מתחיל בהתדרדרות שלו, על מנת ליצר אצל הצופה ספק (קטן, אבל קיים) שמא לא מדובר בגיבור פגום אלא בנבל של ממש.
עוד הברקה ענקית של הסרט הוא העובדה שמדובר בפילם נואר חסר חשיכה. הסרט כולו קורה באלסקה בתקופת הקיץ, וחוסר היכולת של הגיבור לברוח מהאור הבוהק מכל מקום (מטאפורה ברורה אבל יעילה לחוסר יכולתו למנוע מחטאיו להחשף) יוצרת אוירה מאוד שונה מהמקובלת בז'אנר.
לא קבלתי אף פעם רושם שזה סרט שצריך להשלים, אבל מתברר שזה ממש סרט טוב. לא נולאני בכלל, אבל בעיקר במובן החיובי של העניין. הדמויות כתובות.. כמו בני אדם – לשם שינוי, אל פאצ'ינו באחת מהופעות המשחק הטובות שראיתי בגרסה המבוגרת שלו, ולמרות שסיפור החקירה עצמו חלש, הסיפור של הדמויות – הדמות, ליתר דיוק – הוא הלב האמיתי של הסרט והוא מעולה.
סרט מעייף, למרבה האירוניה
הופעה נהדרת של וויליאמס ופצ'ינו, אבל לא הרבה מעבר. מרגישים היטב שנולאן פה כדי לקחת צ'ק וללכת.
איך מרגישים את זה בדיוק?
במאי בסרט בארוך מלא השני שלו (או השלישי) בסרט בקנה מידה הגדול שעשה עד שלב זה עם הקאסט הכי רציני והוא בא רק לקחת צק? איך הגעת למסקנה הזאת<?
לקחת את זה קשה, הא
אחדד: אני רק אומר כי לא הרגשתי בסרט את שיטת הבימוי הייחודית שהנחיל נולאן בסרטים שקדמו לאינסומניה (או לפחות בממנטו, לא ראיתי Following), או באלה שהגיעו מאחריו. מי היה נולאן באותה נקודת זמן לא כזה משנה לי, אני מדבר מפרספקטיבה של 2018.
וזה לא סוד גדול שבמקרה המדובר הוא במאי להשכרה, זה לא פרויקט תשוקה שלו.
לא יודע אם לקחת צ'ק
נראה לי יותר בקטע של להכנס לתודעה.
דעה לא פופולארית - אחד הסרטים האהובים עלי של נולאן
הסרטים של נולאן גדולים מהחיים, זה ידוע לכולם. הבעיה העיקרית שלי איתו היא שגם הגיבורים שלו גדולים מהחיים, או לפחות מהחיים שלי. אני נהנה ומעריך את רוב הסרטים שלו (אני חושב ש"בין כוכבים" הוא היחיד שהייתי מגדיר אותו כפחות ממצויין), אבל אני לא מוצא את עצמי מזדהה עם הגיבורים שלו, שהחל מ"היוקרה" והלאה, שואפים תמיד אל הנשגב. יוצאי הדופן הם הגיבורים של דנקרק (שסובלים מ"השטחה" מכוונת שפוגעת בעומק האכפתיות שלי לגביהם – ועדיין, סרט מופלא), לנארד מממנטו (שנמצא במצב מנטלי שקצת מקשה עלי לדמיין אותי במצבו), ווויל דורמר, הדמות של פאצ'ינו ב"אינסומניה". בניגוד לרוב הגיבורים של נולאן, לדורמר אין מטרות נעלות או מזימות זדוניות, המטרה היחידה שלו היא לצאת מהתסבוכת אליה נקלע ולחזור הביתה בשלום. הוא אמנם גיבור לא מוסרי, אבל (כנראה) ללא כוונת זדון של ממש. ה"כנראה" במשפט הקודם הוא אחד ההברקות של הסרט – כיוון שהסרט מצליח ליצור מספיק עמימות סביב נקודת המפנה שבה דורמר מתחיל בהתדרדרות שלו, על מנת ליצר אצל הצופה ספק (קטן, אבל קיים) שמא לא מדובר בגיבור פגום אלא בנבל של ממש.
עוד הברקה ענקית של הסרט הוא העובדה שמדובר בפילם נואר חסר חשיכה. הסרט כולו קורה באלסקה בתקופת הקיץ, וחוסר היכולת של הגיבור לברוח מהאור הבוהק מכל מקום (מטאפורה ברורה אבל יעילה לחוסר יכולתו למנוע מחטאיו להחשף) יוצרת אוירה מאוד שונה מהמקובלת בז'אנר.
טוב באופן מפתיע
לא קבלתי אף פעם רושם שזה סרט שצריך להשלים, אבל מתברר שזה ממש סרט טוב. לא נולאני בכלל, אבל בעיקר במובן החיובי של העניין. הדמויות כתובות.. כמו בני אדם – לשם שינוי, אל פאצ'ינו באחת מהופעות המשחק הטובות שראיתי בגרסה המבוגרת שלו, ולמרות שסיפור החקירה עצמו חלש, הסיפור של הדמויות – הדמות, ליתר דיוק – הוא הלב האמיתי של הסרט והוא מעולה.