הצד החיובי הוא שוויזואלית הוא די יפה, אבל אין בו שום דבר שלא ראיתי כבר אלף פעם בערך באותה צורה ואותה רמה.
מוזיקלית, אף שיר לא זכיר במיוחד, נראה בעיקר שניסו לחקות להיטים שונים מעולם הפופ ומחזות זמר יותר טובים, ויצא ערבוב לא מלהיב שנשמע מוכר אבל לא ממש.
עלילתית, הוא מנסה להיות הרעלת סוכר ואז לשפוך מעליה עוד 70 כפיות סוכר, אבל המסר של הסרט עדיין לא מדהים, סוג של "אל תשכחו לאהוב את כולם מכל המינים והסוגים, במיוחד אם הם יפים, ותשירו תוך כדי, וגם אם אתם מוזרים תנסו גם לעשות מזה כסף, אולי תצליחו על הדרך, וגם אל תשכחו לאהוב את המשפחה שלכם, ועוד כמה קלישאות שלא נשאר כבר זמן אליהן".
זה לא סרט גרוע, אבל פשוט אין שום סיבה לראות אותו.
לא מבין אף מועמדות שקיבל בגלובוס. יו ג'קמן לא מלהיב פה, שכחתי שהשיר המועמד היה בכלל בסרט ברגע שהוא נגמר, והסרט הטוב ביותר זה ממש לא. אולי מגיע לו קצת על צילום או עריכת סאונד, אבל גם בזה בטח יש מתחרים מרשימים יותר.
בתור סרט אני לא ממליץ על "האמן הגדול מכולם". יש בו אולי שלושה שירים טובים וזהו, כשהטוב מביניהם הוא זה של יו ג'קמן וזאק אפרון, כשגם השיר וגם הכוריאוגרפיה של הסצינה נהדרים ממש. כל השאר נוסחתי, קלישאתי, צפוי ומשעמם. בקיצור, חכו כבר שהשיר הנ"ל יגיע ליוטיוב וזהו.
הסרט הוא על פי. טי. בארנום, שהיה איש עסקים ופרפורמר ובעצם הקים "פריק שואו" (או "קרקס", כפי שזה מכונה בסרט) כדי להרוויח כסף. הסרט מציג אותו בתור הגיבור שמתחיל בתחתית ועולה להצלחה, ולמרות שהוא עושה כמה דברים מפוקפקים הקהל אמור להיות בעדו. וזה בעייתי מכל-כך הרבה סיבות, ביניהן שהסרט משמיט לא מעט דברים על בארנום כדי לשמור על התדמית שלו. כמו העובדה שהוא ביצע ניתוח לאחר-מוות על אישה מבוגרת לעיני קהל של אלפים (הוא טען – כדי להביא קהל – שגילה הוא 160 ולאחר מותה החליט לבצע את הנתיחה מול קהל כדי "להוכיח" להם את זה).
בתור אדם גבוה מהממוצע (בקטנה כזה, 2.10 מ'), יש לי בעיה עם הקונספט של "פריק שואוס". לאנשים שנראים שונה מה"נורמה" גם ככה לא הכי קל בחיים, אז להיות מנוצלים ונלעגים בשביל רווח נראה לי אכזרי למדי. היו כאלה שהתנדבו למופעים האלה באותה תקופה, ואני מניח שאני יכול להבין את זה. חלקם היו חריגים באופן שבו אף אחד לא היה מעסיק אותם, וכמו שבארנום אומר לננס שאותו הוא רוצה לגייס ל"קרקס" שלו – "הם צוחקים עליך בכל מקרה, לפחות שישלמו כדי לעשות את זה."
רק שהסרט הזה כל-כך צבוע. גם עם ה"חיטוי" שהוא עושה לבארנום, קשה להבין למה דווקא הוא הגיבור כאן. הוא משכנע אנשים להצטרף למופע שלו – לא פעם דרך מניפולציות – מציג אותם ללעג של הקהל ועושה עליהם קופה. האנשים החריגים בסרט אולי שרים על קבלה עצמית ואהבת האחר, אבל הסרט לא עומד מאחורי המילים האלה. הסיפור העיקרי פה הוא על האנשים ה"נורמלים", הרגילים – בארנום והשותף שלו (אפרון). רק הם מקבלים מושאי אהבה, רק הם מקבלים דילמות, רק הם מקבלים איזהשהו עומק. אנשי הקרקס הם רק תפאורה מזמרת כדי שתקנו את המסר בשקל תשעים שהסרט חושב שהוא מעביר.
סיפור כמו של בארנום, לפחות זה שהסרט מציג, ראינו כבר באינספור סרטים אחרים. מה הסיפור של האישה עם הזקן? או של הננס? או של חלק מה"אטרקציות" האחרות, שאפילו לא זוכים לקבל שם? לסרט לא אכפת, כל עוד האדם הנורמלי והיפה מקבל סוף טוב. זה לא רק סרט שעשוי רע (ברובו), הוא היה רע כבר בשלב הקונספט. הבעיה הכי גדולה של ה"קרקס" הזה היא שהזרקור שלו מופנה למקום הלא נכון.
לגבי אותה אשה, הוא הציג אותה ברחבי ארה"ב כמה שנים בטענה שהיתה האומנת של ג'ורג' וושינגטון. בבוסטון מתנגדי עבדות הפגינו נגדה אז הוא הפיץ שמועה שהיא מגייסת כסף כדי לשחרר את נכדיה מעבדות. אותם אבולושוניסטים אספו כסף כדי לעזור לה בכך – כסף שהגיע לכיסו של בארנום.
ואחרי סיום הנתיחה, שבארנום גבה מהקהל הרבה כסף כדי לחזות בה, ואחרי שהמנתח פסק שהיא היתה בת לא יותר מ80, בארנום פרסם בעיתונות שהנתיחה בכלל לא היתה עליה ושהיא עדיין בחיים.
הוא גם הציג בת ים מזוייפת ועוד מגוון נוכלויות. אפשר לומר שהוא היה יצירתי וכריזמטי, אבל הוא לא היה אדם הגון או סובלני ולא עסק בצדקה.
מהסרטים הפושרים שנוצרו
הצד החיובי הוא שוויזואלית הוא די יפה, אבל אין בו שום דבר שלא ראיתי כבר אלף פעם בערך באותה צורה ואותה רמה.
מוזיקלית, אף שיר לא זכיר במיוחד, נראה בעיקר שניסו לחקות להיטים שונים מעולם הפופ ומחזות זמר יותר טובים, ויצא ערבוב לא מלהיב שנשמע מוכר אבל לא ממש.
עלילתית, הוא מנסה להיות הרעלת סוכר ואז לשפוך מעליה עוד 70 כפיות סוכר, אבל המסר של הסרט עדיין לא מדהים, סוג של "אל תשכחו לאהוב את כולם מכל המינים והסוגים, במיוחד אם הם יפים, ותשירו תוך כדי, וגם אם אתם מוזרים תנסו גם לעשות מזה כסף, אולי תצליחו על הדרך, וגם אל תשכחו לאהוב את המשפחה שלכם, ועוד כמה קלישאות שלא נשאר כבר זמן אליהן".
זה לא סרט גרוע, אבל פשוט אין שום סיבה לראות אותו.
לא מבין אף מועמדות שקיבל בגלובוס. יו ג'קמן לא מלהיב פה, שכחתי שהשיר המועמד היה בכלל בסרט ברגע שהוא נגמר, והסרט הטוב ביותר זה ממש לא. אולי מגיע לו קצת על צילום או עריכת סאונד, אבל גם בזה בטח יש מתחרים מרשימים יותר.
סרט רע, מעצבן ומפוספס לחלוטין
בתור סרט אני לא ממליץ על "האמן הגדול מכולם". יש בו אולי שלושה שירים טובים וזהו, כשהטוב מביניהם הוא זה של יו ג'קמן וזאק אפרון, כשגם השיר וגם הכוריאוגרפיה של הסצינה נהדרים ממש. כל השאר נוסחתי, קלישאתי, צפוי ומשעמם. בקיצור, חכו כבר שהשיר הנ"ל יגיע ליוטיוב וזהו.
הסרט הוא על פי. טי. בארנום, שהיה איש עסקים ופרפורמר ובעצם הקים "פריק שואו" (או "קרקס", כפי שזה מכונה בסרט) כדי להרוויח כסף. הסרט מציג אותו בתור הגיבור שמתחיל בתחתית ועולה להצלחה, ולמרות שהוא עושה כמה דברים מפוקפקים הקהל אמור להיות בעדו. וזה בעייתי מכל-כך הרבה סיבות, ביניהן שהסרט משמיט לא מעט דברים על בארנום כדי לשמור על התדמית שלו. כמו העובדה שהוא ביצע ניתוח לאחר-מוות על אישה מבוגרת לעיני קהל של אלפים (הוא טען – כדי להביא קהל – שגילה הוא 160 ולאחר מותה החליט לבצע את הנתיחה מול קהל כדי "להוכיח" להם את זה).
בתור אדם גבוה מהממוצע (בקטנה כזה, 2.10 מ'), יש לי בעיה עם הקונספט של "פריק שואוס". לאנשים שנראים שונה מה"נורמה" גם ככה לא הכי קל בחיים, אז להיות מנוצלים ונלעגים בשביל רווח נראה לי אכזרי למדי. היו כאלה שהתנדבו למופעים האלה באותה תקופה, ואני מניח שאני יכול להבין את זה. חלקם היו חריגים באופן שבו אף אחד לא היה מעסיק אותם, וכמו שבארנום אומר לננס שאותו הוא רוצה לגייס ל"קרקס" שלו – "הם צוחקים עליך בכל מקרה, לפחות שישלמו כדי לעשות את זה."
רק שהסרט הזה כל-כך צבוע. גם עם ה"חיטוי" שהוא עושה לבארנום, קשה להבין למה דווקא הוא הגיבור כאן. הוא משכנע אנשים להצטרף למופע שלו – לא פעם דרך מניפולציות – מציג אותם ללעג של הקהל ועושה עליהם קופה. האנשים החריגים בסרט אולי שרים על קבלה עצמית ואהבת האחר, אבל הסרט לא עומד מאחורי המילים האלה. הסיפור העיקרי פה הוא על האנשים ה"נורמלים", הרגילים – בארנום והשותף שלו (אפרון). רק הם מקבלים מושאי אהבה, רק הם מקבלים דילמות, רק הם מקבלים איזהשהו עומק. אנשי הקרקס הם רק תפאורה מזמרת כדי שתקנו את המסר בשקל תשעים שהסרט חושב שהוא מעביר.
סיפור כמו של בארנום, לפחות זה שהסרט מציג, ראינו כבר באינספור סרטים אחרים. מה הסיפור של האישה עם הזקן? או של הננס? או של חלק מה"אטרקציות" האחרות, שאפילו לא זוכים לקבל שם? לסרט לא אכפת, כל עוד האדם הנורמלי והיפה מקבל סוף טוב. זה לא רק סרט שעשוי רע (ברובו), הוא היה רע כבר בשלב הקונספט. הבעיה הכי גדולה של ה"קרקס" הזה היא שהזרקור שלו מופנה למקום הלא נכון.
בארנום היה רמאי ונוכל
אם הסרט מוציא אותו טוב, זו חתיכת שכתוב ההיסטוריה.
לגבי אותה אשה, הוא הציג אותה ברחבי ארה"ב כמה שנים בטענה שהיתה האומנת של ג'ורג' וושינגטון. בבוסטון מתנגדי עבדות הפגינו נגדה אז הוא הפיץ שמועה שהיא מגייסת כסף כדי לשחרר את נכדיה מעבדות. אותם אבולושוניסטים אספו כסף כדי לעזור לה בכך – כסף שהגיע לכיסו של בארנום.
ואחרי סיום הנתיחה, שבארנום גבה מהקהל הרבה כסף כדי לחזות בה, ואחרי שהמנתח פסק שהיא היתה בת לא יותר מ80, בארנום פרסם בעיתונות שהנתיחה בכלל לא היתה עליה ושהיא עדיין בחיים.
הוא גם הציג בת ים מזוייפת ועוד מגוון נוכלויות. אפשר לומר שהוא היה יצירתי וכריזמטי, אבל הוא לא היה אדם הגון או סובלני ולא עסק בצדקה.