-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
סוף הפאקינג עולם
The End of the F***ing World
נער שהוא פסיכופת בהתהוות ונערה מרדנית המחפשת הרפתקאה יוצאים למסע ברחבי אנגליה.
תאריך הפצה בארה"ב: 05/01/2018
תאריך הפצה בישראל: 05/01/2018
כמה טוב שאמריקה לא גילתה אותם קודם
הסדרה הזו שמבוססת על נובלה גרפית כלשהי (מצאתי רק רפרנס אחד שהתיחס אליה כקומיקס) פשוט מעולה. אני תוהה אם הוליווד לא נגעה בסיפור כי אין דרך להוריד ממנו את הדם והאלימות, או שזה סתם מזל שאף אחד שם לא קנה את הזכויות קודם, כי היו פשוט הורסים את זה.
יש את הסירטון הזה של הילד שמדבר עם אבא שלו על אלימות ברשת באופן רהוט, ואז רואים איך זה קורה במציאות, הילד מגיע אל אבא שלו ואז אומר 'לא משנה' והאבא חוזר לענייניו.
סוף הפאקינג עולם הוא גרסת השיחה הריאליסטית בין הילד לאבא שלו, זו התשובה הבריטית וההרבה יותר טובה ל"13 סיבות".
היא קצרה ומפוקסת יותר, היא לא מדבררת הכל למוות אין בה אנליזות בלתי ריאליסטיות או שיחות נפש שלעולם לא יתרחשו בין בני נוער. היא פשוט מראה את המציאות ונותנת להבין. התוצר, לדעתי, רגיש יותר והמסר חזק יותר.
הדקות הראשונות מוקדשות להכרות של הצופים עם ג'יימס, שמאמין שהוא פסיכופת וחולם להתקדם מרצח של חיות קטנות לרצח של אדם, ואליסה, שמוציאה על העולם את הזעם מההטרדות המיניות של האבא החורג שלה (זה בהתחלה). זו הכרות עם הדמויות כמו שהן נראות ונשמעות כלפי חוץ, כפי שהקולות הפנימיים שלהם נשמעים, ובעיקר הפער הכל כך אדיר בין הפנים והחוץ.
ואז הם יוצאים למסע מוזר ולא לגמרי הגיוני, אבל מה כן הגיוני כשטינאייג'רים כועסים?! ג'יימס מחפש הזדמנות טובה לרצוח את אליסה במסע, אליסה מחפשת פורקן. הפער בין הקולות הפנימיים והחיצוניים נותן לסידרה המון המון כח, כי היא מתעסקת בנושאים מאוד קודרים, יש בה המון המון אלימות גרפית, ואיכשהו היא נשארת סופר רגישה ומאוד מצחיקה (כשהיא לא מטרידה, ולפעמים גם כשהיא כן).
גם הזעם של אליסה במבטא בריטי זה מעולה.
לא בטוחה מה אני רוצה לדבר על הסידרה הזו, אבל צריך לדבר עליה. ועל זה שהעולם הוא מקום נורא עצוב, ועל זה שהם הצליחו לתפוס כל כך טוב את הקטע הזה של להיות טינאייג'רית כועסת ואיך שקונפליקטים עלילתיים דרמתיים נוצרים בגלל הכעס הזה והפערים בתגובות.
אני חושבת ששני השחקנים הראשיים לוהקו מעולה ועושים עבודה מעולה, אפילו הופתעתי לגלות בימד"ב ששניהם עברו את גיל 20.
לדעתי אם היו מאחים את הדבר הזה לכדי סרט- לגמרי אפשרי מבחינת האורך- הוא היה זוכה בסקר עין הדג בתור סרט השנה, וכולנו היינו בוכים יחד שהכי מגיע לו אוסקר והם סתם שונאי בריטים שם בהוליווד (או שהוא היה זוכה).
בסיפורה של שפחה הרחיבו בצורה מאד יפה את הספר כבר בעונה הראשונה והלכו מעבר בצורה אורגנית וחכמה. אני מאד מצפה לעונה השניה.
אני יכולה להתווכח על העניין הזה עד אינסוף
אבל יש לסידרה דף ואולי עדיף לנהל דיון מורחב שם.
בסיפורה של שיפחה עשו המון דברים מצויינים כולל חלק מההרחבות, אבל הוסיפו קצת שינויים עדינים למראה, שלקחו את הסיפור למקום אחר לגמרי.
מרגרט אטווד לא חיכתה שלאנשים יפול האסימון, הספר משווה בין מה שקורה לשיפחה לבין מצבים ריאליים בעולם שלנו (בסוף שנות השמונים). יש אפילו מעט עיסוק בכל האירגונים שעוסקים במלאכה הסיזיפית של הצלת פליטים וכו' (בשימוש הנכון בביטוי סיזיפי). בעולם בימינו יש הרבה מאוד הקבלות קיימות למצב הזה, הסידרה נמנעה מהן בכח.
בספר (וזה קצת ספוילר, אבל ראבאק, כזה שאנשים צריכים להבין לגבי הסידרה) קנדה החזירה את הפליטים של גלעד כי לא רצו להכנס למלחמות עם המעצמה החדשה והמיליטנטית לידם. בישראל שולחים "מהגרי עבודה" לרואנדה "מרצון", באירופה בונים מחנות ויוצרים מכסות כניסה ומצביעים למפלגות נאציות כי לא רוצים את כל הסורים וכל האפריקאים שילכלכו להם את הבלונד, בארה"ב בחרו נשיא שההבטחה הגדולה שלו היתה חומה על הגבול עם מקסיקו.
הספר מבקר במידה רבה (ביחוד לאור הפרק המסכם שלו) את האימפוטנטיות החברתית. יש שם דמות שאומרת "אל תשפטו אותם" אבל מי שקרא.ה את הספר לא יכולה שלא לשפוט אותם, כי השפחה היא כמוני, אשה נורמלית עם חיים נורמליים, רק שהיא נקלעה לסיטואציה עד כדי כך מזעזעת. ואת המסר הזה הסידרה זרקה מכל המדרגות, כי יותר חשוב לדבר על כמה טראמפ מסוכן.
אם אני אשתמש בשפה של שיח זהויות, הספר משתמש בלובן של הקוראים כדי להעביר מסר על מה שקורה ללא לבנים, והסידרה היא האמא של הפמיניזם הלבן. כי מה שקורה באיראן ובסוריה לא באמת רלוונטי לסידרה.
בת ה 18 וחברותיה (אנגליות) זנחו את הסדרה באמצע
טרם צפיתי
ההסבר שלה היה שהבחורה מעצבנת מדי לצפיה והסדרה לא מתפתחת מספיק