-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
דנקרק
Dunkirk
סיפורו של מבצע דינמו – החילוץ של מאות אלפי חיילים בריטיים וצרפתים מחופי צרפת במלחמת העולם השניה.
אורך: 1:47
תאריך הפצה בארה"ב: 21/07/2017
תאריך הפצה בישראל: 20/07/2017
סרט מלחמה מעולה, מינוס רוב הקיטש והפילרים. כדאי מאוד לראות באיימקס.
טוב, נולאן קיבל כאן היום מנות גדושות של ביקורות
אז בואו ברגע של נבואה, ופרשנות בדיעבד אם תתברר כנכונה – זהו הסרט שיביא לנולאן את האוסקר.
הרי זו הסיבה שהוא מסכים בכלל לעסוק בסרט 'רגיל' ללא שום שטיק וטריק, נכון?
לגבי החלק של ה-'רגיל ללא שום שטיק' נצטרך לחכות ולראות
רק בגלל שנולאן מביים כאן סרט היסטורי לא אומר שהוא ימנע משטיקים (אם כי השטיקים שלו מעולם לא הפריעו לי, בניגוד לנטייה שלו להסביר את עצמו למוות).
אני מנחש שלא
לא בגלל שיש לי משהו נגד נולאן או נגד הסרט הזה, אלא משום שלהמר שנתיים מראש על סרט כלשהו שיביא את האוסקר בדרך כלל מתברר כלא נכון. יצאו הרבה מאוד סרטים אחרים ב-2017, והסרט הזה לא מקבל יחס של סרט שנועד להתחנף לאוסקר.
אני מתכוון לעצם הנכונות שלו להשתתף בסרט כזה
שזה מחמת אוסקר 'על הצד ש…'
הצצה ראשונה לסרט
וורנר שיחררו טיזר לסרט
http://youtu.be/yM9BWtppzko
חדי עין כבר שמו לב
בדקה ה-0:40 לבחור מימין שמחייך ובאופן כללי משחק לא משהו. you had one job!
יכול להיות
שאולי זה משרת את הסצנה ואנחנו עדיין לא יודעים את זה?
בבירור מזוייף
אין כאן אפילו "בואאאאאאאאם" אחד.
טי.וי ספוטס חדשים
http://theplaylist.net/5-tv-spots-christopher-nolans-dunkirk-reveal-new-footage-20170403/
טריילר חדש
http://theplaylist.net/watch-gripping-full-trailer-christopher-nolan-dunkirk-20170505/
חייב להזכיר את סרט המלחמה הגדול הנשכח, Enemy at the gates, שכלל את אחת מסצינות הפתיחה האדירות שנראו (לא פחות מ'ראיין').
מצער שלא קיבל תשומת לב (מי יודע כמה שבועות הציג כאן), והלוואי שאיזה סנימטק יראה שוב (לא בימינו. אלא אם דורון ירצה).
קצר ולעניין
לפי הדיווחים, הסרט הזה יהיה הקצר ביותר של נולאן מאז סרטו הראשון ("Following"), ויהיה באורך של שעה ו-47 דקות "בלבד". זה גם כנראה הופך אותו לאחד הסרטים הבולטים היותר קצרים של הקיץ הקרוב. זה טוב? זה רע? נגלה בחודש הבא.
מקור.
*כולל קרדיטים*
ממש לא אופייני, מה גם שבסרטי מלחמה יש סוג של פיתוי לעשות את סצנות הקרב כמה שיותר אפיות וגדולות. בהימור על סיפור אפוי למחצה או כזה שמהודק עד הסוף הייתי הולך על האופציה השניה.
בוא נקווה
עם הנטיה הקשה של נולאן למרוח זמן על מוזיקה סוחטת דמעות ונאומים אפיים, אם הסרט לא מהודק מאוד, הוא יהיה פשוט רע.
לא ספיילרת את באטמן מתחיל
אני רואה בספיילור הדקה האחרונה של הטרילוגיה כמשהו שמצליח לספיילר את סדרת הסרטים כולה. בכל זאת, ההודעה התחילה להיות טיפה ארובה
הטריילר השני מבריק
שימוש נהדר בסאונד. הרבה יותר יעיל מהראשון:
https://youtu.be/T7O7BtBnsG4
וואו, זה מעולה.
(ל"ת)
הביקורות משבחות. 98% ברוטן.
אחרי 40 ביקורות, עם ביקורת שלילית אחת בלבד.
ציון ממוצע של 9!
https://www.rottentomatoes.com/m/dunkirk_2017
סרט השנה שלי, נכון לעכשיו
עברו יומיים מאז הצפייה שלי בו וסצנות שלמות ממנו עדיין לא עוזבות אותי. אני רחוק מלהיות פאנבוי של נולאן: יש לי הרבה השגות על טרילוגיית 'האביר האפל' וגם 'בין כוכבים' הוא סרט שלקח לי יותר מחודש להבין את גדולתו אבל ב'דנקירק' נולאן באמת שמפציץ כבר מהפריים הראשון בדבר הזה שנקרא 'קולנוע'. קולנוע מסעיר, סוחף וגדול מהחיים. כזה שליטרלי עוצר את הנשימה שלך בכול סצנת אקשן, גורם לך לפחד בכול סצנת מתח (אל תתנו לדירוג ה-PG-13 שלו להטעות. 'דנקירק' מתפקד מצויין גם כסרט אימה ואני אומר את זה כאחד שלא פשוט להפחיד אותו בסרטים) ומשתמש בצורה מושלמת במיקס ועריכת סאונד. אולם האיימקס בו ראיתי את הסרט ממש רעד כול פעם שנורה קליע ומטוס טס.
בניגוד ל'בין כוכבים', נולאן חותך את רוב השומן והקיטש ונותן 107 דקות ללא הפסקה וללא אפשרות לנשום ולצאת לשירותים. בניגוד לטרנטינו נראה שנולאן כבר מקשיב לאלה שמתלוננים על האורך.
אין לי מה להוסיף הרבה. רוצו לראות באיימקס כשזה יוצא. נולאן הוא רשמית קיסר.
עניין האורך
כל כך כן. "דנקרק" סרט יותר טוב מ"אינטרסטלר", בין השאר משום שהוא עושה את מה שאינטרסטלר לא עשה: חותך. מראה את מה שצריך ומצמצם מאוד בכל השאר. לא יודע מתי בפעם האחרונה יצא סרט מלחמה בקנה מידה כזה שאורך פחות משעתיים. אז לפחות על זה שהוא למד לקצץ – גם אם לא על כל דבר אחר – מגיע לנולאן כפיים.
"גם אם לא על כל דבר אחר". זה אומר ששאר הדברים בסרט לא טובים?
לא, אני חושב שהסרט מצוין, כמו שכתבתי במעלה הדף.
אבל הריסון באורך הוא דבר שבמאים ותיקים וטובים נופלים בו, ועל כך ראוי לתת לנולאן צל"ש מיוחד.
לרגע חשבתי מיהו השחקן "הריסון באורך" והאם הוא קרוב גרמני של הריסון פורד
דבר שיכול להסביר למה במאים ותיקים נופלים איתו ונותנים לו צ'אנס.
בכל אופן, השתתפותו של הריסון באורך בסרט בהחלט משפרת אותו. טרנטינו (למשל) צריך ללהק אותו לפרוייקט הבא שלו.
הבעיה שזה לא מצטרף לתוצאה ראויה. תיחכום שאינו אפקטיבי הוא חירטוט
וזו התוצאה כאן.
ולחשוב שויתרתי על 'אינספשן' בגלל הביקורות… (לא חזר מאז למסך הגדול. אולי דורון יעשה טובה ויעשה תוכנית עליו לסנימטקים?) לטעמי הוא היה השיא האחרון של נולאן. כל מה שבא אחרי היה מופרך, ובעיקר – לא אפקטיבי.
ולכן הסרט חלש. חוץ מתחושת זיכרונות ילדות
= קולות רועמים שאין לך מושג מה הם, איתני הטבע, מבוגרים שעושים דברים לא מובנים ושרירותיות מוחלטת של המציאות.
זו המשמעות היחידה שמצאתי. אבל בתור שכזו היא מוגבלת.
ממליץ לבראנה בעתיד לבחור תפקידים שייקספיריים בלבד.
״אולם האיימקס בו ראיתי את הסרט ממש רעד כול פעם שנורה קליע״
אני בד״כ רואה באיימקס אם יש, החווייה פנטסטית ושווה כל שקל, אבל היו כמה סרטים בהם עוצמת השמע הייתה בלתי נסבלת עבורי, למשל שודדי הקאריביים האחרון, וזה די קלקל והציק. לא יודע למה הם מגזימים כל כך עם העוצמה לפעמים, צליל איכותי (והצליל באיימקס הכי איכותי שיש, אין ספק), לא חייב להיות חזק. למשל ראיתי שם את ספיידרמן האחרון בשבוע שעבר והיה נפלא. אז השאלה שלי – האם דנקירק גם מחריש אוזניים ומציק מהבחינה הזאת או שהעוצמה סבירה ונסבלת?
לא ראיתי את שודדי הקאריביים האחרון
אבל הסאונד באיימקס בהקרנה של 'דנקירק' אומנם היה מאוד עוצמתי (מצטער, אבל מי שרגיש לרעש חזק עדיף שלא יילך לאיימקס) אבל היה איכותי. לא הרגשתי שמגזימים, היריות נשמעו כמו יריות מפלחות לב ורחש המטוסים נשמע כמו רחש מטוסים מאיים. אם יש אדם אחד שאני סומך עליו בנוגע לענייני איימקס זה נולאן ופה הוא ממש לא מאכזב.
הוא מציק כשהוא צריך להציק
כלומר, יש בהחלט קולות בסרט שהם רמים "מדי", במידה שמציקה לאזניים, אבל זה בדיוק העניין – הם אמורים להיות כאלה. ה"חזק מדי" הוא חלק מהחוויה שאפשר לקבל רק בקולנוע ולא בבית. וזה לא שזה המצב כל הזמן – כלומר, לא כל הסרט מלווה במוזיקה שמכוונת ל-11, דבר שהיה סתם מעצבן ולא מוצדק.
הטריילר לזה היה מחריש אוזניים בשבילי, מקווה שהסרט יהיה פחות
תודה על התשובות, אני אלך על האיימקס.
כן, אני רגיש לרעש חזק (ובטח נשמע פה כמו זקנה קוטרית), אבל מצד שני אובססיבי בלראות דברים באיכות הכי טובה שאפשר (אודיו/וידאופיל קוראים לזה?). רוב הסרטים באיימקס היו לי פנטסטיים מבחינת חווית הצפייה. רעשים חזקים מדי פעם זה לא נורא, אבל אם זה שעה וחצי של רמות רעש גבוהות זה כבר יותר מדי בשבילי… יש לי טראומה משנה שעברה שם, ראיתי את הסרט היום השלישי, וחוץ מזה שהוא היה מחריד יצאתי עם כאבי אוזניים לכמה ימים ממנו… וכאמור גם שודדי הקאריביים היה לי חזק מדי, אם כי במקרה שלו איכות התמונה די פיצתה על זה.
ראיתי עכשיו שיצאו ביקורות לזה בארץ והתייחסו לעניין הסאונד
http://www.mako.co.il/culture-movies/reviews/Article-91162c8c8845d51006.htm?sCh=2dbce8f4d6369510&pId=25483675
״ לא ברור למה בתי הקולנוע מגבירים את הווליום לעוצמות כאלה גבוהות, ומי שיבחר לצפות ב"דנקרק" בקולנוע, כדאי שיכין את עצמו לשעתיים של רחש גלים וטרטור מנועים מחרישי אוזניים, בתוספת יריות ופיצוצים שכמעט שקורעים את עור התוף״
http://www.gadgety.co.il/184512/dunkirk-review/
״ארחיק ואומר שמומלץ לבוא ל”דנקרק” עם אטמי אזניים בכיס, למקרה שהרעש יהפוך להיות בלתי נסבל״
וגם הביקורות האחרות אומרות דברים בסגנון.
קיצר במחשבה שניה אוותר על האיימקס, נשמע בכל זאת שעה וחצי של עומס רעש גבוה מדי. חבל שהם מגזימים ככה עם העוצמה…
יש למישהו מושג
אם הוא יעלה בסינמה סיטי ירושלים? כאילו זה נראה לי לא סביר שלא, אבל באתר שלהם מופיעים זמנו הקרנות בכל המקומות חוץ מירושלים.
הוא כן מופיע..
כשבוחרים את סינמה סיטי ירושלים, 'דנקרק' בהחלט
" rel="nofollow">נמצא שם.
נצלש עניינים טכניים,
אם אני רוצה לראות באיימקס כמומלץ, יש אך ורק ביס פלאנט?
כן, רק ליס פלאנט יש IMAX
ראשון לציון, באר שבע וירושלים.
עשיתם לי חשק עז לראות את הסרט
בינתיים הציונים כרגיל מתחילים ב-95+ ..
מעניין מה יהיה הציון הסופי.
בסקר שנערך פה באתר
״לאיזה סרט אתם מצפים בשנת 2017?״ זה הסרט שבחרתי,
בשנה שיש בה ארבעה סרטים של מארוול, שני סרטים של די.סי וסרט אחד מלחה״כ,
הסרט שאני הכי מצפה לו הוא סרט של כריסטופר נולאן.
ליתר דיוק
שני סרטי לייב אקשן של די.סי (עם ״לגו באטמן״ זה שלושה).
האם תהיה ביקורת מלאה לסרט?
(ל"ת)
יא אללה
הסרט היחיד שהצלחתי לתת לו בראש 10/10 מיד כשעלו הקרדיטים. הרחבה בביקורת. כנראה.
מאכזב.
בתור סוג של פאנבוי של נולאן, הסרט הרגיש יותר כמו סימולטור מלחמה יותר מאשר סרט.
הרגשתי שנעשו כל כך הרבה בעיות (לדוגמא עם המיקסינג של הסאונד ושפסקול הסרט נבלע בפיצוצים הבלתי פוסקים).
אולי "הסימולטור" שראיתי זה מה שנולאן ניסה להעביר, אבל זה היה מעניין אך לא סוחף בכלל.
ארחיב בביקורת.
מסתבר שסרט מלחמה זה פחות מעניין
כשלא איכפת לך מאף דמות.
ברור שהסרט הוא well made, הוא מעביר בצורה מאוד עוצמתית את תחושת הפאניקה תחת הפצצות או את הריגוש של השתתפות בקרב אווירי. אבל אחרי כך וכך דקות במהלכן המהמתי לעצמי כמה השוטים יפים וכמה רעש הפגזים והיריות מלחיץ וריאליסטי, הבנתי פתאום מה חסר לי – חיבור רגשי לדמויות.
עם כל הכבוד לחוסר סנטימנטליות המכוון בהחלט, מה שיצא זה סרט שבו אמור להיות לי איכפת מגורל החיילים רק כי הם ״הטובים״. וזה לא עבד. הדמות היחידה שהיה איכפת לי באמת מגורלה הייתה של ג׳ורג׳, וזה בגלל שזו הדמות היחידה שקיבלה איזשהו סוג של רקע רגשי, מינימליסטי ככל שיהיה.
אז בסופו של דבר זה סרט מלחמה יפייפה אבל עקר רגשית. הוא אולי מזעזע את החושים אבל בשום שלב הוא לא חדר לי ללב.
באסה.
מזדהה
אגב, ממליץ לראות את הסרט ב-IMAX.
אני הלכתי לראות באולם 1 בקניון איילון… מסך יחסית קטן ולדעתי זה פגם מאוד בחוויה.
סרט כזה רואים רק ב-IMAX.
נכון בשיח ייצוגים בקולנוע
תמיד מסייגים "כמובן שאף אחד לא ייתלונן אם באיזה סרט על יחידת לוחמים במלחמת העולם השנייה לא יהיו נשים או שחורים"? טוב, אז עכשיו יש לפחות אחד שכן.
http://www.dailywire.com/news/18799/usa-today-complains-about-lack-women-and-no-lead-john-nolte
דבריו הוצאו מהקשרם
או "FAKE NEWS. SAD" כנהוג לומר במחוזותינו.
גם אני נדהמתי שמישהו באמת יתלונן על דבר כזה. אז חיפשתי וזו הביקורת המלאה עליה מדובר:
https://www.usatoday.com/story/life/movies/2017/07/17/review-christopher-nolan-excellent-dunkirk-explores-heroism-innovative-fashion/482574001/
יש שם 8 פסקאות משתפכות על הסרט ואז בפסקת הסיום כתוב, כסיכום:
The trio of timelines can be jarring as you figure out how they all fit, and the fact that there are only a couple of women and no lead actors of color may rub some the wrong way. Still, Nolan’s feat is undeniable: He’s made an immersive war movie that celebrates the good of mankind while also making it clear that no victory is without sacrifice.
עכשיו שלא תבין אותי לא נכון, זה עדיין משפט מטופש למדי, אבל הוא לא מתלונן על אי יצוג נשים/שחורים אלא רק אומר שיהיו כאלה שזה יפריע להם (ולמרות כך זה סרט מצוין וכו')
גם אני קראתי את הכתבה המקורית. זה לא משנה כלום מהנקודה שלי.
(ל"ת)
אני דווקא בעד האבחנה שלו
אין לי מושג אם הוא באמת תוצר של מערכת חינוך דפוקה כמו שכתבו בלינק של דורון, ואין לי סבלנות לקרוא את שאר הביקורת.
אבל זו בהחלט נקודה חשובה.
קודם כל, ברוב סרטי הוליווד התנכיים מהשנים האחרונות כמעט כל הקאסט היה לבן, ואף אחד לא עצר והתעכב על כך כי היסטורית מי שחיו שם באותו זמן לא היו לבנים. אז נשאלת השאלה למה ליהוקים כאלה הם כל כך חד צדדים?
בנוסף, ההתנגדות למשפט שלו מאוד דומה לטינה הכללית כנגד "הפמיניסטיות" שמדברות על מבחני בכדל ויצוג בקולנוע: זה לא שהסרטים רעים, זה שהם מאוד חד-גוניים בבחירה לעסוק בעיקר בסיפורים של גברים לבנים. וכן, סרט מלחמה ממלחמת העולם השניה אכן יאלץ ברוב המקרים לעסוק בעיקר בגברים לבנים. טרנטינו הוכיח שממש לא תמיד, אבל בד"כ.
(למשל ברשימת המבקרות של פוליטיקלי קוראת, הוא אוטומטית יכנס לרשימת "לא עובר מבחן בכדל", כי ככל הנראה הוא לא).
"ברוב סרטי הוליווד התנכיים מהשנים האחרונות כמעט כל הקאסט היה לבן, ואף אחד לא עצר והתעכב על כך כי היסטורית מי שחיו שם באותו זמן לא היו לבנים. "
אני זוכר את הדברים אחרת.
נח היה ראסל קרואו
משה היה בטמן בדימוס, גם פרעה לא היה בדיוק מזרח תיכוני קלאסי.
(או שאתה זוכר את תקופת התנ"ך, ואז יש לי כמה שאלות :)
לא לא
את צודקת מבחינת הליהוקים – אבל אנשים בהחלט התרעמו על כל הבחירות הללו, והולידו שלל פניני טמטום מצד הבמאים/מפיקים שהגנו על הבחירות הטיפשיות הללו.
אההה, אוקיי, צודק
חשבתי על זה ברמת ההפקה לפני שהתוכן הגיע לקהל, אבל בהחלט טעות שלי.
מבחן קטן: את מי את היית מלהקת בתור משה?
בהתאם לתשובתך אני אשאל שאלת המשך. אולי אני לא אצטרך.
וואלה, לא יודעת
אני יכולה לספר לך מה הקריטריונים שלי לליהוק מסטרנטיות/ים ועובדות/ים למעבדה, אני יכולה לדבר על מה נראה לי בסיסי בעבודה שלי ומה לדעתי הבוסים שיש או היו לי פיספסו ובמה הם קלעו.
אני אפילו יכולה לדבר על ליהוק של צוות גינון, שזה לא המקצוע שלי אבל תחביב, ויש לי בו מספיק דיעה כדי לדעת אילו סגנונות אני מאוד לא אוהבת.
על איך ללהק שחקן ראשי עוד לא יצא לי לחשוב באופן פרגמטי. אבל (!) אם בוחרים בסיפור שכבר פותח את הצוהר למגוון אתני, וחיים בעידן שבו השיח על המחסור במגוון מאוד פתוח- לא הייתי הולכת אל הדיפולט של לבחור חבורת שחקנים לבנים.
סרט חובה - מחזיר את הכבוד לקלנוע
רוצו לראות את הסרט, עדיף ב imax כמו שאני עשיתי.
הסרט מעביר תחושת מלחמה ריאליסטית, בצבעים מדהימים, שוטים נדירים, סאונד עוצמתי, ושחקנים טובים.
סרט בלי דיאלווגים מפרכים, לא מתעסק באנטי ולא בעד, בלי להתקשקש בזוטות. או במורכבויות, אין "גיבורים" בסרט, יש ריאליטי כפי שהיא הייתה לפני כ 70 שנה.
סרט העשור מבחינתי
אסור לפספס
בעניין חוסר החיבור לדמויות
אני דווקא חושב שאחת הנקודות החזקות של הסרט זה שהוא מרוחק, ומנוקר. קצינים זה חיילים עם כובעים, החוף מלא בחיילים זרים, רחוקים, מכונסים. תחושת ההשרדות, הבדידות, המצוקה. השקט המכביד, צלילי אימת המטוסים והכדורים הנשרקים.
זהו סרט מלחמה מזווית אחרת, משהו אחר, הוא חזק, הוא עוצמתי, הוא רועש, והוא שקט.
חוויה מיוחדת, אני נהנתי.
בהחלט
הנקודה השלילית ה(כמעט)יחידה שאנשים מלינים עליה היא החוסר ברגש כלפי הדמויות ובהתחברות אליהן – מה שקיים כמעט בכל סרט והינו חלק מרכזי במדידת איכותו.
גם אם נראה לכם שכולם מגזימים וכן יש איזשהו אלמנט שקשור בפיתוח הדמויות עצמן, אז זהו שלא, אפס, נאדה, שום כלום מכל וכל – אני אישית רואה זאת כנקודת חוזק בסרט היוצא מן הכלל הזה (תרתי משמע) ואפרט בקצרה בפסקה הבאה.
גם בתגובה לכובען מתחתי – אני מוכן לקבל את זה שישנם אנשים שסרט ללא דמויות (ובדנקרק אמנם יש *דמויות* אך הן אינן דומות לשום דמות גנרית שאפשר לצפות לה) אבל זו נראית קביעה שעל פיה נמדד סרט ולא העדפה אישית (תקן אותי במקרה שטעיתי)
בכל מקרה – העניין בדנקרק, בלי להרחיב יותר מדי הוא שהסרט מתפקד כאירוע פינוי ולא בדמויות שחוות את האירוע, מה שלא פוגע באפקטיביות שלו אלא בדיוק להיפך – מעצים אותה לרמות גבוהות עד כדי תחושה שהצופה חווה את אותו אירוע בעצמו.
למעשה זה מה שנולאן עצמו אומר באינספור ראיונות, מכאן גם התסריט הדליל (מאוד) וגישת הShow Don't Tell שמיושמת כאן בצורה מעוררת התפעלות.
עד שתהיה ביקורת אני רק אומר שזהו הסרט הכי טוב שנולאן הוציא עד עכשיו מבחינה קולנועית – הסרט משתמש במדיום בצורה הכי טובה שאפשר להעלות על הדעת. למי שלא מפריע סרט נטול כל הדברים שנמנו לעיל או שיבוא בראש פתוח בכל מה שנוגע לעניין הזה מובטחות 107 דקות קולנועיות מהטובות שקיימות.
שורה שנשמטה
בתחילת הפסקה השניה "שסרט ללא דמויות הוא חלש בבסיסו וכו'"
מלחמה קרה
הסרט הזה הוא סוג-של אנטיתזה ל"בין כוכבים". אם הסרט ההוא ניסה לסחוט רגש מהצופים, לפעמים ברמה של overkill (והצליח, פה ושם), הסרט הזה נעדר לחלוטין מכל עומק רגשי. אי אפשר להתחבר לשום דמות כי לא יודעים מי היא או מה היא פרט ל"חייל רגלי", "טייס קרב", "אזרח שרוצה לעזור". לעזאזל, אפילו לא אומרים את השם של אחת מהן לכל אורך הסרט.
מבחינתי כל הפיצוצים והמטוסים לא שווים כלום אם אין לי איזו השקעה רגשית בדמויות או בסיפור. בקושי יש הבדל בין החיילים הניצבים ברקע ל"גיבורים" של הסרט, פרט לכך שהמצלמה עוקבת מקרוב אחרי האחרונים. ומהגורל של כולם לא היה אכפת לי באותה מידה כי לא היה לי מושג מי הם. לא אומר שצריך בהכרח לשים פילרים כמו הסיפור שלהם לפני המלחמה או קלישאות כמו חייל שמראה תמונה של אהובתו שמחכה בבית. אבל איזה שהוא פיתוח דמות, איזה שהוא יצירת קשר רגשי, גם הכי בסיסי. סתם לדוגמה, הסרט מקדיש מספר מכובד של דקות כדי לגרום לי לחשוש לגורלו של החבר הטייס של טום הארדי אבל היו לו רק דקות בודדות של זמן מסך עד לאותו רגע אז למה לעזאזל שיהיה לי אכפת מה יקרה לו? זה יכל ללכת לכאן או לכאן וזה לא היה משפיע עלי רגשית בשום צורה.
אלמלא עבודת הסאונד הבאמת המרשימה והמוזיקה הנהדרת של האנס זימר (שבזכות ריבוי בסצינות חסרות דיאלוג בלטה עוד יותר) הייתי אפילו מתפתה להגיד שזה פשוט סרט רע. הוא לא הצליח לגרום לי להתחבר לדמויות האלה והסיפורים שלהן ולא להרגיש את הפאניקה והמתח שלהן. במשך שעה וחמישים הייתי לחלוטין מנותק רגשית מהסרט ובאמת שהייתי יכול באותה מידה לצפות בו בערוץ ההיסטוריה בבית.
כבר אמרתי שאחד המדדים שלי לאיכות של סרט הוא כמה אני זוכר ממנו אחרי הצפייה. אם בסוף השנה עדיין אזכור סרטים טובים ואפקטיביים כמו "קולוסאל" או "רוחות קרות", אני בספק שאזכור משהו מהסרט הזה בעוד שבועיים. אחד מהסרטים החלשים של הקיץ הזה (לעזאזל, סרט מהבמאי של פאקינג "לוסי" הצליח להיות יותר מעניין). כמו אדגר רייט, גם נולאן הוציא הקיץ את הסרט הכי פחות טוב בפילמוגרפיה שלו. רק שאצל רייט עדיין יש דברים שהופכים את הסרט למאוד מבדר ומעניין. וכאן פשוט אין.
אצלי תחושת ההזדהות היתה גדולה
כי הרגשתי שאני שם, הרגשתי שאני אותם החיילים האלה, ללא אופי, דמות אילמת שחורדת לגורלה, שרק מקווה שיגאלו אותה לפני שהמטוס יחזור שוב. זאת העוצמה של הסרט הזה, אתה לבד, אתה חסר אונים, אתה לא יודע מה ומי קורה סביבך, הכל ריקני, מדכא, כבד, איטי, אז דווקא החסרון של הסרט בעיניך זה ההתרון והגדולה שלו בעיניי.
ברור שזה עניין של האם הסרט סוחף אותך או לא,
אבל מבחינתי, גם אם הוא לא סוחף זה פשוט רעיון רע. זה לא סרט, זה וידאו ארט נורא יקר במקרה הטוב, וחוויית VR נורא מוגבלת במקרה הרע.
אנחנו לא בשנות ה-90 של המאה ה-19 שאנחנו מפחדים מצילום של רכבת שנכנסת לתחנה, אנחנו קצת יותר מתוחכמים מזה, וסרט צריך לעשות יותר בשביל לסחוף אותנו. סיפור, דמויות, חיבור רגשי – כל אלו דברים חשובים. אם הייתי רוצה להרגיש במלחמה, הייתי יכול לצאת מהבית.
אם כל הרעיון של הסרט היה לגרום לנו להרגיש כמו במלחמה, וזה הכל, אז זה אפילו שימוש מעליב במיוחד של נולאן בכוח שלו, בשביל להשיג תקציב לשעה 40 שהיו יכולים להסתכם בוידאו ארט קצר של 10 דקות.
אני לא מסכים
הוא עושה הרבה יותר מסרטים אחרים שהופכים למלפצתיים וגרנדיוזיים רק בשביל למתוח את הגבול עוד יותר, פה הבמאי עצר הכל, זרק חתך סירס את כל מה שסרט בדרך כלל מתעכב עליו שרובם מסתכמים בתסריטים קלישאתיים ממוחזרים ולא מעניינים, והצליח ( לפחות אצלי) להעביר חוויה עוצמתית, חסרת אונים, שאף אחד לא מדבר עליה( בסרט הכוונה).
זה סרט בליגה אחרת מהצלף למשל, אני באמת מעדיף שלא יהיה תסריט מאשר לשמוע את הקיטשיות והמיינסטרימיות של הצלף.
אני אישית רותקתי לכיסא, הרגשתי את העוצמה, והבנתי שאפשר גם בדרך אחרת.אני מעריך אותו מאד, זה במאי עם מודעות.
הסרט נכנס לרשימת טופ 250
של IMDb, כרגע הוא במקום 30,
ועכשיו זה רשמי: כריסטופר נולאן הוא הבמאי עם הכי הרבה סרטים ברשימה הזו (נכון לכתיבת שורות אלו).
http://www.imdb.com/chart/top?ref_=tt_awd
זה נחמד כאנדוקטה
אבל בפועל יש בעייתיות ברורה במדד שמאפשר להצביע מבלי לראות את הסרט. לא חסר דוגמאות של סרטים שעשו עליהם אמבוש אינטרנטי עוד לפני שהגיעו לאקרנים, או לחלוטין היללו ופיארו אותו לפני שהצופים ראו פריים אחד.
וואו
באמת שלא מבין את האנשים שמתלוננים על חוסר חיבור רגשי. אני לא עשיתי איזה חצי סרט. הפסקול של זימר אין מילים. סרט מופלא
כמובן התכוונתי להגיד שלא נשמתי איזה חצי סרט.
תודה
באמת התלבטתי אם לכתוב תגובה על כמה הסרט מהנה אבל החלטתי שאין לי מה לתרום בנושא. אבל אם כבר הוא עשוי מצוין אבל באמת לא מצליח לעניין מבחינה סיפורית.
ב"האיש שנולד מחדש" הסאבטקסט בלט הרבה יותר
יו גלאס, הדמות של דיקפריו, זכתה לפיתוח שאף דמות ב"דנקרק" לא זכתה לו. גם הנבל, פיצג'רלד, שיגלם טום הארדי, היה דמות יותר עמוקה. באופן כללי, העלילה הרבה יותר עשירה וממוקדת מבמקרה הנוכחי.
האיש שנולד מחדש הוא סרט קלאסי של X vs Y ומטבע הדברים יש דמויות שזוכות לפיתוח. בדנקרק הסרט הוא על האירוע – לא על הדמויות שחוות אותו, המלחמה היא הדמות הראשית (בלי להיכנס לדיון אם זה טוב או שלא) והיחידה בסרט – ומהבחינה הזו היא מועברת בצורה שאין שניה לה.
זה בדיוק מה שהסברתי, שרלוק.
לא נכנסתי לדיון על איכות הסרטים, תיארתי את ההבדלים ביניהם.
"באופן כללי העלילה הרבה יותר עשירה וממוקדת"
נתפס אצלי כנקודת חוזק באיש שנולד מחדש וממילא כנקודת חולשה בדנקרק. מסתבר שלא הבנתי נכון
זה כבר כמובן תלוי בעיני המתבונן
אבל יאפ, במילא לא רציתי להיכנס לזה עכשיו ☺
נולאן מסביר את מה שחלקנו שנאו וחלקנו אהבו
https://www.youtube.com/watch?v=6AlDqFgQnqQ
מצטרף לתחושה הכללית
סרט מלחמה מצויין, אבל לא מיועד למי שמחפש דמויות עמוקות או דמויות בכלל.
כמובן, רק על מסך גדול, עדיף IMAX
אוברייטד.
זה לא גרוע כמו בין כוכבים אבל גם לא הותיר בי חותם עמוק. יש כמה סצינות מרשימות ומצמררות אבל בלי דמויות או עלילה מאד קשה להיכנס לזה באמת. העניין הוא שלנולאן עדיין אין חוש עריכה ממש טוב ולמרות שהוא השתפר בביום האקשן הרבה סצינות הרגישו לי מבולגנות.
בנוסף, הסיום היה מלא שמאלץ (כמו בין כוכבים). חשבתי שבין כוכבים יצא ככה כי במקור זה היה סרט שספילברג פיתח. אולי גם דאנקרק היה פרויקט ספילברג שננטש?
הסאונדטראק של זימר מעולה כרגיל, אגב.
מש"א חזק
למעט הסאונדטרק – הוא אפקטיבי נטו, וגם זה לא במיוחד, ובכ"מ לא משרת את הסרט בשום צורה מעבר לכך. הוא מודבק בצורה תפלה ולמעשה הרגיש לי כמו אחד המאפיינים היותר חלשים בסרט חלש באופן כללי. כמו כן, אינטרסטלר היה יותר טוב בעיני (או פחות גרוע).
נולאן הוא לא העורך... אלא לי סמית
למה העורכים לא מקבלים קרדיט ראוי??
משום מה יותר מקובל כאן באתר כשמדברים על תהליך היצירה להפריד בין שם הבמאי לבין שם המלחין, ואם במקרה הצלם הוא רוג'ר דיקינס או עמנואל לובצקי אז גם הוא יזכה לקרדיט מופרד מהבמאי. אז למה לא להכיר בעבודת העורך?
זה לא משהו אישי מולך ביטלג'וס, פשוט זה מוטיב חוזר שכל הזמן מפריע לי כאן בתגובות באתר.
ובחזרה לעניין – אני כבר יודע שהתגובה הכי צפויה שמישהו יענה זה "לבמאי יש שליטה עליונה על הסרט שהוא מוציא" ידה ידה… אבל א' – זה לא בהכרח נכון (דובר גם כאן באתר רבות על שליטת המפיקים והאולפנים על הבמאי והתוצר הסופי של המוצרים ההוליוודיים של היום), וב' – גם כשמדברים על סמאח רציני כמו נולאן, ואפשר להסכים שיש לו נגיעה, הבנה ואפילו שליטה רבה בכל תחומי העשייה של סרט שלו – עדיין הוא לא צריך לקבל קרדיט על כל דבר.
יש לסרטים של נולאן סטייל דומה בפסקול, אבל זה בגלל שהוא משתף פעולה שוב ושוב עם האנס זימר, ותודה לאל שזימר מקבל על זה את הקרדיט, למרות שאני בטוח שלנולאן גם יש נגיעה בבחירה ובעיצוב הפסקול.
כנ"ל לגבי העריכה – לי סמית עורך את הסרטים של נולאן מאז באטמן מתחיל.
וכאן זה המקום שלי לשבח את סמית.
הופתעתי לגלות עוד לפני שהלכתי לקולנוע שזה יהיה סרט על מלחמת העולם השנייה ושהוא יהיה רק שעה וארבעים דקות. אין לי מושג אם ההחלטה הזאת הושפעה יותר מדרישת המפיקים, מהרצון של נולאן או מהעבודה היעילה של סמית, אבל זה פחות רלוונטי. הסרט היה הדוק ומותח. הוא היה כאוטי ומורט עצבים. כמו מלחמה.
בנוסף, נולאן בחר לספר את הסיפור משלוש פרספקטיבות שמתרחשות רק לעיתים במקביל לאורך צירי זמן שונים. היכולת של סמית לחבר את הצירים האלה ביחד ולארגן אותם לקליימקס כשהצירים הופכים למקבילים בתוך יצירה של שעה וחצי – היא מעוררת הערכה לכל הפחות, ובעיניי מפעימה, במיוחד בהתחשב בכל הקרבות והפיצוצים שאכן יכלו להתבלגן (אישית אני לא מתחבר למה שכתבת כי בשבילי זה עבד ולא הרגיש בכלל מבולגן). זאת קפיצת מדרגה עבור סמית, בטח בשיתוף הפעולה שלו עם נולאן, ולגמרי שווה מועמדות לאוסקר בקטגוריית העריכה.
נ.ב – מסכים שהסיום היה שמאלצי (גם הסצנה שבה מגיעות הספינות וכל החיילים מריעים מהמשחתת, עם כל המוסיקה הדרמטית של הניצחון. אבל אולי זה היה מכוון כדי ליצור אפקט אירוני קצת אחר כך כשראו את המשחתת מתפוצצת וכל החיילים שצהלו עכשיו מתים ) , אבל כנראה שנולאן הרגיש שהקהל הרחב צריך תזכורת חדה וברורה שהנמלטים בסופו של דבר ניצחו במציאות ולצאת עם תחושה נוחה מהסרט.
סרטון קצר שמסביר באופן פשוט למדי אלמנט יחיד שנעשה בו שימוש באופן מוגבר בסרט, טכניקה שלא ידעתי שקיימת בכלל.
מחר היום האחרון שלו באיימקס בירוש'. להזדרז
(ל"ת)
לא מוצלח. 'אוייב בשער' עדיף בכל רגע וחבל שלא חוזר למסכים
לטיפולך דורון (יחד עם 'אינספשן', האחרון הטוב של נולאן).
היומרה היא הבעיה; כשבמאי חושב שהוא יודע, והוא לא. גם לינץ' מגלה את זה ב'טווין פיקס' החדשה – אין לו את זה. צר לי. נגמר. הביתה.
סרט נפלא, מיוחד וגאוני
ההחלטות של נולאן להפחית למינימום את הדיאלוגים, לא להראות ישירות דיונים של גנרלים ופוליטיקאים אלא רק במרומז ולא לנסות ליצור דמויות עם רקע והרואיות – כולן החלטות אמיצות וטובות.
למרות שאין הרבה דיאלוגים ורקע לדמויות, הסרט גורם לך להרגיש איך זה להיות במקום של שלושת הדמויות הראשיות. במקרים של הטייס והחייל הרגלי, דווקא בגלל שהם אלמוניים, בקושי יודעים את שמם ואפילו בקושי רואים את הפנים של הטייס, דווקא בגלל זה הרבה יותר קל לקהל להיכנס ממש לנעליים של הדמות ולהרגיש את מה שהיא עברה. הסרט זורק אותך לאימה של המלחמה, וההזדהות הרגשית (שחלק מתלוננים שחסרה) דווקא חזקה מאוד פה. אגב במשחקי מחשב (להבדיל, לא שאני משווה את הסרט לכזה!) מתשמשים לפעמים בטכניקה של דמות אנונימית ולא לגמרי ברורה כדי לגרום לשחקן להרגיש שהוא הדמות. השימוש הפנטסטי בסאונד ועריכה טובה עוזרים פה.
החלק של סירת הדייגים יותר דומה אולי לסרטים ״רגילים״ מהבחינה שכן יש שם מעקב קצת יותר ״עמוק״ עם סיפור אנושי ודמויות ברורות.
איכשהו, שוב בזכות שימוש בטכניקות חכמות, הקהל יכול להבין היטב גם את קנה המידה הגדול של הסיפור, למרות שלא מראים דיאלוגים של פוליטיקאים או גנרלים. לקנט בראנה תפקיד חשוב בהקשר הזה.
השתלבות צירי הזמן של שלושת הסיפורים והמעבר ביניהם חכם מאוד. והשעון שמתקתק כל הזמן – איזה מלחיץ…
סה״כ סרט מלחמה מיוחד, מחדש, חכם מאוד שמצליח להעביר גם את הסיפורים והרגשות של החיילים שהשתתפו וגם את הסיפור הגדול.
מה שהוא אמר
זה אנדרסטייטמנט
יופי של ביקורת!!
סתם שאלה איך לדעתך זה מתקשר לדמויות הגיבורים בסרטים אחרים של נולאן אם בכלל..?
ואני מסכים עם עמית, אהבת האדם של נולאן תמיד ובעיקר בסרט הזה היא ענקית
גם אני חושב בין היתר
כתבת יפה מאוד
אבל אני חושב שיש איזהשהוא קשר בין כל הסרטים של נולאן לפחות הסרטים של נולאן שיצאו לי אישית לראות וחשבת אולי יש איזה קשר מסוים בין הגיבורים שלו בסרטים שלו
אולי יש כאן תהליך של גיבור שהוא סמרטוט רצפה מהלך (מומנטו) לעבר גיבור אמתי לגמרי (באטמן) אל ערעור על השם הטוב של הגיבור אבל עדיין נחשב גיבור לא משנה מה קורה לו ומה הוא עושה (דנקרירק)
למה?
למה אין ביקורת לסרט הזה? הוא די משמעותי.
אני מחכה לביקורת לסרט הזה פה מאז שאני בן 8 בערך.
בערך…
קודם כל היא בדרך. שנית, ברכותי על האצת הזמן.
שקלת לראות רופא?
אתה כותב אותה?!
(ל"ת)
בתהליכים
נ"ב![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
וואו למה אני מרגיש שתוקפים אותי?
הייתי צריך לראות רק את ה"-היא בדרך" ואני מסודר
אין צורך לתקוף.
נ"ב 2
ראיתי רופא. אמר שאני סבבה
ברצוני לבקש סליחה מטווילדי, לא הבנתי עד הסוף את הבדיחה וה"לראות רופא"-שזה בדרך כלל הקבלה ל'אתה לא בסדר' ישר קפץ לי לעיניים אז לקחתי את זה כתקיפה/הסתלבטות וכדו'
מסתבר שטעיתי, עמך הסליחה.
לעומת זאת "אתה כותב אותה?!" עם סימן שאלה וסימן קריאה(!) קצת כן נותן הרגשה שתוקפים אותי.
שבוע טוב.
האמירה הייתה מופנית לטווילדי, ולא הייתה מכוונת כהתקפה
(אלא אם הבנתי את התגובה לא נכון)
זאת הייתה התפנגרלות על האפשרות שאחד מאגדות הגרסה הישנה של האתר כותב ביקורת שוב פעם.
(ל"ת)
אם כך
ברצוני לבקש סליחה גם משנאוצר. עמכם הסליחה.
סתם משהו
הסתכלתי ברפרוף בביקורות הראשונות שעלו לי בימד"ב, ורוב הביקורות שראיתי נתנו ציון של פחות מ5 כוכבים והרבה ביקורת עם כוכב אחד.
לא הבנתי למה
לא הבנתי למה אתה מתכוון
הרי ברור שהאנשים שכתבו את הביקורות האלה חושבים שלא מגיע לסרט חמישה כוכבים?
וואו
הביקורות שנתנו 4-5 עוד בסדר, אבל עכשיו הסתכלתי קצת יותר לעומק, עברתי על איזה 40 ביקורות וראיתי שמתוכם רק 3 מעל 7 כוכבים והמון דירוגים של כוכב אחד. המון.
יש ביקורת אחת שהכותרת שלה היא: " ruind by its soundtrack" והציון שנתנו היה 1/10. אתה חושב שזה באמת הדירוג שהמבקר היה רוצה לתת לסרט?
התכוונתי שנראה שמנסים להוריד לסרט את הציון, ולא הבנתי למה. לפחות ככה נראה לי, כי זה באמת לא נראה לי הגיוני לתת לסרט הזה אחד מתוך עשר, רק על איך שהוא עשוי הוא ראוי ללפחות 2. סובייקטיבית זה לא סרט של 1/10. לא לדעתי.
תבדוק גם את הביקורות, זה מטורף כמה שזה ההפך המוחלט ממה שהמבקרים אמרו על הסרט.
ברוך הבא לאינטרנטים
חוץ מזה שיש אנשים שבאמת ובתמים חשבו שהסרט גרוע
כן
בדקתי עוד כמה סרטים והמצב דומה במקס הזועם, ג'אנגו, וכבידה.
סתם טרולים או שיש לי בעיה בפלאפון
הבנתי
אני לא לגמרי מסכים איתך.אני אמנם בכלל לא חושב שלדנקרק מגיע כוכב אחד,אבל אני יכול להבין אנשים שכן.אמנם קשה להתווכח על העשיה הקולנועית המרשימה שיש בסרט הזה,אבל יהיו אנשים שיגידו לך שזה בכלל לא משנה שהעשיה הקולנועית מרשימה אם היא לא עוטפת שום דבר(אתה יודע,התלונות על כך שאין דמויות ואין סיפור).תכלס,אם אין לך עניין במה שקורה על המסך,אז כל הרעש והפיצוצים עלולים להיות ממש בלתי נסבלים.יש לי חבר שממש התעצבן על הסרט ואמר לי את אותם דברים.אז אני מסכים איתך שלסרט מגיע יותר מכוכב אחד,אבל קשה לי להסכים שמדובר כאן במשהו אובייקטיבי(מניח שבתגובה הקודמת זו המילה שהתכוונת לכתוב).
אני מניח שאם תבדוק,בטח תמצא ביקורות של כוכב אחד על האיש שנולד מחדש והסיבות יהיו אותם סיבות.ותכלס אפשר גם להכניס לרשימה הזו את אמא! שהמערכה השלישית שלו היא אולי הדבר הכי מרשים קולנועית שראיתי בחיים
כדאי להסתכל גם על גרף ההצבעות ולא רק על הביקורות שקופצות לך
http://www.imdb.com/title/tt5013056/ratings?ref_=tturv_ql_4
בגרף רק 1.5 אחוז נתנו ציון של 1, ורק 10 אחוזים בערך ציון שבין 1-5 – בהחלט סביר לסרט שבטח איכזב כמה פאנבויז. אז השאלה היא מי "דוחף" את הביקורות הרעות כלפי מעלה. סידור ברירת המחדל הוא על פי Helpfulness, שזו דרך קצת מוזרה לתאר יחס של אנשים כלפי ביקורת קולנוע – אבל בתכלס מדובר בלייקים של IMDB. כיוון שנראה ש100-200 הצבעות מספיקות כדי לדחוף ביקורות שליליות כלפי מעלה (וחיוביות כלפי מטה), נראה שלא צריך הרבה משאבים כדי לעשות פיגוע IMDB כזה. מספיק כמה עשרות רדיטים נחושים, או במאי מקסיקני אחד עם הרבה שרתי VPN.
סרט ליותר מצפייה אחת
קראתי פעם שבמוסיקה קלאסית, יצירה סימפונית בנויה כך שבהאזנה ראשונה שומעים את הנושאים העיקריים, בהאזנה השנייה – איך הם שזורים זה בזה, איך הם מתקשרים, בכל האזנה מתגלים רבדים נוספים. "דנקרק" הוא סרט כזה. בצפייה הראשונה באמת נדהמתי מהויזואליות המדהימה, מהסאונד וכל מה שכולם מסכימים לגביו, אבל הרגשתי שהדמויות והרגש קצת נבלעו בתוך הכל. בצפייה שניה התבדיתי לחלוטין – הכל קיים שם, הרגש, המשחק המצוין באמת, של כולם, שבעיקר משכנע וריאליסטי מאוד (המבט העגום הזה של החיילים מצמרר בעיניי). ויש כל כך הרבה סצנות קטנות שאי אפשר לשכוח מהרגע ששמים לב אליהן. הכל עשוי ומקושר באופן עדין כל כך, וכל הזמן מחברת את הכל אווירה סיוטית עם הפסקול שמשתלב בטבעיות עם איתני הטבע ואימת המלחמה (בלי להיות מניפולטיבי). אני חושב שפשוט הסגנון של נולאן הוא לא "צעקני", אבל גם מי שלא מתחבר אליו, אי אפשר שלא להעריך את העבודה שהוא עשה, הבנאדם באמת גאון (טוב זה כולם אומרים חחח). בקיצור, זה סרט באמת נפלא שכדאי לצפות יותר מפעם אחת כדי להבין למה.
ודבר אחרון, באמת אי אפשר שלא להעריך (שוב) את הבמאי על הצגת המלחמה פשוט כאימה, בלי כל הבולשיט של ההרואיות. אין שום דבר הרואי במלחמה, אבל יש בני אדם שרוצים לשרוד. צריך אומץ בלעשות סרט כזה.
בצפייה שנייה, מסתבר, הסרט רק השתפר
אפשר לחשוב שהסרט יאבד מערכו בצפייה ביתית, כי הערך האמיתי של הסרט הוא לחוות אותו בקולנוע על המסך הכי גדול כי כך אפשר לחוות את ההישג הטכני הזה בצורה הכי טובה. כל זה נכון, אבל, מסתבר, שיש פה הרבה יותר מההישג הטכני הזה, שבצפייה הראשונה אפשר אולי לפספס, כי ההישג הטכני קצת מסיט את השאר הצידה.
כל מה שעבד בצפייה הראשונה, עובד גם בצפייה השנייה. עריכת הסאונד והצילום נשארים מעולים. הסצנות מורטות העצבים נשארות כאלה, גם כשאתה יודע איך הם ייגמרו, והאמת, בצפייה השנייה, הן עובדות בעיקר כי אתה יודע איך הם ייגמרו. הסבר בהמשך.
והנה מה שהשתפר בצפייה השנייה:
*
הסיפור בשלושה טיימליינים שונים
אפשר לחשוב שנולאן השתמש בשיטת הסיפור הזו כדי להפוך את הסיפור הבנאלי, לפחות בנאלי. ואמנם, הסיפור הוא בהחלט בנאלי (שזה נקודת זכות. אגיע אל זה בהמשך), אבל הדרך של השימוש בטיימליינים הופכת את הסיפור הבנאלי למעניין, בעיקר בזכות הדרך שבה מגיעה אלינו האקספוזיציה. האקספוזיציה בסרט היא כל כך עדינה, וכל פרט קטנטן חשוב כדי להבין את המשך הסיפור.
נולאן יודע טוב מאוד איך לתת לנו רקע לסיפור. כשצריך לחפור, הוא חופר, וכשצריך להזריק את הרקע לאט לאט, הוא עושה ככה. הוא עשה את זה בממנטו, שגם שם, על הנייר, הסיפור די בנאלי, וזו הדרך שהוא מסופר, שהופכת אותו למרתק. גם בדנקרק זה ככה. כל דיאלוג קטנטן בסרט שאולי אפשר לחשוב שהוא סתם שיחת חולין, או רק משהו שפרקטי לעכשיו של הסרט, משחק תפקיד חשוב גם בהמשך הסרט, ובהתאם לכך גם דיאלוגים קטנטנים בהמשך הסרט מאירים בצורה שונה את האירועיםש נחשפנו אליהם לפני. את כל זה נולאן עושה את זה בצורה כל כך עדינה, ובעזרת הדרך שכל הטיימליינים נתפרים ביחד, נוצר עניין בסיפור לא מעניין. ואין כאן שום דבר רע בסיפור לא מעניין. וזה מוביל אותי לשיפור הבא.
*
הדמויות
כן, בצפייה השנייה, הדמויות משארו לא מעוניינות ולא מפותחות, וזה בדיוק העניין. זה לא סרט על דמויות. זה סרט על מלחמה, ועל כמה שזה חרא, ומפחיד ומתסכל. הו, כמה שזה מתסכל. אם לסרט היה דמויות מעניינות, או אם הדמויות של הסרט היו יותר קרובות לדמויות של סרטים "רגילים" אחרים, הדמויות היו מייצגות משהו שהוא נדיר, ולא משהו רגיל. כי, בואו נודה, רוב הדמויות בסרטים הם לא בן אדם רגיל. אחרי הכל, עשו עליהם סרט. הדמויות בסרט הזה, בניגוד לסרטים אחרים, צריכות לייצג משהו רגיל. הם צריכות לייצג אותנו.
כולנו היינו או נהיה בצבא. כשאתה רואה את האדם הפשוט הזה בסרט, וכשאתה רואה את הסבל שהוא עובר, אתה מבין שבאותה מידה, גם אדם פשוט שכמוך יכול לחוות את אותם דברים. כשאתה מבין שיש עוד 400,000 אנשים תקועים על החוף, אתה מבין שכל 399,990 האנשים שאתה לא רואה על המסך, עוברים בדיוק את אותו הדבר שעוברות עשר הדמויות הלא מעניינות שאתה רואה על המסך. ומה שהדמויות שאתה רואה על המסך עוברות הוא נוראי. אחת מהדמויות האלה יכלה להיות סבא שלך, ואם היית נולד בזמן אחר, הדמות הזו יכלה להיות אתה להיות אתה. ואיך אפשר לא להזדהות עם עצמך?
וככה הסרט מלמד אותנו שמלחמה זה הדבר הכי נוראי שיש, והוא עושה את זה בצורה פורצת דרך, שאני לא בטוח שיש סרט שהגיע אל הדבר הזה לפני. ואת כל זה הוא עושה בשעה וחצי.
*
אז, ברצינות, תלכו לראות את הסרט הזה עוד פעם. גם אם לא אהבתם אותו בפעם הראשונה, אני מבטיח לכם שבצפייה שנייה בסרט, בהסתכלות מחודשת, אולי תוכלו לשים לב לדברים שפספסתם, ואולי תוכלו להעריך את הסרט הזה יותר. אם אהבתם את הסרט בפעם הראשונה אז הצפייה השנייה תעשה לכם רק טוב. אבל בין כך ובין כל, לסרט הזה מגיע צפייה שנייה.
אחלה תגובה
נהניתי מהסרט בקולנוע אבל האמת שהוא לא הותיר כמעט רושם ומבחינתי שכחתי ממנו. גרמת לי לרצות לתת לו עוד צ'אנס.
הוכרז התאריך לסרט הבא של כריסטופר נולאן
ה-17 ביולי, 2020.
https://variety.com/2019/film/news/next-christopher-nolan-movie-release-date-1203118713/
חוץ מתאריך והעובדה המפתיעה שהסרט יוקרן בimax לא הכריזו כלום, אבל עצם זה שיש כבר תאריך לסרט הבא של כריס נולאן, אחרי שתיקה שהתארכה קצת, זה מצויין.