-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
גשר המרגלים
Bridge of Spies
עורך דין אמריקאי מתמנה לשמש כסנגור עבור מרגל סובייטי שנתפס, ונקלע לחילופי שבויים עם ברית המועצות.
תאריך הפצה בארה"ב: 16/10/2015
תאריך הפצה בישראל: 26/11/2015
סרט מצוין באופן משעמם. צילום, בימוי משחק (מארק ריילאנס) ותסריט טובים מאוד, שאיכשהו יוצרים סך-הכל שלא משאיר רושם מיוחד. עוד ספילברג.
אני לא מבין
אם עדיין אין שם אפילו, למה לטרוח לפתוח דף ?
מאוד פשוט למען האמת
כי זה סרט שנכתב ע"י האחים כהן, מבוים ע"י שפילברג ומשחק בו טום הנקס. זאת התפוצצות של פוטנציאל.
תגובה ללא תוכן על המלחמה הקרה
(ל"ת)
אלוהים אדירים
זה נשמע כמו החלום הרטוב שתמיד חלמתי לחלום.
סרט של ספילברג שנכתב על ידי האחים כהן?!
שיט, נשמע פוטנציאלית כמו אחד הסרטים הכי טובים אי פעם.
לא בטוח אם אחד הסרטים הכי טובים אי פעם
אבל כשראיתי את השילוב הזה הדבר הראשון שסיקרן אותי זה איך הסרט יסתיים. גם ספילברג וגם האחים הכהן הם שני במאים שלכל אחד מהם בעיה עיקרית עם סופים של סרטים. ספילברג לעתים קרובות חופר כמה דקות יותר ממה שהוא צריך ואז נזכר לסיים, והאחים פשוט מכבים את האור על המסך במפתיע, בלי שנצפה לזה ובלי שום קתרזיס (להגנת ספילברג והאחים ייאמר שהבעיה הזאת הפכה לכל כך מזוהה איתם, שהמעריצים התרגלו לזה וזה נהפך לחלק מהסגנון שלהם). מעניין איך יסתיים סרט שמשלב בין שלושה יוצרים שרגילים לסיים סרטים בצורה כל כך שונה.
בהקשר של האחים כהן, לא הייתי קורא לזה בהכרח "בעיה",
כמו שהייתי קורא לזה "המעלה הכי גדולה בכל סרט שלהם בערך". סצנת הסיום של "ברטון פינק" יפהפייה, ואלו של "יהודי טוב" ו"לקרוא ולשרוף" היו כל כך חזקות שלא הייתי מסוגל ללכת ישר אחריהן. אם יש משהו שאני אוהב בסרטי האחים כהן הוא הסופים שלהם (וג'ון גודמן. תמיד ג'ון גודמן).
כמו שאמרתי
האלרגיה לסופים של האחים כהן הפכה לסימן הכי מזוהה איתם (ובתור אחד שהאחים כהן הם הבמאים האהובים עליו, אני מבין אותך לגמרי, רק הייתי רוצה להוסיף קצת סטיב בושמי ופרנסס מקדורמנד לג'ון גודמן, למרות שהוא העיקר.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
לגמרי שניהם.
בשנייה הראשונה שאליסון טולמן הופיעה במיני-סדרה "פארגו" הדבר היחידי שחשבתי לעצמי זה "וואי, אני פשוט ממש מתגעגע לפרנסס מקדרמונד".
מה שמעניין זה
שהשילוב ביניהם יוצר הרמוניה בין שני הסגנונת – התחכום הקר והציני של האחים יחד עם החמימות המשפחתית של שפילברג. True Grit שלהם הופק על ידי שפילברג, ואפשר להרגיש את הסינתזטה הזו בסיום הסרט, כשהעימות הסופי נגמר באופן חמים ויוצא דופן משאר הסרטים שלהם, אבל סצנת הסיום (כשהנערה הולכת אל האופק) נגמרת בדיוק כמו שהם מסיימים את רוב הסרטים שלהם, עם תחושה של 'רגע… אבל… שניה… לאיפה את הולכת? על מה את מדברת? למה…).
מה שכן, עוד לא ראיתי את 'גשר המרגלים' וגם הם שכתבו תסריט של איזה מחזאי בריטי, אז אין לי מושג איך זה עובד שם.
סוף סוף סרט של שפילברג שאני באמת מחכה לו
נראה ממש טוב. אני מקווה שהתוצאה הסופית תהיה כמו מותחני הריגול הקלאסיים אבל עם איזשהו טוויסט אקטואלי יותר.
כבר יש לו שם, St. James Place.
(ל"ת)
היה להם כל כך הרבה זמן לחשוב על שם
וזה הכי טוב שהם הצליחו לחשוב עליו? איזה שם משעמם.
יש שם רשמי!
Bridge of Spies. בנוסף אושר גם שג'ון וויליאמס ילחין את הפסקול.
http://www.imdb.com/news/ni58354524?ref_=hm_nw_tp4
אני לא בטוח איך אני מרגיש לגבי השם הזה
הוא מעלה אסוציאציות של של גנריות, בצורה מסויימת.
הסרט כרגע בפוסט-פרודקשן
אבל אנשים כבר עושים תכניות ליום שאחריו. מסתבר שמלבד BFG, אחד הסרטים שמעוניינים לגייס עבורם את ספילברג הוא סרט המבוסס על זכרונותיה של הצלמת לינסי אדריו, שהתפרסמה בזכות הצילומים שלה מאפגניסטן תחת שלטון הטאליבן. האולפן שקנה את הזכויות (וורנר) רוצה גם את ג'ניפר לורנס לתפקיד הראשי (הדמיון הפיסי בין השחקנית המיועדת לדמות מהמציאות הוא, איך נגיד בעדינות, לא גדול מדי).
טריילר
https://www.youtube.com/watch?v=3X5TH3KVEAg
ספילברג!!!
עד מתי הוא ימשיך להתעסק עם הסרטים המשעממים האלה ויחזור לעשות את מה שהוא הכי טוב בו – אקשן ומדע בדיוני?!
הבחור כבר זקן, מי יודע כמה זמן נשאר לו, אני רוצה לראות עוד סרט אקשן מדע בדיוני מספילברג לפני שהוא ימות.
הוא מנסה לשלב.
טין-טין היה לא לפני הרבה שנים, לפניו היה את אינדיאנה ג'ונס, עוד שנה יגיע The BFG, וגם "שחקן מספר אחת" בדרכו אלינו אם לא יקרה לו משהו בדרך.
טין-טין היה סרט אנימציה לילדים כמעט בלי אקשן
פנטזיה או מדע בדיוני.
The BFG גם נשמע משהו די דומה אפילו שהוא כן פנטזיה.
אינדיאנה ג'ונס היה מהנה אבל לא הגדולה שאני מצפה לה מספילברג (בעיקר בגלל שזה היה יותר סרט של לוקאס שספילברג במקרה ביים).
כרגע "שחקן מספר אחת" הוא התקווה היחידה לקבל קצת מהקסם הספילברגי בחזרה אבל אנחנו אפילו לא יודעים אם זה באמת יקרה.
סליחה, אבל בטין טין יש את אחת מסצנות האקשן הטובות ביותר של החמש שנים האחרונות.
(ל"ת)
לא אמרת לפני שנה בדיוק שזה פוטנציאלית אחד הסרטים הכי טובים אי פעם?
(ל"ת)
נכון, אבל אז שיניתי את דעתי אחרי הטריילר.
(ל"ת)
את ריילינס אפשר לראות ב'וולף הול' הבריטית
6 פרקים. אקשן פוליטי מהמאה ה-16.
יש ביקורות
נשמע שממש התלהבו מהסרט, ואומרים שהוא מועמד מבטיח לאוסקרים. אז למרות הטריילר אני חוזר להתלהבותי המקורית
מעילי הפשוט ופנס על הגשר
(שלושה אלמנטים שמשחקים תפקיד חשוב ב"גשר המרגלים", ומהווים את השורה הכי יפה שכתב אלכסנדר פן)
אז – מדובר במקרה של סרט מאת האחים כהן בבימויו של סטיבן ספילברג, עם טום הנקס ומארק ריילנס בתפקידים הראשיים.
חזור שנית – ארבעה אוסקרים כתבו תסריט שבוים על ידי שלושה אוסקרים, בכיכובם של שני אוסקרים ושלושה פרסי טוני. (מלעיזי תעשיית הפרסים האמריקאית פרשו בשלב הזה. סורי חבר'ה)
חוזר שלישית – התסריטאים הטובים ביותר שעובדים היום כתבו תסריט שבוים על ידי סטיבן ספילברג – הבמאי-סלב הגדול ביותר של שלושים השנים האחרונות, כשבתפקיד הראשי עומד אחד השחקנים היותר אהובים בתעשייה, ואחד שאם יש לך פטיש לשייקספיר (או למיני-סדרות על אנגליה של ימי הנרי השמיני) אתה בטח כבר יודע שהוא שחקן בחסד עליון.
כלומר – ברמת הנתונים היבשים, "גשר המרגלים" מלכתחילה יצא מנצח. או שלא – כשאתה בא עם ציפיות כאלה גבוהות, הסיכוי שתתאכזב די נמוך. מה שפר עלי גורלי שלא זה המצב. "גשר המרגלים" הוא כל מה שציפיתי מסרט עם חבר'ה כאלה בקרדיטים. דבר ראשון – אם אתה רואה חשבון או עורך דין, עליך לאוץ לראות את הסרט הזה, ויפה שעה אחת קודם. הסרט מספר (בין השאר) על מקרה של טייס שמטוסו התרסק בגרמניה המזרחית, ובעוד שכל סרט אחר היה מספר על זיו עלומי אותו טייס ועל חמדת גבורתו, "גשר המרגלים" מספר את הסיפור של המושכים בחוטים. על אותם אנשים מאובקים שיושבים בחדרים המאובקים ורוקמים עסקאות שמאפשרות לאותם גיבורים לראות אור יום. כזה שמספר את הסיפור של שחרור גלעד שליט מנקודת המבט של אמי פלמור. הדמות של טום הנקס, ג'יימס דונובן, מצוירת בצורה יותר הירואית מכל עורך-דין-לענייני-ביטוח שראיתי באיזשהו סרט (הייתי אומר שיש תחרות מצידו של בוב פאר מ"ממשפחת סופר על", אבל הוא היה סוכן ביטוח רגיל, ככה שהם עדיין במירוצים שונים). "גשר המרגלים" הוא סרט מתח ביורוקרטי, וככזה, הוא מצוין.
לא נפלא ולא נהדר, אלא מצוין, כי אם יש משהו שעובר מהסרט הזה זה העובדה שכל אחד ואחד מהאחראים לתוצר הסופי פשוט מצטיינים בעבודתם. כבר כתבתי בעבר על השנאה שלי כלפי ביקורות שעוברות אחרי כל אספקט בסרט ומשבחות אותו בנפרד (אין על הצילום, עריכה מעלפת, תסריט מהמם ומשחק הורס), ככה שלא אלאה אתכם בדברי השבח שיש לי על כל אחד מהם (מה שכן, שווה להתעכב שנייה על הצילום האדיר של יאנוש קמינסקי. יש כמה פריימים בסרט שנראו כמו משהו שגם רמברנדט לא היה יכול לעצב יותר יפה). העניין הוא שכל העשייה הקולנועית המופתית הזו כמעט חיונית לעלילה:
ג'יימס דונובן מקבל בתחילת הסרט משימה, והמשימה היא לספק הגנה משפטית למרגל סובייטי. זהו שיאה של המלחמה הקרה, וארצות הברית מפחדת פחד מוות מרוסיה, וגם מתעבת אותה ללא הכרה, ככה שדונובן בעל כורחו נהיה פרקליט השטן. אבל כאמריקאי טוב, וכאדם טוב, הוא יודע שעליו לספק ללקוח שלו את ההגנה המשפטית הכי טובה שהוא יכול לספק. לא לעשות עבודה סבירה, לא עבודה מספקת, לא עבודה הולמת – עליו, כבעל מקצוע, לתת לקליינט שלו את העבודה הכי טובה שיש בידיו לתת. וזה מה שסטיבן ספילברג, האחים כהן ומאט צ'רמן, יאנוש קמינסקי, מייקל קאן ועוד הרבה אנשי צוות נהדרים עשו – את העבודה הכי טובה שהם יכולים לעשות. "גשר המרגלים" סרט מרתק שלא שעמם אותי לרגע (לפחות לא כשהייתי בחשכת אולם הקולנוע ולא היו לי את הסחות הדעת שצפייה ביתית מזמנת – לסרט יש קצב של משהו מ-1975, וזו מחמאה, אבל יש צורך לבוא מרוכזים). זה סיפור מהודק, חכם ומרגש על גבורה, על יריבות ראויה ועל עבודה שבוצעה כהלכה. עם שתי תצוגות משחק ענקיות מצידם של טום הנקס ומארק ריילנס, שעושים עבודה וירטואוזית וגורמים לזה להיראות הדבר הכי פשוט בעולם.
ומילה אחת אחרונה על התסריט – כמובן שכשאתה יוצא מסרט שכתוב טוב כמו הנ"ל, ורואה שעל שמו חתומים האחים כהן, אפשר להסיק שהם אחראים לכך. ואני מניח שזה המצב. טביעת האצבע שלהם ניכרת, גם אם לא כמו בסרטים שהם מביימים – יש בסרט הזה, כמו בחלק מהסרטים המהורהרים יותר שלהם, משהו די קפקאי – "קשה לדעת מה המהלך הבא שלך", אומר רודולף אבל (מארק ריילנס), "כשאתה לא יודע איזה משחק אתה משחק". כבר מהשוט הראשון של הסרט יש בו המון אלמנטים של בחינה עצמית שחוזרים על עצמם בסרטים של האחים, וגם ההומור שלהם ניכר שם (יש בסצנת הפגישה של טום הנקס עם משפחתו של מארק ריילנס משהו שמזכיר קצת את "בארטון פינק" או "האיש שלא היה שם"). אבל הקרדיט חייב להיזקף גם לזכותו של מאט צ'רמן, שבריאיון איתו מספר שהחליט לקחת על עצמו את התסריט הזה כשנתקל בשמה של הדמות הראשית בהערת שוליים של ביוגרפיה על קנדי שקרא ("גשר המרגלים" מספר, פשוטו כמשמעו, את סיפורו של אדם שהיה הערת שוליים בהיסטוריה. טום הנקס ושלמה בראבא באותו מילייה, הרי). המון נאמר על הסרט החדש מאת האחים כהן – ויש לזכור שהוא התחיל כפרויקט של תסריטאי מתחיל מבריטניה, ששפר עליו גורלו והאחים כהן וסטיבן ספילברג החליטו שהם מצטרפים אליו.
אז – תסריטאי ענק (ופרח כתיבה אחד) כותבים תסריט שמבוים על ידי אלוף העולם בקולנוע, שמככבים בו שני שחקנים נפלאים. והסרט יצא לא פחות ממה שהנתונים היבשים רמזו שיהיה.
זה היה סרט לא רע בכלל. אני מפחדת להגיד שהוא היה טוב או ממש טוב כי אם לומר את האמת היו בו לא מעט קרטועים אבל גם לא מעט חלקים שבשבילם שווה לארות את הסרט.
כמו עצם העובדה שאתה רוחש חיבה גדולה מידי למרגש סובייטי – ברמה שאתה דואג לו יותר מלחיילי ארה"ב. זה משהו אנושי שהוציאו ממנו שלא הצליחו להוציא מהם מה שהיה קצת עצוב.
טום הנקס פשוט נהדר, אני אוהבת מאוד את מה שהוא הכניס לדמות שלו. באופן כללי הוא עשה את הסרט והסרט עליו, אם אתן לא אוהבים את טום הנקס אז אין לכם מה לחפש בסרט.
אבל התסריט והבימוי. אוי התסריט. איזה תסריט נהדר!
ובכל זאת קשה לי להגיד שמדובר ביצירת מופת, שיצאתי מהסרט עם פה פתוח והשתוקקתי לעוד, שלא רציתי שהוא יגמר. הוא היה טוב ותו לא.
קצת חבל, חשבתי שאני ארגיש ממנו קצת יותר
סבבה לגמרי
ראיתי אתמול וסה"כ די נהניתי.
הנקס משחק מצוין, ובניגוד לשחקנים הוליוודים ותיקים אחרים (ע"ע דה נירו, פצ'ינו וניקולסון), די מצליח שלא להפוך לקלישאה על המסך.
ברמת התסריט, הוא כתוב בסדר גמור, אבל לא משהו יוצא מגדר הרגיל. למעשה, הדבר הטוב העיקרי בתסריט הוא שמרגיש כאילו הותאם למידותיו וסגנונו של ספילברג, שעושה איתו שימוש טוב.
לסיכום – סרט טוב מאוד, אבל כמו רוב סרטיו, לא מבריק במיוחד או יוצא מגדר הרגיל.
סרט מצויין, לא ארוך מדי, מותח כשצריך למרות שכל העלילה צפויה למי שמכיר את המקרה עליו הוא מבוסס.
שפילברג עשה עבודה מצויינת עם הצילום.
כנראה יקבל אוסקר או שניים.
כן, אין ספק שזה יפתור את הכל, אבל- אתה בטוח שהוא מייצג את הצד המזרחי? רציתי לנסות להוריד את הסרט כדי לבדוק את הנקודה הזו אבל עוד אין אפשרות, אבל בכל מקרה אני פשוט זוכר כמעט במאת האחוזים שהוא אמר שהוא מייצג את המערב. בכל מקרה, תודה, זה באמת פותר הכל
בטוח
זה הלינק לעמוד הוויקיפדיה עליו:
https://en.wikipedia.org/wiki/Wolfgang_Vogel
כמו כן אפשר לקרוא את תקציר הסרט בוויקיפדיה וגם משם זה די ברור (וחוסך הורדה של הסרט).![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
שיעמום
בהקרנה שהייתי בה ביס פלנט, לא טרחו לתרגם את החלקים בסרט שאינם באנגלית. אז את הרוסית הבנתי, אבל את סצינת המעיל הייתי צריכה לנחש. הניחוש שלי? קרה שם משהו ממש מבדר משעשע מטריד ועקוצני. אחרת אין לי מושג מה האחים כהן עשו בסרט הזה.
סבבה והכל אבל לא מתעלה
הדבר שהכי בלט לי בסרט (עד כדי עדת הזקנים שישבו מאחוריי והסבירו זה לזה מה קורה על המסך לאורך כל הסרט) היה העובדה שהוא למעשה מספר שני סיפורים.
בנוסף, בכל אחד מהסיפורים ספילברג מסביר למה במלחמה הקרה האמריקאים הם "הצד הטוב".
הדברים האלו צרמו לי במיוחד ולדעתי מנעו מהסרט להקדיש את הזמן לדברים אחרים ולהיות טוב באמת.
אבל הוא עדיין סרט טוב ויפה מאוד ויזואלית.
ביקורת מלאה ניתן למצוא כאן:
https://gal015.wordpress.com/2015/12/10/bridge-of-spies/
ספילברג Vs כהן
הלכתי לסרט אתמול והדבר שהכי הפתיע אותי היה החיבור החזק שנוצר בין ספילברג לאחים כהן. ציפיתי שהעבודה של הכהנים תסתכם בתסריט יעיל אבל לא מבריק באותה מידה כמו הסרטים שהם עצמם מביימים, משהו דומה ל-"לא נשבר" שהם כתבו לאנג'לינה ג'ולי. אבל ב-"גשר המרגלים" הם הלכו רחוק יותר – אולי לא כמו בסרטים שלהם, אבל מגע-היד שלהם בהחלט מורגש, במיוחד בכל הנוגע לגיבור הסרט.
כאשר אנו פוגשים לראשונה את גיבור הסרט, בגילומו של טום הנקס, מדובר בדמות מאוד "כהנית" טיפוסית: לפני כל דבר אחר, מדובר בטיפוס מפוקפק שמתעסק בדברים מפוקפקים (הוא מייצג חברות-ביטוח בניסיון להפחית או לבטל את הפיצויים שהן חייבות לנפגעי-תאונות), עם סגנון דיבור חלקלק, מתפתל, ומניפולטיבי (הדיאלוגים בסצינה הזו מאוד מזכירים את העבודה של הכהנים על הסרטים שלהם – הרבה יותר מיתר הדיאלוגים בסרט). בסרטים של הכהנים, זו דמות שככל הנראה היתה תופסת את המשבצת של "האיש הרע", עד כמה שקטגוריות כאלה רלבנטיות לקולנוע שלהם.
אבל באותה נשימה אנחנו מגלים שהגיבור הוא גם "איש טוב" ספילברגי טיפוסי: הוא איש משפחה אוהב, עובד מסור בחברה שלו, וכשצריך – גם לוחם נחוש לזכויות האזרח. איך שני הדברים האלה מסתדרים ביחד? האמת היא שזו לא הפעם הראשונה שבה ספילברג מציג דואליות כזו – גם הסרט הקודם שלו, "לינקולן" הציג את הגיבור בתור מי שיוצא בחירוף-נפש למשימה של ביטול העבדות, ועושה את זה תוך התעסקות בפוליטיקה מהסוג המלוכלך. כמו ב-"לינקולן", גם ב-"גשר המרגלים" ספילברג הבין שכשהוא עושה סרט "ראשים מדברים" הוא צריך לעבוד עם האנשים שמומחים לכתיבת סרטים כאלה, אבל ב-"לינקולן", על פי משנתו של טוני קושנר, אותה פוליטיקה מלוכלכת הוצגה כחלק מהבעיה גם כשהיא חלק מהפתרון. "גשר המרגלים" נותן לנו הצגה חיובית של שני הצדדים של אמריקה: אמריקה המשפחתית, המהוגנת של ספילברג, ואמריקה של האחים כהן שבה כל ממזר מלך. הגיבור האמריקאי הוא לגיטימי בדיוק באותה מידה כמו המאכר – ולמעשה, אין סיבה שאחד לא יהיה גם השני.
מעבר לחיבור המרתק הזה בין ספילברג לכהנים, "גשר המרגלים" הוא סרט שיתחבר מאוד לעולם המושגים של הצופה הישראלי. כשספילברג מציג איך מערכת הצדק האמריקאי היתה מוכנה להשליך את העקרונות שלה לפח בגלל הפחד מהסובייטים הוא מן הסתם רומז לאופן שבו המלחמה העכשווית בטרור גורמת לאותה מערכת לעשות את אותו דבר – ובלי-משים נוגע בדילמה שמלווה את מדינת ישראל מאז יום הקמתה. כשהוא מציג את היחס הלא-סלחני של אמריקה כלפי מרגלים, קשה שלא להיזכר בסיפור של ג'ונתן פולארד. וכשזירת ההתרחשויות עוברת לגרמניה, ספילברג מהדהד (גם אם בסצנה אחת קצרה) את סצנות האימה מ-"רשימת שינדלר".
וחוץ מזה? ספילברג אמנם ממשיך לאתגר את הצופים שלו, אבל לא שוכח לספק להם באותה הזדמנות קולנוע מהוקצע, מותח ויעיל. מומלץ, אחד הסרטים הטובים של השנה.
נהדר
'גשר המרגלים' זה סרט שיצא ב-2015, מתרחש ב-1957 אבל מרגיש כמו סרט מ-1997. הפילטרים הכחולים, האווירה האמריקאית חסרת הציניות והעשייה הקולנועית האולד סקולית. התסריט שכתבו האחים כהן נהדר (אבל כצפוי הוא לא מתקרב לתסריטים בהם ביימו) אבל הסרט ברובו הוא של ספילברג, שמביים את הסרט כמו מישהו שמבין את המדיום הקולנועי. יש שימוש בעריכה הכוללת הרבה פיידים והברקות (כמו שוט שנסגר עם אדם שפותח עיתון והשוט שלאחריו נפתח באדם שסוגר עיתון), בימוי ויזואלי נעים לעין ושפה קולנועית מבריקה המייצרת רגעים מוצלחים.
לקרוא ל'גשר המרגלים' הסרט האמריקאי הטוב של השנה זו הגזמה עצומה, אבל עדיין מדובר באחלה סרט. ספילברג הזה גאון, אבל לא הייתם צריכים את הסרט הזה בשביל לדעת זאת.