בן חזר הביתה
Ben is Back

בערב חג המולד חוזרת הולי הביתה ומגלה הפתעה משמחת – בנה הבכור הגיע לביקור לא מתוכנן. אבל מהר מאוד השמחה מתערבבת עם חשש.

אורך: 1:43
תאריך הפצה בארה"ב: 07/12/2018
תאריך הפצה בישראל: 21/02/2019

2 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. מלחיץ ומטריד למן ההתחלה, ומשאיר אותך על קצה הכסא.

    אלון

    מכיל כמה רגעים מורטי עצבים וכמה פנינים דרמטיות שהביאו אותי לסף דמעות. תורם לכך גם המשחק המצוין של שני השחקנים הראשיים וגם העובדה שללוקאס הדג'ס פשוט יש פנים שנראות כאילו הוא על סף התפרצות אלימה בכל רגע.

  2. הו, בוקר טוב לוקאס הדג'ס

    מודה שלא הבנתי עד כה מה ההתלהבות סביבו – לטעמי הוא לא יותר מבסדר בכל סרט שהשתתף בו (ו-"בסדר פלוס" במנצ'סטר), אבל פה? וואו, מסתבר כי הבחור מוכשר: הוא מביע קשת רחבה של רגשות בלי לומר מילה – הדרך בה הוא מזיז את הגפיים, הולך, מביט לצדדים… שחקן אחר היה הופך את העסק לקלישאה, אבל הדג'ס יצר פה שפת גוף מלאת דקויות.

    הסרט עצמו לא רע בכלל. ציפיתי לדרמה כבדה וטיפוסית של ג'וליה רוברטס, סטייל מחוז אוסייג' (הדבר היחיד שידעתי על העלילה טרם הצפייה הוא שיש מישהו בשם בן – והוא חזר הביתה), והופתעתי למצוא סרט מחמם וקורע לב בו זמנית, קליל ומורבידי, עם דינמיקה נהדרת בין רוברטס להדג'ס (שהזכרתי כבר שהוא נהדר?). בשלב מסוים הסרט מתגלה כסרט… הרפתקאות (כן? כן) רק בלי כל הכיף – ומהחלק הזה נהניתי הכי הרבה. רק חבל שזה לא נמשך יותר זמן (ממילא הסרט 103 דקות כולל כתוביות. יכלו להאריך).

    אני גם מסיר את הכובע בפני הנרטיב שמותיר מקום לדמיון: אין תחושה כי דוחפים פרטים לגרון, והסרט מאפשר להשלים / לפרש לבד את התמונה – בין אם דרך דמות אקראית שבן מכיר ואומרת לו שלום בקניון, או משפט עמום כזה או אחר שנאמר.

    קיצר סרט טוב.

    2
    תמר, יהונתן צוריה ?
 

כתיבת תגובה

(חובה)

Optionally add an image (JPEG only)