-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אמהות רעות
Bad Moms
"אמא מושלמת" מותשת מהקריירה, הנישואין והילדים ועומדת על סף התמוטטות עצבים. ביחד עם אימהות אחרות שמאסו בסגנון החיים שלהן, הן יוצאות להתפרע.
"אמא מושלמת" מותשת מהקריירה, הנישואין והילדים ועומדת על סף התמוטטות עצבים. ביחד עם אימהות אחרות שמאסו בסגנון החיים שלהן, הן יוצאות להתפרע.
פספוס השנה שלא קראו לזה אימהות שוקעות
(ל"ת)
בחיי שקראתי "אמא מושלמת מותשת מהקרייה"
וחשבתי "כן, שירות קבע זה בהחלט לא קל" (לא שאני יודע, אבל שמעתי מאנשים).
נשמע ונראה משמים וצפוי לחלוטין
ובחיי שממש נמאס לי לראות סרטים עם "נשות קריירה עסוקות שאין להן לעצמן" ו"אמהות על סף התמוטטות עצבים" שנראות מאופרות, מסורקות, לבושות, מתוקתקות ודקות גזרה הרבה יותר מנשים אמיתיות שכביכול לא עסוקות כל כך ולא כורעות תחת נטל הטיפול בילדים. אמהות עובדות ועסוקות לא נראות ככה כל הזמן, בדרך כלל. פעם אחת תראו עיניים נפוחות, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, איפור חפפני, שיער לא מסודר. אפילו, רחמנא לצלן, גוף מוזנח קצת כי למי יש כוח לעשות כושר כשאת כל היום רצה בין עבודה-ילדים-סידורים. תראו לי נשים שנראות עייפות ומותשות, אז אולי אוכל להאמין שהן באמת כאלו.
גם די נמאס לי מגישת ה"בו-הו, עשיתי ילדים ועכשיו אני צריך/ה לבלות איתם שתי דקות", אבל נניח לזה כרגע…
סרט חביב
בניגוד למצטייר מהטריילר, הסרט הרבה יותר מנסה לרגש מאשר להצחיק.
מילה קוניס חמודה, למרות שקשה לפעמים לקנות אותה בתור אמא קרייריסטית מותשה, וגם שחקני המשנה חביבים ברמה כזו או אחרת.
כריסטינה אפלגט, לדעתי, יכלה לקבל הרבה יותר שורות כיוון שהיא פשוט אוכלת את התפקיד בלי מלח
סרט משעמם
ולא מצחיק. ולא אמין בגרוש. סתם באסה
אמהות ממוצעות ובינוניות
שלוש דקות לתוך הסרט ואני כבר אמורה להאמין שמילה קוניס משלבת בין עבודה, 2 ילדים וקריירה במשרה מלאה, תוך כדיי שהיא נראת כמו מישהי שיש לה מליונים והמון שעות פנאי להשקיע בעצמה. אם איכשהו הצלחתי לקנות את כל זה – היא חוזרת כל יום הביתה לבן זוג שנראה, מתנהג וכנראה מריח כמו פח אשפה. אמינות זה כבר משהו שאפשר למחוק מרשימת הציפיות שלכן מהסרט הזה.
הייתי מנסה לסכם את העלילה שלו, אבל בכנות – אין לי ממש מושג על מה הוא. משהו על זה שמילה קוניס לא מספיקה לאסוף את הילדים בני ה12 שלה מבית הספר, כאילו לא הומצאו אוטובוסים מעולם. עוד משהו על קריירה ואמהות, והתמודדות מול האיום הנורא של הPTA – שזה וועד ההורים בבית הספר של הילדים של מילה קוניס, אבל נראה ומתנהל כמו שלוחה של הקו קלוקס קלאן.
למעשה, הזוגיות של הדמות הראשית או עניין הילדים בכלל לא מהותיים בסרט, ומהר מאוד הוא הופך לסוג של סרט תיכון (הילדה הלא מקובלת אבל הסופר יפה ומגניבה וכו' מול הילדה הכי מקובלת בשכבה) רק מולבש על נשים בנות 30-40.
אגב נשים, מי שכתבו את הסרט הזה כנראה מעולם לא נתקלו באחת, אחרת אין לי מושג איך להסביר כמה מהדיאלוגים ההזויים שנשמעו במהלכו. אם אני חייבת, הייתי אומרת שמדובר בפנטזיה גברית על איך נשים מדברות כשאין גברים בסביבה.
אם מישהי מתכוונת לצפות בזה מתוך מחשבה שיהיה פה איזה טייק פמיניסטי על שילוב בין משפחה לקריירה במאה ה21 – עשו לעצמיכן טובה ולכו תקראו את "אין לי מושג איך היא עושה את זה" (אבל בשום פנים ואופן אל תראו את הגירסה הקולנועית המזוויעה שלו), כי מזה לא תמצאו כאן. באיזשהו שלב קיוויתי שהן פשוט יתחילו להתמזמז אחת עם השניה, כי אפילו פורנו היה יוצא יותר פמיניסטי מזה.
תוך כדיי כל הכיף הזה הסרט לא פוסח על אף שיר מהמצעד השנתי של גלגל"צ ומשלב אותם במונטאז'ים ממוחזרים למוות (ככה נראה היום שלי! ככה נראת מסיבה! ככה אנחנו משתכרות בסופרמרקט!) שמוקרנים אחד אחרי השני בצורה מלאכותית ביותר.
ועם כל זאת, לא שנאתי אותו. לזכותו של הסרט יאמר שהוא נורא מצחיק. כמובן שהוא מצחיק מכל הסיבות הלא נכונות וכנראה לא בכוונה, אבל הוא כזה. חוץ מזה, יש בו שורה של שחקניות מעולות שעושות את המקסימום שלהן בהתחשב בכל הנ"ל.
שתי הסיבות האלו מספיקות בשביל לראות את הסרט הזה בבית, מעט שיכורות, כשאין משהו טוב יותר לעשות.
האמינות היא הלאה מהסרט הזה
אני נשברתי ברגע שהבנתי שהיוצרים מצפים מאיתנו להאמין שמישהי שנראית כמו מילה קוניס מסתובבת בבר ומתאמצת למצוא מישהו שיתחיל איתה. ובכל זאת, הסרט הזה הוא מבחינתי הוכחה לזה שגם עם תסריט שהוא בעיקר רצף של גגים סמי מוצלחים יכול לצאת סרט ממש כיפי עם הליהוק הנכון – קתרין האן ומילה קוניס שתי שחקניות מעולות שמרימות את הסרט הזה חמש רמות למעלה והופכות אותו לאחת מחוויות הצפייה הכי מהנות שהיו לי ב-2016. (שמישהו יביא למילה תפקיד אמיתי לנעוץ בו שיניים! מגיע לה למצוא את עצמה בעונת הפרסים. עם תפקיד ראשי שנתפר למידותיה.) חבל לי שלקריסטן בל לא היה כל כך מה לעבוד איתו, כי אני אוהב אותה מאוד. וכריסטינה אפלגייט היא החיים עצמם בערך.
וסצנת הסופרמרקט היא אולי הסצנה הכי מצחיקה שיצאה בשנה החולפת בקולנוע.
פחות אמהות ויותר רעות
הגימיק ההוליוודי הזה של "תראו כמה קשה לי, יש לי קריירה וילדים שאני צריכה לטפל בהם", הוא די מעצבן באופן כללי. תמיד מנסים להפוך אותו לאיזה מסר פמיניסטי על אימהות, אבל הוא נראה כמו סרט על נשים שיכורות שהחליט להתנהג כמו טינאייג'ריות שיכורות. הסרט הזה הוציא ממנו בדיוק את כל השעמום, האנחות וגלגולי העיניים שציפיתי ממנו להוציא. הסרט הזה ממש מצפה איתנו להאמין שמילה קוניס, בתור אישה מתוקתקת, עם אפס זמן פנוי ושני ילדים, מחפשת גברים בבר. בין לבין היא גם עושה כושר, מתרוצצת על נעלי עקב ומחזיקה בקריירה במשרה מלאה, אבל היי ביקשו להביא מאפים נטולי גלוטן, מה זה כל הדרישות המוגזמות האלה?! מפה והלאה זאת נקודת השבירה – הפסקתי להכין לילדים ארוחת בוקר והם מופתעים, איזה אגואיסטים! אני נוהגת כמו סכנת חיים, אבל לפחות אני לא עומדת בסטנדרטים גבוהים יותר! אני יכולה לכתוב ככה עוד דף שלם, אבל כל הסרט הוא פשוט חסר פרופורציות. ולא במובן המצחיק.
לטובת הסרט ייאמר שהשחקניות טובות. הליהוק של קוניס הוא לא מושלם, אבל גם אם זה קצת מציק בעין שקוניס נראית טוב מדי, אבל אפשר לעבור על זה בשתיקה אם מחליטים להתעלם מהאמינות של הסרט ולהסתכל עליו בתור קומדיה נטו. קריסטן בל וכריסטינה אפלגייט היו החלק היותר טוב בסרט. אבל בכל זאת, הסרט מעפיל עליהן מאוד וחבל לי שהן קיבלו תפקידים זולים ותסריט גרוע. חוץ מזה? אין לי שום דבר טוב להגיד – מי שרוצה לצפות בקומדיה או בסתם בדיחות על אימהות, שיפנה לכל סדרת טלוויזיה אי פעם שהציגה בתוכה אמא. הסרט הזה משעמם, נדוש, צפוי להחריד ופשוט נופל ברוב האספקטים. ועוד יוצא לו סרט שני (?!)