Arctic:
סרטי "השורד הבודד נגד הטבע", מציגים לרוב שיעור חינוך שהטבע בא ללמד את הגיבור. אם נשווה את הטבע לאבא\אמא שלנו אז אפשר להגיד לפי הסרטים האלה שהטבע אכן אוהב אותנו והוא לא יחסוך בשבטו כדי ללמד אותנו לקח. לכן רוב הסרטים מהסוגה הזאת, יתחילו בהכרות קצרה עד ארוכה עם הגיבור ואופיו על היתרונותיו ובעיקר על חסרונתיו הדורשים תיקון, ואז באופן אלים יזרקו את הגיבור לשיעור שרק החיים בטבע הפראי יכולים ללמד.
כל מה שכתבתי למעלה כמובן מציית לכלל, שלכל כלל יש יוצא מהכלל ולכן במקרה שלנו הסרט מתחיל בלי שום הכרות מוקדמת, ובלי שום אסון תעופה. נכון שאפשר להסיק בקלות כבר בדקה הראשונה של הסרט שהיה אסון תעופה, אבל מההתנהגות הכללית של הגיבור אוברגארד (מאדס מילקסן, חניבל, קזינו רויאל) אפשר גם לנחש שמדובר בפרק של בר גריל נגד אנטרטיקה. ואוברגארד הוא אכן בר גריל רק בלי הברברת, כשהסרט נפתח כבר יש לו מחנה קטן עם מיטה ומעיל שנראה טוב ולא מוגשם וחם צוואר איכותי כזה, אתם יודעים סוג ציוד החורף שאתם רואים אירופאים בחו"ל לובשים ואי אפשר להשיג בחנויות ריקושט בארץ. הוא לוכד דגים בנונשלנטיות, יש לו מכשיר לתשדורת אותות, יש לו מיטה, שק"ש, הוא כבר הרבה אחרי שלב הקמת מפגן SOS שאפשר לראות מהחלל ובגוגל earth, והוא סקנדינבי כלמור אין לו שעון כיס עם תמונה של אהובה, ולהגיד את האמת לא נראה בכלל שדחוף לו להחלץ משם. אבל כמובן שעל מי מנוחות אי אפשר לבנות סרט ולכן אחרי חצי סרט בעקבות אירוע שלא אחשוף, נאלץ גיבורנו לצאת למסע רגלי אל עבר הגאולה. זה סרט השרדות קטן, אל תבנו פה על המון רגעי קטרזיס סטייל טום הנקס מדליק אש, פשוט כי מדובר פה בדמות המקצוען, גם אין כמעט דיבור בסרט ואין פלאשבקים, בעקרון מה שיש זה פשוט הטבע. למרות שמאדס מיקלסן עושה עבודה טובה, ולמרות שיש משהו יפה בזה שסרט לא מנסה לעשות רומנטיזציה להשרדות בטבע עדיין חסר בסרט משהו איזה טיפה אנרגייה, משהו שניתן לזכור בהנאה מהסרט. אפילו סרטי טבע כמו planet earth בונים מיני סיפור מאחורי כל ציפור שעוזבת את הקן או נמר ואנטילופה. אז ניתן לצפות לטיפה, טיפ טיפ טיפה של רגש ודרמה בסיפור ההישרדות שאנחנו צופים. ואם לסכם כמאמר המשפט הידוע: "אומנות זה כמו הר געש", מרשים ככל שיהיה אם הוא לא מתפרץ מידי פעם אז זה סה"כ עוד הר.
ביקורת
Arctic:
סרטי "השורד הבודד נגד הטבע", מציגים לרוב שיעור חינוך שהטבע בא ללמד את הגיבור. אם נשווה את הטבע לאבא\אמא שלנו אז אפשר להגיד לפי הסרטים האלה שהטבע אכן אוהב אותנו והוא לא יחסוך בשבטו כדי ללמד אותנו לקח. לכן רוב הסרטים מהסוגה הזאת, יתחילו בהכרות קצרה עד ארוכה עם הגיבור ואופיו על היתרונותיו ובעיקר על חסרונתיו הדורשים תיקון, ואז באופן אלים יזרקו את הגיבור לשיעור שרק החיים בטבע הפראי יכולים ללמד.
כל מה שכתבתי למעלה כמובן מציית לכלל, שלכל כלל יש יוצא מהכלל ולכן במקרה שלנו הסרט מתחיל בלי שום הכרות מוקדמת, ובלי שום אסון תעופה. נכון שאפשר להסיק בקלות כבר בדקה הראשונה של הסרט שהיה אסון תעופה, אבל מההתנהגות הכללית של הגיבור אוברגארד (מאדס מילקסן, חניבל, קזינו רויאל) אפשר גם לנחש שמדובר בפרק של בר גריל נגד אנטרטיקה. ואוברגארד הוא אכן בר גריל רק בלי הברברת, כשהסרט נפתח כבר יש לו מחנה קטן עם מיטה ומעיל שנראה טוב ולא מוגשם וחם צוואר איכותי כזה, אתם יודעים סוג ציוד החורף שאתם רואים אירופאים בחו"ל לובשים ואי אפשר להשיג בחנויות ריקושט בארץ. הוא לוכד דגים בנונשלנטיות, יש לו מכשיר לתשדורת אותות, יש לו מיטה, שק"ש, הוא כבר הרבה אחרי שלב הקמת מפגן SOS שאפשר לראות מהחלל ובגוגל earth, והוא סקנדינבי כלמור אין לו שעון כיס עם תמונה של אהובה, ולהגיד את האמת לא נראה בכלל שדחוף לו להחלץ משם. אבל כמובן שעל מי מנוחות אי אפשר לבנות סרט ולכן אחרי חצי סרט בעקבות אירוע שלא אחשוף, נאלץ גיבורנו לצאת למסע רגלי אל עבר הגאולה. זה סרט השרדות קטן, אל תבנו פה על המון רגעי קטרזיס סטייל טום הנקס מדליק אש, פשוט כי מדובר פה בדמות המקצוען, גם אין כמעט דיבור בסרט ואין פלאשבקים, בעקרון מה שיש זה פשוט הטבע. למרות שמאדס מיקלסן עושה עבודה טובה, ולמרות שיש משהו יפה בזה שסרט לא מנסה לעשות רומנטיזציה להשרדות בטבע עדיין חסר בסרט משהו איזה טיפה אנרגייה, משהו שניתן לזכור בהנאה מהסרט. אפילו סרטי טבע כמו planet earth בונים מיני סיפור מאחורי כל ציפור שעוזבת את הקן או נמר ואנטילופה. אז ניתן לצפות לטיפה, טיפ טיפ טיפה של רגש ודרמה בסיפור ההישרדות שאנחנו צופים. ואם לסכם כמאמר המשפט הידוע: "אומנות זה כמו הר געש", מרשים ככל שיהיה אם הוא לא מתפרץ מידי פעם אז זה סה"כ עוד הר.