מעט מאוד היה ידוע על "אימא!" של דארן ארונופסקי . עד עכשיו המידע היחיד שהיה לנו הוא תקציר העלילה "חייהם השלווים של זוג נשוי נהרסים בעקבות ביקורו של זר בביתם" ,הקאסט המרכזי: ג'ניפר לורנס, חאווייר ברדם, אד האריס ומישל פייפר והפוסטר המוזר ההוא שבו ג'ניפר לורנס מגישה את הלב שלה למישהו. לאחרונה יצא פוסטר נוסף על הדמות של בארדם שהיה מטריד לא פחות (ממנו התמונה למעלה) , ועכשיו, סוף סוף, יצא הטריילר:
ממה שאפשר להבין, ג'ניפר לורנס וחאווייר ברדם הם זוג נשוי ואז אד האריס מגיע אליהם במפתיע וברדם פשוט נותן לו לישון בבית שלהם. ואז מישל פייפר נכנסת ואז ג'ניפר לורנס מתחילה לאבד את דעתה בזמן שחאווייר ברדם מתגלה כמנהיג כת או משהו. בנוסף: קירות מדממים, מבטים מאיימים של מישל פייפר, מלא תמונות של ברדם, וויס-אובר של משפטים מעוררי אימה ואז צרחות של ג'ניפר לורנס.
כלומר, ש"אימא!" זה סרט אימה לכל דבר. וזה נהדר. ארונופסקי כבר השתעשע עם הז'אנר בסרטים הקודמים שלו, וסרט אימה טהור עלול להוציא את המיטב ממנו. הז'אנר הספציפי ש"אימא!" נראה שייך אליו של "דברים מוזרים מתחילים להתרחש לבחורה והיא לא בטוחה האם היא מאבדת את שפיותה או לא?" הוא ז'אנר יחסית נדיר בסוגת האימה בניגוד לסרטי "בובות מפחידות" ומשויך בעיקר לאחד, רומן פולנסקי – אז יהיה נחמד לראות סרטים בז'אנר שלא נעשו על ידי אנסי קטינות. מה גם שלרוב כאשר במאים שלא ידועים בסרטי האימה שלהם עושים סרטי אימה קורים דברים טובים – בין אם זה "מלתעות" של ספילברג, "זאב אמריקאי בלונדון" של ג'ון לנדיס, "הניצוץ" של קובריק ועוד. בקיצור, יש בהחלט למה לחכות.
הבעיה היחידה היא, במה שנראה כמו הפעם האלף, תפקיד שנראה מבוגר מדי עבור לורנס. אלא אם זאת הולכת להיות נקודה ספציפית בסרט שמתייחסים אליה, אנחנו אמורים לבלוע בשקט מערכת יחסים בין לורנס (בת 26) ובארדם (48)? נו באמת. היה קשה למצוא שחקנית בת 40+ לתפקיד שהיו חייבים לקחת את לורנס? אבל, זה רק טריילר, ואני מוכן לחכות עם התלונות לסרט עצמו.
כשהרכילויות מדברות על זה
שבמציאות לורנס נמצאת כרגע במערכת יחסים עם גבר בן 48 (שהוא במקרה גם הבמאי של סרטה הבא) ו"מכשירה את השרץ" בעצמה, זה קצת מוציא את העוקץ שבלהתלונן על פער הגילאים בעלילה בדיונית. לא כיף איתך ג'ניפר לורנס.
יש משהו קצת מתסכל
שכבסדרות כמו 'סנטה קלריטה דיאט' לתפקיד הזוג הצעיר שלמדו באותה כיתה בתיכון, ליהקו שחקנים עם 7 שנים הפרש
אין לי ספק שיש נשים בנות 20 ומשהו שיוצאות עם גברים בני 40 ומשהו
ואפילו בהפרשים יותר גדולים בין הזוג וגם ההיפך של גברים צעירים ונשים מבוגרות מתרחש פה ושם.
השאלה היא, ואני מוכן לתת לדארן קרדיט שזה אולי זוכה ליחס כלשהו אבל מהטריילר זה לא נראה, האם הדמות שלורנס מגלמת היא "אשתו של ברדם" ואז זה שוב אותו הסיפור של "ג'וי", "חלום אמריקאי" ובעצם כל שיתוף פעולה שלה עם דייויד או. ראסל (ועוד כמה פרוייקטים) או שמדובר ב"אשתו הצעירה בעשרים שנה של ברדם" ואז זה יותר סביר.
אם זה היה רק ג'ניפר לורנס ניחא
אבל קשה עד בלתי אפשרי למצוא זוג בסרט הוליוודי שההפרש בינהם לא נושק לעשור ומעלה.
בטריילרים הקודמים דיברו על הסרט של יו ג'קמן כשאישתו היא מישל וויליאמס (12 שנה הפרש) – למרות שזה מבוסס על סיפור אמיתי שבו ההפרש בין הבעל לאישתו היה שנתיים. ובלהלה לנד ההפרש בין ריאן גוסלינג לאמה סטון הוא נמוך יחסית, רק 8 שנים.
במקרה הזה זו ג'ניפר לורנס, אבל זה לא משנה את העובדה שזו מגמה קבועה. ברוב המקרים כאשר יש זוג השחקנית תהיה צעירה מהשחקן בערך בעשור (בממוצע)
ואם ההפך היה משהו שקורה אז גם אחלה
אבל לא ראיתי ששידכו בין שרליז ת׳רון וזאק אפרון בזמן האחרון. קייט ווינסלט יכולה להיות מושא האהבה של ג׳וש ברולין, לא של ריאן גוסלינג או מייקל פסבנדר. יש משהו פוריטני בהתקטננות על הפרשי גילאים – כל עוד אין אלמנט נצלני במערכת היחסים אז טודו בום. לאהבה אין גיל. הבעיה היא שהוליווד מסתכלת על סיפור אהבתם של הלן האנט וג׳ק ניקולסון כאל דבר שבשגרה, בעוד שכשקת׳רין זיטה ג׳ונס ואדם בארת׳ה משחקים שני נאהבים אז הסיפור יוצג
" rel="nofollow">כרומן קוגרי לוהט שבו האם החד-הורית מפתה את הבייביסיטר הצעיר של ילדיה. גבר בן 40 שמנהל רומן עם אישה בת עשרים – מקסים ומרגש. אישה בת 40 שמנהלת רומן עם גבר בן 20 – קוקו קה צ׳ו, מיסיז רובינסון! (דרך אגב, אן בנקרופט מבוגרת בחמש שנים מדסטין הופמן. היא הייתה בת 36 כשצולם הסרט. אבל בגיל כזה, בעיני הוליווד, את מילף במקרה הטוב. את תפקיד נערת הבונד תשאירי למישהי שסיימה קולג׳ לפני פחות מעשור).
ואל תשכח את אומה ת'ורמן
עם סרט שלם על איך שהיא מעיזה לצאת עם בחור בן 25.
לגבי הפרשי הגילאים:
הייתי אומר שהסיבה העיקרית היא שגם במציאות הפרשי הגילאים נראים ככה; אפשר להתרשם מהגרף ב-
https://fivethirtyeight.com/datalab/whats-the-average-age-difference-in-a-couple/
השוו הפרשים של 5, 10, 20 ו- 30 שנים לטובת הגבר מאשר הכיוון ההפוך.
שנית, להוליווד יש את "פריזמת האנשים היפים"; הופכים את כולם ליפים יותר, ואפילו יש tvtrope בנושא –
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/AdaptationalAttractiveness
במציאות אנשים לא כ"כ יפים, ואם הוליווד החליטה ש"נשים נחשבות יפות עד גיל XYZ" אז יווצרו זוגות משונים עם הפרש שנים מהותי. לטעמי זו הבעייה העיקרית, ומצד שני אני לא מפיק סרטים – לי קל מאוד לצקצק על "המלהקים השטחיים" שמביאים רק נשים מצודדות, אני הרי לא צריך לבדוק ולהחליט מי מהשחקניות מביאות בממוצע יותר הכנסות, והקריירה שלי לא תפגע מהחלטות שגויות…
הבעיה היא שלרוב הסיבה היא השנייה
שחקניות מלוהקות לתפקידים מבוגרים יותר, מה שגורם לנשים ממוצעות לחלוטין להראות יותר "זקנות".
אני יותר בסדר עם זה כשמדובר על זוג שמוצג מראש כבעל הפרש גילאים. זה יותר מפריע לי כשלא מדובר על הגילאים, ואז ההתייחסות היא כאילו הם סביב אותו הגיל, רק שהגבר לרוב מבוגר בכחמש שנים מהגיל שבו הוא אמור להיות והאישה צעירה בכחמש שנים מהגיל שבו היא אמורה להיות, ומקבעים, שוב, מראה לא ריאלי של נשים בגילאים מסויימים.
פוסטר רשמי וסדוק לסרט.
ביחד עם הטריילר יצא גם פוסטר חדש שבו ג׳ניפר לורנס ממלא את כל התמונה והפרצוף שלה סדוק, והוא נורא מזכיר ברעיון את הפוסטר של "ברבור שחור״ שבו נטלי פורטמן ממלא את כל התמונה והפרצוף שלה סדוק.
וכל זה בעיקר מזכיר לי שישראל מתייבשת.
וכנראה שלא במקרה,
כי ההגדרה הזו "דברים מוזרים מתחילים להתרחש לבחורה והיא לא בטוחה האם היא מאבדת את שפיותה או לא?", זו ממש בול ההגדרה של ברבור שחור, ואני חושב שבהחלט אפשר להגדיר את ברבור שחור כסרט אימה, או ממש קרוב לזה. לכן, בעיניי, קצת מצחיק להגיד שארונופסקי תמיד עשה סרטים "ליד", כי האלמנט הזה של אימה קיים בלא מעט מסרטיו (בעיקר בהקשר של איבוד השפיות וההבדלה בין מציאות ודמיון).
לא שזה רע, בעיני ברבור שחור הוא מהסרטים הטובים ביותר שלו, אם לא ה-, ואם הוא עושה עוד אחד בסגנון – bring it on.
לפני כמה ימים נחשפתי לטריילר של "קרא לי בשמך", שעליו באופן מפתיע לא שמעתי קודם לכן (לא על הסרט ולא על הטריילר), ומשהו בטריילר הזה כישף אותי כמו ששום טריילר לא הצליח מעולם. משהו באווירה, בעריכה הרגישה, השיר היפהפה של סופיאן סטיבנס וכמובן אמרי האמר פשוט תקע את הטריילר הזה אצלי בלופ אינסופי.
https://www.youtube.com/watch?v=Z9AYPxH5NTM
לגבי הפוסטר עם הלב
ניסיתי וניסיתי ואני לא מצליחה לראות שם את ג'ניפר לורנס. יש שם בחורה אחרת שלא דומה לה.
זה הזמן לפנות לרופא עיניים?
הייתי לפחות שוקל את הנושא
(ל"ת)
הייתי מאמץ סטנדרט לגבי חוויאר או חביאר ונשאר איתו לאורך הכתבה
סתם הADD שלי קפץ
לפי ויקיפדיה זה חאווייר
למרות ששיטוט קל בין כתבות יכול למצוא כל איות מ"חוויאר", "חאביר", "חאוויר" "חווייאר" ועוד.
בכל מקרה, תודה. תוקן.
לא הייתי סומך על ויקיפדיה בנושא כזה
(ל"ת)
גם אני לא.
בייחוד כי אפשר לכתוב את השם שלו איך שבא לנו, עד שהוא יבוא ויגיד אחרת. אבל בהחלט אפשר להשתמש בה כבסיס.
יש לסרט סימני הפצה בקולנוע בישראל?
(ל"ת)
כן, גלובוס העלו טריילר מתורגם
https://www.youtube.com/watch?v=oZwmScvNvBk
אז הם כנראה יפיצו אותו. אין עדיין תאריך (בטריילר או באתר שלהם).
יעלה בארץ ב-12.10 עד כמה שידוע לי
חודש אחרי תאריך ההפצה בארה"ב (שם מועד צאתו של הסרט הוקדם).
תאריך היציאה המקורי שלו
בארה"ב היה ב-13 לאוקטובר (יום אחרי תאריך היציאה בארץ).
יש מצב שגם תאריך היציאה בארץ יוקדם בחודש, בהתאם לשינוי בארה"ב.
נראה שהוא דווקא נדחה, ל26.10
שזה תמוה במיוחד לנוכח הבצורת היחסית בתקופת ספטמבר.
יוקרן בסוף אוגוסט בפסטיבל ונציה
אז נוכל לקבל אינדיקציה ראשונית משם
:|
"עלול להוציא את המיטב ממנו".
למה "עלול"? האם זה דבר שלילי שסרט אימה יוציא ממנו את המיטב?
רמז – הכותב סבור שלא ("וזה נהדר"), ולכן "עשוי" היא המילה הנכונה להקשר.
הערה: חבל שמחקתם את התגובה הראשנה שלי מבלי לבצע את התיקון.
הערה 2: תרגישו חופשיים למחוק גם את זאת, אבל עדיף שתעשו זאת אחרי שתתקנו את המשפט. בסופו של דבר זה רק לטובתכם.
שלום, קוראים לי יהונתן ואני אוהב להשתמש ב"עלול" בדיוק בצורה שהשתמשתי בה
mip הסבירה די טוב את העניין, אני חושב.
שלום יהונתן.
תוכל להסביר מהי הצורה הזו? כי לא הבנתי איך המשפט מהכתבה הוא הומוריסטי (בניגוד לזה של ת'ור). אתה מנסה להגיד שאורונופסקי הוא במאי מבוזבז בדרך כלל, אבל כאן הוא עוד עלול לעשות משהו טוב, רחמנא ליצלן? כי שאר נימת הפיסקה לא רומזת שזה המקרה כאן.
זו, כמובן, נוקדנות – אבל כיוון שבחרת לענות להודעה הקודמת, באמת אשמח להבין.
אתה יודע מה? אני נהיה טרחן זקן.
עזוב, אין צורך להסביר.
ההסבר של מיפ
לא נשמע כל כך רלוונטי הפעם, כי אין בטקסט נימה סרקסטית שמתבקשת בכזה שימוש.
אם היית כותב שארונופסקי במאי גרוע לרוב והז׳אנר הזה עוד עלול בטעות להוציא ממנו משהו טוב, זה לא היה נקרא כשגיאה לשונית. אבל לא נראה לי שלשם כיוונת.
וכן, אף אחד לא אוהב תיקוני שפה וזו טרחנות להעיר וכו׳ וכו׳.
אין לי בעיה עם תיקוני שפה
וזו לא חייבת להיות טרחנות להעיר. למרות שאני עמוק במחנה ה"כל עוד זה מובן לא צריך להעיר" בחיים האמיתיים, אני כן מאמין שיש סטנדרט שונה לטקסט ושלא אני ולא אף אחד תמיד מגיעים אליו אבל אפשר לשאוף אליו ולכן כדאי ומומלץ להעיר. אני בהחלט קשוב לטעויות או בלבולים שנובעים מניסוחים כאלה ואחרים מוצלחים יותר או פחות שלי ומשתדל לתקנם. מחקתי את התגובה הקודמת של הכתום כי הכותרת שלה הייתה "נא למחוק את התגובה לאחר התיקון", ואין כאן תיקון שצריך להתבצע.
אני מניח שכאן הסרקזם יותר נחבא מהטקסט ההוא (למרות שאני לא בטוח שסרקזם זה המילה שאנחנו מחפשים כאן), אבל הוא שם. אני לא מטורף על ארונופסקי ובייחוד על הסרט האחרון שלו ,למרות שלא הייתי אומר שהוא במאי גרוע. במקרה הזה ה"עלול" הוא הרמז היחיד לדעה הזאת ולכן זה יותר מתעתע – אבל זה שם.
בסדר, קלטנו, הזוג המבוגר שנכנס זה הזוג הצעיר בעתיד והיה משהו נלוז באמצע...
תעירו אותי כשהסרט ייגמר
בכללי ללהק את מישל פייפר כג׳ניפר לורנס המבוגרת יותר זה רעיון אדיר
אבל בין אד האריס וחוויאר בארדם מפרידות שנתיים. לא רואה את זה קורה.
אד האריס בן 67, חוויאר בן 48.
Do the math.
#פאדיחה
עדיין לא נראה לי סביר שזה יהיה הטוויסט (מקווה לזכור את הפתיל הזה במקרה ואתבדה בעוד חודשיים), אבל הנימוק המתמטי כבר לא כאן. מודה בטעותי.
אני מאוד מקווה שאתה טועה
כי אם לא עשית פה ספוילר הזוי ומרגיז ברמות.
קצת התחשבות בנאדם
גם אם זה יתברר כנכון,
זה לא ספויילר אם זו רק תיאוריה שלו…
ואז? עדיין ספוילר
וואו, עוד סרט אימה
ראיתי את הטריילר. נראה עבש.
נראה שאין בסרט שום דבר שלא ראיתי בעוד מאוד אימתונים נדושים אחרים. טיפות דם.. קפיצות מפחידות.. אורחים מוזרים.. מרגש לי את החומט הרפואי.
השוו את זה לטריילר של תברח, שלו, בניגוד לסרט הזה, כן יש מה להציע.
ממש מאכזב שבמקום לעשות סרטים מעניינים, דארן "תזיז ת'תחת" ארונופסקי בוחר להשחית את הזמן שלו (ושל קורבנות צפיה שלו) בעוד טמטומון ממוצע. קשה לי גם להבין איך ג'ניפר לורנס וחאבייר בארדם בוחרים לשחק בערימת זבל מהבילה כמו זו. גם אם הייתי שומע שהם בחרו לשחק עם סת' רוגאן הייתי מתאכזב פחות.
אבל אהבתי את הפונטים.
היי אתה יודע שזה בסך הכל טריילר כן?
ושלמרות שהוא לא חסר חשיבות לחלוטין,הוא גם ממש לא מדד מדויק לקביעת איכות סרט?ושיש מצב שהסרט יתפתח לכיוונים אחרים לחלוטין ממה שהטריילר מראה?
אם הטריילר גרוע בעיניך,בסדר גמור.אבל מכאן ועד לקבוע באופן נחרץ שמדובר ב"עוד טמטומון ממוצע" או ערימת זבל מהבילה כמו זו" אני חושב שהדרך די ארוכה.
לדעתי,אגב,זהו טריילר מוצלח ומבטיח.ניחוש פרוע-הסרט יתכתב תימאטית עם נעלמת ויבחן מערכות יחסים מעוותות בין בני זוג
מה הקשר לנעלמת?
וזה יהיה באסה לאנשים אם הם יצטרכו לראות גם את נעלמת בשביל להבין את הסרט.
זה היה רק ניחוש
ובכל מקרה לא צריך לראות גם את נעלמת.פשוט יש מצב שהם יהיו דומים
16 מ"מ?
איזה כיף
אז נכנסתי לתוך ״מוות אכזרי״ בשבועות האחרונים, ונהניתי מאוד. הבעיה הייתה, כשבין סצינת זומבים מצוינת אחת לשנייה, הבנתי שכל הזומבים שמוצגים בסרט של ריימי הן נשים. ועצם היותן מתות אכזריות לא מנע מריימי להפשיט אותן עדיין. המסקנה הייתה, בסוף הסרט, שמדובר בסרט מצוין שנוצר בתקופה שבה המילה פמיניזם הייתה שם נרדף לרגליים שעירות, ואג׳נדות כלשהן היו הדבר האחרון שעניין את ריימי. ככל הנראה. אני באמת לא חושב שהשוביניזם שמוצג בסרט הראשון היה במודעות של ריימי.
ועכשיו אני בסרט השני. ומה אני אגיד – זה סרט אדיר. הצילום והבימוי רק משתפרים, ברוס קמפבל מצליח לשלב בין הופעה עשויה ללא חת לכזאת מפוחדת מהתחת ביעילות מפתיעה, והאפקטים, במיוחד בהתחשב בעובדה שזה סרט דל תקציב מסוף שנות השמונים, פשוט מעוררי יראה. אבל מה אני אעשה שעשר דקות לתוך הסרט הגיבור מעיף לחברה הזומבית שלו את הראש עם גרזן?
כמובן שזה סרט טראש מלפני שלושים שנה, ולקרוא בו משמעויות שהבמאי לא חלם עליהן זה דבילי. אבל סרטים מייצגים הלך רוח מסוים. ב-1987 סם ריימי חושב שזה מצחיק לספר על גבר שעורף לחברה שלו את הראש. שלושים שנה אחר כך, הסצנה הזאת זוכה לשחזור טבריאני מצמרר, רק שהפעם התירוץ ״היא הייתה זומבית״ לא היה קביל (או שאולי… כן?).
ב-1975 מילוש פורמן חושב שהדרך הנכונה ביותר לספר על מרד במערכת היא להציג בועל קטינות שמבחינתו להזמין זונות לבית משוגעים אמורה להיות זכות בסיסית. שנה לפני, אותו ג׳ק ניקולסון מעיף שתי סטירות לפיי דאנוואי כי היא לא מוכנה לספר לו שאבא שלה אנס אותה. כעשרים שנה לאחר מכן, אותו ג׳ק ניקולסון שידל אישה לזנות ודפק את הראש שלה בקיר כשהיא ביקשה ממנו את הכסף.
הבעיה היא לא כשסרטים גרועים מציגים תפיסות עולם הומופוביות, גזעניות ומיזוגניות. הבעיה היא כשזה קורה בסרטים טובים. אפשר גם לומר שהבעיה היא כשזה קורה, נקודה, אבל באמת שמצער לראות אנשים מוכשרים נטולי ראייה חברתית. הרי צריך להכיר את הקלאסיקות, וצריך ללמוד אותן ולפאר אותן – אבל התוצאה היא שבסופו של יום, כשנעשית גלוריפיקציה ל״האזרח קיין״, ״הסנדק״ ו״השור הזועם״, קשה שלא לשים לב שבאותה מידה נעשית גלוריפיקציה לעולם שבו נעשו הסרטים האלה – וזה עולם שטוב שנעלם.
________________
לפני שזה יעלה בדיון – הדוגמה של ״נעלמת״ פחות מובהקת בעיני. בסופו של יום, בעיני לפחות, הבעיה של ״נעלמת״ מתנקזת לסצנה אחת, ומסביב לדמות הבעייתית שבמרכזה מופיעות עוד שתי דמויות נשיות נהדרות. ועצם העובדה שהתסריט והספר עליו הוא מתבסס נכתב על ידי אישה גם הופכת את זה לסוס בצבע אחר.
ניתוח פמיניסטי של סרטים בני שלושים זה... מאתגר.
אבל אם אנחנו מדברים על מוות אכזרי, יש לך הזדמנות להשוואה: חוץ מהרימייק מלפני שנתיים-שלוש, יש גם את הסדרה "אש נגד מוות אכזרי". מעניין אותי מה תהיה דעתך עליה, כשמדובר באותו יוצר, בהמשך ישיר, אבל עם מודעות מודרנית.
אבל העניין הוא שזה לא שסרטים לא-מבחילים לא נעשו באותה תקופה
״הנוסע השמיני״ יצא שנתיים לפני ״מוות אכזרי״ הראשון, ״שתיקת הכבשים״ ו״תלמה ולואיז״ יצאו רק ארבע שנים אחרי ״מוות אכזרי״ השני. זה לא בלתי אפשרי לעשות קולנועי פמיניסטי (או לפחות קולנוע לא-שוביניסטי) בעשורים האלה.
הנוסע השמיני ותלמה ולואיז לא היו סרטי סלאשר.
(כן, אני יודע שטכנית המתים האכזריים הוא לא סלאשרים, אבל זה קרוב מספיק)
הנוסע השמיני הוא סרט אימה על מפלצת שמחסלת קבוצת אנשים בחלל סגור
כמובן שרב השוני על הדמיון בין שניהם, אבל בסופו של דבר הם עדיין חלק מאותו ז׳אנר (ואמנם הוא לא סרט סלאשרים, אבל באמצעו נמצאת אולי סצנת ה-Body Horror המפורסמת ביותר אי פעם). תלמה ולואיז הוא פשוט הגיים צ׳יינג׳ר ככל שזה נוגע לפמיניזם בהוליווד, ובגלל זה חשתי צורך לציין אותו.
כל מה שאני אומר זה שעד כמה שאנכרוניסטי מצידי לבקר קולנוע קלאסי על זה שהוא לא מציג ערכים של 2017, יש מספיק סרטים ישנים שמציגים דמויות חזקות כדי שאוכל לומר שמי שלא עשה כאלה סרטים בזמנו כנראה פשוט לא רצה.
"הנוסע השמיני" ו"מוות אכזרי" רחוקים אחד מהשני
הם אומנם שוכנים בז'אנר האימה יחדיו, אבל הטון והעיסוק המד"בי של "הנוסע השמיני" מבדיל אותו בהרבה מ"מוות אכזרי" השטותי יותר, הוא אומנם מוכיח שאפשר לעשות אחרת אבל הוא כל כך חריג בנוף שזה מגוחך להשוות אליו. "הנוסע השמיני" הוא סרט רציני וחכם שאנשים נהנים לא רק מקטל הדמויות אלא גם מבניית המתח האיטית שנבנית. "מוות אכזרי" הוא טיפשי, מתגאה בכך ונוצר לקהל שרוצה מיתות מהירות ומשפריצות. השוואות יותר טובות יהיו מול "סיוט ברחוב אלם", "ליל כל הקדושים" ועוד.
אבל השאלה העיקרית היא מה זה סרט פמיניסטי בכלל, ולפי מי.
סרטון של After Hours (ואולי גם כתבה שראיתי) מעירים את תשומת הלב לתופעה שבו בעוד גברים נורים בראש בכמויות, לנשים נחסך העונג המפוקפק הזה. לכאורה, פמיניסטי – פחות אלימות לנשים. אבל בפועל, זה יוצר איזה הילת מלאכיות מעליהן שמפרידה אותן מהגברים. בעוד שגברים יכולים ליהנות ממיתות מגוחכות ומלאות דם, נשים מתות מיתות יפות ונקיות.
עכשיו, כאן נשאלת השאלה: האם אנחנו בעד (בז'אנרים מסוימים) אלימות נגד נשים כי אין סיבה למנוע מנשים את השיוויון לסצנה איקונית, או שאנחנו נגד כי אנחנו מודעים לכך שתמונות של אלימות נגד נשים מתכתבות עם, נו, אלימות נגד נשים? (וזה בהנחה שאנחנו שמים את הקו דווקא באלימות נגד נשים ולא באלימות כוללת)
כפי שאפשר להבין, אני נוטה לחלוקה שיוויונית (בלי לזלזל באפשרות השנייה). אני די שונא סצנות אונס של נשים או אלימות בסגנון הזה (לעיתים רחוקות משרתות מטרה שלא היה אפשר להעביר בצורה מרומזת ומעודנת וההשארה שלהן יוצרת איזה האדרה של האקט עצמו במסך), אבל בתוך ז'אנר שבו האלימות מוקצנת ולא מציאותית – לכולם מגיע למצוא את עצמם ראש כרות מגרזן והימנעות מכך היא בעצם סוג (מוזר ביותר) של הדרת נשים.
לגבי "קן הקוקיה" ו"צ'יינהטאון" – אני חושב שהסרטים דווקא מדברים על הניואנסים שאתה מדבר עליהם, ומקמרפי הוא בהחלט לא גיבור אלא אנטי-גיבור שהפכנו בטעות לגיבור (בסגנון טיילר דרדן). כנ"ל ג'ייק מצ'יינהטאון.
לגבי סצנת הזנות אני מסכים איתך, אבל זה לא בדיוק משהו שמאפיין את העבר: גם כיום יש יצירות שמתעסקות בנושא בצורה מתסכל ונהיה לי קשה יותר ויותר עם יצירות שיש בהן זונות ויש פשוט הרבה יותר מדי מהן.
לאור העובדה שנשים נוטות לנסות להתאבד בצורה שפחות פוגעת בפנים שלהן,
או בגוף באופן כללי, ייתכן בהחלט שזה גם משפיע על העדפת הצופות ולא רק הצופים.
אף מגדר לא נוטה לפגוע בפרצוף בהתאבדות
לפי ויקיפדיה באירופה צורת ההתאבדות הנפוצה ביותר, לשני המינים, היא תליה (שלא פוגעת בפנים)
מה שכן נשים נוטות יותר להרעלה עצמית (במנת יתר של כדורים או בכל דרך אחרת) וגברים יותר לשימוש בנשק חם
מלבד קפיצה ממקום גבוה קשה לי לחשוב על צורת התאבדות נפוצה שפוגעת בפנים ישירות
אחוזי ההתאבדות ה"מוצלחים" אצל גברים גבוהים יותר מאשר נשים. אבל בקרב נשים יש יותר פגיעה עצמית, בעיקר בחיתוך שעלול להשאיר צלקות. אז קשה להגיד שנשים נוטות פחות לפגוע בגוף שלהן מגברים
אני חייבת להגיד זה היה אחד הנושאים הכי עצובים לחפור בנתונים הסטטיסטיים שלהם
בלי קשר להתאבדות, כחברה אנחנו רואים אלימות כלפי נשים כחמורה יותר מאלימות כלפי גברים. בסרט הרג אלים וברוטלי של אישה (פחות עם זומביות) מעיד יותר על הרוע של הדמות מאשר הרג דומה של גבר
אנחנו מגיבים לזה באופן אינטואיטיבי כי זו גם התגובה לנו במציאות
השאלה היא מה פוגעני יותר, לא להציג אלימות נגד נשים כי הן נשים או כן להראות אלימות נגד נשים.
גם את דדפול זה מבלבל
אני מניחה שכמו כל דבר זה תלוי בקונטקסט , אופי הסרט ובאופן העשייה של הסצנה
בארה"ב זה שונה לגמרי בגלל זמינות נשק.
יותר ממחצית הגברים המתאבדים וכ-31% מהנשים (באופן מעניין, אצל חיילות וחיילות לשעבר אחוז ההתאבדויות גבוה הרבה יותר, אבל אחוז השימוש בנשק חם נמוך יותר מששיערתי – 40% בערך). אחוז ההתאבדויות הלא-פוגעות-בגוף גבוה בהרבה הרבה יותר אצל נשים בארה"ב. שימי לב שגם באירופה, בשווייץ אחוז ההתאבדויות של גברים בנשק חם גבוה הרבה יותר מתליה – כי שם יש נגישות לנשק חם.*
כיוון שאנחנו מדברים בעיקר על סרטים אמריקאיים, זה נראה לי הגיוני שזה מושפע מארה"ב.
באשר לפסקה השניה אני די מסכים.
*למעוניינים: אחוז ההתאבדויות המדובר כאן הוא מתוך כלל המתאבדים, לא מתוך כלל החברה. לא בכל מדינה יש קורלציה בין זמינות נשק לשיעור התאבדות הכולל בחברה.
יש הרבה מאוד משתנים שיכולים להשפיע על הנתון הזה
לפני כמה חודשים היתה איזו כתבה שסקרה התאבדויות בישראל ובין היתר צויין שם שרוב הנסיונות הראשונים נכשלים (באחוזים ממש גבוהים) וגם קשרה בין כשלונות קודמים לנסיונות אלימים יותר (למשל, התאבדות בשריפה כמעט אף פעם לא היתה הנסיון הראשון, גם יש לגישה הזו יותר אחוזי הצלחה).
אני לא מצליחה למצוא את הכתבה עכשיו, אבל בכתבה אחרת (על ביטול של תוכנית למניעת התאבדויות) מוזכר שיש כ500 התאבדויות בשנה וכ6000 אישפוזים של נסיונות התאבדות, ומניחים שמדובר בתת-דיווח.
הנתונים האלו (שאין לי) יכולים לשנות לגמרי את ההסבר לכך שיותר גברים מתאבדים בנשק חם- אולי נשים פחות נכשלות בנסיונות התאבדות, אולי זה קשור לזיהוי וטיפול (אנחנו חיים בחברה שבה יש לנשים לגיטימציה להיות נזקקות אבל לא לגברים)..
נשים נכשלות *הרבה יותר* בנסיונות התאבדות.
לפי דו"חות 'אובדנות בישראל' של משרד הבריאות, אחוז הגברים המתאבדים (לכל מאה אלף איש) פחות או יותר פי 3-4 מאשר אחוז הנשים המתאבדות (לכל מאה אלף) (עליות וירידות משנה לשנה, אבל היחס די דומה לא מעט שנים) אבל אחוז נסיונות ההתאבדות של נשים גבוה פי 1.3-1.5 משל גברים (שוב לכל מאה אלף). הפער לא מתחלק בצורה שוויונית: למשל, בדו"ח של 2014, הנתונים ל-2010-2012 אומרים שלפני גיל 18 אחוז נסיונות ההתאבדות של נערות גבוה יותר מפי ארבעה (!) מאשר של נערים, בין 22-31 זה פי 1.9, ואחרי גיל 35 – פחות או יותר אותו דבר.
במספרים, למשל: בישראל 2011: 3282 נשים ניסו להתאבד ו-2305 גברים, אבל *התאבדו בפועל* – 87 נשים ו-322 גברים. כלומר, על כל התאבדות בפועל של אשה יש כמעט 38 נסיונות התאבדות; על כל התאבדות של גבר יש בערך 7 נסיונות התאבדות.
זו לא שנה חריגה ביחס.
אז העיבוד לבשורות טובות באמת קורה הפעם.
כסדרה באמזון. מייקל שין הוא אזיראפל, דייוויד טננט הוא קרולי.
http://variety.com/2017/tv/news/neil-gaiman-good-omens-michael-sheen-amazon-1202522663/
זה… טיפה מאכזב. כלומר, אלה שני שחקנים טובים, וטננט במיוחד יעבוד בתור קרולי (פעם אחרונה שהוא שיחק נבל זה היה מוצלח. לא שאני אומר שקרולי נבל אבל אתם מבינים את הכוונה). אבל… לא יודע, *ממש* רציתי שריצ'ארד איודה ישחק את אזירפאל. זה גם היה מעניין וויזואליות (קונטרה של מלאך שחור ושד לבן) אבל הוא בעיקר פשוט מתאים לתפקיד הזה בול.
חסר להם ששאר הליהוק לא יהיה לטעמי: קיליאן מרפי הוא רעב, אלפי אלן זיהום, כריסטינה הנדריקס מלחמה, סטאלן סקארסגארד מוות, מת'יו לואיס ניוטון וקריסטין ריטר אנתימה.
כל הספר מבחינתי (ככל הנראה כי קראתי איזו תגובת-ליהוק-חלומות באתר לפני שקראתי את הספר)
קרולי היה ג׳וני דפ ואזירפאל היה ג׳וד לאו. עכשיו הם גם מבוגרים מדי, ובקרוב לעשור שעבר מאז שקראתי את הספר האדיר הזה, ג׳וני דפ הספיק להפוך ממי שהיה השחקן הכי נכון בהוליווד לאיש המאוס בתעשייה. דיוויד טננט לא צעיר מהותית משניהם (והם בני אלמוות, אז גיל לא מהווה פקטור ממילא), אבל הוא יהיה נהדר. שין קצת חלבי מדי אבל זה מה שיש ועם זה ננצח – תודה לאל! הספר הזה שיחגגו אותו כמה שאפשר, ואם גרסה טלוויזיונית באמזון היא הדרך של סוף העשור לתת לנו את החגיגה הזאת, שיהיה. מקווה שיעבור כמו שצריך.
יצא טריילר ל״Molly's Game" - הסרט החדש של אהרון סורקין, אותו הוא גם, לראשונה, מביים
את המולי האמורה מגלמת ג׳סיקה צ׳סטיין. לצידה אידריס אלבה, מייקל סרה וקווין קוסטנר. תסמכו עלי שמהטריילר, נראה שהסרט יהיה מעולה. הטריילר, לעומת זאת, נראה כמו דחיסה של כל הסרט לתוך קצת פחות משלוש דקות. מומלץ להימנע אם אתם לא מעוניינים במה שהם כנראה ים של ספוילרים. צפייה מהנה, באחריותכם:
https://www.youtube.com/watch?v=Vu4UPet8Nyc
נמנע מהטריילר
גם אם לא בגלל ספויילרים – יש לי בטחון מלא בסורקין וצ'סטיין.