ביקורת: צ'ארלי מורדכי

הסרט שיגרום לכם להיזכר למה הפסקתם לאהוב את ג'וני דפ

זוכרים איך היה כשאהבנו את ג'וני דפ? הוא היה כזה חמוד ומצחיק ומוכשר וצנוע. כולם ‏התפעלו מהמימיקה שלו והדמויות הקפריזיות ויוצאות הדופן שהוא בחר לגלם. סינמפילים ‏ידעו לומר שהוא מושפע מכוכבי הסרט האילם, והוא הופיע בלהיט אחרי להיט. קפטן ג'ק ספארו, ‏ווילי וונקה, איכבוד קריין, אדוארד עם המספריים, הכובען המטורף. היה נדמה שלעולם לא יימאס מג'וני דפ.‏

אבל אז נמאס מג'וני דפ. נמאס לגמרי. מתברר שלכל דבר יש סוף, והשטיק של ג'וני דפ ‏התחיל לחזור על עצמו. עוד דמות קפריזית עם מניירות מוזרות ופנים לבנות, מה חדש. בטח גם ג'וני דפ יודע שהוא כבר לא כוכב העל שהיה פעם, אז הוא החליט לקום ולעשות מעשה: הוא הפיק לעצמו את "צ'ארלי ‏מורדכי", סרט בכיכובה של הדמות הכי ג'וני-דפית שג'וני דפ גילם מעולם, קפריזית ומוזרה עוד ‏יותר מכל הקודמות, עם הבעות מוגזמות עוד יותר ומניירות קיצוניות עוד יותר. ועל כך צריך לשאול אותו, ג'וני, מה לכל הרוחות אתה חושב שאתה עושה? מי ‏השיכור ששכנע אותך שמה שאתה צריך בשלב הזה בקריירה הוא "צ'ארלי מורדכי"?‏

לאלה מאיתנו שכבר נגמר להם סופית מג'וני דפ, צ'ארלי מורדכי ‏מהווה תזכורת טובה לסיבה לכך. ולאלה מאיתנו שעדיין לא נמאס להם – הסרט הזה עלול להוות ‏את הקש שישבור את גב הגמל. מורדכי הוא דוגמה מושלמת לדמות "מוזרה וחמודה" שמרוב ‏מניירות חוצה בתוך דקות את הקו אל "מוזרה ומעצבנת" וממשיכה הרחק הרחק הלאה. הקול המתיילד, נפנופי הידיים, השפם המכוער (כולם אומרים. אפילו אשתו) – כל אלה ‏גורמים לו להיראות כמו פארודיה לעגנית על דמויות של ג'וני דפ, קריקטורה של קריקטורה.‏

מורדכי הוא אציל בריטי ועסקן אמנות, שלפעמים מסתבך בפרשיות לא נעימות. למרות שסצינת ‏הפתיחה נראית כמו ציטוט לעניים של פתיחת "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", יש הרבה הבדלים בין מורדכי לאינדי. קודם כל, מורדכי הוא לא הרפתקן: ‏הוא עצמו חסר כל יכולת בתחום המכות, המרדפים וכל שאר הדברים שכוכבי אקשן אמורים ‏לעשות. בשביל זה יש לו ג'וק. ג'וק (פול בטאני) הוא המשרת הנאמן, בעל התושיה והביריון, שמציל ‏את אדונו מצרות וסובל במקומו. הבדל נוסף הוא שמורדכי הוא אידיוט. לא אחד שאוהב להעמיד פני אידיוט, אבל מתחת לזה מתחבא אדם רב תושיה: הוא באמת ובתמים אידיוט. למורדכי יש גם אישה (גווינת פאלטרו) שאוהבת אותו אבל לא ‏סובלת את השפם שלו, והרבה אנשים בכלל אף חלק ממנו, וחוקר משטרה שלא אוהב אותו אבל מאוהב באשתו, ועלילה מסובכת מדי של שוד אמנות ‏וציורים נדירים, מזויפים או שלא. ‏

יש פה חילופי דברים בבריטית מחודדת, ומדי פעם זה אפילו משעשע. אבל רוב רובו של הסרט ‏תלוי בדמות של צ'ארלי מורדכי הג'וני דפי. והדמות הזאת בלתי נסבלת עד כדי כך שלסרט אין שום סיכוי נגדה. כמה מהרגעים היותר מוצלחים בסרט הם העימותים בין מורדכי האינפנטיל לאשתו המעשית, ובחשבון הסופי, יוצא שגווינת פאלטרו מצחיקה כאן יותר מג'וני דפ. שווה לחזור על זה: ‏גווינת פאלטרו מצחיקה יותר מג'וני דפ. עד כדי כך הוא הידרדר.

ייתכן שהקריירה של ג'וני דפ עוד תתאושש בעתיד, ואם זה יקרה, "צ'ארלי מורדכי" יהיה אחד ‏מהטעויות הקולנועיות שהוא, וכולנו, נעדיף לשכוח שהתקיימו. ‏

כמה מילים על תרגום. המתרגם הותיק והפורה מאוד ישראל אובל חושב משום מה שכשבריטי ‏אריסטוקרטי משתמש במילה "‏Blasted‏", התרגום הראוי לכך הוא "מזוין". וכשהוא אומר ‏‏"‏Bloody‏", צריך לתרגם את זה "מזוין". "‏Damn‏", לעומת זאת, זה לשיטתו "מזוין". השורש ז.י.נ. ‏על הטיותיו השונות ("זונה", "זיונים" וכד') חוזר בכל משפט רביעי בערך. מתרגם יקר: אם אוצר ‏המילים שלך מוגבל עד כדי כך שסרט שמדבר כולו אנגלית של בתי אצולה נשמע אצלך בדיוק כמו סרט על שכונת פשע בשיקגו תחתית, שנשמע בדיוק כמו סרט כחול, אולי ‏כדאי לקחת איזה קורס ריענון. הסרט הזה מוצג בלי הגבלת גיל, יש ילדים בקהל ואין שום סיבה ‏בעולם לדחוף את הז.י.נ. שלך לכל פינה.‏


פורסם במקור בוואלה