מגניטו והבעיה היהודית

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 18 בינואר 2012Posted in: הגיגים
האם מגניטו ב"אקס-מן: ההתחלה" הוא מדינת ישראל? זהירות, פוסט זה כולל ספוילרים ופוליטיקה

במשך זמן מה היה נדמה ש"אקס-מן: ההתחלה" עומד להפוך באופן רשמי לסרט השנה של עין הדג לשנת 2011, וזו נראתה לי כהזדמנות טובה לפרסם לכבוד המאורע את הכתבה הזאת, ששכבה אצלי בארכיון זמן רב אחרי שפורסמה ב"מוסף הארץ" ביולי 2011. בסופו של דבר הסרט הגיע רק למקום השני, אבל אני אפרסם אותה בכל זאת. מקור הרעיון שבכתבה בדיונים שהתפתחו באתר בעקבות הביקורת על הסרט, ושגלשו אל מעבר לגבולות האתר. זהירות: הכתבה כוללת ספוילרים ל"אקס-מן: ההתחלה".

דברים שאפשר לצפות למצוא בסרט גיבורי-על הוליוודי קיצי: אפקטים ממוחשבים; תסריטים ‏רעועים; דמויות חד-מימדיות; טוב ורע מוחלט. דבר שלא הייתם מצפים למצוא בסרט כזה: דיון ‏בתולדותיה ואופיה של מדינת ישראל.‏

אבל זה, לפחות לפי קריאה מסוימת, מה שתקבלו ב"אקס-מן: ההתחלה", סרטו של מתיו ווהן. שלא תהיה טעות, "אקס-מן" הוא הכי רחוק שיכול להיות מהסרטים ‏הפוליטיים הישראליים: זה אחד מסרטי האקשן הכי מבדרים של השנה, וסרט-קומיקס לכל דבר – ‏צבעוני, תזזיתי, וכולל הרבה הומור וקריצות למעריצי הקומיקס המקורי. אבל בתוך כל זה צף ‏סאבטקסט שמהרגע שהבחנתם בו, קשה להתעלם ממנו. לפחות לעיניים ישראליות.‏

האקס-מן מאז ומתמיד היו פוליטיים מעט יותר מהגיבור הממוצע בטייטס. גיבורי על הם אולי ‏הז'אנר הכי אסקפיסטי שיש: פנטזיות כח, עם טובים ורעים מוחלטים, שבהן גיבור בודד לוקח את ‏החוק לידיים ומציל את העולם באופן אישי, בדרך כלל מאיומים דמיוניים לא פחות. בעשורים ‏האחרונים, כמה מדמויות הקומיקס קיבלו יותר מודעות פוליטית, ולאחרונה היא התחילה לזלוג – ‏בקטן ובמרומז – גם לקולנוע. "איירון מן" התחיל את דרכו כטוני סטארק, יצרן נשק אמריקאי חסר ‏מצפון; הוא שינה את דרכיו אחרי שגילה שכלי המשחית שיצר הגיעו לידי טרוריסטים ורודנים, ‏והפך לגיבור בחליפת שריון מעופפת כדי לסייע לאנשים שהוא עצמו סיכן. "האביר האפל", בכיכובו ‏של באטמן, זכה לתילים של פרשנויות שראו בו את סיכום שנות בוש: כדי להתמודד עם הג'וקר – ‏טרוריסט מטורף, ללא כל רציונל או מניע – באטמן נדרש לאמצעים קיצוניים יותר ויותר, כולל ‏עינויים ופגיעה בפרטיותם של תושבי גותאם סיטי. אבל אלה הם היוצאים מהכלל. סרטי גיבורי על ‏הם מוצרים הוליוודיים מסחריים ויקרים, ואף מפיק לא היה רוצה לסכן השקעה של מאות מיליוני ‏דולרים בכך שירגיז פלח כזה או אחר של הציבור. לכן בדרך כלל הם הולכים על בטוח, נלחמים ‏בחייזרים ובמדענים מטורפים במקום במדינות קיימות, ולא נושאים מסר מורכב יותר מ"מלחמה זה ‏רע".‏

אבל אצל האקס-מן המצב מורכב יותר. "‏X-Men‏" פורסם לראשונה כסדרת קומיקס ב-1963. חברי ‏הקבוצה הם מוטנטים, אנשים שנולדו עם יכולות מיוחדות. כמו כל מיעוט חריג בעולם הם מנודים ‏חברתית וסובלים מאפליה ומשנאה, וקל לראות בהם משל לכל קבוצה כזאת. לטענת סטן לי, ‏אחד מיוצרי הסדרה, ההשראה לקבוצה היתה המאבק על זכויות השחורים בשנות השישים, ושני ‏המנהיגים – פרופסור ‏X ‎‏ ומגניטו – הם תמונת המראה הקומיקסית של מרטין לותר קינג ומלקולם ‏X‏, בהתאמה. כשהסדרה הגיעה לקולנוע בשנות האלפיים, בסרטיו של בריאן סינגר, ההשוואה הבולטת יותר ‏היתה ‏הומוסקסואליות. "אקס-מן 2" כולל סצינת "יציאה מהארון" שבה ההורים שבורי הלב שואלים ‏‏"ניסת לא ‏להיות מוטנט?".

‏"אקס-מן: ההתחלה" – פריקוול שמתרחש בשנות השישים – מתרכז בדמות אחת: אריק לנשר, ‏שלימים יכנה את עצמו מגניטו. בקומיקס ובסרטים הקודמים, מגניטו הוא האיש הרע. הוא מנהיג ‏אחוות המוטנטים, הקבוצה הלוחמנית והרצחנית, שבה נאבקים המוטנטים ה"טובים" בהנהגת ‏צ'רלס אקסווייר (הידוע בכינוי פרופסור ‏X‏).‏ ועוד פרט על מגניטו: הוא יהודי, ניצול שואה.

רגע לפני שמתחילות הצעקות הרגילות – כולם אנטישמים, העולם כולו נגדנו – צריך להזכיר שסטן ‏לי וג'ק קירבי, יוצרי הקומיקס, ובריאן סינגר, במאי הסרטים הראשונים בסדרה ומפיק הסרט ‏הנוכחי, כולם יהודים. מלבד זאת, לנשר-מגניטו רחוק מלהיות קריקטורה אנטישמית. מגניטו ‏הקולנועי מעולם לא היה רשע לשם הרשע בלבד, בנוסח "מו-הא-הא-הא – ועכשיו לתכניתי הזדונית ‏להשתלט על העולם". הוא היה נבל מנומק וכריזמטי, עם אג'נדה קיצונית אמנם, אבל מובנת. הסרט ‏החדש מפרט ומחזק עוד יותר את סיפור הרקע של מגניטו, שהוא, בעצם גיבור הסרט; את תפקיד ‏הנבל הוא יקבל רק בהמשך.‏

כבר סרט "אקס-מן" הראשון, שיצא בשנת 2000, נפתח בסצינה שבה אריק לנשר הילד, מופרד ‏מהוריו במחנה השמדה נאצי, אבל הזהות האתנית של מגניטו לא נחשפה במפורש (אולי הוא ‏צועני?). הסרט החדש חוזר אל הסצינה הזאת, והפעם מבהיר שלנשר אכן יהודי. אחרי שבגר, ‏לנשר מבלה כמה שנים בציד נאצים בדרום אמריקה, לפני שהוא מצטרף לקבוצת המוטנטים של ‏אקסבייר.

רגע השיא של הסרט – זהירות, ספוילרים – מתרחש בזמן משבר הטילים בקובה. הכוחות ‏האמריקאים והרוסים משגרים טילים על המוטנטים. לנשר, בעל השליטה במגנטיות, הופך את כיוון ‏הטילים ומנסה לכוון אותם חזרה אל עבר המשחתות ששיגרו אותם. אקסבייר מנסה לעצור אותו, ‏בבחירת המילים האומללה: "יש שם אלפי אנשים חפים מפשע, אנשים שרק מילאו פקודות".‏

ייתכן שבבית קולנוע אמריקאי המשפט הזה עובר בשקט. בהקרנות הסרט בארץ, בקהל עובר רחש מורגש. ברור ‏ששום דבר טוב לא יכול לצמוח מזה. "כבר הייתי פעם נתון לחסדי אנשים שרק מילאו פקודות", ‏אומר לנשר, "לעולם לא עוד". ‏Never Again‏. וכך, כשהוא חוזר על סיסמת הליגה להגנה יהודית, ‏אריק לנשר הופך לנבל מגניטו.‏

סצינה מטרידה עוד יותר מגיעה מעט קודם, כאשר לנשר פוגש את סבסטיאן שאו, המדען הנאצי ‏שהתעלל בו כילד (ומוטנט בעצמו). שאו מסביר לו את הגישה שלו: המוטנטים הם השלב הבא ‏באבולוציה, הם נעלים טבעית על בני האדם הרגילים. לכן בני האדם לעולם ישנאו את המוטנטים ‏ויפחדו מהם, וניסיון לדו-קיום לא בא בחשבון. מגניטו מחסל את שאו, אבל לא לפני שהוא אומר לו ‏שהוא בעצם מסכים לחלוטין עם השקפתו – והופך את עצמו לממשיך דרכו של הנאצי. ‏"הרג לא ‏יעניק לך שלוות נפש", אומר אקסווייר ללנשר בשלב מסוים; במקור האנגלי ‏הוא ‏משתמש ‏במילה ‏Peace‏, שלום. התשובה של לנשר: "שלום מעולם לא עמד על ‏הפרק".

פרשנויות שהתפרסמו בבלוגים בחו"ל ראו את סיפורו של מגניטו כביקורת על מדינת ישראל, ‏שבעקבות טראומת השואה הפכה בעצמה לאיש הרע. במאמר של מבקר הקולנוע דווין פרצ'י הוא ‏סוקר את ההיסטוריה של מגניטו בהשוואה להיסטוריה של מדינת ישראל, ותוהה "האם ישראל ‏הביטה אל תוך התהום זמן ארוך מדי?". אחרים, כמו סול סודין ב"אלגמיינר", העירו על כך שלא ‏הוגן לייחס את צורת המחשבה של מגניטו ל"ישראל" כולה כמקשה אחת, כשהגישה שלו למעשה ‏מציגה, אם בכלל, ימין קיצוני בלבד. גם הרעיון הזה לא התחיל בסרט החדש: אבי ארד, ‏המנהל ‏הישראלי ‏לשעבר של מארוול קומיקס – המו"ל של "אקס-מן"‏ – התראיין ל"ג'רוזלם פוסט" ב-‏‏2005, ובראיון השווה את מגניטו בתחילה ‏לבגין ‏ולז'בוטינסקי, ולאחר מכן לכהנא. ‏

עבור צופים בארץ, נראה שהסרט דווקא מציב אלטרנטיבה, שצופים אמריקאיים יתקשו להבחין בה ‏משום שמעולם לא שמעו על קיומו של שמאל ישראלי (ומי יכול להאשים אותם). לנשר, שרואה ‏במוטנטים "עם סגולה", אמנם מייצג נאמנה את הימין הישראלי, אבל מולו, המנהיג האחר – צ'רלס ‏אקסווייר, פרופסור ‏X‏ – מייצג את השמאל. גם הוא לא מטופל בכפפות של משי. ‏ידוע לנו אמנם ‏שאקסווייר מיועד לתפקיד ה"טוב", אבל בינתיים הוא מגלם את כל הסטיגמות הסמולניות: אקסווייר ‏הוא בן-עשירים מפונק שמעולם לא חסר לו דבר, הוא אידיאליסט ומאמין ‏ברוח ‏האדם ‏במידה ‏שגובלת בהונאה עצמית, ומתעקש על פתרון של משא ומתן גם כשהצד השני ‏תוקף אותו באלימות, שלא להזכיר טילים. ומה שחשוב עוד יותר, כשמדובר בסרט קומיקס: ‏אקסווייר פשוט מגניב פחות מלנשר. לנשר מסתובב בעולם ומחסל חשבונות כמו ג'יימס בונד, ‏אקסווייר היה רוצה שכולם יחזיקו ידיים. לא כל הצופים יסכימו, בסוף הסרט, לגבי השאלה דרכו ‏של מי מהשניים היא הנכונה. במילים אחרות: זה מסובך, העסק הזה.‏

האם המשל הזה מכוון? לגמרי לא בטוח. כאמור, הרעיון שסרט הוליוודי יקר ינסה להעביר מסר ‏פוליטי מורכב, או שמסר כלשהו כזה ישרוד אחרי ששישה תסריטאים שונים עבדו, שיפצו, תיקנו ‏וטילאו אותו, ‏נשמע מופרך יותר מאנשים שנולדו עם היכולת לשלוט במזג האויר. יכול להיות שכל ‏הפרשנות הזאת נמצאת בעין המתבונן, ושצופים במקומות אחרים ‏יראו באותן הדמויות נציגים של ‏מצבים אחרים. וזאת בדיוק הסיבה לכך שדמויות כמו פרפסור‏‎ X ‎‏ומגניטו הן אייקוניות: אתה ‏מסתכל עליהן ורואה את עצמך.‏

תגיות: