אז היה הסרט הזה, "מקס הזועם: כביש הזעם", שעליו קיימת הסכמה רחבה שהוא אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. הוא לא רק הגיע למקום השני בסקר השנה של עין הדג, אלא גם קיבל ים פרסים ממבקרים, והיה מועמד לערימה של אוסקרים, וגם זכה בלא מעט מהם.
אבל ג'ורג' מילר, במאי הסרט, אמר בראיונות דבר קצת מפתיע: הוא טען שוב ושוב שהגירסה של הסרט שהוקרנה בבתי הקולנוע – זאת שהיתה מורכבת מצבעים רוויים, בעיקר כחול וכתום – היא לא הגירסה הטובה ביותר שלו. אם זה היה תלוי רק בו, הוא טען, הוא היה מפיץ את הסרט בשחור-לבן, וזאת הדרך הטובה ביותר לראות אותו. והוא לא סתם העלה רעיונות משונים באוויר: הוא גם הוציא את הגירסה הזאת. לא סתם הסרט הרגיל כפי שהיה מוקרן בטלויזיה שהורידו את רוויית הצבעים בה לאפס, אלא גירסה שהותאמה במיוחד להקרנה בשחור-לבן, או, כפי שג'ורג' מילר מגדיר את זה: "Black & Chrome".
איך נראה סרט אקשן אדיר בשחור-לבן על מסך גדול? את זה אפשר רק לדמיין, כי ברור לחלוטין שאף בית קולנוע שפוי לא יקרין דבר כזה. למזלנו, הסינמטק בהרצליה לא שפוי. יום חמישי, 9.2, 21:00, סינמטק הרצליה: מקס הזועם, Black & Chrome. הזדמנות מאוד חד-פעמית לראות את הסרט הזה כמו שהבמאי התכוון שיראו אותו. חוויה קולנועית שאין הרבה כמוה. לפני הסרט – הרצאה קצרה של דורון פישלר (זה אני).
המחיר, כרגיל, 25 ש"ח בלבד. אפשר לקנות כרטיסים כאן.
ואפשר גם לציין כאן ש"דיסנילוגיה" – סדרת ההרצאות שלי על תולדות וולט דיסני, נסיכותיו והשמועות האפלות לגביו – ממשיכה להסתובב ברחבי הארץ, ובחודש הקרוב תוכלו לראות הרצאות בסדרה בסינמטק תל אביב, בסינקופה בחיפה, בנוקטורנו בירושלים וגם בצור משה. כל הפרטים ורשימת ההרצאות המלאה, ב"דורון פישלר נגד העולם".
חייב להזמין או שאפשר לקנות בקופות?
או שבכלל יש סיכוי טוב שלא ישארו מקומות עד אז? קצת חדש לי שיש אירוע עין הדג שאני יכול להגיע אז אני קצת טרי בעסק
אפשר לקנות בקופות
אלא אם כן ייגמרו הכרטיסים, אבל כרגע לא נראה לי שזה יקרה.
בתור אחד שצפה (גם) בגרסה הזו
בהחלט מומלץ; פרטים קטנים קופצים לעין בעוד הסרט מקבל נופך שקשה להסביר במילים (ואני עוד ראיתי על מסך טלוויזיה, מעניין איך זה יהיה בקולנוע?). הגרסה הצבעונית היא עדיין הדפנטיבית לדעתי, אבל חובבי 'כביש הזעם' חייבים את הגרסה הזו לעצמם לפחות פעם אחת.
לא יודע...
לדעתי הצבעים הם חלק ממה שעושה את הסרט. אני בטוח שגם בשחור-לבן (סליחה, שחור-כרום) הוא עדיין סרט אקשן אדיר, אבל קצת פחות יפה. אולי אראה בבית בהזדמנות. בכל מקרה, אני כן מגיע להרצאה של דיסני בסינמטק. כבר הרבה זמן שרציתי לתפוס אותה.
חוץ מהשחור לבן
יש עוד הבדלים בין הגרסה שמופצת לקולנוע לבין גרסת הבמאי?
ככל הידוע לי, לא.
(ל"ת)
אין.
זה בדיוק אותו הסרט רק עם צבעים אחרים.
הבמאי אמר גם שרצה שהסרט יהיה אילם, אבל בגרסא הזאת הסאונד אותו דבר.
הוא אמר את זה?
נראה לי שאתה מתבלבל.
ויקיפדיה טוענת שכן, לא מצאתי ציטוט מפורש.
https://en.wikipedia.org/wiki/Mad_Max:_Fury_Road#Home_media
"Miller stated that the Blu-ray Disc release would include black-and-white and silent versions of the film".
ברפרנס שלהם יש ציטוט שלו מפה:
http://screenrant.com/mad-max-fury-road-bluray-black-white-silent-version/
כשבציטוט עצמו לא אמר משהו על גרסא אילמת אלא רק על הצבעים. לא יודע מאיפה החלק של ה-silent version הגיע.
בכל מקרה לא מדובר בגירסה אילמת באמת.
ה"Silent" מופיע במרכאות. מדובר שם על אפשרות לצפות בסרט רק בלוויית הפסקול המוזיקלי, בלי קולות מלבדו (אפשרות שבאמת קיימת ב-DVD של סרטים מסוימים, אני חושב). זה לא הופך את הסרט לאילם, ולא נראה לי שהיתה כוונה שזאת באמת גירסה לגיטימית של הסרט עצמו – כשם שהסרט כשהוא מלווה בערוץ פרשנות של הבמאי, עוד דבר שקורה ב-DVDים, הוא לא איזו גירסה אלטרנטיבית של הסרט, אלא רק דרך לקבל עוד מידע עליו.
אם אפשר לנצל את העמוד הזה
אז אני אשאל שאלה שבאמת מעניינת אותי – באיזה סרט באמת השחור-לבן עשה לכם את זה? אישית לא הצלחתי למצוא משהו ששווה את זה.
(הדבר הכי קרוב שהצלחתי לדלות הוא ראסטי ג'יימס, וגם שם רק בגלל הנגטיב שהשחור-לבן עשה לדגים (היוצאים מן הכלל שהיו צבעוניים וסימלו באמת דבר 'חשוב') אבל לסרט עצמו לא היתה שום עילה להיות חסר צבע)
האיש שלא היה שם של האחים כהן, וסרט לבן של הנקה. והנה שניים מקומיים: ימים קפואים של לרנר ולנגד עיניים מערביות של פיצ'חדזה
סקר סרט השחור-לבן הטוב ביותר של העשור (וקצת) האחרון מ-2006.
The Night of the Hunter
לא סרט שנעשה בתקופה שהיתה הרבה בחירה בין צבע לשחור-לבן בקולנוע אבל הוא עושה לדעתי שימוש ממש מעולה בתאורה ובמגבלות הויזאליות שלו. אני לא מסוגל לדמיין אותו בצבע.
ברור שכן!
אמנם זה לא היה חריג והצהרתי כמו בימינו, אבל אם תחפש את הסרטים המובילים מ-1955 – בין השאר "מרד הנעורים", "קדמת עדן", "The Seven Year Itch", "ברנשים וחתיכות" – תראה שרובם המוחלט נעשה בצבע.
לא מדויק. עד שהטלוויזיה האמריקאית עברה לשדר בצבע ב1964, כמחצית מהסרטים היו בצבע וכמחצית בשחור לבן.
זה לחלוטין לא נוגד את מה שאמרתי.
ליתר דיוק, זה מחזק את הטענה שלי כנגד מה שגיא אמר, ש"לא היתה הרבה בחירה" לעשות סרט בצבע, ולא רלוונטי לאמירה שלי בדבר הסרטים הבולטים של אותה השנה, 1955.
וצריך להזכיר גם חלק מהסרטים של ג'ון פורד (האיש שירה בליברטי ואלנס נעשה בתקופה שבה הצבע כבר היה נפוץ בקולנוע) ופסיכו של היצ'קוק (כנ"ל).
ואם נתייחס גם לסרטים לא הוליוודים ניתן לכלול כמה וכמה יצירות מופת של רוסליני, ויסקונטי, דה-סיקה, פליני, אנטוניוני, ברגמן וגודאר.
דווקא חלק מאלה לא כל כך רלוונטיים לשאלה,
כי בחלקם (דה-סיקה כדוגמא בולטת) מדובר יותר במגבלות תקציביות וטכנולוגיות מאשר בבחירה אומנותית, למרות שזה הפך לסממן של התנועה. אפשר גם להתווכח על השחור-לבן של חברי הגל החדש…
ברגמן הוא באמת דוגמא מצוינת לדעתי. גם אני חשבתי להציע את 'החותם השביעי'. אם כי ב'תותי-בר' וב'מעיין הנעורים' אני לא בטוחה שאני מסכימה שצבע לא היה מוסיף.
וואו,
עיר החטאים
(ל"ת)
פסיכו.בכללי אני נגד שימוש בשחור לבן בסרטים,אבל בפסיכולוגיה זה בהחלט היה אפקטיבי ליצירת האווירה
רשימת שינדלר
לא יכולה לדמיין אותו בצבע, זה סרט שבעיני השחור לבן הוא חלק מה-DNA שלו.
וכמובן שהשימוש המינימלי שהוא כן עושה בצבע (בצורה אפקטיבית להדהים בעיני), לא היה מתאפשר אחרת.
"סקיי קפטן ועולם המחר", אחד הסרטים האהובים עלי מהעשור הקודם
המעבר ההדרגתי שלו משחור-לבן לצבעוניות רכה הוא חלק מהקסם של הסרט הזה, עבורי.
סרטים טובים שהיו יכולים להיות בצבע אבל היו בכל זאת בשחור לבן ובגלל השחור לבן הם יותר טובים?או שהם טובים והשחור לבן למלם?
שהשחור לבן 'נחוץ' ומוסיף לסרט
יותר מאשר פלטת צבעים 'רגילה'
אולי פסיכו כמו שאמרו לפני,
אבל לדעתי פרנקנווני
'שדרות סאנסט' של בילי וויילדר
הוא דוגמא מעניינת לדעתי, שעולה שימוש עשיר, מלא הוד והדר ומלא "בשר" בשחור לבן – מעבר לעיסוק שלו בסרטים אילמים והיותו מעין פרשנות לסרט אימה גותי, שכמו מזמינים את זה. אמנם אז (1950) באמת שעדיין הרוב היה בשחור-לבן, אבל וויילדר דבק בו גם הרבה אחרי מטעמים אמנותיים, ולדעתי השימוש בו מעולם ולעולם לא היה טוב כל כך אצלו כמו פה.
באופן אחר, 'לני', הביוגרפיה של לני ברוס עם ג'אסטין הופמן, משתמשת באפור מלוכלך וחולני, seedy, שתואם את האווירה הכללית.
וכמובן שיש סרטים כמו 'פרנקנשטיין הצעיר' ו'אד ווד' שכפרודיות של סרטי אימה זולים מחקים את הסגנון. אז בהחלט אפשר לומר שזה תורם, אם כי באופן קצת יותר מובן מאליו ופחות מעניין.
מנהטן של וודי אלן.
הסרט הכי אסתטי שלו, עם סיקוונס פתיחה מרהיב פשוט.
חשבתי שאני חולם....
כשראיתי את הכותרת של הפוסט אתמול בלילה. עכשיו בוקר והפוסט עדיין קיים. כנראה שזה לא היה חלום, או יותר נכון, תודה דורון שאתה מגשים לי חלום.
מחכה בקוצר רוח להקרנה הזו.
Make a fish foundation.
(ל"ת)
לעזאזל עם צהל #124843
(ל"ת)
שאלה לגבי האולם
סליחה על השאלה המוזרה – אבל בתור מישהו שיוצא הרבה לשירותים – לאיזה צד באולם להזמין כרטיס כך שיהיה קרוב לכניסה?
מימין למסך (איפה שזה מדורג) או משמאל (איפה שזה ישר)?
תודה.
ימין.
(ל"ת)
מה ההבדל
אז כאן יש סרטון שמראה בדיוק מה ההבדל בין "Black and Chrome" (עדיין לא בטוח מה השם אומר) לשחור לבן "רגיל". הקפיצות בסרטון קצת כואבות בעניים, אבל זה שווה את זה: https://www.youtube.com/watch?v=rqnD_Qfx1vQ
ויש גם טריילר (רשמי? לא מצאתי אותו באתר הראשי של מקס הזועם): https://www.youtube.com/watch?v=eNykS4VlnwE
לא מבין למה צריך את זה
השחור-לבן זה ההיפסטר של עולם הקולנוע. זה לא רטרו ואיזו משמעות מיוחדת כבר יכולה להיות לזה? (להוציא את שינדלר). זאת אומרת, בניגד ל8Bit במוזיקה, מרחב התמרון שלך הוא שונה לגמרי וזה מרגיש כאילו נתנו לך סט רחב של צבעים והחלטת לאמלל אותנו בשם האומנות. מה הטעם?
כי זה יפה
בדיוק כמו בצילום שחור-לבן – זה יפה. למה זה יפה זה כבר יותר מורכב. לדעתי זה מאפשר להעביר דברים באופן חד יותר, להבליט דברים ביותר קלות. דברים שנבלעים כשיש צבע פתאום הופכים לחדים, בולטים, וברורים כשהם בשחור-לבן שעשוי נכון.
דוגמאות
מצאתי תמונות שממחישות את הכוונה שלי. שתי התמונות הראשונות לדעתי לא עושות את זה נכון. השחור-לבן לא עוזר בהן, ואולי אפילו מפריע. שתי התמונות הבאות נותנות תוצאות מעניינות:
לא נכון:
נכון:
גם אני לא
לא ממש מתחבר לשחור לבן, מזכיר לי את הסרטים הישנים של צ'פלין מלפני 100 שנה.
תודה רבה על ההקרנה!
נהניתי יותר בשחור לבן (סליחה, שחור-כרום), מאשר כתום-כחול. וכל פעם שהיה רפרנס לספריי הכרום זה קיבל משמעות אחרת לגמרי (: