נראה לי שכבר אמרתי את זה פה באתר פעם, אבל אני די מאוד אוהב מטאל. לצערי, שילובים בין שתי האהבות הגדולות שלי – מטאל וקולנוע – לא נפוצים במיוחד וגם לא טובים במיוחד, להוציא סרטים קומיים מובהקים כמו "ספיינל טאפ" ו"מפרט הגורל". סרט עלילתי רציני ומעוגן במציאות שנותן כבוד לז'אנר עוד לא היה לנו, ועל סמך הטריילר ל"אדוני הכאוס" (שיוצא שנה אחרי שהוקרן בפסטיבל סאנדנס 2018)… כנראה עדיין נצטרך לחכות לאחד.
אבל לפני שאתם צופים בטריילר – קצת הקשר. "אדוני הכאוס" הוא סרט שעוסק בסצינת הבלאק מטאל הנורבגי, תת ז'אנר קודר וקיצוני שהתפתח באמצע שנות ה-80 והגיע לשיאו בתחילת שנות ה-90, וספציפית עוסק בלהקת Mayhem (שנקרא לה מעכשיו "מייהם"). הנה הקטע עם מייהם: כל הסטריאוטיפים שמייחסים ל"פריקים" ומטאליסטים – עורבים מתים, עבודת השטן, דם על הבמה, "איפור גולגולת" – כמעט כולם הומצאו (או לפחות נהיו מאוד פופולאריים בז'אנר) בזכות להקות הבלאק מטאל הנורבגיות, ומייהם ביניהן.
ייחודה של הסצינה הזאת הוא שהמוזיקאים והמעריצים בה לקחו את ה"חבילה" שמסביב ליצירות רחוק יותר מבכל סגנון מוזיקלי אחר, והפכו אותה לחלק בלתי נפרד מאורח החיים ה"אזרחי" שלהם. בסופו של דבר הם עשו כמה דברים מאוד לא יפים, בלשון המעטה: חברי להקת מייהם ספציפית היו מעורבים בשניים מהמקרים הכי מזעזעים ומתוקשרים בתולדות המטאל.
גם מטאליסטים אדוקים ממני שמעריכים את הסצינה הזאת על רקע מוזיקלי (אני לא, אגב: רוב הבלאק מטאל הוא פח אשפה מוזיקלי אחד גדול בעיניי), עדיין דואגים להבהיר שהם מפרידים לחלוטין את המוזיקה מכל הדברים שקרו מסביב לה, או לפחות לא מקבלים אותם, כי העניינים האלה באמת עשו שירות לא טוב לז'אנר. מעללי קהילת הבלאק מטאל בשנות ה-90 שלחו את תדמית הז'אנר עשר שנים אחורה, דווקא בזמן שמטאליקה הייתה הלהקה הגדולה בעולם ורגע אחרי שג'ודאס פריסט, אוזי אוסבורן וטוויסטד סיסטר הצליחו לשכנע את בתי המשפט ואת הקונגרס האמריקאי שמטאל דווקא לא משחית והורג את הנוער.
והאמת, דווקא בגלל הטירוף והקיצוניות חסרת התקדים שרווחו בסצינה הזאת, סרט עלילתי עליה היה יכול להיות מסמך אנתרופולוגי מעניין, עם הגישה ההפקתית הנכונה.
אז למה הטריילר נראה כמו "בלאק מטאל: גרסת ריברדייל"?
תראו, בקונטקסט אחר דווקא הייתי אוהב את הרעיון של סרט על סצינה אפלה, אלימה, מפחידה ובעיקר מאוד זרה שנעשה בסגנון קופצני ו"אמריקאי" באופיו, במעין ניגודיות מכוונת בין סגנון לתוכן. אבל כאן, משהו פשוט לא עובד. את ההסבר לתחושה שלי אפשר אולי למצוא בכך שיונאס אקרלונד הבמאי אמנם היה בעצמו חבר בלהקת בלאק מטאל בעברו, אבל אחרי זה יצא לקריירה ענפה של בימוי קליפים של אומני פופ מיינסטרימיים כמו מדונה, ליידי גאגא ובריטני ספירס. אי אפשר להימלט מהתחושה שבמקום סרט שצולל לתוך נבכי הסצינה ומנתח איך ולמה היא הגיעה למקומות מאוד בעייתיים, הסרט נראה יותר כמו מבט של זר שמסתכל עליה מבחוץ דרך פילטרים שמקלים על העיכול.
ואם זה לא מספיק, לסיפורים המובאים בסרט יש מלא גרסאות סותרות ותאוריות שונות לגבי איך ולמה בדיוק הם קרו, ואנשי הסצינה שעדיין חיים לא הרשו ליוצרי הסרט להשתמש במוזיקה שלהם בגלל הגרסה שהם בחרו או לא בחרו להציג. זה מצב קצת אבסורדי: תארו לכם את "רפסודיה בוהמית" בלי שיר אחד של קווין. בקיצור, חווייה אותנטית זאת לא תהיה, וחבל, כי דווקא יש פה פוטנציאל ליצירה מרתקת על תופעה ייחודית ולא מסוקרת.
דבר אחד נפלא שכן יצא מהסרט הזה הוא הליהוק של אמורי כהן לתפקיד בסיסט הלהקה. זה לא כי הוא נותן הופעה טובה (הרי עדיין לא ראיתי את הסרט) אלא בגלל שהבסיסט האמיתי, וארג "הרוזן גרישנוק" ויקרנס, הוא, איך לומר, לא חובב גדול של יהודים. לקרוא לאיש הזה נאו-נאצי גזען אנטישמי יהיה אשכרה אנדרסטיימנט. ישנו פלח – קטן, אבל קיים – בקרב מעריצי מייהם אדוקים, שלא רק אוהב את המוזיקה ואת סגנון החיים שסביבה, אלא גם נוטה להסכים עם הדעות הפוליטיות של הבחור. לכן אין דבר מצחיק יותר מלהיכנס לתגובות לסרט ביוטיוב ולראות את הפאנדום הפאנטי והקולני של וארג מתעצבנים ונעלבים על כך שהאליל שלהם, מושיע אירופה הלבנה – מגולם בידי "יהודי מלוכלך". קשה להאמין שלא מדובר בבחירת ליהוק מכוונת שנועדה להטריל אותם, ועל כך כל הכבוד.
יונאס אקרלונד הוא במאי קליפים מצוין
הקליפים שלו לליידי גאגא הם מהטובים ביותר של העשור שעבר, ו-smack my bitch up הוא אחד מקליפים הגדולים בכל הזמנים.
הטריילר באמת נראה די חלבי ולא מעניין במיוחד, אבל אהבתי את הדגש שהוא נותן על הפתטיות העזה של הז'אנר ושל כל העוסקים במלאכה. הסצנה בה הילדה הולכת לקרוא לאחיה מתמצתת את זה באופן משעשע במיוחד.
אם כבר מדברים על טריילרים לסרטים על להקות מטאל
https://www.youtube.com/watch?v=8AQtfYY1L_Q
סרט חמוד מאוד, ממליץ.
(ל"ת)
BURZUM!
מעניין אם הם בונים על כך שהצופים מכירים את האירועים הדרמטיים או לא. לעשות מתח מאולץ כאן יהיה מזעזע.
אני לא מכיר את הסיפור של מייהאם לעומק מספיק
אבל זה מאוד מרגיש שמנסים להגחיך אותו בטריילר. אולי זה נכון, אבל אני מכיר רק את ההילייטים שלא ממש היו מגוכחים, אז זה קצת מוזר לי.
אבל שאלה אחרת, מעניינת לדעתי- על מה עוד אפשר יהיה לעשות סרטים רציניים בסצינת המטאל? שהם לא סתם ביוגרפיה ג'נרית, כי כאלו אפשר לחלטר על כל להקה בערך.
אתה צודק במובן מסויים.
ולכן אני חושב שאם יש דרך טובה לעשות כבוד למטאל בקולנוע היא לקחת להקות ספציפיות ולנסות לתרגם את המוזיקה שלהם לסרט. אני לא מדבר על לקשט את הסרט במוזיקה כלשהי (אה לה בייבי דרייבר) ואני לא מדבר על לעבד אלבום קונספט ספציפי כמו החומה של פינק פלויד, אלא משהו הרבה יותר מופשט מזה. יש בז'אנר המטאל להקות שפשוט הצליחו ליצור לעצמן ממש אווירה שמלווה אותן, ועם חלקן בהחלט אפשרי להעביר את זה לקולנוע. לא תמיד יודע, איך אבל אפשר.
דוגמה? אופת', לצורך העניין. להקה שגם ככה המוזיקה שלה נשמעת פסקול לסרט אימה, שפחות או יותר רשמה חסות על קור, אופל ו-gloominess. ישר עולות אסוסיאציות של כפר קטן, עם וויב אירופאי, כנסייה במרכז, המון אנשים מאמינים. והאיום של השטן ברקע… תוסיף סיפור אהבה טראגי ואת הדיכאון הקליני אך פואטי של מיקאל אקרפלדט, ויש פה בסיס לסרט.
או סליפנוט, למשל. איתם זה רמאות כי הם גם ככה להקה וויזואלית מאוד, ועדיין – סליפנוט ישר מעלה אסוסיאציות של סיפור רצח חולני כלשהו שמתרחש דווקא בעיירה אמריקאית מנומנמת ומשעממת, סרט על ניכור, בדידות וניהיליזם ובעיקר טירוף מוחלט, אבל כזה שמסתתר מאחוריו כאב אמיתי. ובכלל, הפרסונות הכריזמטיות של קורי טיילור ושל שון "ליצן" קרהאן משוועות לדמויות שיבוססו עליהן.
(ולצורך העניין – גם ג'יימס הטפילד, מיינארד ג'יימס קינאן, מייק פאטון – כל ה-4 פרסונות שלו – וטיל לינדמן הם עוד דוגמאות לכוכבי מטאל שדמות שמבוססת עליהן יכולה לעבוד).
אני די בטוח שהעלילה שתיארת לגבי אופת'
היא העלילה מאחורי האלבום Still Life (או לפחות משהו דומה למדי).
…ועכשיו אני הולך לבלות את המשך הלילה בלחשוב על עוד להקות שאפשר להפוך את השירים שלהם לסרט.
מטאל הוא מוזיקה מדי דומיננטית וOVERBEARING כדי להיות פסקול לסרט עלילתי. אולי למשהו סטייל פנטסיה ומה שהיא עשתה למוזיקה קלאסית. והסיפור של מייהם הוא לא ביוגרפיה גנרית, זה הסיפור הביזארי ביותר של איזו שהיא להקה. אם הסרט הזה כשל בלספר את זה בצורה מוצלחת, זה לא אשמת הסיפור
אני אוהב שגם קראת את התגובה.
(ל"ת)
כמו כן, התעלמת מכל הסטונר/דום/מטאל אטמוספירי
קל לטעות ולחשוב שכל המטאל הוא טראש/ספיד ב160 BPM, או פרוג מורכב וקשה להאזנה, אבל זאת לא המציאות. יש ז'אנרים שלמים במטאל שכל המהות שלהם היא לא להיות דומיננטיים. קח את Agalloch למשל. אחת מלהקות המטאל הכי מוערכות ואהובות במאה ה21. רובה המוחלט של המוזיקה שלהם איטית עדינה, פשוטה, ואפלה בדיוק בגלל זה. זו מוזיקה שבקלות יכולה ללוות סצינות קולנועיות, מסרטי אימה, עד סדרות מתח קודרות כדוגמת "בלש אמיתי".
הייתי מוסיף גם את דפטונז כדוגמה.
(ל"ת)
לא מסכים
כשאתה אומר "דום", למה אתה מתכוון? לדום שהסולן מנתב את רוח הרפאים המיוסרת של אוזי אוסבורן (סטייל קאנדלמאס)? לפיונרל דום שבו שבו המוזיקה נוחתת עליך במשקל אלפי טונות, ויגרמו נזק לרוב מערכות הרמקולים (סטייל אייהב)? או לקרקושים זמזומים וצפירות של סאן (נראה לי שהשתמשו במוזיקה שלהם לפסקול של רובוטריקים)? בגלל שלא נראה לי שסרט שזה יהיה הפסקול שלו יהנה מכך. דומיננטיות היא לאו דווקא מהירות, לאו דווקא אגרסיביות ולאו דווקא מורכבות. דום הוא סגנון כבד, ומאוד דומיננטיטי. הוא מסיט המון תשומת לב לעצמו והוא לא טוב כמוזיקה מלווה.
אני מסכים שאפשר לקחת את האלבומים הפחות מוצלחים של אגלוך, לנקות אותם מהTREMOLO PICKING מהBLAST BEATS ומהצווחות ולהפוך את זה למוזיקת רקע לסרט אימה או מתח. אבל אז מה שיש לך זה גיטרה אקוסטית מלנכולית בשלל צורות. גם לאופת' יש המון אלמנטים לא מטאליים במוזיקה שאפשר לקחת ולהפוך לפסקול. 2 הדקות הראשונות של THE MOOR ייתנו אחלה וויב קריפי לכלל סרט אימה שתרצה, והם אחלה מוזיקת רקע. אבל ברגע שהשלדה של השיר נכנסת להילוך האלמנט הזה עובר וזה מוזיקה שדורשת תשומת לב. מייקל אקרפלדט הוא אחד המוזיקאים הגדולים שחיים כיום, ואם תרצה לבנות פס קול מהמוזיקה של אופת' אתה יכול, אבל אתה תצטרך לעשות לזה די מטאליזציה, בדיוק כמו שתצטרך לעשות לאגלוך. וזה לא יהיה מטאל כמוזיקת רקע, אלא החלק הלא מטאלי של אופת' או אגלוך. מטאל הוא (בעיקר) סוג של מוזיקה שהמאפיינים העיקריים שלו דומיננטים והדוגמאות שלך לא משנות את זה.
נשארנו עם סטונר. ועם זה אני מסכים. אני מבקש סליחה ממאט פייק, ואם הוא כותב מוזיקת רקע לסרט אני אקשיב לזה בשמחה
אגב, הקליפ במוזיקה של השיר MANUNKIND מהאלבום האחרון של מטאליקה נלקח מהסרט הזה אאל"ט
אבל איפה אמרתי להשתמש בפסקול של אופת'?
התכוונתי שצריך לבסס סרט על האימייג' והאווירה שהם מייצרים, אתה ממש לא חייב להשתמש במוזיקה שלהם בפסקול. (אם כי הריף הראשי של The Leper Affinity על כינורות צורמים זה משהו שצריך לקרות בסרט אימה).
וואו, זה היה מפגן מרשים של ניימדרופינג.
(ל"ת)
אפשר לעשות סרט על סצינת המטאל באיראן.
מטאל איראני הוא *באמת* חתרני – השלטונות הדתיים עויינים לאורח החיים הזה, ולעיתים עוצרים ומענישים מוזיקאים באשמת שטניזם. המקרה המתוקשר האחרון היה המעצר של שניים מלהקת Confess, אחזקתם בבידוד ועמידתם האפשרית בפני הוצאה להורג.
בעצם, סרט על נושא דומה כבר קיים – "אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים".
אבל "אף אחד" היה סרט ממש לא טוב
(למיטב זכרוני). עם כל האהבה למחתרות ומחתרתיות, הוא היה עשוי פשוט רע.
להגחיך מטאל זאת חובה קדושה.
(או לא קדושה, צלבים הפוכים ושיט).
אני מחובבי הז'אנר, אבל אי אפשר להתכחש לקרינג'יות שלו, שהולכת ומתעצמת ככל שאתה מתרחק מכיתה ח'. אני חושב שהסרט היה יכול לעבוד מצוין אם הוא היה מציג את הסיפור מאחורי ה-'אופל', וה-'רשעות' של הבלק מטאל, ומספר את סיפורם של חבורת ילדים אירופאים ופריבילגיים שרוצים לזעזע, ונסחפים הרבה יותר מדי רחוק. משהו בסגנון 'the dangerous lives of altar boys', גרסת המטאל (היי, רק כשגיגלתי את הסרט הזה עכשיו גיליתי שגם בו משחק בן למשפחת קאלקין, אז ההשוואה באמת מתאימה).
התמה הזאת כן עולה במידה מסוימת מהטריילר, אבל ויקיפדיה מגדיר את הסרט כ- 'horror-thriller film', וזה באמת יכול להפוך אותו למבאס.
בעד הגחכה, אבל בעד סרט רציני
גם בתור חובב, אני לגמרי תומך בהגחכה של כל הסצינה האובר-מוקצנת.
אבל תחשוב לרגע- יש הבדל אחד בין החבר'ה האלה לבין שאר המעריצים שלהם מכיתה ח'- הם באמת היו חבורת מופרעים שלפחות שניים מהם ביצעו רצח מזעזע, והשאר כלל גם מעשי זוועות קיצוניים לא פחות. אני דווקא חושב שהשילוב בין הציפייה לביוגרפיה של מוזיקאי, לבין סרט על הנפש של ילדים פריווילגים רצחנים, וניסיון לנתח איך לעזאזל זה התפתח באחת המדינות הלכאורה יותר שקטות בעולם, היה יכול להיות מרתק בהרבה מפשוט פארודיה על הקרינג'יות. אתה יכול לשחק עם נקודות המבט, נאמר, להראות במהלך הסרט פעם או פעמיים איך הם נראים מבחוץ וזה אכן קרינג'י בטירוף, אבל ברגע שאתה קולט שיש חבר'ה שאשכרה לוקחים את הקשוחואפל שלהם כמה צעדים קדימה, זה יכול להעלות מלא שאלות מהסוג שבדרך כלל עולה כשאתה מנסה לנתח ראש של פסיכופט.
הוכח כבר שאפשר לעשות ביוגרפיות מרתקות ושונות, אך אני בספק אם זו תהיה אחת מהן.
כן, אני חושב שאנחנו מסכימים.
לא התכוונתי להגחכה שתיצור קומדיה, אבל כן למבט ביקורתי ומלגלג משהו.
יש כמה סיפורים מעניינים
* מעריצי סלייר שרצחו נערה כאילו בשם הלהקה, מה שהוביל למשפט מאוד שנוי במחלוקת על האם הז'אנר אכן משחית את הנוער.
* ההתפתחות של הז'אנר במדינות ערב, כולל ההצלחה של הלהקה הישראלית אורפנד לנד, שהמוזיקה שלהם לא חוקית בהרבה מקומות ומעריצים שלהם אף נאסרו.
* בעיקר הדיסוננס, בין הדימוי של הז'אנר כאפל ואלים, לבין זה שהרבה מדמויות המפתח שם היו דווקא אחלה אנשים. כולל החבר'ה מסלייר.
הסרט בהחלט כן כולל מוזיקה של מייהם
לא המון, אבל כמה פעמים. בסופו של דבר הם כן הורשו להשתמש.
משוטט להנאתי בעין הדג פתאום… מה?! סרט חדש על בלאק מטאל?? אבל אז אני מגגל – כלום, נאדה. סרט בקושי קיים. אז איפה אפשר לצפות בסרט?
זה רק טריילר. הסרט עדיין לא יצא.
(ל"ת)
נראה בזבוז משווע, אבל השוט האחרון מעולה
עם כל הביוגרפיות הז'אנריות שיצאו בשנים האחרונות למוזיקאים, ושרובן ככולן נראות בנויות לפי נוסחה שאמורה לסחוט דמעות ואוסקרים (וכנראה עכשיו, בזכות קווין, אולי גם תצליח), כל הזמן חשבתי שיהיה מאוד מרענן לראות סיפור שונה, לא נוסחתי, שאפשר לתרגם אותו לסרט מעניין, נועז ושבועט במוסכמות הביופיק.
אז ברור שהסיפור שעלה לי לראש הוא מיד זה של מייהם, וארג, דד ושות'. ובאורח פלאים, הריהו מתורגם לביופיק…
ונראה שהוא יהיה אמריקקי לא פחות מקודמיו.
איזה באסה. לא רק שנקבל סרט שמבזבז סיפור מרתק, אלא שכמו עיבודי אנימציה מזוויעים (!שיעול! ברזרק 2016 !שיעול!), סביר שאף אחד לא ירצה לעבד את הסיפור הזה שוב בעתיד הקרוב-רחוק, כי המשבצת כבר נתפסה. התקוות היחידות שלי הן שבכל זאת, זה לא נראה לגמרי כמו סיפור ה-rise to fame הלעוס שהתרגלנו לראות; ואולי, אם ירצה השם, הבמאי עשה איזה תעלול מטורף, כן ביים את הסרט הנועז שפנטזתי עליו, ורק הוציא טריילר אמריקקי כי הוא יודע איך השוק עובד. אבל מן הסתם, הסיכוי לזה הוא די שקול לסיכוי שוארג יום אחד יתנצל בפני זאב טננבוים על הפצצה שהוא שלח לו בדואר (עוד פרט שמן הסתם לא יוזכר בסרט).
!אבל! סחטיין על השוט האחרון בטריילר. לא צריך יותר מזה כדי לומר ליודעי ח"ן, "הו כן… הסיפור הדפוק ממש ההוא שאתם מכירים? אז יש את זה כאן".
(בתקווה שיהיה)
הסיפור עם וארג וסיילם באמת נכון?
הקטע הוא שמלבד אותו ראיון של סיילם ב-A Headbanger's Journey ובדפי ויקיפדיה העברית שקשורים לנושא לא ממש הצלחתי למצוא מקור שלא בעברית שמאשר את הטענה הזאת.
אני לא אוהב לעשות parroting לתומכיו הנאצים של וארג, אבל לפי תגובה אחת ביוטיוב נאמר שמה שבאמת הלך שם זה ש-
Vikernes has sent a detonator with the note "here is the device you needed to blow up that government building". It was a joke intended to get the members of Salem into some shit with the police, not an attempt to kill anyone.
בינתיים הביקורות משבחות
אמנם רק 12 מהן, אבל 92% בעגבניות.