אני לא יודע, אולי הסיבה היא שבעקבות הטריילרים והביקורות בחו"ל, הגעתי עם ציפיות ברצפה. אולי קנה המידה שלי יצא מאיפוס. אולי זאת פשוט העובדה שראיתי את "אני פרנקנשטיין" השבוע שגורמת לכל דבר אחר להיראות כמו יצירת מופת בהשוואה, אבל האמת שדי נהניתי מ"הרקולס".
אני לא אטען שזה סרט טוב. "הרקולס" הנוכחי (הגירסה הראשונה, ולא האחרונה, של הרקולס שמגיעה לאקרנים השנה; בקיץ יגיע סרט "הרקולס" נוסף, ועד אז ככל הנראה כבר תשכחו שהסרט הנוכחי התקיים אי פעם) הוא מקבץ של טרנדים, חיקויים, קלישאות ומוסכמות, מבוצעות בסרט שהיה רוצה תקציב גדול יותר. התוצאה, אין מה לומר, קצת מגוחכת, ושמו של הסרט הלך לפניו: זה סרט שהוכרז מראש כאחד הדברים האיומים ביותר שקרו לעולם הקולנוע השנה או בכלל.
כשעושים סרט על גיבור מיתולוגי כמו הרקולס צריך להכיר היטב את החומר. ואכן, ניכר שיוצרי "הרקולס: האגדה מתחילה", עשו תחקיר מקיף לפני הצילומים: הם צפו ב"300", אולי אפילו פעמיים, וגם ב"גלדיאטור", "טרויה" ו"ספרטקוס" (הסדרה, לא הסרט של קובריק), ובעיקר – שיחקו בכל משחקי "God of War" בפלייסטיישן. ייתכן שהם גם קראו איזה ספר על המיתולוגיה היוונית.
הבלגן מתחיל כבר בתסריט, וביחס שלו למיתוס של הרקולס: מצד אחד נראה שהוא מנסה לעשות מעשה "טרויה" – לקחת את המיתוס המקורי ולהוציא ממנו את האלים ומעשי הכשפים, כדי להפוך אותו לסיפור מציאותי יותר – אבל בו בזמן הוא מנסה להיות גדול מהחיים כל כך שהוא נראה כמו סרט מצויר, ולכלול את כל סיפורי רומא/יוון העתיקה בבת אחת. בגירסה הזאת הרקולס הוא בנם של מלכה ושל אל שיועד להביא לקץ שלטונו האכזר של אביו החורג, נאבק באח למחצה נקמני, מאוהב בדוגמנית, נשלח לגלות, נשבה, חוזר, הופך לגלדיאטור, מנהיג מרד ובטח היה מספיק גם להילחם בצבא הפרסי ולנצח את מגהטרון אם היה זמן. זאת מיתולוגית-סבון סטנדרטית למדי, אבל סבירה, למי שאוהב דברים כאלה. יש הרבה שטויות בעלילה, אבל לפחות היא קרובה יותר למיתוס המקורי מהגירסה של דיסני.
קלן לוץ מגלם כאן את הרקולס, והוא ניחן בכל הכישורים הדרושים כדי לגלם אותו – בעיקר הרבה מאוד שרירים ומעט מאוד חולצה. דוגמנית בשם גאיה וייס מגלמת את אהובתו, ואני מזכיר את שמה כאן רק בשביל שאפשר יהיה לחזור ולמצוא אותו כאן במקרה שבו היא תהפוך בעתיד לכוכבת גדולה – ולמרות הופעתה בסרט הזה, זה בהחלט אפשרי. שניהם נראים מעולה, ולא משחקים גרוע מספיק בשביל להסית את תשומת הלב מכך שהם נראים מעולה.
מה שמפריע להנאה מ"הרקולס" כסרט מטופש שהולכים אליו בשביל האקשן זה שלא שווה לראות אותו בשביל האקשן. רני הארלין נחשב פעם, כנראה בטעות, לבמאי אקשן בכיר; הוא עשה סרט "מת לחיות" כשזאת עוד היתה סיבה לגאווה. אבל זה היה מזמן, ומאז הוא עושה בעיקר פאדיחות. ב"הרקולס" יש הרבה סצינות שהיו אמורות להיות מגניבות בהחלט: קרבות חרבות, מגינים, אגרופים, חניתות, שרשראות ומין שוט שעשויים מברקים, ושום דבר מזה לא מלהיב כי הכל ערוך ממש גרוע. אנשים עפים לכל הכיוונים וזורקים חניתות זה על זה, קשה להבין מי מגיע מאיפה ולמה, ואז באמצע הקפיצה הם תמיד קופאים פתאום לכמה פריימים של הילוך איטי-מאוד וממשיכים. זה לא הסרט הראשון ולא האחרון שמשתמש בטכניקה הזאת – כן, זה נראה מגניב ב-"300" – אבל כאן זה נראה כמו סרט של תלמיד בית ספר שבניסיון לעשות "כמו בסרטים" לחץ על Pause ברגעים אקראיים באמצע כל קפיצה. מבחינת הפקה, תפאורה ואפקטים, נראה כאילו התקציב של הסרט קוצץ באמצע הצילומים. הרבה מהסרט מושקע במידה סבירה; הוא נפתח בשוט ארוך (מזויף) מגניב למדי, ויש די הרבה מבנים פרקטיים. אבל פעם בכמה דקות מגיע רגע כל כך מפדח, ציור-רקע כל כך עלוב או אפקט ממוחשב שנראה כאילו עשו אותו בתוכנה ביתית על מחשב אישי, והורס את הרושם.
אבל זה לא סרט החרבות-והסנדלים הגרוע ביותר שנוצר, או אפילו הגירסה הגרועה ביותר של הרקולס. לפעמים צריך להתייחס אליו כמו להשוודה – חוסר האמצעים הוא מה שהופך אותו לחמוד. זה אולי לא סרט טוב, אבל זה יכול להיות סרט גרוע מהנה.
פורסם במקור בוואלה
אני זוכר להרלין בעיקר את "נשיקה ארוכה ללילה" שהיה סרט אקשן נהדר
למרות שלפרקים היה נדמה שזה סרט מהאייטיז שבטעות נעשה בניינטיז. היו לו עוד כמה סרטים לא רעים – "סחרור מסוכן" הוא אחד הסרטים המעטים בכיכובו של סטאלון שעדיין עומדים יפה במבחן הזמן וגם ה-"מת לחיות" שלו היה לא-רע. ואני מניח
האיש התקלקל, אמנם, אבל פעם הוא בהחלט היה במאי שידע את העבודה שלו.
טוקבקים מוואלה זה דבר מדהים
"טמטום להשוות סיפור דימיוני כמו 300 להיסטוריה כמו הרקולס"
הרקולס של דיסני
עם כל חוסר הדיוק הוא אחד הסרטים האהובים עליי ביותר, של דיסני ובכלל
איך בדיוק זה קשור למיתוס המקורי?
אולי אני מתבלבל, אבל העלילה של הסרט (קראתי בויקיפדיה, לא נראה לי שאראה את הסרט) לא קשורה למיתוס המקורי בעליל. יש שמות משותפים, והרקולס באמת היה הבן של זאוס ואלקמני, אשתו של אמפיטריון – וזהו, בערך. כל השאר מומצא לגמרי. וזה שהרה עוזרת להרקולס זה פשוט מגוחך, לאור זה שבמיתוס המקורי היא שונאת אותו והמקור של כל צרותיו, פחות או יותר.
אתה אומר שזה השרלוק הולמס
והג'ון מקליין* של התקופה היוונית? שמות שהודבקו לסרט-לא-קשור כדי למשוך קהל?
~~
*מק'קליין, בעצם. אף פעם לא שמתי לב לזה.
השוודה?
(ל"ת)
השוודה.
הנה זה. הסברים ב"יומית" ובתגובות:
http://www.fisheye.co.il/%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94/
כנראה שהם "לא משחקים גרוע מספיק בשביל להסיט את תשומת הלב"
אחרת יואשמו בהסתה
אהבתי יותר את הגירסה עם דוויין ג'ונסון.
לקלן לוץ (אלוהים, איזה הורים חסרי אחריות. הדרך מכאן ל"קלוץ" קצרה מאוד) אין שמץ מהכריזמה של דה רוק, העלילה קלישאתית וצפויה, הדיאלוגים רפים וכולם לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. בסרט המקביל יש יותר יתרונות מחסרונות: המשחק, האקשן, ההומור, הנופים, החבורה שמלווה את הרקולס; ויש אפילו דיון מעניין בסוגיית "אגדה לעומת אמת" בהקשר למעלליו של הרקולס עצמו וגם תפנית עלילתית שתפסה אותי בהפתעה. בקיצור, הרקולס הנ"ל הרבה יותר זכיר ומהנה.
ועוד דבר שהסרט כושל בו הוא ידע מינימלי בהסטוריה.
ביוון לא היו קרבות גלדיאטורים, זו המצאה רומית (ליתר דיוק, מנהג אטרוסקי שהשתרש ברומא לאחר זמן).
וגם התפיסה הכמותית שלו ל"לגיון" (עוד מונח רומי; אצל היוונים היחידה הצבאית הייתה הפאלאנקס) היא… 80 איש? מספר כזה בקושי מאייש חיל מצב, ואתם יוצאים לכבוש איתו את מצרים?