ביקורת: אגדת האחים קריי

זה היה יכול להיות סרט שגרתי לחלוטין אלמלא היו בו שני דברים מצוינים: טום הארדי.

‏"אגדת האחים קריי" היה סרט-פשע סטנדרטי וכמעט נטול עניין, אלמלא היו בו שני דברים מצוינים: ‏טום הארדי וטום הארדי.‏

רג'י קריי (טום הארדי) הוא גנגסטר לונדוני בשנות השישים, אבל הוא גנגסטר "טוב". הוא קשוח, ‏הוא אוהב להרוויח כסף והוא יכול להיות מאיים למדי, אבל הוא גם בעל הרבה קסם אישי, סוג של ‏אתיקה, והוא אמנם אוהב להרוויח כסף, אבל לא רוצה לפגוע לשם כך ביותר אנשים ממה שצריך. ‏רון קריי (טום הארדי) הוא אחיו התאום, והוא פסיכופט. בתחילת הסרט הוא משוחרר ‏מבית מחסה לחולי נפש, החלטה שגויה עבורו ועבור החברה כולה. הוא מדבר כאילו ‏יש לו מרק חם בפה, יש לו מבט בעיניים כאילו הוא בדיוק דפק את האצבע הקטנה של הרגל, ‏וכשהוא מדבר זה מפחיד, פשוט בגלל שאתם באמת לא יודעים אף פעם האם הוא לקח את ‏הגלולות שלו הבוקר והאם הוא עומד לחטוף את הג'ננה ולחסל אתכם כי מתחשק לו. ביחד, האחים ‏קריי הופכים (כלומר הפכו: הסרט מבוסס על ביוגרפיה של צמד תאומים אמיתיים) לבוסים ‏הגדולים של העולם התחתון בלונדון, אבל מתקשים לשמור על המעמד הזה לאורך זמן, בין השאר ‏בגלל ההתחרפנויות התכופות של רון, האדם היחיד שעליו רג'י לא יודע ‏להשתלט.‏

אין שום סיכוי שתתבלבלו בין האחים קריי, למרות שהם נראים בדיוק אותו הדבר – וטום הארדי ‏מגלם את שניהם באופן מעולה. כמובן, גילום תאומים בידי שחקן אחד רחוק מלהיות המצאה ‏חדשה. אבל הביצוע כאן, גם מהבחינה הטכנית וגם מבחינת השחקן, הוא מושלם כל כך שקל ‏לשכוח שלא מדובר פה בשני אנשים. מדי פעם במהלך הסרט – אחרי רגע שבו שני האחים מגיעים ‏לכדי מכות זה עם זה – אתם עשויים לעצור רגע ולהגיד, רגע, שניהם בעצם אותו הבנאדם. איך ‏בעצם עשו את זה?‏

למעריצי טום הארדי, ההופעה של שניהם היא סיבה מספיקה ואף יותר מזה כדי לראות את הסרט. ‏ובתחילתו, נראה שהסרט עצמו יעמוד בקצב של שני השחקנים הראשיים: יש סצינות מגניבות, שמשלבות טקסטים מתחכמים עם מצבים קומיים, וגורמים לסרט להיראות קצת כמו סרטי הלונדון-תחתית של גאי ריצ'י. אבל לרוע המזל, את הרעננות שלו הסרט מאבד בתוך חצי שעה, כשהוא מחליט שהוא בעצם דרמה היסטורית רצינית על עלייתם ונפילתם של האחים. רג'י קריי מתאהב (באמילי בראונינג, שהיא יפהפיה במידה כזאת שהיא תהפוך לכוכבת אדירה ברגע שהפילמוגרפיה שלה תפסיק להיות כזה רצף של אסונות), ומבטיח לה להפסיק עם חיי הפשע ולחזור למוטב, אבל ‏הוא לא עושה זאת. האח ‏המופרע עושה בעיות, אבל הוא לא יכול לצאת נגדו בגלל נאמנות משפחתית. ‏הסיפור הזה מוכר, ‏ולא נלקח כאן למקומות מעניינים או מקוריים או מסופר מזויות מקוריות.‏ "אגדה" פשוט מספר סיפור שכבר שמענו, על עלייתו ונפילתו של הגנגסטר, ולא מצליח לחדש – אם ‏הוא בכלל מנסה. למשל, הסרט כולל שוט ארוך-ארוך-ארוך הנודד בתוך מועדון לילה, וזה בהחלט ‏מאוד מרשים – רק שכל עכבר-קולנוע וחובב סרטי מאפיה ייזכר מיד בשוט הדומה ב"החבר'ה ‏הטובים", ואולי זה לא רעיון טוב להזכיר לקהל, כבר בתחילת סרט הגנגסטרים שליך, את אחד מסרטי הגנגסטרים ‏הכי ידועים ומוערכים של כל הזמנים. זה מזמין השוואה, ועם כל הכבוד ל"האחים קריי", הוא לא ‏‏"החבר'ה הטובים". "אגדת האחים קריי" עושה הרבה דברים טוב, אבל לא עושה שום דבר מצוין – ‏ולכן הוא לא מצליח להיות יותר מעוד סרט פשע. אבל אין ספק שטום הארדי מצוין. שניהם.‏


פורסם במקור בוואלה